א. הערות פתיחה ומבוא

1. הערת פתיחה – טרם שניגש לגופו של עניין, נציין כי התיק שבנדון נידון תחילה בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לפי החלטת כב' הנשיא פליטמן מיום 13.9.2017, הועבר הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

2. מבוא – מונחת בפנינו תביעתם של התובעים דלהלן – אליהו רמרזקר, זרח ישורון, שאול בניפוסי, מיכאל שיבזי, תמר רובינשטיין, דפנה גלותי, עופר אלי, פרדי ארגנטרו, אריק פדלון ו-אליהו ויזגן (להלן: "התובעים"). התביעה הוגשה כנגד שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל, שבהם משרתים התובעים, וכנגד משרד החינוך – הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל (להלן: "הנתבעים"). בתביעתם שבנדון פונים התובעים כנגד החלטת הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל (להלן: "הגף להערכת תארים") שלא לאשר להם את התואר שנלמד על ידם בארץ בשלוחת אוניברסיטת לטביה (Latvian State University) בשיטת "למידה מרחוק".

ב. התשתית הנורמטיבית

3. כאמור לעיל, התביעות דנן עניינן בסירובם של הנתבעים להעניק "אישור שקילות" לתוארם של התובעים, שהינם עובדי השרות הציבורי, ואשר רכשו תואר ראשון מאוניברסיטת לטביה בישראל. אישור השקילות היה מאפשר, אילו היה ניתן, בהטבות מקצועיות שונות ובראשן תוספת שכר. הגף להערכת תארים מסרב ליתן אישור שקילות לתואר מאוניברסיטת לטביה, מהנימוקים שיפורטו להלן, ומכאן התביעה שלפנינו.

4. אישור התואר של תלמידים שלמדו בשלוחות של מוסדות מחו"ל – רקע כללי – עניינם של תלמידים אשר למדו בשלוחות בישראל של אוניברסיטאות בחו"ל (או במוסדות הלימוד עצמם בחו"ל), ונדחו על ידי הנתבעים עת הועלתה בקשה למתן אישור לשקילות התואר שניתן להם ממוסדות אלה, הובא לא אחת בפני בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. ההכרעות אשר ניתנו בפסקי דין אלה מהוות, בין היתר, את הרקע להכרעתנו זו.

5. ראוי בהקשר זה לעמוד תחילה על תפקידו של הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך. גוף זה הוקם עוד בשנת 1973 במטרה לתת מענה להכרה בתארים שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ובשלוחותיהם בישראל, לצורכי דירוג ושכר לעובדים בשירות הציבורי.

6. הסמכות לפעולתו של הגף מעוגנת בין היתר, כדלקמן (ראו: מחלקת המידע והמחקר של הכנסת, הערכת תארים אקדמיים מחו"ל לצורכי דירוג ושכר, עמודים 6-5, 2008):

- הסכם קיבוצי משנת 1977;

- הוראות התקשי"ר המעודכנות מעת לעת;

- כללים שגיבשו וועדות בינמשרדיות: כללים להערכת תארים אקדמיים ראשון ושני ממוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ולבוגרי שלוחות בישראל של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל, משנת 2000 (להלן: "כללי רכלבסקי"), כללים להערכת תארים הנוגעים לשיטת ה"לימוד מרחוק" ולתארים שלישיים שניתנו ממוסדות בחו"ל, משנת 2005 (להלן: "כללי ועדת כץ"), וכן כללים בינלאומיים שונים להערכת תארים, דוגמת אלה הקבועים באמנת ליסבון (המדריך הבינלאומי של מוסדות להשכלה גבוהה של התאחדות האוניברסיטאות הבינלאומית וכן אמנת ליסבון והצהרת בולוניה.

7. בהתייחס לנושא זה, נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי לגף אין סמכות או מעמד בכל הנוגע להכרה במשמעות האקדמית של התואר (לצרכי לימודי המשך וכיוצ"ב), או לעיסוק במקצוע שלו נדרש תואר מתאים. כך נקבע ביחס לכך בע"ע (ארצי) 49504-05-11 אבו גוש – מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות, ניתן ביום 15.12.2014: "תפקידו של הגף להערכת תארים הוא במישור התעסוקה בשירות המדינה לעניין דירוג והטבות שכר, ולהחלטת הגף להערכת תארים אין מעמד לעניין הכרת תארים במישור האקדמי או לעניין עיסוק מקצועי".

8. בנוסף, בפרשת בן שמעון עמד בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, על טיב שיקול הדעת המסור בידי הגף בפרט והנתבעים בכלל, וקבע כדלקמן: "שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כבעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מינהלית להתערבות שכזו" (בג"צ 973/08 בן שמעון נ' משרד החינוך (קשרי חוץ ואונסקו), ניתן ביום 15.9.2009).

9. גם בבג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נה(1) 316 (1999), נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי בבסיס פעילות הנתבעים ביחס לאישור התואר מחו"ל, מצוי רעיון השוויון אשר נועד לשמור על זכויותיהם של מקבלי התארים של המוסדות מחו"ל, וזאת בהשוואה למקבלי התארים מהמוסדות הישראליים וכן על זכויותיהם של מקבלי התארים מהמוסדות הישראליים.

10. עוד נקבע ביחס לכך, בע"ע (ארצי) 106/10 וידל – מדינת ישראל-משרד החינוך, כי: "עניין לנו בכללים מינהליים-מקצועיים אשר ערכאת השיפוט אינה מתערבת בתוכנם או בשיקול דעתם המקצועי של אלה המפעילים את הכללים וביקורתה היא ביקורת שיפוטית חיצונית בלבד".

11. נמצאנו למדים איפוא, כי במסגרת תפקידיהם וסמכויותיהם של הנתבעים שנידונים בהליך זה, עליהם להפעיל שיקולים מקצועיים של גוף מפקח, אשר נועדו להשוות בין תארים אקדמיים ממוסדות זרים לבין תארים אקדמיים ממוסדות ישראליים, כך שיהיו שקולים זה לזה. שיקולים אלה אינם שיקולים אקדמיים, כגון תוכנית הלימודים ורמת הלימודים, ואלה מסורים למועצה להשכלה גבוהה ונבחנים על ידה בעת שהיא מחליטה האם ניתן להעניק לשלוחה של מוסד אקדמי זר רישיון פעולה או היתר (ראו בהקשר זה גם בבג"צ 9486/96 איילון נ' ועדת הרישום על פי חוק הפסיכולוגים, התשלז-1977, פ"ד נב(1) 166 (1998)).

12. נזכיר גם, כי החלטותיהם של הנתבעים ביחס לתובעים הינן החלטות מינהליות, ועל כן יש לבחון את גדר סמכותו של בית הדין לברר את תוקפה של החלטה שלטונית. בפסיקה נקבע, כי בדיקה זו תיעשה לפי עקרונות המשפט המנהלי (ראו למשל ע"ע (ארצי) 382/08 בן מנחם – מדינת ישראל, ניתן ביום 9.7.2009, והאזכורים שם). ביחס לכך נציין גם מושכלות יסוד לגבי הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית – לפי ההלכה הפסוקה, אין בית הדין ממיר שיקול דעתו של בעל הסמכות בשיקול דעתו הוא. כאשר מדובר בביקורת על שיקול הדעת המהותי של בעל הסמכות, המתייחסת לתוכן ההחלטה עצמה, בית הדין ימנע מלבחון את תבונתה של ההחלטה או את יעילותה ויגביל עצמו לבדיקת חוקיותה לפי העילות שהתגבשו לכך במסגרת המשפט המנהלי.

13. כבר נאמר בהקשר זה, כי "דבר אחד נעלה מכל ספק והוא שביהמ"ש לא ינסה לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסכמת ולא יכפה את דעתו על אלה שהמחוקק נתכוון לסמוך על תבונתם והגיונם, על ידיעתם ועל ניסיונם בחיי המעשה; בקיצור – על שיקול דעתם הם המבוסס על ידיעת המצב לאשרו מכל הבחינות והתנאים..." (ע"א 311/57 י"מ נגד מ. דיזנגוף ושות' (שיט) בע"מ, פד"ע יג (2) 1026, בעמוד 1029).

14. קרי – בית הדין לא יתערב בהחלטה אלא אם נמצא, כי היא ניתנה בחריגה מסמכות או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין^.(ע"ע (ארצי) 1123/01 ביה"ס כי"ח בת"א – צויזנר, פד"ע לו 457). על כן, ברי כי בית הדין יתערב בהחלטת הרשות, וביחס לאישורו או אי-אישורו של תואר, רק כאשר לא ניתן משקל מספיק בגדר האיזון לשיקולים רלבנטיים, עד כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, או אם מדובר בפגיעה לא מידתית בפרט.

15. דברים אלה נכונים אף שבעתיים בעניינו של הליך מקצועי, שכן הליך בחינת בקשת השקילות של התואר הינו עניין מקצועי שדורש מומחיות, ומטבע הדברים – הביקורת השיפוטית של בית הדין במקרה שכזה תהיה אף מרוסנת וזהירה, עוד יותר מהרגיל. שהרי, הגף להערכת תארים הוא הגוף המקצועי והמוסמך לקבל את ההחלטות בעניין שקילות תארים, וכפי שהודגש בין היתר על ידי בית המשפט העליון, בעניין בן שמעון שצוין דלעיל.

16. ביחס לאמור לעיל נדגיש עוד, ובזיקה לטענות הנתבעים בסיכומים ואשר אותן אנו מאמצים, כי הנתבעים היו רשאים, במסגרת קבלת ההחלטות בעניינם של התובעים, להסתמך על ראיות מינהליות. בכלל זה, הנתבעים טוענים כי ראיות מינהליות הינן קבילות כבסיס להחלטה של רשות מינהלית, גם במידה שאלה אינן קבילות במשפט אזרחי או פלילי.

17. אין חולק, כי הן בפסקי הדין של בית המשפט העליון (ראו בג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך התרבות והספורט, ניתן ביום 26.4.2007), והן אלה שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ראו למשל ע"ע (ארצי) 46314-11-11 מוניטין – משרד החינוך-הגף להערכת תארים ודיפלומות, ניתן ביום 21.7.2016), נקבע כי הנתבעים היו רשאים במקרים שבנדון, ובעת שקילת תארים, להסתמך על ראיות שכאלה.

18. אוניברסיטת לטביה – רקע ודיון – להלן נביא את השתלשלות העניינים ביחס לעניינה הספציפי של אוניברסיטת לטביה, וכפי שהדברים פורטו בין היתר בפסק דינו המקיף של מותב בראשות כב' השופט קרת (בד'), בפ"ה (י-ם) 5159-08-13 דיין – מדינת ישראל-חוליית שכר במשטרת ישראל, ניתן ביום 11.8.2016.

19. בשנת 1996 החלה אוניברסיטת לטביה לפעול בישראל, תוך כדי שהיא מאפשרת לימודים לקבלת תואר אקדמי בשיטת הלמידה מרחוק. יובהר, כי מבחינת הדין שהיה נוהג באותה העת, "לימודים מרחוק" לא היו טעונים אישור של המועצה להשכלה גבוהה, מה שאין כן בהקמת שלוחה ישראלית של מוסד אקדמי זר. האוניברסיטה הלטבית פעלה, באופן פורמאלי, רק על דרך הלימוד מרחוק ולא בדרך של הקמת שלוחה ישראלית נפרדת כמשמעו של מונח זה בדין הישראלי. עם זאת, למען הנוחות ואחדות המונחים, נכנה מעתה את הפעילות האקדמית הלטבית בישראל כ"שלוחה".

20. כאמור לעיל, במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש היתר מטעם המועצה להשכלה גבוהה (להלן: "המל"ג") לשם קיום פעילות אקדמית "מרחוק" של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל, וממילא גם לא ניתן אישור שכזה. עם פתיחתה, קיבלה השלוחה אישור וולונטרי של המל"ג להפעיל לימודים מרחוק, שאינו מהווה היתר מל"ג, והשלוחה נדרשה להבהיר זאת בפרסומיה.

21. עם זאת, בחוזר שהוציא הגף ביום 12.11.1997, תחת הכותרת "כללים להערכת תואר", ואשר עניינו אישורי "שקילות תארים" – דוגמת אלו שהם נשוא ההליך, נדרש כי המוסד הלימודי יציג רישיון מל"ג כתנאי מקדמי להערכת התואר הנלמד לשם מתן אישור השקילות.

22. חוזר נוסף פורסם על ידי משרד החינוך ביום 1.8.2000, וכותרתו הינה "כללים להערכת תארים אקדמיים ראשון ושני מחו"ל שהוענקו לבוגרי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ולבוגרי שלוחות בישראל של מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל לצורך דירוג ושכר". בהתאם לחוזר זה רשאיות הרשויות המוסמכות, ובין יתר התנאים לקבלת אישור שקילות/הערכת תואר אקדמי, לדרוש עמידה במבחנים ו/או תנאים נוספים.

23. ביום 2.3.1998 נתן משרד החינוך לשלוחה "אישור פעולה" ללימודים מרחוק. מאוחר יותר, הגישה השלוחה ביום 20.4.1999 בקשה לקבלת רישיון, וזאת בעקבות תיקון לחוק המועצה להשכלה גבוהה, אשר דרש ממנה לראשונה לעשות כן, וזאת כתנאי להמשך פעילותה. משנדרשה השלוחה לעבור ביקורת של המל"ג, היא החליטה למשוך את בקשתה לרישיון. לפיכך, המל"ג אסר לרשום בה סטודנטים חדשים ללימודים, אך אישר לסטודנטים שכבר החלו בלימודיהם, לסיים לימודים אלה.

24. בשנת 2001 הופסק מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה, עד לסיום חקירת המשטרה שנפתחה בעניינם. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שנידון בעניין מוסטקי. באותו מקרה, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי ההחלטה הגורפת של הנתבעים שלא ליתן לעותרים אישורי שקילות הינה בטלה, וכי על הנתבעים לבצע בדיקה פרטנית של בקשות העותרים להכרה בתואר שקיבלו לצורך קביעת שקילותו לתואר האקדמי הישראלי (בג"צ 3397/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, ניתן ביום 18.3.2004).

25. יודגש בהקשר זה, כי החלטת הנתבעים שלא להעניק אישורי שקילות לאותם עותרים, שנדונה באותו מקרה, התבססה על ליקויים ועל מעשים פסולים שנתגלו בנציגות אוניברסיטת לטביה במהלך חקירת משטרה ויוחסו למעורבים שונים, בהם אנשי צוות ותלמידים, ולא על בסיס בחינת תכנית הלימודים האקדמית ומוסד הלימודים.

26. נוכח האמור לעיל, החלו הנתבעים לערוך בדיקה פרטנית של כל תלמיד לגופו ולידיעותיו, בין היתר באמצעות ראיונות לבוגרי השלוחה, וזאת במטרה לבחון האם הם זכאים לקבל אישור שקילות. לאחר מכן, החליטה המדינה שלא להכיר בחלק מהתארים שניתנו כאמור.

27. משכך, שוב פנו לבית המשפט העליון חלק מן העותרים אשר בקשותיהם לאישורי שקילות נדחו, ובית המשפט קבע כי מקום שהוכח באופן ברור ומשכנע, על פי מבחן הראיה המנהלית, שהתואר הושג בדרך שאינה הולמת, רשאים הנתבעים לשלול את הזכות להטבה בדמות אישור השקילות.

28. במסגרת פסק הדין, אישר בית המשפט העליון את הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה, לרבות הראיונות האישיים שנערכו לעותרים באותו מקרה, ואף קבע כי אין מקום להידרש לטענה כאילו על המדינה לערוך לכלל העותרים ריאיון חוזר (לחלק מהעותרים נערך ריאיון יחיד, ולחלקם האחר נערכו שניים). עוד נקבע, כי אין פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים (בג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך התרבות והספורט, ניתן ביום 26.4.2007).

29. בית המשפט העליון אף קבע, כי על מנת לקבל אישור שקילות לתואר, על מבקש אישור השקילות להוכיח כי הוא מחזיק תואר אקדמי כשר, אשר ניתן לו בעקבות הליך לימודים תקין וראוי:

"... הנני סבור, על כן, ששקלול הולם של כל השיקולים הצריכים לעניין מצדיקים שלילת ההטבות ממי שהתואר האקדמי שקיבל אינו פרי לימודים כהילכתם... מי שקונה עבודות בכסף ובעצם אינו רוכש את אותה השכלה, אשר עמדה ביסוד מתן ההטבות, אינו זכאי להטבות. עמדה כזו מתיישבת גם עם ההסכמה שהתקבלה במסגרת יחסי העבודה בין המדינה ועובדיה. שלילת ההטבה ממי ש"קנה" תואר אקדמי, ובעצם אינו זכאי לו, הינה בודאי סבירה בנסיבות כאלה. במילים אחרות, החלטה על שלילת ההטבות ממי שהוכח לגביו שהוא מחזיק תואר אקדמי שאינו פרי לימודיו שלו, אלא שהוא רכשו בדרך לא דרך, הינה החלטה סבירה של הרשות, ובה, לדעתי, אין להתערב."

30. יצוין, כי גם בעניין בן שמעון, בהמשך לקביעות קודמות, קבע בית המשפט העליון כי הנתבעים רשאים לערוך הליכי בדיקה ראויים וסבירים, ובכלל זה ריאיון, וכדי לוודא האם מבקש התואר אכן למד אותו כשורה, והאם הוא מכיר ויודע מושגי יסוד, בקורסים שנלמדו ובעבודת הגמר. באותו מקרה צוין כדלקמן (בג"צ 973/08 בן שמעון נ' משרד החינוך, ניתן ביום 15.9.2009):

"... הדעת נותנת כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין יש למשיב סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס לחשד זה טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך."

31. עוד יפים לעניין זה הדברים הבאים, שצוינו על ידי מותב בראשות כב' הנשיאה פרוז'ינין (בד'), בס"ע (י-ם) 35953-06-11 גולן – משטרת ישראל-חוליית דירוג שכר, ניתן ביום 27.7.2016:

"נזכיר כי הזכאות להטבות מבוססת על כך שהעובד רכש השכלה גבוהה, והתואר האקדמי מעיד על כך. לפיכך אם מתברר כי התואר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, הוא אינו מצדיק מתן אישור שקילות וכפועל יוצא - מתן הטבות שכר. יתר על כן, על המדינה כנאמן הציבור למנוע תשלום כספי ציבור בנסיבות אלה, וכאשר לא התקבלה "התמורה" החוזית המוסכמת (תואר אקדמי אמיתי כנגד הטבות שכר ואחרות על פי ההסכמים המחייבים, ראו בבג"צ מוסטקי הראשון סעיף 48). לימודים אקדמיים שאינם משאירים שום חותם אצל הלומד אינם מגשימים את התכלית שבעידוד עובדים לרכוש תואר אקדמי."

32. הנה כי כן, ניתן לסכם כי שקלול הולם של כל השיקולים הצריכים לעניין, מצדיק סירוב למתן אישור שקילות ממי שהתואר האקדמי שקיבל אינו פרי לימודים כהלכתם, בין משום שלא בוצעו המטלות הנדרשות לצורך קבלת התואר, ובין משום שלא הוכח כי העבודות שהוגשו, אכן נעשו על ידי התלמיד/ה.

ג. התייחסות לטענות התובעים והכרעת בית הדין בתובענה

ג.1. לגבי אופן ניהול ההליך ומסגרת הדיון, והתייחסות לטענות כלליות של התובעים

33. בפתח הדברים נציין, כי ישנה חשיבות – והדבר יפורט בהמשך פסק הדין, להבדל הקיים בין החלטה של הגף להערכת תארים שלא לאשר תואר כלשהו, לבין החלטה של הגף שבנדון לשלול את קיומו של אישור שניתן זה מכבר. בענייננו, כאמור לעיל, עסקינן באפשרות הראשונה.

34. כפי שכבר קבעה הפסיקה חזור ושנה, יש לערוך אבחנה בין סירוב ראשוני להענקת השקילות ובין שלילתה. ההבחנה בין מהות ההחלטה היא במשקל הנדרש מהראיות, המשקף את מהות הזכות והאינטרס הצפויים להיפגע מן ההחלטה המנהלית ואת עוצמת הפגיעה שתיגרם על ידי ההחלטה (ראו בג"צ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317; בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פד"י ו' 696, 700).

35. הנה כי כן, עוצמת הראיות ומידת הדקדוק הנדרשות לגורם מקבל ההחלטה בבואו להחליט, תלויות בשלב שבו ההליך נערך. דהיינו, ככל שעסקינן בשלב מוקדם יותר של הדברים, עוצמת הפגיעה בזכויות קטנה יותר וגם הנטל הראייתי המנהלי קטן יותר.

36. ביחס לכך, עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם (עמוד 2), כי אין ולא ניתן למצוא ולו מקרה אחד, וזאת מלבד עניין מרקוזון (עב' (אזורי ת"א) 5829/08 מרקוזון – מדינת ישראל-משרד החינוך, ניתן ביום 18.11.2010, ואשר אליו ממילא לא התייחסו התובעים בסיכומיהם), שבו התערב בית דין אזורי בהחלטת הנתבעים שלא להעניק אישור שקילות. זאת, בנפרד, בנבדל ובשונה ממקרים שבהם הוחלט לשלול את מתן האישור, שכבר ניתן לפני זמן-מה.

37. ודוק – גם אם טענה זו אינה מדויקת – ולו בשל מועד הגשת סיכומי הנתבעים, שמאז ועד היום ניתנו פסקי דין נוספים בעניין זה (ובעיקרם על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים), ברי כי רובה של הפסיקה הדנה בסירוב של הגף להערכת תארים לאשר תואר כלשהו – ולהבדיל מסיטואציה של שלילת תואר שכבר ניתן לו אישור שקילות, מקבלת בסופו של דבר את עמדת הגף.

38. האמור לעיל גם מלמדנו, כי בניגוד גם לטענות התובעים בסיכומיהם, אין ולא ניתן לערוך השוואה בין ההליך הנוכחי, לבין מקרה שבו סטודנט במוסד אקדמי הוענש במישור המשמעתי על העתקת עבודה אקדמית. אין המדובר כלל ועיקר במקרה שדומה לאלה הנידונים בפנינו כעת.

39. לגבי אופן ניהול ההליך – ביום 6.9.2011 החליט בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' הנשיאה פרוז'ינין (בד')), בהליך שאוחד, כי כלל התביעות שבנדון תוכרענה על פי סיכומים בכתב. החלטה זו אושרה גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 44860-09-11, ניתן ביום 24.1.2012. במסגרת הדיון בפני בית הדין הארצי לעבודה, אף הוסכם שתינתן לתובעים ההזדמנות לקיום דיון ושמיעת ראיות בתיקים ספציפיים, אולם נציין כי בקשה שכזאת לא הוגשה על ידי אף אחד מהתובעים.

40. בזיקה לדברים שנאמרו על ידינו דלעיל, נדגיש כי בשונה מהמקרה הנוכחי, וכפי שמצביעים הנתבעים בסיכומיהם, הרי שבמקרים שבהם הוחלט לשלול את מתן האישור שכבר ניתן, הרי שאזי נשמעו ראיות בהליך. נציין כבר עתה, כי לאור האמור והמפורט עד כה, מקובלת עלינו במלואה טענת הנתבעים, כי אין ולא ניתן לערוך השוואה בין המקרים שבהם הוחלט לשלול אישור זכאות ונשמעו ראיות, לבין המקרים שלפנינו כעת, שהינם שונים כאמור לעיל.

41. על כן, טענות התובעים בסיכומיהם, המסתמכים במידה רבה על פסקי דין שניתנו בהקשר זה, דינן להידחות כבר כעת. מטעם זה, יש גם לדחות כל טענה בדבר פגיעה לכאורית בזכות הקניין של התובעים. שהרי, אין בנמצא זכות מוקנית כי כל תואר באשר הוא יקבל אישור שקילות. בוודאי שאין זכות שכזאת, כאשר הרשות המינהלית מגיעה לכלל מסקנה, כי אין המדובר בלימודים "אמיתיים".

42. עוד מקובלת עלינו טענה נוספת של הנתבעים, כי לאור החלטתה שבנדון של כב' הנשיאה פרוז'ינין, הרי שהתובעים אינם יכולים להעלות טענות כלליות לגבי האופן שבו נוהל הריאיון שלהם, וכד'. בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים צוין לעניין בסעיף 9, כדלקמן (דגשים בציטוטים, כאן ובהמשך פסק הדין, אינם במקור – אלא אם צוין אחרת):

"זאת ועוד. חלק מן הטענות שהועלו על ידי התובעים כבר נדונו והוכרעו, ואין מקום לדון בהן שנית. בג"צ מוסטקי השני סיכם את פסק דינו בעתירות נגד ההליכים הפרטניים באמרו: "ענייננו בפרשה אשר נמשכת מזה מספר שנים, מאז הגשת הבג"ץ הראשון [העתירות נגד החלטת הפסילה]. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון, ובמהלך התנהלות ההליכים בעתירה שבפנינו, חלו מספר שינויים בנסיבות ובעמדות המשיבים. כך, בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון קיבלו כל הבוגרים הזדמנות לריאיון אישי, ועקב ראיונות אלה, ולאחר הסרת נימוק אי ההתאמה, קיבלו כמחציתם את אישור השקילות המבוקש. בוגרים נוספים יוכלו לעמוד בפני ריאיון חוזר, בהתאם לשיקול דעתם של המשיבים. בנוסף, במהלך הדיונים הסכימו המשיבים שלא לעמוד על נימוק אי ההתאמה, אשר היווה את סלע המחלוקת העיקרי לאורך מרבית הדיון בעתירה שבפנינו. מסקנתנו היא כי ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו מאמצים ראויים להסדרתו. אך טבעי הוא כי חלק מהבוגרים אשר בקשותיהם לאישור שקילות נדחו, אינם שבעי רצון מתוצאות ההליך. עם זאת, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים, נוכח קביעת בית המשפט בבג"ץ הראשון כי המדינה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי אוניברסיטת לטביה, כאשר קיימות הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי מבחן הראיה המינהלית, שהתואר שלהם הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי. כפי שהובהר לעיל, בוגרים אשר להם טענה מבוססת, המצביעה על פגם בבחינת עניינם הפרטני, יהיו רשאים לפנות למשיבים בהשגה, וזו תיבחן לגופה" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

ועוד נפסק בעניין הראיונות כי: "איני רואה מקום לקבל את טענתם הגורפת של העותרים. לכלל הבוגרים נערך ריאיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות התואר, מבלי שעומדת נגדם טענה פרטנית כלשהי, מעידה גם על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים" (סעיף 8 לפסק הדין).

לנוכח דברים אלה אין מקום לדון בטענות הכלליות שהעלו הן התובעים בקבוצה הראשונה והן התובעים בקבוצה השניה כי הריאיון הראשון שנערך לתובעים לא נערך בלב פתוח ובנפש חפיצה, כי לא ניתן לתובעים מידע בנוגע לטיב ואופי הריאיון, ולחשדות שהועלו נגדם, ולא ניתנה להם אפשרות להבין מה נטען נגדם, כי הם נשאלו שאלות של ידע ספיציפי לגבי נושאים שנלמדו זמן רב קודם לכן, וכי נימוקיו של הגף לפסילת התואר העוסקים שאי סיפוק מידע נחוץ על ידי התובע מהווים חריגה מסמכות. טענות אלה נדונו ונדחו הן בבג"צ מוסטקי השני והן בעניין בן שמעון, ואין מקום לדון בהם שוב.

יתר על כן, חלק לא מבוטל מן התובעים בקבוצה הראשונה מבקשים לזמנם לריאיון נוסף אף כי שיתפו פעולה במהלך הריאיון הראשון. ככל שבקשתם זו מבוססת על הטענות הכלליות הנ"ל יש לדחותה. כאמור לא נמצא כל פגם גורף באופן קיומם של הראיונות, ובכלל זה בעובדה שהתובעים נשאלו שאלות לגבי לימודיהם והעבודות שהגישו. ניתן להעלות טענות פרטניות לגבי הריאיון רק על פי הקווים המנחים שהותוו בבג"צ מוסטקי השני (סעיף 8)."

43. על כן, התובעים חסומים מהעלאת טענות כלליות לגבי אופי הריאיון שנערך להם (ולמשל – כי הם לא ידעו לאיזה מטרה הם מוזמנים לריאיון, ומהי מהותו של הריאיון). אנו מאמצים בכך את טענת הנתבעים, כי התובעים מנסים לעשות "מקצה-שיפורים" באשר לפסקי דין שניתנו זה מכבר, כולל על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, וביחס למחלוקות שהוכרעו ולא ניתן לדון בהן מחדש.

44. מטעם זה, יש אף לשוב ולמקד את מסגרת הדיון, שהינה סביב סבירות ההחלטה המינהלית של הנתבעים שלא להעניק את אישור השקילות לתואר שאותו למדו התובעים. זאת ועוד, מטעם זה גם אין בדעתנו להתייחס לטענות התובעים, באשר לסיבה שבגינה הלכו התובעים ללמוד, כל אחד מהם, את התואר שבנדון.

45. מעבר לעובדה שבית הדין אינו חוקר צפונות הלב של כל תובע, הרי שלעניין זה אין למעשה חשיבות של ממש. השאלה העיקרית, הינה האם החלטת הנתבעים שלא לאשר את אישור השקילות לתואר שאותו למדו התובעים, בשל עמדת הנתבעים ולפיה התובעים לא הוכיחו הליך לימודים תקין, הינה החלטה מינהלית שיש לפסול אותה.

46. התובעים טוענים כי היה על הנתבעים להוכיח מעשה של רמיה מצידם של התובעים, באופן ניהול התואר. אין בדעתנו לקבל עמדה זו, ודינה להידחות. היות שמסגרת הדיון, וכפי שצוין כאמור לעיל, הינה ביקורת שיפוטית על אקט מינהלי, הרי שרשאים הנתבעים לטעון, כי כל אחד מהתובעים, הוא זה שצריך להוכיח כי התואר אכן נלמד על ידו/ידה.

47. במסגרת זו, הנתבעים אף רשאים להחליט, כי חוסר שליטה בחומר הנלמד, בתוכן הקורסים, ו/או בעבודת הגמר שנטען כי זו הוכנה על ידם, יש בהם כדי לבסס את ההחלטה, שלא להעניק אישור שקילות בגין התואר. בשל כך, אנו גם מאמצים בזאת את עמדת הנתבעים, כי על מנת שתואר יזכה באישור שקילות לצורכי דירוג ושכר, יש להוכיח שמהלך הלימודים היה ראוי ותקין.

48. לאור כלל האמור לעיל עד כה, נציין כבר עתה, כי אנו מאמצים בזאת את טענת הנתבעים, וכפי שיומחש ויודגש בהרחבה במהלך פסק הדין, כי בעניינם של התובעים המדובר בהחלטה עניינית, מנומקת וסבירה שלא לאשר את התואר.

49. בנוסף, ההשגות שהגישו התובעים, חלקן בעצמם וחלקן באמצעות באי-כוחם, על החלטות הנתבעים, נבחנו בדקדקנות ובקפידה, וכלל החומר נבדק בשנית חרף האמור לעיל, נותרה ההחלטה על פסילת התואר על כנה.

50. כפי שנראה להלן, לגבי כלל התובעים שלפנינו, הרי שהם כלל לא התמצאו בקורסים ובתוכניות הלימוד שהם טוענים שאותם הם למדו; התובעים לא שיתפו פעולה עם המראיינים בריאיון שאותו הם עברו; התובעים לא ענו תשובות מספקות בנוגע למושגי יסוד העומדים בבסיס התואר האקדמי שאותו הם למדו; לגבי עבודת הגמר, התובעים לא נתנו הסבר שמניח את הדעת בנוגע לאופן הכנת העבודה ומהותה, ובכלל זה לא ידעו להרחיב אודות תהליך הכנת העבודה, השערת המחקר וממצאי ומסקנות המחקר.

51. ביחס לכך, איננו שותפים ואיננו מקבלים את טענות התובעים, כי המדובר היה במעין "בחינה", שבה נבחנו התובעים. גם איננו מקבלים את הטענה כי היה על הנתבעים לעדכן את התובעים, טרם הריאיון, כי עליהם "לרענן" את החומר.

52. סקירת הראיונות השונים, וכפי שתעשה להלן בהמשך פסק הדין בצורה מפורטת, מעלה כי בכל המקרים, המדובר בשיחה נעימה ורגועה. אין המדובר, כלל ועיקר, בסיטואציה שבה המראיינים "מלחיצים" את התובעים, ודוחקים אותם לפינה. למעשה, ההפך המוחלט הוא הנכון – ניכר היטב מהפרוטוקולים, כי המראיינים שבים ומפנים למהלך התואר, נושאי הקורסים ותוכן ואופן הכנת עבודת הגמר, בצורה כללית ביותר, ושבים ונותנים לכל אחד מהתובעים, הזדמנות מלאה ושלמה להתבטא.

53. קריאת כלל הפרוטוקולים של הראיונות – הן הריאיון והן הריאיון השני (וככל שזה אכן נערך), וכפי שנעשתה בקפידה על ידינו, וכאשר המדובר במאות עמודים, מעלה כי המדובר בריאיון שנוהל גם בצורה אחראית ורגישה, וכאשר לא ניכר כלל ועיקר כי המראיינים מבקשים "להכשיל" בכוונה תחילה, מי מבין התובעים בהליך זה. גם לא ניכר כי הריאיון נעשה כדי לצאת ידי חובה.

54. הא ראיה, כי אלפי תלמידים, ולמעשה הרוב מבין המרואיינים, צלחו את הריאיון (2,700 מתוך 4,000 תלמידים). כמו כן, התובעים לא נדרשו לענות דווקא על שאלה ספציפית, כזאת או אחרת, כדי לעבור את הריאיון. ניכר גם, שכאשר מי מבין התובעים (ולמעשה – כולם), אינו מצליח לענות כהלכה, המראיינים פונים לשאלה הבאה, מתוך מטרה שהמרואיין ינסה להצליח בה.

55. הנתבעים אף פירטו את ההליכים שהתקיימו לבחינת תקינותו של הליך הלימודים, אשר כללו ארבעה שלבים:

השלב הראשון – משלוח שאלונים הנוגעים להליך הלימודים בשלוחה ביחס למועד קיום הלימודים ומקום עריכתם, הקורסים שנלמדו וכן עבודת הגמר שהוגשה כתנאי לקבלת התואר;

השלב השני והשלישי – זימון לריאיון אישי ועריכתו, כאשר לכל בוגר נשלח מכתב ובו הוא נתבקש להביא עמו כל חומר המצוי ברשותו והעשוי להיות רלבנטי. מטרת הריאיון היתה, כאמור לעיל, לאפשר התרשמות בלתי אמצעית מכל בוגר, תוך אימות מהלך לימודיו, הכנת המטלות ועבודת הגמר;

השלב הרביעי – קבלת ההחלטה על סמך כלל החומר שבתיקו של כל בוגר – בקשתו לאישור שקילות, שאלון בצירוף תצהיר (במידה וחתם), עבודת הגמר, עבודות נוספות (ככל שהיו בתיק), הקלטת הריאיון והתמלול, סיכום הריאיון וכן כל חומר שהציג המרואיין.

56. ביחס לכך, הנתבעים טוענים כי הריאיון הותאם לבוגר תואר ראשון סביר, ונערך במסגרת זמנים מספיקה המאפשרת התייחסות רצינית מצד המרואיין ואף אפשרות לתיקון והשלמה; התובעים לא נשאלו שאלות תוכן מקצועיות, אלא שאלות בסיס אשר נועדו לאפשר התרשמות מאופי הליך הלימודים; לגבי הריאיון עצמו, הוא כלל שאלות אינפורמטיביות לגבי הליכי הרישום ללימודים, מהלך הלימודים עצמם והקורסים שנלמדו, עבודות, מטלות ומבחנים שנדרש התלמיד/ה להגיש. כך הוא הנכון לגבי עבודת הגמר, עליה נדרש "להגן" התלמיד/ה על מנת לקבל את התואר.

57. כבר עתה נציין, כי האמור לעיל מלמד כי בעניינם של התובעים נערך לשיטתנו הליך מפורט, במסגרתו טענות התובעים נבחנו בקפידה ובכובד ראש.

58. הנתבעים אף טענו – וטענה זו לא הוכחשה ולא הופרכה על ידי התובעים, כי במסגרת הראיונות, היתה מודעות מצידם של הנתבעים בכלל והצוות שביצע את הראיונות בפרט (שני מראיינים בכל צוות שהינם בעלי השכלה אקדמית, כשלפחות אחד מהם הינו בעל תואר בתחום שבו נרכש התואר של התלמיד/ה הספציפי), לכך שעבר זמן-מה מאז רכישת התואר.

59. לפיכך, הוחלט כי במסגרת השאלות שנוגעות לקורסים שנלמדו ולמטלות שהוגשו בקורסים אלה, כי תינתן לתלמיד/ה האפשרות לבחור על אלו קורסים הוא/היא מבקשים לספר ולפרט במהלך הריאיון. זאת, לאור ההנחה כי בחלוף הזמן, קורסים מסוימים אכן יישכחו.

60. לגבי עבודת הגמר, הרי שלאור המרכזיוּת שלה בתואר, ולאור היותה המטלה שדרשה את ההיקף וההשקעה המירביים במהלך התואר, לרבות על דרך של עריכת סקר, חלוקת שאלונים וניתוח ממצאים, הרי שכל תלמיד/ה שאכן כתב עבודת גמר, יישאל בגינה. ההנחה היתה, כי התלמיד/ה ידע לספר ולפרט אודות המחקר שבוצע על ידו. עם זאת, גם לגבי עבודת הגמר, בדומה ליתר המטלות במהלך הלימודים, לא היתה ציפייה לזכור פרטים מדויקים.

61. הנה כי כן, אין ולא ניתן לאמץ את טענות התובעים בסיכומיהם, הטוענים כי הריאיון שנערך להם הינו "בחינה" או "מבחן ידע", במסגרתם נדרשה בקיאות ברמה גבוהה לגבי התכנים שנשאלו. שהרי, כאשר נשאל תלמיד/ה לגבי מושגי יסוד העולים מתכני הקורסים או מעבודת הגמר שנלמדה על ידו, יש בכך כדי לוודא בצורה ראויה שאכן המדובר בלימודים אותנטיים.

62. נשוב ונפנה לכך שאלפי תלמידים צלחו את הריאיון (2,700 מתוך 4,000 תלמידים), והוכיחו במידה מספקת כי הלימודים שהם למדו היו "אמיתיים" לכל דבר ועניין. חרף האמור לעיל, נכשלו התובעים בראיונות שנערכו להם.

63. זאת ועוד, גם הטענה הנוספת המועלית מפי התובעים, ולפיה הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים נשאלו דווקא על קורסים מרכזיים ו/או באשר למושגי יסוד, דינה להידחות, הן בשל הטעם הפשוט כי הנטל בעניין שבנדון מוטל מטבע הדברים על התובעים, ולא על הנתבעים. זאת ועוד, המדובר ממילא בסוגיה המצויה בגדר שיקול הדעת של הנתבעים, וביחס לכך, לא הוכיחו התובעים כי הנתבעים חרגו מאמת מידה סבירה כלשהי, או כי החלטתם הינה בלתי סבירה, עד כדי פסילתה.

64. בעניין זה, ראו גם בסעיף 18 לסע"ש (ת"א) 58477-03-14 סער – מדינת ישראל, ניתן ביום 28.9.2016 (להלן: "עניין סער". יצוין כי התובעים מתייחסים חזור ושנה בסיכומיהם לפרוטוקול הדיון שנערך בהליך הנ"ל. זאת, כאשר במועד הגשת סיכומיהם, טרם ניתן פסק הדין שבנדון):

"ערות אנו לטענותיו של התובע באשר למושגי היסוד, אשר לא הוכח כי למד כלל, עת לא הפנו אותו לקורס/עבודה ספציפית וכן כי לאור חלוף הזמן העבודה כי לא נאמר לתובע ללמוד לקראת הריאיון מהווה פגם אשר לפיו יש לפסול את החלטת הגף, אולם אין בידנו לקבל טענות אלו. אשר לטענותיו של התובע כנגד השאלות אותן נשאל לגבי מושגי היסוד שלכאורה לא למד, השיבה הגב' וינברג בחקירתה הנגדית כך: ".. השלב הזה של הריאיון הוא שלב שנשאלים המרואיינים על מושגים כללים בתוך תואר במנהל עסקים ללא קשר לעבודת הגמר. ש. איך אתם יודעים אם הם למדו את המושגים האלה? ת. בוודאי שהם למדו. מדובר במושגים בסיסיים מתוך תחום מנהל עסקים. מתוך הקורסים בסטטיסטיקה. ש. בהשוואה לאיזה אוני' בארץ או בלטבייה? ת. גם לגבי התואר מלטבייה החברה האלה אמורים היו ללמוד את זה עובדה שהיו בוגרים אחרים שכן ידעו לענות על השאלות האלה. ... השאלות והמושגים אלה מושגים ששאלנו אותם באופן קבוע בכל הראיונות. אני לא יודעת אם הוא למד או לא למד. מדובר פה במושגים שהם מתוך עולם התוכן של מנהל עסקים. הם עשו 37 קורסים" (ר' עמ' 17 שורות 7-19 לפרוטוקול). עדות זו לא נסתרה והיא מקובלת עלינו. עוד נציין כי שאלות אלו באשר להליך הראיונות הפרטניים, לרבות הצגת שאלות מתוך חומר הלימוד, נדונו בפסיקת בית המשפט העליון ביושבו כבג"צ, ונקבע כי אין פגם בהכללת שאלות הנוגעות לחומר הלימודים וכי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו מאמצים ראויים להסדרתו" (ר' פסקה 14 לפסה"ד בבג"צ בן שמעון וכן פסקה 12 בבג"צ מוסטקי השני)."

65. התייחסות לטענות נוספות של התובעים – טענה החוזרת ונשנית מפי התובעים הינה הטענה ולפיה התואר של התובעים אינו תואר רגיל, אלא תואר "לצורכי דירוג ושכר". דינה של טענה זו להידחות על הסף, שכן אין המדובר באבחנה המעוגנת בדין, בפסיקה ו/או בכללי הרשות המינהלית, לרבות הגף להערכת תארים.

66. עוד טענה שדינה להידחות, הינה הטענה לגבי השתהות הרשות המינהלית, בכל הקשור לקבלת החלטות מחד בעניינם של התובעים, ומנגד – מועד הריאיון שנערך להם. כפי שנראה כאשר נדון להלן בעניינם הפרטני של כל אחד מהתובעים, הרי שהריאיון נערך פרק זמן סביר לאחר סיום התואר, ובמיוחד בהתחשב בכך שהמדובר בהליך סבוך, שכלל בדיקה של בוגרים רבים.

67. מנגד, איננו שותפים ביחס לכך לטענות הנתבעים, כי התובעים השתהו מצידם, ואין כל ראיה או הוכחה לכך. זאת, בוודאי כאשר עסקינן בטענה עובדתית, שיש להוכיחה כדבעי לגבי כל תובע/ת ותובע/ת, בפני עצמו/ה. גם איננו מקבלים את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעים, באופן כללי ולא כל פירוט. ודוק – גם כאן, הטענה לא הועלתה באופן פרטני לגבי כל תובע, ובהתחשב בנסיבותיו/ה הספציפיות. אין בהעלאת הטענה באופן כוללני ולא ממוקד, כדי להצדיק את קבלתה.

68. לגבי טענת ההסתמכות – על מנת לבסס טענה זו, היה על כל אחד מהתובעים להציג תשתית עובדתית וראייתית מספקת ביחס להסתמכות. חרף האמור לעיל, הסתפקו התובעים, כל אחד מצידה ומצידו, בטענות כלליות, וללא שהובאו לכך ראיות. זאת ועוד, ממילא לא הוכח, לגבי מי מהתובעים בהליך זה, כי אישור השקילות יינתן באופן אוטומטי ומיידי, בתום סיום הלימודים. אף אם תאמר שאכן היתה הסתמכות, הרי שדינה לסגת למול האינטרס הציבורי בבדיקה אמיתית ומקיפה של התואר שנלמד, והאם הוא הושג בדרך אותנטית. על כן, דינה של טענה זו להידחות.

ג.2. הכרעה ביחס לתובע 1 – מר אליהו רמרזקר

69. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 3.7.2001 ועבר ריאיון ביום 18.1.2005, כאשר החלטת הגף שלא להכיר בתוארו לשם קבלת אישור שקילות בגין התואר שאותו הוא למד, ניתנה ביום 2.3.2005. במענה לפניות נוספת של התובע ובא-כוחו, ניתנו החלטות נוספות בעניינו, ביום 25.12.2005 וביום 9.12.2007, שבהן חזר הגף ועמד על עמדתו כי אין בטענות התובע כדי לשנות או להוסיף מההחלטה והנימוקים שעמדו בבסיסה. באשר לבקשת התובע לריאיון חוזר, הרי שזו בקשתו נדחה מהטעם שהיא נשלחה לאחר המועד שנקבע להגשת בקשות אלו.

70. הגף נימק את החלטתו שלא להעניק לתובע אישור שקילות, בכך שעלה חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה על ידו, לא הוכנה על ידו, וזאת משום שנמצאה עבודה אחרת זהה לעבודת התובע. כמו כן, נטען כי התובע לא הראה ולו היכרות בסיסית עם הקורסים אותם טען שלמד במסגרת התואר (נספח א'5 לסיכומי הנתבעים).

71. הכלי המנהלי המרכזי המצוי לפנינו הוא הריאיון שנערך לתובע והתשובות שניתנו על ידו, ועיון בו מביא אותנו למסקנה כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין, וכי בקיאותו בקורסים ובמושגי יסוד שנלמדו, כמו גם בקיאותו בעבודת הגמר, אינה מספקת.

72. מעיון בתמלול הריאיון (נספח א'3 לסיכומי הנתבעים), עולה כי התובע גילה התמצאות נאותה בכל הנוגע לפן הטכני של הלימודים. בכלל זה, התובע ידע לענות כי הוא נרשם ללימודים בחודש 10/1998 וסיים בחודש 2/2001; ידע לספר כמה שילם שכר לימוד וכיצד הוא שולם; ידע גם לספר על המקום שבו הוא נרשם ללימודים והיכן התקיימו הלימודים; באיזה ימים ובאיזה שעות התקיימו הלימודים; באיזה מתכונת התקיימו השיעורים (עמ' 3-2 לתמלול).

73. יחד עם האמור לעיל, התובע לא ידע ליתן תשובות המניחות את הדעת בעניין הקורסים שנלמדו לכאורה על ידו. כך למשל, כשנשאל התובע מה ההבדל בין שני קורסי השיווק מס' אחד ומס' שתיים שנלמדו על ידו, הוא השיב ש"אין לי מושג. זה נושא... אולי ... לא יודע" (עמ' 4, שורות 31-30 לתמלול).

74. בנוסף, לרוב השאלות התובע נמנע לענות, ולטענתו – לפי עצת בא-כוחו. כך למשל, התובע נשאל אם הוא זוכר האם דובר בקורס שיווק על הנושא של "נתח שוק", והשיב על כך ש"כן". עם זאת, ביחס לשאלה אם הוא זוכר במה המדובר, הוא השיב ש"אני באתי לריאיון, לא באתי להיבחן. אני מבקש לא לענות על השאלה" (עמ' 5, שורות 5-1 לתמלול).

75. מאותה הסיבה, התובע גם סירב להרחיב על מושגי יסוד רבים אשר עמדו בבסיסו של התואר והתבצר בעמדתו, ונביא להלן את תשובתו בהרחבה (עמ' 5, שורות 27-8 לתמלול):

"המראיין: אני לא בוחן. אני שואל באופן כללי אם אתה זוכר באופן כללי אם המושגים האלה הופיעו בלימודי, אם אתה זוכר באופן כללי מה הם. אתה זוכר אם הופיע בלימודים נושא של סווט?

התובע: ...

המראיין: לא זוכר?

התובע: אתה בוחן אותי, זה כמו מבחן

המראיין: לא שאלתי אותך מה זה, שאלתי אם אתה זוכר שזה הופיע בחומר הלימודים

התובע: זה כמו מבחן, אז אני מבקש לא

המראיין: אתה זוכר אם היה בלימודים מושג של P4?

התובע: לא זוכר

המראיין: אתה זוכר אם דיברתם על תקשורת בלתי מילולית?

התובע: לא זוכר

המראיין: זוכר אם דיברתם על מעורבות גבוהה או נמוכה בהתנהגות הצרכן?

התובע: אני זוכר

המראיין: זוכר בגדול מה זה?

התובע: מעורבות אישית. אתה מכניס אותי לתוך התוכן אני מבקש לא לענות

המראיין: אתה זוכר אם דברתם על מאסלו?

התובע: זוכר משהו, כן

המראיין: זוכר מה זה בגדול?

התובע: זוכר אבל לא רוצה להיכנס לזה"

76. התובע הגיש עבודת גמר בנושא "שיווק למגזר החרדי". בכל הנוגע לעבודה זו, שהינה הסיבה העיקרית שעמדה בבסיס החלטת הגף, לא עלה בידי התובע להרחיב אודות תהליך הכנתה, איסוף החומר ומקורות המופיעים בה מטרת המחקר וממצאי המסקנות המחקר. התובע נשאל בריאיון ביחס לנושא העבודה, והוא השיב בבלבול מוחלט, ולא ניתן היה לדלות מדבריו תשובה כלשהי מניחה את הדעת (עמ' 7, שורות 18-1 לתמלול):

" המראיין: איך בדקת נושא השיווק במגזר החרדי, מה עשית?

התובע: זה עבד בכמה שלבים. קודם כל שלב פרסום. הכנתי הצעת עבודת גמר פרסום במגזר החרדי. שהיא ביקשה לפי איך שאני מכין את החומר, היא ביקשה ממני להכין את ההצעה הזאת כדי לבדוק אם זה בסדר מבחינתה, שתאשר את זה

המראיין: בדקת פרסום במגזר החרדי באיזה אמצעי פרסום?

התובע: המגזר החרדי שונה מהמגזר החילוני, ששמה אני לא יכול לשים תמונות

המראיין: איזה תמונות?

התובע: יש הבדל בין פרסום במגזר החרדי לפרסום במגזר הרגיל.

המראיין: אז מאיפה השגת את החומר?

התובע: מה זאת אומרת, לאיזה חומר הכוונה?

המראיין: אתה אומר שיש הבדל בנושא הפרסום, ובדקת את נושא הפרסום לפי מה שאני מבין. איזה סוג של פרסום בדקת?

התובע: איך אני מפרסם, איך אני יכול להגיע לצרכן החרדי

המראיין: אבל איזה..

התובע: אין לו תקשורת, אין לו טלויזיה, הוא לא שומע רדיו, יש לי רק אמצעים המקובלים דרך הרבנים, אני יכול להגיע דרכם, אלי אישית הם לא יבואו

המראיין: רק דרך רבנים?

התובע: רק דרך רבנים שהם רואים את המוצרים וצריכים לאשר את זה המחקר עצמו זה ללכת לכל האנשים"

77. בנוסף, התובע לא ידע להרחיב אודות שיטת המחקר ושאלת המחקר, מה בדיוק נבדק, וכמה שאלונים הוא הפיץ. התובע אף טען ש"זה תוכן. אני לא אענה לך על השאלה הזאת, אבל הפצתי את זה גם לגברים בגילאים מסויימים ולקחתי לנשים בגילאים מסויימים וילדים" (עמ' 7, שורות 28-19 לתמלול). התובע גם לא ידע לפרט ולו מסקנה אחת ממסקנות העבודה (עמ' 8, שורות 28-27 לתמלול). התובע גם לא ידע להסביר באיזה תוכנה הוא השתמש לניתוח הנתונים הסטטיסטים (עמ' 9, שורות 6-5 לתמלול).

78. לאמור לעיל יש להוסיף, כי הנתבעים הציגו שלוש עבודות נוספות באותו הנושא, שבחלקים נרחבים הינן זהות לעבודה של התובע, כאשר שתיים מהן קודמות לעבודת התובע (נספח א'4 לסיכומי הנתבעים). התובע לא ידע להסביר קיומן של עבודות אלו ולא לדמיון הרב ביניהם.

79. בעניין זה יוטעם עוד, כי אף אם לא ניתן לקבוע בוודאות מי העתיק ממי, הרי שנכון במקרה שכזה שלא ליתן אישור שקילות למי מהתלמידים (תע"א 1063-09 פליקשטיין – מדינת ישראל, ניתן ביום 28.8.2017; ס"ע (נצ') 1690-09 נוריאל – מדינת ישראל, ניתן ביום 4.11.2014; תע"א 2776-08 כהן – מדינת ישראל, ניתן ביום 15.6.2017).

80. משכך, לא שוכנענו כי החשד שעלה בקרב המראיינים באשר לעבודת הגמר, אכן הופרך. עיון בתשובותיו של התובע בקשר לפרטים כלשהם הנוגעים לתואר – הן הקורסים שנלמדו בתואר, הן מושגי יסוד והן אודות עבודת הגמר, מביא לטעמנו למסקנה הברורה כי התובע אכן גילה בקיאות נמוכה, אשר אינה תואמת את הבקיאות המצופה מבוגר תואר לימודים לתואר אקדמי, אף בחלוף מספר שנים מהלימודים, ואף ברמה כללית בלבד.

81. טרם סיום דיון בעניינו של התובע, וביחס לטענתו כי הוא לא זומן לריאיון חוזר, יצוין כי התובע פנה מספר פעמים לגף בהשגות על החלטותיו לדחות את בקשתו לאישור שקילות. אולם, במסגרת המועדים שהוקצבו, התובע לא ביקש קיום ריאיון חוזר. משכך, אין מקום כעת להיעתר לבקשתו.

82. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.3. הכרעה ביחס לתובע 2 – מר זרח ישורון

83. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 4.9.2001, ועבר ריאיון ביום 18.1.2005, כאשר החלטת הגף להערכת תארים בעניינו ניתנה ביום 3.3.2005. במענה לפניות נוספות של התובע ואף באי-כוחו, ניתנו החלטות נוספות ביום 11.5.2006 וביום 15.11.2007, שבהן חזר הגף ועמד על עמדתו.

84. החלטת הנתבעים שלא להכיר בתואר לשם קבלת אישור השקילות התבססה על כך שקיים חשד שעבודת הגמר שהתובע הגיש לא הוכנה על ידו, זאת משום שנמצאה עבודה אחרת הזהה או דומה מאד לעבודתו של התובע. בנוסף, נקבע כי מעיון בעבודה ובתשובות שסיפק התובע בריאיון, עולה כי הוא לא ביצע את המחקר הניצב ביסוד העבודה. עוד נכתב, כי כאשר התובע נשאל על קורסים שונים, הוא לא הראה ולו היכרות בסיסית עם הקורסים אותם הוא טען שלמד (נספח ב'4 לסיכומי הנתבעים).

85. מעיון בתמלול הריאיון (נספח ב'3 לסיכומי הנתבעים), עולה כי התובע השיב באופן מניח את הדעת על שאלות פרוצדורליות ביחס ללימודים: גובה שכר לימוד; כמות קורסים; מבחנים; מקום הלימודים; שמות מרצים ומנחים; ימי ושעות ולימוד (עמ' 5-2 לתמלול). עם זאת, התובע לא סיפק הסבר ברור ביחס לפער בין שמות הקורסים שצוינו על ידי האוניברסיטה, לבין שמות קורסים בגיליון הציונים שלו. התובע גם זכר רק שם של מרצה אחד.

86. באשר לעבודת הגמר – התובע הגיש עבודת גמר בנושא "בניית אסטרטגיה שיווקית לשעוני סטורם". כאשר הוא נשאל למה הוא בחר בנושא זה, הוא השיב ש"כי אחי מתעסק בשיווק, הוא הציע לי את הרעיון הזה". עוד הוא הוסיף, שבחר בחברה זו "כי יש כל כך הרבה עבודות, אמרתי שאת הדבר הזה נדיר שמישהו יעשה דבר כזה, אני יודע עבודות וכו' עדיף שאף אחד לא יעלה על הרעיון, תמיד יש עבודות דומות שיהיה כפילות וכל הדברים האלה. זה לא מפורסם ולא כלום, השעון הזה לא מפורסם ולא כלום, השעון הזה לא מפורסם. אין סיכוי שמישהו יעשה את הדבר הזה".

87. כאשר התובע נשאל "באיזה כלי מחקר השתמשת, עשית שאלונים, תצפיות, ראיונות, מה?", הוא ענה ש"בעיקר שאלונים, וקצת תצפיות. הייתי בשעוני עדי עשיתי תצפיות שם ושתי חנויות ברחובות". עם זאת, הלכה למעשה בוצעו לצורך המחקר תצפיות גם מחוץ לעיר רחובות, ובמקומות כגון רמת השרון ודרום תל אביב. עוד סיפר כי הוא חילק "מעל 50" שאלונים. עם זאת, בפועל חולקו למעשה 180 שאלונים.

88. התובע נשאל האם הוא השתמש בעבודתו במודלים תיאורטיים לגבי ניתוח שיווקי, והשיב כי "לקחתי עבודה שגם המנחה עזרה לי וגם לקחתי עבודה של מישהו של אוניברסיטה שעשה לא בסגנון הזה, משהו אחר". כאשר הוא נשאל, על מה היתה אותה עבודה, הוא השיב בכלליות רבה, ש"אני לא זכר את הנושא שלו בדיוק, לקחתי עם המנחה שאלות לגבי תישאול, לגבי המחקר". אנו מסכימים עם טענת הנתבעים בסיכומיהם (הסיפא לסעיף 161), כי יש בכך להעלות חשד כי התובע השתמש בעבודה של גורם אחר, לשם כתיבת עבודתו.

89. ראוי לציין, כי חשד זה מתחזק לאור כך, שנמצאו שתי עבודות שהינן דומות במספר רב של מאפיינים לעבודה שהוכנה על ידי התובע, וכאשר אחת מהן הוגשה לפני שהוגש המחקר שלו (חודש 2/2000 לעומת חודש 1/2001). נפנה בעניין זה למילותיה של המראיינת – "אני בטוחה שתזהה חלקים שלמים, כולל השאלות של השאלון שבנית בעצמך שזהות לחלוטין לשאלות שלך" (עמ' 8, שורות 6-5 לתמלול).

90. ודוק – התמיהה מתחזקת עוד יותר, כאשר המדובר כזכור בנושא שאינו נפוץ בהכרח ובחברה ייחודית, לשיטתו של התובע ("אמרתי שאת הדבר הזה נדיר שמישהו יעשה דבר כזה... אין סיכוי שמישהו יעשה את הדבר הזה"). יש להדגיש עוד, כי גם העבודה הקודמת לעבודתו של התובע, מחודש 2/2000, עוסקת במותג "סטורם" ובניית אסטרטגיה שיווקית להחדרתו לשוק שעוני היד בארץ. במענה לשאלות בהקשר זה, התובע עמד על דעתו כי הוא כתב את העבודה בעצמו: "אני עשיתי את העבודה לבד, אני הדפסתי כל אות, כך שאני לא יודע איך הוא הגיע לזה" (עמ' 8, שורות 13-12 לתמלול), וכן "אין לי מושג".

91. המדובר בתשובות כוללניות, שאינן מסבירות הכיצד ייתכן שגם השאלונים שנערכו במסגרת אותן עבודות מקבילות, הינם דומים לאלו שחולקו לכאורה על ידו (עמ' 8, שורות 10-8 לתמלול). ראו גם סעיף 152 לסיכומי הנתבעים – "עבודת מחקר תקינה היתה אמורה להציג שאלונים ייחודיים שנבנו לצורך עבודה ספציפית זו שהגיש התובע ואילו בעבודתו של התובע הוצגו שאלונים זהים לשאלונים שהוצגו בעבודת גמר אחרת".

92. נשוב ונציין, וכפי שכבר צוטט, כי אף אם לא ניתן לקבוע בוודאות מי העתיק ממי ואיזה עבודה הוגשה קודם לכן, הרי שהפסיקה קובעת כי היה נכון במקרה כזה שלא לתת אישור שקילות למי מהתלמידים. האמור לעיל נכון גם בהינתן כך, שלא ניתן לקבוע – בוודאי לא כיום, באשר למקור שממנו הועתקה העבודה. ביחס לכך, נאמנים ומקובלים במלואם דבריו של כב' הנשיא אברהמי בפרשת פליקשטיין שצוטטה דלעיל, בסעיף 70, היפים גם לענייננו:

"האם התובע העתיק את עבודתו או שמא ערך אותה בעצמו ונפל קורבן להעתקה? לדידנו התשובה לשאלה זו אינה יסוד מהותי בהכרעה שלפנינו. לפני הגורם המחליט ברשות עמדו שתי עבודות זהות. המדינה עשתה ככל יכולתה על מנת לברר מי הפר את טוהר המידות במסגרת לימודיו אולם הכלים שעמדו לרשותה היו מוגבלים יחסית. כעת נתאר מצב בו לא ניתן להחליט באופן חד משמעי- מובן כי תוצאה המעניקה אישור שקילות לשני הסטודנטים אשר אחד מהן בוודאות לא עבר הליך לימודים תקין- אינה מתקבלת על הדעת. נכון יותר במקרה כזה שלא לתת אישור שקילות לאף אחד מהם בבחינת "הלך זרזיר אצל עורב" זולת אם מי מהם הוכיח באופן פוזיטיבי כי נפל קרבן להעתקה. יש לזכור כי בין אם פלוני העתיק מאלמוני ובין אם אלמוני העתיק מפלוני שניהם הן המעתיק והן זה שנתן את עבודתו כדי שיעתיקו ממנה, עשו יד אחת כדי לקבל זכות שלא כדין. ככל שטוען מי מהם, כי אין לו יד במעל, הרי שיש לו את המידע הדרוש והחובה לשכנע, שאכן ידו לא היתה במעל."

93. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.4. הכרעה ביחס לתובע 3 – מר שאול בניפוסי

94. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 23.9.2001, ועבר ריאיון ביום 6.1.2005, כאשר החלטת הגף שלא להכיר בתוארו לשם קבלת אישור שקילות ניתנה ביום 28.2.2005. במענה לפניות נוספות של התובע ובא-כוחו, ניתנו החלטות נוספות בעניינו, ביום 4.5.2006 וביום 2.12.2007, שבהן חזר הגף ועמד על עמדתו כי אין בטענות התובע כדי לשנות או להוסיף מהחלטתו והנימוקים שעמדו בבסיסה. באשר לבקשת התובע לריאיון חוזר, הרי שזו נדחתה מהטעם שהיא נשלחה לאחר המועד שנקבע להגשת בקשות אלו.

95. הגף נימק את החלטתו שלא להעניק לתובע אישור שקילות בציינו כדלקמן (נספח ג'3 לסיכומי הנתבעים):

"קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמך במסגרת התואר, ואשר מהווה אחד התנאים לזכאות לתואר, לכאורה לא הוכנה על ידך. מעיון בעבודה ומתשובותיך בריאיון עולה כי לא ביצעת את המחקר הניצב ביסוד עבודת הגמר: כאשר נשאלת, במסגרת הריאיון האישי, על המחקר של עבודת הגמר ואופן ביצועו, לא הראית ולו התמצאות בסיסית במחקר נשוא עבודת הגמר ובנקודות מהותיות בדרך ביצועו, אף שטענת שי ביצעת אותו בעצמך... בנוסף לכך, בריאיון סירבת לענות על שאלות שנועדו לספק מידע שהינו חשוב לצורך הליך השקילות."

96. הכלי המנהלי המרכזי המצוי לפנינו הוא הריאיון שנערך לתובע והתשובות שניתנו על ידו, ועיון בו מביא אותנו למסקנה כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין, וכי בקיאותו בקורסים ובמושגי יסוד שנלמדו ובקיאותו בעבודת הגמר אכן היתה דלה ביותר ואינה מספקת.

97. כפי שצוין דלעיל, לתובע נערך ריאיון אחד. מעיון בתמלול הריאיון עולה, כי הוא שיתף פעולה בריאיון, אך חלק גדול מתשובותיו היו "לא זוכר", "לא רלוונטי" וכיו"ב תשובות שאינן מספקות. כך למשל, התובע לא זכר מתי הוא נרשם ללימודים ומתי הוא התחיל אותם, ואם היה זה בשנת 1998 או שמא בשנת 1999 (עמ' 3, שורות 32-12 לתמלול). התובע גם לא זכר את שיטת הלימוד; האם הוא למד קורסים במקביל או שמא רק לאחר שהוא סיים קורס, הוא החל ללמוד קורס נוסף (עמ' 5 ועמ' 6 לתמלול). כל אשר הוא זכר, כי הלימודים היו עבורו בגדר מטלה קשה, אשר לקחה זמן רב.

98. באשר לקורסים שנלמדו לכאורה על ידי התובע – התובע סירב לשתף פעולה בריאיון ביחס לכך, ולטענתו הוא פעל לפי עצת בא-כוחו. התובע ציין כי הדבר "לא רלוונטי, מה שאת שואלת לא מדבר על חומר". אולם, לאחר שהמראיינת הסבירה לו ואמרה כי היא מבינה כי בא-כוחו ייעץ שלא להגיב, אבל "אני בדעה שמי שעובר 37 קורסים. בוחר לפחות קורס אחד...", השיב התובע ש"זכור לי אחד שקצת עניין אותי... פסיכולוגיה קצת עניין אותי".

99. כאשר התובע התבקש להרחיב מה נלמד באותו הקורס באופן כללי, ומה עניין אותו, הוא השיב ש"מה עניין אותי שם? משהו של התניות, וחשיבה וצורת חשיבה ומוח. עניין אותי, כי אני קצת אוהב טבע... כך השאר, ממש לא עניין אותי , עשיתי את הכל, אני אגיד לך את האמת, כדי לגמור את התואר לצרכי...".

100. המראיינת ניסתה לרענן את זכרונו של התובע, בכל הנוגע לקורסים שנלמדו על ידו, ושאלה האם הוא אולי זוכר את הקורס בסטטיסטיקה. אך התובע והוא לא זכר את הקורס "רק את השם אולי". גם אזכור הקורס בכלכלה במיקרו/מקרו לא העלה דבר בזיכרונו של התובע, והוא טען בתשובה שזה לא רלוונטי.

101. התובע גם לא זכר עבודה אחת ספציפית שהוא ביצע במהלך הלימודים (עמ' 7, שורות 22-6 לתמלול), כך גם הוא לא זכר האם במהלך הלימודים הוא נכשל במבחן כלשהו ונאלץ לעבור אותו בשנית. התובע אף לא זכר האם למד שפה זרה כלשהי (עמ' 9, שורות 8-1 לתמלול).

102. בנוסף, התובע נשאל על מושגי יסוד העומדים ביסוד לימודי התואר, כמו "אינפלציה" או "נתח שוק" ועוד, אך לא עלה בידיו להרחיב אודותם, כאשר הוא הפגין בקיאות דלה ביותר, אם בכלל, בתחום זה (עמ' 9, שורות 24-1 לתמלול).

103. גם בכל הנוגע לעבודת הגמר, שעמדה בבסיס החלטת הגף שלא לאשר את התואר, הרי שלא עלה בידי התובע לספק הסבר המניח את הדעת בנוגע לנושא עבודת הגמר, תוכנה, אופן הכנתה ומהותה, באופן העולה בקנה אחד עם אדם שעמל על הכנתה.

104. יצוין, כי התובע הגיש עבודת גמר בנושא "החדרה לשוק "וילון חשמלי לרכב". התובע נשאל האם הוא זוכר את הנושא בכלליות, והשיב כי "משהו על רכב". התובע אף נתבקש לפרט "מה זה משהו על רכב? הגלגלים שלו? השוואה בין מכוניות?", והשיב "תאמיני לי. כל כך לא אהבתי את זה, אין לי מושג" (עמ' 9, שורות 31-25 לתמלול).

105. כאשר הוא נשאל לגבי שיטת המחקר, והאם הוא עשה "איזשהו מחקר בעבודה שלך? או שזו עבודה תיאורטית לחלוטין? רק מספרים או שממש עשית איזשהו מחקר?", השיב התובע תשובה שמנוגדת לעבודת הגמר: "לא, לפי מה שאני זוכר, זה יותר תיאורטי".

106. התובע נשאל גם האם הוא זוכר מחקרים, ראיונות שבוצעו, שאלונים שחולקו וכיו"ב פרטים לגבי עבודת המחקר, והשיב כי "לא זוכר, לא זוכר" (עמ' 10, שורות 7-1 לתמלול). ודוק – מעיון בעבודת הגמר עולה, כי התובע חילק שאלונים לאנשים, ערך ראיונות גם בקרב ציבור הלקוחות וגם בקרב בעלי החנויות (ראו פרק 7 לעבודה, שכותרתו הינה "סקר שוק").

107. מכאן, שלא סביר בעינינו, כי סטודנט שבצע פעולות ומטלות אלו, לא יזכור אותם לחלוטין, ולא יידע לספק תשובות כלשהן ביחס לכך. התובע גם לא הניח הסבר המניח את הדעת לגבי השימוש בלשון רבים בנקבה שננקט בגוף העבודה. כך למשל, כאשר נרשם "בעבודה זאת, אנו מתמקדות בתחום ספציפי אחד", וכל זאת כאשר התובע לפי שיטתו הכין את העבודה לבדו (עמ' 10, שורות 22-19 לתמלול).

108. לאור האמור לעיל, לא שוכנענו כי החשד שעלה בקרב המראיינים באשר לעבודת הגמר, אכן הופרך. עיון בתשובותיו של התובע מביא לטעמנו למסקנה הברורה כי התובע אכן גילה בקיאות נמוכה אשר אינה תואמת את הבקיאות הנדרשת מסטודנט שמתיימר להיות מי שכתב אותה, ובתור מי שהכין במשך זמן לא מבוטל את העבודה. לא סביר בעינינו, כי סטודנט יפגין היעדר בקיאות בסיסי בעבודה, ולא יזכור ממנה דבר וחצי דבר, וזאת גם בחלוף הזמן.

109. על כן, אין מנוס מלקבוע כי עמדת הנתבעים בעניין זה הינה סבירה ואין להתערב בה. לכך מתווסף, כי במהלך הריאיון ניסתה המראיינת להעלות שאלות שונות ורבות, והכל במטרה לעורר את זכרונו של התובע בקשר לפרטים כלשהם הנוגעים לתואר – הן קורסים, הן מושגי יסוד, אופי הלימוד והן אודות עבודת הגמר. אולם, חרף ניסיונותיה של המראיינת, התובע לא סיפק תשובות ענייניות מהותיות, ולא ידע להשיב בעניינים אלה כמצופה מבוגר תואר לימודים אקדמי.

110. טרם סיום דיון בעניינו של התובע, וביחס לטענתו כי הוא לא זומן לריאיון חוזר, יצוין כי התובע פנה מספר פעמים לגף בהשגות על החלטותיו לדחות את בקשתו לאישור שקילות. אולם, במסגרת המועדים שהוקצבו, התובע לא ביקש קיום ריאיון חוזר. משכך, אין מקום כעת להיעתר לבקשתו.

111. בנוסף, במהלך הריאיון חזר וטען התובע, פעם אחר פעם, כי הוא אינו זוכר פרטים ביחס לתואר. לכן, ממילא לא ברור מהי התועלת שתהיה בקיומו של ריאיון חוזר. נדגיש, כי בניגוד גם לטענת התובע, הנתבעים לא נדרשו ולא התחייבו לערוך ריאיון חוזר לכלל התובעים, ונזכיר כי שאלת חיובם של הנתבעים לערוך ריאיון נוסף כאמור כבר נדונה בעניין מוסטקי השני, ולעניין זה הטעים בית המשפט העליון, כדלקמן:

"לכלל הבוגרים נערך ריאיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על-ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות, מבלי שעומדת כנגדם טענה פרטנית כלשהי, מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים. זאת ועוד; גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה, והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים. מהדיון שנערך בפנינו עלה כי חלק מהשגות אלה התקבל, עובדה אשר יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעניינם של חלק מהבוגרים ראיות מנהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במרמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת."

112. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.5. הכרעה ביחס לתובע 4 – מר מיכאל שיבזי

113. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 5.9.2001 ועבר ריאיון ביום 13.1.2005, כאשר החלטת הגף שלא להכיר בתוארו ניתנה ביום 2.3.2005. במענה לפניות נוספת של התובע ובאי-כוחו, ניתנו החלטות נוספות ביום 1.1.2007 וביום 16.9.2007, בהן חזר הגף ועמד על עמדתו לגבי הסיבות שלא להיעתר לבקשתו של התובע לאישור שקילות התואר.

114. הגף נימק את החלטתו שלא להעניק לתובע אישור שקילות, בקביעות הבאות, כדלקמן (נספח ד'5 לסיכומי הנתבעים):

"... קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמך במסגרת התואר, ואשר מהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר, לכאורה לא הוכנה על ידך. זאת משום שבמסגרת ההליכים הפרטניים בוצעו לבוגרי אוניברסיטת לטביה נמצאה עבודה אחרת הזהה לעבודתך, או הדומה לה במידה רבה מאוד. ... מעיון בעבודה ומתשובותיך בריאיון עולה כי לא ביצעת את המחקר הניצב ביסוד עבודת הגמר: כאשר נשאלת, במסגרת הריאיון האישי, על המחקר של עבודת הגמר ואופן ביצועו, לא הראית ולו התמצאות בסיסית במחקר נשוא עבודת הגמר ובנקודות מהותיות בדרך ביצועו, אף שטענת שי ביצעת אותו בעצמך. כמו כן, כאשר נשאלת, במסגרת הריאיון האישי, על קורסים שונים אותם טענת שלמדת במסגרת התואר באוניברסיטת לטביה, לא הראית ולו היכרות בסיסית עם הקורסים אותם טענת שלמדת ואשר על יסודם ניתן לך התואר בגינו הינך מבקש את אישור השקילות...."

115. עיון בריאיון שנערך לתובע מביא אותנו למסקנה כי הוא לא עבר הליך לימודים תקין, וכי בקיאותו בקורסים ובמושגי יסוד שנלמדו, כמו גם בקיאותו בעבודת הגמר, היתה דלה ביותר ואינה מספקת. מעיון בתמלול הריאיון אף עולה, כי התובע שיתף פעולה בריאיון וענה על שאלות שהוא נשאל. כך למשל, התובע ענה על מרבית השאלות הנוגעות לפן הטכני של התואר. כגון: מיקום הרישום ללימודים; דמי הרישום; גובה שכר הלימוד ואופן תשלומו; ימי ושעות הלימוד; שמות מנחים ומרצים (עמ' 4-2 לתמלול).

116. התובע גם זכר שמות של קורסים שאותם הוא למד, כגון: סטטיסטיקה, מאקרו ומיקרו כלכלה, וכן מבוא לפילוסופיה. אולם, התובע לא ידע ליתן פרטים כלשהם, אף לא בסיסיים ביותר, על אף אחד מהקורסים שבהם הוא השתתף, והשיב כי הוא אינו זוכר (עמ' 6, שורות 24-11 לתמלול, וכן עמ' 7 שורות 9-4):

"המראיינת: ... קיבלת ציון מאוד גבוה בסטטיסטיקה. משהו ככה שאתה זוכר מהקורס?

התובע: התפלגויות

המראיינת: כן, התפלגויות

התובע: האמת שיש לי גם קורס בסטטיסטיקה בבית ברך שעשיתי..

המראיינת: מושגים שאתה זוכר מהקורס הזה?

התובע: לא

המראיינת: ציינת מיקרו, מאקרו מהקורסים האלה אתה זוכר משהו בכלכלה?

התובע: לא

המראיינת: משהו שנלמד בקורס אתה זוכר?

התובע: לפני ארבע שנים...

המראיינת: משהו אחד, מושג ששמעת בקורס?

התובע: לא, אני לא זוכר.

....

המראיינת: מבין כל הקורסים האלה, יש פה את רשימת הקורסים, יש לך קורס... אתה למדת סך הכול במשך שנתיים, 37-38 קורסים, יש משהו אחד שאתה זוכר מתוך הקורסים? קורס אחד שמתוכו אתה זוכר משהו?

התובע: לא

המראיינת: שום דבר מכל מהלך הלימודים?

התובע: לא"

117. תשובותיו של התובע בריאיון כמפורט לעיל, אינן תומכות בטענתו כי הליך לימודיו היה תקין. הדעת נותנת, כי גם בחלוף שנים רבות, וגם אם חומר הלימוד עצמו אכן נשכח, יעלה בידי מי שהשתתף בהליך לימודים תקין ואמיתי לציין את שמות הקורסים שבהם הוא השתתף, ואת הנושאים העיקריים שנלמדו במהלך התואר, ובכלל זה מושגים בסיסיים ומרכזיים בלימודי התואר.

118. באשר לעבודת הגמר – נושא עבודת הגמר של התובע היה "ניתוח אסטרטגי ושיווקי של המערך הביטחוני בחברת "אל-על"" (נספח ד'4 לסיכומי הנתבעים), ומטרתה היתה לבדוק כיצד חברות התעופה משווקות את עצמן, תוך דגש על השירות הביטחוני הניתן לנוסעים.

119. התובע נשאל כיצד הוא בחר את הנושא, והשיב כי היתה רשימה תלויה על הקיר במרכז הלימודים, וכי הוא בחר לו נושא מאותה הרשימה (עמ' 8, שורות 15-10 לתמלול). התובע נשאל כיצד הוא השיג את החומר על חברת אל-על, והשיב כי "יש לי מישהו באל-על שהשיג לי את כל החומר" (עמ' 8 שורות 16-20 לתמלול).

120. התובע נתבקש לפרט מעט יותר לגבי אופן השגת המידע, שכן המדובר בנתונים מאוד מפורטים על החברה שבנדון, ובכלל זה המדובר במבנה הארגון והאסטרטגיה העסקית שלו, וכאשר המדובר במידע שאינו מפורסם, והעובדים אינם נגישים אליו. במענה לכך, התובע השיב באופן בלתי מספק, ש"תשמעי, יש לי מקור שלי", וכן "יש לי מישהו באל-על שמצא את כל החומר הזה, חוברות, את כל המאזנים שלהם..." (עמ' 9, שורות 22-1 לתמלול).

121. התובע גם נתבקש לפרט מאיפה השיג החומר על חברת "סינגפור איירליינס", שליה הוא השווה את חברת אל-על, והשיב שהוא לא זוכר (עמ' 9, שורות 23-24 לתמלול, וכן עמ' 10 שורות 3-1).

122. במסגרת העבודה נעשו שני מחקרים וחולקו שאלונים בקרב שתי קבוצות: צרכנים וסוכני נסיעות של החברה בגוש דן ובירושלים. לאחר איסוף השאלונים, נעשה איסוף וסיכום שלהם. כאשר נשאל התובע על שיטת המחקר, הוא ענה כך (עמ' 10, שורה 13, עד עמ' 11, שורה 14 לתמלול):

"התובע: יש שאלון שהרכבתי אותו ביחד עם המנחה שלי.

המראיינת: אוקיי.

....

המראיינת: למי הפצת אותו?

התובע: לקבוצה של אנשים... אנשים מסוימים, זה היה כל מיני..

המראיינת: לדוגמא, מה זאת אומרת?

התובע: לדוגמא, יש לי בן דוד שהוא דוקטור...

המראיינת: לא, לא מי פיזית, מי הייתה אוכלוסיית היעד? איזה סוג של אנשים רצית?

התובע: אה, מגוון, היו אנשי עסקים, אנשים רגילים, כל מיני, מבוגרים, צעירים

המראיינת: כמה שאלונים בערך הפצת?

התובע: 150

המראיינת: זה היה הסוג היחיד של מחקר שעשית? 150 השאלונים האלה?

התובע: כן

המראיינת: לא עשית עוד מחקר במהלך העבודה?... אתה זוכר שגם עשית איזשהו מחקר בקרב סוכני מכירות? אה, סוכני נסיעות?

התובע: אני לא זוכר

המראיינת: אתה לא זוכר אם עשית גם סוכני נסיעות?

התובע: לא

המראיינת: כי אני רואה פה גם איזשהו סקר בקרב סוכני נסיעות שנעשה. אני אגיד לך מה תמוה בעיני: זה סקר שעשה בסוכני נסיעות בגוש דן, בירושלים. כלומר, היית צריך לנסוע לשם? לחלק להם? אתה לא זוכר אם עשית דבר כזה?

התובע: ... כרכור

המראיינת: אז אני אומרת, אז אתה לא זוכר שנסעת לסוכני נסיעות לירושלים לחלק להם שאלונים?

התובע: אני הסברתי לך מה אני עשיתי, אני לא זוכר."

123. כאשר נשאל התובע מה היו מטרות ומסקנות המחקר, הוא השיב באופן מבולבל ולא ברור: "... עלות הנסיעה או הביטחון... כל מיני... הם הגימיק שלהם זה הנושא הביטחוני, וכנראה ש... נדמה לי שהגעתי למסקנה שזה לא... הוא לא הסיבה שבגללה..." (עמ' 12, שורה 23 עד עמ' 13, שורה 9 לתמלול).

124. תשובותיו של התובע לשאלות על עבודות הגמר היו בסיסיות ביותר ואינן משכנעות, ואינן משקפות כלל את הנושאים השונים המופיעים בעבודה על מורכבותם. ניכר, כי התובע מכיר את העבודה, אך תשובותיו אינן עולות בקנה אחד כמי שאכן עמל עליה, ולפי דבריו במשך "הרבה זמן" (עמ' 10, שורות 7-6 לתמלול).

125. עיון בתשובות אלה, אינו מעלה כי התובע אכן הוא זה שהכין עבודה מקיפה מסוג הכוללת חלק תיאורטי, ומחקר מקיף המבוסס על שאלונים וניתוח הממצאים. לו כך אכן היה הדבר, מצופה היה שהתובע היה מגלה בקיאות בהליך המחקר, במהות העבודה ובממצאיה, וזאת גם אם חלפו שנים אחדות מאז שזו נכתבה.

126. כמו כן, יוזכר כי התובע לא סיפק הסברים המניחים את הדעת למקורות המידע של העבודה, ולא זכר כי הוא חילק שאלונים באזור ירושלים וגוש דן. תשובותיו של התובע בריאיון לגבי עבודת הגמר, בצד היעדר בקיאותו בתוכן הקורסים שנלמדו ואי ידיעתו להסביר מושגים בסיסיים בקורסים שנלמדו, מבססים את המסקנה כי התובע לא השתתף בהליך לימודים תקין.

127. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.6. הכרעה ביחס לתובעת 5 – גב' תמר רובינשטיין

128. התובעת הגישה בקשה לשקילות התואר ביום 6.12.2001, ועברה ריאיון ביום 13.1.2005. החלטת הגף שלא להכיר בתוארה של התובעת לשם קבלת אישור שקילות ניתנה ביום 6.3.2005. במענה לפניות נוספת של התובעת ובא-כוחה, ניתנו החלטות נוספות בעניינה ביום 5.1.2006 וביום 13.5.2008, שבהן חזר הגף ועמד על עמדתו כי אין בטענות התובעת כדי לשנות או להוסיף מהחלטתו והנימוקים שעמדו בבסיסה.

129. באשר לבקשת התובעת לריאיון חוזר, הרי שזו נדחתה מהטעם שהיא נשלחה לאחר המועד שנקבע להגשת בקשות אלו. יצוין, כי החלטת הגף התבססה, בין היתר, על כך שעלה חשד כי עבודת הגמר שהוגשה על ידי התובעת, לכאורה לא הוכנה על ידה. כמו כן צוין, כי התובעת לא הראתה ולו היכרות בסיסית עם הקורסים שלפי הנטען נלמדו על ידה (נספח ה'6 לסיכומי הנתבעים).

130. מעיון בתמלול הריאיון (נספח ה'3 לסיכומי הנתבעים), עולה כי התובעת לא ידעה להשיב על שאלות הנוגעות למקום הלימודים; גובה שכר הלימוד; מועד ושעות הלימודים, העבודות והמבחנים. כך גם, התובעת לא ידעה להסביר את ההבדל בין מטלה לעבודה, וגילתה ידע דל ביותר בכל הנוגע לפן הטכני של הלימודים. עם זאת, התובעת ציינה כי היא נרשמה ללימודים בחודש 10/1998, וציינה את גובה שכר הלימוד וכיצד הוא שולם (עמ' 3-2 לתמלול).

131. התובעת גם לא ידעה לספר על קורסים מרכזיים שאותם היא למדה בתואר, כולל קורסים שבהם היא קיבלה ציונים גבוהים. ניכר היה גם, כי היא אינה שולטת כלל ועיקר בשמות ובתוכן הקורסים שנלמדו על ידה (עמ' 8 לתמלול). כמו כן, התובעת לא זכרה שמות של מי מבין מהמרצים ו/או המנחים שלימדו אותה בתואר.

132. התובעת אף לא זכרה שמות קורסים שאותם היא למדה בתואר (עמ' 9 וכן עמ' 15 לתמלול). לנוכח תשובותיה, התובעת אף נתבקשה להבהיר האם היא אכן לא זוכרת או שמא דווקא שלא רוצה לשתף פעולה, והשיבה כי "לא אני לא זוכרת לא שאני זוכרת... אני לא זוכרת אבל א... לא זוכרת" (עמ' 10 לתמלול).

133. בנוסף, התובעת כלל לא שלטה במושגים הקשורים לתוכן הלימודים, ולא ידעה להסביר אותם. בכלל זה, כאשר נשאלה התובעת לגבי המושג "סטיות תקן" בקורס סטטיסטיקה, בו היא קיבלה ציון גבוה, הרי שהיא כלל לא זכרה את המונח (עמ' 10 לתמלול).

134. התובעת אף לא ידעה להסביר דבר לגבי עבודת הגמר, ואשר שמה היה "כותנה צבעונית". התובעת לא ידעה לספר מה היתה מטרת העבודה ואף לא מה היא רצתה לעשות במסגרתה. התובעת גם לא ידעה לפרט על אודות תהליך ביצוע העבודה, וכיצד נאספו הנתונים שהיוו את הבסיס לעבודה. כמו כן, היא לא הצליחה להסביר מה היו מסקנות העבודה, והאם הועברו שאלונים או ראיונות, וכיו"ב פרטים (עמ' 12 ו-13 לתמלול).

135. לאורך כל הריאיון, התאפיינו תשובותיה של התובעת בערפול כללי, והיא חזרה והשיבה ביחס לשאלות שהופנו כלפיה, מספר רב של פעמים, תשובות כגון "לא זוכרת", "לא יודעת", "לא זוכרת בכלל", "יכול להיות" וכד'. עוד היא ציינה, כי "אולי אם הייתם שואלים את זה קרוב ל... לסיום הלימודים אז אולי כן הייתי זוכרת.. אבל זה ארבע שנים אחרי זה..." (עמ' 9 לתמלול).

136. למעשה, קריאה של תמלול הריאיון, מעלה כי התובעת כמעט ולא ידעה להשיב על אף שאלה שהופנתה כלפיה, אפילו לא בצורה כללית ביותר. התובעת הפגינה חוסר שליטה מוחלט, הן בפן הטכני והן בפן המהותי של לימודיה, ולרבות ביחס לעבודת הגמר. משכך, שהחלטת הנתבעים ולפיה התובעת לא עבר מהלך לימודים תקין הינה החלטה מינהלית סבירה, ראויה ומאוזנת, אשר נשענה על ראיות מנהליות, והתקבלה לאחר שעניינה של התובעת נבחן היטב, ולאחר שהתובעת עברה ריאיון.

137. טרם סיום דיון בעניינה של התובעת, וביחס לטענתה כי היא לא זומנה לריאיון חוזר, יצוין כי לא ברור איזה תועלת תצמח לתובעת, שלא הפגינה כאמור לעיל כל ידע ביחס לימודיה בריאיון ולא זכרה דבר, לזמנה לריאיון נוסף. מעבר לאמור לעיל, וכפי שכבר הודגש, בבג"צ מוסטקי השני נקבע כי אין ולא קיימת זכות מוקנית לעריכת ריאיון שני.

138. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינה של התובעת הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.7. הכרעה ביחס לתובעת 6 – הגב' דפנה גלותי

139. התובעת הגישה בקשה לשקילות התואר ביום 6.3.2002 ועברה ריאיון ביום 13.1.2005. החלטת הגף שלא להכיר בתואר שלמדה התובעת ניתנה ביום 2.3.2005. במענה לפניות נוספת של התובעת ובאי-כוחה, ניתנו החלטות נוספות ביום 1.3.2006, ביום 7.11.2006 וביום 11.12.2006, שבהן חזר הגף ועמד על עמדתו, ושב ופירט את הסיבות שלא להיעתר לבקשתה של התובעת לאישור שקילות התואר.

140. החלטת הנתבעים שלא להכיר בתואר של התובעת לשם קבלת אישור השקילות, התבססה על הנימוקים הבאים (נספח ו'5 לסיכומי הנתבעים):

"... קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמך במסגרת התואר, ואשר מהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר, לכאורה לא הוכנה על ידך. זאת משום שבמסגרת ההליכים הפרטניים בוצעו לבוגרי אוניברסיטת לטביה נמצאה עבודה אחרת הזהה לעבודתך, או הדומה לה במידה רבה מאוד... מעיון בעבודה ומתשובותיך בריאיון עולה כי לא ביצעת את המחקר הניצב ביסוד עבודת הגמר: כאשר נשאלת, במסגרת הריאיון האישי, על המחקר של עבודת הגמר ואופן ביצועו, לא הראית ולו התמצאות בסיסית במחקר נשוא עבודת הגמר ובנקודות מהותיות בדרך ביצועו, אף שטענת כי ביצעת אותו בעצמך. כמו כן, כאשר נשאלת, במסגרת הריאיון האישי, על קורסים שונים אותם טענת שלמדת במסגרת התואר באוניברסיטת לטביה, לא הראית ולו היכרות בסיסית עם הקורסים אותם טענת שלמדת ואשר על יסודם ניתן לך התואר בגינו הינך מבקש את אישור השקילות...".

141. מעיון בתמלול הריאיון עולה, כי התובעת ידעה להשיב באופן חלקי על שאלות פרוצדורליות ביחס ללימודים, כגון מקום הלימודים, גובה שכר הלימוד, מועד הלימודים, מספר הקורסים שהיא למדה, וכן שמות מרצים ומנחים (עמ' 5-1 לתמלול). עם זאת, התובעת הפגינה בקיאות מינימלית אודות הקורסים שאותם היא למדה, דבר אשר מעלה תהיות ביחס לטענתה כי היא עברה הליך לימודים תקין.

142. כך למשל, התובעת לא זכרה איזה קורסים היא בדיוק למדה, וגם כאשר הוצגו לפניה רשימות הקורסים, היא לא ידעה ליתן פרטים כלשהם ואפילו לא פרטים בסיסיים ביותר, והשיבה כי אינה זוכרת. התובעת שבה וציינה את היעדר הזיכרון שלה ("איפה אני יכולה לזכור...").

143. התובעת גם לא ידעה לומר האם למדה שפה זרה (אנגלית), ולא ידעה לתת מידע, גם לפי בחירתה החופשית, על קורסים שבהם היא השתתפה. כך השיבה התובעת (עמ' 6, שורה 5 לתמלול, עד עמ' 7, שורה 9):

"מראיין: אני רוצה לשוחח איתך מעט על מה למדת. יש לנו כאן רשימה של קורסים לתואר ראשון במינהל עסקים, ברשותך תעייני בבקשה ברשימה ותגידי לי אם את מאשרת שלמדת את כל הקורסים האלה?

התובעת: את חושבת שאני יכולה לזכור הכל? אני צריכה להסתכל. תראי, מבוא לפסיכולוגיה כל זה אני יכולה להגיד שכן

מראיין: יש איזה קורס שנראה לך שהשם שלו חריג, לא מוכר לך

התובעת: אני לא יכולה לזכור

מראיין: מה שאת זוכרת

התובעת: רק הרשימה הזאת?

מראיין: מוכרים לך הקורסים האלה?

התובעת: כן. מוכרים לי

מראיין: את זוכרת מה נלמד בקורס מבוא לפסיכולוגיה?

התובעת: אני ממש לא יכולה לזכור זה ממש קשה לי

מראיין: נושאים שעלו במהלך הקורס?

התובעת: מבוא לפסיכולוגיה?

מראיין: באופן כללי לא לפרטי פרטים

התובעת: אני לא יודעת אם זה פסיכולוגיה או לסוציולוגיה, אני לא זוכרת איזה שהיא עבודה, כי זה יותר קרוב לעבודה שלנו כמשטרה. אז אני זוכרת שעשיתי אחד מהם על סמים, על התנהגות, מה משפיע הסם? מה עושה הסם? זה אני זוכרת שעשיתי...

...

מראיין: זכור לך מה נלמד בקורס מתמטיקה?

התובעת: אני לא זוכרת. טוב שזכרתי את השמות של המרצים כי ראיתי מהעבודות...

מראיין: את זוכרת מה נלמד בניתוח סוגיות וקבלת החלטות? עבודה אם היה מבחן? מה עשיתם?

התובעת: היה מבחנים . על הכל היה אני חושבת על הכל כמה אני יכולה לזכור. ...

מראיין: אנחנו שואלים על פי זכרון. לקחנו בחשבון שעבר הרבה זמן

התובעת: ברור שהיה לי שאלות. בהתאם לעבודות הם היו עושים מבחנים. אני חושבת

מראיין: לכל קורס פה היה מבחן?

התובעת: אני לא רוצה סתם להגיד כי אני לא זוכרת."

144. כאמור לעיל, התובעת גם לא זכרה האם היא למדה אנגלית כשפה זרה, כמופיע בגיליון הציונים שלה, והיא השיבה לעניין זה, כך (עמ' 7, שורות 19-10 לתמלול):

"מראיין: יש קורס פה קורס שנקרא כתיבה אנגלית מה זה הקורס הזה?

התובעת: אולי הם התכוונו לתרגומים שלנו?

מראיין: קורס בפני עצמו. למדתם איזה שהיא שפה?

התובעת: לא. לא למדתי שפה. לא ראיתי שכתוב

מראיין: כתיבה אנגלית

התובעת: אני לא ראיתי כתיבה אנגלית שקראתי

מראיין: בקשה

התובעת: אז אני לא קראתי את זה נכון. כתיבה אנגלית. לא ראיתי כתיבה אנגלית

מראיין: לא למדת קורס כזה?

התובעת: לא. לא היה לי קורס כתיבה אנגלית."

145. כאשר התובעת נשאלה על הקורס בסטטיסטיקה, שבו היא קיבלה את הציון המושלם 10, היא לא זכרה כל דבר ביחס אליו, כולל מונחי יסוד ("סטיית תקן", "שכיח" ו-"התפלגות נורמלית"). כאשר נשאלה התובעת אודות מושגי יסוד אלה, היא השיבה ש"זה כבר איפה שהוא מבחן", וטענה כי מושגים אלו מוכרים לה, אבל היא לא יכולה להסביר אותם (עמ' 8, שורה 28 לתמלול, עד עמ' 9, שורה 4).

146. ביחס לעבודת הגמר – התובעת הגישה עבודת גמר בנושא "הנעת עובדים של מקדמי המכירות בחברת קוקה-קולה". מעיון בתשובותיה של התובעת במהלך הריאיון, עולה כי היא הפגינה בקיאות וידע חלקיים בכל הנוגע לתהליך הכנת העבודה ואיסוף החומר, מטרת ושיטת המחקר, אוכלוסיית וממצאי המחקר.

147. עם זאת, ראוי לציין כי התובעת ציינה בריאיון, ובניגוד למצוין בעבודה (ראו עמ' 54 לנספח ו'6 לסיכומי הנתבעים), שהיא ראיינה טלפונית את מנהלי החברות בקוקה-קולה, טמפו ויפאורה. בעבודה גם צוינו מגבלות שונות שהיו במחקר, כגון בעיית איסוף נתונים, אולם בריאיון התובעת התכחשה לכך, וציינה ש"לא היה לי מגבלות".

148. התובעת אף לא השכילה להתמודד עם הבעייתיות העיקרית ביחס לעבודת הגמר, והיא קיומה של עבודה דומה לזו שהוכנה לכאורה על ידה, ואשר הוגשה טרם שהוגשה עבודת הגמר של התובעת. נציין, כי העבודה השניה גם הוצגה בפני התובעת במהלך הריאיון, וניתנה לה השהות לעיין בה. התובעת לא הצליחה להסביר תמיהה זו, וציינה כי "זה לא בעיה שלי. בעיה של מודום" (עמ' 16, שורה 15 לתמלול), וכן "אני לא יודעת, אני לא יכולה מאיפה אני צריכה לדעת" (עמ' 17, שורה 9 לתמלול).

149. נשוב ונציין, וכפי שכבר צוטט, כי במקרה של חשד להעתקת עבודות, אף אם לא ניתן לקבוע בוודאות מי העתיק ממי ואיזה עבודה הוגשה קודם לכן, הרי שהיה נכון במקרה כזה שלא לתת אישור שקילות למי מהתלמידים. האמור לעיל נכון גם בהינתן כך, שלא ניתן לקבוע – בוודאי לא כיום, באשר למקור שממנו הועתקה העבודה. נפנה לדברים שכבר נאמרו בפסק הדין ביחס לכך, שאיננו מוצאים מקום להוסיף עליהם.

150. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינה של התובעת הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.8. הכרעה ביחס לתובע 7 – מר עופר אלי

151. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 14.10.2001. בתחילת שנת 2005 נערך לתובע ריאיון ראשון. טרם עריכת הריאיון הגיש התובע תצהיר חתום ושאלון, שאותו הוא מילא באופן חלקי. ביום 24.2.2005 נשלחה לתובע החלטת הגף שלא להכיר בתואר אותו הוא למד, לאור העובדה שהתובע בחר שלא לפסיק את הריאיון, מאחר ונמסר לו במהלכו, כי לא ניתן להקליטו באופן פרטי וכי הוא יוכל לקבל העתק הקלטת הריאיון.

152. על כן, הוחלט שיש לראות את התובע כמי ויתר על בקשתו (נספח ז'6 לסיכומי הנתבעים). ביום 14.4.2005 הגיש התובע בקשה לזימון לריאיון חוזר, ובו הוא ציין כי הריאיון הופסק ביוזמת המראיינים, וזאת לאחר שהוא עמד על זכותו להקליט את הריאיון באופן אישי (נספח ז'7 לסיכומי הנתבעים).

153. ביום 4.5.2005 השיב הגף כי בקשתו של התובע להקליט את הריאיון באופן פרטי, היא זו שמנעה מהמראיינים לבצע את הריאיון, וכי המראיינים הסבירו והבהירו לתובע את ההשלכות לכך שהריאיון לא יימשך. עוד צוין, כי בשלב זה לא נערכים עוד ראיונות, וככל שיחול שינוי יודיעו לו על כך (נספח ז'8 לסיכומי הנתבעים).

154. ביום 8.10.2007 נערך לתובע ריאיון חוזר, ולאחריו נשלחה אליו החלטת הגף מיום 24.12.2007, שלא להיעתר לבקשתו, וזאת מן הטעם שלא עלה בידי התובע להרחיב אודות מושגי היסוד וקורסים מרכזיים שנלמדו בתואר. עוד צוין באותה החלטה, וביחס לעבודת הגמר, כי התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת באשר לאופן הכנתה ומהותה.

155. בכלל זה פורט, כי התובע לא ידע להרחיב אודות תהליך הכנת העבודה, איסוף החומר ומקורות המידע, השערות המחקר, אופן ביצוע המחקר וכיו"ב פרטים נדרשים. בנוסף, צוין שנתגלו בעבודת הגמר פגמים נוספים, כגון התייחסות עתידית לשנת 2000, בעוד שהעבודה הוכנה לכאורה במועד קודם לכך, וכן נתגלה חוסר עקביות במספור עמודי העבודה (נספח ז'13 לסיכומי הנתבעים).

156. ערעור נוסף הוגש על ידי התובע ביום 3.8.2008, ובגינו ניתנה תשובה נוספת של הגף, ביום 25.3.2009, שבה שב הגף על טענותיו כי התובע לא הראה התמצאות במושגי יסוד ובקורסים שאותם הוא למד, ואף בכל הנוגע לעבודת הגמר. לכן, נקבע שאין מקום לשנות מההחלטה שלא לאשר לתובע שקילות לתואר שאותו למד (נספח ז'15 לסיכומי הנתבעים).

157. החלטת הנתבעים שלא לאשר את בקשתו של התובע למתן אישור שקילות התבססה על כך שהתובע לא ידע להרחיב על מושגי היסוד והקורסים שאותם הוא למד, וכן לאור העובדה שהתובע לא ידע לפרט אודות עבודת הגמר. מעיון בתמלול הריאיון השני שנערך לתובע, עולה כי התובע גילה בקיאות בסיסית ביותר במושגי יסוד שעמדו בבסיס התואר. כך לדוגמא הוא השיב ביחס לשאלות שהופנו כלפיו (עמ' 3 ו-4 לתמלול):

"המראיינים: מה זה מאזן?

התובע: מאזן זה דוח שחברה הוציאה לגבי... מה המצב שלה, הרווחים, הפסדים

המראיינים: מה יש במאזן?

התובע: דוח הוצאות של החברה, הכנסות של החברה

המראיינים: מה זה שער חליפין?

התובע: שער חליפין כמה שווה מטבע בארץ

המראיינים: תמשיך

התובע: כמה שווה דולר בארץ, כמה שווה יורו בארץ, כמה שווה דינר ירדני לדוגמא

המראיינים: ואם אנחנו לא בארץ?

התובע: הכלל בגלל שהשער... משלו

המראיינים: מה זה רווח והפסד?

התובע: החברה מוציאה את הדוח הזה כל רבעון ואחרי זה כל שנה, לגבי שתדע מה המצב שלה, אם צריך לקצץ, אם אפשר להתרחב

המראיינים: מה יש בדוח רווח והפסד?

התובע: נתונים כספיים של החברה

המראיינים: כמו?

התובע: הוצאות תפעול, הוצאות משאבי אנוש, חומרי גלם, אם יש חומרי גלם בחברה

המראיינים: מה זה ריבית ריאלית?

התובע: ריבית ריאלית? אני שומע את זה... ביחד. ההגיון אומר ריבית הגיונית

המראיינים: אתה זוכר מה זה תשואה על ההון?

התובע: תשואה על ההון, לא שאני זוכר, אני לא אתחיל סתם להגיד דברים

המראיינים: בסדר גמור, מותר לא לזכור כמה דברים.

המראיינים: מה זה תיסוף?

התובע: תיסוף?

המראיינים: מה זה מדיניות פיסקלית?

התובע: מדיניות פיזיקלית

המראיינים: פיסקלית

התובע: פיסקלית? אין לי מושג."

158. התובע גם לא גילה בקיאות ביחס לקורסים שאותם הוא לכאורה למד, וגם כאן היו תשובותיו לוקות בחסר, כמפורט להלן (עמ' 6-5 לתמלול):

"המראיינים: אנחנו עברנו על גיליון הציונים שלך, הוא גם נמצא איתנו כאן. יש לך ציונים מאוד טובים. אני רואה שיש קורס שנקרא למשל תולדות הכלכלה הבינלאומית והעסקים. אתה תוכל לספר לנו ניד מה למדתם בקורס הזה? איזה נושאם?

התובע: איך?

המראיינים: תולדות הכלכלה הבינלאומית והעסקים

התובע: אולי למדנו כלכלת אירופה

המראיינים: מה למדתם על כלכלת אירופה?

התובע: לא זוכר בדיוק

המראיינים: זה קורס שלמדתם בכיתה?

התובע: זה היה... שרות, כן?

המראיינים: זה היה קורס שלמדתם בכיתה?

התובע: היו כמה קורסים בהתחלה למדנו בכיתה. אני לא זוכר בדיוק את הקורסים. אח"כ עברנו ללמוד מרחוק

המראיינים: יש קורס שאתה זוכר שלמדתם אותו בכיתה? נניח, אתה זוכר איזה שהוא נושא מהקורס הזה?

התובע: אם אני מדפדף

המראיינים: בוודאי, תסתכל, בבקשה

התובע: עכשיו, אני חושב מיקרו, מקרו

המראיינים: מיקרו. אז מה למדתם במיקרו? נגיד, איזה נושא למדתם במיקרו כלכלה?

התובע: למדנו תקשורת בין עסקית, משהו, עם עורך דין

המראיינים: איזה נושא למדתם במיקרו כלכלה?

התובע: אני לא זוכר

המראיינים: תקשורת בין אישית אמרת?

התובע: אני חושב

המראיינים: איזה נושא למדתם בתקשורת בין אישית?

התובע: איך להתנהג בפגישות, איך להתנהג בתור מוכר

המראיינים: למדתם אצל עורך דין משהו כזה?

התובע: אני לא זוכר את... כן, היה איזה עורך דין נתן הרצאה. כמה הרצאות

המראיינים: יש איזה שהוא קורס שאתה זוכר שעזר לך לכתוב את עבודת הגמר? נגיד, נעזרת במה שלמדת בקורס לצורך כתיבת העבודה?

התובע: קורס ספציפי?

המראיינים: כן. אתה יכול גם להסתכל ברשימה

התובע: כל הקורסים פה צריכים לעזור לי

המראיינים: תן לנו דוגמא לקורס אחד שעזר

התובע: התנהגות צרכנים, דוגמא

המראיינים: איך התנהגות צרכנים עזר לך לכתוב את העבודה?

המראיינים: חברה שרוצה להקים עסק צריכה לחשוב על צרכנים שלה

המראיינים: אז מה נגיד למדת בקורס שיישמת בעבודה? נגיד איזה מודל או איזה מושג או הוגה דעות שהשתמשת בו או משהו כזה

התובע: למשל, במשביר, ששם רוב העובדה

המראיינים: ... עבודה

התובע: סתם דוגמא, למשל המשביר, צריך לעבוד עם צרכנים, הוא צריך לדעת מה הביקוש, מה הצרכן צריך

המראיינים: אז איך למשל אפשר לדעת מה הצרכן צריך?

התובע: בודקים את זה, מה זה איך אפשר לדעת?"

159. בהמשך הריאיון, התובע נשאל על עבודת הגמר שאותה הוא הגיש במסגרת התואר, ואשר עסקה בנושא "המשביר לצרכן – פעילות ענפית מול התחרות בענף" (נספח ז'5 לסיכומי הנתבעים). התובע נשאל כיצד ומדוע הוא בחר בנושא זה, והשיב "דרך האינטרנט, דרך עתון", וציין כי הוא בחר בה כי "זאת רשת גדולה שיש עליה הרבה חומר. חברה קטנה אין הרבה חומר. שיהיה יותר קל לעשות את העבודה" (עמ' 6, שורות 20-11 לתמלול).

160. התובע הסביר כי הוא השיג חומרים "בעתונים, מדור כלכלה של העתונים, דרך אינטרנט" וכי "נכנסתי למשביר לצרכן עם מאזנים של החברה, מה שהיא דיווחה לדירקטוריון, מה שהיא הציגה", וכן מאתרי האינטרנט של החברה הוא לקח את "הדוחות שלהם דירקטוריון" ו"איפה יש להם מרכזי מכירות, מה התוכניות שלהם" (עמ' 6 שורות 22-21 לתמלול, וכן עמ' 7, שורות 14-1).

161. ביחס להשערות המחקר פירט התובע, כי נבדקה השאלה "... האם חברה כזאת יכולה לשרוד בשוק הקטן שיש לנו במדינה. האם יש מקום לחברה כזאת גדולה" (עמ' 8, שורות 25-24 לתמלול). התובע נשאל מה היתה שיטת המחקר והשיב כי "שיטת המחקר זה התנהגות צרכנים של גבע". לתובע הובהר שהכוונה הינה האם שיטת המחקר בה הוא בחר היתה כמותנית או איכותנית, אך הוא לא ידע להשיב על כך, וציין בתשובה ש"לא הבנתי את השאלה" (עמ' 9 שורות 8-1 לתמלול).

162. התובע אף לא ידע להסביר טבלה ומושגים מתוך העבודה, והוא נאלץ להקריא מתוך העבודה שהיתה בידיו (עמ' 10-9 לתמלול). כמו כן, התובע לא ידע להסביר את ממצאי העבודה ומסקנותיה, או כיצד הוא הגיע למסקנות שאליהן הוא הגיע (עמ' 11 ועמ' 13 לתמלול).

163. בנוסף, במהלך הריאיון התובע התבקש ליתן הסבר לפגמים שנפלו בעבודה, כגון ההתייחסות בעבודה לתוכניות עתידיות של החברה, וכאשר העבודה הוגשה בשנת 2001, אך זו מתייחסת לתוכניות של שנת 2000. גם כאן, התובע לא סיפק תשובות המניחות את הדעת לפגמים אלו (עמ' 14, שורות 26-22 לתמלול, וכן ראו עמ' 15).

164. זאת ועוד, מעיון בתשובותיו של התובע במהלך הריאיון, עולה ההתרשמות הכללית כי הוא הפגין בקיאות נמוכה בקורסים, שאינה הולמת סטודנט שלמד 37 קורסים, עבר מבחנים והשתתף בהרצאות, ועמל על עבודת הגמר. מצופה, כי הוא יזכור לספר לפחות על קורס אחד שאותו הוא למד. עוד היה מצופה ממנו, לזכור ולו באופן בסיסי, קורסים ומושגים שאותם הוא למד, וזאת למרות חלוף הזמן.

165. לאמור לעיל יש להוסיף, וכפי שכבר צוין, כי התובע לא הראה במהלך הריאיון כל התמצאות ולו בסיסית בעבודת הגמר ואופן הכנתה. המראיינים ציינו כי התובע לא ידע להסביר מושגים, לא גילה בקיאות בסיסית בקורסים ולא התמצא בעבודה כלל.

166. נדגיש, כי לא נעלמה מעיננו העובדה כי התובע אכן סיפק תשובות לחלק מהשאלות שהוא נשאל, אך לא שוכנענו כי התשובות לשאלות שאותן הוא סיפק, יש בהן כדי ללמד על פגם שורשי במסקנות הנתבעים ביחס אליו, אשר יורד לשורשו של ענין. כמו כן, אין המדובר בפגם שיש בו כדי לפסוק לתובע את הסעד המבוקש, ולהיכנס בנעלי הרשות המנהלית ולשנות מהחלטתה.

167. לבסוף, נתייחס לטענת התובע, שטען כי בזמן הריאיון הוא לא חש בטוב והמראיינים התעלמו מכך. אולם, עיון בפרוטוקול הריאיון מלמד, הוא לא ציין ולו פעם אחת כי הוא אינו חש בטוב. גם טענת התובע ולפיה הוא סובל מירידה בשמיעה במשך שנים, ועל כן הוא החליט שכל שאלה שתישאל, הוא ישוב עליה על מנת לוודא כי אכן הוא שמע את מה שנשאל, לא גובתה בכל ראיה באשר היא, וגם לה אין כל זכר בפרוטוקול הריאיון. המסמך הרפואי שצורף בעניין זה הינו משנת 2015, דהיינו כ-10 שנים לאחר הריאיון.

168. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.9. הכרעה ביחס לתובע 8 – מר פרדי ארגנטרו

169. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 23.3.2004 ועבר ריאיון ביום 16.1.2005. החלטת הגף שלא להכיר בתואר שאותו הוא למד ניתנה ביום 3.3.2005. במענה לפניות נוספות של התובע ובאי-כוחו, ניתנה בעניינו החלטה נוספת ביום 17.12.2007, שבה חזר הגף ועמד על עמדתו, ושב ופירט את הסיבות שלא להיעתר לבקשתו של התובע לאישור שקילות התואר.

170. הגף נימק את החלטתו שלא להעניק לתובע אישור שקילות, וציין כדלקמן (נספח ד' לסיכומי התובע):

"... קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמך במסגרת התואר, ואשר מהווה את אחד התנאים לזכאות לתואר, לכאורה לא הוכנה על ידך. זאת משום שבמסגרת ההליכים הפרטניים בוצעו לבוגרי אוניברסיטת לטביה נמצאה עבודה אחרת הזהה לעבודתך, או הדומה לה במידה רבה מאוד. בריאיון האישי שבו השתתפת נשאל על ממצאים אלו, אולם לא מסרת הסבר אשר יש בו כשי להזים אותם..."

171. כפי שצוין לעיל, לתובע נערך ריאיון אחד, כאשר את המסמכים שהוא נדרש למלא, לפני הריאיון (שאלון ותצהיר), הוא בחר שלא למלא, לטענתו ולפי עצת בא-כוחו. מעיון בתמלול הריאיון (נספח ח'2 לסיכומי הנתבעים), עולה כי התובע ידע במהלכו להשיב על שאלות בסיסיות הנוגעות לפן הטכני של התואר.

172. כך לדוגמא, התובע ידע לציין את מיקום הרישום ללימודים; דמי הרישום; גובה שכר הלימוד ואופן תשלומו; כיצד התנהלו הלימודים ובאילו שעות; איזה קורסים הוא למד ושמות מנחים ו/או מרצים (עמ' 5-1 לתמלול).

173. לגבי מושגי יסוד שנלמדו במסגרת הלימודים, הרי שהתובע לא שיתף פעולה ולא גילה את ההתמצאות הבסיסית הנדרשת. יצוין, כי התובע למד 37 קורסים, אך למרות זאת הוא לא זכר ולו מושג יסוד אחד מבין כל הקורסים האלה; לא זכר איזה נושא או עבודה כלשהם; לא זכר מה הוא למד בשיווק בסטטיסטיקה וחרף ניסיונותיהם של המראיינים לרענן את זכרונו עת שאלו אותו לגבי מושגי יסוד שנלמדו בקורסים אלו.

174. במענה לכך, התובע השיב שהוא לא זוכר בשל הזמן הרב שחלף, וכי אינו יכול לענות, אינו נמצא במבחן וכיו"ב תשובות (עמ' 6, שורה 29, עד עמ' 8 לתמלול). כך לדוגמא השיב התובע כאשר הוא נשאל בעניין זה (עמ' 8, שורות 10-3 לתמלול):

"המראיינת: אז הנה אני מראה לך את רשימת הקורסים

התובע: לא זה נושאים זה נושאים הגדולים שנתת לי כמו שנתת לי שמות של קורסים

המראיינת: אז תסתכל על רשימת הקורסים שנייה חבל שאתה מתעקש תסתכל על רשימת הקורסים תחשוב רגע אם יש איזה שהוא קורס שיש משהו שאתה זוכר איזה שהוא נושא איזה שהיא עבודה שהגשת

התובע: עוד הפעם אני זוכר אני פשוט לא רוצה לענות בגלל לא להטעות שבטעות אני ידבר משהו פתאום יקשרו למשהו אחר לא אני רוצה לראות את החומר ולהסתכל שאכן אני עשיתי ואני כתבתי..."

175. ראו גם בהמשך תשובותיו של התובע, כדלקמן (עמ' 8, שורות 32-19 לתמלול):

" המראיינת: ההליך הזה הדבר האחרון ונסגור את זה בזה ההליך הזה נועד להבחין בין מי שלמד לבין מי שלא למד לפי החלטת בג"ץ ברגע שאתה לא משתף פעולה אי אפשר להבחין

התובע: אני משתף פעולה עם מה שאני זוכר לא אם (כך במקור – בית הדין) מה שאני לא זוכר נקודה

המראיינת: אתה לא משתף פעולה. אוקי, יש איזה עבודה שהכנת שאתה זוכר בוא נתחיל למקד את השאלות?

התובע: לא את עוברת לנושא אחר

המראיין: בוא נעשה כך פרדי בשביל הפרוטוקול היא תשאל אותך כמה מושגים תגיד אם אתה זוכר או לא זוכר זה בסדר?

התובע: אני לא במבחן

המראיינת: אנחנו חייבים לשאול אותך. אני יתחיל לשאול כדי שנתקדם. אוקי, נגיד בקורס בסטטיסטיקה את המושגים כמו סטיית תקן התפלגות נורמלית?

התובע: שוב אני לא במבחן

המראיינת: אוקי, אתה זוכר בקורס בשיווק נתח שוק פלח שוק?

התובע: אני לא במבחן."

176. מתמלול הריאיון ניכר כי המדובר בשיחה אישית רגועה, ולא ניכר כי מדובר במצב שבו המראיינים "מלחיצים" את התובע, ודוחקים אותו לפינה. התובע נתבקש לרענן את זכרונו ביחס ללימודים ונשאל שאלות בסיסיות ביותר, וניתן היה לצפות כי הוא יידע להשיב עליהן. אולם, התובע מצידו בחר שלא להשיב עליהן, והתבצר בעמדתו כי אינו זוכר וכי הוא אינו נמצא בבחינה. כל זאת, כאשר המדובר בפרטים שאדם סביר אמור היה לזכור אותם, כגון שמות קורסים, עבודה אחת או שתיים, מושג אחד או שנים מכל התואר, ומכל קורס שהתובע היה יכול לבחור אותו באופן חופשי.

177. לגבי עבודת הגמר – התובע הגיש עבודת גמר מקיפה על פני 62 עמודים בנושא "חיזוי שוק והשפעתו על בחירת אסטרטגיית חדירה לשוק היינות – חקר מקרה "יינות הגליל"" (נספח ח'4 לסיכומי הנתבעים). התובע לא נתן במהלך הריאיון הסבר שמניח את הדעת בנוגע לאופן הכנת העבודה ומהותה, ובכלל זה לא ידע להרחיב אודות תהליך הכנתה, השערת המחקר וממצאי ומסקנות המחקר. התובע אף טען באופן תמוה, כי הוא בדה את הנתונים על החברה והסקירה, והמדובר ב"המצאה" ושהכל "וירטואלי".

178. נפנה שוב בפירוט לדבריו של התובע, המדברים בעד עצמם (עמ' 9, שורות 1-10 לתמלול):

"המראיינת: אוקי, לגבי עבודת הגמר את עבודת הגמר שלך אתה זוכר?

התובע: כן, עוד הפעם לא לפרטי פרטים

המראיינת: זוכר באופן כללי זוכר על מה עשית על מה היתה העבודה שלך שם העבודה שלך

התובע: יינות הגליל

המראיינת: מה לגבי ינות הגליל?

התובע: מה זאת אומרת מה לגבי?

המראיינת: ינות הגליל אתה יודע זה שם כללי

התובע: זה חברה משהו שאני המצאתי משהו וירטואלי

המראיינת: זאת חברה שלא קיימת באמת?

התובע: לא קיימת באמת זה מה שאני המצאתי."

179. התובע חזר ואמר, כי הן הנתונים והן הסקירה שצוינו בעבודת הגמר, הומצאה כולם על ידו, ושהם "לא אמיתיים משהו וירטואלי לגמרי" (עמ' 9 לתמלול). זאת ועוד, התובע, אשר לטענתו עמל על עבודתו "הרבה זמן חודשים" (עמ' 11 שורה 4-3 לתמלול), לא יכול היה לספק תשובה עניינית ביחס למחקר שהוא ביצע במסגרת העבודה. התובע לא ידע לומר כיצד בוצע המחקר, והאם הוא חילק שאלונים או ראיין אנשים.

180. לאורך כל הריאיון, התובע הסתתר מאחורי הטענה הלא מספקת כי השאלות שהוא נשאל עניינן בתוכן העבודה, וכי עבר זמן רב (עמ' 11 לתמלול). לאמור יש להוסיף, כי התובע גם לא סיפק הסבר המניח את הדעת לעובדה שקיימת עבודה זהה לעבודתו שלו, נתון מתמיה ביותר, על רקע טענתו שנזכרה דלעיל כי הנתונים והסקירה הומצאה כולם על ידו.

181. עיון בתשובותיו של התובע מביא לטעמנו למסקנה הברורה, כי התובע הפגין בקיאות נמוכה בעבודת הגמר, אשר אינה תואמת את הבקיאות הנדרשת מסטודנט שעמל על הכנתה במשך חודשים. זאת ועוד, העבודה עצמה כוללת ניתוח מעמיק ומפורט של החברה הנסקרת; ביצוע מחקר מקיף; סקירה ענפה, סיכום ומסקנות וביבליוגרפיה מגוונת.

182. טענת התובע כי הוא המציא את כלל הנתונים המופיעים שם, אינה סבירה כלל ואינה הולמת את ההיגיון הסביר. כמו כן, גם לא סביר בעינינו, שסטודנט שעמל על עבודת שכזאת מספר חודשים, לא יזכור ממנה דבר וחצי דבר, וזאת גם בחלוף הזמן. בהינתן כי לעבודת הגמר ניתן משקל רב מאוד במסגרת ההחלטות המנהליות, הרי שאין מנוס מלקבוע כי עמדת הנתבעים בעניינו של התובע, הינה החלטה סבירה, ואין להתערב בה.

183. באשר לבקשת התובע לעריכת ריאיון נוסף, הרי שבמצב שבו התובע לא גילה ידע ובקיאות מינימליים ביותר, בתכני ופרטי התואר שנלמד לכאורה על ידו, ולרבות ביחס לעובדות שנתגלו לגבי עבודת הגמר, הרי שלא ברור בנסיבות אלו כיצד יש בריאיון הנוסף כדי לתקן את הפגמים שנתגלו במהלך הריאיון הראשון שנערך עמו. משכך, גם ההחלטה שלא לערוך לתובע ריאיון חוזר הינה החלטה שאף היא הגיונית, ומצויה בגדר מתחם הסבירות.

184. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.10. הכרעה ביחס לתובע 9 – מר אריק פדלון

185. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 21.8.2001, ועבר ריאיון ביום 26.12.2004. החלטת הגף בעניינו ניתנה ביום 21.2.2005. במענה לפניה של התובע, ניתנה החלטה נוספת ביום 5.12.2005, שבה חזר הגף ועמד על עמדתו. ביום 28.10.2007 נערך לתובע ריאיון חוזר, וביום 9.12.2007 ניתנה החלטה נוספת על ידי הגף, שבה פורטו הסיבות שלא להיעתר לבקשת התובע לאישור שקילות התואר.

186. בבסיס החלטות הגף שלא להעניק לתובע אישור שקילות עמדו במספר נימוקים. תחילה, היעדר היכרות בסיסית של התובע בנוגע למושגי יסוד וקורסים העומדים ביסודם של לימוד תואר אקדמאי. מתשובותיו של התובע במהלך הריאיון, עולה כי לא עלה בידו להרחיב אודותם ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון.

187. בנוסף, בנוגע לעבודת הגמר, לא עלה בידי התובע לספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנתה ומהותה, באופן שעולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת העבודה, המהווה אחד התנאים לזכאות לתואר. בין היתר, התובע לא ידע להרחיב אודות תהליך הכנת העבודה; איסוף החומר והמקורות המופיעים בה; השערת המחקר; אופן ביצוע המחקר לרבות אוכלוסיית המחקר, ממצאי ומסקנות המחקר. כמו כן' התובע לא ידע להסביר גרף מרכזי עליו הוא נשאל.

188. נימוק נוסף שהועלה, הינו גילויו של פגם בעבודת הגמר, המעלה חשד שעבודת הגמר שהוגשה לכאורה, לא הוכנה על ידי התובע, שכן תאריך הגשת העבודה (25.7.2000) הינו מוקדם ב-11 חודשים לתאריך סיום הלימודים של התובע. קרי, עבודת הגמר הוגשה לאחר שנת לימודים אחת בלבד. ביחס לכך, לא עלה בידי התובע לספק הסביר המניח את הדעת אודות פגם זה.

189. עיון בריאיונות שנערכו לתובע, מעלה כי בקיאותו של התובע במושגים מרכזיים שנלמדו ובעבודת הגמר, היתה נמוכה ואינה מספקת. במהלך הריאיון הראשון שעבר התובע (נספח ט'10 לסיכומי הנתבעים), הוא שיתף פעולה עם המראיינים, אך חלק גדול מתשובותיו העידו על חוסר זיכרון, כגון "לא זוכר". במקרים אחרים, התובע נתן תשובות חלקיות, שלא מניחות את הדעת.

190. כך למשל, התובע לא זכר הוא מתי נרשם ללימודים ומתי הם התחילו (עמ' 2, שורות 32-26 לתמלול). בנוסף, התובע גם לא זכר את שיטת הלימוד; האם למד קורסים במקביל או סיים קורס ורק לאחר מכן התחיל קורס נוסף (עמ' 5, שורות 8-3 לתמלול). התובע גם לא יכול היה לספק מידע אודות קורסים שהוא למד במהלך התואר.

191. התובע אף נשאל "איזה שפה זרה למדת", והשיב "לא זוכר" (עמ' 4, שורות 22-21 לתמלול). גם כאשר הוא נשאל אודות קורסים שנלמדו על ידו, ואף הצטיין בהם לפי גיליון הציונים, הוא לא נתן תשובות המניחות את הדעת ולא הראה התמצאות ולו כללית בנוגע אליהם. כך למשל, כאשר הוא נשאל ביחס לקורס סטטיסטיקה 2, שבו הוא קיבל ציון מצוין, התובע לא ידע לספר אודות הקורס, או לזכור מושג כלשהו ממנו, והשיב שאינו זוכר היות שעבר הרבה זמן (עמ' 5, שורות 16-9 לתמלול).

192. גם באשר לעבודת הגמר, שעסקה בנושא "השפעת ציפיות מנהלים על תפקוד הכפיפים", התובע לא ידע להסביר פרטים שונים אודותיה. התובע נשאל באיזה נושא היתה עבודת הגמר, והשיב: "... כספים". בנוסף, הוא נשאל למה מדוע הוא בחר דווקא נושא זה, והשיב "אני חוש (כך במקור – בית הדין) כל האלף בית של כל העסקים ככה זה, מנהלים מול העובדים שלהם. זה מה שעניין אותי".

193. גם באשר לשיטת העבודה, התובע לא סיפק תשובות המניחות את הדעת. התובע נשאל "איך עשית את העבודה? איך אספת נתונים, איך?", ועל כך הוא השיב בלקוניות שהוא הסתייע ב"ספרים". עוד הוא פירט, ש"גיסתי הייתה סטודנטית וביקשתי חומר. אז היא הביאה לי חומר מהאוניברסיטה". התובע נשאל גם אם נעזר בכלים אחרים לצורך עבודתו "חוץ מספרים, עשית במשהו אחר לצורך העבודה?" והשיב "לא. לקחתי נתונים ועשיתי".

194. על רקע תשובתו נשאל התובע "תראה, אתה, אתה כותב בעבודה שנעשנה ניסוי בתוך איזה אגף, בכוח אדם, ניסוי שטח ושאלונים" ועל כך הוא השיב ש"אתה מבזבז את הזמן שלך, שכחתי מזה. באמת שהכול נשכח". התובע גם "לא ידע" ואף "ולא היה לו מושג" להסביר את הבעייתיות ביחס למועד הגשת העבודה (חודש 7/2000), לעומת מועד סיום התואר (חודש 6/2001).

195. בסיכום הריאיון הראשון שצורף לסיכומי הנתבעים (נספח ט'4), נרשם כי התרשמותם הכללית של המראיינים היתה כי "המרואיין לא זכר את הקורסים שהוא למד, לרבות קורסים שהוא הצטיין בהם", וכי "בד"כ הנ"ל לא זכר פרטים לגבי הלימודים או מהלכם. ידע לדבר על מפגש הנחייה עם שני מנחים, על עבודות שנדרש להגיש. לא ידע להסביר את ההבדל בין מטלה (עבודה קטנה) ועבודה גדולה".

196. כמו כן, נרשם כי התובע "לא מתמצא בקורסים השונים, למשל כאשר נשאל איזה קורס שפה זה למד, הוא לא ידע להגיד (אנגלית?)". המראיינים אף ציינו, כי מבחינת ההיבט הטכני, מהלך הלימודים ותוכנם, התובע "היה מבולבל ולא זכר הרבה פרטים על מהלך הלימודים ותוכנם".

197. גם בנוגע לעבודת הגמר, ציינו המראיינים כי להתרשמותם "נראה שהוא לא ערך אותה בעצמו הן בגלל שהגיש עבודה מצולמת (למרות שהצהיר שהגיש עבודה מקורית) וכן לאור אי התמצאות בתוכן העבודה (ניסוי), ולאי התאמה לגבי שם העבודה". עוד צוין באותו הקשר, כי התובע "לא ידע להסביר כיצד ניתן להגיש עבודת גמר (7/00) בתום שנה אחת מתחילת הלימודים, מה גם שלדבריו לקח לו חודש וחצי כדי להכין את העבודה".

198. בהמשך, וכפי שצוין דלעיל, נערך לתובע ריאיון שני. בריאיון זה ניכר כי התובע ידע להשיב על השאלות הנוגעות לפן הטכני של התואר, כגון מתי הוא נרשם ללימודים ומתי הם החלו; מהם אמצעי התשלום בעבור התואר; תנאי הקבלה לתואר; מיקום וימי הלימוד, וכן מספר הסטודנטים בכיתה (עמ' 5-3 לריאיון השני). גם בהיבט התוכני, התובע ידע ליתן מידע מקיף יותר אודות לימודיו.

199. כך למשל, התובע השיב כאשר הוא נשאל לגבי מושגי יסוד מתחום הלימודים (עמ' 6 לתמלול):

"המראיינים: הבנתי. אני אשאל אותך כמה מושגי יסוד מתוך תחום הלימודים גם מתוך העבודה שעשית, תנסה אני לוקח בחשבון שעבר הרבה זמן מאז שסיימת ללמוד. אין ספק. אתה זוכר מה זה אפקט פגמליון?

התובע: אפקט?

המראיינים: פקמליון

התובע: פגמליון, זה החלום שמתגשם, ציפיות

המראיינים: אתה יכול להרחיב

התובע: ציפיות שמנהלים לגבי הכפיפים שלהם שכל ב... יענו..

המראיינים: לא אתה מדבר עכשיו ציפיות של מנהלים מהכפיפים. מה זה פגמליון אבל?

התובע: זה חלום שמתגשם שאם בן אדם מאמין במשהו זה יכול להתגשם, אם מאמין בכל הלב שלו ככה. כמו שהיה שם בעבודה שרשום...

המראיינים: ... אתה יכול להסביר מה זה סימולציה?

התובע: זה משחק תפקידים

המראיינים: מה זה?

התובע: משחקים שאתה יענו בתור מנהל ואני בתור כפיף שלו, כאילו... על הסחורות שאנחנו יכולים קצת לראות מה הוא חושב ומה אני רואה דרך המחשבה של הכפיף

המראיינים: מה זה סטיית תקן?

התובע: סטיית תקן?! זה נו בבחירות שעושים כל מיני מדגמים שלוקחים קבוצה, שואלי שאלות יענו קבוצות של אנשים שיכול להיות לה סטייה כמו בבחירות שגם לפה באחוז ועוד שתיים... תלוי מה הסטיה שלהם במדגם שלהם. אני פשוט לא יודע את כל התואר אז...

המראיינים: את המושג מס פרוגרסיבי, זכור לך שלמדתם בלימודים, במהלך הלימודים?

התובע: לא זוכר את המושג הזה... יכול להיות שלמדתי".

200. גם באשר לקורסים שנלמדו, מתמלול ריאיון זה עולה כי לא עלה בידי התובע להשיב לשאלות שנשאל אודות קורסים שנלמדו על ידו, והוא לא הראה בתשובותיו ולו התמצאות בסיסית בקורסים. כך למשל נשאל התובע, במהלך הריאיון, אם זכור לו לדוגמא קורס בדיני המסחר או דיני עסקים. בתשובה, הוא והשיב ש"זכור שלמדנו אבל אני לא זוכר מה מו...".

201. התובע נשאל "זוכר שלמדת אותו?! זוכר מי המנחה?! זוכר שהיה שם איזה מבחן?", והשיב: "לא זוכר". עוד הוא נשאל, האם הוא "זוכר איזה שהם נושאים שלמדת?", והשיב "לא זוכר. הייתי מביא את הדף הזה...". בהמשך הוא נשאל שוב "האם אתה זוכר איזה שהם נושאים או מושגי יסוד?", והשיב : "לא אני לא זוכר" (עמ' 7, שורות 18-7 לתמלול).

202. כאשר התובע נשאל על שמות של קורסים כלשהם, או קורס שהוא זוכר אותו במיוחד מכל הקורסים שנלמדו על ידו, הוא ציין תחילה "לא זוכר", ולאחר מכן אמר "ניהול קמעונאות אני זוכר". כאשר הוא נשאל מה הוא זוכר מאותו הקורס, הוא השיב "איך נוהל עסק, איפה לשים אותו, איפה למקם אותו את ה.. האוכלוסייה, יזה (כך במקור – בית הדין) מטרה אתה הולך להקים כאילו עסק, איך לעבוד כוח כסף שיש לך, מי עומד מאחוריך, איזה יזם, פשוט אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 8, שורות 9-1 לתמלול).

203. באשר לעבודת הגמר – התובע גילה בקיאות סבירה בתכני העבודה, וידע לספר בקשר למטרת המחקר ש"למצוא דרך או מסלול שכן יהיה אפשר להכניס לאנשים, יענו ל... איך אני אסביר לך את זה?! להאמין ל... לדרך לעשות דרך כאילו שמה שמנהל מצפה שהיא דרך לכפיפים שלו אז הם יעברו את זה או יעשו את זה, הציפיות שלו. אני מקווה שזה ה..".

204. אולם, כאשר נשאל התובע בקשר לשיטת המחקר ואופן איסוף החומרים, הוא לא ידע לספק תשובה סדורה ועניינית. התובע סיפר כי הוא הפיץ שאלונים "הייתי עובד גם בפנימייה של ילדים מוגבלים בפרדס חנה, גם שם הפצתי את ה ... שם הפצתי את השאלונים שמה למנהל, ול... מנהל ראשי ולמנהלים זוטרים היותר נמוכים שמה, ... מחלקה שמה של אחד מנהל בשם...".

205. התובע נשאל האם הוא השתמש בכלי מחקר נוספים מלבד שאלונים והשיב כי "לא זוכר". גם כאשר הוא נשאל על הממצאים והמסקנות של המחקר, הוא לא ידע להרחיב, ולא הפגין שליטה בסיסית בחומר. התובע גם לא ידע להסביר את הטבלאות והנוסחאות המופיעים בעבודה, וגם לא ידע להסביר איך מהם הוא יכול היה להסיק את המסקנות שהסיק. מדבריו אף הסתבר כי גיסתו היא זו אשר עשתה והכינה אותם (עמ' 15, שורה 13 לתמלול, עד עמ' 16, שורה 15).

206. התובע גם לא ידע להסביר נתונים בסיסיים הדרושים להכנת העבודה, כגון הביבליוגרפיה שהוא השתמש בה; באיזה שפות היו מקורות העבודה ומאיזה ספריה המקורות הנ"ל הושגו. עוד התברר מדבריו, ש"גיסתי הביאה לי את הספרים, היא היתה סטודנטית שם".

207. יחד עם האמור לעיל, אין בתשובה זו כדי להסביר כיצד התובע השיג ספרים שאי אפשר להוציא אותם מהספרייה. התובע נשאל "יש פה ספרים שאי אפשר להוציא מהספרייה. עבודות של תואר שני, עבודת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב היא נמצאת רק בספרייה אסור להוציא אותה. איך הם הגיעו אליך?", וענה "היא הביאה לי, אני לא זוכר" (עמ' 17, שורה 26 לתמלול, עד עמ' 18, שורה 18).

208. התובע גם לא ידע להסביר ולא זכר הכיצד העבודה הוגשה בחודש 7/2000, בעוד שהוא התחיל ללמוד בחודש 9/1999. בנוסף, לפי המצוין בעבודה, הכנתה לקחה כחצי שנה (עמ' 17, שורות 25-18 לריאיון). מכאן יוצא, כי התובע החל להכין את העבודה כ-4 חודשים אחרי התחלת הלימודים – נתון שאיננו הגיוני.

209. מעיון בתשובותיו של התובע במהלך הראיונות, עולה ההתרשמות הכללית ולפיה כי התובע הפגין בקיאות נמוכה בתכני הקורסים ובעבודת הגמר, אשר אינה תואמת את הבקיאות הנדרשת מסטודנט שלמד משך שנתיים ועמל על עבודת גמר. לא סביר כי סטודנט שלמד 37 קורסים, עבר מבחנים והשתתף בהרצאות, ועמל על עבודת הגמר, לא יזכור לפרט על קורס אחד לפחות שאותו הוא למד וזאת באופן המניח את הדעת, למרות חלוף הזמן.

210. כמו כן, תמוה כיצד התובע אשר מתיימר להיות זה שכתב, הכין ועמל על עבודת הגמר, אינו בקיא בנתונים בסיסיים כגון הביבליוגרפיה ששמשה בסיס לעבודה ואיך השיג אותה ובאיזה שפות. התובע גם לא ידע להסביר את הטבלאות והנוסחאות שעליהן הוא ביסס את מסקנותיו.

211. לכל אלו מתווספת העובדה כי לא היה בידי התובע כל הסבר המניח את הדעת לכך שעל עבודתו מופיע תאריך הגשה מוקדם ב-11 חודשים לתאריך סיום הלימודים. לאור כלל האמור לעיל, וחרף העובדה שהתובע אכן סיפק תשובות לחלק מהשאלות שהוא נשאל במהלך הריאיון השני, לא שוכנענו כי התשובות לשאלות, יש בהן כדי ללמד כי התובע אכן עבר תהליך לימודים תקין.

212. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ג.11. הכרעה ביחס לתובע 10 – מר אליהו ויזגן

213. התובע הגיש בקשה לשקילות התואר ביום 1.11.2001, וביום 17.1.2005 נערך לו ריאיון ראשון. ביום 3.3.2005 נשלחה לתובע החלטת הגף שלא להכיר בבקשתו לשם קבלת אישור שקילות, בגין התואר שאותו הוא למד, וזאת לנוכח העובדה כי התובע בחר שלא למלא בשאלון שנשלח אליו את הפרטים הרלוונטיים לקורסים שלמד. עוד צוין, כי בריאיון שנערך לתובע, הוא סירב לענות על שאלות רבות הנוגעות ללימודים.

214. בנוסף, עלה חשד כי עבודת הגמר שהוגשה על ידי התובע, לכאורה לא הוכנה על ידו. זאת, משעה שבעבודה נתגלו פגמים כגון צירוף שאלון בסוף העבודה, כאשר במהלך העבודה אין כל התייחסות לשאלון. ומה גם, שהתובע לא מסר כל הסבר לכך (נספח י'5 לסיכומי הנתבעים).

215. בין הצדדים התקיימה התכתבות ענפה, כמפורט בהרחבה בסעיפים 370-367 לסיכומי הנתבעים, עד שלבסוף, כחלק מהסדר במסגרת תובענה שהתנהלה ביניהם – עב' 1171/09, הם הגיעו להסכמה ולפיה יערך לתובע ריאיון חוזר (תמלול הריאיון השני צורף כנספח יא' לסיכומי התובע, וראוי לציין כי סיכומי הנתבעים מתעלמים משלב זה, ואנו מסתמכים לפיכך על מסמכי התובע, ביחס לכך).

216. ביום 13.1.2011 שוב נדחתה בקשת התובע לאישור שקילות, מן הנימוקים שלהלן: בין היתר, צוין כי התובע לא ידע להרחיב בנוגע להיכרות עם קורסים מרכזיים ומושגי יסוד בסיסיים; התובע לא התמצא בתוכן עבודת הגמר שהוגשה על ידו ותהליך הכנתה ומהותה; בריאיון האישי שנערך עם התובע, לא עלה בידו להרחיב אודות השערות/מטרת המחקר; אופן ביצועו לרבות אוכלוסיית המחקר; ממצאי, מסקנות והמלצות המחקר (נספח ח'2 לסיכומי התובע).

217. עיון בראיונות שנערכו לתובע, מעלה כי בקיאותו של התובע במושגי יסוד, בקורסים ובעבודת הגמר היתה נמוכה ביותר ואינה מספקת. כך למשל, במסגרת הריאיון הראשון, התובע לא השיב על מרבית מהשאלות שעליהן הוא נשאל, ולטעמו משום "שאינו זוכר", או משום שכך הונחה על ידי בא-כוחו (ראו עמ' 4, שורות 4-3, וכן שורות 27-26 לתמלול הריאיון – נספח י'4 לסיכומי הנתבעים).

218. מתשובותיו של התובע, גם לא ניתן היה לקבוע כי הוא עבר תהליך לימודים תקין. כך למשל, עת נשאל התובע על אופן עריכת עבודת הגמר ואיסוף הנתונים, תשובותיו היו תמוהות ובלתי ענייניות, ובכל מקרה לא עלו בקנה אחד עם הנתונים המוצגים בעבודת הגמר.

219. זאת ועוד, כאשר התובע נשאל אודות הסקר המופיע בעבודה, ומדוע אין כל התייחסות אליו בגוף העבודה, הוא לא ידע לענות (עמ' 6, שורה 15, עד עמ' 7, שורה 32 לתמלול). התובע גם לא ידע לענות לכמה אנשים הוא הפיץ את השאלון (עמ' 7, שורה 32, עד עמ' 8, שורה 1 לתמלול). בנוסף, כאשר הוא נשאל מדוע הוא הסתמך בעבודה על נתונים ישנים ולא מעודכנים משנת 1995, וכאשר העבודה נכתבה בשנת 2001, הוא השיב "... זה שאלה לא רלוונטית בכלל, איזה שאלה אתה שואל אותי עכשיו" (עמ' 12, שורות 11-8 לתמלול).

220. גם בריאיון השני שנערך לתובע, הוא גם לא ידע להסביר מושגי יסוד בסיסיים, כגון "הון אנושי"; "חציון"; "שער חליפין"; "תשואה להון"; "מינוף פיננסי/מנוף פיננסי"; "קרטל" (עמ' 2-1 לתמלול). התובע גם לא ידע לפרט אודות קורסים שהוא למד. כך למשל, כאשר הוא נשאל לגבי הקורס "ניהול פיננסי", שבו הוא קיבל ציון 9, הוא השיב כי "רוב הקורסים אני לא זוכר מה שנשאר לי זה קורס של יזמות עסקית וניהול מאבי אנוש זה מה שהצלחתי ללקט".

221. כאשר התובע נתבקש לפרט מושגי יסוד מקורסים אלו, הוא שוב לא ידע להשיב, וציין כי "לגבי ניהול משאבי אנוש מדובר זאת אומרת המוטו שהמידע שנמצא בכל אירגון המידע רלוונטי וחשוב בכל אירגון ככל שהאירגון יותר גדול, מקומו הגיאוגרפי הגודל שלו ככה המידע יותר מסורבל". כאשר הוא נתבקש להבהיר באיזה מידע המדובר, ואיך הוא קשור למשאבי אנוש, הוא השיב "מה שאני זוכר מהקורס הזה שהוא חשוב ורלוונטי הקטע של המידע איך לסנכרן אותו בין כל הארגון" (עמ' 2 לתמלול).

222. גם לגבי עבודת הגמר שהתובע הכין בנושא "שוק ההון המקומי והבינלאומי", הוא לא ידע להשיב עליה כדבעי, והפגין חוסר בקיאות. התובע גם לא נתן הסברים שמניחים את הדעת בנוגע לאופן הכנת העבודה ומהותה, ובכלל זה לגבי השערת המחקר, ממצאי ומסקנות המחקר. כך השיב התובע בעניין זה (עמ' 3 לתמלול):

"מראיין: מה מטרת המחקר?

התובע: שוק ההון

מראיין: מה היתה השערת המחקר? או מטרת המחקר?

התובע: גם בזמנו שאלו אותי לגבי מטרת המחקר אני הכנתי עבודה הוצאתי איזה שהוא שאלון והוא היה לצורך הטמעה בגוף העבודה אבל תכלס שאלת מחקר לא ביקשו מאיתנו לא הרגילו אותנו לאיזה שהיא שאלת מחקר

מראיין: למעשה אתה אומר שאין מחקר בעבודה הזאתי

התובע: הכנתי עבודה ממה שביקשו ממני מה שאמרו לי לעשות עשיתי הכנתי היה גם שאלון שבסופו של דבר היה לצורך הטמעה בגוף העבודה שהוכן במקביל להכנת העבודה, לא מעבר לזה לא דיברו איתי ספציפית על שאלת מחקר"

223. לגבי השאלונים שהוזכרו בעבודה, נתן התובע תשובות הסותרות את תשובותיו בריאיון הראשון. כך, ובעוד שבריאיון הראשון הוא טען כי בעבודה ישנה התייחסות לשאלון שצורף לעבודה, הרי שבריאיון השני הוא הודה כי אכן אין לשאלון כל זכר בעבודה. כך הוא השיב ביחס לכך (עמ' 3 ו-4 לתמלול):

"מראיין: את השאלונים חילקת למישהו?

התובע: היו שאלונים אבל לא, הא נגיד ככה היו שאלונים שחולקו לציבור הסוחרים בבורסה לא קיבלתי אותם בחזרה כי רק שמעתי רציתי לדעת לקבל אינדיקציה מה הם חושבים וזה עזר לי לצורך הטמעה בגוף העבודה מה שאותם אנשים השיבו לי.

...

מראיין: החזירו לך את השאלונים

התובע: לא החזירו את השאלונים, לא קיבלתי שאלונים קיבלתי תשובות בשביל לדעת

מראיין: מה עשית עם השאלונים

התובע: הטמעה בגוף העבודה בגוף העבודה סתם דוגמא יש בגוף העבודה מה שוק ההון היום יומי ושוק ההון הבין לאומי

מראיין: איפה התשובות שהשתמשת בהם

התובע: בגוף העבודה בתחילת העבודה יש נושא שקשור מה מהווה שוק ההון עבור הפרט ומה מהווה שוק ההון עבור חברה עסקית. נתתי תשובות בעבודה שקשורים לאותם אנשים

מראיין: אתה אומר שהעבודה נכתבה על סמך תשובות של סוחרים

התובע: חלקם, חלקם, חלקם

מראיין: כי עבודה צריכה להיות על בסיס מקורות

התובע: מקורות אבל קבלתי אינדיקציה

מראיין: לא כתבת מקורות שלך פה

התובע: מקורות שלי בביבליוגרפיה זה כל הספרים

מראיין: זה מקובל אבל אין פה תזכור אין תשובות מאנשים

התובע: לא קיבלתי את אותם את אותם שאלונים."

224. בהמשך, התובע נשאל והשיב כדלקמן:

"מראיין: עוד משהו מפריע לי, יש פה שאלון, זה השאלון שחילקת לאנשים ששאלת בבנק, סוחרים בבנק, יש פה שאלון של דעת קהל, אין לו שום איזכור בתוך העבודה, לא לתוצאות לא ללום, מה עשית עם הנתונים בו?

התובע: לא אמרו לי שצריך, מה זה נתונים? הכנסתי חלק מהדברים שאמרו לי בגוף העבודה בלי שום קשר לשאלון ושאלתי לגבי ובדקתי השאלון ואמרו לי מבחינתי שזה בסדר ואין עם זה שום בעיה."

225. גם בכל הקשור לממצאי המחקר ולמקורות ששימשו אותו בעבודה, היו תשובותיו של התובע לקוניות ביותר. התובע נשאל מה היו ממצאי המחקר והשיב ש"יש מספר שווקים שמתנהלים בשוק ההון, לא יודע אם זה עונה לך על השאלה כרגע". כמו כן, הוא ציין ש"יש את השוק הראשוני, את השוק המשני, את שוק הכסף, את שוק ההון שוק לעסקאות עתידיות שוק לעסקאות מיידיות, שוק בין לאומי אלו סוגי השווקים שאני יכול לפרט כל שוק ושוק".

226. כשנשאל התובע "... אני רואה שעשית עבודה שנוגעת גם על שוק מקומי וגם על הבין לאומי, אין לך אף מקור של תוצרת חוץ או באנגלית או של אוניברסיטה בין לאומית", הוא השיב ש"המקורות פה הספיקו לי לא הייתי צריך שום ספר שכתוב באנגלית המקורות פשוט הספיקו לי לא הייתה לי בעיה עם המקורות".

227. שוב נשאל התובע "איפה בא לידי ביטוי ההשוואה בין השוק המקומי לבין השוק הבין לאומי בעצם, סיפרת אבל איפה השוואת, איפה הפערים איפה הדמיון ואיפה השוני", ועל כך הוא השיב ש"אמרתי הדמיון זה שני שווקים פיננסים שמתנהלים יחסית אותו דבר אבל מושפעים מכל מיני דברים במדינה עצמה" (עמ' 5 לתמלול). לנוכח מכלול התשובות שסיפק התובע, ברי כי הוא הפגין שליטה חלקית ביותר בתכנים של עבודת הגמר, כמו גם אופן הכנתה.

228. לסיכום כלל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי החלטת הנתבעים שהתקבלה בעניינו של התובע הינה סבירה, מידתית והיא מצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי. לפיכך, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

ד. לסיכום

229. לסיכום כלל האמור לעיל – הוחלט לדחות את כלל התביעות ללא צו להוצאות, והכל כפי המפורט במהלך פסק הדין.

230. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח (04 פברואר 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.