02 מרץ 2021

1. לפנינו תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן כדלקמן: בתביעה העיקרית עותרת גב' עליזה אילוז (להלן – התובעת) לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) כנגד הנתבעת גב' נטלי עטר (להלן – הנתבעת), אשר עותרת אף היא בתביעה שכנגד לקבלת פיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, הן ללא הוכחת נזק והן בגין נזק מוכח.
2. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובא בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
3. התובעת הועסקה כסייעת בהיקף משרה חלקי בגן בשם "גן ברל'ה" בבעלותה וניהולה של הנתבעת, בעיר מודיעין (להלן – "גן ברל'ה" או הגן).
4. בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע למשך ההעסקה המדויק של התובעת אצל הנתבעת, אולם ככלל עלה כי יומה האחרון של התובעת בגן היה 7.6.17 וכי לכל היותר הועסקה כחצי שנה. [בשולי הדברים נציין כי לטענת הנתבעת, התובעת הועסקה בגן מיום 18.1.17 ועד ליום 7.6.17, סה"כ כ – 4.5 חודשים; בעוד שלטענת התובעת, על פי כתב התביעה הועסקה שם 7 חודשים, בהתאם לתצהיר ולסיכומים הועסקה שם חצי שנה ובהתאם לפרוטוקול הועסקה בין החודשים 02/2017 – 06/2017].
5. אין מחלוקת כי במקביל להעסקתה אצל הנתבעת, הועסקה התובעת במקומות נוספים, ביניהם: כמטפלת פרטית בשעות אחר הצהריים אצל גב' בשם שלומית ברזילי (להלן – שלומית); בחברת "פסיעות" המעניקה ליווי והדרכה לגיל הרך במודיעין (להלן – פסיעות) ובגן נוסף בשם "גן לי", בניהולה של גב' מיטל רווח (להלן בהתאמה – "גן לי" ו – מיטל); וכן בבית ספר כמורה מחליפה או תפקיד דומה.
6. בין משפחות הצדדים קיימת היכרות, שאינה קשורה ליחסי העבודה ביניהן.
7. הנתבעת שהתה בחופשה בחו"ל בין התאריכים 2.6.17 – 6.6.17. הנתבעת הייתה מתוכננת להיעדר מהעבודה גם ביום 7.6.17.
8. ביום 7.6.17 התנהלה בין הצדדים שיחה בהודעות טקסט, במסגרתה כתבה התובעת לנתבעת כי היא צריכה לצאת ללוויית חמותה, והיא מבקשת שהתובעת תמצא מישהי להחליפה החל מהשעה 11:00.
9. אין מחלוקת כי ביום 8.6.17 עלו יחסי הצדדים על שרטון והתרחשו במהלכו האירועים הבאים:
   1. באותו בוקר מתכתבות התובעת והנתבעת בהודעות טקסט, בין היתר כך (השגיאות במקור – ח"ט):

"9:14:43: עליזה סייעת: עם את לא רוצה שאני יפתח תיבת פנדורה על מה שקורה בגן שלך כולל ההזנה והכל גם אצלי הכל מצולם אני לא משתפת פעולה עם עבירות יש חוק בכנסת הבסנה לילדים ואת לא מבצעת זאת כולל הרבה דברים אין העיה לקחת איתך עד בית משפט אז כדאי להרגיע ולקחת את הדברים בפרופורציה כי אני יכולה ויש לי את כל היכולת לצאת לעיתונות הואי תשםרי את מצב הגן שלן ושל הילדים תעהירי לי את כל מה שמכיע לי כולל פנסיה כחוק ואני מציע לך להיות רגוע הגן הזה ולו לבחי איומים

9:21:11 עליזה סייעת: למי שיש פיצול אשיות זה לך מתנהגת אחרת בגו ולהורים אחרת חוסכת מהילדים דברים מספיק לי ארבעה חודשים לעבוד כדי לראות מה קורה בגן

9:24:29 נטלי: אשה מסכנה

אצלי הכל מצולם ומוקלט 24 שעות הבנת!!

אני לא דואגת ואפילו לא לשניה

כי הגן פתוח להורים

הסירים על הגז

הארונות מפוצצים מרוב חומרים

היחס לילדים ולעובדות הוא הכי טוב שאפשר לבקש

מעולם לא צעקתי על ילד

תמיד שמרתי על כבודם

והערתי לך כשקצת התחלת להרים את הקול. התחלתי להעיר לך הרבה לאחרונה ואמרתי לך שאחזור מהחופשה אני עושה לך שיחה יותר רצינית

ונלחצת

טבעי

תלכי לטפל בעצמך

ונשתמע בשמחה בבית משפט

אני מחכה לזה

את אשה מסכנה וצרת עין

מאחלת לך כשיהיו לך נכדים שיהיו בגן כמו שלי

שלום

• 1. הנתבעת הגיעה ל"גן לי" בו הועסקה התובעת ושוחחה עם הגננת שם אודות התובעת;
  2. הנתבעת הגישה תלונה במשטרת ישראל כנגד התובעת בגין עבירת האיומים;
  3. הנתבעת שוחחה עם אחיה של התובעת בשם שמעון אודות התובעת.

יצוין כי פרטי האירועים עצמם שנויים במחלוקת וטענות הצדדים ביחס להתרחשותם יפורטו בהמשך.

1. ביום 12.6.17 פנתה התובעת לבית משפט השלום בראשון לציון בבקשה למתן צו הרחקה כנגד הנתבעת (ככל הנראה הכוונה לבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד), אשר על פי תצהיר התובעת נמחקה במעמד הדיון בהמלצת בית המשפט. ביום 19.7.17 פנתה הנתבעת לקבלת צו הרחקה כנגד התובעת. הבקשות לצווים לא הוגשו לעיוננו.
2. ביום 17.8.17 נסגר "גן ברל'ה", ולא נפתח בשנה העוקבת במודיעין; בחודש מרץ 2018 פתחה הנתבעת גן באותו שם, היינו "גן ברל'ה", בישוב מיתר שבו התגוררה.
3. ביום 7.9.20 התקיים דיון הוכחות, במסגרתו העידה התובעת מטעמה; ומטעם הנתבעת – גב' נועה אבולעפיה (להלן – נועה) אשר בנה עמית התחנך בגן, וגב' טל משלי (להלן – טל) אשר ילדיה, עדי ורומי, התחנכו אף הם בגן בתקופה הרלוונטית, והנתבעת.

דיון והכרעה

1. דרך הילוכנו תהיה כדלקמן:

בשלב ראשון, נבחן את טענותיהן העובדתיות של הצדדים, ועדויותיהן ביחס להשתלשלות האירועים סביב האמירות שהוחלפו ביניהן ואשר נטען כי הן עולות כדי לשון הרע.

נקדים ונציין כי טענות הצדדים כללו תיאור עובדתי רב שאינו רלוונטי לטענותיהן מבחינה משפטית, כגון: אופן התנהלות הגן; הרקע שהוביל לדברים שנאמרו או נכתבו אשר בגינן הוגשו התביעות; וכן חילופי דברים נוספים מלבד אלו אשר יפורטו כעולים כדי לשון הרע.

לפיכך, ועל מנת שלא להלאות, לא כל התיאורים והטיעונים העובדתיים יסקרו להלן, אלא אך מקום בו יש בכך כדי להשליך על מהימנות גרסתם של העדים או להשלים את התמונה. בהתאם, מקום בו קיימות מחלוקות, נכריע בהן ככל שהדבר יידרש לצורך ההכרעה גופה.

בשלב שני, היות שמדובר בתביעה ותביעה שכנגד באותה עילה, נסקור את המסגרת הנורמטיבית הכללית לבחינת תביעה בלשון הרע.

ובשלב שלישי, נפנה לבחינתה ויישומה של אותה מסגרת נורמטיבית ביחס לטענותיהן העובדתיות של התובעת והנתבעת בתביעה העיקרית ולאחר מכן בתביעה שכנגד.

בחינת הרקע לשימוש בלשון הרע בין הצדדים, והעדויות מטעמם

1. לטענת התובעת בכתב התביעה, במהלך חודש 06/17, בעת ששהתה הנתבעת בחו"ל, נועה ביקשה להכנס לגן בשעת ארוחת הבוקר על מנת לראות מה הילדים אוכלים, ובמעמד זה הביעה אי שביעות רצון מכמות האוכל המוגשת להם. ביום 8.6.17 פנתה הנתבעת לתובעת בשיחה טלפונית במהלכה גידפה אותה והתרעמה על כך שהסכימה לחשוף את נועה לארוחה המוגשת לילדים. התובעת השיבה לה כי מדובר בזכותה של האם לדעת מה ילדה אוכל, ולא נפל רבב במעשיה. לגרסתה של התובעת, ממועד זה ואילך החלה הנתבעת לנהל נגדה מסע ציד, תוך הכפשת שמה.
2. לטענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, לאחר מספר חודשי עבודה של התובעת, החלו להופיע התנהגויות בלתי הולמות מצידה כגון: הרמת קול, הפרת סדר יום ונהלים פנימיים ויחסים בין אישיים רעועים עם צוות הגן. הנתבעת החלה להעיר לתובעת לעיתים קרובות ובטרם הנתבעת יצאה לחופשה הודיעה לתובעת כי עם שובה עליהן לקיים שיחה בנוגע להתנהלותה. לגרסתה של הנתבעת, התובעת אשר חשה בחוסר שביעות רצונה של הנתבעת, החלה במסע ציד אשר כלל שיחות עם הורי הגן בהם הפיצה שקרים בוטים אודות הגן והנתבעת, והתרתה בהורים כי עליהם להוציא את הילדים מהגן ולבטל את רישומם לקייטנה ולשנה"ל הבאה.
3. הנתבעת טענה עוד כי ביום 7.6.17 יצאה התובעת מוקדם מהגן בטענה כי חמותה נפטרה, ולאחר מכן לא שבה לגן. בסיום אותו יום הגיעה לגן נועה, לשוחח עם הנתבעת ושאלה באופן מבלבל ונרתע, מי יהיה הצוות בשנה"ל הבאה. הנתבעת נותרה מבולבלת וחשה כי משהו אינו כשורה. למחרת בבוקר, 8.6.17, הגיעה נועה לגן נסערת עם עיניים דומעות וביקשה לשוחח בדחיפות. היא פרצה בבכי וסיפרה כי בשני מקרים שונים התובעת ביקשה ממנה טרמפ ובמהלך הנסיעה סיפרה לה דברים מזעזעים על הגן, על הנתבעת, על אופן ההעסקה בגן, על משפחתה של הנתבעת, וכן על בעיות שיש למי מילדי הגן. עוד סיפרה כי התובעת בנוכחותה התקשרה לאם נוספת והוציאה בפניה דיבה על הנתבעת.

הכרעה

1. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את גרסאות הצדדים, עדויותיהם וראיותיהם, באנו לכלל מסקנה כי יש לבכר את טענותיה של הנתבעת על פני אלו של התובעת, מקום בו אלו לא תאמו זו את זה ולא נתמכו בראיות נוספות, מן הנימוקים שלהלן.
2. תכתובת הצדדים מיום 7.6.17 בעניין הערותיה הנטענות של נועה הובאה כראיה, כדקלמן (השגיאות במקור – ח"ט):

19:55:48: נטלי: תגידי אמא של עמית העירה לך משהו לגבי האוכל בגן? או שזאת הייתה אמא אחרת?

20:02:08: עליזה סייעת: זאת אמא שלו העירה בנוכחות עדן שאלה עם זה מה שהם אוכלים בארוחת בוקר כי היא הביאה אותו במקרה היום בארוחה אבל היא לא זלזלה או משהו כזה אבל הכל בסדר עם עמית בגן שמח משחק יפה טוב לו וזהו ליד עדן אמרתי לה

20:02:42: נטלי: חחח היא טוענת שלא אמרה כלום

20:04:37: עליזה סייעת: תעזבי בסך הכל הכל בסדר איתה היא אפילו לפעמים מתחננת לפניו בוא נלך כבר הביתה הוא אוהב להיות בגן אני נמצאת בשעה הזאת ורואה ושומעת

20:05:21: נטלי: אוהב מאוד אני יודעת

ואת ממש מגוונת להם בארוחת בוקר לכן הופתעתי

אז יצא שבוע שלקראת סיום המצרכים בגן כי לא הייתי

לא קרה כלום

20:07:39: עליזה סייעת: נכון אמרתי לה הכנתי חביתה השבוע עם עגבניה ומלפפון ליד הכנתי טונה ען מיונז וירק ליד לחם מטוגן עם בצים וחלב וירקות לי פנקיק אנחנו מגוונים להם היא אמרה לי אני מריחה בבוקר כשאני נכנסת.

לעומת זאת התובעת העידה לעניין זה כך (ע' 5 ש' 9 – 17):

ת. לא יודעת, היא התקשרה במהלך הצהריים כשהילדים ישנו ואמרה לי – נועה אמרה לי שאת אמרת וזה וזה.... את מפוטרת ועכשיו אני הולכת להגיש תלונה במשטרה.

ביום 8.6 היא מתקשרת אלי – היי עליזה, מה נשמע, איך זה לעבוד בגן לי. אמרתי שבסדר, למה? היא אמרה לי – תקשיבי, שמעתי שהיה ככה וככה, אמא של נועה באה ובדקה את האוכל. אמרתי לה שזה זכותה.

ש. באיזה שעה היתה השיחה הזאת?

ת. לא זוכרת, 12.30, אחת.

...

כמו כן הנתבעת התכתבה עם נועה בערב יום 7.6.17 במקביל להתכתבותה עם התובעת באותו עניין, כך:

19:51:41: נטלי: היי נועה הבנתי מעליזה שהיו לך הערות כלשהן לגבי האוכל בגן

לא דיברת איתי על זה

קרה משהו?

19:53:40: עמית אמא נועה: מה???? בחיים לא, למה?

19:54:30: נטלי: חחחח אולי התבלבלה :-)))

אני זאת שמגוונת בארוחות ולא הייתי השבוע אז היה טעים אבח (כך במקור – ח"ט) סטנדרטי

19:54:36 נטלי: אבל

19:56:15: עמית אמא נועה: אין לי שום טענות, להפיך! (כך במקור – ח"ט) עמית ממש נהנה ויש מצב שהוא גם השמין טיפונת שזה סבבה מבחינתי

19:56:58: נטלי: חחח זה בסדר מותר לך

19:57:11: נטלי: רגילים לגיוון באוכל

19:58:21 עמית אמא נועה: האמת שאני אף פעם לא מסתכלת מה הם אוכלים, אני מביאה אותו מוקדם בבוקר ולוקחת אותו ב-16 אז לא כל-כך הבנתי איך אמרה דבר כזה...כנראה שהתבלבלה עם אמא אחרת.

...

ובהמשך, למחרת בבוקר, יום 8.6.17 (כפי העולה מן הראיות מיד לאחר שיחתן בע"פ בגן) כותבת לה נועה כך:

07:43:35 עמית אמא נועה: בגלל כל סערת הרגשות יש עוד דברים שפספסתי. דיברה על השכר שאת משלמת לסיגל, שזאת בושה, דיברה על כך שאת אפילו לא מביאה לה תלושי משכורת ושמיקי בעלה רוצה שתעוף מהגן הזה. דיברה על הבעיות שיש למתן. אני פשוט בשוק ממנה. אין לה דבר כזה שנקרא חסיון ויש עוד ועוד דברים.

1. התובעת טענה כי השיחה בין הצדדים בעניין ההערות שהושמעו לטענתה בדבר האוכל, התנהלה באופן טלפוני ואולם מן העדויות והראיות לא עולה כי התקיימה שיחה טלפונית בנדון, או כי המקור לסכסוך בין הצדדים היה באותה ביקורת שהושמעה על ידי נועה בביקורה בגן בחסות התובעת.

להתרשמותנו, הסכסוך החל לאור הדברים שאמרה התובעת אודות הנתבעת והגן לנועה, לאחר שהאחרונה שיתפה בבוקר יום 8.6.17 את הנתבעת בנאמר, הן בע"פ בגן, הן בהודעות בכתב בסמוך לאחר מכן.

ראשית, גרסתה של התובעת אינה תואמת את הודעות הטקסט בין הצדדים, כמובא לעיל. מן התכתובת עולה הן שהשיח בדבר הביקור התקיים בכתב ולא בע"פ, הן שהתקיים בשעות הערב ולא הצהריים, והן ובעיקר שכלל לא יצא קצפה של הנתבעת על ביקור נועה בגן והערותיה, ככל שהושמעו כאלה על ידה, אודות ארוחת הבוקר שהוגשה לילדים.

שנית, ממקרא דבריה של התובעת עולה סתירה, שכן בתחילה היא אומרת (עמ' 9 ש' 8-9) (ההדגשות אינן במקור – ח"ט): " נועה אמרה לי שאת אמרת וזה וזה.... את מפוטרת ועכשיו אני הולכת להגיש תלונה במשטרה" כלומר משתמע כי - נועה אמרה לנתבעת שהתובעת סיפרה לה שיש בעייתיות בהתנהלות הגן, וזאת כגרסת הנתבעת ונועה, כפי שהובאו בפנינו; ומיד בהמשך (ע' 9 ש' 10-12) היא חוזרת לגרסתה המקורית ואומרת - "היא אמרה לי – תקשיבי, שמעתי שהיה ככה וככה, אמא של נועה באה ובדקה את האוכל. אמרתי לה שזה זכותה".

למעשה, בנוגע לכל השתלשלות אירועי אותם יומיים במהלכם שבה הנתבעת מחו"ל לעבודתה, והסתיימה העסקתה של התובעת, הייתה גרסתה של התובעת מבולבלת, לשון עדינה, וכך העידה (כפי שהובא חלקית גם לעיל) (הדגשות אינן במקור – ח"ט):

ש. מתי היא פיטרה אותך?

ת. היא התקשרה אלי בטלפון אחרי איזה שעה שעתיים שהיא תחקרה את ההורים....

ש. באיזה שעה?

ת. לא יודעת, היא התקשרה במהלך הצהריים כשהילדים ישנו ואמרה לי – נועה אמרה לי שאת אמרת וזה וזה.... את מפוטרת ועכשיו אני הולכת להגיש תלונה במשטרה.

ביום 8.6 היא מתקשרת אלי – היי עליזה, מה נשמע, איך זה לעבוד בגן לי. אמרתי שבסדר, למה? היא אמרה לי – תקשיבי, שמעתי שהיה ככה וככה, אמא של נועה באה ובדקה את האוכל. אמרתי לה שזה זכותה.

ש. באיזה שעה היתה השיחה הזאת?

ת. לא זוכרת, 12.30, אחת.

ש. בצהריים?

ת. כן.

ואז היא אמרה לי – תקשיבי, אני הולכת למשטרה להתלונן עלייך, ואני כולי רועדת, היא עוד תלך לספר סיפורים, היא מסוגלת כי היא בן אדם כזה, רע. אולי היא תספר שהרבצתי לילדים ועשיתי נזק, ואני בן אדם טהור וטוב.

היא איימה עלי שהיא תפתח לי תיק במשטרה, שהיא תעשה לי ותעשה לי ותעשה לי.

אמרתי לה – בואי נשב נדבר, נראה על מה מדובר, למה ללכת למשטרה. והיא השיבה – לא, אני אהרוס לך את החיים.

אחרי שעתיים היא הופיעה בגן לי וחשכו עיני.

ש. לפני זה את איימת עליה שתפיצי עליה שמועות על מה שקורה בגן?

ת. בחיים לא. ואם כתבתי לה את זה, אני לא זוכרת, אבל אם כתבתי לה את זה כי זה... כל מה שהיא עשתה לי במודיעין אמרתי אני אסתדר, כי אנשים מכירים אותי. אבל ברגע שהיא הגיעה למשפחה שלי, לאח שלי הגדול, ודיברה עלי ולכלכה עלי ואמרה לו – אחותך חולת נפש, באותו רגע....

לשאלתך, היא דיברה עם אחי באותו יום, ב- 8.6. עוד לפני שהגעתי למשטרה היא התקשרה לאחי ואמרה לו – אחותך חולת נפש. מה זה?

ש. איך יכול להיות שב- 8.6 בבוקר את פותחת בשיחת ווטסאפ בשעה 09:00 ואת אומרת שתפתחי עליה תיבת פנדורה?

ת. איך אני יכולה לכתוב לה דבר כזה אם אני עובדת?

ש. אני מראה לך איפה כתבת.

ת. אז התבלבלתם בתאריכים. אז היא באה לגן לי לא ב- 8.6. משהו פה לא ברור, כי לא יכול להיות שאני בגן עובדת ואני אכתוב לה את הדברים האלה, זה לא יתכן. לא יתכן שאני אכתוב כשאני בגן בבוקר ואני בצהריים אלך לגן לי.

ש. יכול להיות שפתחת את הבוקר בזה שאיימת על נטלי, נטלי בהמשך היום גילתה מה עשית ואז בצהריים הגיעה לגן לי?

ת. יכול להיות שב- 8.6 זה לא היה היום הזה שהיא פיטרה אותי.

לא ברור לי התאריכים, אני פשוט מבולבלת בתאריכים, לא ברור לי כלום.

ש. ב- 8.6 את כותבת שתפתחי עליה תיבת פנדורה על מה שקורה בגן שלה, כולל ההזנה, ובהמשך את כותבת – יש לי את כל היכולת לצאת לעיתונות....

לא איימת עליה?

ת. תקשיב, מה שכותבים צריך עובדות, מעשים. היא עשתה עובדות, מעשים ואני לא עשיתי כלום. ההבדל בינינו שאני רק כתבתי, והיא הלכה ועשתה מעשים בגדול.

שלישית ובהתאם, התרשמנו מחוסר הקורהנטיות בגרסאותיה של התובעת ומחוסר מהימנותה כפי שיבואר עוד בהמשך, ולפיכך ככל שקיים פער בין טענותיה של התובעת לטענות הנתבעת, ראינו לנכון לדחות את גרסתה מפניהן, מה גם שהיא נתמכה בעדויות נוספות.

עדותה של נועה בפנינו, אשר לא היה לה כל אינטרס במחלוקת, הייתה מהימנה עלינו. גרסתה של נועה הייתה עקבית, ותאמה הן את הדברים שנכתבו על ידה בהודעות טקסט לנתבעת בזמן אמת, הן את גרסתה הראשונית אשר נכתבה על ידה בסמוך למועד האירוע (נספח ג' לתצהיר הנתבעת – תצהיר בכתב ידה של נועה מיום 9.7.17), והן את דבריה של טל.

אמנם התובעת הרחיבה וטענה בסיכומיה כי טענותיה של הנתבעת בדבר ה"טרמפ" שלקחה עם נועה הינן בלתי סבירות ואינן תואמות את האמור בתצהירה של נועה, ואולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו. ככל שהדברים נאמרו על ידי הנתבעת ולא על ידי נועה מדובר ממילא בעדות מפי השמועה, וככזו אין כל תמה על כך שהיא אינה מדויקת או ספקולטיבית, ובכל מקרה לא היינו מבססים עליה מסקנתנו. כאשר ניצבת בפנינו גרסתה של נועה כי התובעת לקחה איתה טרמפ וסיפרה לה את הדברים אל מול הכחשתה הגורפת של התובעת, אשר התרשמנו מחוסר מהימנותה, הרי שבחרנו להעדיף את גרסתה של הראשונה. במצב זה אין משמעות לגרסתה של הנתבעת בדבר מועד הטרמפ שנטלה התובעת עם נועה, לצורך הכרעתנו ואין בה כדי לשנות (בשולי הדברים נציין כי ניכר שנפלה שגגה בתצהיר מטעם נועה, בסעיף 5 אשר בו נכתב כי הטרמפ היה ביום שלישי 6.7.17 כאשר אין מחלוקת כי הדברים התרחשו בחודש יוני ולא יולי, והדבר תואם את המשך תצהירה, ע"ע סעיף 22 בו היא כותבת "יום לאחר מכן, ביום רביעי ה – 7.6...").

זה גם המקום לציין כי לא נעלמה מעיננו טענת התובעת ביחס לעובדה שהנתבעת לא צירפה את הסרטון מהגן כראיה לשיחה בין התובעת לבין נועה. אכן, יש לתמוה אודות אי צירוף סרטון זה. אולם, בנסיבות העניין, נוכח משקלן המצטבר של יתר הראיות והעדויות, אף בכך אין כדי לשנות ממסקנתנו. ממילא, לא נטען על ידי הנתבעת בתביעתה שכנגד כי הדברים אשר נאמרו והעולים כדי לשון הרע בגנותה, נאמרו במעמד זה, אלא בעת שנסעו נועה והתובעת ברכב, כפי שידון בהמשך עת נתמקד בתביעה שכנגד.

1. נוסף על האמור, יש בתכתובת הצדדים מיום 7.6.17 בעניין מותה (לכאורה) של חמות התובעת, לעומת עדותה בפנינו והאמת בכלל, כדי לגרוע ממהימנותה:

"6:28:12: עליזה סייעת: הי נטלי אבא של בעלי נפטרה הלילה אני כרגע בדרך לעבודה עד שתמציאי מישהי להחליף אותי לקראת 11 בבוקר שאוכל להתארגן עם המשפחה להלווייה תודה.

6:29:09: נטלי: מי נפטרה?

גם סיגל לא מגיעה הודיעה לי ב 12 בלילה

6:29:22: נטלי: מחפשת מה לעשות

6:30:50: עליזה סייעת: מה סיגל לא מגיעה מה קורה פה

6:31:50: נטלי: הודיעה לי ב 12 בלילה

מה כבר יכולתי לעשות

עכשיו מנסה למצוא

אני אוכל להגיע רק בעשר

להחליף אותך

6:32:24: נטלי: מקווה למצוא מישהי נוספת שתהיה איתכן עד עשר

6:32:39: עליזה סייעת: בסדר תודה

6:33:29 נטלי: ומי נפטרה?

6:33:35: נטלי: לא הבנתי

6:39:05: עליזה סייעת: אמא של בעלי היא היתה חולה

6:39:13: עליזה סייעת: בת 86

6:39:32: נטלי: יא חראם

6:39:05: עליזה סייעת: נכון מה לעשות

...

19:55:26: נטלי: עליזה

היה יום קשה? עצוב

אין מחלוקת כי בסמוך לאחר מכן גילתה הנתבעת כי חמותה של התובעת לא נפטרה, וכי למעשה הלכה לעבוד ב"גן לי" חלף נוכחותה באותה לוויה שלא התקיימה.

לעניין זה העידה התובעת (ע' 7 ש' 5 – ע' 9 ש' 4):

ש. אז למה ב- 7.6.17 כשנטלי חזרה מחו"ל הודעת לה בהתחלה שחמך נפטר, לאחר מכן שחמותך נפטרה ושאת ממהרת להלוויה?

ת. זה לא היה ב- 7, זה היה ביום שהיא באה והיא אמרה שהיא צריכה שאני אשאר כי סיגל לא מגיעה. אז אמרתי לה, תקשיבי, חמותי יכול להיות שהיא נפטרה, ורצתי ישר לגן לי, כי נטלי רוצה לתקוע אותי בגן כי סיגל לא הגיעה, אבל אותי לא מעניין שסיגל לא הגיעה, כי לי יש את התוכניות שלי והיא יודעת מהם.

ש. באיזה שעה היא אמרה לך שסיגל לא מגיעה?

ת. באותו עיתוי.

ש. בשמונה בבוקר?

ת. היא באה לגן בסביבות 12, 12 ומשהו, רצתה לתקוע אותי.

באמת חמותי לא הרגישה טוב...

ש. ולכן המצאת שהיא נפטרה?

ת. אמרתי, אני לא יודעת מה קרה שם, הודיעו לי שהיא נפטרה, שהיא לא מרגישה טוב, לא יודעת, ואז התקשרתי לבעלי והוא אמר שמצבה בסדר ואז המשכתי לגן לי.

...

ש. את לא הודעת מראש על חמותך אלא רק בשעה 12.00?

ת. נכון.

ש. מפנה להתכתבויות הווטסאפ ביניכן – נספח ב' לתצהיר נטלי, התכתבות מיום 7.6.17.

"אבא של בעלי נפטרה הלילה"....

ת. אבל הוא נפטר לפני 5 שנים (צוחקת).

ש. אני ממשיך וקורא – בהמשך נטלי שואלת אותך מי נפטרה ואת משיבה – אמא של בעלי...בת 86.

בעצם זה עניין מתוכנן מראש שעשית בשש וחצי בבוקר.

ת. לא תכננתי שום דבר מראש.

שורה תחתונה, לא תכננתי כלום ואל תכניס לי מילים בפה, כי זה לא יעזור לך. היא עשתה טעויות והיא תשלם על זה עכשיו. מה יש לי לתכנן מהבוקר?

ש. איך ידעת ב- 06:30 בבוקר שהיא רוצה "לתקוע אותך"?

ת. היא לא הרגישה טוב, אז יכול להיות שהיא נפטרה. יאללה תרשמו את זה ככה.

ש. אז איך ידעת בשש וחצי בבוקר שנטלי רוצה לתקוע אותך?

ת. למה שהיא תרצה לתקוע אותי? אני ידעתי שאני מגיעה בבוקר וב- 12 עוזבת.

ש. ולכן בשש בבוקר את מודיעה שאת צריכה ללכת ללוויה של חמותך?

ת. לא אמרתי שאני צריכה ללכת ללוויה.

(לאחר שקוראת) אני לא יודעת, לא יודעת, בא לי להקיא מכל האיכסה הזה.

ש. למה בשש וחצי בבוקר את שולחת את כל רצף ההודעות הזה עם הסיבה הזאת?

ת. כי היא באמת לא הרגישה טוב הייתי צריכה לצאת, מה אני אגיד לך, אה סליחה, כי סיגל לא הגיעה. שלא תגיד לי שאני צריכה להיות במקום סיגל, כי סיגל הודיעה לה שהיא לא מגיעה, אז מה היא תישאר עם עדן?

ש. ואיך ידעת את זה בשש וחצי בבוקר כשאת בבית?

ת. כי סיגל אמרה לי את זה יום לפני כן, היא התקשרה אלי.

ב"כ הנתבעת:

מבקש שיירשם כי ב"כ התובעת מדריך את התובעת בעת עדותה.

המשך:

ת. סיגל התקשרה אלי ב- 12 בלילה, אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואמרה לי שאני אנסה לבטל את גן לי. אמרתי לה שאני לא יכולה, אני מחויבת, וזה כתוב פה – סיגל לא מגיעה, הודיעה לי ב- 12 בלילה.

...

ש. אז בשש וחצי בבוקר כשאת מודיעה שאת לא באה, את מודעת לכך שאת משאירה את הגן ללא עובדים?

ת. מי לא מגיע? אני הגעתי לגן והייתי עד 12. אני פתחתי את הגן והייתי עד 12 כפי שסוכם מראש לפני שהיא נסעה.

ש. את אומרת שבאותו יום היא פיטרה אותך?

ת. באותו יום. אתה רוצה שאני אספר לשופטת מה קרה ואז לא תחזור על השאלות?

באותו יום בשעה 12 ראיתי שחמותי הכל בסדר איתה והלכתי לגן לי. הכל היה רגוע בגן לי, הגעתי, סידרתי, שיחקתי עם הילדים.

1. כך גם, מעבר לחוסר מהימנותה של התובעת העולה מהאופן בו הציגה את הדברים בקשר עם מות חמותה, אמרה לנתבעת דברי סרק נוספים, למשל בעניין גיסתה.

לנתבעת כתבה בהודעות טקסט ביום 19.7.17 כך (השגיאות במקור; ההדגשות אינן במקור – ח"ט):

8:54:26: עליזה סייעת: עכשיו אני נגשת למשטרה לפסיעות ולעורך דין אני מבטיחה לך על מה שהעלת באתר של פסיעות ושל הגנים אלי לא ישאר לך ילד בגן לא במודיעין וזה יגיע עד מיתר מכיאה הרבה אנדים טוהים במיתר שקשורים לגיסתי שגרה שם שנים מבטיחה לך רוצה מלחמה עד הסוף חולת נפש נלחמת בי זה מוכיח שאת אפס אפסים יוצאים עכשיו תביני מי זאת אני לא יעזור לך כלום ולגבי המשכורת גנבת לי מהשעות וזה בטיפול השעות רשומות אצלי

8:55:02 עליזה סייעת: מכירה האבה אנשים טובים

...

ולעומת זאת בפנינו העידה כי (ע' 8 ש' 24-25):

ש. גיסתך, זו שגרה במיתר, למי היא נשואה?

ת. היא אחות של בעלי, היא לא נשואה לאף אחד. אגב היא לא גרה שם בכלל.

1. לסיכום נקודה זו, ראשית, מן העדויות והראיות שהוצגו בפנינו התרשמנו מהיעדר מהימנותה של התובעת בהתנהלותה ככלל ובגרסאותיה בפנינו בפרט.

שנית, נבהיר ביחס לחלק מן הפרטים הרבים שנמסרו ונמצאו במחלוקת בין הצדדים – כגון: מועד הפיטורים בשעה ספציפית והאופן שבו בוצעו; הסיבות שהובילו לכך ובכלל זה התנהגותה והתנהלותה של התובעת לשביעות רצונה של הנתבעת או לא; האם הושמעו תלונות על ידי אחת מן האמהות על האוכל בגן, אם לאו; מה היה טיב היחסים בין יתר העובדות לבין הצדדים וכיוב' – כי היות שהללו אינם רלוונטיים לצורך ההכרעה לגופן של התביעות בלשון הרע, איננו מוצאים מקום להכריע בהן. כך גם אין זה רלוונטי מתי ומדוע אמרה התובעת כי חמותה נפטרה, אם כי מצאנו לנכון לציין אירוע זה במפורש כמטיל דופי במהימנותה של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית

1. בהתאם להלכה הפסוקה, תבחן תביעה בעילת לשון הרע בארבעה שלבים [ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (להלן – עניין פלאפון)]:

"בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו - 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 - 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע"

1. שלב ראשון ושני: שאלת לשון הרע ופרסומו
2. חוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע בסעיף 1 כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית".

1. בעניין פלאפון, ובע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן - נתן שרנסקי (04.08.08) (להלן – עניין נודלמן) המוזכר בו, הובהר באשר לביטוי לשון הרע, כי המבחן שנקבע בפסיקה הינו אובייקטיבי ובהתאם לו, יש לפרש את הביטוי לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, וזאת לא רק לפי מובנם הפשוט של המילים המפורשות אלא גם על פי המסר המועבר "בין השורות" בהתאם להקשר הכולל.
2. שלב שלישי: האם חלות ההגנות שבחוק
3. נקדים ונאמר כי בענייננו הצדדים לא הפנו לחוק לשם הגנתן (למעט טענת הנתבעת בכתב ההגנה בדבר אמת בפרסום, טענה שנזנחה בסיכומים) ומשכך לא נדרש לשלב זה בבחינתנו הקונקרטית בהמשך. אף על פי כן על מנת שלא תהיה המסגרת הנורמטיבית חסרה, נזכיר כי חוק איסור לשון הרע מונה בסעיפים 13 – 15 הגנות שבהתקיימן יקבע שאין מדובר בלשון הרע המזכה בפיצוי. על פי ההלכה הפסוקה, המחוקק הגדיר מצבים מסוימים שבהם מוצדק יהיה להעדיף את חופש הביטוי והאינטרס הציבורי על פני שם טוב וכבוד האדם, והובהר כי ההגנות נבחנות במשולב עם האמירה הפוגענית ולא במנותק ממנה, כך שהבנת עומק הדיבה וגבולותיה, הם בסיס שבלעדיו אין לבדיקת התחולה (ראו: עניין פלאפון וההפניות שם).
4. שלב רביעי: הפיצויים המגיעים לנפגע
5. סעיפים 7 ו – 7א לחוק איסור לשון הרע קובעים כדלקמן:

7. פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944.

7א.(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה...

(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.

(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.

(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.

סעיף 16 קובע:הוספת פסקה 15(12)

16.(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15.

1. בית הדין הארצי התייחס לקביעת שיעור הפיצוי כך (עניין פלאפון):

"סעיף 7א' לחוק קובע את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק, ואף קובע שיעור מוגדל ככל שמוכח כי הנתבע פרסם את הדברים 'בכוונה לפגוע'. אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי 'בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים' (רע"א 4740/00 אמר נ. יוסף, פ"ד נה(5) 510, 524 (2001); כן ראו את סעיף 19 לחוק). עוד הובהר בפסיקה כי תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור (עניין נודלמן)."

1. בהתאם לפסיקה, קיימים שני מסלולים חלופיים לפסיקת פיצויים בגין לשון הרע, פסיקתי וסטטוטורי, כפי שפורט על ידי בית המשפט העליון בע"א 7426/14 פלונית - אורי דניאל (14.3.16) (להלן – עניין אורי דניאל):

"אומדן הנזק וקביעת גובה הפיצוי בדיני לשון הרע אינן משימות פשוטות, ואמות המידה המנחות לעניין גובה הפיצויים פורטו בהרחבה בעניין שרנסקי (...). בין יתר השיקולים ניתן למנות את מידת הפגיעה בהיבט הרכושי ובהיבט האישי של שמו הטוב של הנפגע, וכן את מידת הפסול בהתנהגותו של המפרסם. המחוקק היה ער לקושי בכימות הנזק, והוסיף בחוק איסור לשון הרע אפשרות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק...

...הפיצוי ללא הוכחת נזק ב'מסלול הסטטוטורי' הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, אינו מונע מבית המשפט לילך במקום זאת ב'מסלול הפסיקתי' הרגיל ולפסוק פיצוי בגין נזק ממוני ובלתי ממוני בסכום העולה על זה הקבוע בסעיף 7א לחוק (...)

אדגים את האפשרויות הפתוחות בפני בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בעוולת לשון הרע. ראובן פרסם לשון הרע והכפיש את שמו של שמעון, "שלא בכוונה לפגוע", בשני אירועים שונים ונפרדים. על פי המסלול הסטטוטורי, רשאי בית המשפט לחייב את ראובן בסכום מקסימלי של 50,000 ₪ (בצירוף הצמדה) בגין כל פרסום, וזאת גם אם לא עלה בידי שמעון להוכיח את הנזק שנגרם לו (ס' 7א(ב)). לחלופין (ולא במצטבר), פתוח בפני בית המשפט גם המסלול הפסיקתי. במסלול זה, יעריך בית המשפט את הנזק הכולל שנגרם לשמעון, הן נזק ממוני והן נזק לא ממוני, כאשר הפיצוי על פי מסלול זה איננו מוגבל בסכום."

1. ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר - אמנון דנקנר (12.11.06), עמד בית המשפט העליון על השיקולים השונים הנוגעים לאופן קביעת הפיצוי בגין פרסום לשון הרע:

"אמות המידה לפסיקת פיצוי בגין לשון הרע נגזרות מהתכליות הטמונות ביסוד הטלת אחריות לפגיעה בשמו הטוב של האדם. ... המטרה העיקרית בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע היא, בדומה למקובל בדיני הנזיקין הכלליים, השבת מצב הנפגע לקדמותו, והעמדתו במצב בו היה נתון אלמלא פורסמו דברי לשון הרע. פסיקת הפיצוי עשויה גם לבטא הכרה שיפוטית בעוולה שנגרמה לנפגע בלא הצדקה, ובצורך לשקם את הפגיעה בשמו שנגרמה לו ואת מעמדו בקרב החברה הסובבת אותו ... יש ומתלווה לפיצוי יסוד של הרתעה מפני פגיעה בשמו של אדם, וכן גורם של חינוך הציבור לערכים ... שיעור הפיצוי נגזר, בין היתר, מחומרת הפגיעה שארעה. ככל שאופי ההאשמות המיוחסות לנפגע חמורות יותר, כך ראוי להגדיל את סכום הפיצוי ... עשיית שימוש בתיאורים פוגעניים במיוחד יצדיקו החמרה בפסיקת הפיצויים ... כן יינתן משקל להתנהגות הפוגע בעת הפרסום, לפניו, ולאחריו. ינתן משקל לעובדת התנצלותו, או סירובו להתנצל, ודבקותו באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו מהן. וכך, בית המשפט יתחשב "בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. ... התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו, ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים ... "

1. כך גם בעניין נודלמן, עמד בית המשפט העליון על התכליות הכלליות בקביעת סכום הפיצויים:

המטרה התרופתית -

"נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolation) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה, אין להסתפק בפיצוי סמלי."

המטרה העונשית –

"בעוולת לשון הרע, מכירה שיטת המשפט בכוחו של בית המשפט להטיל על המזיק חובת תשלום פיצוי לניזוק שמטרתה חורגת מהשבת המצב לקדמותו, אלא תכליתה "לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק" (ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא([פורסם בנבו], 21.11.06) ... שנהר, 372). וכך, במקרים מתאימים, משמשים הפיצויים הנזיקיים בעוולת לשון הרע גם כדי להעניש את מי שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אדם ... בהקשר זה, מתמקד הפיצוי ברצון להשיב למעוול כגמולו, תוך ביטוי מסר של הכרה שיפוטית וחברתית בצורך למנוע פגיעות לא מוצדקות בשם הטוב." (שם, בפסקה 53).

המטרה החינוכית הרתעתית –

"לצד תכליות הפיצוי הקשורות להטבת נזקו של הנפגע, ו"ענישת" הפוגע, מכוונים הפיצויים בגין לשון הרע להעביר, במקרים מתאימים, מסר חינוכי מרתיע לציבור כולו מפני מעשי פגיעה בכבודו של אדם... שיקולים שבמדיניות שיפוטית עשויים, לעיתים, להצדיק פסיקת פיצויים המכוונת לתכלית הרתעה, אף בנפרד מן המטרה התרופתית. כך, למשל, במצבים מסוימים בהם נזקו של הנפגע הוטב באופן מלא, עדיין עשויה להיות חשיבות להעברת מסר לציבור בדבר משמעות ההגנה על השם הטוב של האדם, אשר פגיעה בו אינה מסתכמת באמירה נורמטיבית של המשפט, אלא משתקפת גם בפגיעה בכיסו של המפרסם."

וכן הובהר בהיבט העונשי - הרתעתי:

"ההיבט העונשי-הרתעתי עשוי להשתלב גם הוא בשיקולי החומרה והקולא שבפסיקת הפיצוי. בהערכת הנזק יש מקום לשיקולים הנוגעים למידת הסטייה המוסרית והחברתית של הנתבע מהתנהגות נורמטיבית, גם אם אין לסטייה זו השלכה ישירה על היקף הנזק שנגרם לתובע (שנהר, 390). החוק עצמו מצביע על אבחנה בין נתבע תם לב לנתבע זדוני, לא רק בהקשר למידת הפגיעה בנפגע, אלא גם כשיקול עצמאי הבוחן את התנהגותו עומדת לעצמה, כך, בין לחומרה ובין לקולא (השוו סעיף 19 לחוק). הערכת הפיצוי על פי דיני לשון הרע אינה מתמקדת בנזק שנגרם לנפגע בלבד, אלא היא רואה לנגד עיניה גם שיקולים ציבוריים כלליים שיש להגשימם במסגרת הסעדים המוענקים, ובהם הגנה על האיזונים הראויים ברמתו של השיח הציבורי, הרתעה וגמול על ביצוע עוולות לשון הרע, והתחשבות בשיקולים מחמירים ומקילים הקשורים הן בפוגע והן בנפגע ... ".

התביעה העיקרית

1. בתביעה העיקרית טוענת התובעת כי הדברים הבאים עולים כדי לשון הרע, אשר בגינם היא זכאית לפיצוי בסך 200,000 ₪:
2. לטענת התובעת ביום 8.6.17 הופיעה הנתבעת ב"גן לי" וגידפה את התובעת בפני מנהלת הגן, גב' מיטל רווח, בזו הלשון: "אני אהרוס לך את החיים והקריירה. את יותר לא תעבדי בשום מקום". על פי הנטען, דברים אלו הותירו רושם עז על מיטל ולאור הבושה התפטרה התובעת מעבודתה ב"גן לי".
3. בהמשך אותו יום, הגישה הנתבעת תלונת שווא במשטרת ישראל.
4. עוד באותו היום, התקשרה הנתבעת לאחיה של התובעת, מר שמעון אזרן (להלן – שמעון), הכפישה את שמה וביקשה ש"ירגיע אותה".
5. בימים 8-9.6.17 שוחחה הנתבעת עם אחת מן האמהות בגן, איילה, אמה של אביגיל, תוך הכפשת שמה של התובעת, במילים "חולת נפש" ו"לא הסכימה לטיפול" וביקשה ממנה לשוחח עם חברתה שלומית ולהכפיש את שמה אף בפניה, על מנת שהאחרונה תחדל להעסיקה;

לאחר מכן פנתה הנתבעת לשלומית במישרין בהודעה בזו הלשון: "תקחי את הכסף שלך. ממש מפתיע שבגלל אשה חולה בנפשה שאפילו לא בדקת איתי מה קרה... החלטת לבטל את הקייטנה..."; "תראי קצת הקלטות יחשכו עינייך... ואת כל הודעות התחנונים שלה שהיא שיקרה על הכל. זה הילדים שלך. כל אחד והסטנדרט שלו. כל טוב גם לכם."

1. בימים 14-18.6.17 טענה הנתבעת בפני אם נוספת, לירון, אמו של אמיתי, דברים אשר כל מטרתם פרובוקציה, כך: "ואם רק היית יודעת כמה חלק מזה שעליזה לא בגן – שייך לאמיתי.."; "דברים מאחורי הקלעים"; "לא מתכוונת להיכנס לזה. מוזמנת להמשיך בשיחות עם עליזה"; "היא לוקה בנפשה".

כמו כן טענה התובעת בסיכומיה כי ביום 8.6.17 שלחה הנתבעת הודעה קבוצתית לכלל הורי גן ברל'ה ואף בה הכפישה את שמה.

1. ביום 17.7.17 שלחה הנתבעת הודעת דוא"ל לקבוצת גנים וגננות במודיעין ולרכזת "פסיעות", כדלהלן: "בוקר טוב האם עבדה אצל מי מכם סייעת בשם עליזה אילן. מתנהלת נגדה חקירה במשטרה פלוס תביעה מאוד מאוד גדולה אצל עורך דין." בהקשר זה הוסיפה התובעת וציינה כי היות שמדובר בתחום החינוך לגיל הרך, הרי שטענה כאמור עלולה לטעת חשד בקרב מעסיקיה כי חלילה ביצעה מעשים העולים כדי עבירות פליליות כלפי הילדים ובהתאם מדובר בפרסום משמיץ.
2. בכתב ההגנה לתביעה העיקרית, העלתה הנתבעת הכחשה ביחס לכל אחת מטענות התובעת, ובמקביל הפנתה לכתב התביעה שכנגד בנוגע לדברים שנאמרו או נעשו לשיטתה על ידי התובעת, כמשקל נגד לטענותיה של האחרונה. בשולי הדברים טענה עוד כי שמה של התובעת בא לה בעטיים של מעשיה ומחדליה וכי כל שאמרה עליה הם דברי אמת שיש והיה עניין ציבורי רב וראשון במעלה באמירתם ושלנתבעת הייתה חובה חברתית ומוסרית, כמו גם עניין אישי כשר לתת להם ביטוי. על כן, אין הדברים עולים כדי לשון הרע ואין בהתנהלות הנתבעת שום הפרת חובה המוטלת עליה על פי חוק. אין בסעיפי החוק הנטענים על ידי התובעת משום עוולות אשר בוצעו על ידי הנתבעת, ואין בהם כל רלוונטיות כלפיה. התובעת הפנתה לסעיפים בעלמא ולא פירטה או ביססה את טענותיה. כך גם דרישתה לפיצויים חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי ואין התובעת זכאית להם.

טענות אלו לא נזכרו שוב על ידי הנתבעת בסיכומיה וניכר כי נזנחו. כל שנטען בסיכומיה היה כי טענות התובעת בדבר הכפשתה על ידי הנתבעת הופרכו נוכח תמלולי השיחות עם הורי הגן כשנה לאחר סגירת הגן.

הכרעה בתביעה העיקרית

1. ראשית, ביחס לטענת התובעת בדבר פניית הנתבעת למיטל והכפשת התובעת, הרינו לדחותה. אמנם, התובעת פירטה מה הם הדברים שנאמרו בנוכחותה. אולם מעבר לכך שספק אם הדברים כלשונם עולים כדי לשון הרע ומהווים פרסום שהרי הופנו לתובעת עצמה, בעיקר לא נתנו אמון בגרסתה, הן משום שהתרשמנו מהיעדר מהימנותה לאורך ההליך, כמפורט לעיל, והן משום שלא הובאה מיטל לתמיכה בטענותיה ואף לא הוצגו סרטונים שצולמו במערכת "גן לי", על אף שמתכתובות הצדדים עולה כי היו כאלה.

לפיכך, התביעה ביחס לאירוע זה מבוססת על עדות יחידה של התובעת, אשר הינה בעלת הדין, ואשר לא השתכנענו כי ניתן לסמוך על עדותה (ראו לעניין זה גם: סעיף 54 לפקודת הראיות, תשל"א-1971; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל, ירושלים - יצחק, יעקב ו-פרידה פולק, ו-19 אח', פ"ד כז(1) 768 (1973);  ע"א 231-72 עזבון המנוח שמעון אלמליח, באמצעות הוריו-יורשיו יעיש וסימי אלמליח - ישראל זוטא, פד"מ כז(1) 679 (1973) לפיהם מקום בו מתקבלת עדות יחידה של בעל דין חובה על בית הדין לנמק החלטתו באופן מפורט). לפיכך, בנסיבות אלה, לא הוכח שנאמרו הדברים המיוחסים לנתבעת במידת ההוכחה הנדרשת.

1. שנית, מאותם הנימוקים, אין בידנו לקבל את טענות התובעת ללשון הרע בשיחה שהתנהלה בין אחיה של התובעת לבין הנתבעת. כל שטענה התובעת שנאמר על ידי הנתבעת הוא "שירגיע אותה". בביטוי זה כשלעצמו אין בהכרח לשון הרע, וככל שיכולה הייתה להשתמע ממנו לשון כזו, הרי שהדבר לא נטען וממילא לא הוכח. מעבר לכך, התרשמנו כי אחיה של התובעת הוא שאמר לנתבעת כי אחותו זקוקה לטיפול, וכן כי הוא זה שיזם את השיחה הראשונה אליה, וזאת בניגוד לגרסתה של התובעת, אותה אנו דוחים.

כמו כן, העובדה שהתובעת לא הביאה את אחיה להעיד במסגרת ההליך, ולתמוך בטענתה, מקום בו נטל ההוכחה רובץ עליה ומדובר בקרוב משפחתה, הרי שהדבר פועל לחובתה ומקים את ההנחה כי היה בהעדתו כדי לפעול כנגדה [ע"א 548/78 אלמונית - פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ - פרץ רוזנברג, מז (2) 605 (1993); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990); ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ - רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)].

1. שלישית, אשר לתלונה שהוגשה במשטרת ישראל, לא נטען כיצד יש בה כדי להוות לשון הרע, ושום פירוט מתוך אותה תלונה לא הובא לעיוננו, ובכלל זה לא הוכח כי מדובר היה בתלונת שווא. מעבר לכך, והגם שהדבר לא נטען על ידי התובעת, בהתאם לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע קמה לנתבעת הגנה בפני טענת לשון הרע בגין פרסום כגון זה, היינו כאשר הפרסום היה בהגשת תלונה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה.
2. רביעית, ולעומת זאת, מן הראיות והעדויות כן עולה כי הנתבעת פרסמה אודות התובעת את הדברים הבאים העולים כדי לשון הרע:
3. באמצעות משלוח הודעות טקסט להורים אחדים, אודות התובעת כי היא "חולת נפש ממש", "לוקה בנפשה", "סירבה לטיפול" ועוד ביטויים דומים העוסקים בבריאותה הנפשית של התובעת.
4. באמצעות פניה בתפוצת דוא"ל למספר נמענים בה כתבה אודות התובעת כי "מתנהלת נגדה חקירה במשטרה פלוס תביעה מאוד מאוד גדולה אצל עורך דין".
5. הפרסום בהודעות הטקסט להורים מייחס לתובעת לקות בריאותית, באופן מעליב, מכפיש ומזיק, שיש בו כדי להשפילה ולבזותה בעיני אחרים, בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר [השוו: ע"א 250-69 הוצאת מודיעין בע"מ, ו-2 אח' - מזל חתוקה, כג(2) 135 (1969); סע"ש (נצרת) 60841-01-13 גריגורי ברדצ'וב - ישי סלע (9.2.15)].

מעשיה של התובעת, לרבות אלו אשר נדונו לעיל ועוד ידונו להלן, בפרט מקום שהנתבעת בחרה שלא להעלות הגנה של "אמת דיברתי", אינם יכולים להיות עילה לבזותה מול הבריות ואינם מהווים הצדקה לכנותה בכינויים כגון "חולת נפש ממש". משכך, בנסיבות העניין הגענו למסקנה כי ביטויים אלה עולים כדי לשון הרע.

1. נוסף על כך, אף הפרסום בדוא"ל מייחס לתובעת, אם כי ספק ברמיזה, פעילות חשודה בפלילים, אשר בגינה הוגשה תלונה למשטרה. מסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפירסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה" עולה כי לשון הרע נרמזת או משתמעת כמוה כלשון הרע במישרין.

מקובלת עלינו הטענה כי בנסיבות העניין חמורה הרמיזה אף יותר, היות שהתובעת הייתה אמונה על טיפול בילדים צעירים וחסרי ישע, ואין צורך שנכביר מילים על משמעות הדברים והספקות המתעוררים בקרב האדם הסביר למקרא מידע בלתי מסוים זה.

1. לפיכך מצאנו כי הן הדברים שנכתבו בדוא"ל והן כינוי התובעת "לוקה בנפשה" וכדומה, הינם התבטאויות המהוות לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, היות שיש בהם כדי "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו" או "לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו במשלח ידו או במקצועו".

על כך יש להוסיף כי הדברים לא נאמרו באופן חד פעמי, כזוטי דברים או בהיסח הדעת. מאחר שהדברים נכתבו מספר פעמים לנמענים שונים, הרי שמדובר בפרסום לשון הרע על התובעת.

1. נזכיר כי על מנת לקבוע שמדובר בלשון הרע, אין צורך להשתכנע שנגרמה השפלה או בזיון הלכה למעשה, אלא די בכך שיקבע כי הפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו (עניין פלאפון; עניין נודלמן; אורי שנהר דיני לשון הרע, תשנ"ז – 1997, 121):

"אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע... על פי המבחן האובייקטיבי, נבחנת ההשפעה שיש לאמירות על ההערכה לה זוכה האדם בעיני הציבור..."

(עניין נודלמן וההפניות שם).

1. כאמור, הנתבעת זנחה בסיכומיה את ההגנות הקבועות בחוק, אשר הועלו בעלמא בכתב הגנתה, ומשכך איננו נדרשים להכריע בהן [ראו והשוו: עא 401/66 ברוריה מרום - בן ציון מרום (1967); ע"א 244/87 ציון קוש - שלמה כהן , מג (1) 15 (1989)].
2. להשלמת התמונה יצוין, שלא נעלם מעיננו כי התובעת העלתה והזכירה במסגרת הסיכומים מטעמה, אמירות נוספות מפי הנתבעת העולות לשיטתה כדי לשון הרע, כגון: בפני אב בשם גילי בפני אם בשם עדי ועוד, וכך גם טענה כי נשלחה על ידי הנתבעת הודעה בתפוצה כוללת לכלל הורי הגן בדבר הסכסוך.

ראשית, אמנם הנתבעת לא העלתה טענה כי מדובר בהרחבת חזית, אולם מדובר בפרסומים אשר לא נדונו ולנתבעת לפיכך לא הייתה הזדמנות להתייחס אליהם מבחינה עובדתית.

שנית, לגבי ההודעה שהופצה, הרי שלשון הודעה כאמור ככל שנשלחה אף לא הוצגה בפנינו לצורך הבחינה האם יש בה משום לשון הרע. על כן, על אף שאנו מוכנים להניח כי אכן הועברה הודעה כזו, שכן הדבר משתמע גם מחלק מן ההתכתבויות בין ההורים לבין הנתבעת, איננו יכולים לפסוק פיצוי בנדון, משלא הובאו ופורטו לפנינו המילים המקימות את עילת התביעה כמתחייב [השוו: רע"א 2291-12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12)].

גובה הפיצויים המגיעים לתובעת –

1. נפתח ונציין כי התובעת עתרה לפיצוי כולל, ולא פירטה את הסכום לכל אחד מן האירועים, וכן לא הבהירה האם כוונתה לפיצוי ממוני או בלתי ממוני ללא הוכחת נזק או לפיצוי סטטוטורי. לפיכך, החלטנו בהתאם לסמכותנו, לפנות למסלול הפסיקתי הרגיל ולפסוק פיצוי בלתי ממוני ללא הוכחת נזק, בסכום כולל על דרך האמדן.

לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין: לרבות התרשמותנו כי הנתבעת אמרה את הדברים מתוך כעס על התנהגותה של התובעת והדברים שנאמרו עליה לחלק מהורי הגן; כי מדובר בלשון הרע שמקורה בויכוח בין שני פרטים, להבדיל מתאגידים רבי כוח (ראו בהקשר זה: עניין נודלמן הנ"ל, בפסקה 73); תוכנו של הפרסום והיקפו, אשר לא ניתן לאמדו באופן מדויק כאשר מצד אחד ניכר שהוא אינו מבוטל לאור הראיות שהובאו ומצד שני לא מדובר בפרסום כללי וגורף או חסר גבולות, כגון פרסום בדפי המרשתת או בעיתון; וכן את העובדה שמצבה של התובעת ערב האירוע דומה למצבה לאחר האירוע, כלומר שלא נטען וממילא לא הוכח נזק כלשהו אשר נגרם בעטיים של אותן אמרות, לרבות לשמה הטוב או לכלכלתה; מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.

התביעה שכנגד

1. בכתב התביעה שכנגד, טוענת הנתבעת, כי לאחר מספר חודשי עבודה החלו להופיע התנהגויות בלתי הולמות מצדה של התובעת, כגון הרמת קול והפרת נהלי הגן. בהתאם, הודיעה הנתבעת לתובעת כי לאחר שתחזור מחופשתה עליהן לקיים שיחה. לשיטתה של הנתבעת, התובעת שחשה בחוסר שביעות רצונה החלה בנסיבות אלה במסע ציד כנגדה.

במסגרת זו, ניהלה שיחות עם הורי הגן בהם המליצה להורים להוציא את ילדיהם מהגן ולבטל רישומים לקייטנה ולשנה"ל הבאה, והוציאה דיבתה של הנתבעת. לשיטתה, אלו הדברים העולים כדי לשון הרע, אשר בגינם היא זכאית לפיצוי:

1. התובעת אמרה לנועה ביחס לגן כי: התובעת "מרעיבה את הילדים", "הילדים לא מקבלים מספיק חלבונים", "עוף 1 ל – 25 ילדים", "תפוח אחד ל – 2-3 ילדים", "הצלחת מלאה פחמימות היא לא נותנת עוף"; "חוסכת עליהם"; "הגן מזוהם ומטונף ומהווה סכנת בריאות של ממש", "לא נקי פה"; "הצעצועים ישנים, יצירות ישנות אין גיוון, אין מכשיר ייבוש" ו"הפלסטלינה יבשה"; "מתקמצנת על מטהר אויר" ו - "מתקמצנת שינקו את הפנים במגבונים"; התובעת משלמת לעובדות שכר רעב "בושה לנטלי שהיא משלמת לסיגל שכר של 30 ₪ ולעדן משלמת שכר די נמוך... לא סתם יש בנות צעירות כי נטלי משלמת להם שכר נמוך". עוד אמרה ביחס לנתבעת עצמה כי: היא מרבה "לריב" עם הורי הגן, היא "כלבה", "שרמוטה כמו אמא שלה", אביה "נוכל", אחיה "הומו", בעלה "מסורס" והיא "רודה בו".
2. התובעת סיפרה לנועה גם על בעיות שיש לילדים אחרים וחשפה אותה לפרטי קטינים שאינם ילדיה, מי מרטיב, למי יש בעיות בבית או בעיות שפה ועוד, בין היתר כך: "אל תשאלי שירה כל היום עושה בתחתונים אין לי בגדים בשבילה..." ובמקביל שוחחה עם אמא של שירה בנוכחות נועה.
3. נועה סיפרה עוד כי בנוכחותה התובעת אמרה לאם אחרת: "דברים לא טובים קורים כאן", במענה לשאלתה: "מה קורה כאן?".
4. התובעת אמרה לטל כי "הגן מלולכך", "איכס", "לא מנקים פה".

כמו כן, על פי הנטען על ידי הנתבעת, דברים ברוח זו נאמרו לפחות לשבעה הורים לילדים מהגן.

1. לטענת הנתבעת, כתוצאה מכך סבלה (וסובלת עדיין) מפגיעה בשמה הטוב, מהשפלה וביזוי, מעלבון ומהשמצות עד כדי סגירת גן ברל'ה במודיעין אשר בנתה בשתי ידיה. איכות חייה נפגעה ונגרמה לה עגמת נפש של ממש ופגיעה ביכולותיה האישיות, המקצועיות והתעסוקתיות, והיא נותרה עם כאב גדול של שמחת חייה, עיסוקה וממונה. לפני מעשיה של התובעת, שמה הטוב ושמו של גנה הלכו לפניה ונחשבו לערכיים, מקצועיים, מנוסים ומוערכים.
2. כמו כן, ההכפשות והאשמות השווא הקשות שהושמעו על ידי התובעת לעיניהם ואזניהם של ההורים, צוות העובדים, קולגות, שכנים, ראש העיר וכל מאן דבעי, נעשו מתוך כוונה ברורה ומוצהרת לפגוע ולגרום לנתבעת נזק. על כן, בהתאם לסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, היות שמדובר בשקר ולאור חומרת ההאשמות, חזקה על התובעת שעשתה את הפרסום בחוסר תום לב.
3. נוסף על האמור, התובעת הפרה את חובתה כעובדת, לפעול כלפי הנתבעת, מעסיקתה, בתום לב בהגינות ובנאמנות, תוך הפרה של סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973.
4. אשר על כן, הנתבעת עתרה לקבלת:
5. פיצוי סטטוטורי ע"ס 1,400,000 לפי סעיפים 7א(ג) ו – 7א(ה) לחוק איסור לשון הרע, בגין עשרה אירועים לפחות: פניית התובעת לשבעה הורים; פניית התובעת לצוות הגן והסתתם; פניית הנתבעת לראש העיר; פניית הנתבעת לגיסתה על מנת להכפיש את הנתבעת במקום מגוריה; והכפשת הנתבעת מול מעסיקים בגני ילדים באזור.

לחלופין, פיצוי על פי הוכחת נזק בגין נזק בלתי ממוני אשר נגרם לנתבעת, לרבות כאמור כאב וסבל, עגמת נפש, פגיעה בשם טוב, בכבוד ובמוניטין.

1. פיצוי בגין נזק ממוני מוכח בסך 1,087,320: ביטול שני רישומים לקייטנה ( בסך 2,560 ₪; חידוש היתר לגן ששולם עבור שלוש שנים קדימה ומהן הפסידה הנתבעת 2/3 בסך 12,990 ₪; השקעה בציוד, בעלי מקצוע יועצים למבנה, אבזור בטיחות, אבזור חדרי פעילות, מערכת מצלמות ושמע, בסך כולל של 60,000 ₪; תשלום פיצויי פיטורים לעובדת שהעסקתה הסתיימה עקב סגירת הגן, בסך של 11,770 ₪; נזק כללי בגין פגיעה במוניטין בסך של כ – 1,000,000 ₪ על פי חישוב של רווח שנתי בסך 200,000 ₪ * 5 שנים עד שתצליח התובעת לשקם את פעילותה;
2. פיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות ותום הלב בסך 70,000 ₪.
3. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, מכחישה התובעת כי הכפישה את שמה של הנתבעת, וטוענת כי מדובר בנקמנות גרידא ותגובה חסרת תום לב לתביעתה (העיקרית) המוצדקת, על מנת להלך עליה אימים.
4. כמו כן, הנתבעת מעולם לא התרתה בתובעת על התנהגותה, לא נוהלה כל שיחה כי עליה לשפר את התנהלותה, והיא לא עודכנה על הליך לסיום עבודתה. אדרבה, התובעת זכתה לתשבחות והנתבעת פרגנה לה על עבודתה ומקצועיותה.
5. לטענת התובעת מעולם לא פנתה להורים, לעובדים בגן, לראש העיר או למאן דהוא בקשר עם האמור בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים, אשר התובעת אינה מכחישה את עצם כתיבתם, אלא טוענת כי נועדו להרתעת הנתבעת ולמניעתה מלפגוע בשמה של התובעת. עוד הוסיפה התובעת באופן ספציפי וטענה, כי מעולם לא לקחה טרמפ עם ההורים, ולא נאמרו על ידה הדברים המיוחסים לה על ידי נועה, אבל אף אם כן הייתה אומרת לה כאמור, הרי שאין בכך כדי להוות הוצאת דיבה, שכן על פי פסיקת בתי המשפט אין בגידופים כדי להיחשב ללשון הרע [תוך הפניה ל: ת"א (ק' גת) 1013-98 אלמליח אריאלה - יפרח אלי (12.8.02) (להלן – עניין יפרח); ת"א (תל אביב-יפו) 63519-05 פורת אמנון - הואן קואן פונג (19.2.08)]. ככל שמי מן ההורים החליט לטעון טענות כנגד הגן, אין בכל כדי להוביל להטלת אשמה על כתפיה ואין לה מושג בנדון, אלא שהנתבעת בודה דברים.

בסיכומים מטעמה, הוסיפה התובעת כי אין בתכתובות אשר הובאו על ידי הנתבעת, ראיות לנטען בתביעה שכנגד, למעט בקשר עם נועה, אשר יש להטיל ספק במהימנותה. מיתר ההתכתבויות עולה כי הנתבעת היא שפנתה אליהם והכפישה את שמה של התובעת.

1. סגירת הגן איננה תוצאה של מעשיה של התובעת, שכן לא עשתה דבר מהמיוחס לה וסביר כי הגן נסגר משיקוליה של הנתבעת. אף אילו הייתה התובעת פועלת כמיוחס לה, לא יעלה על הדעת כי בשל כך נסגר הגן. לא מדובר בהאשמות שיש בהן כדי להוביל אדם סביר להוצאת ילדו מהגן בפרט עת מרבית ההאשמות הנטענות נוגעות לחייה האישיים של הנתבעת. הנתבעת פתחה גן במיתר, המהווה המשך ישיר של הגן במודיעין, וברי כי ממילא התכוונה לעזוב את מודיעין ולפתוח גן חדש במיתר, שכן התלוננה תכופות על הנסיעות ממקום מגוריה שם.
2. עוד נטען כי הנתבעת ידעה על עבודתה של התובעת ב"גן לי" ובמקומות נוספים. לא פעם ביקשה הנתבעת מהתובעת לעבוד שעות מעבר למוסכם ביניהן והתובעת סירבה נוכח התחייבויותיה למקומות אחרים. התובעת הודתה כי לא אמרה אמת לנתבעת בקשר לפטירת חמותה שכן חשה אי נוחות לסרב לבקשות חוזרות לעבוד שעות מעבר לאלה שסוכמו תוך פגיעה במקומות עבודתה האחרים.
3. במסגרת סיכומיה, הוסיפה התובעת והתייחסה לכל אחד מן הרכיבים בסכום הפיצוי הממוני אותו תבעה הנתבעת. ביחס לביטולי הרישום טענה כי בשני המקרים אין קשר בין הביטול לבין ההכפשות הנטענות. ביחס להיתר לגן, השקעה בציוד ותשלום פיצויים לעובדת, טענה כי אין מחלוקת כי פעילות גן ברל'ה במודיעין הועברה לגן ברל'ה במיתר אשר ברי כי הנתבעת תכננה ועמלה עליו עוד לפני ההכפשות הנטענות, משיקולי נוחות, ומשכך אין לה כל הפסד שמקורו בתובעת. ביחס לפגיעה במוניטין, הרי שהנתבעת לא צירפה כל ראיה לכך ולא חוו"ד שתוכיח את הפגיעה וסכומיה. העובדה שהנתבעת העבירה את הגן למודיעין מעידה על כך שלא נפגעה במוניטין כלל, ואם לא כך אין לה להלין אלא על עצמה. יצוין כי בסיכומיה התייחסה התובעת גם לסך ההפסד הנטען לשנת 2017 בסך 246,000 ₪ ואולם היות שסכום זה לא שוכלל בתביעתה של הנתבעת לגופה, אלא במקומו בוצע חישוב ממוצע כללי ביחס להכנסותיה, אין מקום לפירוט הטענות מעבר לכך.
4. עוד במסגרת סיכומיה, טענה התובעת ביחס לטענה להפרת חובת הנאמנות כי לא היה ולא נברא ויש לדחות רכיב זה, אשר סכומו אינו ברור או נתמך בראיות או בחוו"ד מקצועית, על הסף.

הכרעה בתביעה שכנגד

1. לאחר שבחנו את עדויות הצדדים והראיות שהובאו לפנינו לעניין התביעה שכנגד, נתנו אמון בגרסתה של הנתבעת. גרסה זו גובתה בעדותה של נועה אשר הייתה עקבית ומהימנה עלינו כמפורט לעיל, וכן בגרסתה של טל.

עדותה של טל כי התובעת אמרה לה ש"הגן מלוכלך", "איכס" ו"לא מנקים פה", וכן שהנתבעת אינה משקיעה בהאכלת הילדים, ואינה מאשרת להרים ילדים בוכים, כמו גם שיתפה עמה מידע ביחס להתנהגותם של ילדים אחרים או רגשותיה כלפיהם, וביקשה לדעת האם תשאיר את בתה הצעירה תישאר בגן היות ש"אני לא אוהבת מה שקורה פה", לא נסתרה, התיישבה עם עדותה של נועה, ותאמה את התכתובת מול הנתבעת מיום 15.6.17 שבה כתבה:

"רציתי להגיד לך שוב שאני מצטערת שלא אמרתי כלום אבל באמת שאני סומכת עליך ועל צוות הגן שתשמרו על הדבר הכי יקר לי בחיים ואני ממשיכה לשנה נוספת !

מבטיחה לעצמי ולך שמהיום כל דבר שייראה מוזר או לא ראוי כמובן שאגיד"

טענות אלו, ספציפית בדבר התעניינותה של התובעת האם הילדים נשארים בגן, מתיישבות גם עם דברים שכותבת לנתבעת אם נוספת, בשם עדי, ביום 9.6.17 (נספח א'9 לתצהיר הנתבעת):

"עכשיו נופל לי האסימון שהיא לפני כמה זמן שאלה אותי איפה איתי יהיה שנה הבאה, וכשאמרתי לה שהילדים שלי גדלים בברלה אז היא סתמה. הבינה שאיתי אין לה סיכוי"

1. כמו כן, מצאנו כי לטל לא היה אינטרס במחלוקת שנתגלעה בין הנתבעת לתובעת, ואף ניכר מעדותה בפנינו כי נותרה פגועה מן הנתבעת, שכן אמרה (ע' 17 ש' 32-33): "...וגם אני נשארתי בלי קייטנה לשני ילדים לקיץ, מהרגע להרגע, ושנה שלמה לילדה שהיתה אמורה להמשיך בוטל." ובהמשך (ע' 18 ש' 4): "היא סגרה את הגן ואני בסוף נדפקתי". בכך יש כדי לחזק דווקא את עדותה התומכת בגרסת הנתבעת.
2. לעומת זאת, ומן הנימוקים אשר סקרנו בראשיתו של פסק הדין, התרשמנו מחוסר מהימנותה של התובעת, שהודתה כי לא אמרה את האמת במהלך עבודתה, ואף לא הייתה עקבית בגרסאותיה בפנינו, אשר לא תאמו את הראיות שהובאו, ולא נתמכו בכל ראיה חיצונית מלבד עדותה שלה, שנותרה יחידה בעודה בעלת דין, על המשמעות הנלווית לכך.
3. לפיכך, במקרה דנן, שוכנענו כי התובעת אמרה על הנתבעת את הדברים כנטען, ופרסמה בע"פ, למצער באוזניהן של נועה וטל דברים בגנותה של הנתבעת והתנהלותה בגן שבבעלותה. מדובר בדברים מהם משתמע לאדם הסביר כי הגן אינו מתנהל כמצופה וכנדרש וכי הטיפול בילדים, לרבות החומרים העומדים לרשותם לפיתוחם האישי והאוכל שניתן לתזונתם והתפתחותם התקינה, אינו יאות. אין ספק כי מדובר בפרסום שיש בו כדי לפגוע באופן מובהק בשמה הטוב של הנתבעת ובמשלח ידה והעולה כדי לשון הרע.
4. בהכרעתנו זו סמכנו ידינו גם על הדברים שכתבה נועה בזמן אמת, הן בתצהיר בכתב ידה המפרט את אותם אמירות, הן בהודעות כתובות לתובעת מן העת הרלוונטית. כמו כן, התרשמנו מן ההתכתבויות בין התובעת לנתבעת, בהם כאשר חזרה הנתבעת בפני התובעת על הדברים שאמרה לנועה, לא הועלתה מצדה של התובעת כל הכחשה לגביהם ולו הקטנה ביותר.

אדרבה התובעת חזרה במסגרת ההתכתבויות המתלהמות בין הצדדים בין היתר על ההתייחסות למשפחתה: "נטלי מגדל העמק מדברים אליך (כך במקור – ח"ט) ועל המשפחה שלך מביאה עדויות" (ראו ביום 8.6.17 בשעה 10:20), וכן על הטענות הנוגעת לכמויות האוכל שניתנות לילדים: "עם את לא רוצה שאני יפתח (השגיאות במקור – ח"ט) תיבת פנדורה על מה שקורה בגן כולל ההזנה..." (ראו ביום 8.6.17 בשעה 09:14); "עושה כבף (כך במקור, ככה"נ הכוונה ל"כסף" – ח"ט) על ההורים והילדים חוסכת להם את המימימום (כך במקור, ככה"נ הכוונה ל"מינימום" – ח"ט) תתבישי מופרעת" (ראו ביום 8.6.17 בשעה 10:21); "... את בפלונטר רציני אין לך שום הוכחות הכל שקרים כמו שאת משקרת את כולם מחביאה מאחורי המקרוגל את מגשית עוף אחת שההורים לא יראו כמה בשר את מוציאה..." (ראו ביום 8.6.17 בשעה 12:57).

1. על כך יש להוסיף כי לא רק שהתובעת לא טענה בדיעבד כי מדובר בדברי אמת, אלא שאין מחלוקת כי מדובר באמירות כוזבות בגנותה של הנתבעת והאופן בו ניהלה את עסקה, שכן התובעת העידה בפנינו כך (ההדגשות אינן במקור – ח"ט):

ש. כלומר היה ציוד לילדים בכל המבנה.

ת. היה. כמו שיש בכל גן.

ש. איזה ציוד היה חסר לדעתך בגן?

ת. לא היה חסר כלום.

(פרוטוקול ע' 4 ש' 28 – 31)

ש. מפנה להתכתבות מיום 8.6 בשעה 09:14 – אם את לא רוצה שאני יפתח תיבת פנדורה על מה שקורה בגן שלך כולל ההזנה וגם אצלי הכל מצולם אני לא משתפת פעולה עם עבירות...

אם היו עבירות בגן, האם דיווחת עליהן למשטרה?

ת. למה שאני אדווח למשטרה? לא היו שום עבירות.

אתה לא מבין שזה רק מה שכתבתי לה? אתה רק יכול לתבוע אותי על איומים, אבל אין עובדות כי לא עשיתי כלום.

(פרוטוקול ע' 13 ש' 2 – 7)

1. התובעת הפנתה לפסיקה בדבר גידופים וטענה כי ככל שתתקבל גרסתה של הנתבעת, הרי שממילא אין בדברים המיוחסים לה כדי להוות הוצאת דיבה, היות שנקבע כי גידופים אינם נחשבים לשון הרע.

נבהיר, לאחר שעיינו באותם המקורות, כי מעבר לכך שמדובר בפסיקה שאינה מחייבת את בית דין זה, איננו סבורים כי יש בה רלוונטיות לענייננו. במקרה דנן, לא מדובר בקללות שהוטחו בצד שכנגד מתוך סערת רגשות, רוגז וכעס שהצטברו, כפי שנדון במקרה אחד, או בקללת רחוב נעדרת מסוימות כ"מניאק" אשר אינה תואמת את כוונת לשון החוק כפי שנדון והוכרע במקרה השני. בעניינו גם לא מדובר בפרסום של כינויי גנאי בלבד שאיש לא ייחס אותם לנתבעת, או שכל שומע פוטנציאלי היה מבין שמדובר בניבול פה והתפרצות מכוערת ותו לאו, כפי שהוכרע שם.

לשון אחר, המקרים שהובאו על ידי התובעת לצורך השוואה, אשר באחד צעיר הטיח בשכנתו קללות בלתי ראויות אשר שכנות נוספות שמעו אותן, ובשני הוטח הביטוי "מניאק" בפומבי, אינו דומה לפרסומים המכפישים אודות התנהלותה של הנתבעת בגן, ולהערות על משפחתה. זאת בפרט שהללו לא הוטחו בפניה, אלא נאמרו בפרסום אסור כלשון החוק אשר היה מיועד ל"אדם זולת הנפגע". דברי לשון הרע נמסרו לחלק מהורי הגן מאחורי גבה, ולא מתוך מסערת רגשות, אלא כמידע אינפורמטיבי, כאשר שוכנענו כי יש בו כדי לפגוע בעסקה ולבזות את משפחתה.

זה המקום להזכיר כי המבחן הוא המשמעות שאדם סביר היה מייחס למילים ויסודו אובייקטיבי [ע"א 740/86 יגאל תומרקין - אליקים העצני, מג(2) 333 (1989)], כלומר מה זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט בעיני הבריות, שכן כוונת החוק הייתה לעגן את זכותו של אדם כי הערכתו בעיני אחרים לא תפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו [ע"א 723/74 הוצאת עתון ״הארץ" בע״מ - חברת החשמל לישראל בע״מ,לא(2) 281 (1977)].

1. התובעת טענה כי הנתבעת עצמה היא שהסבה את הנזק וגרמה להורים שלא להמשיך בשנה"ל הבאה או בקייטנה. עם זאת, אנו סבורים כי יש הבדל בין מצב בו עובד מספר על מחדלי מעסיקו, לבין מצב בו המעסיק מספר כי כך מעלילים עליו. האחרון איננו אמור לפגוע בנפגע עצמו בעיני השומע, ונראה כי טענה מסוג זה יכולה אולי לשמש כטעם להפחתת הפיצוי בגין נזק בעין (להבדיל מהפחתת פיצוי סטוטורי), אך אין בה כדי לפטור את התובעת מחבותה בגין עצם הפרסום [ראו והשוו: (עמ"ש (תל אביב-יפו) 47311-10-13 פלוני - פלמונית (19.5.17)], על כן אין בדברים שבהם עדכנה הנתבעת ושיתפה את הורי הגן כדי להפחית מאחריות התובעת לפרסום לשון הרע.
2. לעומת זאת, הרינו לדחות את טענות הנתבעת בכל הנוגע לפרסומים נוספים שביצעה התובעת. בכלל זאת, לא שוכנענו כי התובעת פנתה בעניינה של הנתבעת לראש העיר, לצוות הגן, לגיסתה של התובעת או למעסיקים וגני ילדים אחרים באזור מודיעין. מצאנו כי כל אלו נטענו בעלמא, ככל הנראה על סמך אמירות שנזרקו לחלל האוויר ברמיזה על ידי התובעת עצמה במסגרת הסכסוך, וכחלק ממנו, בהודעות טקסט. למעט מה שנאמר להורי הגן, לא הוצגו בפנינו והובאו לבחינתנו פרסומים נוספים לגורמים אחרים העולים כדי לשון הרע אשר נאמרו או נכתבו, וממילא אין בידנו להשתכנע כי היה בהם משום הפרה של חוק איסור לשון הרע.

גובה הפיצויים המגיעים לנתבעת –

1. בראש ובראשונה נזכיר כי המסלול הפסיקתי ולפיו נפסקים פיצוי ממוני ובלתי ממוני הינו חלופי לפיצוי הסטטוטורי, ומשכך האופן בו הציגה הנתבעת את החלופות בכתב התביעה שכנגד אינו מדויק.

עוד נזכיר כי "פיצויים בגין נזק ממון ייפסקו אם התובע תמך טענותיו לנזק זה בתשתית עובדתית מתאימה... נפגע מלשון הרע יזכה בפיצויים מקום שבו קיים קשר סיבתי בין הפרסום לבין הנזק. נזק לצורך עניין זה הוא "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה" (סעיף 2 לפקודת הנזיקין)" [ע"א 6903-12 Canwest Global Communications Corp - אלי עזור (22.7.15)].

1. במקרה דנן לא שוכנענו ברמה הנדרשת כי דבריה של הנתבעת הם שהביאו לסגירתו של הגן במודיעין, על העלויות וההפסדים שכרוכים בכך אשר פורטו בתביעה שכנגד.
2. הגם שאין ספק כי התובעת הסבה נזק משמעותי לנתבעת ולשמה הטוב, כפי שעוד יבואר, הלכה למעשה הציגה הנתבעת ראיות לכך ששתי אימהות בלבד, שלומית ולירון, ביטלו רישום ילדיהן לקייטנה או לשנה"ל, כאשר אף במקרים אלו לא שוכנענו כי קיים קשר ישיר בין פרסום לשון הרע לביטול הרישום.

בקשר לביטולה של שלומית, מקובלת עלינו הטענה כי בכל מקרה שבו לא הייתה התובעת ממשיכה כסייעת בגן, לא הייתה רושמת לקייטנה את מי מילדיה, הן משום שלא מדובר בילד שהיה רשום לגן במהלך שנה"ל עצמה, הן משום שאין מחלוקת כי התובעת הייתה המטפלת בבית המשפחה בשעות אחה"צ ואכן סביר כי זו הייתה הסיבה שנרשמו לקייטנה שאינה בגן בו למד במהלך השנה.

כך גם ביחס ללירון, מן השיחות בין הצדדים לא התרשמנו כי ההורים ביטלו את הרישום דווקא בגלל דבריה של התובעת. ניכר מן הדברים שהוחלפו בין הורי הילד לבין הנתבעת, אשר אין זה המקום להיכנס אליהם באופן מפורט, כי למצער לא זו הייתה זו הסיבה הבלעדית להוצאת הילד מהגן. בכל מקרה, לירון ציינה סיבה אחרת לביטול הרישום לשנה"ל הבאה, כך: "וואי מתנצלת, כנראה באמת פספסתי. אנחנו רושמים את אביב למשפחתון ברעות בשנה הבאה ואת אמיתי לגן ברעות כדי ששניהם יהיו קרובים מרחק הליכה מאמא שלי...". כמו כן, העובדה שהנתבעת לא הביאה כראיה את פרטי ההליך המשפטי שנוהל בין הורי הילד לבינה בדבר אותו רישום וביטולו מקימה אף היא חזקה כי לא היה בכך כדי לתמוך בטענותיה כאן.

1. לעומת זאת, מן הראיות עולה ששלושת ילדיה של אם בשם עדי, ושני ילדיה של טל שהעידה בפנינו, שהם בלבד מונים 5 ילדים, כן היו רשומים כבר ביוני לשנה"ל 2017 – 2018. כלומר, לא שוכנענו כי דבריה של התובעת הובילו לביטולי רישום שהם הגורם לסגירת הגן במודיעין.
2. זה המקום להתייחס לטענת הנתבעת כי היו הורים שפחדו מן התובעת ומשכך לא הגיעו להעיד. אין בידינו לקבל טענה זו, הן משום שבאופן תיאורטי יכולה הייתה הנתבעת להציג ראיות כגון טפסי ביטול רישום (אף תוך השחרתם), או לזמן עדים באמצעות בית הדין וכיוב' להביא ראיות לכך שהיו הורים שאכן הביעו רתיעה. אכן התרשמנו מדבריה של נועה בדבר תחושותיה כלפי התובעת וחששה, ואולם אף בכך אין כדי להועיל לנתבעת, שהרי נועה כן הגישה תצהיר והגיעה להעיד בפנינו.
3. המסקנה אפוא כי לא הוכח קשר סיבתי בין לשון הרע לבין הנזק הממוני הנטען, למעט סמיכות הזמנים ולא הורם הנטל. משכך, החלטנו לפסוק לנתבעת פיצוי בלתי ממוני בלבד על דרך האמדן.

אף אם לא שוכנענו במידת הנדרש כי הסיבה לסגירתו של הגן הייתה לשון הרע של התובעת אין ספק כי מדובר בדברים חמורים שנטענו ושיש בהם כדי להוביל הורה סביר להוצאת ילדו מן הגן ולהעבירו לגן אחר, למצער בשנה העוקבת בפרט משהדברים נאמרו בחודש יוני, היינו לקראת סוף שנה"ל.

אנו סבורים כי מקום בו מתעורר ספק בקרב הורה בדבר המסגרות בו נמצאים ילדיו, בפרט משמדובר בפעוטות, בגיל שבו הדיבור אינו שגור בפיהם, ובמסגרות בלתי מפוקחות, די בו (בספק) כדי להוביל לקבלת החלטה על החלפת מסגרת בשנה העוקבת.

הגם שבמבחן המשפטי לא הובאו די ראיות לצורך הוכחת הקשר הסיבתי, הרי שבהנתן שאין ממילא בלשון הרע משום דרישה לפגיעה בפועל, אלא שדי באפשרות הפגיעה בלבד, ראויה הנתבעת לפסיקת פיצוי משמעותי בנסיבות העניין החמורות.

בעניינינו יש לשקול מצד אחד את העובדה שהדברים שנאמרו על ידי התובעת, הינם אמירות מן הסוג החמור, של טיפול בלתי נאות, לכל הפחות, בקטינים חסרי ישע, אשר אין ספק כי יש בהן כדי להרתיע הורים מפני המשך התקשרות עם הנתבעת, בשים לב לחשיבותו של השם הטוב לבעלת גן ומחנכת אשר על סמך שמה ירשמו או לא ירשמו ילדים לגן. זאת תוך מתן דוגמאות קונקרטיות, להן השפעה על המשקל שמייחס להן ההורה הסביר, וכפועל יוצא – למידת הנזק שהן עלולות לגרום. עוד יש לתת את הדעת לכך שהפרסום כוון להורי ילדים רכים אשר פוקדים מדי יום את המסגרת, הרגישים במיוחד לפגיעה בשמה של הנתבעת. לכך יש להוסיף, כי על פי החזקה הקבועה בחוק ביחס לדברים שהפוגע ידע שאין בהם אמת, מדובר בפרסום שבוצע בחוסר תום לב, כהתנהגות המצדיקה הגדלה של סכום הפיצויים. עם זאת, מן הצד השני, יש לשקול גם כי לא מדובר בפרסום בתפוצה נרחבת או קולקטיבית.

1. לאור מכלול השיקולים עליהם עמדנו ובאיזון ביניהם אנו סבורים כי יהיה זה נכון להעמיד את סכום הפיצויים ע"ס 60,000 ₪.
2. בנוסף, בנסיבותיו המיוחדות של עניין זה, אנו סבורים כי יש לפסוק לטובת הנתבעת אף פיצוי בגין התנהלותה של התובעת, אשר לא אמרה אמת לנתבעת על מנת למנוע בקשה להישאר בעבודה, וסיפרה כי חמותה נפטרה, הגם שעודנה בחיים. מעשייה זו, לשון עדינה, מצטרפת ללשון המשתלחת בה השתמשה התובעת, לרבות איומיה בפניה לגורמים נוספים ולהחמרת הכפשת שמה של הנתבעת. מצאנו כי מדובר בהפרת חובות תום הלב והנאמנות ביחסים שבין עובד למעסיק. בקביעת גובה הפיצוי שקלנו את אופיה החמור של האמירה, ואת העובדה שחלף צאתה ללוויה, הלכה למעשה לעבוד במקום עבודה אחר (ואין משמעות לעניין זה האם ידעה או לא ידעה הנתבעת כי התובעת עובדת גם שם משאין מחלוקת כי ככלל ידעה שהתובעת עובדת במקומות נוספים), וכן את העובדה שלא הודתה בשקר אודות חמותה ואף בפנינו לא הביעה כל חרטה חרף החומרה שבדבר. לאור כל האמור, אנו קובעים כי על התובעת לשאת בפיצוי בסך 6,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמונים לתובעת [ראו והשוו: פסק דינה של נשיאת בית הדין בעניין אלקובי; עא (ת"א) 6006-05 א.ב. סייבר ניהול ואחזקה בע"מ - לירון הרשקוביץ (20.6.10); סעש (ת"א) 46299-09-14 רדאיקס פתרונות בע"מ - שמגר בן ענת (1.11.17)].
3. טרם סיום נציין כי שני הצדדים ביקשו בתביעתם צווי עשה, להתנצלות ולהמנעות מהכפשה, אולם אף אחת מהן לא חזרה על בקשתה זו בסיכומיה. על כן אך בבחינת למעלה מן הצריך, נציין כי בנסיבותיו האמוציונליות המורכבות של ההליך, ובעיקר נוכח חלוף הזמן (כארבע שנים מאז נאמרו הדברים ועד למועד פסק הדין), איננו סבורים ממילא כי אילו מן הסעדים הללו עודנו רלוונטי בשלב זה. אדרבה, משהפרסום בוצע בשנת 2017, וכיום אנו נמצאים בשנת 2021, אפשר שיהיה בו יותר נזק מתועלת. ממילא כבר נפסק כי מקום שבו לא הייתה אמת בפרסום, לא בהכרח יהיה טעם בפרסום תיקון [השוו: דנ"א 2121/12 פלוני - ד"ר אילנה דיין אורבך, סז(1) 667 (2014)].

סוף דבר

1. בתביעה העיקרית מתקבלת תביעת התובעת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בסך 25,000 ₪.
2. בתביעה שכנגד, מתקבלת תביעת הנתבעת בחלקה, והתובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
   1. פיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בסך של 60,000 ₪.
   2. פיצוי בגין הפרת חובות תום הלב והאמונים לתובעת בסך 6,000 ₪.
3. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.
4. התובעת רשאית לקזז את הסכום שנפסק לטובתה מן הסכום בו חויבה.
5. בנסיבות העניין, על אף שבשקלול הכרעתנו יצאה הנתבעת, כשידה על העליונה איננו עושים צו להוצאות לטובת מי מן הצדדים.
6. זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, י"ח אדר תשפ"א, (02 מרץ 2021), בהעדר הצדדים.