לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

נציג ציבור עובדים: מר ישראל עמישי

נציג ציבור מעסיקים: מר גבריאל דנה

פסק דין

1. התובעת, ילידת 1994 הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי לגמלת שמירת היריון מיום 8.5.17 ועד ליום 19.9.17.

2. בדיון בפני כב' השופט כהן, מיום 8.1.18, הצדדים הגיעו להסכמה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת נשים לבדיקת זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שנדחתה, מ-8.5.17 ועד ליום 19.9.17.

ע"פ העובדות המוסכמות הבאות :

א. התובעת ילידת 1994.

ב. התובעת מועסקת כמטפלת במעון ילדים, במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, בין השעות 7:30 עד 16:00.

ג. בהתאם למכתב המעסיק, עבודתה כוללת שהות בחצר ללא אפשרות לישיבה, הרמת ילדים במידת הצורך, הגשת ארוחות, פינוי וניקיון שולחנות וכיסאות נמוכים, שטיפת ידיים לילדים תוך כדי הרמתם לכיור, שטיפת הרצפה.

ד. תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון החל מיום אושרה החל מ-20.9.17 ועד ליום 15.12.17.

ה. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי.

3. ביום 10.1.18 מיניתי את פרופ' אייל שיינר, מומחה לגניקולוגיה, כמומחה מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו האם זכאית התובעת לגמלת שמירת היריון לתקופה שמיום 8.5.17 ועד 19.9.17 והאם התקיימו בתובעת התנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב (התשנ"ה – 1995) הקובע שמדובר במצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה ע"פ העובדות המוסכמות בין הצדדים.

ביום 18.5.18 השיב פרופ' אייל שיינר:

"לסיכום: לאורך כל ההיריון לא היה כל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה שלמה בבית. לא התרשמתי לאורך כל ההיריון מממצא רפואי שנקבע מהריוון וסיכן את היולדת או את עוברה. לא התרשמתי מכל ממצא אובייקטיבי שהוביל לשמירת היריון לאור מצבה הבריאותי ותוצאות בדיקותיה הרפואיות. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ובשל הספק, לאור ההמלצה המשולבת מספטמבר 2017 ש מרפאת היריון בסיכון (והמלצת הרופא התעסוקתי) עקב מצב הנובע ממקום הבודה או סוג העבודה והמהווה סכנה לה או לעוברה, אני מסכים עם האישור לשמירת היריון מה – 13.9.17 ועד הלידה".

4. לאחר קבלת חוות הדעת הודיע הנתבע כי הוא מסכים לקבל את המלצת מומחה בית הדין ולאשר תקופת שמירת היריון מיום 13.9.18 ועד ללידה.

5. ביום 16.7.18 קבעתי שהמומחה ישיב לשאלות ההבהרה הבאות שביקשה התובעת לשאול:

א. התובעת סובלת ממחת FMF אשר ידועה כמהווה גורם להפלות, בנוסף ידוע כי כתוצאה ממחלה זו סובלים הלוקים בה מכאבי בטן, חולשה, מכאבים בכל חלקי הגוף ומתסמינים נוספים. מהתיק הרפואי עולה כי התובעת התלוננה על ממצאים אלה, ובנוסף קיבלה 2-3 פעמים בשבוע עירוי כתוצאה מהתייבשות ומחולשה כללית.

האם לאור העובדה כי התובעת סובלת ממחלת FMF ומהתסמינים המתוארים לעיל לאורך כל ההיריון, הייתה תשובתך משתנה?

ב. התובעת סובלת בנוסף מטריזומיה של כרומוזום 8, אשר לכאורה מעמיד את האישה ההרה בהיריון בסיכון, לאור העובדה כי נשאי כרומוזום 8 סובלים מהפלות חוזרות, האם העובדה כי בעברה המיילדותי של התובעת שתי הפלות, ללא לידות, ולאור העודה כי סובלת מכרומוזום 8 יש כדי להביא לשינוי בתשובתך?

ג. לחילופין, אם נסתכל על מכלול הליקויים הרפואיים מהם סובלת התובעת: FMF, כרמוזום 8, היסטוריה של 2 הפלות, בשילוב התיק הרפואי אשר ממנו עלה כי התובעת סובלת באופן קבוע מחולשה, סחרחורות, כאבי בטן והתייבשות, האם אין די בכך כדי לאשר שמירת היריון לאור מצבה הרפואי של האישה?

ד. האם בהסתכלות על מכלול הליקויים מהם סובלת התובעת והמהווים גורמי סיכון, בשילוב עם מקום עבודתה, אשר מצריך פעילות פיזית מאומצת האם אין די בכך על מנת לשנות את חוות דעתך ולהצדיק שמירת היריון, ובמיוחד בשים לב לחולשה הרבה ממנה סבלה התובעת ומהעירויים הרבים?

ה. מחד, בהריונות הקודמים המשיכה התובעת לעבוד וההריונות הסתיימו בהפלה. מאידך, בהיריון האחרון הרלבנטי לעניינינו, הפסיקה התובעת את עבודתה לאור ההמלצה על שמירת היריון, וההיריון הסתיים בהצלחה בשבוע 41. האם די בכך כדי ללמד שהייתה הצדקה ויתרה מכך אף תועלת בשמירת היריון?

2. לתשומת לב המומחה, הנתבע הכיר בתקופה מיום 13.9.18.

6. ביום 17.7.18 השיב המומחה:

"א. כפי שציינתי בפתיח של חוות דעתי הקודמת וגם זאת, בהחלט ידוע

לי כי היא סובלת מ – FMF ומהתסמינים שתיארתי למעלה. חרף זא רשמתי את חוות דעתי השלילית. אן הנ"ל מהווים סיבה לשמירת היריון.

ב. המוזאיקה בכרומוזום 8 בהחלט הייתה י דועה לי – היא עלולה לגרום להפלות בהיווצרות העובר אך חסרת כל קשר ומשמעות בהמשך ההיריון. ההפלות הקודמות ייתכן והיו בשל המוזאיקה – אך לצערנו לא נבחן בדרך כלל קריוטיפ ההפלות. בכל אופן השמירה הכי נוקשה שבעולם לא תעזור לעובר עם מטען כרומזומים לא תקין. אין כל שר בין המוזאיקה בכרומוזום לבין הצורך בשמירת היריון.

ג. אין כל סיבה לאשר שמירת היריון לאור מכלול התלונות. אם אכן היולדת הייתה זקוקה לתמיכה קבועה הרי שהייתה מאושפזת לאורך תקופות ניכרות מהריונה, כמו שאכן ניתן לראות לא מעט מיקרים של יולדות במחלקות האשפוז. לא ראיתי במכלול סיבה למנוחה. לא זאת אף זאת, ידוע כי פעילות גופנית ועבודה מיטיבה עם ההיריון. כפי שכתבתי בחוות דעתי.

ד. שאלות ההבהרה לצערי חוזרות על עצמן. לא ראיתי בעיה במקום עבודתה ומצרף שוב למקרה שפוספס את הידוע בספרות לגבי הקשר בין עבודה ותוצאות היריון.

עבודה בהיריון: לגבי אופי העבודה: מהספרות המדעית לא נמצא קשר ברור בין עבודה מאומצת ופיזית לתוצאות היריון גרועות וידוע שפעילות פיזית בהריון אף יכולה לשפר תוצאות היריון (1-5). יתרה מכך מנוחה הינה מסוכנת בשל הסיכון לסיבוכים טרומבואמבוליים (תסחיפים) שהם בהחלט מהווים סכנה מהותית לאם ולעובר (6).

אני חייב לא להסכים לחוות דעתו של הרופא התעסוקתי כי מדובר בסוג עבודה בר סיכון. הרי לא נמנע מכלל היולדות להפסיק לעסוק בפעולות ניקוי, מחשש החלקה, ובטח שאין בעיה בהרמת כיסאות או שולחנות של ילדים.

ה. התשובה הינה שלילית. לא מדובר על מחקר מבוקר...אתן דוגמא אחרת: ביום אחד פלוני נדרס בעת שעבר את הכביש ונפצע קל. שבוע לאחר מכן אותו אדם חצה את הכביש בדיוק באותו מקום, כאשר הוא חובש כובע לבן לראשו. חציית הכביש הסתיימה בהצלחה והוא לא נדרס. האם הדבר מלמדנו כי חבישת הכובע מונעת דריסה? כמובן שלא!

אין כל הוכחה בספרות ששמירת היריון משפרת תוצאות היריון.

הסיבה להפלות הינה סל של גורמים וביניהם הבעיה הכרומוזומלית. אם היה עובר עם בעיה כרומוזומלית, גם אם האשה לא הייתה משה ממיטתה, הרי לא היה צולח ההיריון. העובדה שהיו הריונות שלא צלחו וזה צלח ובוודאי ובוודאי לא יכולה להיות משויכת לעבודתה. מצרף טבלה ממאמר סריקה על גורמים להפלות ועבודה לחלוטין לא מהוןה גורם לכך.

סיכום והמלצות:

נשאלתי האם הייתה שמירת היריון מוצדקת, דהיינו סוג העבודה מקומו או אופן הביצוע מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון או את עוברה. תשובתי היא לא. לא הייתה כלל סיבה לשמירת היריון.

לא של סיבה מיילדותית , דהיינו לא ע"פ הסעיף שהגניקולוגים ממליצים על שמירת היריון, דהיינו לא מדובר על מצב בנובע מן ההיריון והמסכן אותה או את עוברה ובוודאי לא עד לכדי הפסקת עבודה מתחילת ההיריון.

לסיכום: לאורך כל ההריון לא היה כל ממצא אובייקטיבי שהצדיק מנוחה שלמה בבית. לא התרשמתי לאורך כל ההיריון מממצא רפואי שנבע מהריון וסיכן את היולדת או את עוברה. לא התרשמתי מכל ממצא אובייקטיבי שהוביל לשמירת היריון לאור מצבה הבריאותי ותוצאות בדיקותיה הרפואיות.

יחד עם זאת לפנים משורת הדין, ובשל הספק, לאור ההמלצה המשולבת מספטבר 2017 של מרפאת היריון בסיכון (והמלצת הרופא התעסוקתי) עקב מצב הנובע ממקום העבודה או סוג העבודה והמהווה סכנה לה או לעוברה, אני מסכים עם האישור של שמירת ההיריון מה – 13.9.17 ועד הלידה."

7. התובעת טענה בסיכומיה כי המומחה מטעם בית הדין שלא בדק אותה ולא טיפל בה, אינו יכול לשקף כראוי את מצבה הבריאותי, מה גם שהיא טופלה באופן אינטנסיבי וכמעט יום יומי ע"י רופאים במהלך ההריון, והעניין זכה להתעלמות מוחלטת מצד המומחה.

לטענתה, מאחר שמדובר בהריון בסיכון, היה מקום לאשר גמלת ההריון לכל התקופה, למרות הקביעה של המומחה מטעם בית הדין.

8. ב"כ הנתבע ביקשה בסיכומיה לאמץ את חוות דעת המומחה.

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות בנוגע לתקופה שעד ליום 13.9.18.

המומחה התייחס למצבה הרפואי של התובעת, גם בחוות דעתו וגם בתשובות לשאלות ההבהרה, חזר וקבע כי אין בתסמינים שתוארו במסמכים הרפואיים כדי להוות סיבה לשמירת הריון, וממילא קבע שגם שמירה לא תעזור לעובר עם מטען כרומוזומי בלתי תקין ואין כל קשר בין המוזאיקה בכרומוזומים ובין הצורך בשמירת הריון. המומחה התייחס למקום עבודתה של התובעת וקבע שאין בעיה להמשיך לעבוד בו.

כידוע, יש לייחס לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין משקל מיוחד, ואין לסטות ממנה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. המומחה הסכים להכיר בתקופה מיום 13.9.17 ועד הלידה לאור ההמלצה של מרפאת הריון בסיכון.

לא מצאנו סיבה לסטות מחוות הדעת, ועל כן, התובעת תקבל גמלת שמירת הריון מיום 13.9.17 בלבד.

10. משהתביעה התקבלה בחלקה – כל צד יישא בהוצאותיו.

11. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, (07 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.