1. לפני בקשת התובעות לצירוף ראיה, בדמות תמליל של הקלטת העד ג'מיל זיאדנה (להלן:"זיאדנה") ממועד לא ידוע, הבקשה הוגשה לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים ובטרם ניתן פסק הדין.

טענות התובעות בכתב התביעה:

1. התובעות והנתבעת הינן חברות פרטיות בע"מ הרשומות בישראל.
2. התובעת 2 (להלן: "התובעת" או "פרואלים") והנתבעת (להלן:"הנתבעת" או "ירין") יסדו חברה פרטית שנרשמה בישראל א.ג. טחנות אושר והברכה בע"מ (להלן : "החברה המשותפת"). החברה המשותפת נרשמה אצל רשם החברות ביום 11.5.14.
3. בעלי המניות של החברה המשותפת בעת יסודה היו הנתבעת ופרואלים בחלקים שווים ביניהם.
4. החברה המשותפת נוסדה למטרת רכישת והפעלת טחנת קמח בעיר רהט בצפון הנגב.
5. עם יסוד החברה, הסכימו ביניהם הנתבעת ופרואלים כי כל אחת מהן תהיה אחראית להזרים מימון בסכומים הדרושים לכל דבר ועניין הדרוש לחברה באופן ספציפי לרכישת טחנת הקמח.
6. ביום 9.2.15 חתמה החברה המשותפת על הסכמים לרכישת תחנת הקמח והציוד התפעולי של תחנת הקמח מאת בעליהם הקודמים "תחנת קמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ" (להלן: "אלפרדוס") .
7. חלק מהתשלומים לאלפרדוס בוצעו לתובעת 1 (להלן: "שינטרקו") בהתאם להוראות מפורשות בהסכמים וזאת לצורך פירעון חוב של אלפרדוס כלפי שינטרקו שהובטח בשיעבוד רשום על תחנת הקמח.
8. אלפרדוס הפרה את ההסכם עם החברה המשותפת וסירבה למסור את החזקה בנכס לידיה.
9. כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי אלפרדוס נאלצה החברה המשותפת באמצעות הנתבעת ופרואלים לשכור שירותים משפטיים ולפעול בהליכים המתאימים להגנה על זכויותיה של החברה המשותפת, כאשר מדובר בהוצאות שהוצאו בידיעתה ועל דעתה של הנתבעת.
10. הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי פרואלים ולא הזרימה את מלוא הסכומים הדרושים לתשלום התמורה בעד תחנת הקמח והציוד התפעולי כמו גם את סכומי ההוצאות הכרוכות ברכישת הנ"ל ו/או ההליכים המשפטיים נגד אלפרדוס.
11. בהתאם להסכמי הרכישה של תחנת הקמח, טוענות התובעות כדלקמן:
    1. סכום עסקת הרכישה מאלפרדוס הסתכם ב-5.8 מיליון שח.
    2. בין החמולה השולטת באלפרדוס לבין החמולה השולטת בנתבעת סוכם כי בנוסף לתמורה הנ"ל תשלם הנתבעת לאלפרדוס סכום במזומן של 1.2 מיליון ₪ כאשר מדובר בעניין פנימי בין שתי חמולות במגזר הבדואי שאין לו קשר לתובעות ולסכום העסקה.
    3. היות ולא שרר אמון בין הנתבעת לבין אלפרדוס ביקשו הללו לערב את התובעות בהעברת כספי המזומן מהנתבעת לאלפרדוס.
    4. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, הסכומים שהעבירה הנתבעת לאלפרדוס במזומן, מסתכמים בסך של 1.2 מיליון ₪, מהם 317,000 דולר ו-12,700 ₪ .
    5. לטענת התובעת הסך של 100,000 $ שהופקד ביום 2.5.14 בידי התובעות הוא אותו סכום ששולם ביום 20.8.14 לאלפרדוס. הסכום לא שולם פעמיים כפי שהנתבעת מנסה לטעון בחוסר תום לב וממילא לסכומים אלו אין כל קשר להתחשבנות בין התובעות לבין הנתבעת.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה:

1. לטענת הנתבעת ההתקשרות בעסקה לרכישת תחנת הקמח אלפרדוס נעשתה ביוזמת שינטרקו ובעל השליטה בה שלום חתוכה (להלן:"שלום") לטענת הנתבעת במסגרת המו"מ לקראת ההסכם הוסתרו מהנתבעת פרטים מהותיים אודות העסקה, פרטים שאילו היו נמסרים לה כפי שצריך היה להיעשות לא היתה הנתבעת מתקשרת בעסקה.
2. לטענת הנתבעת בכל הנוגע לתשלום תמורת התחנה, היא שילמה אף יותר מכפי חלקה.
3. בכל הנוגע להוצאות הנטענות, הרי שהוצאות אלה נגרמו בגלל התנהלותה של התובעת ובגלל מחלוקות ישנות שהיו בינה לבין בעלי הטחנה.
4. לטענת הנתבעת, מעבר להעברה הבנקאית שפורטה בכתב התביעה, בסך 1.5 מיליון ₪, היא העבירה לתובעת, בגין רכישת הטחנה והציוד, בשלושה מועדים שונים, סך מזומן שהצטבר ל-417,000 דולר המהווים 1,541,060 ₪ ועוד 12,700 ₪ ובסך הכל 1,553,760 ₪. בנסיבות אלו, התובעות הן אלה שצריכות להשיב לנתבעת סך של 446,260 ₪ בערכי קרן. ולפיכך מוגשת התביעה שכנגד נגד התובעות.
5. לטענת הנתבעת מצוי בידיה אישור התובעת על קבלת הסכומים האמורים וכן מכתב של התובעת מיום 26.10.16, בו מאשר בעל השליטה בתובעת, מר שלום חתוכה, בחתימתו, כי קיבל בתאריך 20.8.14 סך של 100,000 $. כמו כן הוא מאשר, כי ביום חתימת ההסכם נמסר לו גם סכום של 217,000 $+ 12,700 ₪ בעבור הרכישה להשלמת הסכום הקבוע בהסכם.

טענות התובעות בבקשה

1. לטענת התובעים. זיאדנה הודח להעיד עדות שקר ע"י הנתבעת במהלך הדיון.
2. לאחרונה פנה זיאדנה לשלום חתוכה (להלן: "שלום") בשיחת טלפון שהוקלטה ע"י שלום ולטענת שלום שיחה זו מוכיחה את צידקת טענות התובעים ומפריכה את טענות הנתבעת.
3. התובעים צירפו לבקשתם את תמליל ההקלטה וציטטו בגוף הבקשה חלקים מהתמליל שלהבנתם תומכים בגירסתם ומפריכים את גירסת הנתבעת.
4. לטענת התובעים ההקלטה מוכיחה כי הסכום של 1.2 מיליון ₪ במזומן, ששולם לזיאדנה, עבור טחנת הקמח אלפרדוס, שולם בנוסף למחיר העסקה הקבוע בהסכם של 5.8. מיליון ₪, ולא כחלק מהעסקה, כטענת הנתבעת.
5. כן מוכיחה ההקלטה כי הנתבעת הדיחה את זיאדנה לעדות שקר בהליך.
6. לטענת התובעים, בהתאם לפסיקה ולדין, יש לאפשר להם לצרף את הראיה, שהגיעה לידיהם רק בשלב זה, שכן יש בה כדי לתרום לגילוי האמת.

טענות הנתבעת בבקשה.

1. לטענת הנתבעת יש לסלק את הבקשה על הסף מהטעם לפיו התובעים צירפו את הראיה לבקשה ואף ציטטו מתוכה, בטרם התיר להם בית המשפט, לצרף את הראיה.
2. בנוסף טוענת הנתבעת כי אין בהגשת התמליל כדי לתרום לחקר האמת וכי משקלה של ההקלטה הינו דל שכן לא ניתן לדלות מהתמליל למה התכוון זיאדנה בדבריו.
3. לטענת הנתבעת, יגרם לה נזק ראייתי ניכר באם תותר הגשת הראיה ויינתן לתובעים יתרון דיוני בלתי מוצדק.
4. עוד טוענת הנתבעת, כי הגם שמדובר בטענה שהעלתה התובעת כל העת, לא נחקר עליה זיאדנה בחקירתו הנגדית.

דיון והכרעה

1. לפניי בקשת הנתבע להוספת ראיה, זאת לאחר שהסתיים שלב הבאת ההוכחות ואף נשמעו סיכומי הצדדים.
2. בתי המשפט דנו לא אחת בבקשות מסוג זה וקבעו כי בתנאים מסוימים ובנסיבות מסוימות בית המשפט יאשר הגשת ראיות נוספות אף בשלבים מאוחרים של ההליך ואפילו בשלב ערעור על פסק דין.

משמעות צירוף הראיה לבקשה בלא נטילת רשות

1. התובעים צירפו לבקשתם לצירוף ראיה את התמליל (הראייה שהם מבקשים לצרף) ואף ציטטו מהתמליל בגוף הבקשה, לטענת הנתבעת יש לסלק את הבקשה על הסף מטעם זה בלבד.
2. ברעא 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ נקבע לעניין זה:

"המבקש להסתמך בטענותיו בפני ערכאת הערעור על ראיה שלא הייתה בפני הערכאה הדיונית נדרש להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות באופן הקבוע לשם כך בדין ..... כל עוד אין החלטה שיפוטית המתירה את הגשת הראיות הנוספות, אין בעל הדין רשאי להסתמך עליהן בטיעוניו. על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92 הנזכרת, בקשה להבאת ראיה נוספת "תציין עיקר מהותה של הראיה בלי לצרפה..." (סעיף 1 להנחיה). הנחיה זו מבקשת לאזן בין הצורך שלא לחשוף את בית המשפט לראיה שטרם הוחלט שיש לקבלה לבין הצורך ליתן לבית המשפט מושג על טיב הראיה שצירופה מבוקש, וזאת לצורך הכרעה בבקשה להבאת הראיה. מולטילוק לא פעלה כנדרש ממנה. אף אם אניח כי צירוף ראיה לבקשה להבאת ראיות נוספות במעטפה חתומה הינו תקין, הרי מולטילוק לא הסתפקה בכך. כאמור, בגוף הבקשה להבאת ראיה נוספת שולב צילום של החלק הרלוונטי בכתבה. למעשה, ניתן לומר כי מולטילוק צירפה את הראיה הנוספת לבקשה, בניגוד לנוהל הנדרש לפי הנחיית הנשיא. הכנסת הכתבה למעטפה חתומה, כאשר כל החלק הרלוונטי ממנה מופיע כצילום בגוף הבקשה להבאת ראיה, הינה בבחינת התחכמות ועולה כדי חוסר תום לב. כאמור, מולטילוק אף הגדילה לעשות והתייחסה בטענותיה בגדר בקשת רשות הערעור לראיה שצירופה התבקש. אין מדובר באזכור כללי של העובדה שהוגשה בקשה להבאת ראיה נוספת ושל טיב הראיה. בבקשה לרשות ערעור הביאה מולטילוק ציטוטים מן הכתבה, תוך הדגשת המילים, והתייחסות למשמעות העולה לשיטתה מדבריו של בולקיה. התנהלות דיונית זו הינה חמורה ומחייבת תגובה שיפוטית ראויה. מן הראוי שלא להיענות לבקשה להבאת ראיה נוספת ולא להתייחס לחלקים בבקשה לרשות ערעור הנסמכים על הראיה הנוספת"

ובתצ (מרכז) 8425-09-17 אברהם רוקח נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

"יש להצר על כך שהמבקשים בחרו לצרף לבקשה את הראיות שמבוקש לצרף, ולא הסתפקו בכך, אלא שציטטו חלקים נרחבים מהן בגוף הבקשות. אמנם האיסור על ציטוט וצירוף ראיות נובע מהנחיית נשיאת בית המשפט העליון על צירוף ראיות לבקשה להוספת ראיות בגדר ערעור (הנחייה 7 (ב) (1) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010), אולם ההיגיון שבה שריר ותקף גם בענייננו. במידה רבה עושים המבקשים דין לעצמם, מצרפים את הראיות שהם עותרים לקבל אישור לצרפן, ועלולים לעקר את הבקשה מתוכן (ה"פ (ת"א) 31428-04-12 שמעון הראל נ' צבי אורן [פורסם בנבו] (29.7.2013)). אמנם בית המשפט יכול וצריך להתעלם מראיות בלתי קבילות, אך אין מקום להעמידו מראש באפשרות שיצטרך לעשות כן.

ובהפ (ת"א) 31428-04-12 שמעון (מוני) הראל נ' צבי אורן נקבע:

לסיום יש להתייחס – בחומרה – לעובדה שהראיות צורפו לבקשה. הצירוף מהווה ניסיון לעקר מתוכן את עצם הגשת הבקשה, כיוון שהמבקשים נטלו לעצמם את החירות לצרף את הראיות ולהכניסן לתיק בית המשפט. התנהלות זו נוגדת את ההלכה המושרשת לפיה בקשה לצירוף (או להוספת) ראיה תיעשה מבלי לצרף את הראיה ומבלי לצטט מתוכה. המשיבים הפנו, בהקשר זה, לפסקי דין אחדים, ובהם רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] מיום 12.1.2010 ורע"א (י-ם) 35854-04-11 חברת גוש 30048 חלקה 53 בע"מ נ' שמואל אפוטה [פורסם בנבו] מיום 20.6.2011. "

1. במקרה שלפני, די בצירוף התמליל לבקשה לצירוף ראיה, תוך ציטוט קטעים ממנו, בגוף הבקשה, מבלי שניתנה לכך אישורו של בית המשפט, כדי לדחות את הבקשה על הסף, אולם לא אסתפק בטעם זה, ואתייחס גם לנימוקי הבקשה לגופה.

המתווה הנורמטיבי לעניין צירוף ראייה

1. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א (י-ם) 7577/09 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' ביטוח ישיר - חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, מיום 12.5.09), כדלקמן:

"על פני הדברים, לאור מטרת ההליך המשפטי, זכותו של אדם ליומו בפני בית המשפט, ביחד עם השאיפה לחקר האמת, מן הראוי, כי יגברו על המכשול הפרוצדוראלי.

על פי גישה עקרונית זו, גם אם באופן פורמאלי, אכן, תם שלב הראיות, יש להתיר את הגשת הראיות הנוספות.

כבר נפסק בעבר, ודברים אלה צוטטו עשרות ומאות פעמים (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477, 479):

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה".

אני ער לכך, כי בצד פסקי הדין, אשר מעלים על נס את אותם אינטרסים וזכויות שהוזכרו לעיל, נאמר בפסיקה, כי "אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר" (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, [פורסם בנבו], ניתן ביום 31.8.06).

....

כאשר דן בשאלה בה אנו עוסקים, אמר כב' השופט - כתוארו אז - ד"ר מישאל חשין, בלשונו הציורית, את הדברים הבאים (ע"א 570/90 רוזין נ' בן-נון פ"ד מו (3) 738, 742):

"אומנם כך הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד. ויכולת הפניה לבתי המשפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל.

כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור להגישן ב'חבילה אחת' – כך ולא בתפזורת, זעיר פה זעיר שם."

כפי שניתן לראות, הטעם העומד בבסיס פסיקה זו, הוא הפגיעה, אשר עלולה להיגרם, אם תיענה כל בקשה להגשת ראיות באיחור, פגיעה בסדר הטוב של הדיון המשפטי הספציפי, בתיק קונקרטי, בפרט, ובדיונים בבית המשפט, ככלל.

טעם חשוב נוסף הוא, כי הצגת ראיות בשלב מאוחר, לאחר שהצד שכנגד כבר הגיש את הראיות מטעמו, וטען את טיעוניו, עלולה להפר את האיזון העדין שבין הצדדים, איזון אשר עליו מושתתת השיטה האדוורסרית, שהיא – כך מקובל לחשוב – עומדת ביסוד סדרי הדין, בשיטת המשפט הישראלית (מבלי לגלוש מעבר לתיק זה, אעיר, כי בספרות המשפטית החדשה, אשר עוסקת בסדרי הדין, מוצגת תמונה מורכבת יותר, אשר על פיה, כלשון הפרק השני בספרו של ד"ר דודי שוורץ, סדר דין אזרחי : חידושים, תהליכים ומגמות (קרית אונו, תשס"ז), עמ' 47 ואילך, המצב היום הוא זה: "כרסום בשיטה האדוורסרית ואימוץ יסודות מהשיטה האינקוויזיטורית").

אולם, יש לזכור ולשנן לכל ציבור המתדיינים, כי סדר אינו חזות הכול, ועדיין, לפי השקפתי ואמונתי, כשופט היושב על מידין, החתירה לאמת היא היא מטרתו של ההליך השיפוטי.

אם תיטול את האמת, או תגרע מכוחו של בית המשפט לבררה, תוצאות פסק הדין לא תהיינה נכונות. במצב זה, מה הטעם בכל ההליך השיפוטי?!

בראשית קום המדינה, נאמר על ידי נשיא בית המשפט העליון, תוך פרפראזה של מילות תפילת שחרית: "אמת ויציב – אמת עדיף" ( כבוד הנשיא, השופט ד"ר משה זמורה, בע"א 376/46 אהרון רוזנבאום נ' שיינה מרים רוזנבאום, פ"ד ב 235, בעמ' 254, פיסקה 32, בין האותיות א-ב). בקל וחומר, ניתן לומר: "אמת וסדר – אמת עדיף".

1. עוד קולעים לעניינו הדברים בת"א (שלום ת"א) 4224-09-12 ו.ג נ' החקלאית -אגודה שיתופית לביטוח ולשירותים וטרינריים (פורסם בנבו, 07.02.2017):

"הכלל בעניין הגשת ראיות על ידי בעל דין, ידוע. על בעל דין להגיש את ראיותיו לבית המשפט ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות. כך לדוגמא, קבע בית המשפט העליון בע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (5.7.92):

"...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר ? "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג) .

אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. "

עוד ר' למשל: רע"א 2370/12 מנחם קורן נ' חיפה כימיקלים בע"מ [פורסם בנבו] (31.10.12); רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ [פורסם בנבו] (30.7.02); ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (2.3.93).

כפי שנקבע בפסיקה, בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת (האם היא 'פשוטה' וטכנית, שאז יטה בית המשפט להתירה), השלב אליו הגיע המשפט והאם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר.

.....

מטרת ההליך המשפטי, היא החתירה לאמת, והשאיפה היא לעשות כן היא תוך ניהול הליך ענייני והגון ומתן הזדמנות לכל אחד מהצדדים להציג את גרסתו באופן השלם ביותר הכל כמובן בגבולות הדין וסדרי הדין שחשיבותם לא מבוטלת. בשקלול משקלם של המהות למול הפרוצדורה, לטעמי, בדרך כלל, ידה של המהות על העליונה ובלבד שאין בכך כדי לגרום עוות דין ופגיעה בצד שכנגד ותוך שקילת כל מקרה לנסיבותיו."

מהכלל את הפרט.

1. מעיון בתמליל שנחשף לפני, בניגוד לדין, לא שוכנעתי כי מדובר בראייה משמעותית וחיונית שיש בה לתרום לשם עשיית הצדק, או כדי לשנות את תוצאות המשפט, שכן מדברי זיאדנה בתמליל לא עולה המסקנה שאותה מבקשים התובעים ללמוד.
2. הדברים בתמליל המתייחסים לתשלום של 1.2 מיליון ₪, סכום כי אין ספק כי שולם לזיאדנה, נאמרים בתמליל בעיקר ע"י שלום ומושמים בפיו של זיאדנה, אולם לא ניתן להסיק מתשובות זיאדנה, באופן חד משמעי על מטרת התשלום והאם תשלום זה שולם בנוסף למחיר העסקה, נהפוך הוא התמליל מלמד, כי הצדדים כולם העלימו מבית המשפט את פרטי העסקה כפי שהייתה בפועל.
3. זאת ועוד, אין מדובר בראייה טכנית פשוטה, אלא, בתמליל שאם תותר הגשתו, יהיה צריך לחדש את הדיון במשפט, כאשר פסק הדין מצוי בשלבי כתיבתו הסופיים, ובמקרה כזה, יהיה צורך לאפשר את חקירתם המחודשת של זיאדנה ושל שלום ולאפשר הגשת סיכומים משלימים לאחר חקירותיהם.
4. עוד יש לציין כי זיאדנה שנחקר בחקירה נגדית בבית המשפט, כאשר סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪ הייתה אחת מהפלוגתאות שהיו שנויות במחלוקת, כלל לא נחקר על סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪, כך שגם מסיבה זו אין מקום להתיר את הצגת הראייה בשלב מאוחר זה.
5. לפיכך, בהביאי בחשבון את כל השיקולים שפורטו לעיל, לרבות צירוף התמליל לבקשה בטרם ניתנה רשות להוספת ראייה, הבקשה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.

5129371

54678313

ניתנה היום, ו' ניסן תש"פ, 31 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.