1. לפני מונחת התנגדות המבקש לבקשה לביצוע תביעה על סך של 33,936 ₪ שהגיש המשיב בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש של המבקש שהתנהל אצל המשיב ובגין אי תשלום של תשלומי הלוואה אותה לווה המבקש מן המשיב.

2. ההתנגדות נתמכה בתצהירו של המבקש בלבד.

3. התקיים בפני דיון במהלכו נחקר המבקש. במהלך הדיון ביקש המבקש לראשונה להוסיף את תצהירו של אביו מר זאב סטבינסקי (להלן: "זאב" או "האב") לתיק כחלק מההתנגדות, וכן תצהיר של עו"ד גולדפרב שהוגשו במסגרת הליך אחר של תביעה קטנה שמתקיים בין אותם הצדדים (להלן: "התיק האחר").

4. אישרתי את קבלת התצהירים במועד הדיון, אפשרתי לב"כ המשיב לקרוא את התצהירים ולהתכונן לחקירה במהלך הדיון ותוך כדי הדיון, תוך שקבעתי כי הוצאות הדיון בהתנגדות יחולו על המבקש. (ראו החלטתי בעמ' 4 שורות 6-19 לפרוטוקול הדיון).

5. מר זאב סטבינסקי נחקר על תצהירו.

6. בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

7. סיכומי המבקש בכתב הוגשו ביום 13.12.17.

8. בטרם הגשת סיכומי המשיב, הגיש המשיב בקשה להוספת ראיה ולאחר שהוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים בבקשה זו ניתנה החלטתי ביום 24.12.17 שהתירה את קבלת הראיה לאותו השלב, והאריכה בפועל המועד המקורי שנקבע להגשת הסיכומים למשיב וסיכומי התשובה למבקש.

9. סיכומי המשיב הוגשו ביום 12.1.18.

10. ביום 15.1.18 ביקש המבקש לעכב את ההליכים המשפטיים על מנת להיות מיוצג. עוד באותו היום ניתנה החלטתי כי המבקש רשאי להיות מיוצג ולהגיש את סיכומי התשובה מטעמו באמצעות עו"ד.

11. משהגיש המבקש ביום 21.1.18 סיכומים ללא ייצוג עו"ד ואף חרג מההיקף שהוקצב לו, הוגשה בקשת המשיב, התובע למחוק סיכומים אלו.

12. לפיכך ניתנה החלטתי ביום 23.1.18 כי ינתנו ימים נוספים להגשת סיכומי התגובה לתשובה מטעם המבקש סיכומים מתוקנים באמצעות ייצוג ע"י עו"ד, וכן נקבע כי אורך הסיכומים יעמוד על 6 עמודים וסיכומים אלו יחליפו את הסיכומים האחרונים שהוגשו.

13. ביום 11.2.18 הגיש המבקש את הסיכומים המתוקנים באמצעות עו"ד אמיר גולדפרב. לפיכך, החלטתי תינתן על סמך כל כתבי הטענות הנמצאים בתיק והראיות שהגשתן הותרה כשסיכומי התגובה המתוקנים מחליפים את הסיכומים שהוגשו ביום 21.1.18.

להלן יובאו עיקרי טענות המבקש כפי שהשתקפו בהתנגדות שהגיש, ובשלושת התצהירים שתמכו

בה.

מתצהירו של המבקש עולה:

1. המבקש טען בתצהירו כי אביו הוא זה שטיפל בכל העניינים הקשורים בבנק הפועלים, המשיב.

2. במשך למעלה מ-5 שנים, המבקש ואביו ניסו לקבל מהמשיב את הסכם ההלוואה נשוא התביעה, זאת משום שבעת קבלת ההלוואה המבקש ואביו חתמו על הסכם ההלוואה כשגובה הריבית היה חסר והוא נרשם ע"י פקיד הבנק לאחר שהם חתמו על ההסכם (סעיף 5 לתצהיר המבקש).

3. מנהלי סניף המשיב ביהוד התחמקו כל השנים מלמסור את הסכם ההלוואה בטענה שההסכם נמצא בארכיב ואין הם מוצאים אותו.

4. ניתנה הוראה להפסיק לשלם את ההלוואה מספר חודשים לפני שהסתיימה והמבקש הגיש תביעה משפטית בתיק האחר.

5. גם במסגרת הסכם הלוואה למימון רכישת מכונית המזדה של המבקש מהמשיב, הוחתם המבקש על הסכם הלוואה ושיעבוד הרכב מבלי שפרטי ההלוואה היו רשומים טרם החתימה.

6. למבקש טענות לגבי הסכם השעבוד, כיון שהחתימו אותו לכל התחייבויותיו אצל המשיב והמשיב סירב לשחרר את השעבוד על הרכב גם לאחר שנסתיימו תשלומי ההלוואה לגביו. נושא זה והנזקים שנגרמו למבקש נדון בתיק האחר.

7. המשיב חייב למבקש סכום כסף נכבד המסתכם כיום בסך של למעלה מ- 12,000 ₪, כיון שלפני שנים רבות התחייב המשיב בסניף כפר שמריהו בפני המפקחת על הבנקים להעביר לחשבון המבקש 2,000 ₪ והוא לא קיים את התחייבותו זו.

8. לאור תשובת המפקח על הבנקים, שצורפה כנספח ג' לתצהיר המבקש, בה מתבקש המבקש לפנות למשיב לקבלת הכספים, המשיב ייעשה זאת והוא עומד לפנות להנהלת המשיב לשם קבלת הכספים בצירוף ריבית והצמדה. גם עניין זה יועלה בדיון הקבוע בתיק האחר.

מתצהירו של האב מר זאב סטבינסקי עולות הטענות הרלבנטיות כי:

1. המשיב סירב לבטל את המשכון על מכוניתו של המבקש למרות שהסתיימו התשלומים בגין ההלוואה שנלקחה לרכישתה.

2. טענת המשיב הייתה כי המשכון ניתן לכלל התחייבויות המבקש.

3. הדברים אינם נכונים, משום שאביו של המבקש נכח בבנק בעת קבלת ההלוואה לרכב וציין בפני פקיד המשיב שהמשכון הוא לצורך הלוואה לרכישת הרכב.

4. הסכם ההלוואה על סך של 199,200 ₪ נשוא תביעה זו נחתם מבלי שנרשם גובה הריבית בעת החתימה על ההסכם.

5. המבקשים לא קיבלו עותק מהסכם ההלוואה, למרות פניות למשיב. בטענה שההסכם בארכיב והלך לאיבוד בארכיב.

6. כאשר אביו של המבקש שאל את פקיד הבנק מדוע אין הוא ממלא את גובה הריבית שסוכם עמו, פריים + 1.75%, טען הפקיד כי לטובת המבקש ואביו הוא יסדיר את הנושא עם מנהלת הסניף והוא ירשום את הריבית בשלב מאוחר יותר.

7. פקיד הבנק הבטיח שהוא יעדכן את המבקש ואביו לגבי גובה הריבית וישלח העתק מההסכם, אך זאת לא קרה מעולם.

8. על גבי הסכם ההלוואה מופיע שנחתם ביום 25.9.11, הדבר אינו נכון וכולם חתמו עליו ביום 10.10.11, היום בו הוזרמה הלוואה לחשבון המבקש.

9. המבקש חתם ביום 25.9.11 על מסמך בשם "חישוב עלות אפקטיבית להלוואה", שם נרשם כי העלות האפקטיבית של ההלוואה מסתכמת ב- 9.2248%. המבקש לא זוכר באלו נסיבות ואופן הוא הוחתם על המסמך, והדבר גם אינו משנה וזאת משום שבתאריך הנ"ל לא הוזרמה ההלוואה. החתימות על מסמך ההלוואה התבצעו ביום 10.10.11 וסעיף גובה הריבית היה ריק ונרשם רק לאחר חתימת הלווה והערבים.

10. למר זאב סטבינסקי אין ספק כי המשיב ביצע תרגיל הטעיה. עובדה שבמשך שנים לא מסר המשיב למבקש ולאביו העתק מהסכם ההלוואה. הסכם ההלוואה צורף רק בחודש מרץ 2017, במסגרת כתב ההגנה של המשיב בתיק האחר.

להלן יובאו עיקרי טענות המשיב כפי שעלו בסיכומיו:

1. אין מחלוקת כי המבקש קיבל הלוואה בסך של 199,200 ₪ ביום 25.9.11 (שהוקמה והוזרמה בפועל במחשבי הבנק ביום 10.11.11), והחזיר אותה עד לחודש ינואר 2017.

2. הנתבע הפסיק למעשה לשלם את ההלוואה לפני הזמן.

3. הנתבע טען בלשון רפה כי הריבית בהסכם מולאה שלא בנוכחותו וכי סיכם על ריבית יותר נמוכה ממה שהופיע בהסכם, אך זכרונו בוגד בו.

4. המשיב מפנה לראיה שהתרתי את הגשתה וצורפה בתיק האחר במסגרתה כתב המבקש: "אין לנו כל הסתייגות לגבי הסכם ההלוואה", ובהמשך כתב המבקש עצמו שעל פי הסכם ההלוואה המבקש חייב נכון להיום סך של 13,308.55 ₪ בלבד. לכן יש לכל הפחות לקבל את התביעה ביחס לסכום זה.

5. מכאן שהמבקש הודה בכל בפה מלא וערך חישוב על בסיס תנאי הריבית הנקובה בהסכם של פריים + 3.75% ולא היתה לו הסתייגות מריבית זו.

6. גם החישוב של רואה החשבון הלוי מטעם המבקש שצורף למסמך בתביעה הקטנה שביהמ"ש אישר לצרפו לתיק זה שגוי , שכן בחישוביו זקף את התשלומים שביצע המבקש כולם על חשבון הקרן מבלי לזקוף חלק מהתשלום על חשבון הריבית.

7. בנוסף לכך המבקש טען כי הוטעה כאשר חתם על מש/2 אבל לא טען מי הטעה אותו וכיצד הטעו אותו ולכן במובן זה הגנתו איננה מפורטת.

8. מצד אחד האב טוען כי סוכמה ריבית של פריים + 1.75% אך המבקש בעצמו בסעיף 12 לתביעה בתיק האחר (שצורפה כנספח להתנגדות) טוען שסוכמה ריבית של פריים + 1.50%. מדובר בסתירות.

9. באשר לטענת הקיזוז של המבקש בגין נזקים שנגרמו לטענתו מאי שחרור השעבוד על רכבו, אלה לא פורטו כדרישות הפסיקה והדין ולא צורף כל תחשיב לגבי נזקים אלה. לכן יש לדחות את הטענה על פניה.

10. באשר לטענה כי המשיב חייב למבקש סך של 2,500 ₪ משנת 2000, על המבקש היה לפנות למשיב ונראה כי הוא לא עשה כן במשך 17 שנים ולכן מדובר בשיהוי רב שנים ובהשתק מלטעון טענה כזו.

להלן עיקרי תשובתו של המבקש מן הסיכומים המתוקנים:

1. אי מסירת הסכם ההלוואה במשך 5 שנים למבקש מהווה הטעיה.

2. במסמך עליהם חתמו המבקש והערבים שנקרא "תנאים להלוואה בהסדרי חוב מיוחדים", לא פורט שיעור הריבית ויש בכך לתמוך בטענת המבקש כי סוכם עימו שיעור ריבית נמוך ממה שכתוב בהסכם.

3. הבנק מוציא מהקשרו את המשפט "אין לנו כל הסתייגות לגבי הסכם ההלוואה" שנרשם במסמך שהוגש מטעם המבקש בתיק האחר. במסמך זה נרשם שכעת המבקש מבין מדוע הבנק הסתיר ממנו את המסמך , וזאת משום שהשיעור בו היה גבוה משיעור הריבית המסוכם בין הצדדים.

4. המשיב גם הטעה את ביהמ"ש, מכיון שבמסמך זה לא מופיע המשפט דלעיל, אלא מופיע המשפט "אין לנו כל הסתייגות לגבי תנאי הסכם ההלוואה". המשיב השמיט את המילה "תנאי". ממילא היגד זה התכוון למסמך הנזכר לעיל שהינו "תנאים להלוואה בהסדרי חוב מיוחדים", שבו כאמור לא פורט ולא הופיע שיעור הריבית כלל.

5. בהמשך, נכתב גם באותו מסמך כי המשיב מנסה להוציא כספים שלא מגיעים לו, דבר הגובל בהונאה.

לגופה של ההחלטה

1. מחקירתו של המבקש עלה כי הוא אכן חתם על מש/2 אותו מסמך "חישוב עלות אפקטיבית להלוואה" ללא נוכחות אביו. עוד טען כי המסמך שקרי, מפני שבפועל האב סיכם עם הבנק על ריבית הנמוכה בהרבה מהריבית המצוינת במסמך מש/2 (ראו עדותו בשורות 14-20 בעמ'2 לפרוטוקול הדיון).

2. עוד הוסיף המבקש כי בעת החתימה על המסמך מש/2 המשיב עדיין לא הזרים את הכסף לחשבון אלא רק לאחר שנחתם הסכם ההלוואה. בשלב החתימה על מש/2 עדיין לא ידע המבקש שאביו סיכם עם המשיב על ריבית נמוכה יותר (ראו עדותו בשורות 20-22 בעמ'2 לפרוטוקול הדיון).

3. מחקירת אביו של המבקש, מר זאב סטבינסקי, שוב עלה ונשנה כי המבקש והערבים חתמו על הסכם ההלוואה כששיעור הריבית ריק וחסר. לטענתו גם חתימתו על מש/4 נעשתה כששיעור הריבית לא היה רשום (ראו עדותו בשורות 15-30 בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון).

4. מכל האמור לעיל עולה כי גרסתו של אביו של המבקש כי הסיכום היה שההלוואה תהיה בריבית פריים + 1.75% לא נסתרה. הוא חזר על הדברים בחקירתו.

5. יחד עם זאת, התרתי את הגשתו של מסמך מהתיק האחר שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות וכותרתו "הסכם הלוואה בין התובע ובנק הפועלים" מסמך זה הוגש שם על ידי המבקש.

6. מהמסמך עולה כי המבקש צפה לראשונה בהסכם ההלוואה שלא ניתן לו והריבית הקבועה בו היא פריים + 3.75%.

7. המבקש טוען בסעיף 4 למסמך זה כי אין לו הסתייגות לגבי תנאי הסכם ההלוואה. בסעיף 5 למסמך טוען המבקש כי לפי ההסכם הוא חייב למשיב סך של 13,308 ₪ בלבד.

8. למסמך זה צירף המבקש אף מסמך שקיבל האב מרואה חשבון ונושא תאריך 21.6.17 לפיו חובו בהתאם להסכם ההלוואה נשוא התביעה וגם לפי הריבית המפורטת בהסכם ההלוואה עומד על סך של 13,308 ₪ בלבד.

9. הלכה כי גם טענות הגנה קלושות מהוות הגנה, ואני מקבלת את הסברו של המבקש כי האמור בסעיף 7 דלעיל מתייחס למסמך של תנאי ההלוואה ששם לא פורט כל שיעור ריבית מכל סוג שהוא.

10. גם טענתו של המבקש לגבי חוב המשיב בסך 2,500 ₪ שלא שולם לו משנת 2000, לא נסתרה ובשלב זה לא ניתן לטעון לשיהוי וזאת משום שכאשר מעלים טענת קיזוז כטענת הגנה, לא חלים עליה דיני שיהוי והתיישנות. גם אם היא טענת הגנה קלושה, שיתכן וחלים לגביה דיני מניעות אחרים, קובעת הפסיקה שיש לקבלה בשלב ההתנגדות.

11. יחד עם זאת, המבקש לא צירף להתנגדות חוות דעת של מומחה הכוללת תחשיב בהתאם לשיעור הריבית בגובה של פריים + 1.75%, ממנו ניתן ללמוד כי איננו חייב יותר לשלם לבנק, ובעניין זה טענותיו חסרות פירוט בהתאם לפסיקה. כבר נפסק כי כאשר טענת הנתבע מתייחסת לחישובי ריבית מופרזת או גבוהה מן המוסכם, על הנתבע להגיש חוות דעת מומחה לגבי החישובים המדויקים של שיעורי הריבית המוסכמים. ראו בעניין זה ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 138. לא רק שהמבקש לא צירף חוות דעת כזו, אלא צירף מתב בלבד מרואה חשבון שהתייחס לשיעור הריבית של פריים + 3.75% ולא של שיעור הריבית המוסכם הנטען פריים +1.75%. כמו – כן המכתב איננו יכול להוות תחליף לחוות דעת מומחה גם לגבי הטענה המועלית בו, שגם לפי שיעור הריבית של המשיב (פריים + 3.75%) המבקש חייב לשלם רק כ- 13,000 ש"ח וזאת משום שאינו ערוך כחוות דעת מומחה לפי פקודת הראיות ואינו מפרט ומכיל את כל דרכי החישוב עליהם התבסס רואה החשבון בחישובו הנ"ל כטענת המשיב, בסעיף 6 הנ"ל לסיכומיו כיוון שלא פורט באופן החישוב האם הפחית בנפרד את סכומי הקרן וסכומי הריבית, בעוד עולה מהטבלה של רואה החשבון במכתבו כפי שטוען המשיב כי כל הסכומים לרבות הריבית הופחתו מן הקרן בלבד. כבר נפסק כי לא ניתן להסתפק במכתב של רואה חשבון במקום בחוות דעת. ראו ספרו של המלומד, כב' סגן הנשיא בדימוס, דר' דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שישית (2000) מעודכנת ומתוקנת, 88-89 וכל הפסיקה שהובאה שם.

12. גם לא צורף חישוב לגבי שווים של 2,500 השקלים משנת 2000 ועד היום.

13. לכן, למעשה היה עלי לדחות את ההתנגדות, בקשת הרשות להגן, בהיעדר צירוף חוות דעת מומחה ובהיעדר פירוט. אך בהתאם לסמכותי אני אתן את הרשות להגן למבקש ואקבל את ההתנגדות למרות היעדר הפירוט בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 6,000 ₪ כתנאי למתן הרשות להגן, וכן ישלם למשיב את הוצאות הדיון בהתנגדות כפי שכתבתי בהחלטתי בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון. בעניין זה ראו ע"א 507/85 בדר פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשיווק (תש"ל) בע"מ, פ"ד מ"ג(1) 106.

14. אני קובעת כי גובה ההוצאות יעמוד על 3,000 ₪ אך היות והמבקש כבר שילם הוצאות למשיב סך של 2,000 ₪ בגין בקשות ביניים בתיק זה, אני מקזזת את הסכום של 2,000 ₪ מסכום ההוצאות כך שלמעשה למבקש נותר לשלם סכום של 1,000 ₪ בלבד בגין הוצאות הדיון בהתנגדות למשיב, כתנאי לקבלת הרשות להגן.

15. שני הסכומים שקבעתי דלעיל בסעיפים 13 ו- 14 בסה"כ 7,000 ₪ ישלם המבקש בקופת ביהמ"ש ויפקיד אותם עד ולא יאוחר מיום 10.4.18.

16. המזכירות תביא בפניי את התיק לבדיקת ההפקדה ביום 11.4.18. בהיעדר הפקדה של מלוא הסכום תדחה ההתנגדות שהגיש המבקש. אם בדיקתי תעלה כי הופקד הסכום במלואו ובמועדו אורה להעביר 1000 ₪ מתוכו כהוצאות הדיון לב"כ המשיב ואתן הוראות בדבר המשך ניהול התביעה שבפניי בסדר דין מהיר.

17. המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.