1. לפניי תביעה על סך 15,000 ש"ח לפיצוי בגין נזקי רטיבות שלפי הנטען נגרמו לדירת התובעים המצויה מתחת לדירת הנתבעת.

2. לפי הנטען בכתב התביעה ומפי התובעים בדיון, ביום 23.3.2017 החל טפטוף מים מתקרת חדר הרחצה בביתם (יוער כי בדיון התברר שבתאריך שצוין בכתב התביעה נפלה טעות סופר וכי מדובר בשנת 2017, ולא בשנת 2016 כפי שנרשם שם; כך גם צוין בטופס כתב התביעה שמולא בכתב יד; וראו עמ' 2 שורה 20 לפרוטוקול). התובעים טוענים כי תחילה סרבה הנתבעת המתגוררת בדירה שמעל התובעים לשתף פעולה עם השרברב שהזמינו התובעים. לגרסת התובעים הנזילה נמשכה כשבוע וחצי, ורק כאשר הנתבעת הבחינה בנזקי הרטיבות המתפשטים גם בדירתה היא הזמינה שרברב לביתה שתיקן את הנזילה. לפי הנטען, הסתבר שהנזילה נגרמה בשל ברז שהחליפה הנתבעת באופן בלתי מקצועי. התביעה נתמכה בחוות-דעת שמאית שבה נרשם כי שיעור הנזק לדירת התובעים הוא בסך 6,669 ש"ח. כן צורפה לתביעה הצעת מחיר לתיקון הנזקים בדירת התובעים בסך 3,700 ש"ח. בדיון הציגו התובעים חשבוניות בדבר עלות התיקון שבה לדבריהם נשאו בפועל בסך כולל של 5,400 ש"ח (מוצג מ/4).

3. הנתבעת מכחישה את אחריותה לנזקי התובעים ומכחישה את נזקיהם. לדברי הנתבעת, היא אומנם החליפה ברז בביתה, אולם הברז נרכש ביום 27.3.2017 וככל הנראה הותקן מספר ימים לאחר מכן, כך שאין מִתאם בין מועדים אלו לבין מועד תחילת הרטיבות שנטען על-ידי התובעים (23.3.2017). הנתבעת טוענת כי התובעים עשו בנייה בלתי חוקית שמעליה גג גדול החשוף לגשמים, וכי יתכן שזהו הגורם לרטיבות בביתם. הנתבעת מודה בכתב ההגנה שבחודש אפריל 2017 הייתה רטיבות נקודתית בביתה כתוצאה מהברז שהחליפה, אולם לדבריה הדבר תוקן והקיר בביתה התייבש בתוך זמן קצר מבלי להשאיר סימן.

4. על אף שככלל תביעה קטנה מבוררת במסגרת דיון יחיד, בתביעה זו התקיימו שני דיונים. הטעם לכך הוא שבתום הדיון הראשון סברתי שיש לשמוע את עדות השרברב שהוזמן על-ידי הנתבעת על מנת שזה ישפוך אור על המחלוקות בין הצדדים. עוד יצוין כי בדיון השני שטחה הנתבעת את טענותיה באריכות רבה.

5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

6. לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניי והעדויות שנשמעו, מצאתי כי יש לקבוע מהבחינה העובדתית שנזילת מים מבית הנתבעת גרמה לנזקים בבית התובעים. ראשית, בדיון השני הוצגו לבית המשפט סרטונים ותמונות שבהם נראה בבירור שקיימת רטיבות רבה בעיקר בתקרת חדר הרחצה בדירת התובעים, וכן מים מטפטפים מהתקרה. כן נראים נזקי רטיבות באזורים נוספים בבית סמוך לתקרה, למשל בפינת האוכל. הדבר נראה גם בסרטון המציג את המבנה מבחוץ, שבו נראים כתמי רטיבות המתחילים מאזור רצפת דירת הנתבעת (עמ' 9 שורות 29-6 לפרוטוקול). על-פי עדות התובעת 2, מדובר בתמונות שצולמו ביום 4.4.2017 (עמ' 13 שורה 34 לפרוטוקול). אופי הרטיבות הנראית בסרטונים ובתמונות מצביע על נזקי מים שמקורם בקומה שמעל, היינו, מדירת הנתבעת.

7. שנית, התובעת הודתה בנתונים הבאים: כי החליפה ברז בביתה, כי לאחר מכן הבחינה ברטיבות בביתה, כי הזמינה שרברב לביתה, וכי מקור הנזילה בביתה היה באותו ברז שהוחלף (עמ' 3 שורות 33-28, עמ' 10 שורות 22-14 לפרוטוקול). הנתבעת אישרה שחדר הרחצה של התובעים מצוי מתחת לחדר הרחצה שלה שבו הוחלף הברז (עמ' 3 שורה 36 לפרוטוקול). גרסה זו מחזקת את טענות התובעים.

8. שלישית, בדיון השני נשמעה עדות השרברב שהזמינה הנתבעת כשגילתה את נזקי הרטיבות בדירתה שלה, מר אשר קוממי. מר קוממי הותיר בי רושם אמין. מר קוממי תמך בעדותו בגרסת התובעים. מר קוממי העיד שגילה נזילה בברז בדירת הנתבעת. לדבריו, סיבת הנזילה היא הרכבת הברז ללא סרט איטום. מר קוממי תיאר את הנזילה כ"נזילה די קשה" (עמ' 11 שורות 30-26 לפרוטוקול). מר קוממי הוסיף כי לאחר מכן נכנס לבית התובעים, והבחין שהתקרה והקירות היו לחים, וכי הלחות הייתה ממוקמת מתחת לאזור הנזילה בבית הנתבעת (עמ' 12 שורות 4-2 לפרוטוקול; וראו גם מוצג מ/2).

יצוין כי לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת שלפיה בין מר קוממי לבין התובעים קיימת היכרות מוקדמת או קרבת משפחה. אף שמר קוממי התלוצץ בנושא בתחילה, מר קוממי הכחיש את הדבר כשנשאל על כך על-ידי בית המשפט (עמ' 12 שורות 6-5 לפרוטוקול). הדבר אף עולה מכך שמר קוממי הוזמן על-ידי הנתבעת למקום – היינו, אין מדובר בבעל מקצוע שהוזמן על-ידי התובעים, כך שנדרשת מקריות רבה ששרברב שאותו בחרה הנתבעת יהיה מקורב בדרך כלשהי לתובעים (ראו גם, עמ' 12 שורות 26-22 לפרוטוקול).

9. רביעית, לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעת שלפיה דין התביעה להידחות, מאחר שבכתב התביעה נטען שהנזילה החלה ביום 23.3.2017 (לאחר תיקון טעות הסופר, כאמור), בעוד שהיא עצמה רכשה את הברז ביום 27.3.2017 והתקינה אותו מספר ימים לאחר מכן (הנתבעת הציגה את חשבונית הקנייה). מן התמונות והסרטונים שהוצגו בפניי וכן מעדותו של השרברב מר קוממי התרשמתי במידת ההוכחה הנדרשת כי מקור הרטיבות בבית התובעים הוא בביתה של הנתבעת. זאת, אף אם מדובר בנזקי רטיבות שלמעשה לא נגרמו מהחלפת הברז אלא ממקור אחר קודם שלא הוברר. גם יתכן שהתובעים לא דייקו ביום שבו התגלתה הרטיבות לראשונה. כפי שכבר צוין, לפי עדות התובעת 2 התמונות והסרטונים שבהם נראית נזילה ברורה בתקרת דירת התובעים צולמו ביום 4.4.2017, היינו, לאחר רכישת הברז על-ידי הנתבעת. משכך די בראיות שהובאו בפניי כדי לקבוע שהנזילה מבית הנתבעת היא שגרמה לנזקים בבית התובעים, גם אם קיים פער של מספר ימים בין המועד שצוין בכתב התביעה לבין המועד שבו רכשה הנתבעת את הברז המדובר.

10. חמישית, לא מצאתי מקום לקבל את טענות הנתבעת כי מקור הרטיבות הוא בבנייה בלתי חוקית של התובעים והגג שמעליה. מהסרטון של חוץ המבנה נראה שמעל מקום הנזילה אין גג, כך שלהבנתי הגג ממוקם במקום אחר. כך גם נטען על-ידי בנה של התובעת בדיון הראשון (עמ' 4 שורה 23 לפרוטוקול; אף שיצוין שהתובעת טענה בדיון השני שבנה טעה בעניין זה, עמ' 14 שורה 15 לפרוטוקול). הנתבעת לא הציגה ראיות לשכנע כי הגג ממוקם באותו אזור בבניין. כך או אחרת, הונחה לפניי תשתית עובדתית מספקת לקבוע שאין לאמץ את טענת הנתבעת לעניין זה. גם לא מצאתי שיש בחלק מחוות-הדעת שהגישה הנתבעת שנערכה לצורך הליך אחר כדי לשנות מכך (מוצג מ/3).

11. ששית, הנתבעת הציגה תמונה של מחסנים של התובעים שיש בהם לדבריה רטיבות, אולם מדובר במקום שאינו רלוונטי לנטען בתביעה (עמ' 10 שורות 10-8 לפרוטוקול).

12. שביעית, הנתבעת טוענת כי לא ייתכן שאצל התובעים הייתה רטיבות כה גדולה, בעוד שאצלה התגלתה רטיבות קלה (עמ' 4 שורות 4-3 לפרוטוקול). לא מצאתי מקום לקבל טענה זו. לעתים נזילה בביתו של האחד מתגלה בעיקר בביתו של האחר הגר מתחתיו. טענה זו גם עומדת בסתירה לעדותו של מר קוממי, אשר תיאר את הנזילה בבית הנתבעת כנזילה די קשה.

13. שמינית, הנתבעת הצביעה בדיון על סתירות לשיטתה במסמכים שהציגו התובעים. הנתבעת טענה שבמסמך מטעם בעל המקצוע של התובעים נטען שיש לבצע עבודות שונות שלא בוצעו לבסוף, כגון פירוק מרצפות, והוסיפה כי מסמך זה נערך ביום 31.3.2017, היינו, ככל הנראה טרם הותקן הברז על-ידיה (מוצג מ/1). לא מצאתי שיש בטענות אלו ממש. התובעים ביצעו לבסוף עבודות תיקון בביתם כפי שביצעו, גם אם אלו מצומצמות מן האמור באותו מסמך. לגבי תאריך המסמך, יתכן שכבר ביום 31.3.2017 היו במקום נזקי רטיבות בניגוד לנטען על-ידי הנתבעת, ומכל מקום אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. תשיעית, הנתבעת גם הצביעה על סתירות שונות לשיטתה בעדויות התובעים, אולם לא מצאתי שיש בטענות אלו ממש.

14. אשר לשיעור הנזק, התובעים הציגו חוות-דעת שמאית (על סך 6,669 ש"ח), הצעת מחיר של בעל מקצוע (על סך 3,700 ש"ח) וחשבוניות (על סך 5,400 ש"ח; מוצג מ/4). מקובלת עלי טענת התובעים שלפיה בפועל התברר שהצעת המחיר נמוכה מן הנדרש, ועל כן היה עליהם לשאת בעלות גבוהה יותר אולם עדיין נמוכה מזו שננקבה בחוות-הדעת השמאית (עמ' 13 שורות 28-27 לפרוטוקול). יש לפצות את התובעים על נזקם בפועל, היינו, על-פי החשבוניות שהוצגו בסך 5,400 ש"ח.

15. הנתבעת טענה לעניין זה כי המועד שעל גבי החשבוניות הוא מחודשים אוגוסט וספטמבר 2017, כלומר, לא סמוך למועד הנזילה (ואף לאחר הגשת התביעה). לעניין זה אני מקבל את טענת התובעים שלפיה היה צורך להמתין עד לייבוש המקום טרם ביצוע העבודות, ועל כן אלו נעשו במועדים האמורים (עמ' 14 שורות 8-7 לפרוטוקול). אדרבה, בלעדי ביצוע התיקון בפועל יתכן שהיה מקום לפצות את התובעים על-פי האמור בחוות-הדעת השמאית, שהיא גבוהה עוד יותר.

16. על הסכום האמור יש להוסיף את שכר-טרחת השמאי מטעם התובעים, בסך 3,510 ש"ח (הקבלה צורפה לכתב התביעה). אכן, מדובר בשכר-טרחה גבוה יחסית לשיעור הנזק שנגרם. אולם לא אחת הניזוק אינו יודע מראש מה יהיה תוכנה של חוות-הדעת המוזמנת על-ידיו ואינו רוצה לשאת בסיכון שייקבע שטענותיו לא הוכחו. אין מקום שהתובעים יוותרו בחסרון כיס בנושא זה.

17. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

18. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעים סכום של 8,910 ש"ח. על סכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ש"ח, וזאת בשים לב לכך שהתקיימו בתביעה שני דיונים וכן לצורך לשפות את התובעים בגין חלקם בשכר עדותו של מר קוממי.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ח, 18 יולי 2018, בהעדר הצדדים.