17 ספטמבר 2017

לפני:

השופטת נטע רות

החלטה

רקע

1. לפני בקשה למתן צו זמני הצהרתי הקובע כי המבקשות "התפטרו בדין מפוטרות".
2. המבקשות הן מורות אשר הועסקו במשיבה, שהינה חברה ממשלתית המכשירה תלמידים לעבודה בענף המלונאות והטבחות.
3. לטענת המבקשות, המשיבה החליטה, באופן חד צדדי, לצמצם את היקף העסקתן במטרה לגרום להן להתפטר מרצונן וכדי לפטור עצמה מן החובה לשלם להן פיצויי פיטורים מוגדלים וכן תשלום נוסף בעבור חודשי הסתגלות. זאת, בהתאם להסכם הקיים במשיבה ביחס לעובדים שפוטרו.
4. לטענת המבקשות הן התנגדו לצמצום משרתן ומשכך - הודיעו על התפטרותן "בדין מפוטרות" נוכח הרעת התנאים.
5. המשיבה טענה מנגד כי לא הייתה החלטה על צמצום משרתן אלא אך ורק הודעה על כך שקיימת אפשרות של צמצום המשרה, כך שלא ניתן לראות בהתפטרות כפיטורים.
6. לטענת המבקשות, ההצהרה נדרשת כבר בשלב זה עקב מצבה הכלכלי של המשיבה הנמצאת בהליכי פירוק מרצון. הליכים אשר עשויים להסתיים באופן שבו המבקשות תמצאנה עצמן ללא מקום עבודה באמצע שנת הלימודים, בהעדר אפשרות למצוא עבודה חלופית במהלך שנת הלימודים. לגישת המבקשות, עד שלא יינתן הצו המבוקש, הן תימצאנה בחוסר וודאות תעסוקתית, לא יעלה בידן לדעת האם ישולם להן המענק המיוחד לו זכאים עובדים שפוטרו ומכאן שלא יהיה באפשרותן לקבל החלטה מושכלת האם להמשיך בעבודתן גם בשנת הלימודים הבאה.
7. עוד טוענות המבקשות כי העובדות העומדות בבסיס הבקשה הן ברורות, וזאת כפי שעולה מהתכתבויות הצדדים שצורפו לבקשה וכי ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה מעובדת היותה בהליכי פירוק מרצון למטרת הפרטה, על כל המשתמע מכך לעניין הסיכויים להמשך העסקתן.
8. המשיבה טענה מנגד, כי ההודעה בנוגע לאפשרות לצמצם את משרתן של המבקשות נותרה בגדר אפשרות בלבד; בפועל, משרת המבקשות נותרה כשהייתה ונכון ליום הגשת התשובה משרתן של המבקשות צפויה להיוותר כפי שהיא, באותה מתכונת ובאותו היקף; עוד נטען כי אין בסיס משפטי לבקשה למתן צו זמני, מאחר ואין מדובר בעניין דחוף ומאחר והבקשה באה לשנות, להבדיל מלשמר, מצב קיים ולהעניק למבקשות זכויות כספיות דה-פקטו הנגזרות מן הצו ההצרתי המבוקש.

אשר להיותה של המשיבה בהליך של פירוק מרצון נטען - כי החלטת הממשלה מיום 31.3.15 לפרק את המשיבה ניתנה ע"י ועדת השרים לענייני הפרטה, במטרה להפריט את המשיבה – ולא משום שהמשיבה חדלת פירעון – תוך כוונה להעמיד לרשות המשיבה את כל הסכומים הדרושים לה לשם פירעון חובותיה ע"י המדינה.

עוד נטען על ידי המשיבה כי במסגרת הליך הפרטה, שעשוי היה להביא להליכי התייעלות על דרך של צמצום כוח העבודה, חתמה המשיבה עם הסתדרות המורים על הסכמים שיעניקו רשת ביטחון בדמות פיצויים מוגדלים ותקופת הסתגלות למי שיפוטר כאשר נקבע כי עובד שהתפטר בניגוד להסכמת החברה או המפרק, יהא זכאי לפיצויי פיטורים רגילים לפי חוק וכי המבקשות התפטרו בנסיבות שאינן מזכות אותן בפיצויים מוגדלים, לאחר שהובהר להן מספר פעמים שלא יהיה קיצוץ בשעות עבודתן.

המסגרת הנורמטיבית

1. בבואנו לבחון בקשה למתן צו זמני יש לשקול אם המבקש הציג ראיות לכאורה התומכות בעילת התביעה וטיבן ("סיכויי התביעה"); האם וכיצד עלולה ההיעתרות לבקשה להזיק למשיב לעומת והאם וכיצד יהיה בדחייתה כדי להזיק למבקש ("מאזן הנוחות"); האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם היא צודקת וראויה בנסיבות העניין ("נסיבות מצדיקות"); והאם הסעד אינו פוגע במידה העולה על הנדרש ("מידתיות").

הכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה וזאת מן הטעמים כדלקמן:

ראשית, הסעד המבוקש עניינו הצהרה זמנית עד להכרעה בתיק העיקרי המכירה, ברמה הלכאורית בלבד במבקשות כמי שהתפטרו בדין מפוטר. המבקשות לא כרכו את הסעד הנ"ל בבקשה אופרטיבית נוספת למתן סעד זמני כספי, בהתבסס על הטענה שיש לראות בהן כמי שפוטרו מעבודתן. זאת למרות שהרושם העולה הוא כי תכלית הבקשה הייתה לזכות את התובעות בהיקף הפיצוי לו זכאיות עובדות שפוטרו. בנסיבות הללו, גם לו היה בית הדין מקבל את הבקשה, כפי שהיא ומעניק את הצו המבוקש - הרי שלא היה בכך להוביל לחיוב המשיבה, באופן אוטומטי, בתשלום סכום הפיצויים המוגדלים. הן מחמת העובדה שמדובר בצו זמני, המושתת על קביעות לכאוריות בלבד והן מחמת העובדה שהדבר לא היה מונע את הצורך להכריע בשאלה הנוגעת לתחולת ההסכם המזכה בפיצויים מוגדלים בנסיבות כאמור. נסיבות שבהן מדובר בהתפטרות בדין מפוטר, להבדיל מפיטורים שנעשו ביוזמת המעסיק. שאלה המצריכה התייחסות להיבטים עובדתיים ומשפטיים הנוגעים לפרשנות ההסכם החל במשיבה.

1. שנית, אף לו סברתי כי יש בקביעה שלפיה המבקשות התפטרו בדין מפוטרות כדי להוביל, באופן אוטומטי, לתשלום הפיצויים המוגדלים על פי ההסכם הקיים – וכאמור אינני סבורה כך ברמה הלכאורית לפחות - הרי שלא היה בכך כדי להצדיק את מתן הצו המבוקש. שכן, בנסיבות שכאלה מדובר למעשה בתביעה כספית בכסות של בקשה למתן צו זמני. בהקשר זה עם כל ההבנה למצבן של המבקשות, הרי שאין הוא שונה ממצבו של כל עובד המקבל החלטה להפסיק את עבודתו בשל טענה בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה שיש לראותה כפיטורים, לעניין חוק פיצויי פיטורים. למותר לציין כי העובד אכן לוקח על עצמו סיכון כי היה ותוגש בעניין זה תביעה אזי שעמדתו ביחס לנסיבות הפסקת העבודה עלולה להדחות. מצב שאינו מצדיק מתן סעד זמני, שהינו במהותו סעד כספי זמני.
2. שלישית, המבקשות לא השכילו להצביע על נזק בלתי הפיך שעלול היה להגרם להן אלמלא ינתן הצו המבוקש. זאת גם אם אצא מהנחה כי מתן סעד הצהרתי, על פי המבוקש, היה אמור להוביל באופן אוטומטי לתשלום סכום הפיצויים המוגדלים. משמע – המבקשות לא השכילו לשכנע את בית הדין כי ככל שלא ינתן הצו המובקש וככל שהן תזכנה בתביעתן, לא יעלה בידן להיפרע מן המשיבה בבוא העת.
3. בהקשר זה נפסק כי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ״ד-1984 מקנה אומנם לבית הדין סמכות להעניק סעד כספי זמני. עם זאת, סעד זה ינתן בנסיבות חריגות בלבד כמפורט להלן:
   1. אחריותו של המשיב אינה שנויה במחלוקת, אם משום שהודה באחריות ואם משום שניתנה בעניין זה החלטת ביניים של בית הדין. לחילופין, קיימת סבירות גבוהה לכך שבית הדין יכיר באחריות המשיב.
   2. קיימת סבירות גבוהה לכך שהמבקש יזכה במשפט בסכום כסף משמעותי (מעבר להוצאות) הגדול מזה שמבוקש לפוסקו במסגרת הבקשה לסעד הזמני.
   3. מאזן הנוחות נוטה בצורה מובהקת לטובת המבקש, במובן זה שהנזק העלול להיגרם לו אם לא יינתן הצו הינו ממשי ומיידי, בלתי הפיך במהותו ועולה במידה ניכרת על הנזק העלול להיגרם למשיב אם יינתן הצו. (ר' בשא (ת"א) 7120/02 ‏יעקב וייץ נ' אי.סי.איי (28.4.03) והאסמכתאות המופיעות שם).
4. במקרה דנן לא הוכח ברמה הלכאורית אף לא אחד מן התנאים האמורים.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

המשיבה תגיש כתב הגנה בתיק העיקרי עד ליום 1.11.17.

הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת ההליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ח אלול 17.9.17 בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.