04 יוני 2019

1. שלוש סוגיות מונחות לפתחנו:

הראשונה, האם עילת "ההרעה המוחשית" בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, כוללת בחובה גם "הרעה מוחשית עתידית"; והאם היא רלוונטית בענייננו, עת מדובר בתובעות אשר התפטרו וטוענות לזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים בסך 200% וכן מענק חודשי הסתגלות מכוח הסכם מיוחד שחל בנתבעת?

השניה, האם הסכמים קיבוציים שנחתמו בין ממשלת ישראל לבין הסתדרות המורים ובין מעסיקים נוספים לבין ארגון המורים, החלים על עובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה, המועסקים, בהתאמה, במדינה ובשירות המעסיקים בחינוך העל יסודי המפוקחים על ידי משרד החינוך, חלים בנתבעת, ועל התובעות 1 ו-2 המועסקות אצלה;

השלישית, האם התובעת 3 זכאית לפיצוי בגין רכיב הפסד זיכוי מס ואובדן תשואות; זאת לנוכח העובדה כי הנתבעת לא העבירה במהלך השנים כספים בעדה לקרן השתלמות.

רקע עובדתי

1. התובעות הן מורות אשר הועסקו למעלה מ-12 שנים בנתבעת, שהינה חברה ממשלתית בבעלות מדינת ישראל והתאחדות המלונות בישראל, המפעילה בית ספר מקצועי למקצועות הטבחות לנוער (כיתות י' – י"ג) בתקצוב ובפיקוח משרד העבודה והרווחה, המכשירה תלמידים לעבודה בענף המלונאות והטבחות.
2. התובעת מס' 1 (להלן- הדר) היא מורה לצרפתית בעלת ותק של 13 שנים בנתבעת, ומחנכת כיתה החל משנת 2011; התובעת מס' 2 (להלן- מילה) היא מורה לאנגלית בעלת ותק של 12 שנים בנתבעת ומחנכת כיתה החל משנת 2012; והתובעת מס' 3 (להלן- פאני) היא מורה למתמתיקה בעלת ותק של 12 שנים בנתבעת ומחנכת כיתה החל משנת 2011 (למעט בשנת הלימודים תשע"ה -2014).
3. ביום 31.3.2015 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מס' מח/7 בדבר פירוק מרצון של הנתבעת, כך שבמסגרת הליך פירוק החברה, יפעל המפרק בתיאום עם ועדת ההיגוי, בין היתר, להסדרת נכסי החברה וחובותיה ולבחירת משקיע חיצוני אשר יקבל את הזיכיון מידי ממשלת ישראל לשם הפעלת הנתבעת.
4. בסמוך, על רקע הליכי הפירוק, נחתם הסכם בין רשות החברות הממשלתיות לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין ועד עובדי הנתבעת (להלן- ההסכם), במסגרתו נקבע, בסעיף 1א, כי תנתן רשת ביטחון בדמות חבילת פיצויים מוגדלת על בסיס שנות ותק, לכל עובד שיפוטר מחמת צמצומים, שינויים ארגוניים או אי התאמה. בד בבד נקבע בסעיף 2 להסכם, כי היה ועובד התפטר באופן חד צדדי (נגד רצונה של הנהלת החברה ו/או של המפרק), אחרי מינוי וכניסת המפרק, העובד יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים לפי חוק וללא התניה.
5. ביום 28.5.2017 פנה מר הראל בלינדה, מנהל מיוחד בתדמור לכל צוות ההוראה במכתב לאקוני (שנתקבל אצל התובעות ביום למחרת) אשר כותרתו "היערכות לקראת שנת הלימודים תשע"ח", בזו הלשון:

"לאור מצב הרישום הנוכחי לשנת הפעילות תשע"ח, החברה צופה כי ייתכן ויצומצמו שעות סמטריאליות. ככל ויכול (צ"ל – יחול – ד.י.) או כאשר הדברים יתבהרו באופן סופי אנו נוציא הודעה נוספת בעניין."

1. ביום 12.6.2017 פנו גב' לאה סאני, יו"ר סניף הרצליה בהסתדרות המורים וכן מר גד דיעי מ"מ מזכ"לית ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים למר בלינדה במכתב, בזו הלשון:

"צוות עובדי ההוראה המועסקים במוסדכם פנו אלינו והציגו בפנינו את המכתב מיום 28.5.2017 שנשלח לשישה מורים, בו הודעה כי על רקע מצב הרישום ייתכן ויצומצמו שעות סמסטריאליות בשנת הלימודים תשע"ח –בהקשר לכך הננו להודיעך כי נתנגד לכל פעולה חד צדדית מצידכם שתיעשה ללא תיאום עם הסתדרות המורים. נודה לקבלת התייחסותכם".

1. ביום 21.6.2017 פנה ב"כ התובעות לנתבעת במכתב במסגרתו הלין על קיצוץ וצמצום בהיקף משרתן של מרשותיו. בשל חשיבות המכתב לענייננו נביא חלקים נרחבים הימנו, וזה לשונו:

"...

2. אמנם במכתב לא נקבתם בשיעור הצמצום שבו תצומצם משרתה של כל אחת ואחת מהן, אך לאחר שמרשותיי קבלו את המכתב לידן הן פנו לגורמים מוסמכים בבית הספר המרכזי למלונאות...על מנת לברר מהו שיעור הקיצוץ המשוער, נאמר להן שמשרותיהן תקוצצנה בשיעור שבין שעתיים לשש שעות מהיקף משרתן הנוכחית. קיצוץ זה שווה ערך לרבע עד שליש משרה של כל אחת ואחת ממרשותיי.

3. אין חולק על כך כי מדובר בהרעת תנאים ממשית ומוחשית בתנאי העסקתן של מרשותיי. הקיצוץ הצפוי במשרותיהן הינו המשך המגמה של הקטנת משרותיהן במהלך השנים האחרונות וביתר שאת לאחר החלטת ממשלה מספר מח/7 של ועדת השרים לענייני הפרטה מיום 30.03.2015, על כניסה להליך פירוק מרצון של החברה.

4. אך בעוד שבשנת הלימודים תשע"ז הסכימו מרשותיי בלית ברירה לקיצוץ במשרתן, הרי שהפעם הן מסרבות בתוקף לכל קיצוץ במשרתן, אשר מניה וביה תוביל לפגיעה בשכרן.

5. על תוכן המכתב שבסימוכין, נתבקשו מרשותיי להשיב תשובה עד ליום 21.6.2017. יש לציין כי גורמים מוסמכים בחברה הבהירו למרשותיי כהאי לישנא "או שאתם מקבלות את התנאים שבמכתב או שאתן מודיעות לנו שאתן מתפטרות". במאמר מוסגר יצוין כי כאשר מרשותי פנו לגורמים בועד העובדים בשאלה מדוע עליהן להשיב על תוכן המכתב עד ליום 21.5.2017, הן לא קיבלו תשובה מספקת. ועולה השאלה מדוע הדחיפות במתן התשובה עד למועד זה. האם יש לחברה כוונה נסתרת.

...

15. ברי כי במצב בו מצויה החברה, לאור החלטת הממשלה מיום 30.3.2015 אשר קבע כי החברה תכנס להליך של פירוק מרצון אשר בסופו היא תופרט, אין כל תוחלת בהמשך העסקתן של מרשותיי.

16. כאן המקום לציין כי דבר זה נאמר למרשותיי יותר מפעם אחת על ידי גורמים שונים בחברה וכי הדרך המועדפת עליכם היא התפטרותן ולא פיטוריהן.

17. כאמור לא בכדי דרך זו היא המועדפת עליכם, שכן אם מרשותיי תתפטרנה מעבודתן אצלכם, גם אם הן תעשה זאת בדרך של התפטרות בדין מפוטר עקב הרעת תנאים בהתאם לאמור בסעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, הרי שלא תראו את עצמכם מחויבים לשלם להם פיצויים מוגדלים כאמור בהסכם.

...

20. מרשותיי הודיעוני כי הפעם הן הן תתנגדנה לכל פגיעה בהיקף משרתן והן מסרבות בתוקף לצמצום משרתן. יתירה מזאת, במידה והחברה תעמוד על צמצום היקף משרתן, הרי שמרשותיי הודיעוני כי הן אינן מתכוונות להעביר לחברה מכתב התפטרות בו הן מודיעות על התפטרותן בדין מפוטרות עקב הרעת תנאים ממשית ומוחשית, אלא אם יובטח להן קודם לכן ובכתב כי הן תקבלנה את הפיצויים המוגדלים כעולה מן ההסכם, פיצויים להם הן זכאיות בנסיבות סיום העסקתן בתדמור.

21. ברי כי אינכם חפצים עוד בשורותיהן של מרשותיי וזאת לאור הצמצום המתמשך בהיקף פעילות החברה, אשר על כן הן דורשות כי תפטרו אותן ותשלמו להן את (ה)מגיע להן.

22. חשוב לציין כי מרשותיי הינן מורות ועל כן הן כפופות לכלל ההסדרים והזכויות להן זכאים מורים, גם לעניין צמצום משרתן, אשר נעשה בניגוד להסכמים הקיבוציים עליהן חתומה הסתדרות המורים אשר העבירה לכם זה מכבר מכתב בעניין של מרשותיי.

23. כמו כן וכפי שנאמר לעיל במכתב זה במהלך השנים, פעם אחר פעם, גרעה החברה מזכויותיהן של מרשותיי, בין אם בימי חופשה ומחלה ובין אם בתשלומי שכר שוטפים הנובעים מההסכמים קיבוציים. מרשותיי טרם כימתו את סך הכספים המגיעים להן בגין פגיעות אלו והן שומרות על זכותן לתבוע סכומים אלו ככל שתסרבו לשלם להן אותם.

24. לפיכך ולאור האמור לעיל במכתב זה מודיע הח"מ בשם מרשותיו כדלקמן:

24.1 ראשית מרשותי מתנגדות בתוקף לצמצום משרתן כדרישתכם.

24.2 שנית לאור עמדתכם בעניין המשך העסקתן, הווה אומר לאור העובדה כי אינכם מעוניינים הלכה למעשה כי מרשותיי, תמשכנה את עבודתן כמורות בחברה הרי שהנכם נדרשים לפטרן עקב צמצומים. לחלופין תאשרו לח"מ, בכתב, כי גם אם הן תפטרנה בדין מפוטרות עקב הרעת תנאים ממשית ומוחשית הן תקבלנה פיצויים מוגדלים.

24.3 שלישית לאור הצהרת כושר הפירעון של הדירקטורים הח"מ דורש לקבל התחייבות בכתב כי תעמדו בכל התחייבויותיכם כלפי מרשותיי.

...

26. מרשותיי הורוני להמתין כעשרה ימים מיום קבלת מכתבי זה על ידכם, בטרם תנקוטנה בהלכים משפטיים כלשהם, מרשותיי מקוות ומצפות כי תשובו אל הח"מ עם תשובות ברורות וחדות באשר לזכויותיהן ובאשר לטענותיהן כפי שעלו במכתב זה.

..."

1. בסמוך לאחר סיום שנת הלימודים תשע"ז, נעשו מאמצים מטעם הנתבעת מול משרד העבודה (אשר הנתבעת נמצאת תחת פיקוחו) על מנת לגייס תקציב ושעות עבודה כדי למנוע הפחתות בפועל בשעות העבודה של של עובדי ההוראות, לרבות בשעות ההוראות של התובעות. בתוך כך החלה גב' שושי צביון, מנהלת תדמור, לפעול על מנת להשלים את שעות ההוראוה החסרות, לרבות עבור התובעות, על מנת שלא תיפגענה בפועל.
2. לאחר למעלה מחודש ימים, ביום 26.7.2017 השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעות במכתב, בו נאמר, בזו הלשון:

"...

2. ראשית כל, אבקש להבהיר כי ההודעה שמסרה מרשתי לחלק מעובדיה, נמסרה אך ורק מתוך רצונה הטוב של מרשתי ליידע את עובדיה בדבר האפשרות שיופחתו שעות ההדרכה בבית הספר בשנת הפעילות הבאה, על מנת שיוכלו העובדים לכלכל את צעדיהם מראש.

3. מובן כי מרשתי, העוסקת בין היתר בקורסים והדרכות, תלויה, כמו בכל שנה, בכמות הנרשמים לקורסים על מנת שתוכל לדעת כמה שעות עבודה ידרשו מכל עובדיה העוסקים בהדרכות.

4. על כן, וכפי שכתבה מרשתי בהודעתה, על פי מצב הרישום הנוכחי, קיימת סבירות כי לא ידרש היקף שעות הדרכה כפי שנדרש בשנת הפעילות הקודמת ולכן תאלץ לצמצם את הפעילות, כפי שהיא גם זכאית לעשות.

5. עם זאת, אין ולא היה בהודעה של מרשתי, על מנת להוות אינדיקציה על כוונה לפגוע באיזה מזכויותיהן של מרשותיך על פי דין ועל פי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות ככל ואלה יחליטו כי בכוונתן לעזוב את עבודתן.

6. עוד אבקש להתייחס לדברים המובאים במסגרת סעיף 5 למכתבך שבסימוכין, ממנו עולה כי מרשותיך נתבקשו להשיב על תוכן ההודעה. בעניין זה אציין כי ההודעה לא נועדה ואף לא נוסחה, באופן הדורש תשובה מעובדי החברה ואיש לא ביקש ממרשותיך להגיב על ההודעה.

7. כמו כן, מעולם לא נדרש ואף לא נרמז למרשותיך כי עליהן להתפטר מעבודתן, ההיפך הוא הנכון, מרשתי העבירה את ההודעה לעובדיה, בין היתר, על מנת היא תוכל להיערך לשנת הפעילות הבאה.

8. אין זה ברור מדוע מרשותיך, כעולה ממכתבך שבסימוכין, כי מאן דהוא דורש את התפטרותן או מתכוון לפגוע בזכויותיהן.

9. למען הסר ספק אבקש להבהיר כי על העסקתם של כלל העובדים בשירותיה של מרשתי, ומרשותיך בכללם, חלים תנאי ההעסקה והשכר בהתאם להסכם הקיבוצי בענף המלונאות בלבד וטענתך כי מרשותיך כפופות להסדרים קיבוציים של הסתדרות המורים או כל הסכם אחר מוכחשת מכל וכל.

..."

1. באותו היום, 26.7.2017, העביר ב"כ התובעות לב"כ הנתבעת הודעת דוא"ל, אליה צירף את ההסכם הנזכר, אשר לטענת ב"כ הנתבעת לא היה בידיעתה (סע' 17 לסיכומי התובעות). בהודעה זו ציין ב"כ התובעות כי בידיו מכתבי התפטרות של מרשותיו.
2. למחרת, ביום 27.7.2017 (סע' 19 לסיכומי התובעות, סע' 16 לסיכומי הנתבעת) בבוקר, השיב ב"כ התובעות לב"כ הנתבעת, בשם מרשותיו, במכתב הנושא תאריך 24.7.2017 ו-25.7.2017, בין היתר, כדלקמן:

"...

4. לנוכח התנהלותכם עד כה והתעלמותכם המוחלטת ממכתבו של עו"ד נאור, אליכם וכן לאור העובדה כי הנכם עומדים בדעתכם לקצץ קיצוץ עמוק במשרתי לא הותרתם לי כל ברירה אלה להודיעכם על התפטרותי בדין מפוטרת, עקב הרעת תנאים ממשית ומחושית וזאת עקב צמצום משרתי ופגיעה קשה בשכרי.

5. יש להבהיר כי על פי חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, גם התפטרות בדין מפוטר, עקב הרעת תנאים ממשית ומוחשית, כמוה כפיטורים לכל דבר ועניין. ובנסיבות האמורות שבהן מצומצמת משרתי, הרי שמדובר בצמצומים המקימים לי את הזכות לקבל את התנאים העודפים המפורטים בהסכם, הווה אומר, בהתאם לוותק שלי אני זכאית לתשלום של 200% פיצויים מוגדלים ו-4 חודשי הסתגלות.

6. לפיכך הנני להודיעכם כי אם לא ישלמו לי הזכויות המגיעות לי לאור נסיבות התפטרותי אפעל על פי הדין ובמהירות למצות את זכויותיי המגיעות לי על פי הדין".

1. באותו יום, 27.7.2017, השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעות,כדלקמן:

"...לגופו של עניין, לאור העובדה כי לא בוצעה כל הרעה בפועל בתנאי העסקתן של מרשותיך ולא נעשה כל קיצוץ במשרתן, אין אנו רואים את התפטרותן כדין מפוטרות ועל כן נדחות בזאת דרישותיהן מכל וכל..."

1. ביום 30.7.2017 וביום 31.7.2017 נשלחו הודעות דוא"ל בין באי כוחם של הצדדים, מהן עולה כי הנתבעת מזמינה את התובעות להמשיך ולעבוד בשורותיה, חרף מכתבי התפטרותן תוך שמקפידה לציין כי לא חל קיצוץ במשרותיהן בפועל; וכי לעת הזו אין מערכת לשנת הלימודים הבאה. זאת בשעה שהתובעות עומדות על עמדתן שלפיה קוצצה משרותיהן בין שעתיים לבין חמש שעות.

עיקרי ההליך שבפנינו והבקשה לצו עשה

1. ביום 3.8.2017 וביום 6.8.2017 הגישו התובעות, בהתאמה, בקשה לצו עשה זמני וכתב תביעה, לפיהם, יוצהר, כי התובעות התפטרו בדין מפוטר וכי הן זכאיות לפיצויים המוגדלים.
2. ביום 13.8.2017 התקיים דיון בבקשה בפני כב' השופטת (בדימוס) נטע רות, במהלכו נחקרה גב' שוש צביון, מנהלת בנתבעת, בחקירה נגדית. במהלך הדיון ציינו התובעות 1-3 כך (ע' 7, ש' 16-19):

"לשאלת בית הדין המופנית למבקשות מה היה התאריך בשנים עברו שבו קיבלתן את מערכת השעות לשנה העוקבת אנו משיבות 31/8 ואז אי אפשר היה לעשות כלום אבל מעולם לא היה מקרה דומה שבו הודיעו לנו על אפשרות של צמצומים, כלומר אנו עובדים שנים רבות, כל השנים שעבדנו קיבלנו את המערכת בסוף אוגוסט ואף פעם לא קרה שבאו אלינו לפני אוגוסט".

ביום 16.8.2017 הגישה תדמור הודעה לבית הדין, במסגרתה הציגה את מערכת השעות הסופית לשנת תשע"ח, אשר אושרה ונחתמה על ידי משרד העבודה באמצעות המפקח מר רפי יפת.

1. ביום 17.9.2017 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים, בין היתר, מהטעמים הבא:

"10... בנסיבות הללו, גם לו היה בית הדין מקבל את הבקשה, כפי שהיא ומעניק את הצו המבוקש - הרי שלא היה בכך להוביל לחיוב המשיבה, באופן אוטומטי, בתשלום סכום הפיצויים המוגדלים. הן מחמת העובדה שמדובר בצו זמני, המושתת על קביעות לכאוריות בלבד והן מחמת העובדה שהדבר לא היה מונע את הצורך להכריע בשאלה הנוגעת לתחולת ההסכם המזכה בפיצויים מוגדלים בנסיבות כאמור. נסיבות שבהן מדובר בהתפטרות בדין מפוטר, להבדיל מפיטורים שנעשו ביוזמת המעסיק. שאלה המצריכה התייחסות להיבטים עובדתיים ומשפטיים הנוגעים לפרשנות ההסכם החל במשיבה.

"11. שנית, אף לו סברתי כי יש בקביעה שלפיה המבקשות התפטרו בדין מפוטרות כדי להוביל, באופן אוטומטי, לתשלום הפיצויים המוגדלים על פי ההסכם הקיים – וכאמור אינני סבורה כך ברמה הלכאורית לפחות - הרי שלא היה בכך כדי להצדיק את מתן הצו המבוקש. שכן, בנסיבות שכאלה מדובר למעשה בתביעה כספית בכסות של בקשה למתן צו זמני. בהקשר זה עם כל ההבנה למצבן של המבקשות, הרי שאין הוא שונה ממצבו של כל עובד המקבל החלטה להפסיק את עבודתו בשל טענה בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה שיש לראותה כפיטורים, לעניין חוק פיצויי פיטורים. למותר לציין כי העובד אכן לוקח על עצמו סיכון כי היה ותוגש בעניין זה תביעה אזי שעמדתו ביחס לנסיבות הפסקת העבודה עלולה להדחות. מצב שאינו מצדיק מתן סעד זמני, שהינו במהותו סעד כספי זמני".

1. ביום 22.11.2017 וביום 1.2.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה המתוקן וכתב ההגנה המתוקן שבפנינו.
2. ביום 17.5.2018 התקיים דיון קדם בפני כב' השופטת דפנה חסון.
3. ביום 13.9.2018 הגישו התובעות תצהירי עדות ראשית מטעמן, תצהיר של כל אחת מהן; וביום 17.12.2018 הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית מטעמה – את תצהירו של מר הראל בלינדה, את תצהירה של הגב' שושי צביון, מנהלת בית הספר להכשרה מקצועית לכיתות י'-יג' ואת תצהירה של הגב' גלית אדם, יועצת פיננסית ומנהלת כספים אצל הנתבעת.
4. ביום 22.1.2019 התקיים דיון הוכחות ראשון בפנינו, במהלכו נחקרה גב' סאני לאה, יו"ר סניף הרצליה בהסתדרות המורים בחקירה ראשית ובחקירה נגדית וכן כל אחת מהתובעות בחקירה נגדית; וביום 5.2.2019 התקיים דיון הוכחות המשך בפנינו, במהלכו נחקרו העדים מטעם הנתבעת – מר בלינדה, גב' צביון וגב' אדם.
5. ביום 19.3.2019 הגישו התובעות את סיכומיהן; וביום 15.5.2019 הגישה הנתבעת את סיכומיה. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

התובעות אינן זכאיות לפיצויים מוגדלים

1. לטענת התובעות, על בית הדין להכיר בנסיבות התפטרותן כפיטורים או לחילופין לחייב את הנתבעת לפטרן; שכן הנתבעת החליטה, באופן חד צדדי, פוגעני וחסר תום לב, לצמצם את היקף העסקתן בכ- 33% (בפועל לשיטתן היקף הקיצוץ היה קטן יותר), והכל במטרה לגרום להן להתפטר מרצונן וכדי לפטור עצמה מן החובה לשלם להן פיצויי פיטורים מוגדלים וכן תשלום נוסף בעבור חודשי הסתגלות. לדידן הן התנגדו לצמצום משרתן אשר מהווה הרעת נאים מבחינתן, ומשכך – הודיעו, בלית ברירה, על התפטרותן "בדין מפוטרות".
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובעות התפטרו מרצונן החופשי ולנוכח האמור בסעיף 2 להסכם הן זכאיות לפיצויי פיטורים כחוק, ואינן זכאיות לפיצויי פיטורים מוגדלים ולכספים נוספים. בנוסף, לא רק שהתובעות לא פוטרו אלא שהנתבעת עשתה כל מאמץ להשאיר את התובעות בשורותיה ולמנוע את התפטרותן, בין היתר תחת עינו של בית הדין. זאת, מהסיבה הפשוטה שהיתה זקוקה להן. שכן, התפטרותן של שלוש מורות ותיקות ערב פתיחת שנת הלימודים גרמה לנתבעת לנזקים בפתיחת שנת הלימודים, כאשר תביעתן גם לקבלת פיצויי פיטורין כפולים בנסיבות אלה לא רק שהינה חסרת בסיס אלא גם חסרת כל הגינות.
3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו הגענו למסקנה, שלפיה אין לראות בנסיבות התפטרותן של התובעות כדי לזכותן בפיצויי פיטורים מוגדלים או במענק חודשי הסתגלות, שכן הנתבעת לא ביקשה לפטר אותן ואף לא פיטרה אותן בפועל. נבאר את טעמינו לכך.
4. ראשית, לשון ההסכם, וליתר דיוק, ה"הצעה לעובדי החברה", ברורה. סעיף 1א להסכם קובע, כי תנתן רשת ביטחון בדמות חבילת פיצויים מוגדלת על בסיס שנות ותק, במקרה של פיטורין בלבד מחמת צמצומים, שינויים ארגוניים או אי התאמה; וסעיף 2 להסכם קובע, כי היה ועובד התפטר באופן חד צדדי (נגד רצונה של הנהלת החברה ו/או של המפרק), אחרי מינוי וכניסת המפרק, העובד יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים לפי חוק וללא התניה.
5. דומה, כי גם תכליתו של ההסכם נהירה. בהסכם נקבעו שתי הוראות לשני אירועים שונים, הדרים בכפיפה אחת, זה לצד זה. מחד גיסא, כי במקרה של פיטורים מחמת צמצומים, שינויים ארגוניים או אי התאמה - אירועים ביוזמת המעסיק ובשליטתו תוענק רשת ביטחון – אירועים אשר לא פעם, בהקשר התעשייתי, מביאים לפיצויים מוגדלים בשיעור כזה או אחר; ומאידך גיסא, במקרה של התפטרות באופן חד צדדי ונגד רצונה של ההנהלה, יינתנו פיצויי פיטורים לפי חוק וללא התניה.
6. כלומר, ככל שקיימת פעולה אקטיבית, יזומה ובשליטתה של ההנהלה אשר נפקותה פיטורים, אזי הנתבעת תחוב בפיצויי פיטורים מוגדלים ובמתן מענקים. ואולם, ככל שהתפטרות נעשית נגד רצונה של ההנהלה ועל דעתו של המתפטר בלבד, הרי שהאחרונה לא תחוב בפיצויי מוגדלים ובמתן מענקים.
7. תנא מסייע לפרשנות המוצעת על ידינו ניתן למצוא בסעיף 3 להסכם, שלפיו, לאחר כניסת הזכיין לתוקף (ואין זה המקרה), יוכלו עד 15% מכלל העובדים המועסקים כיום בנתבעת לפרוש בתנאים המפורטים בסעיף 1, כאשר זהות העובדים תקבענה מראש על ידי נציגות העובדים, תוך הודעה מוקדמת בת מספר חודשים.
8. אמנם התובעות מבקשות להכיר בנסיבות התפטרותן כפיטורים או לחילופין לחייב את הנתבעת לפטרן, אך עולה מכך, מיניה וביה, כי האירוע, כשלעצמו, הוא אירוע של התפטרות חד צדדית, בניגוד לרצונה של הנתבעת. שכן, הסיבה שבעטייה ביקשו התובעות להתפטר הוא החשש בקיצוץ בשעות הוראה, אשר נותר בגדר ספקולציה שלא מומשה. ממילא, אין מדובר בפעולה יזומה של הנתבעת, עת ההודעה על ההיתכנות לקיצוץ באה על רקע קצב הרישום לבית הספר.
9. שנית, לא זו בלבד שמדובר בהתפטרות, אלא שמדובר בהתפטרות בניגוד לרצונה של ההנהלה, שכן התרשמנו כי האחרונה עשתה מאמצים כנים מצדה להשאיר את התובעות בשורותיה על ידי מניעת קיצוץ בשעות, ובכך ברי כי העניין נכנס לגדרו של המקרה השני הקבוע בהסכם. זאת ניתן ללמוד מהראיות הבאות:

* מכתבה של ב"כ הנתבעת מיום 26.7.2017 – "מעולם לא נדרש ואך לא נרמז למרשותיך כי עליהן להתפטר מעבודתן, ההיפך הוא הנכון..."

* הודעת דוא"ל של ב"כ הנתבעת מיום 27.7.2017, שלפיה לא בוצעה בפועל כל הרעה בתנאי העסקתן, ולא נעשה כל קיצוץ בהעסקתן.

* הודעת דוא"ל של ב"כ הנתבעת מיום 30.7.2017- שלושה ימים לאחר התפטרות, שלפיה התובעות "מוזמנות להמשיך בעבודתן בתדמור".

* הודעת דוא"ל של ב"כ הנתבעת מיום 31.7.2017 – "אדגיש פעם נוספת, משרתן נותרה כשהיתה ובשום שלב לא קוצצה".

* טענת גב' צביון בתצהירה (סע' 4) שלא נסתרה בחקירתה הנגדית, שלפיה, "לא היה כל צמצום בפועל של שעות עבודתן של התובעות; ולו היו חוזרות בהן מהתפטרותן היו מועסקות בתדמור באותו היקף שעות כפי שהועסקו בשנת הפעילות הקודמת. כמנהלת בית הספר, אני באופן אישי, הפצרתי בתובעות לחזור לעבודתן זמן קצר טרם פתיחת שנת הלימודים במסגרת הדיון הדחוף שהתקיים בחודש אוגוסט 2017 והבהרתי להן כי הן תועסקנה באותה מתכונת על בסיס מערכת שעות, אשר משקפת היקף עבודה זהה להיקף העבודה של התובעת בשנה הקודמת. התובעות סרבו." עוד ראה חקירתה של גב' צביון: "בשום שלב לא רציתי לוותר על העסקתן ואני גם לא רוצה עכשיו" (ע' 5 ש' 16-17). ובהמשך, "לא. אני צריכה אותם. אני רוצה שהן תעבודנה" (ע' 6 ש' 23; ע' 58 ש' 16-19).

* מאמצי גב' צביון אל מול משרד העבודה, שלא להפחית שעות משעות הלימוד של התובעות אשר נשאו פרי (סע' 14 ו-17 לתצהיר צביון)(ע' 3, ש' 22-24).

* במהלך הדיון בסעד הזמני שהתקיים ביום 13.8.2017, כשבועיים טרם תחילת הלימודים תשע"ח, לשאלת בית הדין, ניתנו הבהרות על ידי ב"כ תדמור שלפיה צורפה מערכת שעות המשקפת את העסקתן של התובעות בשנת הלימודים הבאה ולכך הנתבעת יכולה להתחייב, תוך סייג שהמערכת צריכה להיות מאושרת תוך ההנחה שאישור יתקבל בימים הקרובים (ע' 1, ש' 15-19; ע' 5 ש'' 5-6). ברם ב"כ התובעות השיב כי "המערכת טרם אושרה יש לכך חשיבות גדולה מאוד, אין אישור של הפיקוח ועל כן הטענה לאישור בסבירות גבוהה אינה נכונה (ע' 2, ש' 2-3). דא עקא, כי אישור רשמי "פורמאלי" למערכת השעות של המפקחים במשרד העבודה התקבל לאחר יומיים בלבד (ס' 16 לתצהיר צביון), וזה נמסר לבית הדין באותו יום, ב- 15.8.2017 (נ/5).

* ההתפטרות תאלץ את הנתבעת לשנות את מערכת השעות בסד זמנים (בפרט מדובר בשלוש מורות מתוך צוות של 13 מורים), לגייס מורים חדשים, תוך העמסת שעות על הצוות הקיים, תוך עזיבת מספר תלמידים את בית הספר (36-40 לתצהיר צביון; ע' 61 ש' 6-16).

* דבריו של מר בלינדה בחקירתו הנגדית (ע' 49, ש'-21 19), לפיו, "יש דרכים נוספות לאפשר שעות הוראה למורות, יש תקציבים נוספים שמשרד העבודה לפעמים נותן. יש גם מורים אחרים שהם יעדיפו להוריד בשעות. זה לא הכרחי אם יש פחות כיתות ותלמידים יהיו פחות שעות למורים". ובהמשך: "בסופו של דבר הצלחנו לייצר מערכת שלא כללה פגיעה בשעות העבודה של התובעות" (ע' 50 ש' 5-6).

1. שלישית, התרשמנו, בדומה להתרשמותה של הנתבעת, כי התובעות גמרו אומר להתפטר, וזאת חרף ההבהרות שנתנו על ידי הנתבעת, שכן לטשו עיניהן לחבילת הפיצויים המוגדלים וביקשו להשתמש במכתב מיום 28.5.2017 כאמתלה לקבלת הפיצויים המוגדלים, השמורים רק לעובדים שיפוטרו בנסיבות הקבועות בהסכם.
2. הלכה למעשה, כל נימוק או הסבר שניתן על ידי הנתבעת, לרבות במסגרת ההליך הזמני, לא הניח את דעתן, הגם שנמסר להן כי בסופו של יום לא יהיה קיצוץ. שכן, לדידן, הן לא האמינו לשום מילה של תדמור (ע' 29 ש' 5-12, 30-31; ע' 38 ש' 8-10; ע' 39 ש' 20-31; ע' 40 ש' 1-25; ע' 42 ש' 28-29), לא סמכו על המערכת (ע' 44 ש' 22-24, ע' 45 ש' 1-3).
3. על מנת לבסס את דרך הילוכן, התובעות טוענות כי חוו התעמרות והתעללות (לטענת הדר במשך שנים ((ע' 24, ש' 22, 25, 30); ולטענת מילה במשך שלושה חודשים אחרונים לעבודתה (ע' 35-36, ש' 27)) מצדה של גב' צביון (התעמרות שאינה נזכרת במכתבו של בא כוחן מיום 21.6.2017 אף לא במכתב ההתפטרות מיום 27.7.2017); ובנוסף מעלות טענות ורמיזות כנגד האותנטיות של האישור מיום 15.8.2017 שניתן על ידי מר יפת (נ/5)(ע' 29 ש' 30, ע' 30 ש' 1-18, ע' 40 ש' 5-6, 17-18) – טענות אשר מוטב אלמלא נטענו משנטענו והן נדחות על ידינו. עדותה של גב' עציון בעניין זה מהימנה עלינו (ע' 63, ש' 4-25).
4. רביעית ולמעלה מהנדרש יצוין, כי ספק רב בעינינו אם עניינן של התובעות נכנס לגדרו של סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"א-1961. שכן, הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה; ולחילופין התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ראה: דב"ע מח/3-155 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית (לא פורסם). השני, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) (ראה: דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514). לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה: דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם). השלישי, הוא קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה (ראה: ע"ע 354/07 (ארצי) אחים אוזן – חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ- ולי טרין ואח' (מיום 27.1.2010). עוד ראה: ע"ע 45187-09-15 יגאל חובל – ח.י. ויטמינס בע"מ (מיום 18.2.2018).
5. לדעתנו, התובעות לא עמדו באף לא אחד מהתנאים הנזכרים, ובוודאי שלא בכולם במצטבר. ואולם טרם נתייחס לכל תנאי בתורו, נתייחס בתמצית, לשאלה העקרונית, האם עילת "ההרעה המוחשית" בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, כוללת בחובה גם "הרעה מוחשית עתידית"?
6. מדובר אפוא בשאלה כבדת משקל, אשר במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי - ע"ע (ארצי) 60870-09-14 דניאל בן מויאל – ניופאן בע"מ (מיום 16.8.2017), הושארה בצריך עיון. שם נתבררה טענת המערער שלפיה, בעתיד צפויה הפחתה בשיעור העמלות להלן הוא זכאי, כשלטענתו הגידול שחל בשכרו הינו זמני בלבד, שכן באותה עת הושקה מכונה חדשה.
7. אמנם בית הדין הארצי מצא להותיר את השאלה לעת מצוא, אך בד בבד ציין, כי ככל שסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים כולל בחובו הרעה מוחשית עתידית, יש לבחון באילו תנאים ומהו המבחן ההסתברותי להוכחתה. נדגיש, כי דברי ההסבר לחוק הנזכר אינם מסייעים בבירור הסוגיה.
8. כפי שיבואר להלן, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו, התובעות לא הניחו תשתית מספקת לביסוס הטענה העובדתית של ההרעה המוחשית העתידית, לא על פי מדדים סובייקטיביים ולא על פי מדדים אובייקטיביים. לנוכח ההבהרות שניתנו בהמשך על ידי הנתבעת, בין באמצעות הגורמים השונים אצלה ובין באמצעות באת כוחה, הן במיילים והן בדיון בבקשה לצו עשה ביום 13.8.2107, האמור במכתבו של בלינדה מיום 28.5.17, בענין הקיצוץ בשעות, אף לא נותר בגדר אפשרות, השערה או ספקולציה.
9. עם זאת, מצאנו להעיר, כי אמנם קיים נוהג מושרש אצל הנתבעת שלפיה מערכת השעות הסופית מתגבשת באוגוסט. ואולם לא מקובלת עלינו הטענה העקרונית של הנתבעת בסיכומיה, שלפיה רק הודעה על פיטורים צריכה להינתן עד ליום 31 במאי, וככל שמדובר בקיצוץ היקף משרה ו/או שעות עבודה אין לכך כל מועד והיא יכולה להינתן במועד מאוחר יותר, לכאורה על סיפה של שנת הלימודים העוקבת. לדעתנו, ככל שיוברר ויוכח, כי קיצוץ בהיקף משרה ו/או שעות עבודה בשנת הלימודים העוקבת הוא משמעותי, וקיימת הסתברות קרובה לוודאי כי זו תתממש, הרי שאיננו רואים, לדוגמא, הבדל של ממש, בין קיצוץ בהיקף משרה של 50% החל משנת הלימודים העוקבת לבין פיטוריו של אותו מורה בחודש יולי באותה שנה. במילים אחרות ומבלי לקבוע מסמרות, גם הרעה שצופה פני עתיד, המקפלת בחובה הרעה מוחשית, קונקרטית ובלתי הפיכה בתנאי עבודתו של העובד, עלולה להיכנס לגדרו של תנאי, והכל בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בשים לב למארג הנורמטיבי עליו מבוסס חוזה העבודה שלו ואופיו של מקום העבודה בו מועסק העובד. כלומר, גם אם בנקודת זמן סמוכה להודעה אין כל שינוי בתנאי עבודתו ושכרו של העובד אך במועד קרוב, ההרעה תיכנס לתוקפה, קשה להלום כי עובד ימתין עד בוש לקרות ההרעה ואז ורק אז יוכל להתפטר בדין מפוטר. יובן מאליו, כי תנאי זה אינו עומד בבדידותו ועל מנת לזכות בפיצויי פיטורים על התובע לעמוד בשני התנאים הנוספים הנזכרים לעיל. ומכאן לנסיבותיו של המקרה שבפנינו.

התנאי הראשון- האם נתקיימה הרעה מוחשית בתנאי העבודה?

1. התובעות לא הוכיחו כי נתקיימה הרעה מוחשית בעבודתן. לא נעלם מעינינו כי המכתב הלאקוני מיום 28.5.2017 גילם בחובו אפשרות תיאורטית, "אופציה קיימת" (כלשון הנתבעת בסע' 12 לתצהיר בלינדה), כי ייתכן ויצומצמו השעות הסמסטריאליות, בין שעתיים לבין שש שעות, והדבר אף עולה מחקירתה הנגדית של גב' צביון בהליך הזמני (ע' 3, ש' 4-7, 27-31; ע' 4 ש' , 7-9,1-, 19-26, 4; ע' 5 ש' 15-16), כמו גם בחקירתה הנגדית של התובעת 1 (ע' 25, ש' 13-15). ברם מדובר בהרעה משוערת, באפשרות שטרם קרמה עור וגידים (ע' 3 ש' 20; ע' 4 ש' 10-12), וזו לא נתקיימה בפועל (ע' 6, ש' 22-23), הגם שהיתה סבירות מסוימת, על פי המכתב מיום 28.5.2017 כי זו תתקיים.
2. כך גם לא נעלמה מעינינו ההודעה שנכתבה על לוח המורים ביום 22.5.2017 (נספח 15 לתצהיר מילה), "לכל המורים! בשנה הבאה תהיה לנו כיתה יוד אחת בלבד! על כל המשתמע מכך. לידיעתכם! (ע' 25, ש' 15-17; ע' 43 ש' 20; ע' 57 ש' 1-2).
3. ואולם וזה העיקר, קשה להלום את הטענה שמדובר בהרעה מוחשית; שכן הוברר, כי לנוכח אופי בית הספר הנסמך על מספר התלמידים הנרשמים (סע' 6 לתצהיר גב' צביון), כל שנה, לאחר 20 ביוני, נבנתה מערכת שעות ונעשתה בדיקה כיצד ניתן להשלים את חסר השעות, פעם בשעות השמה, פעם בשעות פרויקט (ע' 4 ש' 6-7; ע' 59, ש' 20-25; ע' ע' 60 ש' 15-20, 23). לפיכך, כל שנה, המורים, ובכלל זה התובעות, קיבלו הודעה מגב' צביון, בין בעל פה, ובין על הלוח, אך לא במכתב, לאחר חודש מאי, שיכול להיות שהיקף השעות שלהם יופחת. שכן לא ניתן לפרסם את המערכת לפני 31 במאי (ע' 6, ש' 16-17; ע' 56 ש28-31; ע' 57 ש' 5-16). תימוכין נוספים לכך ניתן למצוא בדברים הבאים:

* גב' צביון: "כאשר בית הדין שב ומבהיר את השאלה האם קרה אי פעם שנאמר למי מהמבקשות לאחר סוף חודש מאי שבשנת הלימודים העוקבת יכול ומשרתן תופחת או תקוצץ אני משיבה שאני תמיד עושה את זה בצורה הזאת, כותבת או אומרת, לא במכתב. אנחנו בית ספר פורמלי שמתנהל לא פורמלי, זה כתוב על הלוח. זה גם היה כתוב על הלוח בשנים קודמות. לשאלת בית הדין האם השנה הזו הייתה התנהלות שונה אשר מבשנים קודמות אני משיבה שלא בית ספר התיכון, לא אצלנו. לשאלת בית הדין האם המצב הזה של חוסר וודאות אחרי סוף חודש מאי היה קיים גם בשנים קודמות לגבי המבקשות בלבד, אני משיבה שתמיד, מכיוון שאנו תלויים בהרשמה וההרשמה מאד בעייתית אנחנו אף פעם לא יודעים כמה נצליח לרשום" (ע' 5 ש' 24-30; ע' 6 ש' 1-2). ובדיון ההוכחות, ציינה גב' עציון לאמור: "אין פה צמצום בעבודה, כפי שהסברתי יהיו פחות שעות מתמטיקה התוספת תבוא בשעות של עולים חדשים, בשעות של פרויקט, בשעות של העשרה, אף פעם אין צמצום אם מורה לא רוצה בו". (ע' 57 ש' 26-29); ובהמשך, כי לאחר טיוטות ואישור סופי המערכת נמסרת בסוף אוגוסט (ע' 61 ש' 23-24).

* גב' סאני: "אני יודעת שבשלב זה אי אפשר לדעת כי המשרה היא פועל יוצא של כמות הנרשמים ואי אפשר לחכות עד 1.9..." (ע' 17 ש' 28-29).

* הדר ציינה כי ועד העובדים ידע, ואף יו"ר הועד פרוספר ניפגש עם מר בלינדה (ע' 25, ש' 18-22).

* מר בלינדה ציין, כי ההרשמה לבית ספר מסתיימת ביום 1.9 ואפילו אחרי זה (ע' 50 ש' 13-16). כך גם ציינה גב' עציון (ע' 57, ש' 3-4).

* תצהירה של מילה (סע' 59), כי "בכל השנים בהן עבדתי אצל המשיבה, קיבלתי את מערכת השעות המפורטת ואת היקף המשרה רק ביום האחרון של החופש הגדול (31.8), דהיינו יום אחד בלבד לפני תחילת הלימודים. אולם במהלך כל חופשת הקיץ התקיים תמיד קשר טלפוני עם הגב' חנה פרידמן, סגנית המנהלת, האמונה על הכנת המערכת. השיחות נסבו על עניינים כמו ימי עבודה, חינוך כיתה וכדומה). לא זכור לי כי היתה עמימות ומעטה סודיות סביב נושא המערכת והיקף המשרה, כמו שהיתה בשנה המדוברת ותמיד היה ברור כי לא יהיה שינוי לרעה אולי רק לטובה". ובלשונה של מצליח: "אף פעם לא ניתן מכתב כזה...לא היה שום דבר בשנים הקודמות שהיה דומה לזה" (ע' 37 ש' 1-4).

* סע' 12 לסיכומי התובעות: "שנים בהן קיבלו התובעות את מערכת השעות והיקף המשרה ביום 31.08". כן ראה את מכתבו של בא כוחן של התובעות מיום 21.6.2019 – "20. מרשותיי הודיעוני כי הפעם הן תתנגדנה לכל פגיעה בהיקף משרתן והן מסרבות בתוקף לצמצום משרתן...".

* אמנם בחקירתה הנגדית ציינה הדר כי אכן מערכת מפורטת נמסרה ביום 31.8, אבל "היקף השעות והתפקידם כבר בקיץ ידענו כי חנה שהיתה מכינה את המערכת היתה מתקשרת ואומרת...קיץ – אני משיבה שזה ב-20.6 עד שבועיים לאחר מכן" (ע' 26, ש' 13-17).

1. ואכן, היקף משרתן של התובעות השתנה באופן תדיר, לעתים הורחבה משרתן ולעתים אף צומצמה (ראה: סע' 23 לתצהיר גב' צביון; וכן סעיפים 9 , 18 ו-26 לתצהירה של גב' אדם וההפניות לנספחים נ/10, נ/13 ו- נ/14). כן ראה עדותה של גב' סאני (ע' 17 ש' 29-30); וכן עדותה של הדר (ע' 22 ש' 30-31; ע' 23, ש' 1-19; ע' 24 ש' 9-13, 28-29). אמנם לעתים צמצום המשרה היה לבקשתה של הדר, אך זו הקפידה לציין גם כשהורידו "אבל במקום נתנו לי ללמד היסטוריה ואזרחות ולא הורידו לי את השעות. פשוט לימדתי משהו אחר". בעניין זה העידה גם מילה כי צמצום המשרה נעשה לטובת לימודים (ע' 32, ש' 6-27).
2. כלומר מנקודת מבטן של התובעות, אין כל חדש תחת השמש, עת מערכת השעות והיקף המשרה נסגרו לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה, בתלות במספר הקורסים והנרשמים. שכן שינויים ואילוצים במערכת שעות הינו דבר ידוע ומקובל בתדמור, ופעמים רבות קורה שעובד הוראה מקבל יותר שעות בשנה אחת ופחות שעות בשנה אחרת. אלא שלא כך ארע בעניין התובעות והן היו צפויות לעבוד בדיוק באותו היקף משרה.
3. ודוק, בפועל, טענת הרעת התנאים נסתתמה, לכל המאוחר, ביום 15.8.2017 בעת הגשת מערכת השעות לבית הדין במסגרת ההליך הזמני, כאשר לשתיים מהתובעות כבר הוברר הדבר בשלהי חודש יולי 2017, עוד טרם הגשת כתב התביעה (ע' 29, ש' 4; ע' 44 ש' 19-22 ו- 27-31; ע' 38 ש' 28-30).

התנאי השני – האם התובעות נתנו הזדמנות לנתבעת לתקן את ההרעה?

1. הנתבעת ביקשה, ניסתה ועשתה כאמור כל שלאל ידה על מנת להותיר את התובעות בשורותיה. דא עקא, על פני ציר הזמן, החל מחלופת המיילים בשלהי חודש יולי 2017, עבור בדיון בצו הזמני שהתקיים ביום 13.8.2017 וכלה בקבלת האישור הרשמי מיום 15.8.2017, התובעות לא נתנו הזדמנות אמיתית לנתבעת לשנות את ההרעה (ככל שהיתה) ואשר טרם התממשה (הצופה פני עתיד) מבחינתן. זאת במיוחד שההרעה אינה תלויה בהתנהלות המעסיק עצמו, אלא בתנאים אקסוגניים, בין אם באישור של גורם שלישי ובין אם במספר הנרשמים ופתיחת קורסים. בהקשר זה יוער, כי פאני ציינה כי בניית מערכת מלווה באילוצים (ע' 41, ש' 27-28).
2. אמנם בחקירתה הנגדית ציינה הדר כי פנתה שלוש פעמים לגב' צביון טרם פנייתו של בא כוחה מיום 21.6.2017 (ע' 26 ש' 25-30), אך גרסה מפורשת זו לא הועלתה כלל בתצהירה, וממילא מילה ציינה, כי עובר לפנייתו של בא כוחה לא מצאה לנכון בנסיבות העניין לפנות למעסיק (ע' 37, ש' 25-31, ע' 38, ש' 1-3).
3. יותר מכך, למעשה היה ברור לתובעות כי לפני סוף חודש יולי, למצער, לא תהא מערכת, דבר שמזקק את העובדה כי ההתראה שניתנה באמצעות בא כוחן בחודש יוני 2017, לאו התראה היא. נפרט.

* בשיחה שהתקיימה בין פאני לבין גב' שושי צביון מיום 6.7.2017 עליה מטילות התובעות את יהבן, נאמר, בין היתר, כך (ע' 3): "שושי: היא עוד לא יודעת היא תקשיבי היא עובדת על זה היא רק התחילה. פאני: אין לי בעיה. שושי: היא רק התחילה...אנחנו אמרנו שעד סוף יולי זה יהיה. פאני: בסדר זה מה אז היא אמרה לי דברי לי עם שושי בגלל זה אני עכש...פניתי אלייך."

* כך גם ציינה פאני בחקירתה הנגדית (ע' 43 ש' 7): "היא ביקשה בישיבת סוף שנה מחנה עד סוף יולי לפני הנסיעה לחו"ל את המערכת כי היא לא יודעת לתת".

* אף לשיטת התובעות על רקע שיחתן עם גב' חנה פרידמן, סגניתה של גב' צביון (סע' 23 לסיכומים), היה על ההנהלה "...לעדכן את המורות בסוף חודש יולי לעניין מערכת השעות שלהן והיקף משרתן בשנת הלימודים הבאה".

התנאי השלישי- האם קיים קשר ישיר בין ההרעה להתפטרות?

1. אמנם התובעות הקפידו לציין בכתב התביעה המתוקן, כי לא בכדי נקבע על ידי משרד החינוך, כי יש ליתן למורה הודעה על המשך העסקה עד ליום 31 במאי; אך הלכה למעשה, בהתנהלותן, הן הכירו בכך כי אין מדובר בתאריך מקודש (בוודאי בנוגע להעסקתן בנתבעת), שכן לא זו בלבד שמועד זה אינו נזכר במכתבו של בא כוחן של התובעות מיום 21.6.2017, אלא שבא כוחן הלין במכתבו על עצם הצורך להשיב למכתבו של מר בלינדה מיום 28.5.2017 עד ליום 21.6.2017 (ראה: סע' 5 למכתב).
2. לגבי המועד 31 במאי, ציין מר בלינדה בחקירתו הנגדית, כי הוא מכיר בחובה של המוסד להודיע לעובדים אם הם מפוטרים עד 31.5 ואולם לא על היקף העסקה, אך בכל מקרה זו לא היתה הפרקטיקה בתדמור (ע' 52 ש' 3-15, 26-28). בהקשר זה ציינה גב' עציון בחקירתה הנגדית, "שום דבר מיוחד בחודש מאי, רק שביוני אנחנו נפרדים כשמסתיימת שנת הלימודים ולכן הדיבור לפני...אני שייכת למשרד העבודה, אולי זה סידור של משרד החינוך" (ע' 57, ש' 18-19, ש' 22).
3. אכן, ענין הקיצוץ התיאורטי בשעות ההוראה, אשר נע בין כשישית משרה לבין כעשירית משרה [בסך 4 שעות להדר (מתוך 24 ש"ש), בסך 2 שעות למילה (מתוך 22 ש"ש) ובסך 4 שעות לפאני (מתוך 45 ש"ש)(ראה: סע' 24 לסיכומי התובעות)] - ולא כשליש משרה [סעיף 1.12 לכתב התביעה המתוקן] נותר ביום 27.7.2017 בבוקר, עת הוגשו מכתבי ההתפטרות לוט בערפל (ראה גם השיחה בין פאני לבין גב' צביון מיום 6.7.2017 [נספח 12 לתצהיר].

* עדותה של הדר לא היתה קוהרנטית, כאשר בחקירתה הנגדית ציינה כי בשנת 2017 "בחיים לא לימדתי 24 שעות...אני לא זוכרת שעבדתי 24 שעות" (ע' 27 ש' 7-10), אך בסיכומיה צוין כי עבדה 24 שעות (סע' 24.1 לסיכומים).

* במכתב ההתפטרות של מילה כלל לא נזכר עניין גמול חינוך כיתה (הנזכר אמנם בסע' 1.30 לכתב התביעה וסעיף 24.2 לסיכומי התובעות)(ע' 31 ש' 28-29, ע' 32 ש' 2). בהקשר זה טענה גב' סאני כי "הורידו לה גמול חינוך – שהוא לא משהו קבוע, זה החלטה של בעלות – הנהלה אם כן או לא, צריך אבל לזמן את העובד מאחר וחינכה קודם שתי כיתות" (ע' 17 ש' 23-24). כך גם ציינה מילה שזה בשיקול דעת ההנהלה, אך הדבר צריך להתבצע בהליך תקין (ע' 34, 16-19). ואולם, מילה לא נתנה כל הסבר מדוע פרט כל כך חשוב לא נזכר במכתב התפטרותה (ע' 34, ש' 21-23).

* טענת הנתבעת (סע' 63 סיפא לכתב הגנה מתוקן), שלפיה "האם יעלה על הדעת, כי כל מורה שלא שובץ כמחנך עקב התנהלות שאין להשלים עמה (ובמקרה זה דובר על פעולה אלימה מצד מילה בדמות קריעת מחברת של תלמיד), אולם שובץ בתפקיד מורה מקצועי באותם שעות יטען להרעת תנאים ולהתפטרות בדין מפוטר כתוצאה מכך? (נספח 8 לכתב ההגנה המתוקן).

* במכתבה של פאני לא נזכר כלל ועיקר אי הפרשות לקרן ההשתלמות כטריגר להתפטרותה (על כך נדרש בהמשך). אמנם נקבע כי אי תשלום תנאים סוציאליים מהווה נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו (ע"ע 24/99 יוסף עתרי – ז.ג. ריהוט עילית בע"מ (לא פורסם).

1. ואולם וזה העיקר, במועד שבו נתקיימה חלופת מיילים בימים 30 ו-31 ליולי, ובוודאי בדיון בהליך הזמני ביום 13.8.2017 (ע' 62 ש' 12-15), הודגש, כי סביר להניח שלא תקוצצנה שעות ההוראה של מי מהתובעות ואכן כבר ביום 15.8.2017 הוברר למעלה מכל ספק, כי לא יקוצץ משעות הלימוד של התובעות. דא עקא, כי נדמה שהתובעות לא היו מעוניינות באמת ובתמים להוסיף ולעבוד בשורותיה של הנתבעת, וזה לא היה הטעם האמיתי להתטפרותן. זאת ניתן ללמוד ממספר טעמים.

* הדר ציינה, חזור ושנה, כי "דקה לא רציתי שיורידו לי" (ע' 27 ש' 12, ש' 15); ואף לא היתה נכונה לשקול את המידע החדש, שלפיו הקיצוץ התיאורטי הוא בשיעור של 1/6 משרה ולא 1/3 משרה.

* הדר ציינה במענה לשאלת ב"כ תדמור "ש. אם לא היתה הפחתה בשעות היית נשארת לעבוד בתדמור? ת. כמו שעניתי לשאלה הקודמת, אני לא יכולה לומר חד משמעית... (ע' 27, ש' , 17-18, 25-26). בדומה שנשאלה מילה: "ש. אם היו מקוצצים לך שעתיים והיית נשארת כמחנכת האם היית עוזבת או נשארת בתדמור? ת. אני לא יודעת, לא יכולה להגיב על דבר כזה (ע' 34, ש' 13-15; ע' 40 ש' 1).

* שיקולי מילה להפסיק לעבוד בתדמור הם לא רק בעטיו של הקיצוץ (ע' 36, ש' 10-14). כך גם פאני, בשל "החלונות" במערכת (ע' 41, ש' 27-31, ע' 42 ש' 1-27).

* תשובותיו של ב"כ תדמור, ככל הנראה, לא הובאו לידיעתה של מילה בזמן אמת, בסמוך להתפטרותה (ע' 38 ש' 11-12; 28-30; ע' 39 ש' 1-4).

* הוברר בחקירתה הנגדית של הדר, כפי שאף עולה מהמכתבים עצמם הנושאים תאריך 24.7 ו-25.7, עובר למכתב של תדמור מיום 26.7 ותכתובות בשלהי חודש יולי, כי כבר ביום 25.7 החליטו להוציא את מכתב ההתפטרות אשר נשלח אמנם ביום 27.7 (ע' 44 ש' 22-26). אף מר בלינדה התייחס לעניין בחקירתו הנגדית, כי הופתע מקבלת המכתב (ע' 54 ש' 1-8).

* מספר ימים לאחר ששלחו התובעות את מכתב ההתפטרות עוד ביקשו התובעות לבדוק מול סגנית מנהלת בית הספר, האם כבר קיימת מערכת שעות לשנת הפעילות תשע"ח. כיצד יכולות התובעות מצד אחד, לומר כי המערכת לשנת הלימודים תשע"ח הביאה להתפטרותן ומן העבר השני, מודות כי אף לאחר שהתפטרו לא ידעו מה המערכת לשנת הלימודים תשע"ח (ע' 27 ש' 28-30, ע' 31 ש' 1-17, ע' 38 ש' 13-28).

1. ודוק, אמרנו בתחילה כי הדיון בעניין סע' 11א לחוק פיצויי פיטורים הוא מעבר לנדרש, זאת הן לנוכח העובדה כי מדובר בדיון תיאורטי אקדמי שאין לקיימו שכן אין חולק כי לאורו של סעיף 2 להסכם, ולאורו בלבד, הוא זיכה את התובעות בפיצויי פיטורים על פי חוק מבלי כל התניה; והן לנוכח העובדה כי גם ב"כ התובעות סבר כאמור (ראה סע' 17 למכתבו מיום 21.6.2017), שאם מרשותיו "תתפטרנה מעבודתן אצלכם, גם אם הן תעשה זאת בדרך של התפטרות בדין מפוטר עקב הרעת תנאים בהתאם לאמור בסעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, הרי שלא תראו את עצמכם מחויבים לשלם להם פיצויים מוגדלים כאמור בהסכם".
2. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי הכרה בעובד כמי שהתפטר בדין מפוטר כוחה יפה רק לעניין חוק פיצויי פיטורין ואין לה כל השלכה על הסכם הפיצויים, הקובע הוראות אחרות ותנאים שונים באשר לזכאות פיצויים מוגדלים- תנאים בהן התובעות לא עומדות כאמור.
3. בכל מקרה, ברי כי הנתבעת לא פיטרה את התובעות, ואין מדובר בפיטורי צמצום (ראה עדותה של גב' עציון בע' 58 ש' 14). לגבי טענת התובעות בענין הוראת פיטורי צמצום בענף המלונאות, הרי שמר בלינדה ציין בחקירתו הנגדית (ע' 56 ש' 19-21), "לפי ההסכם כתוב שצמצום בעבודה נחשב לסיבה מספקת לפיטורים, שאם יש צמצום בעבודה המעסיק רשאי מסיבה הזו לפטר אם הוא רואה לנכון, הוא לא חייב. במקרה שלפנינו לא היה צמצום בעבודה" (ע' 56 ש' 19-21). עדותו לא נסתרה בעניין.
4. שתי הערות טרם סיום פרק זה:
5. ראשית, אנו רואים לחיוב את התנהלותו של מר בלינדה, אשר קיבל החלטה ניהולית (סע' 10 לתצהירו; עמ' 50 ש' 18-30) וביקש ליידע את סגל בית הספר, לשתפו ולשקף כבר ביום 28 במאי בכתב, על מצב הרישום; וכי במידה והמצב לא ישתפר ייתכן ויאלץ בית הספר לצמצם את שעות ההוראה. התנהלות זו עדיפה על פני התנהלות על פה, המזמינה חרושת שמועות. ואולם נדמה כי התובעות השתמשו במכתב זה כקרדום לחפור בו. שכן, גם כשנמסרו עמדות רשמיות של הגורמים המוסמכים, התובעות ביקשו להתעלם מהן. מה גם שהשיקוף עולה אף מדבריה של גב' עציון (ע' 57 ש' 23-25). ואולם, התובעות אינן יכולות להיוושע ממכתב זה ,שכן נאמר בו כי ככל ויהיה שינוי וככל שיצומצמו בפועל ו/או ככל שהדבר יתברר באופן סופי תצא הודעה נוספת, ואולם בהמשך לא נמסרה הודעה על צמצום.
6. שנית, היה מוטב כי תשובת תדמור תנתן קודם לכן. אמנם הנתבעת ביקשה להצדיק את התנהלותה בענין השבת מענה באיחור, החל מכך שמדובר בתקופה המתחילה מיד לאחר סיום הלימודים בה גורמי ההנהלה בחופשה; עבור בעובדה כי מר בלינדה היה מנהל חדש בארגון (ע' 53, ש' 24-31, ע' 54 ש' 9-15, ע' 61 ש' 25-31) ובשל כניסתו של עורך דין לתמונה (ע' 59, ש' 27-28) כגורם מייצג, וכלה ברצון לבוא עם מערכת סופית ומאושרת של הרגולטורים (ע' 62 ש' 1-2; ע' 63 ש' 1-3). ואולם, תשובתה של גב' עציון כי "אילו הן היו אומרות לי לפני שהן לקחו עו"ד שהן הולכות להתפטר הייתי נכנסת לעניין הזה יותר במהירות" (ע' 60 ש' 23-24) אינה מניחה את הדעת, והיה עליה לפעול באופן מזורז יותר. אך אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו כאמור.

הסכמי המורים אינם חלים במישרין על העסקתן של התובעות

1. לטענת התובעות, חלות עליהן שתי מערכות נורמטיביות וזאת מתוקף היותן מורות, מחד, ועובדות בענף המלונאות, מאידך.
2. עוד טוענות התובעות, כי במהלך השנים, פעם אחר פעם, גרעה החברה מזכויותיהן, בין אם בימי חופשה ובין אם בתשלומי שכר שוטפים הנובעים מהסכמים קיבוציים וההסדרים "אשר חלו במיוחד על התובעות 1 ו-2" (סע' 1.70 לכתב התביעה); ולכן הן החליטו לתבוע סעדים הנוגעים לזכויותיהן כמורות - זכויות אשר הנתבעת קיפחה במהלך כל שנות עבודתן אצלה.
3. לדידן של התובעות, הנתבעת מתעלמת במופגן מההסכמים הקיבוציים אשר חתמו ארגוני המורים וכן תוספות שכר אשר ניתנו לכלל עובדי המגזר הציבורי ולציבור המורים בפרט, כמו גם מפניות שנעשו אליה הן מטעם הסתדרות המורים (נספחים 17א'- 17ה' לתצהיר מילה) והן מטעם הסתדרות העובדים הכללית החדשה (לא צורפו פניות לכתבי בי-דין).
4. בהקשר זה הפנתה מילה לתכתובת בין הדר לבין הנתבעת ובין הנתבעת לבין משרד החינוך משנת 2011 ומשנת 2014 (נספחים 18א- 18ג'), מהן עולה, כי שכרה נקבע בהתאם "להוראות הניתנות ממשרד החינוך והתרבות" בדבר "דירוג השכלה וכמות שנות ותק".
5. עוד הפנתה מילה לתלושי שכר של מספר חודשים מהשנים 2010, 2016 ו-2017 (נספח 19); למכתב מיום 9.5.2012 של גב' סאני אל חשבת שכר במלון תדמור בעניין "תוספות שכר במגזר הציבור בגין הסכם עופר עיני" (נספח 20א לתצהיר מילה); הסכם קיבוצי מיום 19.3.2017 שנחתם בין ממשלת ישראל – משרד החינוך והממונה על השכר לבין הסתדרות המורים (נספח 20ב לתצהיר מילה); וחוזר הממונה על השכר מיום 6.11.2010 בדבר "תשלום מענק חד פעמי לעובדים במגזר הציבורי – יישום לגבי עובדי הוראה בשירות המדינה" (נספח 20ג לתצהיר מילה).
6. לפיכך נתבקש בתביעה לגבי הדר ומילה שורת סעדים, שעניינם תשלום הפרשי דמי הבראה לפי תעריף של עובדי הוראה, תשלום בגין אי תשלום תוספות שכר על פי הסכם 2010, תשלום בגין הפרשי הפרשות מעסיק לקרן השתלמות, תשלום בגין הפרשי קצובת ביגוד לעובד הוראה, תשלום בגין אי תשלום תוספת שיקלית, ואי תשלום מענק חד פעמי לעובדי הוראה בסך 4,000 ₪ (נספח 17ה לתצהיר מילה). לענין זה צירפו התובעות "העתק חישוב זכויות" כנספחים 15, 18 ו-20 לכתב התביעה.
7. מנגד טענה הנתבעת, כי על עובדי הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות בלבד (נספח 16 לתצהיר מילה), ואין לנתבעת כל קשר או הכרה בהסכמים של הסתדרות המורים שנחתמו אל מול משרד החינוך או כל הסכם קיבוצי פרט להסכם בענף המלונאות.
8. מר בלינדה ציין בתצהירו (סע' 21), כי בית הספר של הנתבעת הוא על יסודי מקצועי שאינו כפוף לעירית הרצליה ואינו מפוקח על ידי משרד החינוך, אלא מתוקצב על ידי משרד העבודה. עוד ציין מר בלינדה בתצהירו (סע' 22), כי הסכם הפיצויים המוגדלים אותו מבקשות התובעות לאכוף בעניינן, הינו הסכם שהושג באמצעות הסתדרות העובדים הכללית החדשה לעובדי המלונאות, היא הארגון היציג.
9. גב' אדם ציינה בתצהירה, כי הנתבעת אינה כפופה להסכמים הקיבוציים עליהם חתומה הסתדרות המורים, ולתימוכין בעמדתה צירפה את מכתבו מיום 28.12.2010 של מר גזית, רכז הפרטה ברשות חברות ממשלתיות ליו"ר ועד עובדי תדמור (נ/7) המבהיר, כי שכרם ותנאי העסקתם של עובדי תדמור צמודים להסכם קיבוצי/צווי הרחבה בענף המלונאות. עוד הדגישה גב' אדם, כי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי בתי הספר העל יסודיים חל בבתי הספר המפוקחים על ידי משרד החינוך בלבד, ולצורך כך צירפה את ההסכם הקיבוצי מיום 14.8.2011 שנחתם בין מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגוות (להלן- המעסיקים) לבין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות, ממנו עולה כי הוא חל העובדים המועסקים בשירות המעסיקים והמפוקחות על יד משרד החינוך (נ/8). בהקשר זה ציינה גב' אדם, כי במסגרת תכתובות בין הדר לבין תדמור מיום 15.12.2008 (נ/11) ומיום 7.1.2010 (נ/12) הובהר לראשונה היטב כי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי תדמור הוא ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות בלבד, וזו כבשה את טענותיה עד למועד התפטרותה. לבסוף ציינה גב' אדם, כי ההפרשים הנתבעים על ידי התובעות נובעים כנראה בשל טענותיהן לתחולת הסכמים קיבוציים, ככל הנראה של הסתדרות המורים, שאינם חלים על התובעות.
10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, החלטנו שיש לדחות את התביעה ברכיב זה; וכי הסכמי המורים שנחתמו אל מול משרד החינוך אינם חלים על הנתבעת, וממילא על העסקתן של התובעות. נבאר את טעמינו לכך.
11. ראשית, הוכח, כי על עובדי הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות; ודומה כי ההסכם עליו עמדנו לעיל בעניין הפיצויים המוגדלים, אשר הסתדרות העובדים הכללית החדשה צד לו - הסכם עליו מטילות התובעות את יהבן, אך מזקק את טענת הנתבעת שלפיה הארגון היציג בנתבעת הוא הסתדרות העובדים הכללית החדשה. בהקשר זה אמנם מר בלינדה ציין, כי אינו מומחה לשכר, שהוא מכיר את ההסכמים בענין המלונאים באופן כללי אך בבד הוסיף, כי "למיטב ידיעתי והכרתי הם כפופים להסכם הקיבוצי בענף המלונאות (ע' 56 ש' ,10-12,4). בענין זה ציינה גב' אדם, כי התחשיבים שחשבת השכר של תדמור עורכת הם על פי ענף המלונאות (ע' 65, ש' 28-30).
12. עם זאת, מצאנו להעיר, כי העובדה שעובדי מפעל מסוים משלמים דמי חבר לארגון פלוני או אלמוני אין משמעו, בהכרח, כי אותו ארגון הוא הארגון היציג. שכן הדבר תלוי באחוז משלמי דמי החבר מתוך כלל עובדי המפעל; וכשמדובר בהתארגנות ראשונית ולעתים אף במקום עבודה מאורגן, בפרמטרים נוספים ובתנאים, כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה, שאין זה המקום לפרטם. בכל מקרה, בענייננו, גב' סאני, מהסתדרות המורים כאמור, ציינה, כי "יש פה דמי חבר אני לא יודעת לאן שילמו את זה. יש ארגון יציג אחר שהוא ארגון המורים."
13. שנית, אמנם לטענת התובעות חל על הנתבעת, ובהיותן מורות, הסכמים שנחתמו עם ארגוני המורים. דא עקא, כי טענות הנתבעת, שלפיהן בית הספר מפוקח על ידי משרד העבודה, כי לנתבעת אין קשר למשרד החינוך והיא אינה כפופה לו, וכי איננה מתוקצבת על ידו ואיננה מונחית על ידו, לא נסתרה. בהקשר זה ציינה גב' סאני, יו"ר הסתדרות המורים בסניף הרצליה (ע' 19, ש' 8-9, ע' 21 ש' 6-7), כי משרד החינוך אינו משלם את המשכורות לתובעות אלא משרד העבודה.
14. משכך, חוזרי משרד החינוך מיום 18.9.2011 ומיום 20.8.2013, כמו גם ההסכמים הקיבוציים מיום 14.8.2011 (מוצג 7 לתיק מוצגי הנתבעת) משנת 2013 (נ/1)(ע' 20, ש' 21-25), מחודש ספטמבר 2016 (נ/2) ומיום 19.3.2017 (נספח 22 ב לתצהיר פאני) על פי לשונם, אינם חלים במישרין על הנתבעת; שכן בסעיף התחולה, נקבע במפורש, כי הוראות החוזרים יחולו על עובד המדורג בדירוג עובדי הוראה, המועסק על ידי הבעלות על החינוך העל יסודי, המפוקחת על ידי משרד החינוך. ממילא התובעות לא טענו כי התכלית אשר הובאה במסגרתם, בוודאי בכל הנוגע ל"רפורמת אופק חדש" או "רפורמת עוז לתמורה", מתקיימת בנתבעת.
15. שלישית והעיקר, עצם העובדה כי הסתדרות המורים ביקשה מהנתבעת להחיל את החוזים (מכתב מיום 27.5.2014 אשר צורף כנספח 12 לכתב התביעה המקורי), והלכה למעשה לא נקטה בכל צעדי אכיפה חרף איומיה במרוצת השנים, כאשר הנתבעת הדגישה כי היא כפופה להסכמים של ענף המלונאות בלבד, מחלישה את טענות התובעות בעניין. שכן, אם לשיטת הסתדרות המורים, ההסכמים והחוזרים האמורים חלים על הנתבעת, בכל הנוגע למורים המועסקים בשורותיה, הרי שמדובר בסכסוך משפטי ומה פשוט יותר מלהגיש בקשת צד כנגד הנתבעת בעילה משפטית, בדבר הפרות של דין? בשינויים המחויבים, ראה עס"ק 18139-04-15 חברת נמל חיפה ואח' – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום 14.5.2015), סע' 68 לפסק הדין.
16. אלא שבמהלך חקירתה של גב' סאני התבהרה התמונה שכן הוברר, כי מדובר בסכסוך כלכלי אשר בגינו הכריזה הסתדרות המורים סכסוך עבודה על רקע העדר הסכמות, התנהלות הרשת ואין ספור דיונים ומכתבים. ובלשונה של גב' סאני:

"ברגע שנכנס עו"ד פרטי, שניים לא אוחזים באותה טלית, ולכן ברגע שידעתי, עד ל- 30.7 הייתי במגעים ובמכתבים לבעלות, והכל היה על פי הנוהל המקובל. אני חייבת לומר שלא נעניתי. לכן כיוון שעו"ד פרטי הוכנס הסתדרות המורים לא יכולה להמשיך את הנושא והקדמנו והכרזנו על סכסוך עבודה, כי נכנס לעו"ד לתמונה זה לא יצא לפועל ועצרנו את התהליכים. זומנתי לביהמ"ש ואני באה להעיד בשמחה מאוד כי ההתנהלות מול הרשת היתה קשה לאורך השנים." (ע' 17 ש' 10-15).

"לפי רכיבי השכר זה פרופר עובד הוראה, יש שכר יסוד, הסכם מסגרת, גמול השתלמות, תגבור 94, כל הרכיבים...לגבי הנושא של עובדי מסגרת לא יודעת כי רואה זאת פעם ראשונה, מרבית הרכיבים פה הם ממש עובדי הוראה. כדי להשיג את הרכיבים היו לנו אין ספור דיונים, אין ספור מכתבים, דיונים- לבעלות- לתדמור. ביולי לא ענו לי. אני מדברת על דברים שהיו קודם. גם אם לא הכירה בנו בעלות בנו כגוף מייצג לנפי כשנתיים זימנו אותם ליועצת המשפטית של הסתדרות המורים" (ע' 18 ש' 20-22, 27-31).

"ש. במהלך החקירה הנגדית ציינת שתדמור התנהלה שלא כהלכה לאורך המון זמן, אם כך מדוע הסתדרות המורים לא הגישה בקשת צד נגד תדמור? ת. אני לא יודעת לענות על השאלה הזו. אבל כל הזמן היתה תכתובת ותחלופה של מכתבים, הרבה פעמים הם לא ענו, זימנו אנשים בכירים של אנשי תדמור ולא הגענו לשום הסכמות" (ע' 13 ש' 10).

"ש. הן לא קיבלו רכיב זה (מענק חד פעמי בסך 1,000 ₪ לעובדי הוראה מיום 13.7.2017 ; נספח 17ה לתצהיר התובעת – הח"מ), מה יש לך לומר בעניין זה בהנחה שלא קיבלו? ת. התנהלה ישיבה בהסתדרות המורים וזה היה אחד מהנקודות שהעלינו" (ע' 19, ש' 11-12).

1. ואולם וזה העיקר, היעדר התייצבותה של הסתדרות המורים כצד להליך, חרף ידיעתה על קיומו, הינה בעלת משקל רב ואומרת דרשני. חזקה על ההסתדרות המורים כי אם סברה כי ההסכמים הקיבוציים והחוזרים שיצאו לאורם חלים על הנתבעת, היא היתה מגישה בקשת צד או מתייצבת בהליך ויש לזקוף את הדבר לחובתן של התובעות. ראה: ע"ע (ארצי) 1249/02 עירית ירושלים נ' שלמה כהן, דינים ארצי, כרך לג (81) 51; ע"ע 53888-12-12 עזרא מזרחי ו -104 אח' – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ (בניהול מיוחד)(מיום 6.10.2016), סע' 91 לפסק הדין.
2. לדעתנו, זימונה של גב' סאני כעדה במסגרת תביעות פרט של מורות, בפרט שעומדת לבירור טענה משפטית בדבר תחולת הסכמים קיבוציים לה היא צד, אינה מתגברת על הכשל באי התייצבותה של הסתדרות המורים ועומדת לרועץ לתובעות. כך גם לא מצאנו טעם בדבריה של גב' סאני "כיוון שעו"ד פרטי הוכנס הסתדרות המורים לא יכולה להמשיך את הנושא". ככל שמדובר בפגיעה בהסכמים קיבוציים, בין במישור האובליגטורי ובין במישור הנורמטיבי, אין כל מניעה בדין מארגון עובדים לבקש להצטרף להליך ו/או להגיש בקשת צד. שמא הדבר נובע, מטענתה של גב' סאני כי הסתדרות המורים אינה הארגון היציג של מורים בתיכון (ע' 20, ש' 6-9, 19-20).
3. רביעית, בחקירתן הנגדית של התובעות הסתבר, כי אופן החישוב של הרכיבים הנתבעים ביחס להדר ומילה בנספחים 9 ו-13 לתצהיריהן (פאני לא כללה רכיבים אלה בתביעתה), נעשה על ידי רואה חשבון אשר לא הגיש חוות דעת או תצהיר בתמיכה להם, וממילא לא התייצב לדיון.
4. חמישית, התרשמנו כי טענות התובעות בעניין היו כוללניות; ולעתים תוך העדר הפניה למקור הנורמטיבי אשר עליו הן מבקשות להסתמך - מקורות שאינם בידיעת דיינים. כך לדוגמא, התובעות לא טרחו לציין מהו הסכם 2010, מי חתום עליו, מהן הוראותיו וכיוצ"ב.
5. לא נעלם מעינינו כי בתלושי השכר של התובעות מופיעים רכיבי שכר להם זכאים מורים במערכת החינוך. כך גם מר בלינדה לא הכחיש כי התובעות מקבלות שכר בחודשים יולי אוגוסט (ע' 55 ש' 28-30); וגב' אדם ציינה, כי היא נעזרת בתחשיבים של הד החינוך ברכיבים מסוימים (ע' 66, ש' 5-6, 12). דא עקא, כי אין די באמור כדי להחיל הסכמים קיבוציים ו/או חוזרים המעניקים תוספות שכר ו/או תנאי עבודה חדשים למורים במערכת החינוך המפוקחים על ידי משרד החינוך, או זכויות שלכתחילה לא ניתנו לתובעות כדוגמת קרן השתלמות. נבאר.
6. כידוע, זכויות ותנאי עבודה שהוענקו לעובד, בין מכוח הסכמים קיבוציים, בין מכוח צווי הרחבה ובין מכוח הסדרים אחרים מחלחלים לחוזה העבודה האישי של העובד, ולכן המעסיק אינו יכול לקרוע תניות כאלו ואחרות ולשנותן באופן חד צדדי כרצונו. ראה: בג"ץ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210.
7. ואולם, בעצם העובדה כי ניתנו לתובעות בקליטתן לעבודה או בסמוך לכך (נספחים 18א- 18ה לענין השכלה, ותק ושעות לימוד), במסגרת ההסכמים האישיים שלהן, גם תנאי עבודה ושכר הזהים לתנאי עבודה ושכר של מורים במערכת החינוך, אין משמעו כי מעתה ואילך הן מוצמדות אוטומטית לכל הסכם או הוראה עתידית שיחולו על המורים. שכן, התובעות לא הוכיחו כי בעת קליטתן הן קיבלו את כל הזכויות המוענקות למורים במערכת החינוך המפוקחים על ידי משרד החינוך, ועת התובעות לא הציגו בפנינו הוראת הצמדה, בין כאלו שנכללו בהוראות חוק, בין בהוראת הסכם או הסדר קיבוצי ובין בהסכם אישי.
8. כידוע, הוראת הצמדה פוגעת, מעצם טיבה בחופש של הצדדים ליחסי העבודה לקבוע בעצמם את תנאי העבודה בדרך של משא ומתן ולשנותם מעת לעת בהתאם לצרכיו המשתנים של מקום העבודה, ואף עלולה להביא לאי בהירות. בהתאם נקבע, כי ההצמדה להסכם או לסקטור אינה יכולה להיות משתמעת או מובנת מאליה, והיא בבחינת היוצא מן הכלל המחייב הוראה מפורשת. עוד נקבע כי לא ניתן ללמוד על הסדר של הצמדה באופן משתמע או מסתבר, ויש להכיר בו רק ככל שקיימת הוראה חוקית או הסכמית ברורה ומפורשת הקובעת זאת. זאת ועוד נקבע, כי יש להפעיל כללי פרשנות מצמצמים באשר לשאלה מי הוצמד ואל מי ומהו היקף ההצמדה. ראה: עס"ק 38016-04-17 הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ – הסתדרות העובדים החדשה – הסתדרות המעוף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח (מיום 25.4.2018), וההפניות שם. ויודגש, כי בענייננו הדברים מקבלים משנה תוקף, עת לא נתבע סעד או הפרש בגין רכיב המופיע בתלוש השכר ושלא עודכן במהלך השנים, אלא בגין רכיבים כדוגמת קרן השתלמות שלא ניתן להן לכתחילה או לגבי זכויות שניתנו למורים לאחר תחילת העסקתן.
9. חרף קביעתנו בדבר העדר תחולתם של ההסכמים הקיבוציים והחוזרים כאמור בסעיף 76 לעיל, התלבטנו, האם ליתן להדר ומילה "מענק חד –פעמי לעובדי הוראה" מכוח מכתב מיום 13.2.2017 של גב' אילנה גוטמן – מרכזת בכירה תכנון וארגון במשרד העבודה אל מנהלי ורכזי הכשרות מקצועיות לנוער ולמבוגרים במחוזות השונים, הנסמך על חוזר משרד החינוך מיום 18.1.2018 (נספח 17ה' לתצהיר). במכתב זה נכתב בלאקוניות: "מצורף בזה חוזר משרד החינוך בדבר מענק חד –פעמי בסך 1,000 ₪ לעובדי הוראה. המפרעות לחודש ינואר 2017 שולמו בהתאם לתעריפים הכוללים את המענק".
10. התלבטנו משני טעמים. הטעם הראשון – כי בכתב התביעה צוין לגבי הדר ומילה (סע' 16.5 ו- 24.5 לכתב התביעה) – "אי תשלום מענק על סך של 4,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל", וזאת ללא כל הפניה או פירוט. הטעם השני – כי חוזר משרד החינוך שצורף, קובע במפורש, כי הוא מפורסם בהמשך להסכם הקיבוצי עם ארגון המורים מיום 20.3.2016 ולהסכם הקיבוצי שנחתם עם הסתדרות מורים מיום 30.9.2016, במסגרתו נקבעו תנאי הזכאות של עובדי ההוראה לחלק השני של המענק החד פעמי ואופן ביצוע התשלום, וכאמור הסכמים אלה אינם חלים על הנתבעת.
11. לא נעלם מעינינו מכתבו של מר גזית מרשות החברות הממשלתיות (נ/7), שלפיו הסכמי השכר במגזר הציבורי אינם חלים על הנתבעת, אלא ההסכם בענף המלונאות בלבד; ואולם, מעדותו של מר בלינדה וגב' אדם הוברר, כי ישנן תוספות הניתנות במגזר הציבורי אשר ניתנות גם למורות המועסקים בנתבעת. משכך, ונוכח העובדה כי הנתבעת לא התייחסה לנספח 17ה לתצהיר התובעות – לא בתצהיריה ולא בסיכומיה, כמו גם העובדה כי חוזר זה הופץ על ידי משרד העבודה אשר הנתבעת מפוקחת על ידו, מבלי כל סייג (והנתבעת לא מצאה להביא גורם ממשרד העבודה לעדות על מנת שיבהיר את תחולת החוזר, ובכלל זה האם חל על הנתבעת), מצאנו להורות לנתבעת לשלם להדר ומילה, ולהן בלבד, תשלום מענק חד פעמי לעובדי הוראה על סך של 1,000 ₪. שכן, חוזר משרד העבודה עניינו בתשלום לחודש ינואר 2017 בלבד.

העדר הפקדות לקרן השתלמות

1. לטענת פאני בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת לא הפרישה בעדה לקרן השתלמות לאורך כל שנות עבודתה אצל הנתבעת, כפי המתחייב מהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות – הפרשות בסך של 54,950 ₪. אמנם עם סיום העסקתה הסכימה הנתבעת לשלם לה את חלק המעסיק, אך כרכיב שכר עליו לשלם מס כדין, בעוד שחבות המס לא היתה באה לעולם אילו הנתבעת היתה מפרישה דמי גמולים, מדי חודש בחודשו, כמתחייב על פי ההסכם. מוסיפה פאני וטוענת, כי עקב תשלום כספי קרן ההשתלמות שלא כדין, הרי שהיא תשלם מס הון בשיעור של 25% עת תבקש למשוך את כספי קרן ההשתלמות, ולנוכח העובדה כי בקרן מצויים כיום 73,267 ₪, היא מעמידה את גובה המס על 18,317 ₪. עוד טוענת פאני, כי במהלך תקופת עבודתה היא הפסידה את הריבית השנתית בשיעור 6.5% לשנה המגיעה להפסד מצטבר בסך 20,948 ₪.
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין היא חולקת על זכאותה של פאני לקבל את ההפרשות לקרן השתלמות כנדרש; אך עם זאת פאני היא אשר צריכה לשאת בחבויות המס הנוצרות עקב ההפרשות, כפי שקובע הדין וחוק. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי פאני פעלה בחוסר תום לב וסרבה לקבל את ההפרשות לקרן ההשתלמות, ואף לא הסכימה לקבל את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת; וביום 16.10.2017 (מוצג 8), עובר להגשת כתב ההגנה המתוקן, היא ביקשה שהנתבעת לא תפקיד עבורה את הכספים המגיעים לקרן השתלמות שלה.
3. גב' אדם ציינה בתצהירה (סע' 29 ו-31), כי "אי ההפקדה לקרן ההשתלמות נבע בין היתר מאשם תורם של פאני, אשר לא העבירה את זהות קרן ההשתלמות אליה יתבצעו ההפקדות ומשכך לא הופרשו רכיבים אלו משכרה... בסופו של דבר בחודש יוני 2018 החליטה תדמור לפעול חד צדדית ושלחה שיק לבא כוחה בסך מלוא סכום קרן ההשתלמות בסך 54,951 ₪, וזה אכן נפרע על ידה" (נ/16). גב' אדם ציינה בחקירתה הנגדית, בענין הפסדי תשואה כי "אני לא יודעת איך לעשות את החישוב הזה וראיתי חווד של 20,000 ₪ של תשואה שם, ראיתי באינטרנט שיש תשואה של 3.5% אחוז בקופה של הראל ובחווד כתוב 6 אחוז, לא היתה התייחסות לדמי ניהלול. אני לא אמורה לבצע את החישובים של התשואות" (ע' 66 ש' 18-21).
4. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי הסכומים ככל שנדרשו מן התובעת לשלם הם תוצאה של מאמצים כבירים של הנתבעת לצמצם את החבויות שקמו לתובעת, היא החייבת בתשלומי המס וביטוח הלאומי על ההפרשות. לגבי תשלום מס בשיעור של 25%, הרי שבמועד בו לא הופרשו עדיין הכספים, נראה כי אין דרך מדויקת לבצע חישוב זה, וכי התובעת לא ביצעה חישוב מדורג ביחס לכל שנת מס כנדרש. כמו כן, הכספים מושקעים בשוק ההון וכי באותה מידה שקרן ההשתלמות יכלה להרוויח במרוצת השנים היא יכלה גם להפסיד. בכל מקרה, החישוב שצורף על ידי התובעת הוא מוכחש ושגוי, וחוות הדעת שצורפה על ידה (נספח 19) היא אינה חוות דעת אקטוארית ואינה נסמכת על כל חישוב מספרי.
5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והמסכת הראייתית, אנו קובעים כי ככל שיחול מס על הפיצוי בגין הפרשות לקרן השתלמות, הנתבעת תגלם את המס שיחול, כך שלתובעת ישולם סכום הפיצוי בענין קרן ההשתלמות בערכי "נטו". נבאר את טעמנו לכך.
6. ראשית, אין חולק כי הכספים שהיו צריכים להיות מועברים לקרן השתלמות ולא הועברו, הם של פאני ובהיעדר אפשרות להפקידם לקרן השתלמות (בין אם משיקולי מס ובין אם משיקולים אחרים) על הנתבעת להעבירם לידה של פאני בהתאם להלכה הקובעת כי מעסיק שלא הפריש את ההפרשות לקופת הגמל - עליו לשלם לעובד ישירות את אותן הפרשות בשל הנזק שנגרם לעובד (ע"ע 324/05 אצ'לדייב נ' עמישב, (מיום 27.3.06); סעש 35025-04-13 חפציבה הלפר – עיריית ירושלים, אגף מינהל החינוך, בתי ספר תיכוניים (מיום 12.11.2014).
7. מן המפורסמות הוא כי בהסכמים קיבוציים ענפיים, כלליים ומיוחדים, לא פעם, מופיעה הוראה המחייבת את המעסיק והעובד להעביר הפקדות לקרן השתלמות. מדובר בהטבה משמעותית לעובד; ולא בכדי ארגון העובדים "נאבק" לא פעם על מתן הטבה כאמור, שכן נכון להיום, עובד שימשוך את הכספים שהצטברו בקרן במועדים הקבועים בחוק, יהיה פטור מתשלום מס הכנסה, הן על הכספים שהופרשו והן על הרווחו שנצטברו בקרן.
8. בהקשר זה מצאנו להעיר שתיים. ראשית, בחודש יוני 2008 היה ניסיון מצד משרד האוצר לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות במסגרת תוכנית האוצר לרפורמה במיסים; אך כפי שפורסם באמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה, לאחר כוונת ההסתדרות להכריז על סכסוך עבודה במשק ואיום על יציאה לשביתה כללית במשק, נסוג משרד האוצר מהחלטתו. שנית, בסע' 58 לחוות דעתו של כב' הנשיא (בדימוס) פליטמן בסק"כ 40815-07-13 לשכת המסחר תל אביב והמרכז – איגוד לשכות המסחר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (23.9.2013), – אשר בעניין זה, יש לציין, אינה דעת הרוב בהחלטה זו (שכן יתר השופטים הצטרפו לפן האופרטיבי בחוות דעתו בלבד) נאמר: "נניח כי לאור חוק הכנסת המעלה את שיעור המס והחלטות ממשלה להגברת תחרותיות במשק, פוחת שכרם הריאלי של עובדי המדינה. במקרה שכזה, החקיקה והחלטות הממשלה אינן נעשות בחלל ריק. לכן, ארגון העובדים, למשל לאחר תום התוקף החוזי של ההסכם הקיבוצי הקודם, רשאי לדרוש מהמדינה לנהל עימו משא ומתן על תוספת שכר לעובדי המדינה, ולשבות ככל שהמדינה תסרב לעשות כן. הסכמי שכר בין ההסתדרות למדינה במגזר הציבורי, ככל שמדובר בעובדי המדינה, מראים בעליל כי כך הם הדברים. טיעון המדינה לכן, כי לעובדים לא קמה זכות שביתה שכן מדובר בחוק של הכנסת לעניין המיסוי והחלטות ממשלה שיסודן בחפצה להגברת תחרותיות במשק – אין לקבלו".
9. כך או כך, ומבלי לחוות דעה האם ארגון עובדים יציג, יכול להכריז סכסוך עבודה בעילות שעניינן שינוי מדיניות פיסקאלית כאמור, הגישה המקובלת היא, שלא ניתן להסתמך על כך שמדיניות פיסקלית לא תשתנה, וטענות של ציפיה והסתמכות בכגון דא אינן מובנות מאליהן. ואולם, קשה אף להתעלם מהעובדה הפשוטה, כי בכל הנוגע לקרנות ההשתלמות, נכון להיום וליתר דיוק לתקופה בה פאני יכלה לשחרר את הכספים המופקדים בקרן (ככל שהיו מופקדים במועד), הכספים היו פטורים ממס.
10. לא נעלם מעינינו, כי לכתחילה קרן השתלמות נועדה לטובת צבירת כספים לצורכי מימון השתלמות, אך נדמה כי מזה שנים רבות, על פי רוב, היא משמשת כקופת חיסכון לעובדים לטווח קצר – בינוני של שש שנים. אמרנו על פי רוב, כי אצל מורים וגננות הכספים משמשים למימון הקיום בעת יציאה לשנת השתלמות.
11. אכן, קביעת פיצוי נוסף בדמות גילום מס אינה ברורה מאליה. כך לדוגמא, במצב שלא הופרשו על ידי מעסיק דמי גמולים לקרן פנסיה מתעוררת שאלה כבדת משקל. על גישה הקובעת שלפיה אין לגלם את המס, כך שישולם לעובד הפיצוי בערכי "ברוטו", ראה: סע 30793-07-10 ניר נ' חברת מיקוד בע"מ (מיום 3.3.2014); ועל גישה אחרת הסבורה כי יש לגלם מס, ככל שיחול מס על הפיצוי, כך שישולם לעובד סכום הפיצוי בערכי "נטו", ראה: עב (ת"א) 7325/06 ולדימיר טרדדיוק נ' צוות 3 בע"מ (מיום 18.6.2009). כאן המקום לציין, כי הגישה המצדדת במתן פיצוי בערכי "ברוטו" כאמור, נסובה, בין היתר, על מדיניות שיפוטית ומרצון להכוונת התנהגות הצדדים, זאת בין היתר, כי יש לשאוף שחובת ההפרשה לקרן הפנסיה תיושם ככתבה וכלשונה, הן מחמת היותה חובה על פי דין והן החשיבות הרבה לקיומו של ביטוח פנסיוני, אשר יעמוד לצידו של עובד, בעת קיומו של אירוע מזכה.
12. ואולם וזה העיקר, לנוכח המטרה הראשונית בעניין ההפקדות לקרן השתלמות, ובשים לב לשינויי העתים אשר הביאו לכך שקרן השתלמות הפכה, בעיקר, לאפיק חסכון גרידא, הרי קביעת פיצוי נוסף בדמות גילום המס אינו מביא ליותר נזק מתועלת. אדרבה, הוא ייתן ביטוי לכך כי מעסיק חוטא – בין במזיד ובין ברשלנות - לא ייצא נשכר.
13. מאחר שטענת הנתבעת לאשם תורם מצד פאני הועלתה על ידי הנתבעת אך בתצהירה של גב' אדם, המהווה הרחבת חזית אסורה, ובעיקר לנוכח העובדה כי הנתבעת הפרה את מחויבותה ההסכמית הנובעת מחלותו של ההסכם בענף המלונאות, אנו מורים כדלקמן:

ככל שיחול מס על הפיצוי שניתן לתובעת, בדיעבד, בחודש יוני 2018 בגין העדר הפרשות לקרן ההשתלמות (חלק מעסיק), הנתבעת תגלם את המס שיחול, תוך 30 יום מיום דרישת פאני, כך שלתובעת ישולם סכום הפיצוי "נטו". למען הסר ספק יובהר, כי הדרישה תבוא לאחר שפאני תצהיר בפני רואה חשבון על הכנסותיה לשנת 2018, וככל שיידרש גם בכל הנוגע לשנים הקודמות שבהן לא הועברו ההפקדות לקרן ההשתלמות; ורואה חשבון יאשר את מדרגת המס שבה היא נמצאת על מנת שיחושב גובה המס בה היא חייבת, וזאת לאורם של המסמכים שיומצאו לרואה חשבון על ידי התובעת.

1. בכל הנוגע לסעד בדבר "הפסדי תשואה", מקובלת עלינו טענות הנתבעת, כי נוכח העובדה כי הכספים מושקעים בשוק ההון, הרי שבאותה מידה שקרן ההשתלמות יכלה להרוויח במרוצת השנים היא יכלה גם להפסיד. ממילא, פאני לא הרימה את הנטל להוכיח את החישובים שבחוות הדעת שצורפו על ידה, ונותן חוות הדעת מטעמה לא הגיע לדיון.

סיכום

1. אשר על כן, התביעה נדחית בעיקרה, בכפוף לאמור בסעיפים 86 סיפא ו- 99 שלעיל.
2. אשר על כן, בשים לב להיקף התביעה, כמו גם העובדה שהתקיים הליך זמני שבו נקבע בסעיף 14 להחלטה מיום 14.9.2017, שלפיה ההוצאות תלקחנה בחשבון בתום ההליך, התובעות 1 ו-2 ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 12,000 ₪ והתובעת 3 תשא בהוצאות משפט של הנתבעת בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ט, (04 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.