1. לאחר שהתובעת אימצה את המלצת בית הדין במסגרתה נדחתה התביעה בפסק דין מיום 16/11/2020, נותרה המחלוקת בין הצדדים בשאלה - האם יש לפסוק הוצאות וככל שכן, מה גובהן בנסיבות העניין.

2. ככלל, אמות המידה המנחות לצורך בחינת השאלה האם יש מקום להשית על בעל דין הוצאות, נעוצות בצידוק שבהגשת ההליך מלכתחילה, האם ההליך הגשים את מטרתו, מהו הסעד שהתבקש בפועל, ומה הסיבה בעטיה נדרש בית הדין לקיים ההליך (לעניין השיקולים המנחים, אף אם בעניין אחר בטיבו, השווה: בג"ץ 1946/07 אלעוברה ואח' נ' שר השיכון ואח' - פורסם במאגרים).

3. יישומם של אמות מידה אלה במקרה דנא, מניח מסד להגיון כי היה מקום לניהול ההליך.

4. בתחילה סברה התובעת כי מבחינה סובייקטיבית דרך הילוכה של הנתבעת שיקף התנהלות לא ראויה העולה כדי הצדקה לקבלת הסעדים המבוקשים. ואולם, עם התקדמות ההליך ושמיעת העדים הרבים בתיק ובשים לב לתוצריה, נגלתה התמונה העובדתית במלואה. אז התחוור כי תחושותיה של התובעת לא עמדו בקנה אחד עם המציאות כפי אשר נחזתה כהווייתה.

5. אכן. על בעל דין לכלכל צעדיו ולהפנים כי הגשת תביעה תחייב את הצד השני להשקיע תשומות ומשאבים, על מנת להתגונן כהלכה. בפרט נכון הדבר, מקום בו מדובר בסעד כספי משמעותי של כ – 427,000 ₪, הכורך בחובו מידת חשיפה משמעותית.

6. ואולם , כאמור, התרשמנו כי אין המדובר בתביעת סרק שבמסגרתה חפצה התובעת לנהל הליך ללא תוחלת, אלא שראתה את המציאות באופן התואם את מצבה הרפואי, כפי שהוכר ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

7. מנגד, לאחר שנשמעו ההוכחות נחקרו 4 מצהירים מטעם הנתבעת ו – 2 מצהירים מטעם התובעת ובכללם התובעת עצמה, רק אז, לא היה מקום לעמוד על קבלת פסק דין.

8. בסיכומי התובעת, נטען כי התובעת הסכימה לאמץ את המלצת בית הדין ובלבד שלא תחויב בהוצאות.

9. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי יש לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות של 15,000 ש"ח שישקפו את ההוצאות הגבוהות שנגרמו לנתבעת, נוכח ריבוי ההליכים הרבים והבקשות שהוגשו במסגרת התביעה ובעיקר אופן התנהלותה אשר בחרה להתעלם מהמצב המשפטי והעובדתי אשר גרר את הנתבעת כאמור להוצאות בלתי מבוטלות.

10. יובהר, כי הערותיו של בית הדין בתום הליך ההוכחות, שיקפו מצב משפטי ועובדתי שככל שהתובעת היתה עומדת על קבלת פסק הדין, היה קושי לדחות את התביעה ללא הוצאות משמעותיות שהיו מושתות על התובעת וזאת כאמור, לנוכח התשומות הגבוהות שבהן נשאה הנתבעת לרבות הצורך בנטילת ייצוג משפטי.

11. לא ניתן להלום כי זו תפעל לנהל הליך עקר, תיטול ייצוג ובכך לגרום לה לחסרון כיס נוסף, מבלי לשקף זאת בהוצאות מסוימות שיהא בהם כדי לצמצם ולו במעט את הוצאותיה.

12. נוכח כל האמור, בשילוב העובדה כי מדובר במי אשר עבדה כמעט שני עשורים בנתבעת ובהתחשב במצבה הפרסונלי ובעובדה כי מטה לחמה מצומצם באופן יחסי, באנו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין ועל מנת לאזן במעט את ההוצאות שנגרמו לנתבעת, תישא התובעת בהוצאות מופחתות להוצאות משמעותיות שהיו מושתות אילו ההליך היה מתנהל עד תומו.

13. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2500 ₪ אשר ישולמו ב – 5 תשלומים שווים. כאשר התשלום הראשון החל מתאריך 1.3.2021 ויתר התשלומים בכל 1 לחודש שלאחריו.

14. בית הדין מברך שוב את הצדדים אשר השכילו למצות את העניין בדרך אשר מנעה הכרעה בתיק.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.