1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, זאת לאחר שלא קיים צו הריסה או התאמה עליו שהוטל עליו במסגרת גזר דין בת"פ 5030/2001.
2. הבינוי מושא כתב האישום המתוקן הוא בינוי שתי קומות בשטח כולל גדול במיוחד של כ-1020 מ"ר.
3. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן הצו הורה על התאמה/הריסה עד ליום 1.7.2003. מועד ביצוע הצו הוארך מעת לעת עד ליום 6.12.2015. תקופת אי הציות היא מיום 6.12.2015 ועד ליום 11.8.2016.
4. להשלמת התמונה יוער כי כתב האישום הוגש תחילה לגבי תקופה ארוכה יותר (עד ליום 8.1.2017). כתב האישום תוקן בהמשך, אחר שנמצאו הארכות מועד (אף אם לא רציפות) החל מיום 11.6.2016 ועד מועד הגשת כתב האישום.
5. באשר לניהול ההליך אציין שהנאשם כפר באשמה ביום 22.11.2018 (כפירה כללית ולא מפורטת) ודיון הוכחות נקבע ליום 26.6.2019. במועד זה תוקן כתב האישום וב"כ הנאשם הבהיר כי הנאשם כופר גם בעובדות כתב האישום המתוקן. עוד אציין שהנאשם לא התייצב למועד הוכחות זה (ללא כל נימוק להיעדרות). בנסיבות אלה ולבקשת ב"כ הנאשם נקבע מועד הוכחות נוסף ליום 11.7.2019 (תוך הטלת הוצאות והוצאת צו הבאה).

במועד דיון ההוכחות הנוסף הודיע ב"כ הנאשם כי "אין צורך בניהול הוכחות", מאחר והנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

לצד ההודאה שניתנה ביום 11.7.2020, ביקש ב"כ הנאשם לטעון טענה משפטית ובהחלטה מאותו מועד התאפשר לבא כוחו להגיש טענתו בכתב עד יום 5.8.2019. טענה בכתב לא הוגשה ולפיכך נקבע מועד להכרעת דין ולטיעונים לעונש ליום 19.11.2019. או אז הוגשה ביום 11.9.2019 בקשת הנאשם לביטול כתב האישום בטענת "הגנה מן הצדק", זאת בטענה שהנאשם לא קיבל התראה וזימון לחקירה טרם הגשת כתב האישום. טענה זו דרשה תגובה ותגובה לתגובה ובסופו של יום (לאחר עיכוב עקב התנהלות המאשימה), נדחתה בהחלטה מפורטת מיום 14.11.2019.

1. לאחר כל זאת הורשע הנאשם בדיון שהתקיים ביום 19.11.2019 ובמועד זה ביקש בא כוחו דחייה בטיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשם ועמד על היקף הבנייה הבלתי חוקית ועל הימשכות העבירה. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את העובדה שמדובר בבנייה רחבת היקף שנלווה לה רווח כלכלי ניכר. עוד טענה המאשימה שמדובר בעבירה הנמשכת מזה שנים רבות, אשר עד היום לא הוכשרה.

לטענת ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, התכניות והבקשות שהגיש הנאשם לשם הכשרת הבינוי נסגרו או נדחו. ב"כ המאשימה הפנה להחלטה בתיק בקשה להיתר 15/0197 שנסגר לבקשת מגיש הבקשה עוד ביום 10.3.2015 ולגניזת תכנית שמספרה 632893 ביום 5.9.2018.

על רקע זה, עתרה המאשימה, להטלת מאסר על תנאי, קנס יומי בסך 1400 ₪ ליום, וזאת בתוספת לקנס מקסימלי בגובה 29,200 ₪. מבחינת סכום הקנס הכולל עתר ב"כ המאשימה לקנס כולל של 379,200 ₪ (350,000 ₪ בגין קנס יומי, בתוספת הקנס המקסימלי). כן התבקשה קביעה שצו ההתאמה ייכנס לתוקף בעוד חודשיים.

1. ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו לקושי בהכשרת מבנים במזרח ירושלים, נוכח העדר רישום מקרקעין ומורכבות ההליך התכנוני. כן הפנה ב"כ הנאשם למצבו הבריאותי של הנאשם (הוגשו מסמכים). לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם פועל לשם הכשרת המבנה ומצוי בשלב מתקדם בהליך הרישוי, לאחר שהוועדה המקומית אישרה לצורך כך תכנית בינוי (מכוח התכנית הקיימת).

ב"כ הנאשם הוסיף כי נכון להקל בעונשו של הנאשם נוכח הודאתו ולקיחת האחריות על העבירה.

לטענת ב"כ הנאשם אין מקום להטלת קנס יומי ויש להסתפק בהטלת קנס מקסימלי בגובה 29,200 ₪. לשם השלמת הליכי הרישוי והכשרת העבירה, התבקשה ארכה של שנה במועד ביצוע הצו.

1. לבקשת ב"כ הצדדים ונוכח חוסר בהירות באשר למצב הטיפול בהליך ההכשרה בעת הזו, אפשרתי לב"כ הנאשם להגיש את ההחלטות הרלוונטיות של רשות הרישוי ולב"כ המאשימה לבחון את ההחלטות ולהתייחס לנושא בכתב. ב"כ המאשימה התייחס בפירוט למצב התכנוני בתגובתו מיום 22.1.2020 ובתגובתו מאותו יום השיב ב"כ הנאשם.

מצב הליך ההכשרה כפי שנטען על-ידי הצדדים

1. למצב הליך ההכשרה חשיבות לענין קביעת הקנס היומי ואקדים ואציין כי מדובר כמובן בראש ובראשונה במצב ההליך בעת ביצוע העבירה (תקופת "אי הציות"). עם זאת, קיימת חשיבות בהקשר זה גם להליכי ההכשרה לאחר מכן, וזאת בפרט נוכח שיקול הדעת בקביעת שיעור הקנס היומי.
2. לטענת ב"כ הנאשם, הליך הרישוי מצוי בשלב מתקדם לקראת הוצאת היתר בניה. נטען כי תכנית בינוי אושרה ביום 3.6.2019. ב"כ הנאשם ביקש להגיש את החלטות רשות הרישוי הרלוונטיות לאחר הדיון (עמ' 9 ש' 9). בפועל הוגשה החלת הוועדה המקומית (המוסמכת לאשר תכנית בינוי). החלטה זו הוגשה וסומנה נ/4 ואציין שבמסגרתה נקבע כי "כיוון שמדובר בתכנית בינוי מכוח תכנית מאושרת, ניתן לאשר את התכנית בהתאם לזכויות המאושרות. לאור היקף העבירה והליכים המשפטיים שבנדון קובעת הוועדה כי תוקף תכנית הבינוי הוא לשנה אחת".

ב"כ הנאשם הגיש במהלך הטיעון לעונש מכתב מטעם האדריכל המטפל בבקשה (נ/1). במכתב זה נטען כי לאחר החלטת הוועדה המקומית התקיימו מספר ישיבות עם הפרנטית האחראית לשם קידום הבקשה להיתר להחלטת וועדה. להערכת בעל המקצוע היתר המכשיר את כל העבירות יתקבל בקרוב. מכתב בעל המקצוע נתמך גם בתכתובת דוא"ל בין בעל המקצוע ובין רפרנטית בוועדה המקומית, ממנה עולה שהתיק מצוי בשלבי בחינה אחרונים וצפוי לעלות לדיון הוועדה "הקרובה ביותר".

1. מאחר שב"כ הנאשם ביקש להציג לאחר הדיון החלטות בהיבט התכנוני ולצורך בדיקת המסמכים שהגיש וכן המסמכים שהציג במהלך הדיון, ובהסכמת הצדדים, ניתנה זכות השלמת טיעון בהיבט זה לב"כ המאשים (ומכאן זכות תגובה אחרונה לב"כ הנאשם). עוד אוסיף כי מכתבו של בעל המקצוע מטעם הנאשם לא היה ברור וגם בשל כך נדרשה בחינה משלימה. להשלמת התמונה אציין שההחלטות שצורפו לתגובת המאשימה היו אמורות להיות מצורפות ע"י ב"כ הנאשם שאמור היה להגיש את מכלול ההחלטות.
2. מכל מקום בעת הזו התמונה הובהרה. לאחר דחיית הבקשה להיתר בשנת 2015, אליה הפנה ב"כ המאשימה בטיעוניו, הוגשה בקשה חדשה ביום 27.10.2016 (מספר בקשה 2016/1104). רשות הרישוי דנה בבקשה זו ביום 12.9.2017 והחליטה שיש צורך בשלושה הליכים דיון בבקשה: הכנת תכנית בינוי, פרסום הקלה ותיקון התכניות בתיאום עם בוחן ולאור פירוט שניתן (נספח ג' להודעה המשלימה). אציין שהסמכות לאשר תכניות בינוי והקלה נתונה לוועדה המקומית (ולא לרשות הרישוי). על רקע זה ניתן להבין את החלטת הוועדה המקומית מיום 3.6.2019 שהציג ב"כ הנאשם.

באשר להתקדמות ההליך לאחר ההחלטה מיום 3.6.2019, הפנה ב"כ המאשימה למסמך ממנו עולה כי לכל הפחות עד ליום 12.12.2019 לא תוקנה הבקשה להיתר בהתאם לתכנית הבינוי שאושרה (נספח ד' להודעה המשלימה).

1. לסיכום, בהיבט הרלוונטי לשקילת העונש הראוי עולה מטיעוני הצדדים ומהמסמכים תמונה זו לגבי התקדמות הליך ההכשרה:

• לגבי התקופה מושא כתב האישום המתוקן (6.12.2015 עד 11.8.2016) לא הפנה ב"כ הנאשם להליך תכנוני כלשהו. עם זאת, עולה מהמסמכים שהוגשו ע"י ב"כ המאשימה כי בתקופה שקדמה לכך נעשה מאמץ לקדם את הליכי ההכשרה, שבסופו נגנזה בקשת היתר קודמת.
• ביום 27.10.2016 נפתחה בקשת היתר חדשה. ביום 12.9.2017 התוותה רשות הרישוי את המתווה שיכול לאפשר את קידום הבקשה, לרבות אישור תכנית בינוי. כעבור למעלה מ-20 חודשים הוצגה התקדמות משמעותית בהיבט של אישור תכנית הבינוי, וזאת בהחלטת הוועדה המקומית מיום 3.6.2019. באשר לתקופה שחלפה מיום 3.6.2019 הוצגה התקדמות משמעותית נוספת מהחודש האחרון טרם מועד הטיעונים לעונש (ואולם מהמסמכים עולה שעד יום 12.12.19 לא תוקנה הבקשה כנדרש ובהתאם לתכנית הבינוי).

מתחם העונש ההולם

1. על מתחם העונש חולש עיקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). את מתחם העונש ההולם יש לקבוע תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
2. הפסיקה חזרה והדגישה כי עבירות על חוק התכנון והבנייה מהוות מכת מדינה שיש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה בשים לב, בין היתר, לאינטרס הכלכלי הנלווה לעבירות אלה.

העבירה בה הורשע הנאשם, עבירת הפרת צו שיפוטי, פוגעת הן בערכים המוגנים העומדים בבסיס חוק התכנון והבניה, והן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי, שהם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, ניתן ביום 23/06/11, פסקה 8 לפסק הדין).

1. מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים מבחינת היקף הבינוי ומשך הפרת הצו השיפוטי, היא הטלת מאסר על תנאי וכן הטלת סכום הקנס שלעיתים מגיע לכדי הקנס המרבי (ראו סקירה מפורטת בתו"ב 61872-01-16 מדינת ישראל נ' עבאסי, פורסם בנבו, מיום 27.10.19).
2. באשר למדיניות הענישה הנהוגה ולסכום הקנס הכולל במקרים בהם מדובר באי קיום צו שיפוטי וכאשר מדובר בבינוי בהיקף בינוי נרחב במיוחד, הענישה הנוהגת היא קנס מקסימלי בצירוף קנס יומי בסכום משמעותי (ע"פ 50877-01-15 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' אבו רמילה, 23.2.15). באשר להתקדמות בהליך התכנוני הרי שזו מהווה שיקול בקביעת סכום הקנס היומי ואולם כאשר מדובר בבינוי בהיקף נרחב ובתקופת אי ציות ארוכה, אין מקום להמנע מהטלת קנס יומי (עפמ"ק 18946-10-19 מדינת ישראל נ' אבו חדיר, 15.1.2019).

לגבי סכום הקנס היומי שהוטל לגבי עבירת אי ציות לצו שיפוטי ולגבי בינוי בהיקף דומה אפנה גם לתו"ב 47700-04-16 מדינית ישראל נ' גוליס, 21.10.2018 (עבירת אי ציות "ראשונה" לתקופה של 257 יום, בנייה בהיקף 1,460 מ'"ר, קנס יומי של 600 ₪ ליום, קנס כולל של 183,000 ₪). כן אפנה לפסיקה נוספת הנוגעת להיקפי בניה רחבים במיוחד במסגרתה הוטל קנס יומי בגובה 500 ₪ ליום (ע"פ 72650-09-16 מדינת ישראל נ' עוויסאת, 14.11.2018, ע"פ 966-01-13 קאלותי נ' מדינת ישראל, 17.7.2013).

1. באשר למידת הפגיעה בערך החברתי המוגן יש לתת משקל למכלול שיקולים הנובעים מנסיבות ביצוע העבירה.

בענייננו, יש משקל להיקף העבירה הגדול במיוחד (כ-1020 מ"ר) ולרווח הנובע מהעבירה. לכך אתן משקל משמעותי ביותר. היקף העבירה הוא שיקול הן בהחלטה האם להטיל קנס יומי בנוסף לקנס בגין העבירה והן בקביעת סכום הקנס היומי. היקף העבירה מבסס היטב גם את טענת ב"כ המאשימה שלפיה יש לראות בעבירה, בנסיבות המקרה דנן, כעבירה כלכלית.

בנוסף, יש לתת משקל משמעותי להתמשכות העבירה ובמסגרת זו לתקופת אי הציות.

כן יש לתת את הדעת לנזק שנגרם מביצוע העבירה ובענייננו – הותרתו של בניין מגורים גדול ללא היתר משך שנים רבות, תוך פגיעה בעקרונות התכנון ובניגוד לצו.

1. לצד השיקולים לחומרה, בקביעת מתחם העונש ההולם יש להביא בחשבון גם את הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, כאמור בסעיף 40ט(א)(5) לחוק העונשין. בענייננו לא טען הנאשם דבר בעניין.
2. שיקול נוסף בקביעת מתחם העונש לעניין הקנס נוגע למצבו הכלכלי של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין). גם בהקשר זה לא העלה הנאשם כל טענה.
3. בהקשר לשאלה האם נכון להטיל קנס יומי, יש לתת את הדעת להיקף העבירה הגדול במיוחד, לתקופת אי הציות מושא האישום ולחלוף השנים הרבות ממועד הטלת הצו. באשר לשיעור הקנס היומי ומכאן גם איזון למול שיעור הקנס הכולל בהתאם לעקרון ההלימה, ולצד השיקולים לחומרה, יש לתת משקל להליכים שקידם הנאשם בתקופה שקדמה לכתב האישום (שהסתיימו בגניזת בקשה קודמת) וכן למאמצי ההסדרה בתקופה שחלפה ממועד הגשת כתב האישום.

בקביעת המתחם ההולם לשיעור הקנס היומי נתתי דעתי למסמכים שהוצגו מהם עולה כי בעת הזו מצוי ההיתר בהישג ידו של הנאשם. עם זאת, לא ניתן להתעלם כמובן מחלוף השנים ומכך שעד התקופה האחרונה לא חלה התקדמות משמעותית.

1. לאור מכלול השיקולים שפורטו, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם בגין רכיב הקנס נע בין 25,000 ₪ ל-29,200 ₪ באשר לגובה הקנס היומי ובשים לב להיקף הבניה הגדול במיוחד לחומרה (מעל 1,000 מ"ר) ולהליכי ההכשרה המהווים שיקול לקולה, שיעור הקנס הכולל בגין רכיב זה ינוע בין 60,000 ל-160,000 ₪ (קנס יומי בגובה 250 ₪ עד 650 ₪).

קביעת העונש בתוך המתחם וקביעת סכום שיעור הקנס היומי

1. ראשית אציין כי אין לקבל את טענת ב"כ הנאשם שלפיה יש לזקוף לזכותו את הודאתו. ההודאה ניתנה בסיום ההליך, לאחר כפירה – תחילה בכתב האישום המקורי ולאחר מכן בכתב האישום המתוקן – ולאחר שהתיק היה קבוע לדיוני הוכחות (שלראשון ביניהם לא התייצב הנאשם). זאת ועוד, גם לאחר הודאת הנאשם, העלה הנאשם טענה עובדתית ומשפטית בשלב מאוחר בהליך. התנהלות זו אינה מבטאת לקיחת אחריות בשלב מוקדם בהליך ובודאי שאין בה משום חסכון בזמן שיפוטי. אף שאין להחמיר עם הנאשם בשל כך שעמד על מכלול זכויותיו לכפור באשמה ולהעלות את מכלול טענותיו לאורך ההליך, הרי ברור שהתנהלות הנאשם בהליך זה אינה מצדיקה התחשבות לקולה.
2. בקביעת העונש בתוך המתחם יש ליתן משקל להימשכות העבירה עד היום. למרות הזמן שחלף, המבנה טרם הוכשר או נהרס.
3. לצד זאת וכאמור לעיל נכון לתת משקל לקולה להתקדמות בהליך הכשרת המבנה בעת הזו. מאחר ששיקול זה נשקל לקולה בקביעת המתחם לקנס היומי והביא לקביעת מתחם נמוך יחסית בהתחשב בהיקף העבירה (מעל 1,000 מ"ר בנוי), משקלו בשלב זה יהיה מוגבל.
4. באשר לטענה לגבי מצבו הבריאותי של הנאשם, הרי שלאחר עיון במסמכים שהוגשו לא מצאתי כי מדובר במצב בריאותי המצדיק הקלה משמעותית בעונש הקנס.
5. המשמעות היא כי במכלול הנסיבות עונשו של הנאשם צריך להימצא בחלקו הגבוה של מתחם הענישה. בגין העבירה יש מקום להעמיד את רכיב הקנס על הקנס המקסימלי בסך 29,200 ₪ ואת הקנס היומי נכון להעמיד על סך 120,800 ₪ (כ-500 ₪ ליום).
6. אשר לדחיית מועד ביצועו של הצו ומאחר שבעת הזו נראה שההיתר מצוי בהישג יד, נכון לאפשר לנאשם תקופת דחיה של שמונה חודשים בביצוע הצו. לפיכך אני מוצא לנכון לקבל את טענת ב"כ הנאשם בחלקה ולהאריך את מועד ביצוע הצו עד ליום 5.10.2020.
7. לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
8. קנס בסך 150,000 ₪ אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.3.2020 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי יאסר הנאשם למשך 365 יום תמורתו.
9. מוטל על הנאשם עונש מאסר לתקופה של שלושה חודשים. הנאשם לא יישא בעונש מאסר זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של שנתיים שתחילתה היום, עבירה של אי קיום צו שיפוטי בניגוד לסעיף 246 לחוק התכנון והבניה ויורשע בשל עבירה זו.
10. מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה, שהוטל בת"פ 5030/2001 נדחה עד ליום 5.10.2020.

המזכירות תתייק את גזר הדין גם בת"פ 5030/2001.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, במעמד הצדדים.