הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום חמור, לפיו, ביום 2.9.17, נהג ברכב בהיותו שיכור ופסול מנהיגה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה, כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין.

בהקשר לאירוע זה, נעצר הנאשם, על ידי כבוד הש' הבכיר ויטלסון, עד לתום ההליכים בעניינו.

במועד ההקראה, כפר הנאשם במיוחס לו, באמצעות בא כוחו, אך בסופו של יום, הורשע בכל העבירות בהן הואשם וביום 9.1.18, טענו הצדדים לעונש והציגו ראיותיהם, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

הנאשם נותן את הדין על עבירות מהחמורות שבפקודת התעבורה, כאשר מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נאמר בפסיקה –

ברע"פ 6115/06, מ"י נ' אבו לבן, קבע כבוד הש' לוי:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין :

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת".

ברע"פ 1891/14 ברון נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:

"נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זלזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו".

ברע"פ 762/13, אמסלם נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:

"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד.."

ברע"פ 3292/13 יוסף נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' פוגלמן:

"בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, לעניין שיקולי הענישה, בציינו כי "בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007)".

ברע"פ 8013/13, מסעוד נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' סולברג, בהקשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

"באשר לעונש שהוטל על המבקש: בבית משפט השלום לתעבורה נקבע מתחם ענישה בין 7 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשים. למעלה מן הצורך, ועל פני הדברים נראה כי מדובר במתחם הולם".

ברע"פ 1580/16 אגבאריה נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:

"בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי אין ממש בהשגותיו של המבקש גם לגופו של עניין. סבורני, כי עונשו של המבקש מאזן כהלכה בין כלל השיקולים הרלוונטיים לעניינו. זאת שכן, חומרת מעשיו של המבקש מצדיקה, כשלעצמה, כי יוטל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. המבקש "עלה על הכביש" שעה שרישיונו נפסל לנהיגה, וממילא אין ברשותו רישיון נהיגה ותעודת ביטוח חובה תקפים".

בעפ"ת 51163-05-17 תורג'מן נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' בן יוסף:

" למרות כל אלה, המשיב, כשהוא לא מבוטח וכשרישיון הרכב לא בתוקף, שם פעמיו אל הכביש ובנהיגתו בדרך זו פשע פעמיים – פעם אחת בביטחונו שלו עצמו וביטחון ציבור המשתמשים בדרך מבלי שהוא מסוגל לנהוג, מסכן את כל עוברי הדרך, ופעם שנייה בזלזולו באופן חמור בשלטונות החוק ובלי אכפתיות שלו כלפי פסקי דין שניתנים בכלל וכלפיו בפרט.

בשל שני טעמים אלה ההלכה מפסיקתו של בית המשפט העליון היא שבעבירות מעין אלה של נהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התש"ל – 1970, צריך וראוי להטיל עונשי מאסר, מאסר בפועל, ועפ"י הפסיקה הנוהגת ונסיבות המקרה הספציפי של המשיב עצמו, מבחן הענישה העולה לצורך תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, הוא עונש מאסר בפועל הנע בין 6 חודשים ל-20 חודשים, כפי שהתביעה סבורה בערעורה, ובצדק".

ובהמשך, הוסיף ואמר:" עבירה של נהיגה בזמן פסילה היא מהעבירות החמורות שבדיני התעבורה, בוודאי כך לגבי מי שהוא חזרן בעבירה זו [רצידיוויסט], שחוזר ועובר את העבירה שוב ושוב, בוודאי לגבי מי שאין לו רישיון נהיגה למעלה מ-26 שנה, בוודאי לגבי מי שגם כשאין לו רישיון נהיגה כ"כ הרבה זמן שב ונתפס עובר עבירות תעבורה, אפילו אם מספר הרשעותיו בתעבורה אינו רב – כל אחת מהן היא קשה כי בכל אחת מהן הוא נוהג ללא רישיון".

אם לא די בחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, הוסיף הפעם הנאשם, פשע על פשע ונהג ברכב, בהיותו שיכור.

באשר לעבירה של נהיגה בשכרות, נאמר בפסיקה -

ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מ"י, קבע כבוד הש' רובינשטיין:

"המדובר על פי חוק בעונש המינימום. ... נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

ברע"פ 771/12 נחשון נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין:

"פסילת נהגים הנתפסים בשכרות היא - ניתן לומר - אמצעי מגן לציבור שקבע המחוקק, ולא רק גמול והרתעה לעוברי העבירה. אחריותו הראשונה של בית המשפט, על פי צו המחוקק ועל פי שליחותו, היא כלפי הציבור".

ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:

"לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)). אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות".

ברע"פ 796/13, רוישד נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:

"כפי שקבעתי במקום אחר, נהיגה בשכרות הינה אחד מן הגורמים המרכזיים לגרימתן של תאונות דרכים, אשר הפכו בשנים האחרונות ל"מכת מדינה", המסכנת את שלום הציבור ופוגעת בביטחונו. לפיכך, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים (ראו, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); ראו גם רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)".

יש לציין כי בעניין רוישד, נגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל, בין היתר נוכח עבר תעבורתי מכביד וקיומו של מאסר מותנה וכבוד הש' שהם קבע כי מדובר בעונש ראוי, בנסיבות המקרה.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הרי שהנאשם ניסה להטעות את השוטרים ולמלט עצמו מן הדין, על ידי החלפת מקומות ברכב, עם אשתו וכן, נהג כשרישיון הנהיגה שלו פג תוקף משנת 2009.

בנוגע לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה שפקע תקופה ממושכת, נאמר ברע"פ 84/16 בישר נגד מדינת ישראל:

"מעבר לנדרש, אף לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות. כל טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש שנגזר עליו נשקלו היטב בידי בית המשפט המחוזי הנכבד ולא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו. המבקש נהג ברכבו למרות שרישיונו לא היה בתוקף במשך תקופה ממושכת של כשמונה שנים. נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במשך תקופה שכזו יש בה חומרה רבה (השוו: רע"פ 6735/06 מורדוב נ' מדינת ישראל (27.08.2006)). ...התנהלותו של המבקש מלמדת איפוא על זלזול בשלטון החוק וסיכון הנהגים האחרים בכביש (עיינו: רע"פ 2423/12 כהן נ' מדינת ישראל (07.05.2012)".

בעניינו של הנאשם, יש תחולה להוראת סעיף 40א (א)(1) לפקודת התעבורה, כפי שטענה ב"כ המאשימה, שכן, מדובר בעבירה שלישית של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, בפרק זמן של 7 שנים ומכאן, כי תקופת הפסילה בעניינו, לא תפחת מ-10 שנים.

בנסיבות אלה ולאור הערך החברתי שנפגע – סיכון חיי אדם והפגיעה הקשה בו ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מ"י, רע"פ 9272/12 טנצפף נ' מ"י ועוד, הרי שמתחם הענישה הכולל בעבירות בהן הורשע הנאשם כולל פסילה בפועל לתקופה של 10 שנים, אלא אם ימצא בית המשפט כי יש מקום להפחית מתקופת הפסילה, מכח סמכותו בסעיף 40א(ג)(1) לפקודה וכן, מאסר בפועל, לתקופה שבין 6 חודשים ל-20 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה ביקשה כי בית המשפט יורה על השבתת רכבו של הנאשם, על פי סעיף 57ג(א) לפקודת התעבורה ואף כי אין מדובר ברכיב ענישה שכיח, אין ספק כי הוא נמצא במתחם הענישה ההולם.

לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, לרבות עברו התעבורתי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, יינתן משקל בקביעת העונש, במסגרת המתחם האמור, לרבות העובדה כי הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות ובנסיבות אלה, כבר פסק בית המשפט העליון: " במקרה דנא , אדרבה, אך הגיוני הוא כי גזר דין המבוסס על הודיה יקל במידה מה עם הנאשם (כפי שעשה בית המשפט לתעבורה בגזר הדין הראשון שניתן), ביחס לגזר דין באותו כתב אישום שניתן לאחר שמיעת הוכחות, שאינו זוכה ל"הנחת הודיה" כמקובל" – ראה רע"פ 5094/12 חטיב נגד מדינת ישראל.

הנאשם נוהג משנת 2005 ולחובתו 18 הרשעות קודמות בתעבורה, ביניהן עבירות חוזרות של נהיגה לא רישיון נהיגה תקף ו-3 עבירות של נהיגה בזמן פסילה, האחרונה משנת 2016.

בתיק 1677-11-14, בית המשפט לתעבורה בחדרה, ניתן, ביום 2.6.16, גזר דין כנגד הנאשם, במסגרתו, הוארך עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים, שהושת על הנאשם בתיק 10425-11-11, ביום 20.11.11 לתקופה נוספת של שלוש שנים, בטעות ובניגוד לתקופה המקסימלית הקבועה בחוק וכן, מחמת טעות נוספת, הושת על הנאשם עונש מאסר נוסף, בן 12 חודשים.

כפי שטענה, בצדק, ב"כ המאשימה, גם על פי האמור בע"פ 5937/12 טובול נגד מדינת ישראל, לעניין "בטלות יחסית", אין בטעות שיצאה תחת ידי בית המשפט בחדרה, כדי לאיין את תוקפו של גזר הדין כולו, אלא רק בהתייחס לרכיב המאסר המותנה הנוסף שהוטל, שלא כדין, כפי שמוסכם גם על המאשימה ובאשר להארכת המאסר המותנה, לא תיתכן מחלוקת, כי משנעברה העבירה הנוספת, תוך פרק זמן של שנתיים ממועד מתן גזר הדין בחדרה, המאסר שהוארך יעמוד בתוקפו -

דהיינו, כנגד הנאשם, עומד מאסר מותנה בן 8 חודשים, שהנו חב הפעלה בתיק שבפני וכן, במסגרת אותו גזר דין, הושתה על הנאשם פסילה מותנית למשך 15 חודשים, שהנה ברת הפעלה בתיק שבפני.

בנוגע לעתירה להשבתת הרכב, יש צדק מסוים בדבריו של הסנגור, כי מקום בו שהה הנאשם במעצר, ממועד האירוע, הוא נעדר שליטה ממשית על הנעשה ברכב ויש לקחת עובדה זו במכלול השיקולים לעניין ההשבתה.

הנאשם נעדר עבר פלילי ושהה לראשונה בחייו במעצר. הוא אב לשתי בנות קטינות והמפרנס היחיד למשפחתו. הנאשם ביקש שבית המשפט ירחם עליו, שכן עבר תקופה קשה במהלך שהותו במעצר, מבלי שיכול היה לפגוש את בנותיו.

נתתי דעתי לטיעוני הסנגור והנאשם, אך נראה כי מורא הדין אינו חל על הנאשם ונוכח הישנות העבירה של נהיגה בזמן פסילה, מצווה בית המשפט לגזור את הדין כך שהנאשם יירתע מביצוע עבירות דומות, כאמור בסעיף 40ו לחוק העונשין.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני דנה את הנאשם ל-14 חודשי מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו, 2.9.17.

בחופף לתקופת מאסר זו, מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה מתיק 1677-11-14, בית המשפט לתעבורה בחדרה, גזר דין מיום 2.6.16, למשך 8 חודשים, שהאריך את המאסר המותנה שהוטל בתיק 10425-11-11.

2. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת אותה מרצה הנאשם.

במצטבר לתקופת פסילה זו, אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המותנית מתיק 1677-11-14, בית המשפט לתעבורה בחדרה, גזר דין מיום 2.6.16, למשך 15 חודשים.

סך הכל ירצה הנאשם, בגין תיק זה, פסילה למשך 7 שנים ו-3 חודשים.

הפסילה תחל לאחר שישתחרר הנאשם ממאסרו ובכפוף להמצאת אישור על שחרורו ממאסר ומסמכים נדרשים, למזכירות בית המשפט.

3. אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנתיים.

4. אני דנה את הנאשם ל-6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

5. מוצא בזאת צו איסור שימוש כנגד רכב מספר 9389161 וזאת לתקופה של 90 יום. על המאשימה להגיש לבית המשפט תוך 7 ימים מהיום את רשימת המגרשים הרלוונטיים, כאמור בסיפא לסעיף 57ג(א) לעיל, על מנת שבית המשפט יקבע את המגרש בו יועמד הרכב.

ככל שלא תוגש רשימה כאמור, לא יוכל בית המשפט להשלים את הצו, כנדרש בחוק והוא יפקע.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, במעמד הנוכחים.