ניתנה ביום 19 נובמבר 2017

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשותיהן של המשיבות 1,2 (להלן גם: מילועוף וההסתדרות בהתאמה) לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו.

2. עניינן של הבקשות, בערעור שהגיש לבית דין זה ארגון כח לעובדים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 17.7.2017 (כב' השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר יעקב גרינשטיין ומר דוד פסח; ס"ק 21365-08-14, 21377-08-14), בו נדחתה עתירתו של הארגון להכרה בעובדי מערך הכשרות במילועוף (השוחטים והמשגיחים) כיחידת מיקוח נפרדת, אשר הוא ארגון העובדים היציג בה.

3. לטענת המשיבות 1-2, הערעור הוגש באיחור ניכר, שכן לטעמן, יש להביא את ימי הפגרה במניין הימים להגשתו. לחלופין טוענות המבקשות, כי ככל שבית הדין יקבע שאין להביא את ימי הפגרה במניין הימים להגשת הערעור, הרי שהערעור הוגש ממילא באיחור של יום אחד, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד להגשתו ומבלי שהמערער הצביע על טעם מיוחד או על טעם כלשהו להארכת מועד. עוד טוענות המבקשות, כי נמוכים סיכויי הערעור וכי קביעותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו ראויות להתאשר.

4. המערער ביקש מבית הדין לדחות את הבקשות לסילוק הערעור על הסף, תוך שטען, כי אין להביא את ימי הפגרה במניין הימים להגשת ערעור בסכסוך קיבוצי. לטענת המערער, טעות משרדית בתום לב, הכרוכה ביציאתה לחופשת לידה של רכזת המערך המשפטי בארגון, היא שגרמה להגשת הערעור באיחור בן יום אחד. משכך, ביקש המערער מבית הדין, ליתן הארכת מועד להגשת הערעור מטעמים אלה: המערער מסר למשיבות הודעה על כוונתו להגיש ערעור במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשתו; מדובר באיחור קל בן יום אחד בהגשת הערעור; מדובר בסכסוך קיבוצי שיש להעדיף את בירורו לגופו של עניין; הערעור מעלה לדיון שאלות עקרוניות במשפט העבודה הקיבוצי ולא ניתן לומר כי נמוכים סיכוייו; ההלכה הפסוקה הכירה באפשרות שטעות משרדית תעלה כדי טעם מיוחד להארכת מועד, כאשר אין המדובר במקרה של זלזול או הזנחה.

5. לאחר שקילת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות לסילוק הערעור על הסף להידחות, באשר לא ניתן לקבוע כי הערעור הוגש באיחור, כמפורט מטה:

תקנה 20(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי בסכסוך קיבוצי הוא 14 יום מיום השימוע או מיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם הוא ניתן בהעדר הצדדים, לפי המאוחר.

במקרה שלפני, פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 17.7.2017 והמערער מאשר כי הוא 'נמסר' לו באותו יום. אולם, במערכת נט המשפט, לא נמצא תיעוד לביצוע המצאה כדין או המצאה כלשהי של פסק הדין לצדדים ביום 17.7.2017, או בכלל; אף לא נמצא תיעוד לצפייה של גורם מטעמו של המערער בפסק הדין, להבדיל מצפייה יזומה של המשיבים 1-2 בפסק הדין; כך, אף לא מתועדת המצאה או צפייה של עו"ד איאן יפה בפסק הדין במערכת נט המשפט, אליה מתייחס המערער בהודעתו מיום 15.11.2017. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע שנעשתה המצאה כדין למערער על פי אחת החלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וממילא לא ניתן לקבוע שהערעור הוגש באיחור מתוקף 'כלל ההמצאה'.

יוער, כי גם ככל שמזכירות בית הדין הודיעה לצדדים טלפונית על קיומו של פסק הדין, כאמור בהודעתה של מילועוף מיום 16.11.2017, אין בכך די כדי לקבוע שנעשתה המצאה כדין של פסק הדין לצדדים.

6. מכל מקום, הואיל שהמערער מאשר שפסק הדין 'נמסר' לו ביום 17.7.2017, נבחן האם ישנה הצדקה ליישום 'כלל הידיעה' בנסיבות העניין, באופן בו ימנו הימים להגשת הערעור ממועד ידיעתו של המערער על פסק הדין ביום 17.7.2017.

בפסיקה של בית המשפט העליון^[1] וכן בפסיקה של בית דין זה נקבע^[2]:

"במרוצת השנים, התפתחה בפסיקה גישה לפיה ניתן, במקרים מיוחדים, למנות את הימים להגשת ערעור מן המועד בו הגיע פסק הדין לידיעתו של המערער, אף אם פסק הדין עליו הוא מבקש לערער הומצא לו במועד מאוחר יותר. גישה זו כונתה בפסיקה "כלל הידיעה" .על פי גישה זו, ניתן לתת תוקף ל"כלל הידיעה" במקרים חריגים ומיוחדים בהם קיים "דבר מה נוסף", כלשונו, המצדיק סטיה מן האיזון שערך מחוקק המשנה בדיני ההמצאה שבתקנות. גישה זו אומצה על ידי בית דין זה. כך, בפרשת שדה (עא"ח 18/07 ד"ר אילן שדה – אוניברסיטת בן גוריון; [פורסם בנבו] פסק דין מיום 3.3.08) נקבע העקרון כי "גישת הידיעה" תיושם במקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים שני תנאים בסיסיים של ידיעה ממשית של בעל הדין על תוכן פסק הדין ואופן התנהגותו בניהול ההליכים מאז. הכלל הוא שיש להעדיף את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה", זאת בתנאי ש"כלל ההמצאה" אינו משמש מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט."

בפסק דין לובנה אבו עוקסה^[3] קבע בית המשפט העליון, כי ניתן לקבוע שיש למנות את הימים להגשת הערעור מהמועד בו ניסו להמציא את פסק הדין לידי בעל הדין המערער, אם הוכח כי הוא ידע על פסק הדין בצורה מלאה וברורה, הוכח כי בעל הדין המערער פעל בחוסר תום לב לאור ידיעה זו, עת בעל הדין המבקש לערער נאחז או אף משתמש בפגם בהמצאה על מנת להשיג יתרון דיוני החורג מתכלית התקנה. חובת תום הלב תיבחן לאור התנהגותו של בעל הדין המערער וחלוף הזמן. וכך נאמר שם:

"הסיטואציה השניה עניינה במקרה בו לא נעשה כל ניסיון המצאה או נעשה ניסיון המצאה פגום, מבלי שבעל הדין התנהג אקטיבית באופן חסר תום לב, כפי שפורט בפסקה הקודמת. חובת תום הלב בהקשר הנדון תיבחן לאור חלוף הזמן, שעה שבעל דין משתמש בפגם בהמצאה על מנת לזכות להארכת מועד דה פקטו (ראו: פרשת קלינגר וההפניות שם לעניין זה). כלומר, מקום בו הוכח כי בעל הדין המערער יושב על המדוכה למרות שידע על מתן פסק הדין וניסיון ההמצאה לידיו, והתמהמהותו נובעת למעשה מניסיון להשיג יתרון דיוני בדמות הארכת המועד להגשת הערעור. יש להבהיר לעניין זה כי הקביעה שבעל דין הפר את חובת תום הלב לאור חלוף הזמן כשלעצמו, תבוא רק בעקבות חלוף זמן משמעותי, היינו חריגה ניכרת מהתקופה הקבועה בתקנות לשם הגשת ערעור. זאת, מאחר שכאמור נקודת המוצא היא שאין פסול בעמידתו של בעל דין על זכותו נוכח הידיעה לכשעצמה".

7. הנה כי כן, הפסיקה העדיפה את 'כלל ההמצאה' על פני 'כלל הידיעה', מקום בו 'כלל ההמצאה' לא משמש מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או לשימוש בלתי סביר או בלתי הוגן בהליכי בית משפט. 'כלל הידיעה' יוחל במקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים של ידיעה ממשית של בעל הדין על תוכן פסק הדין ושל אופן התנהגותו בניהול ההליכים מאז, אשר מצביע על חוסר תום לב או שימוש לא סביר בהליכי משפט.

8. המקרה שלפני, אינם ממין אותם מקרים חריגים המצדיקים החלת 'כלל הידיעה' על המערער. אמנם, אין חולק כי היתה למערער ידיעה ממשית על תוכן פסק הדין ביום 17.7.2017. עם זאת, לא ניתן לקבוע, כי התנהגותו של המערער מאז ידיעתו על פסק הדין נגועה בחוסר תום לב, כי הגשת הערעור במועד בו הוגש מהווה שימוש בלתי סביר בהליכי משפט או כי המערער ישב על המדוכה בנסיון להשיג יתרון דיוני בדמות הארכת מועד להגשת ערעור.

ראשית, ומבלי שנדרש להכרעה בשאלה האם ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת ערעור בסכסוך קיבוצי, הרי שטענתו של המערער כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת ערעור זה, יש לה אחיזה של ממש בהלכה הפסוקה ^[4]. במצב דברים זה, אין לייחס למערער חוסר תום לב או שימוש בלתי סביר בהליכי משפט בהסתמכו על הפסיקה העדכנית בעניין זה, אף אם קיימות גם דיעות אחרות בפסיקה, אשר המשיבים תומכים בהן. יוער בהקשר זה, כי הפסיקה עליה מסתמך המערער בטיעוניו מאוחרת לפסיקה אליה מפנים המשיבים בכתבי בי-דין מטעמם.

שנית, דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך, שהמערער הביא לידיעת המשיבות - הן במהלך דיון אחר שהתקיים בין הצדדים ביום 17.7.2017 והן בהודעת דואר אלקטרוני מיום 2.8.2017 - את העובדה שהוא שוקל הגשת ערעור על פסק הדין. זאת, תוך שהמערער מפנה את המשיבות בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 2.8.2017 לפסיקה הקובעת כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת הערעור. עובדה זו, מצביעה גם היא על כך שלא נעשה בנסיבות העניין נסיון להשיג יתרון דיוני נסתר מעיני המשיבות.

מסקנה הדברים היא, כי בהעדר המצאה כדין, ובהעדר טעמים המצדיקים את החלת כלל הידיעה על המערער, לא ניתן לקבוע כי הערעור הוגש באיחור. די באמור כדי להורות על דחיית הבקשות.

9. טרם חתימה אוסיף, כי גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה שנעשתה המצאה כדין למערער ביום 17.7.2017, הרי שהיה מקום להורות על הארכת המועד להגשת הערעור עד מועד הגשתו בפועל. זאת, נוכח מדיניותם של בתי הדין לעבודה לאפשר לצדדים לסכסוך קיבוצי למצות טיעוניהם לגופם, כפי שזו באה לידי ביטוי בשורת הלכות^[5], בשים לב לכך שהמערער הודיע למשיבות ביום 17.7.2017 וביום 2.8.2017 כי הוא שוקל הגשת ערעור, באופן אשר מנע מהן לפתח צפייה לסופיות הדיון, ומאחר שהערעור מעלה לדיון שאלות משפטיות בעלות משקל בתחום משפט העבודה הקיבוצי, שמן הראוי שערכאת הערעור תדרש להן.

10. סוף דבר – בקשותיהן של ההסתדרות הכללית ושל מילועוף לדחיית הערעור על הסף נדחות.

סיכומי הצדדים יוגשו כפי שנקבע.

הואיל ומדובר בסכסוך קיבוצי, לא יעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח (19 נובמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. רע"א (עליון) 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, 8.7.2007. ↑

2. ע"ר (ארצי) 38199-05-11 נתן קרמר - שרה אורן, 29.8.2011; ע"ר 54130-06-16 מחמד אדם מהדי מוחמד - שמש חי אחזקות בע"מ, 20.2.2017; ע"ר (ארצי) 9952-04-12 מדינת ישראל – מירון חומש, 20.9.12; ע"ר (ארצי) 41346-03-12 חיים כץ – נופשים פלוס בע"מ, 11.4.13. ↑

3. רע"א (עליון) 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, 8.7.2010. ↑

4. ראו: עס"ק 34526-09-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מסיעי שדרות כהן ובניו בע"מ, 6.11.2014 וההפניות שם. ↑

5. עא"ח (ארצי) 1025/02 ארגון הסגל האקדמי - אוניברסיטת חיפה - אורנים - בית הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית, עבודה ארצי כרך לג(57) 34); עא"ח (ארצי) 1002/00 T.W.A. – ההסתדרות הכללית, מיום 19.3.00. ↑