ניתנה ביום 04 ינואר 2018

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפנַי בקשת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן – הנציבות) להצטרף כ"ידיד בית משפט" להליך שבכותרת – ערעור על פסק דינו מיום 13.8.17 של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר איסר באומל ומר גיל אלוני; ס"ע 1783-11-14; להלן – פסק הדין), שבו נקבע על דעת נציגי הציבור, כנגד דעתה החולקת של ראשת בית הדין, כי המשיבה תשלם למערער בגין הפלייתו מחמת מינו, פיצוי בשיעור של 1,000 ₪ בלבד.

רקע עובדתי

1. המשיבה מפעילה בית קפה, בר ומסעדה בגבעתיים (להלן – המסעדה). ביום 17.10.14 הגיע המערער למסעדה. כנטען בכתב התביעה, המערער שאל אנשים שהציגו עצמם כאחראים אם הם מחפשים מלצרים ונענה כי "מלצרות זה רק לבנות". כעבור יומיים – כך נקבע בפסק הדין – שב המערער למסעדה עם חברתו (להלן – החבֵרה) והשניים ניהלו שיחה עם עובדת המשיבה (להלן – השיחה). השיחה הוקלטה על ידי המערער ונאמר לו במסגרתה כי "מלצרות זו לא אופציה לגברים". לעומת זאת, לשאלת החבֵרה השיבה עובדת המשיבה כי "מלצריות תמיד מחפשים", ועם תום השיחה ראיינה עובדת המשיבה את החבֵרה לצורך העסקתה במסעדה.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו

1. בעקבות זאת הגיש המערער תביעה נגד המשיבה בבית הדין האזורי לתשלום פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק השוויון).
2. בפסק הדין נחלקו הדעות בעיקר בשאלת תום לבו של המערער. ראשת בית הדין, סגנית הנשיאה גילצר-כץ, סברה כי אף מבלי לקבל כראייה את הקלטת השיחה, הרי שהתובע הציג די והותר ראיות להפלייתו בשל מינו. לעניין תום הלב קבעה כי אף אם הגעתו השנייה של המערער למסעדה היתה לצורך הקלטה ו"הפללת" המשיבה, הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין תום לבו. זאת, משההקלטה נעשתה על מנת להוכיח את טענת המערער להפליה. לפיכך סברה ראשת בית הדין כי יש לחייב את המשיבה לשלם למערער סך של 15,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוק השוויון.

נציג הציבור מר אלוני סבר, לעומת זאת, כי התנהלות המערער מעידה על חוסר תום לבו וכי לפיכך יש לחייב את המשיבה לשלם לו פיצוי בשיעור של 1,000 ₪ בלבד, בגין הפרת חוק השוויון. בהתנהלות המערער מנה נציג הציבור מר אלוני, בין היתר, את העובדה שמהראיות עלה כי התביעה הנוכחית אינה הפעם הראשונה שבה עושה המערער שימוש בחוק השוויון כנגד אי העסקתו כמלצר וכי הדבר מעורר תחושה של שימוש "לא נכון" בחוק. לדעת נציג הציבור מר אלוני, על דורש עבודה לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים והגעתו של המערער למסעדה בפעם השנייה אינה עומדת בחובה זו. עוד צוין כי המערער לא פנה תחילה למשיבה, לפני הגשת התביעה.

נציג הציבור מר באומל הצטרף לעמדתו של נציג הציבור מר אלוני.

הערעור

1. ביום 28.9.17 הגיש המערער ערעור על פסק הדין. הערעור סב בעיקרו על האמירה העקרונית שעולה מעמדתם של נציגי הציבור שישבו במותב בית הדין האזורי, ואשר לפיה "הקלטה שביצע דורש עבודה מטילה בו רבב של חוסר תום לב". המערער סבור כי מדובר בעמדה שגויה, החותרת תחת האינטרס הציבורי ותחת תכליתו של חוק השוויון, ומבקש לבטלה ולהעמיד את הפיצוי שנפסק לו על סכום הפיצוי המקסימאלי לפי חוק השוויון.

הבקשה להצטרף להליך

1. ביום 20.11.17 הגישה הנציבות בקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית משפט" (להלן – בקשת ההצטרפות). הנציבות מפרטת אודות הרקע להקמתה ומטרותיה ומציינת, בין היתר, כי היא "גוף ממשלתי וציבורי, בעל התמחות ועניין מאוד ברורים בשאלות הנוגעות לשוויון הזדמנויות בעבודה. לנציבות אינטרס ציבורי רחב בהשתתפות בכל דיון תקדימי שיש בו להשפיע על נושא זה. הנציבות הופיעה במסגרת זו במספר לא מבוטל של תיקים...". לאור זאת מבקשת הנציבות להגיש עמדתה בהליך זה בהתייחס לשלושה עניינים: האחד, לעניין הקלטת השיחה, אם מהווה היא חוסר תום לב, אם לאו; השני, לעניין שיעור הפיצוי בגין אפליה והשיקולים שיש להידרש אליהם בקביעתו; השלישי, לעניין העדפת נשים בתפקידי מלצרות, אשר מחד גיסא משמרת את הסטריאוטיפ של נשים והעבודות המיועדות להן, ומאידך גיסא מונעת מגברים הזדמנות שווה להתפרנס מעבודת מלצרות.

הנציבות מוסיפה כי סעיף 18ח(5) לחוק השוויון מסמיך אותה להתערב בהליכים שיפוטיים, כי יש בידה כדי לתרום תרומה ממשית להליך וכי אין בצירופה להליך כדי לגרום נזק למי מהצדדים או לעכב את הדיון. לאור זאת ומאחר שההליך מעורר שאלות בעלות "משמעויות משפטיות וחברתיות חשובות", מבוקש לצרפה להליך כ"ידיד בית משפט".

1. המערער הודיע על תמיכתו בבקשת ההצטרפות, על נימוקיה, תוך שהוא מדגיש את מומחיות הנציבות בעניינים שעל הפרק ואת חשיבות הסוגיות העולות ומוסיף כי צירוף הנציבות להליך לא צפוי להכביד עליו או לפגוע במי מהצדדים לו.
2. המשיבה הודיעה על התנגדותה לצירוף הנציבות להליך כ"ידיד בית משפט". לדעתה, אין בהגשת עמדת הנציבות כדי לייעל או לקדם את הדיון בערעור, ונושא האפליה, שהוא תחום מומחיותה של הנציבות, אינו נושא הערעור, משנקבע בפסק הדין כי המערער הופלה. עוד נטען כי בפסק הדין נקבע עובדתית שהמערער היה חסר תום לב, ועניין זה – קביעה אם פלוני הוא תם לב אם לאו – אינו בתחום מומחיותה ומקצועיותה של הנציבות. כך גם באשר לשיעור הפיצוי. המשיבה מדגישה כי המערער מנסה להתעשר על חשבונה ויצר "קרקס תקשורתי" סביב ההליך המשפטי, שגרם לה נזק כלכלי ופגע במוניטין שלה, וכי "חבל מאד שהמבקשת [הנציבות – י.פ.] נתנה ידה לכך". המשיבה מוסיפה כי לא ערערה על פסק הדין מסיבות כלכליות ואף שסברה כי לא הפלתה.

הכרעה

1. המוסד של "ידיד בית משפט" נועד לאפשר למי שאינו צד ישיר לסכסוך להציג בפני בית המשפט אינטרס או מומחיות מיוחדים שהוא מייצג מתוקף תפקידו או עיסוקו, כאשר הדבר רלוונטי ועשוי לתרום תרומה ממשית להכרעה בסכסוך המסוים העומד לפתחו של בית המשפט (מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 553-555 (1999); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 252-251 (2000)]. לצורך הכרעה בבקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט", על בית הדין לבחון, בין היתר, את מידת התרומה הפוטנציאלית להליך של המבקש להצטרף אליו, לאור מהותו של המבקש להצטרף, מומחיותו, ניסיונו וכיו"ב, טיבו של ההליך והסוגיות העומדות להכרעה ועוד. לצד זאת יש לבחון אם יש בצירוף צד להליך כ"ידיד בית משפט" כדי לפגוע ביעילות הדיון או בזכויות הצדדים (בר"ע (ארצי) 44667-05-13 האגודה לזכויות האזרח – שחר, בסעיף 9 להחלטה (23.6.2013)).
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק, ובשים לב לאמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר למוסד "ידיד בית משפט", נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשת ההצטרפות. זאת נוכח הסוגיות המתעוררות במסגרת הליך זה, שהן בעלות חשיבות רבה ובעלות השלכות רוחב בהיקף נרחב מאד, כמו גם נוכח מעמדה של הנציבות, כקבוע בחוק השוויון, ותפקידיה המוגדרים בחוק השוויון, שבמסגרתם היא מוסמכת, בין היתר, להתערב "ברשות בית המשפט, בהליכים משפטיים" (סעיף 18ח(5) לחוק). מתוקף מעמדה זה צברה הנציבות ניסיון לא מבוטל בהגשת עמדות בעניינים הנוגעים לתפקידיה ואני סבור כי יש במומחיותה, במקצועיותה ובניסיונה כדי לסייע בקידום ההליך, בפרישת תמונה מלאה בפני מותב בית הדין שידון בערעור אודות העניינים שפירטה בבקשתה, ובכך לתרום תרומה משמעותית להשגת הכרעה נכונה וצודקת. על כך יש להוסיף כי הדיון בערעור קבוע ליום 16.10.18 וכי טרם הוגשו סיכומי הצדדים. במובן זה איני סבור כי צירוף הנציבות להליך יעכב את הדיון בערעור או יפגע בזכותו של מי מהצדדים במידה שאינה סבירה, אם בכלל.
3. אשר על כן אני מורה כדלקמן:

א. המערער ימציא לנציבות את כלל החומר המהותי בהליך וזאת עד ליום 10.1.18;

ב. עד ליום 10.1.18 יגיש המערער לבית הדין הודעה בדבר ביצוע ההמצאה כאמור;

ג. הנציבות תגיש עמדתה ביחס לסוגיות שפירטה בבקשת ההצטרפות, וזאת עד ליום 11.2.18, ב-6 עותקי נייר;

ד. המערער והמשיבה יגישו התייחסויותיהם לעמדת הנציבות, ב-6 עותקי נייר, בד בבד עם הגשת סיכומיהם, על פי המועדים שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 4.12.17. למען הסר ספק, ההתייחסות לעמדת הנציבות תיעשה בנפרד מהסיכומים.

1. לעיון ביום 11.1.18.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ח (04 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.