לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקש טוען כי לשם הכשרת הבנייה הוגשה תכנית, אשר קיבלה תוקף ביום 16.7.17. לצורך סימון קווי בניין, הוגש תצ"ר, אשר קיבל אישור "כשרה לרישום", והמבקש פעל מיידית לצורך הגשת בקשה לסימון קווי בניין . כיום ממתין המבקש לאישור הבקשה לסימון קווי בנין, ומיד לאחר אישורה תוגש הבקשה לקבלת היתר בנייה. להערכת האדריכל, הבקשה לסימון קווי בניין תאושר תוך חודש ימים.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בבנייה בהיקף של 317 מ"ר שנבנתה לפני כ-13 שנים . המבקש מסתמך בבקשתו על אותן נסיבות שפורטו בבקשה מיום 28.3.19. יוצא שבמשך 9 חודשים לא חלה התקדמות בהליך הוצאת ההיתר, ועל כן אין מקום למתן ארכה.

בתשובה טוע ןהמבקש, כי עשה כברת דרך משמעותית בהליכי התכנון, וכי הוא ממתין כיום רק לקבלת אישור הבקשה לסימון קווי בניין.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2002, וטרם הוכשרה. חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, והעובדה שהתכנית נכנסה לתוקף עוד בשנת 2017, הרי שמאז לא חלה תכנונית של ממש ועד היום לא הוגשה בקשה להיתר בנייה. זאת ועוד, מאז הגשת הבקשה הקודמת ביום 28.3.19 והארכה שניתנה בעקבותיה לא חלה התקדמות כלשהי בהליך ההכשרה וגם בבקשה הקודמת טען המבקש כי הוא ממתין לקבלת איור לסימון קווי בניין.

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית לאחרונה בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

ניתנה היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.