לפניי בקשת הנתבעת למחיקת התובענה מחמת היעדר סמכות מקומית.

דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

1. ראשית, טענה להיעדר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה וזאת על פי ההלכה הפסוקה.

"הזדמנות ראשונה" הוא מונח ברור למדי ויש לקוראו בפשטות וזו באה לידי ביטוי בכך כי את הטענה יש להעלות מייד כאשר ברור לנתבע היכן הוגשה התובענה.

בענייננו הנתבע ידע על הגשת התובענה ועל פסק הדין שעה שהגיש את הבקשה לביטול פסק הדין ובכל זאת לא טען בבקשתו זו דבר בעניין הסמכות המקומית.

די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה אך למען שלמות התמונה נתייחס גם לגופו של עניין חרף העובדה כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

2. הנתבעת טוענת כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום בנתניה מאחר וזה מקום עסקה של הנתבעת וכן מאחר וההתחייבות נוצרה במושב בורגתא שבסמוך לנתניה.

אין חולק כי מקום עסקו של התובע הוא במחוז הדרום.

3. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת חמש חלופות בעניין הסמכות המקומית.

מקום עסקה של הנתבעת והמקום בו נוצרה ההתחייבות אינם החלופות היחידות.

בהיעדר טענה מפורשת כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות (תקנה 3(א)(3) לתקנות), ודוקו התחייבותה של הנתבעת לשלם את התמורה הנתבעת, היה במקום עסקה של הנתבעת ניתן להניח כי המקום שנועד לתשלום הוא מקום עסקו ומושבו של התובע. ומקום זה הינו במחוז הדרום.

גם בשל טעם זה דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

4. הנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 15.05.2018.

5. הוצאות ההליך הנוכחי יובאו בחשבון בפסק הדין.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ח, 02 מאי 2018, בהעדר הצדדים.