במסגרת תביעתה של התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה לאחר שלטענתה נפלה בכניסה של בניין מגורים, היא עותרת לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. הבקשה נדחית.

1. לטענת התובעת (כיום בת 77), בתאריך 18.6.14 היא יצאה מהמעלית בקומת הכניסה של הבניין ברחוב הבעל שם טוב 38 בפתח תקווה, ונפלה בשל חול שהיה מפוזר בסמוך למעלית. לא היה כל שלט שהזהיר מפני המפגע. כתוצאה מנפילתה נגרם לה שבר בעקב רגל ימין, היא עברה ניתוח ומאז נפילתה היא סובלת מכאבים והגבלה בתנועות רגל ימין אשר מקשים מאד על תפקודה היומיומי.
2. לפי הדין, לכתב תביעתה שומה היה על התובעת לצרף חוות דעת ערוכה כדין לביסוס טענותיה שברפואה. אולם לטענתה, מפאת חסרון כיס היא אינה יכולה לממן את הגשתה של חוות דעת מעין זו ומכאן בקשתה לפטור אותה מהגשתה, ובמקום זאת למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו באשר למצבה הרפואי כתוצאה מהאירוע המתואר.
3. נתבעות 1-2 מתנגדות לבקשה, עומדות על חובתה של התובעת לנהל הליך משפטי בהתאם לדין, קרי – להגיש חוות דעת רפואית, וטוענות כי הפטור מהגשת חוות דעת שמור למקרים חריגים ולנסיבות מיוחדות, שלא הוכחו במקרה דנן – הנתונים הכלכליים שהוצגו הם חלקיים בלבד. ועוד נתבעות 1-2 מדגישות כי לא נפל כל דופי בהתנהלותן, וכי נתבע 3 אשר עבד בבניין עובר לאירוע כקבלן לביצוע עבודות אינסטלציה הוא אשר אחראי למפגע (המוכחש) בכניסה לבניין, ומכאן חולשת התביעה במישור האחריות נגדן ואין להטיל עליהן הוצאות נוספות בדמות חוות דעת מומחה.
4. התובעת לא השיבה על תגובה זו.

נתבע 3 לא הגיש כתב הגנה ובהתאמה גם לא הגיש תגובתו לבקשת התובעת.

דיון

1. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א") קובעת כי בעל דין המבקש להוכיח דבר שברפואה יצרף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה, אם כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת "מטעמים מיוחדים שירשמו". תקנה 130 לתקסד"א מסמיכה את בית המשפט למנות מומחים מטעמו לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין. הלכה היא כי שילובן של שתי התקנות מעניקה לבית המשפט סמכות למנות מומחה מטעמו למרות שהתובע לא הגיש חוות דעת (רע"א 10251/02 כץ נ' דואני, פ"ד נז(1) (2003)). בקשה שכזו לא תענה כדבר שבשגרה והענות לה תהיה רק במקרים יוצאי דופן (רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה [פורסם בנבו] (2013) בפסקה 8 ובפסקה 10).
2. חסרון כיס יכול שיהיה "טעם מיוחד" לפטור מהגשת חוות דעת (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת (2011)). במקרה דנן, התובעת טוענת כי היא מתקיימת מקצבת זיקנה בסך של כ – 2,000 ₪ בלבד וחשבון הבנק שלה נמצא ביתרת זכות נמוכה באופן תמידי. היא צירפה לבקשתה תדפיס של התנועות בכרטיס האשראי שלה (לשלושה חודשים) ממנו עולה כי היא מוציאה מידי חודש כ – 2500 ₪ באמצעות הכרטיס.

אין במסד נתונים דל זה כדי להוכיח שקיימות נסיבות של ממש עליהן התובעת אינה יכולה להתגבר והמונעות ממנה מלהגיש חוות דעת. לא זו בלבד שלא צורפו דפי חשבון הבנק של התובעת, אלא שגם לא נאמר או הוצהר כי אין לה חסכונות, פיקדונות וכיו"ב כספים או שאין בבעלותה נכסים. היא גם לא הצהירה שאין לה בני משפחה או חברים בהם ניתן להיעזר כדי לקבל הלוואה. אעיר כי בדפי כרטיס אשראי יש לה מסגרת אשראי בלתי מנוצלת של 7,500 ₪, כך שלא הובהר מדוע לא ניתן לעשות בה שימוש לצרכי התביעה.

1. עילת התביעה היא גם שיקול בהחלטה האם לפטור תובע מהגשת חוות דעת. על תובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו ובפיו טענה הראויה להטען (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך, ז"ל (2012) בפסקה 11). בזהירות הראויה והמתבקשת, טענתה של התובעת לפיה "לא יכול להיות ספק כי קיים סיכוי סביר (ואף למעלה מזה) כי תביעתה של התובעת תתקבל ..." (ראו סעיף 25 לבקשה) אין בה די, ורצוי היה כי תפרט בשאלת האחריות (על אף השלב המקדמי בו נמצאת תביעתה), נוכח הגורם שבעטיו לכאורה נפלה. הוסף לכך כי לאחר חודש יולי 2015, זה למעלה משנתיים, אין תיעוד רפואי בקשר לעקב ימין, ובמכלול הדברים לא ראיתי "טעם מיוחד" לפטור את התובעת מלהגיש חוות דעת רפואית.
2. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין לא עשיתי צו להוצאות.

על התובעת להודיע בתוך 10 ימים האם בכוונתה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בצירוף חוות דעת רפואית. לא תודיע דבר, יראו אותה כמוותרת על הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, וההליך ימשך על יסוד כתב התביעה שהוגש.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ח, 01 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.