07 מרץ 2019

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברך שמאל מיום 19.7.2016 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 8.2.2017.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

גרסאות התובע:

במסמכים רפואים

1. בסיכום המיון ממרכז רפואי כרמל מיום 21.7.2016 נרשם:

תיאור זהה נרשם גם בתעודה הרפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 26.7.2016.

1. בבל/250 מיום 28.7.2016 נרשם:

1. נציין, כי התובע המציא "טופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים" ממנו עולה כי הוא הגיש תלונה במשטרה על התאונה כ-4 חודשים לאחר מכן, ביום 15.11.2016.

בתביעה שהוגשה למל"ל

1. בטופס התביעה למל"ל נרשם:

בתביעה שהוגשה לבית הדין

1. בהשלמה לכתב התביעה מיום 3.12.2017 פירט התובע כדלקמן:

בתצהירי התובע

1. בתצהירו של התובע שהוגש לבית הדין הצהיר התובע:

בדיוני ההוכחות

1. ביום 30.4.2018 נחקר התובע בבית הדין. בעדותו העיד התובע כדלקמן:

"ש. אם אני מבינה נכון אתה טוען שבלמת בפתאומיות, תסביר לי באיזה רגל בלמת?

ת. אני הפעלתי עוצמה ב-2 רגליים. אוטובוס זה רכב כבד וכשאני רואה מצב קריטי אני צריך להיות מוכן, אני הבחנתי ברכב הפרטי שהוא חוצה בצורה לא חוקית ופתאומית, היו 3 נתיבים, אני הייתי בנתיב הימני של הרכב הציבורי והיה עוד נתיב מימיני שפנה ימינה. כשהבחנתי שהרכב רצה מהנתיב השלישי לחתוך ימינה ואני נבהלתי, הבחנתי שהרכב הפרטי היה מלא בנוסעים לא רציתי לפגוע בו. השתמשתי ב-2 הרגליים לבלום. דוושת הבלם נמצאת ברגל ימין. באוטובוס יש לנו דוושה לרגל השמאלית שהיא קבועה, היא לנוחות אבל היא קיימת בכדי שבמקרה חירום נשתמש ב-2 רגליים זה נותן לנו קונטרה, אם אני לוחץ על דוושת הבלם ברגל ימין אני נופל מהכסא לכן צריך ללחוץ ב-2 הרגליים במקרה חירום.

ש. אם אני מבינה נכון, אתה היית צריך לבלום עם רגל ימין על דוושת שנמצאת בצד ימין ובכדי לאזן את עצמך לחצת על גם הדוושה שנמצאת בצד שמאל?

ת. כן.

ש. אבל הבלם עצמו הוא בצד ימין ולכן עיקרה לחיצה היא עם רגל ימין?

ת. כן.

ש. אז תסביר לי איך אתה טוען לפגיעה ברגל שמאל?

ת. אני לחצתי מהפאניקה ב-2 הרגליים, אחזתי בהגה ותפסתי ימינה. כשלחצתי בעוצמה שמעתי קליק ברגל כי אנחנו משתמשים בדר"כ בדוושה הימנית היא מיומנת, אבל הרגל השמאלית היא לא בשימוש רק במקרה חירום. לשאלת בית הדין אני משיב שלא נפגעתי מגורם חיצוני ברגל שמאל, אלא מהלחיצה עצמה היה לי "קליק" ואז נפגעתי.

ש. תסביר לי איך העלייה על המדרכה מופיע רק בתצהיר שלך ולא מופיע במקומות אחרים כמו בטופס התביעה, בית החולים, ב.ל 250 וכו'?

ת. לא. אמרתי לפקידה באגד ולמנהל שלי, ועד היום אני לא עובד בעירוני. אתם לא יודעים מה עובר עליי בכבישים".

1. התובע העיד, כי הוא דיווח על התאונה למחרת לסדרן יוסי וכן, כי ניתן לראות את התאונה ב-GPS של הרכב. לאור עדותו של התובע בעניין זה, התבקש התובע להמציא את דוח הGPS-.
2. לאחר הדיון התובע המציא דו"ח GPS וכן תצהיר של עובדת אגד שנסעה עימו, ובית הדין קבע דיון הוכחות נוסף.
3. ביום 3.12.2018 התקיים דיון הוכחות נוסף בתיק. נציין, כי במסגרת הדיון, היועצת המשפטית של אגד, גב' ימינה צינקר שקד הסכימה לבדוק האם יש מסמך שבו הודיע התובע על התואנה לסדרן ביום שלמחרת. היות ועד היום לא התקבל כל מסמך בעניין זה – מסיק בית הדין כי לא נמצא מסמך כאמור באגד.
4. כמו כן, במסגרת הדיון התייחס התובע לGPS שנמסר לבית הדין וסומן כת/1. לפי דברי התובע "בית הדין יכול לראות מה-X בשעה 20.01.03 ה-X נמצא מימין לדרך נמיר ולא על כביש נמיר, וזוהי הוכחה שעליתי על אבן השפה".

נציין בהקשר זה, כי הX- אליו התייחס התובע נמצא בסמוך לצומת ולא ניתן לדעת ממסמך ת/1 האם מדובר בתחנת אוטובוס בצד הכביש שבה עצר התובע או בעליה על מדרכה.

1. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים באותו יום נחקרה גב' סלין אלבז שהעידה כי היא נסעה עם התובע במקרה שבו הוא נאלץ לסטות בפתאומיות ימינה ולבלום, הגם שלא זכרה את התאריך של נסיעה זו.
2. נציין כי לא התרשמנו שעדותה של העדה הייתה מהימנה ועל כן איננו נותנים לה משקל כלשהו. בהקשר זה נציין, כי העדה ממילא לא זכרה את תאריך התאונה ועל כן גם אם היינו סבורים שעדותה מהימנה, ספק אם היה בה תועלת. בכל מקרה, העדה העידה בהתחלה שהיא נוסעת בדרך כלל מתל אביב לחיפה במוצ"ש וכשהופנתה לכך שהאירוע ארע ביום ג' נזכרה שיתכן והייתה באזכרה באותו יום. העדה הודיעה שתבדוק האם לקחה יום חופש מהעבודה באותו יום וכן תבדוק עם אחותה האם הייתה אזכרה באותו תאריך ותודיע על כך לבית הדין. לסיכומי התובע צורף ריכוז עבודה חודשי של הגב' אלבז שמלמד על כך שאכן שהתה ביום חופש ביום 19.7.2016 אך לא התקבלה הודעה ממנה המאשרת כי באותו יום הייתה אזכרה לסבתה. כמו כן, העדה העידה כי האירוע ארע בלילה וכי האוטובוס היה חשוך, על אף שבחודשי הקיץ בשעה 20.00 עדיין לא חשוך.

בכל מקרה, העדה לא זכרה האם האוטובוס עלה על מדרכה בעת הבלימה אם לאו.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו–

1. באוטובוס קיים בנוסף לבלמים ולדוושת הגז, גם דוושה קבועה שמשמשת את הנהג כקונטרה בעת הפעלת כח רב ומפתיע, הממוקמת בצד שמאל.

אם במקרה חירום התובע לוחץ על הבלם הוא מאבד שיווי משקל ואף יכול ליפול מהכיסא, ולכן הוא מחזיק את ההגה בשתי הידיים ולוחץ חזק עם שתי הרגליים קדימה. כתוצאה מהפעלת הכח הרב בעת בלימת החירום שמע התובע קליק ברגל.

1. על אף שהתובע פנה למחרת לסדרן – הסדרן לא רשם מזכר בעניין זה.
2. התובע צירף GPS ודוח פעילות נהג כדי לתמוך את עדותו, כאשר ניתן ללמוד מדוח ה-GPS כי הרכב היה מימין לדרך נמיר ולא על הכביש וזוהי הוכחה כי הוא אכן עלה על המדרכה.
3. מטעם התובע העידה גם גב' סלינה אלבז. לסיכומים צורף דוח עבודה שלה המלמד שהיא לא עבדה ביום 19.7.2016 ומכאן ניתן ללמוד כי ביקרה את משפחתה באותו יום ונסעה עם התובע באוטובוס.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו –

1. התובע לא הוכיח כי גורם חיצוני גרם לפגיעה בברך שמאל. גם בעדותו בבית הדין התובע העיד כי נפגע כתוצאה מהלחיצה עצמה על הדוושה ולא מגורם חיצוני.
2. התובע לא הוכיח בראיה אובייקטיבית כי התקיים אירוע תאונתי ביום 19.7.2016. בדו"ח שהוגש למשטרה – מספר האוטובוס שונה ממספר האוטובוס במסמכים שהוגשו לבית הדין, מה גם שהדיווח למשטרה היה 3 חודשים לאחר האירוע.
3. תמוה שרק התובע נפגע מאותו אירוע כאשר לגרסתו היה אוטובוס מלא בנוסעים שמחאו לו כפיים.
4. על אף שהתובע העיד כי דיווח לסדרן לעניין התאונה, לא הומצא מסמך התומך בטענה זו.
5. העובדה שהמעסיק חתם על טופס בל/250 רק 10 ימים לאחר האירוע מלמדת כי לא הוגשה תלונה למעסיק בעניין התאונה יום למחרת.
6. באשר לטענה כי עלה על המדרכה – הרי שטענה זו נטענה לראשונה רק בתצהירו של התובע לאחר שהתובע היה מיוצג ולא נטענה לפני כן, לא במסמכים הרפואיים, לא בתלונה למשטרה ולא ביתר המסמכים.
7. העדה שהוזמנה על ידי התובע כלל לא זכרה את תאריך התאונה הנטען ואין בעדותה לאשר קיומו של האירוע התאונתי מה גם שעדותה רצופה בסתירות.

יצוין, כי הנתבע לא היה ער לדוח הנוכחות של הגב' אלבז אשר צורף לסיכומים מטעם התובע.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו רבות את העדויות שהיו בפנינו אנו סבורים שהתובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, כי ביום 19.7.2016, בעוד שהוא נהג במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס, מתל אביב לכיוון חיפה, הוא נאלץ לבלום בלימה פתאומית ולהסיט את האוטובוס ימינה.

נציין כי התובע פנה לבית חולים כרמל יומיים לאחר האירוע וסיפר על התאונה, כאשר לפי הפסיקה, יש ליתן חשיבות לאנמנזה רפואית אשר נמסרת סמוך למועד התאונה.

1. עם זאת – לא מצאנו כל אסמכתא לעניין טענת התובע, שנטענה רק בעת הגשת התצהירים בתיק, כי עלה על מדרכה בעת הסטייה.

בהקשר זה נציין, כי גם הGPS אשר צורף על ידי התובע אין בו כדי ללמד על עליה על מדרכה ולאור העובדה שהטענה בעניין זה לא צוינה עד מועד הגשת התצהירים, סביר בעניינו יותר כי מהGPS- ניתן ללמוד על בעצירה בתחנת אוטובוס ולא על עליה על מדרכה.

על כן, איננו מקבלים את טענת התובע בעניין זה.

1. באשר לטענת התובע כי לחץ על הדוושה עם רגל שמאל – נציין, כי לא שוכנענו גם מטענה זו וזאת ממספר סיבות.

ראשית – הטענה לעניין הלחיצה על הדוושה לא נטענה סמוך לתאונה ונטענה לראשונה למיטב הבנתנו בעת ניהול התביעה בבית הדין.

שנית – מאחר ונהיגה היא פעולה פיזית שמבוצעת בצורה אוטומטית, במיוחד כאשר היא מבוצעת על ידי נהג מקצועי, ומאחר והפעולה האוטומטית המבוצעת בעת בלימה הינה לחיצה עם רגל ימין ולא עם רגל שמאל, הרי שטענת התובע כי לחץ על דוושה ברגל שמאל אינה סבירה בעניינו. בהקשר זה יצוין, כי התובע לא הביא כל ראיה לתמוך בטענתו כי בעת עצירת חירום נדרש נהג אוטובוס ללחוץ על דוושות עם שתי רגליו, בין בספר הדרכה לנהיגה לנהגי אוטובוס ובין על ידי הבאת עד נוסף.

1. מכל המפורט לעיל – אנו סבורים כי גרסתו הראשונה של התובע, כפי שנטענה על ידו בבית החולים היא הגרסה האותנטית, לפיה ברך שמאל נפגעה כתוצאה מתנועה פתאומית הקשורה לבלימת החירום ויש מקום למנות מומחה בתחום האורתופדיה שיחווה דעתו לעניין הקשר הרפואי בין האירוע התאונתי לבין מצבו הרפואי של התובע.
2. העובדות אשר יופנו למומחה יהיו כדלקמן:

התובע יליד 27.10.1968.

התובע עובד כנהג אוטובוס באגד.

ביום 19.7.2016 בזמן עבודתו כנהג אוטובוס בשעות הערב, נהג התובע מכיוון תל אביב לכיוון חיפה. התובע נדרש לבלום בלימה פתאומית ולסטות ימינה עם האוטובוס כאשר בזמן הבלימה הוא ביצע תנועה פתאומית עם ברך שמאל ומאז חש בכאבים ונפיחות, בהתאם למפורט במסמכים הרפואיים.

1. החלטה לעניין מינוי מומחה רפואי תשלח בנפרד בנט המשפט.
2. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 ימים ממועד קבלת החלטה זו.

ניתן היום, ל' אדר א' תשע"ט, (07 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח

אליהם.