כפי שאפרט להלן, לאחר שקיבלתי את עמדת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת התביעה, וזאת מכוחה של תקנה 41 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

כתבי הטענות

1. התובע הוא בנה של גב' ברכה כהן (להלן: ברכה). ברכה היא חברה בנתבעת 1 – עמינדב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: האגודה). לפי הנטען בכתב התביעה, התובע זכאי לכך שיוקצה לו מגרש ואף שני מגרשים בהרחבת המושב, מכוחה של החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 17.1.2008, לאחר שמילא את התנאים.
2. בהמשך לכך נטען כי החלטה מאוחרת יותר, מיום 30.10.2014, שבה נקבע כי התובע אינו נמנה על הזכאים למגרש, התקבלה שלא כדין. בסעיף 63 לכתב התביעה התובע כתב כי "כל מקום בו מתייחסת תובענה זו לתובע הרי הכוונה הינה אף לאמו הגב' ברכה כהן, שהתובע בא מטעמה".
3. הסעדים שנתבקשו בגדרה של התובענה היו קביעה כי החלטת האסיפה הכללית מיום 30.10.2014 מבוטלת, בטלה או נפסדת, וכי החלטת האסיפה הכללית מיום 17.1.2008 היא שרירה וקיימת. נוסף על כך נתבקש לקבוע כי התובע הוא מומלץ של האגודה ועל האגודה להמשיך ולבצע את כל הפעולות הדרושות לשם קידום הרחבה, ולדאוג להקצאת שני מגרשים בהרחבה לתובע ולאחותו בפטור ממכרז.
4. הנתבעות, האגודה ורשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) הגישו כתבי הגנה שבהם חלקו על טענות התובע. האגודה טענה כי התביעה התיישנה, אין יריבות בינה לבין התובע, ולא ניתן שהתובע יגיש תביעה בשם אמו ויתבע עבור אחותו. בנוסף נטען כי התובע לא הומלץ מעולם לקבלת מגרש בהרחבה, לאחר שלא עמד בתנאים שנקבעו, ובכל מקרה אין המדובר בקבלת מגרש בחינם אלא בפטור ממכרז. האגודה הבהירה כי מאחר והתובע וגם אחותו היו קטינים בכל המועדים הרלוונטיים, ולא גדלו במושב, הם ממילא אינם נחשבים "בן מושב בגיר" כדי להיות מומלצים לקבלת מגרשים. רמ"י טענה כי אינה צד ראוי לתביעה וכן טענות נוספות.

ההליכים שהתקיימו וההחלטות שניתנו

1. ביום 17.12.2019 התקיימה ישיבת קדם משפט. בסיומה הוריתי על הגשת ראיות כאשר נקבע כי התובע יגיש את ראיותיו עד ליום 5.2.2020, והנתבעות עד ליום 25.3.2020. ישיבת קדם משפט מסכמת נקבעה ליום 5.4.2020.
2. ביום 3.2.2020, יומיים בלבד לפני המועד שנקבע להגשת התצהירים, פנה התובע בבקשה להארכת מועד להגשתם של התצהירים מטעמו, תוך שציין כי הוא מבקש לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף את אמו כתובעת נוספת. נתבקש פרק זמן של 30 יום. במסגרת הבקשה צוין כי מתנהלים מגעים. מאחר והבקשה הייתה מוסכמת נעתרתי לה (החלטה מיום 3.2.2020). ביום 24.2.2020 פנתה האגודה בהודעה כי לא נתנה את הסכמתה להארכת המועד בשל קיומם של מגעים וכי אלה אינם מתקיימים אלא רק הסכימה להארכת המועד להגשת תצהירים. האגודה הבהירה כי אינה מסכימה לתיקון כתב התביעה.
3. ביום 5.3.2020 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. הנתבעות הגיבו לבקשה ביום 17.3.2020 וביום 22.3.2020 וביום 16.4.2020 הוגשה תשובה לתגובה (לאחר הארכת מועד). בהחלטה מיום 17.4.2020 אפשרתי לאגודה להוסיף טענות וכן אפשרתי לתובע להגיב לטענות. לאחר השלמת כל אלה ניתנה ביום 22.7.2020 החלטת בית המשפט באשר לתיקון כתב התביעה.
4. בהחלטה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולאפשר את התיקון בכפוף לתשלום הוצאות. עמדתי על כך שהצירוף אכן נדרש אך מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי, וכי תחייב את הנתבעות בהגשת כתבי טענות מתוקנים, והתייחסות לטענות חדשות. לפיכך הותר התיקון בכפוף לתשלום הוצאות בסכום של 2,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות כתנאי לתיקון. עוד נקבע כי סכום ההוצאות ישולם עד ליום 6.8.2020 ואם לא ישולם, לא יותר התיקון.
5. ביום 6.8.2020 הוגשה בקשה להארכת מועד לתשלום סכום ההוצאות, שהתקבלה.
6. ביום 6.9.2020 הוגשה בקשה נוספת. באותה בקשה ציין התובע כי נודע לו ולאמו כי "ההרחבה בה נתבעים המגרשים בתביעה נמצאת בספק גדול" ולפיכך "ספק אם לכשיינתן פסק דין בסופו של יום, ניתן יהיה לממשו בכלל; ספק אם יש צורך בבירור התביעה בנסיבות בהן ההרחבה בה נתבעים שני המגרשים מוטלת בספק גדול, וממילא אין צורך בהגשת כתב התביעה המתוקן". בית המשפט התבקש להורות על קבלת הבהרות מהנתבעות ביחס לקיום ההרחבה בפועל, ולהאריך את המועד לתשלום ההוצאות שנפסקו כתנאי לתיקון כתב התביעה.
7. האגודה התנגדה לבקשה. היא עמדה על הקשיים שיש בתכנית ההרחבה והפנתה לפסק דין אחר שהתנה את ההשתתפות בהרחבה, למי שתבעו באותה התביעה, בהפקדת סכום של 400,000 ₪ בגין הוצאות הפיתוח. היא הוסיפה כי התובע ואמו לא היו מוכנים להפקיד בעבר את הסכומים שנקבעו וממילא נדרשים לסיוע משפטי, ולכן אין מקום להותיר את התביעה תלויה ללא מועד. האגודה ביקשה כי התביעה תימחק תוך חיוב התובע בהוצאות.
8. רמ"י ביקשה שהות למסור את התייחסותה ולאחר מכן ביקשה שהות נוספת של שלושה חודשים, ואכן שהות כזו ניתנה (החלטה מיום 26.10.2020).
9. בהודעת עדכון שרמ"י הגישה ביום 31.1.2021 היא הודיעה כי ההרחבה במושב לא תצא לפועל. יחד עם זאת היא הזכירה שיח בין האגודה לבין רמ"י באשר למציאת פתרונות חלופיים למומלצים מטעם האגודה, ששמם נכלל בהסכם הפשרה קיבל תוקף פסק דין בהליך אחר.
10. בהחלטה מיום 31.1.2021 אפשרתי לתובע להתייחס לאפשרות מחיקת התביעה (שנתבקשה עוד קודם לכן על ידי האגודה). בתגובה שהתובע הגיש הוא התנגד למחיקת התביעה, תוך שביקש להורות לנתבעות להסביר כיצד ההרחבה בוטלה אך נעשה תכנון אדריכלי ומדוע קודמים בני המושב האחרים, שבעניינם ניתן פסק דין, לתובע. התובע טען כי הוא זכאי לפתרון חלופי בהיעדר הרחבה וכי יש לאפשר לו לתקן את כתב התביעה ולתבוע את אותם פתרונות.

מחיקת התביעה

1. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ונוכח תיאור התנהלות הדברים עד עתה והצפי לעתיד, הגעתי לכלל מסקנה כי תביעה זו מיצתה את עצמה ודינה להימחק.
2. תקנה 41 לתקנות החדשות קובעת כי:

"בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:

...

(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה."

1. מצאתי כי בנסיבות שנוצרו כעת ראוי ונכון למחוק את התביעה, ומאחר ואין המדובר במעשה בית דין (ר' תקנה 41 (ב) לתקנות החדשות) הרי שחלף תיקון התביעה, שמשמעותו הגשת תביעה חדשה בעילות שונות ובשם תובעים שונים, נכון שהתביעה תימחק והתובע וכן אמו ואחותו יגישו בעתיד, ככל שימצאו לנכון, תביעה אחרת.
2. פרטתי בהרחבה את דרך הילוכם של התובע ואמו, את הצורך בתיקון כתב התביעה ואת הימנעותם מלמלא אחר התנאים שנקבעו לתיקון. עתה התברר כי כל שהונח ביסוד התביעה אינו מתקיים וכי למעשה יש צורך לתקן את התביעה והתביעה שתוגש בעתיד היא תביעה שונה, בעילה אחרת, שכן אין עוד הרחבה על הפרק. זאת ועוד, מטבע הדברים יהיה צורך להמתין להשלמת ה"שיח" שהאגודה מנהלת עם רמ"י ולאחר מכן ללמוד מתוצאותיו, ככל שתהיינה על ההשלכה ביחס לתובע ולאמו, אם קיימת השלכה כזו.
3. הנה כי-כן, משמעות הדברים היא כי לא ניתן יהיה לקדם את ההליך עוד פרק זמן לא קצר, ולאחר מכן, יידרש תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת תובעים ואולי אף נתבעים; השלמת המסד העובדתי, וכן העלאת טענות ועילות חדשות. ברי כי ככל שהתובע אכן מבקש לנקוט הליכים נגד הנתבעות או מי מהן, מתחייבת הגשת תביעה חדשה, שלא תישען על הקמתה של ההרחבה למושב, שאיננה קיימת, אלא על הפתרונות החלופיים ככל שיעמדו על הפרק. במסגרת זו יידרש גם התיקון המתחייב באשר להיעדר היריבות בתביעה הנוכחית וכן מענה לקשיים נוספים שעלו ביחס לעילת התביעה.
4. אף התובע בבקשתו מיום 6.9.2020 טען כי ביטול ההרחבה משליך על הצורך בבירור התביעה, טען כי נדרש תיקון נוסף של כתב התביעה, וכי עילת התביעה כעת היא שונה. במצב דברים זה, מקום בו ההליך מתנהל כבר למעלה משלוש שנים ולמעשה טרם החל, הדרך הנכונה היא הגשת תביעה חדשה, בשם התובעים הנכונים, בעילה הנכונה, ונגד הנתבעים המתאימים.
5. אשר לטענה בדבר הצורך בקיומו של ההליך לשם קבלת מידע עדכני על המגעים בין הנתבעות, שהוא אחד הנימוקים שהובאו על-ידי התובע לרצונו בהותרת ההליך תלוי ועומד, הרי שאין לקבל את עמדת התובע. כפי שנקבע בכל הנוגע להגשת תביעה לצורך איסוף מידע ומסמכים "ברי כי לא ניתן להגיש תביעה כדי ליצור באמצעותה עילת תביעה, בבחינת השלכת חכה למים, שמא לאחר הגשת התביעה ניתן יהיה במסגרת הליכי הגילוי (שאלונים וגילוי מסמכים) ליצור עילת תביעה. ודוק: כתב התביעה הוא שמגבש את עילת התביעה, והליכי הגילוי אך נועדו לאשש ולסייע לבעלי הדין להוכיח במישור הראייתי את עילת התביעה. לא ניתן להפוך את סדר הדברים על ראשם, להגיש תביעה נטולת עילה מתוך תקווה שבאמצעות הליכי הגילוי תימצא בעתיד עילה." (ר' ע"א 1960/11 דוד אלמוג נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 9 (6.5.2013)). דברים אלה חלים גם על ענייננו שבו מתבקש להותיר את ההליך תלוי ועומד לצורך איסוף מידע על המגעים בין האגודה לבין רמ"י לשם תיקון עתידי של התביעה.

סיכום

1. על יסוד כל האמור אני מוחק את התביעה. בהתחשב במצבו הכלכלי, אני מחייב את התובע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסכום של 2,500 ₪ לכל אחד מהנתבעות. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, 16 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.