ניתנה ביום 22 מאי 2018

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשת המשיב לחיוב המערער בערובה להבטחת הוצאותיו בערעור.

2. לאחר עיון בבקשה, בתגובות אשר הוגשו במסגרתה ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

3. המשיב סמך בקשתו לחיוב המערער בערובה על שלושה טעמים; העובדה כי המערער אינו תושב ישראל ; אי-תשלום ההוצאות בהם חויב המערער בפסק הדין האזורי; וסיכויי הערעור הנמוכים לטעמו.

4. בית הדין הארצי לעבודה חזר וקבע בפסיקתו, כי העובדה שבעל דין אינו תושב ישראל, אינה מהווה לכשעצמה טעם לחיובו בהפקדת ערובה (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU, 6.7.2003) וכי המבקש נדרש להצביע על נסיבות נוספות המצדיקות הטלת ערובה. בהתאם, העובדה שהמערער אינו תושב ישראל, אינה מהווה טעם מספיק לחיובו בערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

5. אשר לטענה בעניין אי תשלום ההוצאות בהם חוייב המערער בפסק דינו של בית הדין האזורי - נוכח החלטתו של כב' השופט [כתוארו אז] אילן איטח מיום 4.2.2018 בדבר עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, הרי שגם טעם זה אינו מהווה בנסיבות העניין הצדקה לחיוב המערער בערובה.

6. אשר לסיכויי הערעור - אף שעסקינן בערעור הסב במידה רבה על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בפסק דינו, הרי שכאמור בהחלטתו של כב' השופט [כתוארו אז] אילן איטח בבקשה לעיכוב ביצוע, מועלות בערעור טענות ראויות לבירור, הן בהתייחס לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והן בהתייחס לחלק מקביעותיו המשפטיות. במצב דברים זה, הטענה בעניין סיכויי הערעור הנמוכים לטעמו של המשיב, אינה מצדיקה לכשעצמה את חיוב המערער בערובה.

7. כללם של דברים: טעמי הבקשה אינם מצדיקים בנסיבות העניין את חיוב המערער בערובה להוצאות המשיב בערעור. משכך, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בכלל חשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בסיום הליכי הערעור.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ח (22 מאי 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.