נוכחים:

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד מחמד עליאן

הנאשם, רביע עליואת, ת"ז 300299575, מסילואן, ירושלים, הועמד לדין בפני בית־משפט זה ביום 06/04/16.

רקע והליכים קודמים

כתב האישום מתאר כיצד נגזר דינו של הנאשם בת"פ (עמ"ק י-ם) 7756/09 ביום 25/09/11. הנאשם נצטווה להתאים את הבנייה שנבנתה ללא היתר – בנייה בשטח של כ־132 מ"ר – למערכת היתרים חוקית, לרבות על־ידי הריסתה.

תאריך היעד שקצב גזר הדין הוארך מפעם לפעם, עד אשר תמו ההארכות ביום 01/07/14. על זאת הואשם הנאשם בעבירה של אי־קיום צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965, כאמור בסעיף 210 בחוק זה, כנוסחם בזמנים הרלוונטיים. תאריכי אי־קיום הצו היו בין 01/07/14 לבין 14/02/16.

מהלך הדיון

הנאשם טען כי ביצע את גזר הדין וכי הבנייה נשוא ת.פ 7756/09 נהרסה. הנאשם חזר על תשובתו זו לפני הליך ההוכחות ביום 26/03/17, אך ב"כ הנאשם סייג תשובה זו באומרו כי בהליך שנוהל בין הצדדים בבית־המשפט המחוזי, הצהיר ב"כ המאשימה ש־''מרבית הבנייה כבר נהרסה''.

עדות הפקח

המפקח אפרים קרויז העיד כי הוא מכיר את המבנה ובביקורת מיום 14/02/16 מצא שחלק מהבנייה הבלתי חוקית נהרס וחלק נשאר ובו גרים, וכן ראה במהלך הביקור שחלק נוסף שלא היה בכתב האישום המקורי ובגינו נפתח הליך נוסף – 3697/16, ובעניין זה זומן בעל הבית לחקירה בפני הרשות העירונית, אך לא הופיע. לשיטת המפקח, המדובר בכל הקומה שנבנתה שלא כדין וממנה נותרו 35 מ''ר, והשאר נהרס.

טענת "אין להשיב לאשמה"

בשלב זה טען הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה". עמדת ב"כ הנאשם הייתה כי גזר הדין בתיק המקורי לא הוכח, משום שפקיד בית־המשפט לא זומן לדיון ולא הביא עימו את אותו גזר דין.

הנאשם פירט וטען כי אין ראיה לגבי גזר הדין, וכי גזר הדין אינו בידיעה שיפוטית ואף אינו יכול להיות בידיעה שיפוטית, שכן בית־המשפט אינו יכול להיחשף לראיות בטרם עת. עוד ציין כי ניתן ללמוד מן ההסדר השלילי האמור בסעיף 42 בפקודת הראיות כי פסק־דין פלילי אינו יכול לשמש ראיה בהליך פלילי אחר.

בהחלטה מיום 09/10/17 דחה בית המשפט את טענת הנאשם שאין להשיב לאשמה בהחלטה מנומקת, והתיק נקבע לפרשת הגנה.

פרשת ההגנה

ביום 12/03/18 נשמעה פרשת ההגנה. הנאשם העיד כי כיום איננו מתגורר בנכס, ואחיו הוא שמתגורר שם. הנאשם אישר כי הורשע פעמיים על בנייתו של אותו הבניין וטען כי כול שנותר במקום לאחר שנהרס המבנה היה קיר תמך שאותו חששה העיריה להרוס, שמא יפגע במבנה כולו. לכן טען הנאשם כי קיים את פסק־הדין בת"פ 7756/09. הנאשם אישר כי ערער על גזר דין זה, וגם שם בבית המשפט המחוזי טען שהרס את הכול מלבד הקיר, וכן אישר כי הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין אי־קיום צו, וגם בו הורשע.

בפני הנאשם הוצגו מספר תמונות. הנאשם התבקש לזהות בהן את הבנייה ואת הקיר, הצביע על הקיר כאמור בתמונות שבפרוטוקול, ואז הוסיף "יש שם בית חדש" שאותו בנה אחיו.

בסיכומיה טענה המאשימה כי בפרוטוקול מיום 15/11/11 בבית־ המשפט המחוזי טען הנאשם כי הרס חלקים מהעבירה, ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסדר, בהתבסס על מצג עובדתי המניח שמרבית העבירה נהרסה, ונותר מבנה בשטח 30 מ"ר.

המאשימה ציינה כי הנאשם הוסיף וטען כי ביצע את ההריסה גם בת"פ (עמ"ק י-ם) 5493/12, ואז, ביום 01/07/13 חזר בו מכפירתו, הודה והורשע בעובדות כתב האישום יוער כי בגזר הדין מיום 01/07/13 - מצויינת העבירה בגודלה הראשוני ( 132 מ"ר ).

המאשימה טענה כי הפקח קרויז העיד על ביקור מיום 14/02/16 שבו מצא כי עבירת הבנייה טרם נהרסה, ואף מצא במקום עבירת בנייה נוספת, התמונות הוגשו, וניתן לראות בהם היטב כי הקומה השנייה עודנה עומדת על מכונה, חלקה חדש וחלקה אינו חדש. הפקח קרויז אף ידע להבדיל ולומר כי מצב הבנייה נשאר בעינו מביקוריו הקודמים (11/12/11) ועד לביקורו אשר הביא להגשת כתב האישום דנן.

הנאשם טען בסיכומיו כי בתום ההליכים בבית ־ המשפט המחוזי הרסה הוועדה המחוזית את יתרת הבנייה מכוח גזר הדין שניתן בהסכמה בבית־המשפט המחוזי, אולם טען כי העיריה היא שהשאירה קיר אחד ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה , ובקרבת קיר זה נבנתה בנייה נוספת, ומנוהל הליך משפטי נוסף (ת"פ (עמ"ק י-ם) 3697/16). תיק זה לא הוגש בפני בית־המשפט וקיומו נטען רק בסיכומים.

הנאשם טען כי גם אם הבנייה לא נהרסה במלואה, אין היא בהיקף האמור בכתב האישום. עוד נטען כי הוועדה המקומית ביצעה את ההריסה, ומרגע שעשתה כן, אין להאשים את הנאשם במה שהותירה מהריסתה־שלה ומשיקוליה־שלה. הנאשם חזר על גרסתו שלפיה לבנייה החדשה אחראי אחיו, ואף טען כי נפתח בגינה תיק אחר.

דיון והכרעה

חקירתם של קרויז ושל הנאשם לא הותירה מקום לספק, וכך גם העיון בתמונות.

התמונות משנת 2008, התמונות משנת 2010 והתמונות משנת 2011 ו־2012, כפי שהוצגו בפני הנאשם ובפני קרויז, מציגות קומה שנייה בשלבים שונים של בנייה, אך מדובר בשלבים הקרובים זה לזה די כדי שייחשבו מבנה אחד ועבירה אחת.

לכך מצטרפת הרשעת הנאשם בעבירה לפי סעיף 210 מיום 01/07/2013 במלוא שטח העבירה – 132 מ"ר לאחר שהנאשם כפר בכתב האישום, חזר בו מן הכפירה והודה כי לא הרס את הבניה.

אין ולא נטענה טענה בפני בית המשפט כי הנאשם הרס את העבירה לאחר יולי 2013 . בעדותו הקפיד הנאשם – כפי שעשה בהליכים קודמים לשמור על מסך עמימות כלפי הבניה, מבצעיה והתאריכים לביצועה והוסיף לדבר על אותם 30 מ"ר או קיר תמך שלא הרס ועל בנייה חדשה שלכאורה אינה בשליטתו.

אם לדברי הנאשם "העיריה באה והרסה" לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי מדוע עמד בבית המשפט ביום 28/05/13 וטען כי הוא עצמו הרס את הבנייה לפני 01/02/11 ולא הזכיר כלל את העירייה כגורם שהרס ? כפי הנראה שכח הנאשם כי גרסתו זו ממש כי הרס את הבניה לאחר 27/12/10 – נדחתה במפורש כבר בגזר הדין מיום 25/09/11 בתיק 7756/09 מכל מקום חזר בו הנאשם גם מגרסה זו ופסק הדין בת"פ 5943/12 אשר הועלה בדיון כראיה, מעיד עליו כי נכון ליולי 2013 – היה המבנה שלם – ודבריו של הנאשם – לא מהימנים.

ייתכן, אמנם, שקם אחיו של הנאשם או אדם אחר והוסיף עבירה על עבירתו של הנאשם, ובשל כך הואשם אדם אחר בכתב אישום נוסף, אך אין הדבר גורע מאחריותו של הנאשם להרוס את אשר בנה. ההיפך הוא הנכון – גם לו הייתה גרסתו של הנאשם נכונה, הרי שהותיר במקם קיר תמך, וגם לשיטתו שימש קיר זה תחילה לבנייה בלתי־חוקית נוספת.

בית המשפט לא שוכנע כי הפרת הצו הינה על חלק מן הבנייה הבלתי־ חוקית, אך אין הדבר מעלה או מוריד לעניין עצם ביצוע העבירה והאחריות לה, שכן בענייני בנייה די בחלק מסוים שלא בוצע בו הצו על־ מנת לבסס את יסודות העבירה. התמונות אשר הוגשו לבית־ המשפט יוצרות את הרושם כי מדובר במבנה רחב־היקף, התופס את רוב שטח הקומה השנייה, לכל אורך התקופה.

אשר על כן קובע בית המשפט כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם לא הרס את הבנייה שנבנתה בעבירה.

טענת הגנה בדבר התרשלות הרשות לבצע הריסה שלמה

הטענה כי הוועדה המקומית ביצעה את ההריסה ו"התרשלה" במלאכתה ראויה לעיון, אלא שבית־המשפט מצא בה שלושה פגמים:

הפגם הראשון הוא כי הטלת ביצוע הצו על הוועדה המקומית, מקומה בסעיף 207א, וסעיף זה סויג במפורש בסעיף 207ג ,אשר מציין כי הוראות סעיפים 207א ו־207ב אינן באות לגרוע מהוראות כול דין אחר, אלא להוסיף עליהן. מכאן שגם אם הוטלה הריסה על הוועדה המקומית ולא בוצעה מסיבה כלשהי בשלמותה, אין הדבר גורע מחובתו של הנאשם על פי סעיף 205 לבצע את ההריסה.

הפגם השני נובע ישירות מנוסח גזר הדין בת"פ 7756/09, אשר על אי־ביצועו עומד היום הנאשם לדין. גזר הדין הטיל במפורש על הנאשם לבצע את ההריסה, תוך שהריסה על־ידי הוועדה המקומית היא ברירת מחדל אשר נקבעה כרשות על־ידי בית־המשפט, אם לא יהרוס הנאשם את הבנייה עד למועד קצוב. מכאן שאין לומר כי בגזר הדין "הוטל" ביצוע ההריסה על הוועדה, אלא הוא הוטל על הנאשם, ורק אם לא ביצע את ההריסה רשאית הוועדה לבצע את ההריסה. גם בהנחה שהוועדה בחרה לבצע רק חלק מהרשות שניתנה לה, מסיבה זו או אחרת, עדיין מוטלת על הנאשם החובה להשלים את ההריסה בעצמו.

הפגם השלישי נובע מהעובדה הפשוטה שטענת "קיר התמך" נטענה לראשונה לאחר 10 שנות הליכים בבית־משפט זה ובבית־המשפט המחוזי, וגם בבית־משפט זה נטענה לראשונה בעדותו של הנאשם. זוהי עדות כבושה ואין לקבלה.

התמשכות העבירה

עיון קצר בגזר דינה של כב' השופטת זוכוביצקי מיום 25/09/11 מבהיר את התמונה הנמשכת מזה עשר שנים – כי המבנה הולך ונבנה ביוזמת המשפחה כולה, והנאשם, כלשון בית־המשפט, "איננו רוצה, ואולי אף איננו יכול, לבצע את ההריסה עקב התנגדות המשפחה". גם בטיעוניו בת"פ 7756/09 בחר הנאשם להעביר אחריות עמומה כלשהי ולהטילה על אחיו, והן גרסתו והן גרסת אחיו לא התקבלו על־ידי בית־המשפט דאז, כפי שגם בית־משפט זה איננו מקבלן כיום, נוכח מראה עיניו בתמונות בהליכים הקודמים ונוכח התרשמותו מן הנאשם.

סוף דבר

המאשימה הוכיחה מעל לכול ספק סביר כי הנאשם לא ביצע את הצו האמור בת"פ 7756/09, וכי מסיבה זו התקיימו בו יסודות העבירה האמורה בסעיף 210 לחוק התכנון והבניה כנוסחו דאז.

אשר לשטח הבנייה הנותר, לא מצא בית־המשפט לנכון לקבוע אלא את אשר הוכח בפניו – והוא כי בנייה אשר בנה הנאשם ואותה לא הרס, נותרה על מכונה, על הקומה כולה, ואם נעשה הדבר בדרך של הריסה ובנייה מחדש על־ידי הנאשם או על־ידי אחרים עמו, בחלקי בניה כאלה או אחרים עד ל־132 מ"ר, לא הובאו ראיות בפני בית־המשפט כדי להזים את טענת המאשימה לאחריות הנאשם לעבירה כולה, בין לבדו ובין במשותף עם אחרים. הקומה – בנויה, ועל־פי הראיות – נותרה בנויה יותר מעשר שנים.

בשום נקודת זמן לא הראה הנאשם כי הרס את הבנייה שנעשתה בעבירה, גם לפי דבריו־שלו. דבריו אלה עומדים אל מול ראיות ברורות של המאשימה, אשר אינן מותירות מקום אף לספק סביר באשמתו של הנאשם.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בטרם יישמעו טיעונים לעונש, ממליץ בית־המשפט לנאשם למצער כי יבוא בידיים נקיות ועם הוכחות הריסה ברורות בטרם מתן גזר הדין, ובכך יביא אל קיצה פרשה ארוכה של הפרת חוק הנמשכת ומטריחה את בתי־המשפט ורשויות האכיפה והחקירה מזה יותר מעשור.

נקבע לטיעונים לעונש ליום 04/10/18 בשעה 11:30.

בשל שינויים צפויים במיקום האולם, יבררו הצדדים את מיקום הדיון במזכירות האזרחית של בית־משפט השלום טרם מועד הדיון.

ניתנה והודעה היום, 01/07/18, במעמד המתייצבים.