לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקש טוען כי מדובר במבנה בשכונת עין אלוזה, בתוך שטח הפוליגון הכתום, המיועד לפי תכנית המתאר החדשה לירושלים לאזור עיבוי שכונות, ובתנאי שתוגש תכנית כוללת לאזור. המבקש ותושבי השכונה פעלו בעבר להגשת תכנית כוללת שנועדה להכשיר את המבנים בשכונה, אך בשל מורכבות ההליך התכנוני והקשיים שהערימה המשיבה, נסיון זה נכשל. על כן ביום 11.5.17 הוגשה עתירה מינהלית נגד המשיבה להורות לה לקדם את הליכי התכנון באזור. העתירה המינהלית נמצאת בשלבים מתקדמים ונקבע כי ביום 14.3.19 תינתן החלטה לעניין המשך ההליכים בעתירה.

עוד נטען, כי בנוגע למבנה אחר בשכונה נדחה ביצועו של הצו עד ליום 10.6.19 ומשיקולים של אחידות בענישה, יש להורות כך גם כאן.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר במבנה הנמצא על פארק, כי אין תכנית שעתידה להכשיר את העבירה, וכי והגשת עתירה מינהלית אינה מצדיקה מתן ארכה, בהעדר הליך תכנוני.

לאחר בחינת טענות הצדדים ותיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה.

מן הבקשה עולה כי העתירה ההמינהלית נמצאת בשלבים מתקדמים, ובעניינים דומים ניתנה ארכה לביצוע הצו בהסכמת המשיבה (ראו: עתפ"ב 23603-12-18 דוואני נ' מדינת ישראל (28.1.19). על כן, משיקולים של אחידות בענישה, והואיל וככל שתתקבל העתירה המינהלית, יהיה בכך להשליך על טענות המבקש בעניין דחיית מועד ביצוע הצו, יש מקום למתן ארכה מסוימת.

לפיכך, מועד ביצועו של הצו יידחה עד ליום 1.7.19.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.