02 ינואר 2018

ב"כ המערער עו"ד איתי סבירסקי ועו"ד זאב שצקי

ב"כ המשיבה 1 עו"ד טל עינת בן אריה ועו"ד קרן וידברג

ב"כ המשיבה 2 עו"ד ורד ויץ

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר יעקב גרינשטיין ומר דוד פסח; ס"ק 21365-08-14 וס"ק 21377-08-14) בו נקבע כי אין להכיר בעובדי מערך הכשרות במילועוף (השוחטים והמשגיחים) כיחידת מיקוח נפרדת, מכאן שאין לקבוע כי המערער הוא ארגון עובדים יציג ביחידת מיקוח זו.

2. לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים ובחנו את כלל החומר שהוגש לפנינו, הננו סבורים כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי פירט היטב את העובדות שהיוו את התשתית לבקשה שהוגשה בפניו והסיק נכונה את המסקנות המשפטיות הנובעות מאותן עובדות.

3. נדגיש כי טענתו של ב"כ המערער כי מילועוף כביכול קלטה את עובדי הקבלן על מנת להחליש אותם ולא על מנת לחזק אותם, לא הוכחה. מעבר לכך, יש לברך על קליטת עובדי קבלן אצל המעסיק. במיוחד כאשר אותו מעסיק הוא מפעל מאורגן ותנאי ההעסקה נקבעים במשא ומתן קיבוצי עם ארגון העובדים היציג אצלו (המשיבה מס' 2) ושבסופו נחתם הסכם קיבוצי.

4. המדיניות על פי פסיקת בית הדין הזה היא כי יש להימנע מפיצול העובדים ליחידות מיקוח קטנות ורבות ולעודד קיומה של יחידת מיקוח אחת שככל שניתן תכלול את מירב העובדים. לא מצאנו כי בנסיבות שלפנינו הוכח מאפיין מיוחד או אינטרס מיוחד של עובדי מערך הכשרות בכל הקשור ליחסי העבודה ותנאי העבודה.

5. אנו סמוכים ובטוחים כי המשיבה 2 תדע לייצג את העובדים נאמנה ותפעל בעניין יצוגם במפעל על פי תקנונה, תוך מתן אפשרות להשמיע את קולם.

6. סוף דבר, כאמור לעיל, הערעור נדחה.

משמדובר בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח (02 ינואר 2018), בנוכחות הצדדים.