כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 2.9.17, בסמוך לשעה 02:25, נהג הנאשם ברכב, ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב, על אף היותו שיכור, נתון תחת השפעת משקאות משכרים ופסול מנהיגה על ידי בית משפט, בגזר דין שניתן בנוכחותו, ללא רישיון נהיגה תקף, שכן זה פג תוקף בשנת 2009 וכן, נהג ללא ביטוח המכסה נהיגתו. לאחר שנעצר במחסום משטרתי, יצא הנאשם מהרכב ואשתו התיישבה בכיסא הנהג.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, הודה בכך שהוא פסול מנהיגה ובכך שהיה שיכור במועד האירוע, אך טען כי לא הוא נהג ברכב, אלא אשתו, סונדוס ביאדסי.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עד תביעה מס' 1 – רס"ר ישראל פרץ, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/2 – דו"ח פעולה, ת/3 – דו"ח עיכוב ו-ת/4 מסעיף 7 ואילך של דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות.

עד תביעה מספר 2 – מתנדב בן ברגר מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/5 – דו"ח פעולה ו-ת/6, סעיפים 1 עד 6 לדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות.

עד תביעה מספר 3 – רס"ב נועם לוי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/7 - הודעת נאשם ו-ת/8, מזכר.

עד תביעה מספר 4 – רס"מ לירן דוד סמט כהן, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/9 – טופס דין וחשבון, ת/10 – פלטי בדיקה תחילת משמרת, ת/11 – פלטי בדיקה סוף משמרת, ת/12 – תעודת בלון כיול ו-ת/13, פלט בדיקה לנאשם.

כמוכן, הוגשו בהסכמה המסמכים הבאים: ת/1 – מזכר של השוטרת אביבה גוני, ת/14 – תע"צ משרד הרישוי, ת/-15- עותק מגזר הדין בתיק 1677-11-14 בימ"ש לתעבורה בחדרה ו-ת/16, הודעתה של סונדוס ביאדסי במשטרה.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, העדויות שנשמעו מטעמה והראיות שהוגשו:

במועד לעיל, היו עדי תביעה 1ו-2 חלק ממחסום משטרתי לאיתור נהגים שיכורים, ברחוב קיבוץ גלויות 12 בתל אביב. בשעה 02:27 לערך, הבחינו העדים, ברכב פולקסווגן ובו נהג ונוסעת, כאשר הוא נוסע בנתיב הימני ונעצר במרחק של שני רכבים מהם, להערכת עד תביעה 1 ובמרחק של כ-30 מטרים, להערכת עד תביעה 2. בשלב זה, הבחינו העדים כי הנהג יצא מהרכב, מכיוון מושב/דלת הנהג. עד תביעה 1, ציין כי הנאשם נעצר בסמוך לדלת הנהג ואילו עד תביעה 2, ציין כי הנאשם הלך לכיוון החלק האחורי של הרכב. עד תביעה 1 ציין כי החל להתקדם לכיוון הרכב והבחין כי הנוסעת, עוברת ממושב הנוסע למושב הנהג וכאשר הגיע אל הרכב, עמד הנאשם ליד דלת הנהג ואמר, ספונטנית, " אני לא נהגתי".

עד תביעה 2, ציין כי שאל את הנאשם, מדוע ירד מהרכב וזה השיב שהוא לא נהג, אלא אשתו, שנמצאה ישובה במושב הנהג.

עד תביעה 2 ביצע לנאשם בדיקה ב"נשיפון" וניתנה אינדיקציה לשכרות. העד ציין כי מפיו של הנאשם נדף ריח של אלכוהול.

עד תביעה 1, המשיך בטיפול בנאשם, ערך לו את מבחני הביצוע, בהם כשל הנאשם והעביר אותו לבדיקת "ינשוף", לידי עד תביעה 4. בבדיקה, נמצאו בגופו של הנאשם 387 מיקרוגרם אלכוהול, לליטר אוויר נשוף.

העד ציין, כי במהלך כל הטיפול בנאשם, חזר זה על הטענה כי לא נהג ברכב וכי אשתו של הנאשם, טענה " אני נהגתי עכשיו מבאקה לפה".

לאחר שנמצא כי הנאשם פסול מנהיגה, הוא עוכב לתחנת המשטרה, שם נחקר על ידי עד תביעה 3.

בהודעתו, מסר הנאשם כי בילה במסעדה ביפו, עם אשתו ובתו התינוקת, לרגל "עיד אל אדחא", שם שתה אלכוהול, מתוך ידיעה כי אשתו נוהגת ברכב. בדרכם חזרה, ברחוב קיבוץ גלויות, לאחר תחנת הדלק "פז", סימן להם שוטר, באמצעות פנס, לעצור את הרכב ואשתו עברה מהנתיב השמאלי לימני ועצרה את הרכב. הנאשם טען כי עד תביעה 1, שניגש לרכב, ראה כי אשתו נוהגת בו ולאחר שהזדהה בפניו ומסר דגימת נשיפה, עוכב לתחנת המשטרה, אף שלא נהג ברכב.

הנאשם מסר כי ברכבו מותקנת מצלמה וכן, יש מצלמות ברחוב ובמסעדה, מהן ניתן ללמוד כי לא נהג ברכב.

הנאשם נחקר והשיב כי לאחר שהשוטר סימן לאשתו לעצור, הוא יצא מן הרכב, כדי לשאול את השוטר מה קרה ועמד על כך שלא נהג ברכב.

על פי מזכר שערך העד, ת/8, הייתה תקלה במצלמות המוצבות בסמוך למקום האירוע.

עלפי ת/1, טען הנאשם כי יציג את תוכן המצלמה שברכבו, בפני המשטרה ובית המשפט.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ועדת הגנה – סונדוס ביאדסי.

להלן גרסת ההגנה, כעולה מעדותם בבית המשפט:

הנאשם העיד כי נסעו ברכב, עם בתם התינוקת, לבילוי לכבוד החג, כאשר אשתו נוהגת ברכב ובהגיעם לרחוב קיבוץ גלויות, לפני רמזור שדלק באור אדום, הבחין ממרחק של 400-500 מטרים, בשוטר מסמן עם פנס ועם ידו, לעצור את הרכב. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק, עברה אשתו לנתיב הימני ועצרה. עד תביעה 2 ניגש לרכב, הנאשם יצא מן הרכב, מהדלת שליד הנהג והעד הורה לו לחזור ולשבת ברכב. הנאשם התבקש להציג מסמכים לצורך זיהוי ואחרי שנבדק במסוף, היה דין ודברים בין שני השוטרים, לרבות אזכורן של פסילות ועבר תעבורתי ועלתה הטענה כי התחלף עם אשתו במקומות. הנאשם השיב כי לא התחלף עם אשתו וניתן לראות זאת במצלמות המוצבות במקום.

בהמשך, נדרש הנאשם למסור דגימת "נשיפון" ועשה כן ולאחר שעד תביעה 1 הודיע לו כי הוא מעוכב פנה העד לעד תביעה 4 ואמר לו שצריך לבדוק את הנאשם במכשיר ה"ינשוף". בשלב זה החל דין ודברים בין עדי התביעה, לעניין שחרורו או אי שחרורו של הנאשם ולבסוף, הוחלט שלא לשחררו.

בשלב זה, הוחלט להעביר את הנאשם את תחנת המשטרה ואדם כלשהו, נהג ברכב לתחנה ולא אשתו של הנאשם, כפי שטען עד תביעה 4.

הנאשם טען כי ביקש מהשוטרים לבדוק במצלמות, לרבות במצלמה המוצבת בחניון המסעדה בה אכלו, "הזקן והים" והם לא עשו כן.

בחקירתו הנגדית, טען הנאשם כי נעצרו במרחק של 200 מטרים מהשוטרים, לאחר שהשוטר סימן להם לעצור את הרכב.

הנאשם נחקר והשיב כי טען שלא נהג רק בתגובה לשאלה של השוטר ולא באופן ספונטני, כפי שנטען נגדו.

הנאשם טען כי הוא מחזיק ברכב, אף כי הוא פסול מנהיגה, שכן בני משפחה אחרים נוהגים ברכב ולא ידע כי תוקף רישיון הנהיגה של אשתו פג תוקף.

הנאשם נשאל והשיב כי מסר את המצלמה למשטרה, אך התברר כי אין בה קלטת ומשנשאל כיצד זה לא נחקר על כך ע"ת 3, השיב כי הוא לא חייב להגיד, אך אחיו מסר את המצלמה לחוקר.

הנאשם נחקר ושלל את הטענה כי נהג ברכב והחליף מקום עם אשתו, כאשר הבחינו במחסום המשטרתי.

עדת ההגנה, סונדוס ביאדסי, אשתו של הנאשם, העידה כי יצאו לבלות ביפו, לרגל חג הקורבן והנאשם שתה כוס אחת של אלכוהול במהלך הבילוי. לדבריה, היא נהגה ברכב ובדרך הביתה, קרה האירוע. העדה טענה כי יכלו להחליף ביניהם כאשר המתינו לאור הירוק ברמזור ולא בסמוך למחסום, אך לא ידעה לומר, מאיזה מרחק הבחינה בשוטרים, שכן עברו 4 חודשים, לדבריה.

העדה נחקרה והשיבה כי עצרו את הרכב מיוזמתם וכאשר נשאלה אם עצרה את הרכב רחוק מהשוטרים, השיבה כי אינה זוכרת, כי זה היה לפני 4 חודשים וקשה לה מאוד לזכור. עוד טענה, כי במקום היו 6 נתיבים, שצומצמו לנתיב אחד, בגלל המחסום וכלי הרכב נסעו לאט.

העדה נשאלה והשיבה כי הנאשם יצא מן הרכב, כדי לבדוק למה נוסעים לאט וכאשר עומתה עם ת/16, בו מסרה כי הנאשם לא יצא מן הרכב, השיבה כי אינה זוכרת מה נכון, אבל הנאשם יצא מן הרכב כדי לבדוק למה נוסעים לאט.

העדה לא ידעה למסור מה אמר הנאשם לשוטרים, בהמשך טענה כי לא שמעה מה אמר ולבסוף, כי אינה זוכרת אם אמר לשוטרים כי לא נהג ברכב.

לגבי מצלמת הרכב, טענה העדה כי גיסה בדק וראה שאין כרטיס זיכרון ולכן, לא הביא את המצלמה למשטרה. משנשאלה לגבי גרסת הנאשם, לפיה, אחיו הביא את המצלמה למשטרה אחרי יומיים, השיבה כי ייתכן ועשה כן ולא אמר לה.

העדה נשאלה והשיבה כי לא ידעה שרישיון הנהיגה שלה פג תוקף וסידרה זאת לאחר האירוע.

בנוגע לרכב, השיבה כי קיבלה את הרכב כמתנה והוא משמש את כל המשפחה.

העדה נשאלה שוב לגבי המרחק ממקום עצירתה ועד מקום עמידת השוטרים והשיבה כי אינה זוכרת, "200 מטר עד... לא זוכרת" אבל נראה לה שהיו רחוקים.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, הנאשם כפר בעובדות הקשורות לנהיגה בלבד והודה בעובדות הנוגעות להיות פסול מנהיגה ושיכור, בעת האירוע.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם ובחנתי הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, לא נותר בליבי ספק כי הנאשם נהג ברכב, במועד הרלוונטי ומכאן, שעבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אל מול גרסתם של עדי התביעה, הנתמכת בראיות שהוגשו מטעם עדי הראיה לאירוע, עדי תביעה 1 ו-2, עומדת עדותם הבלתי אמינה, בעליל, של הנאשם ועדת ההגנה מטעמו, עדות שהנה מוכוונת מטרה, באופן טבעי.

כל אחד מעדי הראיה תיאר, בנפרד, כיצד הבחין ברכב הנאשם בנסיעה בנתיב הימני ברחוב קיבוץ גלויות, כאשר הוא נעצר במרחק ממחסום המשטרה ובנהג, כאשר הוא יוצא ממושב הנהג. ע"ת 2, תיאר את פרטי לבושו של הנהג ואילו ע"ת 1, ציין מפורשות, כי הבחין גם בשלב בו עברה הנוסעת, עדת ההגנה, ממושב הנוסע הקדמי, אל כיסא הנהג.

עדותם של עדי תביעה 1 ו-2, לא נסתרה בבית המשפט והשניים עמדו על כך, שהבחינו ברכב עוצר ובנאשם יוצא מדלת הנהג של הרכב.

עדות זו עשתה עלי רושם אמין ביותר ולא מצאתי כל סיבה בגינה ניתן לחשוש כי העדים שגו, ראו למעשה אישה בכיסא הנהג וסברו כי מדובר בגבר.

עדת ההגנה, סתרה עצמה, בין עדותה במשטרה לעדותה בבית המשפט, כפי שפורט לעיל וההסברים שנתנה לסתירות אלה, אינם סבירים בעיני. ניכר היה כי העדה זוכרת את העובדות באופן חלקי ומגמתי.

בחקירתה במשטרה, ביום האירוע, לא ידעה עדת ההגנה לומר דבר על מקום העבירה ומסרה: " אני נהגתי כי לאמיר אסור לנהוג והוא בפסילה. עד שעצרו אותנו. אני לא יודעת איפה עצרו אותנו" ת/16, שורות 5-6– היעלה על הדעת כי אכן נהגה ברכב מבלי שיהיה לה ולו מושג קלוש היכן היא נוסעת והיכן נעצר הרכב?

מנגד, בבית המשפט, ידעה העדה לפרט כי נעצרו בסמוך לאחר רמזור וכי במקום היו 6 נתיבי נסיעה, כל זאת, כאשר בהמשך, בתשובה לשאלה אחרת, טענה כי אינה יכולה לזכור את שאירע לפני 4 חודשים.

המאשימה ניסתה לבדוק את גרסת הנאשם, על ידי קבלת חומר ממצלמות האבטחה במקום, אך הניסיון לא צלח, שכן המצלמות לא היו תקינות, כפי שהעיד ע"ת 3.

הנאשם טען נחרצות כי אחיו מסר את מצלמת הרכב לחוקר, טענה שלא הועלה כלל על ידי ב"כ הנאשם, במהלך חקירתו הנגדית של ע"ת 3 ומכאן, שאין לייחס לה משקל כלשהו ואילו עדת ההגנה, טענה תחילה כי לא מסרו את המצלמה, כיוון שלא היה כרטיס זיכרון ולאחר שעומתה עם גרסת הנאשם, טענה כי ייתכן ומי מבני הבית מסר את המצלמה והיא לא יודעת מכך.

הנאשם, טען גם כי ניתן היה לראות כי לא נהג ברכב גם במצלמות המסעדה, אף שאין בכך כדי ללמד דבר לגבי זהות הנהג במועד בו נעצר במחסום המשטרתי, אך לא ניתן כל הסבר מדוע לא פנה איש מטעמו אל בעל המסעדה לקבלת החומר המצולם, אם היה בו כדי לתמוך ולו במשהו, בגרסת ההגנה.

לגרסת הנאשם בבית המשפט, לפיה, שמע את השוטרים דנים בכך שהוא פסול מנהיגה ובעל עבר תעבורתי, לפני שהוחלט על בדיקתו, אין כל שחר בהודעה שמסר במשטרה, מיד לאחר האירוע.

מכל האמור לעיל, לא אוכל ליתן אמון בעדות הנאשם ועדת ההגנה מטעמו.

באשר לטענת הסנגור כי עד תביעה 4 העיד כי עדת ההגנה נהג ברכב לאחר האירוע, בעוד שאדם אחר נהג בו, הרי שאין לכך כל נפקות בהקשר להגנת הנאשם.

מכל האמור לעיל, משקיבלתי גרסת המאשימה ודחיתי גרסת ההגנה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה ומרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, במעמד הצדדים