המשיב הגיש תובענה זו בסכום של 72,000 ₪ ביום 18.09.2017. לאחר מספר הליכי ביניים, דחיתי את בקשתו של המשיב לתיקון כתב התביעה כך שסכום התובענה יוגדל לסך 90,000 ₪, שכן הדבר היה מחייב הגדרת התובענה בסדר דין רגיל (החלטה בבקשה מספר 5 מיום 29.04.2018), דבר שאינו אפשרי נוכח האמור בתקנה 214ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בהחלטתי האמורה התבקש המשיב להודיע, האם הוא עומד על ניהול התובענה בסכומה הוא (או הגדלתה לסך 75,000 ₪ - המקסימום האפשרי בסדר דין מהיר), או מחיקתה ופתיחת הליך חדש לפי שיקול דעתו של המשיב. כמו כן, לאור בקשותיו של המשיב לתיקון כתב תביעתו (כאשר ההחלטה הקודמת הנוגעת לכך היא משום מחדליו של המשיב עצמו) – נפסקו הוצאות בסכום של 1,200 ₪ לזכות המבקש.

לאחר הודעת המשיב, נמחקה תובענה זו בפסק דיני מיום 30.04.2018, שכן המשיב העדיף הגשתה של תובענה חדשה ומחיקתה של תובענה זו.

עתה, עותר המבקש לחיוב המשיב בשכ"ט עוה"ד בגין ניהולה של תובענה זו. המבקש טוען, כי ניהול התובענה – עד לסיומה בפסק דין – חייב אותו בתשלום שכר טרחה לבאת כוחו, ואין נפקא מינה שנפסקו הוצאות בסכום של 1,200 ₪, שכן הוצאות אלה שיפו את המבקש בגין בקשותיו השונות של המשיב, ולא בגין ניהול התובענה בכללותה. התובענה נוהלה זה יותר משבעה חודשים, ויש לתת על כך את הדעת בפסיקת הוצאות המבקש.

המשיב התנגד למבוקש. המשיב טען, כי פסיקת ההוצאות בסכום של 1,200 ₪ מיצתה את ההוצאות שזכאי להן המבקש. עוד נטען, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר או באסמכתאות, וכי בסיס בקשתו זו של המבקש הוא הבסיס אשר שימש את בית המשפט בפסיקתו הקודמת לעניין זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה – נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי. הגם שהמבקש לא עתר לפסיקתו של סכום מסוים, צורפו שתי חשבוניות מס בגין שכ"ט ב"כ המבקש לתגובה לתשובה בלבד (בסכום כולל של 11,700 ₪ כולל מס ערך מוסף), ומפאת מועד צירופן (בתגובה לתשובה בלבד, במקום לבקשה) – איני מעניקה לאסמכתאות אלה משקל בהחלטתי.

הכלל הוא – כי בסיום של הליך משפטי – זכאי הצד הזוכה לפסיקת הוצאותיו, הכוללות בין היתר את הוצאות הייצוג, הוא שכר טרחת עו"ד. במובן זה, ביקש המשיב למשוך את תובענתו זו, ובכך סיים את ההליך הנוכחי לטובת המבקש. אין כל משמעות – האם ייפתח תיק נוסף, האם תוגש תובענה נוספת, והאם המבקש יידרש להתגונן שם. יש לבחון את ניהולה של תובענה זו בלבד.

העובדה, כי בהחלטתי מיום 29.04.2018 נפסקו הוצאות לזכות המבקש – אין בה כדי לאיין את פסיקת ההוצאות בגין סיומה של התובענה ומחיקתה, שכן טיפול בבקשה – הוא דבר אחד, וניהול תובענה – הוא דבר אחר. הגם שקיימת חפיפה מה בין הדברים, אין מדובר על אותן הוצאות. קבלתו של תיק לטיפולו של עו"ד דורש לימוד החומר, הבנת המטריה המשפטית, טיפול בסוגיות שונות מול הלקוח וכיוצא בזה – אף אם לא מוגש כתב הגנה בתובענה. בנוסף, ציינתי מפורשות בהחלטתי מיום 29.04.2018, כי החלטתי האמורה – אינה מכריעה בשאלת ההוצאות בגין ניהולה של התובענה בכללותה.

לצד זאת, ברור כי תובענה זו נוהלה על ידי המבקש בצורה מצומצמת ביותר. כך, לא התנהל דיון, לא הוגש כתב הגנה מטעם המבקש, ולא הוגשו כל מסמכים נוספים (תצהירים או סיכומים) – למעט הבקשות שנדונו והוכרעו.

לבסוף, כאמור, העובדה כי המבקש יצטרף להתמודד עם תובענה נוספת, כפי שציין המשיב, אין בה כדי לאיין את זכותו לקבלת שכ"ט בגין ניהולה של תובענה זו, הגם שזו נוהלה בצמצום.

משום כל אלה, ראיתי לנכון לחייב את המשיב בהוצאות המבקש בגין ניהול התובענה בסכום של 2,000 ש"ח אשר תשולמנה תוך 30 ימים מהיום.

אבהיר – כי סכום ההוצאות בהחלטתי זו הוא בנוסף לסכום ההוצאות שנפסק בהחלטתי מיום 29.04.2018.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ח, 12 מאי 2018, בצאת השבת, בהעדר הצדדים.