1. לפניי תביעה קטנה על סך 33,400 ש"ח אשר הגיש התובע כנגד הנתבעים 1 ו-2 בגין נזקים שנגרמו לו עקב השכרת דירתו לנתבע 1 ובהם נזקים לריהוט ולדירה, אי תשלום שכר דירה ועגמת נפש. הנתבע 1 הוא השוכר של הדירה בעוד הנתבע 2 חתם על כתב ערבות בעבור הנתבע 1.
2. יש לציין כי כנגד נתבע 2 ניתן פסד דין ביום 21.2.18 והתביעה נגדו נדחתה ללא צו להוצאות. הדיון לפניי כעת עניינו רק בתביעה נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 01.01.17 נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכירות לנכס הנמצא בדרך השלום 42 בבאר שבע (להלן : "ההסכם") (נספח א' לכתב התביעה) (להלן: "הדירה"). בהתאם להסכם, תקופת השכירות הייתה החל מיום 01.01.17 ועד ליום 31.12.17. בנוסף, נחתם כתב ערבות אישית על ידי נתבע 2. הסכם השכירות נכרת במשרד התיווך "תיווך העיר" בנוכחות המתווך מר יעקב כהן, ואמו של התובע, הגב' רינה גלעד.
4. ביום 11.6.17, הגיש התובע נגד הנתבע תביעה לפינוי מושכר, תא"ח 23419-06-17 בבית משפט השלום בבאר שבע (נספח ד' לכתב התביעה) . אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 26.7.17 ובהעדר הגנה, ניתן פסד דין כמבוקש על ידי כב' הרשם הבכיר אורי הדר (נספח ה' לכתב התביעה). יש לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעה לפינוי מושכר שהגיש התובע כנגד הנתבע נקבע כי מלבד פינוי המושכר, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 648 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,354 ש"ח. אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה פונתה ביום 2.8.17. אין מחלוקת גם כי ביום 26.02.18 פסק הדין בתביעת הפינוי בוטל על ידי כב' הרשם הבכיר אורי הדר וניתן פסק דין נוסף בו הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע סך של 1,000 ₪.

כתבי הטענות

1. התובע בכתב התביעה טען כי ביום 10.05.17 הודיע התובע בכתב לנתבע על ביטול ההסכם (נספח ג' לכתב התביעה) וזאת עקב הפרות מצד הנתבע בין היתר, בגין איחור בתשלום דמי השכירות, הכנסת כלב לדירה ללא אישור המשכיר וכן משום שאמו של הנתבע עברה להתגורר בדירה ללא אישור המשכיר ובניגוד למוסכם בין הצדדים בהסכם (סעיף 14 להסכם). התובע דרש מהנתבע לפנות הדירה עד ליום 31.5.17. לאחר מכן, שלח לו מכתב דרישה מעו"ד ולפיו היה על הנתבע לפנות הדירה עד ליום 11.06.17 ולשלם סך של 1,950 ₪. לאחר שזה לא נענה לדרישתו, הגיש התובע תביעה לפינוי מושכר בתא"ח 23419-06-17 בבית משפט השלום בבאר שבע (נספח ד' לכתב התביעה) . נטען כי ביום 26.7.17 ניתן פסד דין כמבוקש על ידי כב' הרשם הבכיר אורי הדר (נספח ה' לכתב התביעה). נטען כי ביום 2.8.17 לאחר שלושה ביקורים במקום, הודבק פסק הדין על דלת הדירה בה התגורר הנתבע (נספח ו' לכתב התביעה). נטען כי ביום 2.8.17 פינו הנתבע ואמו את הדירה ואילו התובע מצא הדירה הרוסה ומטונפת. לדבריו, ריהוט רב הושחת, קירות הדירה מלוכלכים והוא נאלץ לתקן הדירה בעצמו ובאמצעות בעלי מקצוע. לטענת התובע, תביעה זו אשר הוגשה ביום 3.10.17 עניינה נזקים שנתגלו לו לאחר פסק הדין לפינוי מושכר לרבות שכר דירה שלא שולם, ריהוט שהושחת, תיקוני נזקים שנגרמו לדירה.
2. מכתב התביעה עולה כי רכיבי התביעה עומדים על סך 57,601 ₪ ואולם לשם הגשת התביעה במסגרת בית משפט לתביעות קטנות העמיד התובע תביעתו על סך 33,400 ₪:
3. שכר דירה שלא שולם על סך 5,850 ₪ בגין שלושה חודשי שכירות – יוני, יולי ואוגוסט. דמי השכירות לחוד שעמדו על סך 1,950 ₪.
4. שכר דירה בעבור ארבעה חודשים לאחר הפינוי מהדירה, מחודש ספטמבר ועד לחודש דצמבר בגין פינוי לפני תום תקופת השכירות וזאת על סך 7,800 ₪.
5. אי פינוי במועד, איחור של 82 ימים במקרה של הפרה יסודית על סך 20,500. יובהר כי רכיב זה תוקן בדיון לסך 3437.5 ₪.
6. נזקי דירה על סך 8,375 ₪ לפי הפירוט הבא : רכישת מיטת יחיד בסך 1,500 ש"ח; רכישת סלון חדש בסך 2,500 ₪; הובלה על סך 1,000 ש"ח; צבע על סך 2,000 ₪; ביצוע תיקונים על סך 1,375 ש"ח.
7. חוב שלא שולם על ידי הנתבע בעבור ועד בית על סך 226 ₪.
8. תשלום בגין ניקיון הדירה ביום הפינוי על סך 350 ₪.
9. הפסד ימי עבודה של התובע על סך 3,600 ₪. שישה ימי עבודה, 600 ₪ ליום.
10. הוצאות בגין נסיעות – 900 ₪. הוצאות דלק לכל נסיעה 150 ₪ בעבור שישה ימים.
11. עגמת נפש בגין טרחה, מאמץ, מפח נפש, תיקון ונדליזם וקשיים כלכליים באותה תקופה – 10,000 ₪.יובהר כי בדיון רכיב זה תוקן בדיון לסך 3437.5 ₪.
12. התובע צירף מסמכים רבים לתמיכה בטענותיו ובהם הסכם השכירות, כתב התביעה לפינוי מושכר, פסק הדין בתביעה לפינוי מושכר, התכתבויות בין התובע לנתבע 2, צילומי הדירה לפני השכירות ואחרי השכירות, קבלות בעבור חומרי ניקוי ושיפוצים ועבור רכישת ריהוט, פירוט ביחס לימי עבודה.
13. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף ובד בבד הגיש כתב הגנה.
14. בבקשה לדחיית התביעה על הסף טען הנתבע כי לא מדובר בתביעה כספית אלא בתביעה על נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה משימוש במקרקעין ומשימוש במיטלטלין ועל כן, לבית משפט לתביעות קטנות אין סמכות עניינית לדון אלא לבית משפט השלום. בין היתר, טען כי התובע לא יכול לתבוע דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות שעה שהביא לפינוי הנתבע מהדירה וכי על בית המשפט לדון בשאלת הפרת ההסכם תחילה וכי מדובר בדיון מורכב שאין מקומו בבית משפט לתביעות קטנות. כמו כן, נטען כי רכיבי התביעה שפורטו עולים על גדרי סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות.
15. התובע השיב לבקשה לדחייה על הסף וטען כי הסעד המבוקש הוא סעד כספי בלבד ועל כן מדובר בתביעה כספית גרידא אשר הוגשה בהתאם לסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. עוד נטען כי בעבר הוגשה תביעה לפינוי מושכר לבית משפט השלום וכי תביעה מסוג פינוי מושכר אינה מצריכה בקשה לפיצול סעדים. נטען כי תביעה זו נמסכת על הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. עוד נטען כי לא מדובר בתביעה מורכבת ורכיביה העובדתיים פשוטים ועל כן אין מקום להעבירה לבית משפט השלום. נטען כי לשם סמכות בית המשפט לתביעות קטנות הסכים התובע להעמיד תביעתו על הסכום המותר בבית משפט לתביעות קטנות על אף שמדובר בנזקים העולים על סכום זה. עוד ביקש התובע כי הבקשה תדחה תוך חיוב הנתבע בהוצאות.
16. בית המשפט הורה כי הבקשה לדחייה על הסף תידון במסגרת הדיון הקבוע לתובענה.
17. בכתב הגנתו טען הנתבע כי כל ההתנהלות ביחס להסכם הייתה מול אמו של התובע. לטענת הנתבע, הוא לא קרא את ההסכם וחתם עליו מתוך "אמונה עיוורת" וכי בכך נוצלה תמימותו. נטען כי כתוצאה מתאונת עבודה שעבר לא עבד ולא השתכר ועל כן, לא יכול היה לעמוד במועד תשלום שכר הדירה למשך חודשיים בלבד אך מאז לא התחמק וביקש לשלם את השכירות בדרך שיוכל לעמוד בתשלומים. הנתבע טען כי לא קיבל הודעה על סיום ההסכם וכי ככל שהיה מקבל הודעה לא הייתה מוגשת תביעה לפינוי מושכר. נטען כי ככל שהתובע היה פונה אל הנתבע בצורה מסודרת הרי שהנתבע היה מפנה את הדירה מרצונו. ביחס לרכיבי התביעה נטען כך:
18. ביחס לרכיב דמי השכירות, נטען כי התובע תובע כעת סעדים שתבע במסגרת תביעת הפינוי ונדונו במסגרת התביעה לפינוי מושכר. לטענת הנתבע, בתביעה לפינוי מושכר נתבעו הכספים המגיעים לתובע בגין שכר הדירה.
19. ביחס לנזקים לריהוט, נטען כי הריהוט בדירה לא הושחת וכי התובע מבקש להתעשר שלא כדין ולהחליף הריהוט בדירה על חשבון הנתבע. נטען כי התמונות שצורפו לכתב התביעה אינן מעידות על מצב הריהוט במועד מסירת החזקה בדירה. נטען כי במועד בו צולמו התמונות הייתה החזקה בידיו של התובע "ועל כן יכול היה לעשות בריהוט ובדירה ככל העולה על רוחו ואכן כך עשה שעה ש"סידר" את הדירה בצורה אשר תתאים לתמונות!!!". נטען כי הנתבע פגש התובע לראשונה במועד הפינוי כך שלא ברור מתי ראה התובע הדירה, אם בכלל.

כמו כן, נטען כי ביום 2.8.17 פינה התובע חפציו של הנתבע ולא הנתבע בעצמו. נטען כי שעה שהתובע הגיע אל הדירה הוא החליף מנעול בדירה וזרק את כל חפצי הנתבע מחוץ לדירה ושחרר כלבתו של הנתבע לחופשי ומחוץ לדירה. עוד נטען כי התובע הוא מי שהשחית את רכושו וציודו של הנתבע.

נטען כי טענות התובע ביחס להזנחה של הדירה "הרי שהתובע סידר את הדירה וצילם את הדירה מ"זווית" מתאימה והכנה לתביעה ותו לא". נטען כי התובע רצה לשדרג הריהוט בדירה ועל כן רכש ריהוט חדש וכי לא ייתכן כי לאחר מספר חודשי שכירות מצומצמים נהרס הריהוט כליל.

כמו כן נטען כי נזקי הדירה הנטענים הם נזקים למטלטלין ומדובר בריהוט ישן אשר היה בדירה עובר להסכם השכירות. נטען כי הריהוט לא הושחת על ידי הנתבע. נטען כי התובע לא רכש מיטת יחיד ולא רכש סלון כעולה מהקבלות שצירף.

1. ביחס לטענה ולפיה הפר ההסכם בכך שאפשר לאמו להתגורר בדירה, נטען כי אמו של הנתבע לא התגוררה עמו בדירה והנתבע הכחיש טענה זו מכל וכל.
2. ביחס לרכיב התביעה שעניינו אי פינוי במועד נטען כי ההסכם בסעיף 19א מתייחס לאי פינוי במועד כאשר השוכר מפנה הדירה לפני המועד הנקוב בהסכם ואז עליו לשאת בדמי השכירות. ואולם, במקרה דנן הנתבע לא חפץ בסיום הסכם השכירות לפני תום התקופה אלא התובע הוא שפינה אותו מן הדירה כאשר בד בבד הוא תובע ממנו את דמי השכירות עד לסיום תקופת השכירות. כמו כן, נטען כי דמי הפיצוי אותם תובע התובע אינם פרופורציונליים לסכום דמי השכירות החודשיים. כמו כן, נטען כי מועד הפינוי על פי הפסיקתה בתביעה לפינוי מושכר היה ביום 26.7.17 ואולם, הדירה פונתה ביום 2.8.17 קרי תוך שבעה ימים בלבד ועל כך ראש נזק זה עומד על סך 1,750 ₪ בלבד, ככל שבית המשפט יקבל רכיב זה. עוד נטען כי התובע יכול היה להקטין נזקו אם היה מחתימו על מסמך סיום חוזה שכירות תחת הגשת תביעה. נטען כי בתביעה למלוא תשלום דמי השכירות מדובר בחיוב כפול שכן התובע דורש גם תשלום עבור פינוי מוקדם וגם תשלום עד תום התקופה.
3. ביחס לתשלומים שלא שולמו על ידי הנתבע, נטען כיב קבלה שצירף התובע לא פורטו חודשי החוב.
4. ביחס לרכיב אובדן ימי עבודה, נטען כי ימי העבודה שהפסיד התובע לטענתו הם בגדר הגזמה וגם אם נקבל את כל התיקונים שביצע התובע בדירה הרי שאלה מסתכמים ביום עבודה אחד בלבד לכל היותר. כמו כן, נטען כי התובע לא צירף ראיה ביחס לעלות יום עבודה. נטען כי עיון במסמכים שצירף מלמד כי אין כל אזכור של ימי עבודה שהפסיד בשל רכישת מיטה או סלון.
5. ביחס לרכיב הנסיעות נטען כי התובע לא צירף קבלות בגין הוצאות דלק, ולא הקטין נזקו בכך שנסע בתחבורה ציבורית.
6. ביחס לרכיב עגמת הנפש נטעו כי התובע לא פירט רכיב זה וכי ככל שנגרמה עגמת נפש הרי שהיא נגרמה לנתבע ולא לתובע.

השתלשלות העניינים

1. ביום 20.02.18 התקיים לפניי דיון בהעדר הנתבע וניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות. ביום 23.12.17 פסק הדין בוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובע על סך 900 ש"ח.
2. ביום 23.07.18 התקיים לפניי דיון נוסף אך הנתבע שוב לא התייצב לדיון. ניתן נגדו פסק דין בהעדר התייצבות. ביום 12.09.18 פסק הדין בוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובע בסך 1,000 ש"ח.
3. ביום 12.2.19 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים. יובהר כי בדיון לא שב הנתבע על בקשתו לדחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית של בית משפט זה ואף לא ביקש כי התביעה תידון בבית משפט השלום. יחד עם זאת, התובע הבהיר לשאלת בית המשפט, כי על מנת שסכום התביעה יעמוד בסמכות העניינית של בית משפט לתביעות קטנות, רכיב אי הפינוי במועד ורכיב עגמת הנפש יעמדו על סך כולל של 6,875 ₪ כך שרכיב אי הפינוי במועד יעמוד על סך 3437.5 ₪ ורכיב עגמת הנפש יעמוד על סך 3437.5 ₪.
4. בדיון שהתקיים לפניי, חזר התובע על האמור בכתב תביעתו והוסיף כי תמונות 1-4 (צורפו כנספח ח' לכתב התביעה) צולמו לצורך פרסום הדירה באתר יד 2 לפני השכרת הדירה לנתבע. עוד העיד כי תמונות 5 - 28 (צורפו כנספח ח' לכתב התביעה) צולמו ביום פינוי הדירה בתאריך 02.08.17 וכי הן משקפות מצב הדירה לאחר הפינוי. התובע העיד כי הפינוי נעשה בתיאום בין אמו לבין אמו של הנתבע. וכי למעשה מי שהתגורר בדירה הייתה אמו של הנתבע וכי הם הכניסו לדירה כלבה שהרסה את הסלון וניתן לראות כלי עישון ובנגים בדירה. התובע העיד כי קיבל צו בית משפט ולפיו הוא זכאי לקבל הדירה פנויה, לטענתו הוריו הגיעו לדירה, נכנסו אליה והחזיקו בה וכאשר הנתבע ואמו הגיעו לדירה, הוריו הזמינו משטרה. התובע העיד כי אמו מסרה לו כי השוטרת שהגיעה ניסתה לתווך בין הצדדים ואמו הראתה את הצו. לטענתו, לאחר מכן תיאמו הצדדים יום פינוי ליום 2.8.17.
5. עוד העידה מטעם התביעה, אמו של התובע, הגב' רינה גלעד אשר העידה על עריכת ההסכם עם הנתבע, על פניותיה אליו לתשלום דמי שכירות ועל מצב הדירה בעת הפינוי. לדבריה, ההסכם נערך עם הנתבע בנוכחות מתווך הדירה ובנוכחות הנתבע 2. היא העידה כי היא ובנה הם הבעלים של הדירה. עוד העידה כי הנתבע והנתבע 2 היו נראים לה נכבדים ועל כן נחתם הסכם השכירות עם הנתבע. כמו כן, העידה העדה כי הנתבע התגורר בדירה במשך ארבעה חודשים וכי הפסיק לשלם. לדבריה, עת פנתה אל הנתבע על מנת שישלם, אמר לה כי עזב את מקום עבודתו וכי הוא יעבוד במקום אחר ואולם, לאחר שראתה כי אינו משלם פתחה נגדו בהליכים. היא העידה כי נכנסה אל הדירה בהתאם לצו בית המשפט המורה על פינוי לטענתה, בדירה היה כלב אשר הרס הריהוט, הספות היו קרועות והדירה הייתה לטענתה מאורת סמים. עוד טענה כי כאשר הגיע הנתבע לדירה היא פנתה למשטרה והמשטרה פנתה אל הנתבע עם צו הפינוי. לדברי העדה, הנתבע קרא לאמו ויום למחרת הם פינו הכל. עוד טענה כי טענות הנתבע ולפיהן מדובר בתמונות מבוימות כי אין לה כל סיבה לעשות כן "אני אומרת שהתמונות שהעליתי בפייסבוק שרציתי להשכיר את הדירה זה אותם תמונות עם הספות. למה שאני אביים דבר כזה הראש לי לא פלילי". עוד העידה כי נכנסו לדירה עם צו בית המשפט ורק לאחר כשלושת רבעי שעה הגיע הנתבע ודפק בדלת. עוד העידה כי הזמינה משטרה והמשטרה סייעה לפינוי ושוחחה עם הנתבע ואמרה לו כי הוא חייב לפנות. לטענת העדה, אמו של הנתבע נכנסה לדירה והן קבעו ליום המחרת בשעה 8:00 לצורך פינוי הדירה. לטענתה, ביום למחרת היא עצמה הגיעה לדירה ואולם אמו של הנתבע הגיעה רק בשעה 12:00. העדה העידה כי שלחה לאמו של הנתבע הודעה כי אם היא לא מגיעה לקחת את החפצים אלה יושארו בחוץ והיא אינה אחראית להם.
6. הנתבע העיד בדיון כך "אני לא אומר שאני לא אשם. אני כן אשם כי לא שילמתי את הזמן שהייתי בדירה עד שפינו אותי שזה משהו כמו חודשיים עד שלושה חודשים. לא יותר מזה." (עמ' 9 שורה 30). הנתבע העיד כי לא ניתן היה לפרוץ לדירה בהעדרו על מנת לפנותו. לטענתו, בעת שהגיע לדירה גילה כי המפתח לא נכנס למנעול וכי כלבתו משוחררת לחופשי. לטענת הנתבע, התובע סיכם עמו על פינוי יחד ואולם התובע ואמו הגיעו לפני הזמן שנקבע ופינו הדברים ובכך חדרו לפרטיותו. עוד העיד כי הוא אדם אחראי ועובד ולא שילם דמי שכירות עקב פריצת דיסק בגב ממנה סבל שבעקבותיה שכב במיטה ולא זז. לטענתו, התובע ואמו עשו כל מהלך להוציאו מהדירה כולל איומים מצד אביו של התובע. לטענת הנתבע הוא לא ידע על צו הפינוי וכי כך נקבע בהחלטה של בית המשפט בתיק לפינוי מושכר. הנתבע טען כי הוא שילם חובותיו בגין הדירה ולראיה אינו נתבע על תשלום חשמל, מים וגז. ביחס לתמונות שהוצגו לעיון בית המשפט טען כי מדובר בעשר דקות ניקיון וכי אלמלא התובע ואמו פרצו לדירתו והיו מאפשרים לו לפנות הדירה הרי שלא היו תמונות כאלה. ביחס לריהוט שנהרס טען "אני מודה שנשבר. אני מאשר שהמצב של הסלון הושחת. לגבי אמבטיה זה לא נכון, סיפון כזה עולה 16 ₪ אני בעל מקצוע יכולתי לסדר את זה. הם לא היו מקבלים את הדירה הזו אם לא היו פורצים לדירה והיו מאפשרים לי לפנות בעצמי"(עמ' 10 שורה 17 ואילך). הוא אישר כי קיבל את הדירה במצב בו ניתן לראות בתמונות בנספח ח' לכתב התביעה. עוד העיד "אני מבטיח שהדירה בסופו של דבר הם מציגים אותה, נכון שלא ניקיתי אותה כי הייתי במצב על הפנים בייתי משותק. אני עובר לחץ נפשי..". הנתבע טען כי לא ידע על צו הפינוי אחרת היה מפנה קודם לכן. עוד טען כי לא קיבל הודעה להוציא חפציו ולא התאפשר לו להחזיר הדירה באופן תקין.
7. מטעם הנתבע, העידה אמו של הנתבע, הגב' עליזה כהן, היא העידה כי אמו של התובע ובן זוגה פרצו לדירה בכוח "כשאנו לא היינו בדירה ואפילו שהזמנו משטרה באותו היום, השוטרת הגיעה ואמרה שאין מה לעשות רק שנצטרך להגיש תלונה הם נכנוס ללא רשותנו כאשר כל הציוד בבית ולא נתנו לנו להיכנס. הייתה לנו כלבה בבית והוציאו אותה מהדירה בלי רשות..". היא העידה כי הגיעה לדירה בדיוק בזמן שנקבע בינה לבין אמו של התובע ואולם אמו של התובע הגיעה זמן רב לפני כן. לשאלת בית המשפט, העדה לא ידעה לומר מה השעה שנקבעה אך טענה כי הייתה שם מוקדם בשל חופשת הקיץ. לטענתה, כאשר הגיעה, החלו לזרוק דברים וכי יש דברים שנעלמו ונלקחו וכי הם זרקו את הכלבה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים ובראיות שהוצגו לפניי באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. ראשית, אפתח ואציין כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להידחות. מדובר בתביעה אשר הסעדים המבוקשים בה, הם סעדים כספיים ונוגעים לשאלת הפרת ההסכם בין הצדדים. התובע רשאי להגיש תביעתו בבית משפט לתביעות קטנות בפרט, כאשר הוא מגביל את סכום התביעה לסמכותו העניינית של בית המשפט כפי שנעשה במקרה דנן.
3. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המבחן הקובע לבחינת סמכותו העניינית של בית המשפט הוא מבחן הסעד. בהתאם למבחן הסעד נדרש בית המשפט לבחון את כתב הטענות שהגיש התובע עם פתיחתו של ההליך. על פי הסעד הנקוב בכתב הטענות ניתן לדעת אם ההליך הוגש לבית המשפט המוסמך או שמא הייתה חובה להגישו לבית משפט אחר. אין צורך כלל להידרש לטענותיו של הנתבע בכתב הטענות שהגיש בתגובה וקביעת הסמכות נעשית על פי האמור בכתב התביעה. [ראו בעניין זה ע"א 2846/03 אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט (3) 529, 534 (2004); ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא (3) 561 (1977); ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגאבריה (4.5.2003); רע"א 3879/05 עריית חדרה נ' חגג' אמריקה ישראל בע"מ (12.7.2005).]
4. כאמור בהתאם למבחן הסעד – הסעד הוא סעד כספי ולא מדובר בתביעה שעניינה שימוש במקרקעין או במיטלטלין שכן התובע עותר לקבל פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת הסכם השכירות עד לגבול סמכותו העניינית של בית המשפט– סעד שהוא בסמכות בית משפט לתביעות קטנות. כמו כן, לא מדובר בעניין מורכב או מסובך ועל כן, לא מצאתי לנכון להיעתר אף לבקשה להעביר התביעה לבית משפט השלום.
5. כעת לגופם של דברים. ראשית אומר כי התרשמתי לחיוב מעדות התובע ואמו וכי אלה העידו על נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מהתנהלות הנתבע. יש לציין כי הנתבע בעדותו לא התנער מאחריות בשונה מהאמור בכתב הגנתו והודה בחלק מן הנזקים שנגרמו לדירה וכן הודה בכך שהפר את ההסכם בין הצדדים בכך שלא שילם חלק מדמי השכירות. יחד עם זאת, טען כי ניתן היה בנקל לנקות ולתקן הדרוש תיקון לו הייתה ניתנת לו אפשרות לעשות כן. התרשמתי כי הנתבע ניסה לצמצם חלקו ביחס לנזקים הנטענים ולטעמי לא ניתן לדרוש או לצפות מהתובע כמשכיר סביר כי לאחר שנדרש לפנות הנתבע באמצעות צו פינוי כי יאפשר לנתבע לתקן הנזקים בעצמו.
6. אציין כי כעולה מעדויות העדים ולאחר עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים ובתכתובות בין הצדדים בזמן אמת עולה כי הנתבע הפר את הסכם השכירות הפרה יסודית בכך שלא שילם דמי שכירות עבור חודשים יוני, יולי ואוגוסט 2017 על סך 1,950 ₪ לחודש ובסך הכל, לא שילם סך של 5,850 ₪. יובהר כי איני מקבלת טענת הנתבע כי סכום זה נתבע במסגרת התביעה לפינוי מושכר שכן כעולה מעיון בכתב התביעה לפינוי מושכר עולה כי נתבע רק הסעד פינוי מושכר ולא סעד כספי. כמו כן, מטבע הדברים בעת הגשת תביעה לפינוי מושכר אין צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים ועל כן התובע הגיש תביעתו הכספית לפני בית משפט זה ובית המשפט שדן בתביעה לפינוי מושכר לא דן בסעדים אשר התבקשו כאן ועל כן, טענות הנתבע בעניין זה נדחות. לאור הודאת הנתבע כי לא שילם שכירות בעבור חודשיים –שלושה הרי שעליו לשאת בתשלום זה וגם לאור מועד הפינוי אשר אין חולק כי חל בחודש אוגוסט 2017. בהתאם לסעיף 18 להסכם בין הצדדים הרי שאי תשלום במועד מהווה הפרדה יסודית. מכאן, שהנתבע הפר ההסכם וזאת, מבלי להידרש לכל טענותיו האחרות של התובע ביחס להפרות נוספות נטענות.
7. לאחר שנקבע כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית, הרי שלתובע עמדה הזכות לבטל ההסכם וכי המועד המאוחר ביותר בו ניתן לומר בוודאות כי הנתבע ידע על זכות התובע הוא מועד הדבקת פסק הדין בתביעה לפינוי מושכר וזאת על אף שניתן להניח כי ידע על כך קודם לכן לאור התכתובת שצורפה לכתב התביעה בינו לבין אמו של התובע. כעת אבחן רכיבי התביעה לגופם.
8. ביחס לרכיב שכר הדירה בעבור שלושה חודשים שלא שולמו על סך 5,850 ₪ כאמור לעיל, התובע זכאי לקבלת סכום זה.
9. ביחס לרכיב שכר הדירה בעבור ארבעה חודשים לאחר הפינוי מהדירה, מחודש ספטמבר ועד לחודש דצמבר בגין פינוי לפני תום תקופת השכירות וזאת על סך 7,800 ₪, עיון בסעיף 19 א להסכם מלמד כי "אם יפנה השוכר את הדירה לפני תום התקופה הקצובה יהא חייב לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה הקצובה ולא יהיה זכאי לקבל מהמשכיר כל סכום מתוך דמי השכירות המוסכמים לעיל עד סוף התקופה הקצובה". סעיף זה מתייחס לפינוי הדירה על ידי השוכר ואולם אינו מתייחס למצב בו השוכר מפונה על ידי המשכיר. מכיוון שלשון ההסכם נוסחה על ידי התובע ולא על ידי הנתבע הרי שאי בהירות או עמימות בחוזה יש לפרשה לרעת המנסח הרי שלא ניתן לקבוע כי סעיף זה יחול במקרה בו הנתבע מפונה מהדירה ולא התפנה ממנה מרצונו. לא זו אף זו, התובע לא הראה כיצד פעל להקטנת נזקו. לא הבהיר כמה זמן לקח לו לבצע תיקונים ושיפוץ בדירה וכן לא הבהיר מתי נכנס שוכר חדש במקום הנתבע לדירה. משכך, אני דוחה רכיב זה בתביעה.
10. ביחס לרכיב אי פינוי במועד, כאמור, לטענת התובע, פנה אל הנתבע עובר להגשת התביעה לפינוי מושכר במכתב מטעמו וכן במכתב מטעם עורך דין ודרש כי יפנה הדירה. עיון במכתב מלמד כי הנתבע התבקש לפנות את הדירה עד ליום 31.05.17 אחרת ייאלץ לשלם בעבור כל יום איחור בפינוי סך של 250 ש"ח ליום (סעיף 17 להסכם). ביום 04.06.17 שלח ב"כ התובע מכתב לנתבע הודעה בדבר סיום ההתקשרות והתראה בטרם נקיטת הליכים (נספח ג' לכתב התביעה) בו נטען כי דמי שכירות עבור חודשים מאי ויוני טרם שולמו ורק לאחר פניית התובע לנתבע 2, ניאות הנתבע 2 לשלם דמי השכירות עבור חודש מאי בלבד. עוד נכתב בו כי אי תשלום דמי שכירות במועד מהווה הפרה יסודית של ההסכם וכי גם דמי השכירות לחודשים מרץ-אפריל 2017 הועברו באיחור של שלושה ימים ושולמו רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד התובע. עוד נכתב כי התיר לאדם אחר להתגורר עמו וזאת בניגוד להסכם ועל כן הפר ההסכם הפרה יסודית המהווה עילה לביטול ההסכם. במכתב זה נדרש הנתבע לפנות את הדירה עד ליום 11.06.17 ולשלם לתובע סך של 1,950 ₪. כמו כן, נדרש הנתבע להשיב לתובע את הדירה במצב תקין כפי שקיבל אותה.
11. יובהר כי הנתבע טען כי לא קיבל מכתבים אלה וכי למעשה למד על פסק הדין שניתן נגדו לפינוי המושכר רק ביום בו הגיע אל הדירה וגילה כי בדירה נמצאת אמו של התובע. יובהר כי התובע מצדו לא צירף אישור מסירה למכתבים ששלח אלא רק לפסק הדין שניתן בהעדר הגנה ועיון באישור המסירה מלמד כי בוצעה מסירה כדין של פסק הדין באמצעות הדבקה ביום 2.8.17 (נספח ו' לכתב התביעה). אכן צורפה תכתובת בין אמו של התובע לבין הנתבע ובה היא מבקשת מהנתבע לאחר שלא שילם דמי שכירות לצאת מן הדירה בטרם תפנה לגורמים משפטיים והנתבע משיב לה בין היתר "אני לא יצא מהדירה רק לאחר שאני ימצא דירה חדשה" (הטעויות במקור – מ.ח.נ). (נספח ג' לכתב התביעה). ואולם, מתכתובת זו לא ניתן להבין מתי נדרש הנתבע לפנות את הדירה. על כן, בהתאם למועד בו הומצא פסק הדין באמצעות הדבקה עולה כי הנתבע היה אמור לפנות הדירה ביום 2.8.17 וזה גם המועד בו נתפסה החזקה בדירה על ידי התובע. משכך, לא מצאתי לנכון לפצות התובע בגין אי פינוי במועד שכן לא הוכח לי המועד הראשון בו הודע לנתבע בכתב כי עליו לפנות הדירה עובר למועד ביצוע מסירת פסק הדין. שהרי ממועד זה יש למנות את ימי האיחור.
12. ביחס לרכיב נזקי הדירה, הנתבע העיד בניגוד לאמור בכתב הגנתו כי אכן נגרם נזק לריהוט לסלון ולמיטה וכן אישר כי לא צבע הדירה לאחר שיצא ממנה והדבר גם עולה מהתמונות שצורפו לכתב התביעה שבהן ניתן לראות מצב הדירה לפני השכרתה לנתבע ולאחריה. התמונות מעידות כי הדירה הוחזרה במצב שונה לחלוטין מהמצב בו נמסרה. בעניין זה אני מקבלת כמהימנה את גרסת התובע ואמו ביחס למצב הדירה לפני ואחרי השכרתה לנתבע. יובהר כי הנתבע בעדותו תומך אף הוא באופן חלקי בנטען על ידי התובע. התובע צירף קבלות ביחס לרכישת ציוד לתיקונים וצבע לדירה על סך 1,375 ₪. אמנם לא צורפו קבלות ביחס לרכישת מיטה וסלון ואולם הסכומים הנתבעים הם סבירים בנסיבות העניין לשם השבת הדירה לקדמותה. יובהר כי לא צורפה קבלה ביחס לצביעת הדירה וזו הוערכה על ידי התובע בסך של 2,000 ₪. לא צורפה קבלה ביחס לרכיב הובלה על סך 1,000 ₪. בעניין המיטה, הסלון אני מקבלת כסבירה את האומדן של התובע. ביחס לרכיב הצביעה של הדירה אני מעמידה על דרך אומדן רכיב הצביעה על סך של 1,000 ₪. ביחס להובלה, לא פוסקת רכיב זה שכן לא הוכח. לאור האמור, בגין רכיב נזקי הדירה אני פוסקת לתובע סך כולל של 5,875 ₪.
13. ביחס לחוב שלא שולם בגין ועד בית על סך 226 ₪, התובע צירף מסמך בעניין מיום 2.8.17 ואני מקבלת מסמך זה לפיו שולם סכום זה לוועד הבית על ידי התובע כפי שטען בכתב תביעתו וזאת לאור העובדה כי אני מאמינה לתובע כי שילם סכום זה.
14. ביחס לרכיב תשלום בעבור ניקיון הדירה ביום הפינוי על סך 350 ₪, התובע לא צירף קבלה בעניין זה. התובע טען כי נאלץ לנקות הדירה. אכן עיון בתמונות מלמד כי הדירה דרשה ניקוי ואין מחלוקת כי לא הוחזרה כפי שנמסרה. הנתבע אישר כי לא ניקה הדירה עקב מצבו הרפואי. על כן, על דרך של אומדן מעמידה רכיב זה על סך 250 ₪.
15. ביחס לרכיב אובדן ימי עבודה, התובע טען כי הפסיד שישה ימי עבודה ולתמיכה צירף קבלות ואולם, לא צירף כל תלוש משכורת ממנו ניתן ללמוד כמה הוא משתכר לשעה וכן כי בפועל לא עבד בימים אלה ולא קיבל בגינם תשלום. משכך, איני נעתרת לפיצוי בגין רכיב זה.
16. ביחס לרכיב הנסיעות, הרי שרכיב זה לא הוכח באמצעות קבלות בעבור דלק או אסמכתאות אחרות. לא הוכח כי בוצעו נסיעות, מתי בוצעו וכי התובע לא שהה באותה עת במקום מסיבות אחרות. משכך, דוחה רכיב זה.
17. ביחס לרכיב עגמת הנפש, מדובר ברכיב שהוא בשיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן, אני סבורה כי לתובע אכן נגרמה עגמת נפש רבה כתוצאה מהשכרת הדירה לנתבע, לתובע נגרם איבוד זמן, טרחה והוא נאלץ לפנות לערכאות על מנת לפנות הנתבע מן הדירה כאשר הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים. אני סבורה כי נגרמה לו גם עגמת נפש כתוצאה ממצב הדירה לאחר שקיבלה חזרה לחזקתו ומהצורך להשיבה לקדמותה וכי בגין כל אלה מגיע לו פיצוי על סך 3,000 ₪.

סוף דבר

1. לאור האמור ישלם הנתבע לתובע הסכומים הבאים תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (3.10.17) ועד למועד התשלום המלא בפועל:
2. סך של 5,850 ₪ בגין דמי שכירות בעבור 3 חודשים.
3. סך של 5,875 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדירה.
4. סך של 226 בעבור תשלום לוועד הבניין.
5. סך של 250 ₪ בעבור ניקיון הדירה.
6. סך של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש.
7. כמו כן, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ (כולל אגרה והוצאות הבקשה לדחייה על הסף שנדחתה).

בסך הכל ישלם הנתבע לתובע תוך 30 יום מהיום סך כולל של 16,201 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.