לפני שתי תביעות כספיות כספית שעניינן נזקים שנגרמו לרכב התובע, אוטובוס זעיר, מ.ר. 26-771-76 ביום 27.1.2017 כתוצאה מפגיעת ענף של עץ שעמד בצד הדרך ונפל על הרכב.

תביעת התובעת 2 בסך 93,703 ₪ היא תביעת שיבוב על תגמולי ביטוח ששילמה לתובע 1 בגין הנזק. תביעת התובע 1 בסך 77,020 ₪ היא תביעה לפיצוי יתרת הנזק שלא כוסה על ידי חברת הביטוח בסך 29,122 ₪ בתוספת פיצוי בגין אובדן הכנסות בסך 45,000 ₪ לפי חישוב של 1,250 ₪ ליום למשך 36 ימים.

תביעה שהוגשה גם נגד המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה נדחתה בהסכמה ביום 27.11.2018.

טענות התובע

1. על פי הנטען בכתב התביעה, כאשר רכב התובע היה בנסיעה בכביש 652 התמוטט עליו ענף גדול של עץ שעמד בצד הדרך, פגע ברכב וגרם לו נזק שהגיע כדי אובדן כללי.
2. לטענת התובע, הנתבעת אחראית לקטע כביש זה, לרבות לתחזוקת העצים העומדים בצדי הכביש. לטענת התובע, הנתבעת לא פעלה כראוי למניעת הנזק, לא נקטה פיקוח ובקרה מתחייבים לגבי מצב העצים בצדי הדרך ולא גזמה את העץ או נקטה טיפול מונע כדי לוודא שיעמדו בתנאי סערה.
3. באשר לטענתו כי הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן הכנסה, טען התובע כי פיצוי כספי מחברת הביטוח התקבל רק ביום 13.3.2017. התובע צירף לכתב התביעה מכתב מטעם רואה החשבון עוביידה כבהא, לפיו ממוצע ההכנסות היומי המופק באמצעות הרכב שניזוק היה 1,250 ₪ (ת/4).
4. טענות דומות הועלו מטעם הכשרה בכתב תביעת השיבוב ובכתב התביעה המתוקן מטעם שני התובעים, אשר הוגש באמצעות הכשרה. הכשרה עתרה לפיצוי בגין תשלום תגמולי ביטוח בסך 93,703 ₪ לבעל הרכב.

טענות הנתבעת

1. טענתה הראשונה של הנתבעת היא כי קטע הכביש שבו קרה הנזק אינו מצוי באחריותה כלל אלא באחריות חברת דרך הצפון, תפעול ואחזקה בע"מ (להלן "חברת דרך הצפון").
2. מעבר לטענת העדר היריבות טענה הנתבעת כי חברת דרך הצפון מבצעת תחזוקה שוטפת של שטחי הגינון בכביש מכוח הסכם עם הנתבעת ובמסגרת זו עורכת אחת לחודשיים סקרי גינון בכביש. כנטען, במסגרת עבודות ההכנה לחורף ערכה דרך הצפון סקר גינון בכביש בחודש ספטמבר 2016. עוד נטען כי חברת דרך הצפון מפעילה סיור שוטפים לאיתור מפגעים בכביש ומוקד בקרה שבו מתקבלות גם פניות הן מטעם גורמי התחזוקה והן מטעם עוברי דרך שאינם קשורים בה.
3. הנתבעת הוסיפה וטענה כי האירוע נגרם עקב תנאי מזג אוויר חריג, המהווה כוח עליון ואינו בשליטתה.
4. הנתבעת לא פסחה על טענת האשם התורם וטענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 100% "ובכך גרם לניתוק הקשר הסיבתי בין מעשי או מחדלי הנתבעת, המוכחשים כשלעצמם, לבין הנזק הנטען". הנתבעת לא תמכה טענתה בטעם הגיוני כלשהו ולא טרחה להסביר את הקונסטרוקציה המשפטית והעובדתית שביסוד טענתה לאשם תורם מכריע של התובע, אשר, כנטען, נסע בכביש בעת שהענף נפל במפתיע על רכבו.

טענת העדר היריבות

1. עוד טרם אוחדה התביעה הראשונה עם תביעת השיבוב ביקשה הנתבעת כי בית המשפט יורה על החלפתה בנתבעת אחרת, הלא היא חברת דרך הצפון. התובע התנגד לבקשה והדגיש כי ככל שלנתבעת עניין בכך, נתונה בידה האפשרות להגיש הודעת צד ג' נגד דרך הצפון. בהחלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 12.12.2017 נדחתה בקשת הנתבעת מטעמי התובע. הנתבעת לא ביקשה לערער על החלטה זו ואף לא הגישה הודעת צד ג' נגד חברת דרך הצפון. למרבה הצער, שבה הנתבעת והעלתה את טענת העדר היריבות בסיכומיה, וזאת מבלי שטרחה להגיש לתיק בית המשפט את ההסכם הנטען בינה ובין דרך הצפון.
2. בטרם אדרש לראיות בתיק וליתר טענות הצדדים, יש לסלק מן הדרך את טענת העדר היריבות, שהעלתה הנתבעת. הנתבעת לא טענה שאין לה אחריות על תחזוקת הכביש מלכתחילה אלא טענה שבהתאם להסכם שערכה עם חברת דרך הצפון נקבע כי דרך הצפון תהיה אחראית לתחזוקת הגינון בצדי הדרך. פשיטא, כי ההסכם בין הנתבעת לבין אדם אחר לגבי יישום האחריות המוטלת על הנתבעת רלוונטי ליחסים שבינה ובין אותו אדם אולם אינו משחרר אותה מאחריותה כלפי צדדים שלישיים, כבמקרה הנוכחי.
3. טענת העדר היריבות שהעלתה הנתבעת נדחית אפוא.

ראיות הצדדים

1. התובעים הגישו תצהירים מטעם התובע עצמו, מטעם נהג רכב התובעים, מר מוראד חגה, ומטעם שני נוסעים שהיו ברכב בעת אירוע הנזק, גב' נאדיה מסארווה וגב' מאיס מג'אדלה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מר מתי שאלתיאל, מנהל בחברת דרך הצפון, אשר הוחלף לפני שמיעת הראיות בתצהירו של מר נאאף נג'ם, אף הוא מנהל באותה חברה. במעמד הדיון התייצב גם מר שאלתיאל ובהסכמת הצדדים נחקר אף הוא על תצהירו.
2. נהג הרכב ושתי הנוסעות העידו בתצהיריהם כי ביום 27.1.2017 בסביבות השעה 14:30 נסע האוטובוס הזעיר בכביש שבין גבעת עדה לפרדס חנה, כאשר בזמן הנסיעה היו ירד גשם והיו רוחות עזות ולפתע נפל על שמשת הרכב עץ, מבלי שנהג הרכב היה יכול לצפות את האירוע או למנעו. נהג הרכב העיד בתצהירו כי נסע כדין ובמהירות סבירה. הנהג העיד כי הרכב נרכש כששה חודשים לפני התאונה וכי היה במצב תקין ושמור היטב.
3. בעל הרכב, התובע, חזר בתצהירו על המפורט בכתב התביעה, מבלי שהוסיף דבר לעניין טענתו לאובדן הכנסה מן הרכב, כגון שימוש ברכב חלופי, היקף אובדן הרווח מתוך ההכנסות היומיות וכו'.
4. המצהיר מטעם הנתבעת, מר נג'ם, העיד כי ביום האירוע בשעה 14:55 התקבל דיווח על נפילת העץ וכעבור כחצי שעה הגיעו למקום סיירים כדי לפנותו. מר נג'ם צירף לתצהירו את דוח האירוע של חברת דרך הצפון. מר נג'ם ציין בתצהירו כי בהתאם להסכם התחזוקה ביצעה דרך הצפון סקרי גינון במקום המפגע ביום 23.11.2016 וביום 1.1.2017 , זאת בנוסף לעבודות הכנה לחורף שבוצעו בכביש בחודש ספטמבר 2016 בהתאם לתכנית עבודה. לתצהירו של מר נג'ם צורפו, בין השאר, תוצאות סקרי הגינון מיום 23.11.2016 ומיום 1.1.2017 אשר ממצאיהם היו תקינים ומסמך בן עמוד אחד הערוך כטבלה ומכותר "תכנית עבודה הכנה לחורף 2016/17" ובו פירוט מספרי כבישים ושיוכם לחודשים שונים.
5. ביום 1.3.2020 נשמעו עדי הצדדים. הנתבעת עמדה על חקירת עדי התביעה, ולאחר מכן נאותה לוותר על עדויות שתי הנוסעות ברכב. התובע ונהג הרכב חזרו בעדויותיהם על עיקרי תצהיריהם, ומי שציפה משום מה לחידושים מרעישים בקשר עם נסיבות נפילת הענף ולתפניות בעלילה, נכונה לו אכזבה.
6. התובע, מצדו, לא זימן לעדות את רואה החשבון אשר ערך את החישוב שלפיו חישב התובע את אובדן ההכנסות הנטען בכתב התביעה.
7. במהלך עדותו של מר נג'ם, שתצהירו הוגש מטעם הנתבעת, התברר כי החל לעבוד בתפקידו רק באמצע שנת 2018, כלומר כשנה וחצי לאחר האירוע שבמוקד התביעה. העד הסביר כי הוא סומך את עדותו על רישומי החברה המתועדים במערכת MMS. העד מסר כי את הסקר מיום 1.1.2017 ביצעה האגרונומית דפנה הורוביץ. מנסיונו, המאוחר למועד האירוע, הסביר העד כי הסוקר בודק ויזואלית כל עץ לאורך הכביש שבאחריות דרך הצפון ומציין בסקר רק עצים חשודים. העד הסביר כי ככל שמאותר עץ שיש לגזום, ניתנת הוראה לקבלן הגיזום, חברת האחים רוקח, לבצע גיזום בהתאם להנחיית האגרונום.
8. לשאלת בית המשפט השיב העד כי האגרונומית בודקת פרטנית כל אחד מן העצים לאורך השדרה.
9. מעדותו של מר שאלתיאל, המצהיר הנוסף מטעם הנתבעת, עלה כי הדוחות שצורפו לתצהירו אינם סקר עצים וכי נעשה דוח אגרונומית שלא צורף לתצהיר.

דיון

1. טרם בחינת שאלת קיומה של רשלנות מצד הנתבעת בהתאם לסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), אתייחס תחילה לשאלת החלת הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין בעניינו.

הדבר מדבר בעד עצמו

1. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע שלושה תנאים מצטברים לשם החלת כלל הדבר מדבר בעדו:

"הראשון עוסק בנקודת מבטו של התובע, השני מתמקד בנקודת המבט של הנתבע, והשלישי מפנה לנקודת מבטו של בית המשפט" (שם, בפס' 6). התנאי הראשון דורש את חוסר ידיעתו ואת חוסר יכולתו של התובע לדעת את נסיבות גרימת הנזק (להלן: התנאי הראשון); התנאי השני דורש כי לנתבע תהיה שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק (להלן: התנאי השני); והתנאי השלישי דורש כי האירוע הנזיקי יתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, כלומר שמסקנת ההתרשלות היא המסקנה המתבקשת לאור העובדות הידועות (להלן: התנאי השלישי).

בהתקיים שלושת התנאים המצטברים, נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע ועליו להוכיח כי מקור הנזק אינו טמון בהתרשלותו. בפסיקה נקבע כי הכלל מעביר את נטל השכנוע, בנוסף לנטל המשני של הבאת הראיות (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד(2) 229, 257 (1969) (להלן: "עניין נוימן"); "(רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני (21.5.2018); ע"א 6332/15 צלאח נ' עדווי (23.11.2017)).

1. בעניינו, יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים על מנת להעביר את נטל השכנוע לכתפיה של הנתבעת. התנאי הראשון, אי ידיעת התובע או אי יכולתו לדעת מה הנסיבות שגרמו למקרה, לא התקיים בעניינו. במהלך עדותו של הנהג רכב התובעים הוא העיד כי במהלך נסיעתו נפל ענף עץ על הרכב וכי היו רוחות חזקות במקום. משבי הרוח החזקים שנשבו באותו מועד במקום האירוע אינם במחלוקת וממילא הנתבעת אף אינה מציעה סיבה אפשרית אחרת כלשהי לנפילת הענף. על כן קל לקבוע כי תנאי מזג האוויר ששררו באותו יום ובעיקר הרוח העזה שנשבה היא שגרמה לנפילת הענף וכי הענף אשר נפל היה החוליה החלשה בין ענפי העצים בסביבה, כלומר ענף שכוח עמידתו מול רוח היה חלש יחסית. על כן נטל ההוכחה כי הנתבעת התרשלה לא יועבר אל כתפי הנתבעת מכח כלל הדבר מדבר בעד עצמו (ר' ע"א 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (30.10.2011); ע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.2013).

.

1. בבחינת שאלת קיומה של רשלנות מצד הנתבעת בהתאם לסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, יש להניח כי מתקיים תנאי קיומה של חובת זהירות החלה על הנתבעת, הן ברמה המושגית, מכח אחריותה לתחזוקת הדרך והעצים שבצדה מכח הוראת פקודת העיריות, והן ברמה הקונקרטית, כלפי התובע והתובעת בנעליו, כמשתמש בדרך, בקשר עם נפילת העץ בנסיבות האירוע הקונקרטי. ניתן גם להניח כי ככל שהתובעים יוכיחו את התרשלות הנתבעת, יהיה ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי לנזקם של התובעים. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא אפוא בסוגיית התרשלות הנתבעת.
2. בפסיקה קיימות שתי גישות לעניין נטל הוכחת טענת ההתרשלות המיוחסת לרשות מקומית או לאחראי על דרך בקשר עם נזקים שנגרמים כתוצאה מנפילת עצים.
3. לשיטת בית המשפט בע"א 15084-02-11 הנ"ל (כב' סגנית הנשיאה, השופטת וסרקרוג , על התובע ברשלנות בגין נפילת עץ להביא ראיות, כגון סוג העץ, מצב שורשיו, התאמת העץ לקרקע שבה ניטע, קיומה של מחלה כלשהי, מצב העץ קודם לנפילתו, וזאת כאשר ניתן להיעזר, בין היתר, בהשוואה לעצים אחרים הנטועים לאורך הדרך. יצויין כי באותו עניין מצא בית המשפט המחוזי כי אפילו היה מקום לקבוע כי נטל הראייה לביצוע הפיקוח הנדרש על העצים רובץ על כתפי המועצה המקומית, האחראית על תחזוקת הדרך, הרי לצורך עמידה בנטל ניתן להסתפק בהוכחת קיום פעילות פיקוח ובקרה מצד הרשות המקומית והרשות המקומית לא היתה חייבת להעיד עד בקשר עם בדיקת העץ הספציפי שנפל. בית המשפט מצא כי "קבלת התביעה על ידי בית המשפט קמא יש בה כדי להטיל על המועצה חבות כמעט מוחלטת לכל נזק עקב נפילת עץ...".
4. בע"א 2661-06-12 הובעה עמדה שונה לעניין הכרעה בסוגיית ההתרשלות מפי כב' סגן הנשיאה גריל:

"אין ספק שחובת ההוכחה לקיומה של רשלנות מוטלת מתחילת ההליך ועד סופו על התובע, אך נטל ההוכחה יכול ויעבור, בהתאם לנסיבות, מצד לצד.

המערערת עמדה בנטל ההוכחה הראשוני במובן זה שלא היתה מחלוקת על כך שבשטח הציבורי של המשיבה, קרס ונפל עץ האורן. הוכח, שהעץ גרם נזק למכוניתו של המבוטח, ובגין נזק זה קיבל המבוטח פיצוי לפי תנאי הפוליסה מן המערערת. משכך, עובר עתה נטל ההוכחה למשיבה להוכיח, כי היא מילאה את חובתה כבעלים וכמחזיקה במקרקעין."

(פס' מ"ט-נ' לפסק הדין).

1. באותו עניין (ובשונה מעניינו) נמצא כי הרשות המקומית לא הוכיחה שמילאה חובתה לקיים נוהל בקרה ובדיקה תקופתיים לגבי מצב העצים וטיפול יזום על ידי איש מקצוע או בפיקוחו וכן גיזום לפי הצורך ובתדירות מתאימה, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך (פס' ס' לפסק הדין) ובכך לא סתרה את "חזקת החובה" של אחריותה מתוקף מעמדה במקרקעין.
2. במקרה הנוכחי לא הובאו כל ראיות לכך שניתן היה לזהות מבעוד מועד סימנים כלשהם לכך שאותו ענף או אותו עץ מועד לפורענות. אין כל ראייה לגבי מצב העץ ערב התאונה ואין כל ראייה כי היה נדרש לגזום את הענף במועד כלשהו לפני התאונה.
3. התובעים לא טענו טענות קונקרטיות לגבי מצב העץ וממילא לא הגישו חוות דעת מומחה לעניין מצב העץ ערב הקריסה. אף לא הוצגה כל פנייה מטעם התובעים לנתבעת לבדיקת ענף כאמור או כל ראייה כי התובעים בדקו עצים סמוכים.
4. לשיטת כב' השופטת וסרקרוג בע"א 15084-02-11 הנ"ל, משהתובעים לא הוכיחו כי היה ניתן לצפות קריסת הענף, לא הוכחה חובת זהירות קונקרטית ועל כן דינה של התביעה הנוכחית להידחות.
5. גם לפי שיטת כב' השופט גריל יש להורות דחיית התביעה, כיוון שבמקרה הנוכחי הנתבעת הוכיחה קיומו של נוהל בדיקה תקופתי של העצים בצד הכביש. מר נג'ם העיד כי אגרונומית מטעם הנתבעת עורכת מדי חודש סקר עצים לאורך הכביש:

"היא יוצאת לשטח, היא והקבלן [קבלן הגיזום – י.ג.] ... יוצאים ביחד לשטח ולפעמים זה בליווי איתי. הם בודקים חמישים אחוז מהרשת. לפעמים יש עץ שנראה בסדר גמור והוא מת וצריך לכרות אותו. אני לא יודע איך היא יודעת אבל היא עוברת עץ עץ."

1. אכן, מר נג'ם החל בתפקידו בנתבעת לאחר אירוע התאונה, אולם מעדותו של מר נג'ם עלה בבירור כי כאשר נכנס לתפקיד נוהל זה כבר התקיים, ומעדותו, שאותה קיבלתי כמהימנה, ניתן להסיק כי נוהל זה התקיים עוד לפני כניסתו לתפקיד. מסקנה דומה, בהסתייגות דומה, עלתה גם מעדותו של מר שאלתיאל, שאף הוא החל בתפקיד לאחר אירוע התאונה ושאף את עדותו מצאתי כמהימנה.
2. אכן, היה על הנתבעת להעיד מטעמה אדם אשר הכיר את קיומו של הנוהל בזמן אמת, במידת האפשר. עם זאת, מצאתי כי הנתבעת עמדה בהוכחת הנוהל וזאת הן על בסיס עדותו של מר נג'ם, אשר ממנה עלה כי כאשר החל בתפקיד הנוהל האמור כבר היה עניין שבשגרה והן נוכח הגשת תכנית עבודה וסקר הגינון מיום 1.1.2017, אשר מהווה ראייה חשובה לקיומו של נוהל כזה ויישומו בשטח. לא למותר לציין כי סקר הגינון מצא את מצב הצמחייה לצד הכביש תקין.
3. הנתבעת הוכיחה קיומו של נוהל פיקוח וגיזום ואף הראתה כי סקר גינון אשר נערך על ידי אגרונומית מספר שבועות לפני אירוע קריסת העץ מצא כי העצים שבצד הכביש הם במצב תקין. בכך לא רק שהנתבעת עמדה בנטל הוכחת נוהל מקצועי לבדיקות תקופתיות בפיקוח מקצועי מוסמך, אלא שאף הראתה כי אין יסוד לטענת ההתרשלות, באשר לא היה ניתן לזהות חשש סביר לקריסת הענף.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

נוכח התנהלות ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת לאורך ההליך, לרבות במעמד הדיון, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות חלקיות של הנתבעת בסכום כולל של 3,000 ₪.

אין חיוב בהוצאות על התובע.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תודיע ותסגור התיק.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"א, 10 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.