1. התובע, יליד אוקטובר 1974, כבן 45 כיום, נפגע בתאונת דרכים מיום 17.9.16, בגיל 42.

2. הנתבעת היא מבטחת החובה של הרכב בו נהג התובע כנטען, לעת התאונה. בישיבה מיום 9.4.19 הוצהר כי אין בעיה בכיסוי הביטוחי, אך הנתבעת כפרה עובדתית בחבותה. לפיכך נקבע התיק להוכחות (הדיון לא פוצל בין שאלות החבות והנזק). הצדדים סיכמו בעל פה. בתחילת סיכומיה חזרה בה הנתבעת מן הכפירה והודתה בחבותה. אני קובע אפוא שעליה לפצות התובע בגין נזקי הגוף שלו בתאונה, בעילה שמכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מכאן ואילך אדרש אפוא לשאלת גובה הנזק.

3. מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר אבי שזר. המומחה קבע נכויות צמיתות כדלקמן:

5% בשל פגיעה בכתף ימין.

7.5% הגבלה קלה בתנועות ע"ש צוארי.

10% הגבלה קלה בתנועות ע"ש מתני.

הנכות אורטופדית משוקללת 21% (ובמדויק: 20.9%).

בנוסף, קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן:

100% מיום התאונה עד 30.9.16 - חודשיים וחצי.

50% עד 31.10.16 - 1 חודש.

30% לעוד חודש עד 30.11.16.

4. מומחה ביהמ"ש נחקר על ידי הנתבעת. למרות שהדיון נוגע לנזק, הרי לאור ספק שהטילה הנתבעת ביחס לגובה הנכות המשוקללת שקבע המומחה (בפרט במה שקשור לגב וצוואר), והקשר שלה לתאונה, אקדים תיאור ביחס לדינמיקת הפגיעה בתאונה. זאת מאחר ויש לה לדינמיקה זו רלבנטיות שעה שבאים לשקול סבירות מסקנותיו של המומחה ביחס לגובה הנכות בפריטים השונים, והקשר לתאונה. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי הדברים, לא ראיתי הצדקה לסטות ממסקנות מומחה ביהמ"ש.

5. הרכב המבוטח בו נהג התובע, הנו רכבו – רכב שטח. התובע הוא חובב שטח וטבע, ויחד עם קבוצת חברים נוהג הוא לצאת מדי פעם לטיולי שטח – כל חבר נוהג ברכבו. הטיולים מתקיימים באזורים גיאוגרפיים שונים, לרוב בסופי שבוע ויכולים להימשך בין יום או יומיים, לעתים בלינת שטח, לעתים לנה הקבוצה בצימרים. הקבוצה יוצאת כאשר מתאפשר הדבר, לא בתדירות קבועה, וכל חבר מצטרף כשהוא יכול. את הקבוצה מדריך מר עמראן מחול ,שהנו חברו של התובע ומדריך מוסמך. כך היה גם הפעם , כאשר מר עמראן נהג ראשון ויתר חברי הקבוצה אחריו.

6. התאונה אירעה בשטח, ליד מושב אלמוג , כאשר התובע עלה בג'יפ שלו על גבעה חולית תלולה. רצה הגורל (או המזל) והאירוע צולם בסרטון על ידי על מטיילת מקבוצת מטיילי שטח אחרת, שנכחה במקום, והמתינה למטה (יכול שהקבוצה הנוספת המתינה לתורה לעלות על הגבעה, אך הדבר לא מעלה או מוריד). אותה מטיילת הסריטה את רכבו של התובע כשהוא עולה באותה גבעה חולית, ואז אירעה התאונה – שגם היא הונצחה בסרטון.

7. לפי עדויות מר עמראן והתובע , סיים מר עמראן לעלות ברכבו במעלה הגבעה והחנה בצד. ואז עלו יתר חברי הקבוצה. כאשר הגיע תור התובע עלה אף הוא ברכבו, אלא שהמנוע נכבה לקראת תום העליה התלולה, ואז התגלגל הרכב במורד הגבעה , תוך היפוכים.

8. הסרטון האמור הוגש, יחד עם תמונות המתעדות הרכב לפני ואחרי התאונה. הסרטון ממחיש באופן ברור שהתאונה ארעה כפי שטוענים התובע ומר עמראן, והחשיבות לעניינו כעת , נעוצה כאמור בדינמיקת הפגיעה. רואים שלקראת תום העלייה התלולה מתהפך רכב השטח של התובע ומתגלגל במורד, כשהוא מתהפך עוד כמה פעמים, ולבסוף נוחת בחבטה, ואנשים הנוכחים למטה (כנראה מן הקבוצה השניה) רצים לכיוון הג'יפ .

כעולה מעדות התובע, לאחר ההתהפכות הראשונה , הצליח הוא לנתק את חגורת הבטיחות, כדי להגן על גופו במהלך ההתהפכויות הנוספות הצפויות. הוא קפץ מצד לצד במהלך ההתהפכויות כאשר קפץ מצד לצד בין שני המושבים – מושב הנהג ומושב הנוסע. הוא ספג חבלות משני הצדדים, אך עיקר הפגיעה הייתה בצד ימין.

מדובר בדינמיקת תאונה בעלת פוטנציאל קטלני, שהייתה יכולה להסתיים בפגיעה גופנית קשה בהרבה.

9. כדי שלא יובנו דברי שלא כהלכה, אבהיר כי הניסיון מלמד שיש תאונות בעלות דינמיקת פגיעה עזה לא פחות ברכב , כשלעתים מוכרז הוא אובדן גמור, והנהג יוצא בלא כל פגע. ויש תאונות בהן דינמיקת הפגיעה ברכב אינה כה עזה, אך מסבות הן נכויות. אין בהכרח קורלציה ישירה בין עוצמת הפגיעה ברכב לבין הפגיעה הגופנית ליושבים בו. מאידך, כאשר באים לשקול כלום יכולות היו פוטנציאלית להיגרם בתאונה אותן נכויות בהן הכיר המומחה, בהתייחס לאופן קרות התאונה – נענית השאלה בחיוב . לא כל מה שיכול היה להיגרם פוטנציאלית נגרם תמיד בפועל. אך יש לעתים חשיבות לאופן ההתרחשות, כאשר באים לשקול כלום יש בכלל פוטנציאל לגרימת הנכויות בגב צואר וכתף, כפי שקבע המומחה. התשובה חיובית כאמור.

10. לאחר התאונה הגיע התובע למיון בלילה, בשעה 22:20 (כעולה מדוח סיכום הביקור של בית חולים נהריה). הוא אובחן שם עם קושי בתנועת כתף ימין, ורגישות קלה בצוואר, אך התנייד בצורה חופשית.

11. 3 ימים לאחר התאונה, ב-20.9.16, הופנה התובע לייעוץ אורטופדי בשל מעורבות בתאונת דרכים.

לאור תלונות בפני אורטופד על כאבים בכתף ימין וצוואר ב-21.9.16, הופנה התובע לבירור של הכתף. כמה ימים לאחר מכן, ב- 23.9.16 (6 ימים לאחר התאונה) ביצע בדיקת אולטרא סאונד בכתף ימין, ואובחן קרע חלקי בגיד הסופראסופינטוס (פענוח מיום 27.9.16). בהמשך נמשכות התלונות על כאבי כתף וצוואר מימין.

11. כשבועיים לאחר התאונה, מתחיל התובע להתלונן על כאבים גם בע"ש מותני. הוא מופנה ל-CT שחשף בלט דיסק בגובה L5-S1 ושינוי בחוליה L4.

מומחה בית המשפט התייחס לממצאי ההדמיה בגב, ככאלה שאינם נובעים מן התאונה, היינו הם ניווניים בטיבם. אולם הכאבים וההגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני, מעת שהחלו התלונות לגביהם כשבועיים לאחר התאונה, נמשכו ברצף, לדבריו זמן רב אף יותר מן התלונות על הצוואר והכתף. לטעמו של המומחה, מגבלת התנועה הקלה בגב בה הכיר, בהחלט יכולה להיגרם בתאונה מסוג זה , ויכול גם שהתלונות לא תהיינה מיידיות.

המומחה חזר על כך בחקירתו: בעוד שהתלונות בכתף ובצואר נתנו ביטוין כבר ביום התאונה במיון, הרי פער הזמנים בן השבועיים שבין התאונה לבין התלונה על כאבי גב הנו לדבריו סביר, היינו כזה שאין בו כדי להחשיד או לנתק קשר סבתי רפואי לתאונה. שכן לעתים לא חש אדם בכאב באופן מידי, אלא כאבי הגב הולכים ומתגברים.

המומחה אישר בחקירה כי לעתים ממצאים שדרתיים ניווניים, כגון אלו שנמצאו אצל התובע בצילום ה סי.טי, הופכים לסימפטומטיים גם בלא אירוע טראומטי. אולם אף אירוע חבלתי ממן התאונה בעניינו יכול להפוך אותם לסימפטומטיים, כלומר לגרום להם לייצר מגבלת תנועה וכאב.

12. לעניין הסיבתיות בין גובה הנכות המשוקללת לבין התאונה, עשוי ותתעורר גם שאלה מדוע זה בתכוף לאחר התאונה לא הובהל התובע למיון באופן מידי. עדותו שלו ושל מר עמראן שפכה אור בסוגיה זו, ודבריהם מקובלים עלי. מר עמראן העיד כי לאחר שנחת רכבו של התובע על הקרקע, יצא התובע מבעד לחלון, כאשר היה דימום מראשו, אך לא חתך עמוק, אלא שריטה. היות שויזואלית נראה התובע במצב תקין, הפכו חברי הקבוצה את הג'יפ בחזרה על גלגליו, ומשם גרר אותו מר עמראן בעזרת רכבו שלו , אל הכביש, כדי שתהא אליו גישה לרכב גרר. הגרר אכן הוזמן ופינה את הג'יפ של התובע, אך חברי הקבוצה והתובע עימם לא המתינו לגרר , ונסעו למסעדה שבאזור, כדי לאכול צהריים. לקראת תום הארוחה, כבר התלונן התובע על כאבים . מר עמראן הסיע אותו לביתו.

התובע העיד כי חש בכאבים לאחר התאונה, אך חשב שמדובר במכות יבשות שיכולות לחלוף, ושמא ישתפר הכאב. עם גבור כאביו, פנה בערב יום התאונה לרופא המשפחה שבכפרו. הוא הופנה למיון בבית חולים "נהריה", לשם הגיע כאמור בשעה 22:20.

13. דינמיקת התאונה שתוארה , מתיישבת בהחלט עם אפשרות היוותרות נכות , כפי שנקבעה, המשקפת מגבלה קלה בכל אברי המטרה שקבע המומחה - צוואר, כתף וע"ש מתני. ואכן אף דבריו כי הכאבים עשויים להתגבר באופן הדרגתי – אף הם מסברים את האוזן. ברור שיש סוגי פגיעות שייצרו כאב עז באופן מיידי. מאידך , יש פגיעות (כמו בחלק מן הפגיעות בעמוד השדרה) שאין לגביהן חוקיות מתמטית, בהן לא לעולם מרגיש הנפגע את הכאב במלוא עוזו כבר מרגע הפגיעה. תלוי בסוג הפגיעה, המבנה האנטומי , סף כאב ועוד. ברור גם כי יש חשיבות לפרק הזמן שבין מועד התרחשות תאונה לבין המועד בו מתחילות תלונות ברישום הרפואי. אלא שנזכור כי בעניינו לא מדובר בכאבים או מגבלות שהחלו חודשים או שבועות לאחר התאונה. כבר במיון בליל יום התאונה, אובחן התובע עם מגבלה בתנועת הכתף, והיתה רגישות צוארית. בהחלט ניתן לקבל כי הכאב הלך והתגבר, ביום התאונה ובימים הבאים , כאשר כבר בסוף הארוחה התלונן עליו התובע, לאחר מכן בערב פנה לרופא, ובלילה כבר הגיע למיון. לאור המשך תלונותיו, אובחן כאמור הקרע הקטן בכתף ימין, כמה ימים בסך הכל לאחר התאונה.

הכף נוטה, אפוא לכך, כי הקרע בכתף ולרבות החבלות בגב ובע"ש מותני, נגרמו בתאונה, שכללה טלטול ניכר של הגוף ועמוד השדרה, וזריקה אלימה של גוף התובע מצד לצד , במהלך כמה התהפכויות של רכב השטח בו ישב.

בעדותו ציין התובע (וברור שלא מדובר בדיוק מתמטי), כי החל לחוש בכאבים 3-4 ימים לאחר התאונה (ברור שהכוונה לגב – י.פ). ואכן יכול שההמתנה בת כמה הימים הנוספים עד שהתלונן גם על הגב, היתה נעוצה בכך שהכאבים לא הופיעו באופן מיידי לאחר התאונה אלא לאחר כמה ימים ואז הלכו והתגברו, כאשר בתחילה היו כאבי הגב והכתף משמעותיים יותר. המומחה גרס כי התאונה כפי שהתרחשה יכולה היתה לגרום להגבלת התנועה הקלה בגב, היינו להפוך ממצאי ההדמיה לסימפטומטיים, וכי יש והכאבים מתגברים ולא מופיעים מיידית, ותלונה ראשונה לאחר שבועיים במקרה דנן אינה חורגת מטווח סביר. לכן סבירה היא מסקנתו שייחסה לתאונה הגבלת התנועה הקלה בגב שנמצאה , כאשר לא נמצא תיעוד בתיק הרפואי המלמד על עבר גבי. הגבלת תנועה קלה בגב מזכה ב 10% , כאמור בסע' הליקוי אליו הפנה המומחה. סביר אפוא לייחס את כל הנכות בשיעור 10% בגב – לתאונה, כפי שנעשה. עבר רפואי אין. תלונה בזמן סביר יש, דינמיקה מתאימה יש, ומגבלת תנועה יש.

14. מחווה"ד ומן החקירה ברור שהמומחה כבר "נטרל" בחוות דעתו ניסיונות להאדיר את הפגיעה מצד התובע, שהציג מוגבלות גופנית עודפת שממצאי ההדמיה אינם יכולים לבאר.

כך ביחס לצוואר , אישר המומחה בחווה"ד שהתובע מפגין חולשת שרירי יד ימין בישור וכיפוף המרפק וסגירת היד, בלא הסבר אנטומי, וכי אינו מזיז הצוואר יותר מ 10 מעלות בכל כיוון. בבדיקת הכתף ציין כי ביחס לתנועות הפסיביות הגביל התובע מאד את התנועה ולא אפשר להרים יד לגובה השכמה. ברור שמדובר בניסיונות האדרה בבדיקה, סביר שמטעמים של רווח משני. התובע לא זכאי לפרס על ניסיונות אלה, אך מאידך המומחה גלה גישה זהירה וראויה, ואף ציין כי ביחס לכתף ימין לאור המצוין לעיל, לא נסמך הוא בקביעת הנכות על הבדיקה הקלינית אצלו לבדה . הנכות נקבעה בהתבסס על טווחי תנועה משופרים שנמדדו ותועדו בכתובים, בתום הטיפולים הפיסיותרפיים, אשר משקפים הגבלה מינמלית בתנועת הכתף, ולא כפי שהציג התובע בבדיקה. לדברי המומחה אכן אין זה סביר שתהא עוד החמרה לאחר הטיפול (במלים אחרות - לא סביר אכן להסתמך על המצגים בבדיקה הקלינית שהציג התובע, והיו למומחה כלים לקבוע הנכות חרף אותו מצג מופרז).

כך עשה המומחה גם ביחס לצוואר – היינו אף כאן נסמך הוא על מדידת טווחי תנועה משופרים מן העבר שלאחר התאונה , שנרשמו באפריל ונובמבר 2016,במסגרת הטיפולים הפיסיותרפיים, וייצגו אך הגבלה קלה, שאינה תואמת המצגים בבדיקה.

ולמרות שלא נמצא עבר צווארי בתיק הרפואי, הפעיל כאן המומחה באופן חלקי את הסע' המקנה 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצוארי, וקבע כאן 7.5% . גם כאן - לאור נסיונות ההאדרה מצד התובע מדובר על מסקנה סבירה.

סביר שהתובע אכן סובל מהגבלה כלשהי בצוארו בשל התאונה, לאור הדינמיקה המשמעותית של התאונה, הרגישות כבר ביום הפגיעה, הטיפול הפסיותרפי, וגם הקרע בכתף (שמלמד על חבלה משמעותית באזור הגוף הסמוך לצואר, וסביר שטלטול משמעותי של הצואר). לא את כל המגבלות נכון לייחס לניסיונות האדרה.

15. המומחה נקט בגישה זהירה, ונכון שכך עשה. אך אין להפחית עוד הנכות מעבר לקביעותיו.

16. המומחה אישר כי לא נמצא דלדול שרירים בכתף ורגליים. מאידך, בנכויות לא גבוהות לא ימצא בהכרח דלדול שרירים.

המומחה גם נשאל בחקירתו על תאונה קודמת שעבר התובע במאי 2012. היתה שם פגיעה מסוג צליפת שוט. המומחה ציין מה שברור לגופו, כי לא כל פגיעה או כאב זמני מן העבר יש להם משמעות , אם אין אינדיקציה לבעיה נמשכת ולטיפול נמשך. כאב צווארי יכול לחלוף, והדבר אינו מצביע על בעיה נמשכת (כזו שהיה צריך להפחית בעטיה מן הנכות שנקבעה כאן – י.פ). ברור לגופו שפגיעה קודמת באיבר מטרה שנפגע בתאונה, יכול שתהא לה משמעות, ויכול גם שלא. תלוי בטיב ומשך התלונות, משך הטפולים, מימצאים בבדיקות ועוד. לא נמצאה כאן הצדקה להפחית מן הנכות שנקבעה, בשל אותה תאונה קודמת, שהפגיעה בה היתה מינורית.

17. ע"י ב"כ הנתבעת הוגשו תמונות המנציחות את התובע בטיול שטח נוסף, במעלה יאיר, יחד עם מר עמראן. התובע ומר עמראן לא התכחשו לכך שהתובע מוסיף ומטייל עם אותו ג'יפ עד היום (התובע ציין שתיקן אותו אצל חבר). העובדה שהוא מוסיף לצאת לטיולי שטח ברכב, אינה גורעת מנכותו המורכבת משלוב הגבלה קלה בצואר, הגבלה קלה בגב, והגבלה קלה בכתף. לא מדובר במאמצים גופניים ניכרים, אלא בטיול ברכבי שטח. הנכות. שלוב הנכויות וגובהן אינו אמור למנוע כל מאמץ גופני, ואין גם חולק שהתובע מוסיף לעסוק באותה עבודה עד היום (ראה להלן בהמשך).

18. מומחה מטעם ביהמ"ש נהנה מחזקת אובייקטיות ומקצועיות, כ "ידו הארוכה" של ביהמ"ש. חוות דעתו נתונה לביקורת ביהמ"ש , כראיה בין כלל הראיות. ביהמ"ש הוא הפוסק אחרון גם בעניינים רפואיים, ולא רק בהשלכה התפקודית או התעסוקתית הנודעת לנכות.

אולם נטיית ביהמ"ש הנה, ואף צריך שתהיה, שלא לסטות ממסקנותיו של המומחה מטעמו , אם אין טעם טוב לדבר, כגון פרכה הגיונית ברורה על פני הדברים, אי התאמה בין הדרך למסקנה, או תשתית עובדתית שהונחה על ידי המומחה בעניין רלבנטי ונמצאה לקויה. ביחס למעמד חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש ראה למשל ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי; ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון; ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ; ע"א 3056/99 שטרן מרכז רפואי ע"ש חיים שיבא. במקרה דנן לא זו בלבד שחוות הדעת של המומחה סבירה, היא אף מסתברת.

19. אמנם הנכויות מייצגות , כל אחת בנפרד, הגבלות קלות בתנועות צואר, גב וכתף. אולם שלוב ההגבלות, מביא כבר לנכות אורטופדית משוקללת משמעותית.

20. התובע בהכשרתו הינו הנדסאי בניין. עם זאת, עובד הוא בחברה לבניין, ומשמש שם לדבריו כמנהל פרויקטים, ומנהל עבודה מוסמך. הוגשו תלושים, מהם עולה כי הוא עובד באותה חברה מאז ספטמבר 2008 ועד היום.

21. לפי תלוש 8/16 של החודש עובר לחודש הפגיעה, השתכר התובע ל-8 חודשים 103,835 ובניכוי מס הכנסה: 99,995 ₪. כלומר ממוצע חודשי 12,499 ₪. השכר הממוצע במשק (לפי נתוני הלמ"ס) עמד אז על 9854, כלומר התובע הרוויח אז פי 1.3 מן השכר הממוצע (בעיגול).

כדי לסבר האוזן: לפי ערכי השכר הממוצע במשק נכון להיום, במכפלה של 1.3 מדובר על 13780 ₪ .

התובע נעדר לחודשיים – עד 15.11.16, אך הוא מודה כי קיבל שכרו על חשבון ימי מחלה. לא הומחש כי במקום עבודתו אותם ימי מחלה הינם ברי פדיון לעת היציאה לפנסיה , או כי מוצו ימי המחלה בשל התאונה, כך שנגרם או צפוי להיגרם הפסד בפועל לתובע בשל היעדרות, ולו כזו שאינה קשורה לתאונה. לכן, אובדן ימי המחלה כשלעצמם אינו בר פיצוי, ולא נגרם הפסד.

22. ב-2017, לפי התלושים שהוגשו, הרוויח התובע בממוצע לחודש 13,942 ₪. נשמר כמעט במדויק היחס לשכר הממוצע במשק שעובר לתאונה, אפילו עם עליה קלה . אין שום הפסד.

23. ב-2018 חל פיחות מסוים בשכרו, כאשר השתכר 161,268 ₪ ברוטו לכל השנה. בניכוי מס הכנסה: 155,436 ₪, היינו 12,953 ₪ לחודש. ב-2019 מלמדים התלושים כי יש פחיתת שכר נוספת. אלא שהתובע הודה בחקירה כי לפיחות בשכרו אין קשר לתאונה, אלא להפחתת שכר לעובדים בחברה , עקב מצבה הכלכלי.

24. ניתן לקבוע אפוא, כי עד היום לא היה הפסד שכר. נתון זה משפיע גם על קביעת גובה הפחיתה בכושר ההשתכרות לעתיד, שכן התובע מוסיף ועובד במומו מאז ועד היום באותו תפקיד, ובלא פחיתת שכר שניתן לייחס לתאונה (ולו חלקית). איני פוסק פיצוי בראש הנזק המיוחד של הפסד שכר לעבר.

25. עם זאת, יש עוד שנות השתכרות מרובות עד גיל 67 , 22 שנה. בעוד שאין להתייחס לתובע כמי שנפלט לשוק העבודה, הרי בפירוש גם אין להתעלם מן הנכות האורטופדית הלא נמוכה שנפסקה, ולא פחות מכך משנות העבודה הארוכות, ויש בהחלט מקום לפסיקת פיצוי בגין הפחיתה בנכס של כושר ההשתכרות, שכן אין לדעת מה ילד יום (עיין למשל פס' סז עד עב לפסה"ד בע"א (חי') 37081-10-14 סעיד נ' הפול. התקבלה שם העמדה שאין לפסוק פיצוי אריתמטי אלא גלובאלי, אלא שעיון בסכום שנפסק לעומת הסכום שצוין ביחס לחישוב אריתמטי מעלה שנפסק שם בגין פחיתה בכושר ההשתכרות סך ששיקף 60% לערך מן החישוב האריתמטי. גיל הנפגע היה צעיר יותר מאשר בעניינו, אולם גם הנכות שנזכרה שם עמדה על 10% בלבד, מה שיש לו מטבע הדברים השלכה על אומדן שעורה של הפחיתה בכושר ההשתכרות ) . במקרה שבפני, הפיחות בשכרו של התובע, אף בלי קשר לתאונה, ממחיש אף הוא בעקיפין חוסר הוודאות בשוק התעסוקה בכלל, ובענף הבנין בפרט. אם יארע תרחיש שלילי, אף בלי קשר לנכותו התאונתית, יכול שהתובע ימצא עצמו בעתיד במקום עבודה אחר או בחיפוש עבודה , בתנאים בהם בהחלט תגביל אותו נכותו האורטופדית הלא מבוטלת, ואולי אף יותר משעורה הפורמאלי. יש לזכור גם שעבודתו, אף כיום, הנה פיסית בחלקה. כפי שהעיד, היא כוללת עבודה באתרים, טיפוס על סולמות וכיוצ"ב. גם אם לא מדובר בפועל בנין, גם לא מדובר על עבודה מנהלית, הנעשית בישיבה ותו לא.

26. כפי שאין לזכות בפרס מי שאינו ממצה כושר השתכרותו במומו, בציפיה לפיצוי מוגדל ופסק דין חלוט, כך גם אין לשלול פיצוי הולם ממי שנכותו לא נמוכה ונושאת אופי מגביל אובייקטיבית, ויש בפניו עוד שנות השתכרות מרובות, גם אם מוסיף הוא לעבוד באין הפסד. נכות אורטופדית בשיעור 20% ומעלה עשויה להצדיק חישוב אריתמטי מלא , כאשר כל התנאים שווים, למי ששנות עבודה רבות לפניו. התנאים (לרוב, ואף כאן) לא שווים. בנתוניו הקונקרטיים של התובע , ברור שהחישוב לא צריך להיות אריתמטי מלא, שכן אז נשווה מצבו של התובע לזה של מי שנפגע כקטין, או שנפלט לשוק העבודה. הדרך הנאותה היא לפסוק סכום גלובאלי, שאינו מתעלם מחד מטיב הנכות , שעורה, וטיב התעסוקה הפיסית בחלקה, כמו גם שנות ההשתכרות הארוכות שנותרו, אך גם לא מכך שהתובע עד היום מוסיף לעסוק בעבודתו בלא הפסד.

ראיתי לנכון לאמוד הפגיעה בכושר ההשתכרות בסכום גלובאלי של 420000 ₪. למען סבר האוזן – מדובר בסכום מעוגל המהווה בקירוב 75% מן החישוב האריתמטי המהוון המלא, עד גיל 67, במכפלת נכותו הרפואית המשוקללת (21%) , ובבסיס השכר שהשתכר התובע עובר לתאונה (ערך דהיום – כאמור 13,780 ₪).

מדובר אמנם בסכום לא נמוך בשים לב שהתובע לא הפסיד עד היום בשל התאונה, אך מאידך הנכות אינה מבוטלת, והתעסוקה כאמור נושאת סממנים פיסיים בחלקה. התובע כבר הגיע כאמור לאחר התאונה לבסיס שכר זה , ב 2017, בטרם ההפחתה במשכורתו. כפי שאיני מביא בחשבון, לצורך בסיס השכר שישמש לחילוץ סכום גלובאלי, סיכוי להשבחת שכר לעתיד אלמלא התאונה (התובע לא נפגע כקטין או בגיל צעיר מאד), כך גם לא הבאתי בחשבון לצורך חילוץ הסכום גריעה ממשכורת שאינה קשורה לתאונה. לאור עמדות שונות בערכאות הדיוניות בדבר שעור ההיוון הראוי כיום, לאור המציאות הכלכלית והשנוי במקדם של גמלאות המל"ל המהוונות, אציין בקצרה עמדתי, כי כל עוד לא ניתנה הלכה המשנה משעור ההיוון , יש להוסיף ולהוון לפי 3%.

27. אובדן תנאים סוציאליים 12.5% מן הסכום שנפסק לעתיד בגין הפחיתה בכושר ההשתכרות (כפי שעור הפרשות המעביד העדכני המחויב, לחסכון פנסיוני ): 52,500 ₪.

28. עזרת צד ג' עבר ועתיד

התובע העיד בתצהירו כי הוא נעזר באשתו (עובדת בחצי משרה כהנדסאית אדריכלות) .

לתקופת ההיעדרות בת החודשיים ממקום העבודה, סביר אכן נזקק התובע לעזרת רעייתו בהיקף מוגבר , ביחס לזה שמקובל לומר שאינו מזכה בפיצוי בגין עזרת קרובים מדרגה ראשונה. אני פוסק כאן 4000 ₪, לתקופת העבר.

29. מעבר לכך, אני סבור כי נכותו של התובע המסוגל להוסיף לטייל, ואף לעבוד במומו, אינה מצדיקה פסיקת עזרת צד ג' לעתיד לתקופת חיי העבודה, במהלכה יכול הוא להקדיש זמן מוגבל לעבודות הבית. נכון כי נכותו האורטופדית המשוקללת אינה מבוטלת, אולם מדובר בהגבלה קלה בתנועות הצואר, הגב והכתף. נכון יהא לומר שהגבלות כאלה יכולות להאט קצב של פעולות פיסיות, אך להבדיל מהגבלת כושר התעסוקה, ספק אם יש עבודה במשק הבית , שאין התובע יכול לבצע כבעבר. ולעזרה אישית אין הוא זקוק.

עם זאת לתקופה שמגיל 67 עד 80, עת צפוי הוא לפרוש ולעסוק יותר בעבודות משק הבית, עשוי שהנכויות האורטופדיות תתנה אותותיהן באופן מוגבר, ותגבלנה אותו יותר ביחס לבני גלו , באופן שמצדיק פיצוי בסכום גלובאלי. בגין תקופה זו, אני פוסק אפוא בגין עזרת צד ג' סך של 15,000 ₪. מדובר באומדן (לא נעלם ממני כי בחישוב מתמטי יש לערוך היוון לפי טבלה ג') .

30. כאב וסבל: 33,571 ₪

31. הוצאות רפואיות : לא הומחש כי התובע נזקק או ייזקק להוצאות רפואיות שאינן מכוסות בסל הבריאות. הדבר אף אינו סביר, בשים לב לטיב הפגיעות ושעור הנכויות.

32. בגין נסיעות לטיפולים ומעקבים בעבר אפסוק באומדן 1500 ₪.

33. סך ראשי הנזק מסתכמים בסכום של 526,571 ₪.

34. אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:

א.526,571 ₪

ב. שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 80,091 ₪ .

ג. 705 ₪ בגין אגרה ראשונה.

ד. 2691 ₪, חלקו של התובע בשכרו של מומחה ביהמ"ש.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ט, 08 מאי 2019, בהעדר הצדדים.