בפני בקשת הנושה – גרושת החייב - לביטול ההליך בעניינו של החייב.

1. הנושה טוענת כי החייב אינו משלם את דמי המזונות השוטפים ממועד שעובר למועד צו הכינוס, והללו משולמים בפועל על ידי המוסד לביטוח לאומי. כתוצאה מן האמור, קיים חוב למוסד לביטוח לאומי ובנוסף ממשיך ויוצר החייב לטענת הנושה חוב מזונות חדש במסגרת ההליך כלפי המוסד לביטוח לאומי. התנהלות זו מצידו מהווה עילה לביטול ההליך בעניינו. הנושה טוענת כי החייב לא פעל לצמצום או החרגת חוב העבר, לא הגיש בקשה לקציבת חוב המזונות השוטף וגם לא פעל לסילוק החוב החדש שיצר בחסות ההליך. בשל כך יש לראות בחייב כמי שמתנהל בחוסר תום לב בהליך, ולהורות על ביטול ההליך.

2. בתגובת הנאמן צוין שהגם שמבחינה עקרונית יצירת חובות חדשים בחסות ההליך מהווה עילה לביטול ההליך, עילה זו אינה עומדת בחלל ריק אלא יש מקום לבחון שיקולים נוספים ואת נסיבותיו של התיק הנדון – ולאחר בחינת מכלול הנתונים – הכף נוטה לכיוון דחיית בקשת הנושה.

הנאמן מפנה לעובדה כי גם אם יוצר החייב חוב שוטף מהלך ההליך, יש לתת את הדעת לעובדה כי אין המדובר בחוב כלפי הנושה המבקשת ביטול ההליך. כי אם כלפי המוסד לביטוח לאומי, שאינו צד לבקשת הנושה. הנאמן אינו כופר שיש לנושה זכות עמידה להגיש בקשתה זו לביטול ההליך. אף לא שיצירת חובות שוטפים תחת כנפי ההליך, עשויים להצדיק במקרה המתאים ביטול ההליך. אולם יש נתונים המטים הכף במקרה דנן לכיוון הותרת ההליך כנו, למצער בשלב זה.

נחזה שבשים לב שהגרושה זוכה למזונות מן המל"ל ביחס לאותו חוב שוטף העומד בבסיס בקשתה, והחוב נוצר כלפי המל"ל המשלם אותם במקום החייב, נראה כי "זכות עמידה ראשית", להגיש בקשה זו, מוקנית דווקא למל"ל, והאחרון לא ביקש לבטל ההליך.

הנאמן נטיל ספק בכנות הבקשה לביטול ההליך, ובניקיון כפיה של הגרושה ביחס לבקשה זו שהגישה. הוא מפנה לכך שבהליך הערעור שהגישה הנושה לאחרונה על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שלה (פש"ר 14364-11-22) עתרה היא לאורכה להגשת ערעור על הכרעת הנאמן, אשר דחתה (בחלקה הארי, במה שקשור למוהר) את תביעת החוב. לשלימות התמונה אציין כי לאחר שהוגשה תגובת הנאמן, ניתנה החלטתי שדחתה בקשה זו של הנושה, להארכת מועד להגשת ערעורה על ההכרעה בתביעת החוב (החלטה מיום 29.11.2022).

מכל מקום הנאמן מתייחס להליך הערעור ולבקשת הארכת המועד שם, כמו גם לעיתוי הגשתם, כאל נתונים שיש להם משקל ביחס להערכת הטעמים העומדים ביסוד בקשתה הנוכחית של הנושה לביטול ההליך (כאשר את בקשה הביטול הגישה לאחר שהתבררה לה בישיבה האחרונה, עוד טרם הגשת ערעורה, עמדת בעלי התפקיד לפיהן הכרעת החוב חלוטה וחלף משכבר המועד להגשת ערעור על ההכרעה בה).

מציין הנאמן בתגובתו כי בניגוד לנטען, החייב דווקא הגיש במסגרת ההליך בקשה לקציבת חוב מזונות (בחודש 11/2020), ואילו הנושה היא שלא הגישה תגובה לבקשה זו מעולם (חרף החלטה שניתנה). ובדיון שהתקיים בחודש יוני 2021, שנקבע גם לדיון בבקשת החייב האמורה, ואשר התקיים בנוכחות הנושה בפני מותב קודם, לא נדונה בסופו של דבר הבקשה, והיא נזנחה. הנאמן טוען כי במסגרת אותו דיון הנושה "מילאה פיה מים" ולא טענה דבר, בהתייחס לחוב המזונות השוטף, אותו היא מציפה כעת. הכל כאשר לפי הסכומים הנטענים על ידה לראשונה אך כעת (לגביהם אין לנאמן ידיעה) עמד כבר חוב המזונות השוטף הצבור, נכון לאותה ישיבה, על כ 132,000 ₪. מדוע אפוא החשתה הגרושה, ולא ביקשה כבר אז לבטל ההליך? לא ביקשה, לא העלתה הדבר ואף לא הגיבה לבקשה לקציבת המזונות. וכעת בעיתוי נוח לה, ממבקשת היא לבטל ההליך מטעם זה, וממרחק של זמן. יש משקל לעיתוי הגשת הבקשה אך כעת, שאינו מנותק מהליך הערעור המקביל שהגישה הנושה. אין מקום להיעתר לבקשה, לרבות בהתייחס לסכומי החוב הנוכחיים שנטענים במסגרתה, ולו בשל התנהלות זו.

יש מקום לקחת בחשבון את האינטרסים של יתר הנושים בהליך, אשר ממתינים לכספם תקופה ארוכה, ובמיוחד שעה שאושרה לאחרונה בעניינו של החייב תכנית פירעון שיש בה כדי להניב סכום משמעותי לטובת הנושים.

בלי לגרוע מן החומרה שביצירת חוב שוטף תחת כנפי ההליך (ומצדי אוסיף שבפרט אמורים הדברים בחוב מזונות שוטף, גם אם מדובר בחוב למל"ל ולא לנושה), סבור הנאמן כי חלף ביטול ההליך קיימים לעת הזו מהלכים חמורים פחות ומידתיים יותר, המאזנים נכון יותר בין השיקולים: לטעמו ניתן להורות למל"ל לתן פירוט על חוב המזונות, ואיזה חלק ממנו נוצר לאחר צו הכינוס, היינו החוב השוטף מושא הבקשה. ניתן יהיה לשקול בהמשך להטיל על החייב סנקציות בהליך לרבות תוספת תשלום מצידו או הוצאת פקודת מאסר – ככל ויתברר כי קיים חוב שוטף והחייב לא יפעל לשלמו או להגיע להסדר מול המל"ל לגביו – הסדר בו יהא עליו לעמוד. בהתאמה ניתן יהא לשקול אכן בהמשך ביטול ההליך ללא הפטר, אף אם החייב ישלים בינתיים תכנית הפירעון: היה ולא הסדיר הוא החוב השוטף למל"ל, או לא עמד בהסדר מול המל"ל לגבי אותו חוב, היה וישכיל להגיע להסדר כזה. זה האיזון הנכון בנתוני המקרה, לטעמו של הנאמן, נכון יותר מסנקציה חמורה של ביטול לאלתר, שתפגע הן בחייב, והן ביתר נושיו.

3. החייב בתגובתו עותר אף הוא לדחיית הבקשה. החייב טוען כי הבקשה לוקה בשיהוי וחוסר ניקיון כפיים ותום לב. החייב טוען בהקשר זה כי הנושה כלל לא עדכנה את המוסד לביטוח לאומי בגובה חיוב המזונות כנדרש; ולכן מקבלת היא בפועל מאת המוסד לביטוח לאומי מזונות בשיעור העולה על השיעור המעודכן כפי שנפסק בביה"ד השרעי (1600 ₪, כאשר המל"ל מוסיף ומשלם לה לפי 1800 ש"ח). עוד טוען החייב כי בקשת הנושה לוקה בשיהוי ניכר ומשמעותי, ובחוסר תום לב מעלה היא טענות לגבי אי הגשת בקשה לקציבת מזונות על ידי החייב, כאשר פני הדברים במציאות שונים (ולפי הפקודה הנושה עצמה היתה רשאית להגיש בקשה לקציבת חוב מזונות).

עוד מעדכן החייב בתגובתו כי לאחרונה הצליח להגיע עם המוסד לביטוח לאומי למתווה מוסכם בדבר תשלום חוב המזונות השוטף – והוא מתעתד להגיש בקשה מתאימה לאישור המתווה. צורף התכתבות במייל מול המחלקה המשפטית במל"ל, לפיה, לאור העובדה שתביעת החוב של המל"ל אושרה במלואה וצפויה להיות משולמת במלואה לפי תכנית הפירעון, מאשר המל"ל את התכנית ומסכים שהחוב שיוותר (הכוונה לחוב המזונות השוטף למל"ל – י.פ) ישולם בסוף ההליך במסגרת ההוצאה לפועל וכן באמצעות קיזוזים מגמלאות ככל שתהיינה). אך זאת בכפוף לכך שלא יוסיף ויווצר חוב מזונות שוטף מכאן ולהבא.

עוד טוען החייב להעדר יריבות, שעה שעסקינן בחוב למוסד לביטוח לאומי ולא לנושה. לעניין הסיפא של תגובת הנאמן שולל החייב אפשרות כי יכול ותשונה תכנית הפרעון שנקבעה בעתיד לנוכח יצירת החוב, בשים לב לכך שנקבעה על יסוד מכלול הנתונים, שעמדו בפני בית המשפט והצדדים, וממילא צפוי שיוסדר החוב מול המוסד לביטוח לאומי, ישירות ובמנותק מההליך. לכן, עותר החייב לדחיית הבקשה.

4. א. לאחר עיון בבקשה ובתגובות מטעם הנאמן והחייב (וכן בהתייחסות שהגישה לתיק אמו של החייב, החתומה על כתב הערבות, שלא מצאתי צורך להרחיב לגבי הנטען בה לאור התוצאה), שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות מנימוקי הנאמן בתגובתו.

ב. אין מקום להורות כעת על ביטול ההליך. בפרט כאשר הנושה עצמה זוכה לתשלום המזונות השוטף מן המל"ל, והאחרון לא ביקש ביטול ההליך לאור חוב המזונות השוטף, ונחזה שאף נכון הוא לתשלומו מחוץ להליך ובתום ההליך. אכן ניתן לתהות על עיתוי הגשת הבקשה אך כעת, בלי קשר לסוגיית היריבות (אני סבור כי קנוי המעמד לגרושה להגיש הבקשה, להבדיל מן השאלה אם יש לקבלה לגופה, ולהבדיל מן השיקול של עיתוי הגשתה). אין להתעלם מן השיהוי הניכר שחל בהגשת הבקשה, כאשר בינתיים התקדם ההליך, הוכרז החייב פושט רגל בישיבה האחרונה (חרף התנגדות הנושה – ואיני סבור שהיה נכון לעכב ההכרזה לאור "התעוררותה" אך בשלב זה), ואף נקבעה תכנית פירעון. צודק הנאמן כי יש לתת את הדעת למכלול השיקולים, לרבות האינטרס של הנושים הנוספים והשלב בו מצוי ההליך. בנסיבותיו של התיק הנדון – לא מצאתי שיש מקום להיעתר בשלב זה לסעד הקיצוני של ביטול ההליך, כאשר קיימים סעדים פחותים בחומרתם שבהם ניתן לנקוט.

ג. בשולי הדברים אוסיף כי בשלב זה לא ברור לי האם אכן גובה הגרושה מן המל"ל יותר מסכום המזונות המעודכן כפי שנפסק לה בביה"ד השרעי, ולפיכך לא הבאתי טענה זו של החייב במכלול שיקולי. ככל שיש בה ממש, יש כאן נדבך נוסף שהיה מצדיק דחיית הבקשה, אך אף בלעדיה די ביתר הנתונים כדי שתדחה הבקשה לעת הזו. אין בכך כדי לשלול בהמשך הטלת סנקציות שיכולות אכן להגיע עד כדי ביטול ההליך, בין אם לא יעמוד החייב במתווה התכנית או יפר חובותיו בהליך, ובין אם יגדיל חוב המזונות השוטף מעבר לקיים או יצור חובות שוטפים נוספים תחת כנפי ההליך.

ד. משכך, הבקשה נדחית.

ה. למען הסדר, ניתן בזאת צו למוסד לביטוח לאומי להבהיר בהודעה לתיק גובה החוב המעודכן של החייב, ואיזה חלק ממנו נוצר לאחר מן צו הכינוס (19.12.17). זאת בתוך 30 יום מהיום.

ככל והושגה אכן הסכמה מול המוסד לביטוח לאומי לסלוק חוב המזונות השוטף , כפי שנחזה מאותו מייל של המחלקה המשפטית שצורף, יש להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, בצירוף עמדות בעלי התפקיד.

המזכירות תמציא ההחלטה לעיון המחלקה המשפטית במוסד לביטוח לאומי (עו"ד יהודה אדרעי).

5. בשים לב לכך שאף בקשתה של הנושה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן נדחתה, ובמסגרת אותה החלטה היא כבר חויבה בהוצאות – לא מצאתי לנכון לחייב הנושה בהוצאות נוספות בבקשה זו.

ניתנה היום, ו' כסלו תשפ"ג, 30 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.