08 אוגוסט 2019

האם יש להכיר בליקוי של התובע בגבו התחתון כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה – 1995.

רקע וניהול ההליך

1. התובע, מתנדב כצולל בכיר במערך המתנדבים של ארגון זק"א, עבר אירוע תאונתי ביום 28.4.2017, בדרכו לאימון של היחידה.
2. קדם משפט התקיים ביום 27.5.2018, לאחריו ולאחר שהתובע הגיש תצהירים מטעמו, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי בהליך לבחינת הקשר הסיבתי בין הליקוי לאירוע התאונתי.
3. הצדדים הגישו לתיק ביום 7.1.2019 עובדות מוסכמות, על בסיסם מונה באותו היום ד"ר אנג'ל, כמומחה רפואי בתיק.ואלו העובדות עליהן הסכימו הצדדים –
4. התובע מתנדב ביחידת הצוללים של ארגון זק"א.
5. בתאריך 28.4.17 התכופף התובע להרים ציוד צלילה כבד אשר שכב על המדרכה בסמוך לרכבו (מיכל המחובר למאזן צלילה ובו משקולות, במשקל כולל של כ 30 קילו לערך) במסגרת התנדבותו.

התובע התכוון להרים את הציוד אל תוך רכבו, אולם ביצע את ניסיון ההרמה באופן לקוי תוך כדי אימוץ גבו התחתון.

מיד בתחילת ניסיון הרמת הציוד חש התובע כאב עז בגבו התחתון והוא נותר ללא יכולת ליישר את גבו (להלן: "התאונה").

1. מצבו הרפואי כעולה מהחומר הרפואי.
2. וכך השיב המומחה על השאלות שהופנו אליו בהחלטת המינוי –

א.ש. מהו ליקויו של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?

ת. הליקוי שאובחן בגבו התחתון של מר ליברמן הינו פריצה בדיסקים L4-5 ו – L5S1 , ובלט בדיסקים מחוליה מותנית ראשונה עד הרביעית.

ב. ש. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 28.4.17 כמתואר בעובדות המקרה?

ת. פריצות הדיסק (שהן החלק העיקרי של הליקוי שנמצא) נצפו בבדיקת MRI כבר בשנת 2009. עם זאת, מנגנון האירוע המתואר בהחלטה מתאים בהחלט לגרום החמרה במצב קודם, והאירוע מוזכר כבר ברישום יומיים אחריו.

אני ממליץ להכיר בקשר סיבתי בין האירוע להחמרה במחלתו.

1. ביום 31.3.2019 ניתנה החלטת בית הדין, שהתירה להעביר למומחה שאלות הבהרה מטעמו של הנתבע. ביום 6.4.2019 השיב המומחה כך -
2. ש. הנך מופנה לאמור בחווה"ד, לפיו פריצות הדיסקים אובחנו 7.5 שנים לפני הארוע התאונתי. עוד הנך מופנה לאמור בחווה"ד, לפיו פריצות הדיסקים הנ"ל הן "החלק העיקרי" של הליקוי בגב. לאור האמור לעיל, נא הסבר מהי ההחמרה אליה הנך מתייחס בס' ב' לחווה"ד.

ת. מספיק לעיתים רבות שדיסק שהיה בולט או פרוץ עוד קודם יזוז מילימטר אחד נוסף באירוע כדי להתחיל התקף חריף של כאב גב תחתון ולהוות החמרה באירוע. מנגנון האירוע מתאים מאוד לגרום החמרה כזו. מר ליברמן התכופף להרים ציוד כבד, חש כאב עז בגבו התחתון ולא יכל להתיישר. האירוע מוזכר ברישומים אחריו והתמונה הקלינית היתה ניכרת בתקופה זו.

1. ש. הנך מופנה לתוצאות בדיקת MRI מיום 15.12.09, לפיהן לתובע שינויים ניווניים בדיסק T12, ופריצות דיסק בחוליות S1, L4, L5. הנך מופנה לתוצאות בדיקת CT מיום 9.5.17 לפיהן לתובע שינויים ניווניים עם ממצאים משמעותיים בחוליות S1, L4, L5. לאור האמור לעיל נא הבהר מה ההבדל בין הממצאים משנת 09' לבין הממצאים לאחר האירוע.

ת. שינויים ניוונים לא נגרמו באירוע. ההחמרה שסביר שקרתה הינה תזוזה נוספת, שיכולה להיות קטנה מאוד, בפריצת דיסק קודמת.

1. ש. באם מצאת הבדלים בין הממצאים משנת 09' לבין הממצאים לאחר האירוע, נא הסבר מדוע לדעתך הבדלים אלה נובעים דווקא מהאירוע התאונתי, כאשר בין הבדיקות חלפו 7.5 שנים.

ת. לא ראיתי את בדיקות ההדמיה עצמן. לא תמיד ניתן למדוד גודל של פריצה וגם אם מודדים זאת, קשה לקבוע מתי שנוי אירע. קביעתי מבוססת על תיאור האירוע בהחלטה והרישומים במסמכים הרפואיים בסמוך לאחר האירוע. התיאור והרישומים מתאימים מאוד למצב בו הייתה החמרה חריפה בפריצת דיסק קודמת.

1. ש. האם ייתכן כי החמרה, ככל שקיימת, נבעה מחלוף הזמן בהתחשב בעובדה שמדובר בשינויים ניווניים ? אם לא , אנא נמק מדוע לא.

ת. השינויים הניוונים לא קשורים לתאונת העבודה. אולם השינויים הניוונים הם רק חלק ממחלת הגב התחתון. מה שסביר שאירע בתאונה הוא תזוזה נוספת (שיכולה להיות קטנה ביותר) בפריצת דיסק קודמת.

עיקר טענות הצדדים בהליך

1. לטענת התובע המומחה המליץ להכיר בקשר סיבתי בין האירוע להחמרה במחלה, אף כי קבע כי פריצות הדיסק בגבו נצפו כבר בבדיקת MRI משנת 2009. גם תשובות המומחה לשאלות ההבהרה תומכות בתביעת התובע, שכן המומחה מבהיר מדוע מנגנון האירוע מתאים לגרום את ההחמרה במצבו. משכך, מבקש התובע כי נורה על קבלת התביעה.
2. הנתבע, מנגד, סבור כי לאור חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, יש לדחות את התביעה. המומחה קבע כי פריצות הדיסק בגבו של התובע אירעו לכל המאוחר 7.5 שנים לפני האירוע אולם חלה החמרה במצב עקב האירוע. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הסביר המומחה כי מנגנון האירוע מתאים להחמרה וכי סביר שהייתה תזוזה נוספת בפריצת דיסק קודמת. הנתבע סבור כי קביעות המומחה אינן חד משמעיות ולפיכך אינן מהוות הוכחה ברורה וחד משמעית של קשר סיבתי כנדרש בפסיקה. משכך סבור הנתבע כי התובע לא הוכיח החמרה במצב בגבו בהשוואה למצב שהיה ידוע 7.5 שנים לפי האירוע. לחלופין טוען הנתבע כי גם אם הנחות המומחה הינם נכונות אזי מדובר בהחמרה זמנית והשפעת האירוע על מצב הגב פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כאשר גם המומחה עצמו סבר שהחלק העיקרי של הליקוי לא נבע מהאירוע.

דיון והכרעה

1. הכלל הוא כי בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע (ארצי) נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, ניתן ביום 26.2.97).
2. עוד נקבע כי לחוות דעתו של מומחה/ יועץ רפואי מטעם בית הדין ניתן משקל מיוחד, כיוון שהאובייקטיביות שלו גדולה יותר ומובטחת מעצם העובדה שאינו מעיד לבקשת צד ואינו מקבל את שכרו מבעלי הדין. מסיבה זו סומך בית הדין ידו על חוות הדעת ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 7875-10-13 לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, 20.1.15; עב"ל (ארצי) 22879-08-12 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, 20.8.14,; עב"ל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי, 9.8.16).
3. המומחה היועץ הרפואי הוא המנחה את בית הדין בקביעות המושתתות על שאלות שברפואה, ומכאן חשיבותה של חוות דעתו, והמשקל המיוחד שניתן לה בהכרעתו (עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - בוארון (15.5.07); עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05)).
4. המומחה בענייננו קבע קשר סיבתי בין האירוע להחמרה בליקוי בגבו של התובע. בהתאם לפסיקה בשלב זה, ולאור היקף הסמכויות של הועדה הרפואיות, איננו נדרשים לקבוע אם מדובר בקשר סיבתי של גרימה או החמרה (ר' עב"ל 41048-05-11 בן ישי מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.6.2012) ודי בקביעת המומחה אשר לקיומו של קשר סיבתי.
5. המומחה הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי מנגנון האירוע מתאים לגרום החמרה כפי שארעה. אומנם המומחה השתמש במונח 'סביר' ביחס למה שאירע בתאונה ולעניין ההחמרה, אולם לא מצאנו במונח זה כדי להעיד על קביעה שאינה חד משמעית מצידו של המומחה, זאת לאור המלצתו החד משמעית להכיר בקשר סיבתי בין האירוע להחמרה ולאור תיאורו את ההחמרה שארעה במקרה של התובע על רקע פריצת דיסק קודמת, שלא היה ניכר בה הססנות או חוסר החלטיות.
6. מדובר בחוות דעת רפואית, שלא מצאנו טעם לסטות ממנה ולטעמנו, לפיכך, יש להורות על קבלת התביעה.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת באופן לפיו ליקוי בגבו התחתון יוכר כפגיעה בעבודה. שעה שהתובע ייצג את עצמו לא מצאנו לפסוק לו הוצאות בהליך.
2. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, (08 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.