המבקש הגיש תובענה זו ביום 18.09.2017 ע"ס 72,000 ₪ כנגד המשיב, בטענה כי זה חב לו בגין שירותים משפטיים שהעניק המבקש למשיב, שם נקבע שכר טרחתו כנגזרת משווי הנכסים בהם טיפל המבקש.

המשיב עתר למחיקתו של כתב התביעה משום שזה לא תאם את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) הנוגעות לניהול תובענה בסדר דין מהיר. לאחר בחינת עמדות הצדדים הוריתי למבקש לתקן את כתב תביעתו כך שזה יתאים להוראות התקנות (החלטה מיום 10.12.2017).

או אז התעורר אצל המבקש הצורך לקבל חוות דעת מומחה (אשר יש חובה לצרפה כבר לכתב התביעה המוגש בסדר דין מהיר), והוא עתר להארכת המועד להגשת כתב תביעה מתוקן שנקבע בהחלטתי מיום 10.12.2017. לאחר קבלת עמדת המשיב ותגובת המבקש לעמדה זו – קבעתי בהחלטתי מיום 18.01.2018, כי כתב התביעה המתוקן בסדר דין מהיר יוגש עד יום 15.03.2018.

זה לא הוגש, אך ביום 14.03.2018 עתר המבקש להורות על תיקון כתב התביעה באופן זה שהתובענה תנוהל בסדר דין רגיל, שכן לטעמו – לאחר קבלת חוות דעת המומחה – שכר הטרחה המגיע לו גבוה יותר, וסכומו עולה על סכום התובענה בסדר דין מהיר (75,000 ₪). משכך, עתר המבקש להתיר לו לתקן את כתב התביעה תוך תיקון סכום התביעה לסך של 90,000 ₪.

המשיב התנגד למבוקש, בין היתר משום משיכת ההליך שתיקון זה דורש, וכן משום העובדות השונות הנטענות לטעמו בטיוטת כתב התביעה לו עתר המבקש.

בין ובין קבעתי דיון בבקשה ליום 01.05.2018, וזאת בין היתר על מנת להביא את הצדדים להסכמות, שכן בשים לב למועד הגשתה של התובענה – אין בתיק אף לא כתב תביעה שכנגדו יכול המשיב להתגונן.

בשלב זה עתר המשיב לדחיית מעוד הדיון, כך שזה יתקיים במועד מאוחר יותר לחודש אוגוסט 2018, שכן ב"כ המשיב נמצאת בחופשת לידה, והתייצבות לדיון ביום 01.05.2018 אינה אפשרית.

לאחר קבלת עמדות הצדדים, ובין היתר עמדת המבקש כי אין כל טעם בקיומו של הדיון, נדרשת הכרעה בבקשות. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשתו של המבקש להידחות.

בהתאם לתקנה 214ז לתקנות – התובע, הוא המשיב במקרה זה, אינו רשאי לתקן את כתב תביעתו באופן זה שיוציא את התובענה מסדר דין מהיר ויעבירה לסדר דין רגיל. מכאן, שאין מקום לבקשתו של המבקש, ודינה להידחות אך מטעם זה בלבד.

בנוסף, קיים קושי נוסף לקבלת בקשת המבקש, אף אם לא הייתה קיימת המניעה הכרוכה בתקנה 214ז כפי שפורט לעיל. קבלתה של חוות דעת מומחה בטרם הגשתה של התובענה – הייתה חוסכת לכל הצדדים, ובמיוחד לבית המשפט, את הזמן והמשאבים שהושקעו לשם קבלת אותה מסקנה כפי שהתקבלה כעת אצל המבקש: כי שווי תובענתו עולה על תובענה בסדר דין מהיר, ועליו להגישה בסדר דין רגיל. הדבר נכון במיוחד גם אם שווי הנכס שהוערך על ידי המומחה – היה פחות מסכום של 75,000 ₪, או אז הייתה התובענה מוגשת בצורה מסודרת בסדר דין מהיר כולל חוות הדעת עליה היא מסתמכת. הדבר לא נעשה ויש להצר על כך.

נוכח האמור, בקשת המבקש נדחית. בנסיבות העניין, בין היתר בשים לב לבקשות הקודמות – יישא המבקש בהוצאות המשיב בסכום של 1,200 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ללא קשר לתוצאות התובענה.

המבקש יגיש הבהרה – תוך 10 ימים – האם ברצונו למחוק תובענה זו ולהגיש תובענה חדשה בסדר דין רגיל (ככל שהוא חפץ בכך ולפי שיקול דעתו), או לחילופין להגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר עד סכום של 75,000 ₪, באופן שכתב תביעה זה יהיה ערוך לפי הנדרש מכתב תביעה בסדר דין מהיר.

כבר עתה אציין – כי אין בהצעה למחיקת התובענה כדי להכריע בהוצאות בגין ניהולה של תובענה זו, ככל שאלה תידרשנה על ידי המשיב (ובלי קשר להוצאות שנפסקו בהחלטתי זו).

הדיון הקבוע ליום 01.05.2018 – מבוטל. תזכורת פנימית ליום – 14.05.2018.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ח, 29 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.