1. לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני - על דרך עיקול עצמי - שניתן ביום 23/1/18 במעמד צד אחד, ביחס לכספי יתרת התמורה המגיעים למשיבה בגין רכישת יחידות משרדים בפרויקט מסחר ומשרדים "יוסף סנטר" ברחוב דרך הדרום 9 קריית גת (להלן: "הפרויקט") שנרכשו על ידי המבקשים.

הרקע:

2. המבקשים רכשו מהמשיבה שהקימה את הפרויקט יחידות משרדים כדלקמן:

המבקשת 1 רכשה מהמשיבה משרדים בשטח כולל של 246 מ"ר על פי שני הסכמי מכר, מיום 24/3/15 ומיום 14/12/15, המבקשת 2 רכשה מהמשיבה משרדים בשטח כולל של 98 מ"ר לפי הסכם מכר מיום 26/3/15 והמבקשת 3 רכשה מהמשיבה משרדים בשטח כולל של 69 מ"ר לפי הסכם מכר מיום 26/3/15.

מועדי המסירה לפי שלשת ההסכמים נקבע לחודש ספטמבר 2016.

התביעה במסגרתה הוגשה הבקשה לצו עיקול זמני הינה תביעה לפיצוי בגין איחור במסירת החזקה במשרדים לידי המבקשים אשר ביקשו לעקל בידיהם את יתרת התמורה בסך 850,000 ₪.

טענות המבקשים:

3. במסגרת "בקשה דחופה למתן סעד זמני מסוג עיקול עצמי ו/או הפקדת כספים בקופת בית המשפט", טענו המבקשים כי בטרם החתימה על ההסכמים, הדגישו בפניהם נציגי המשיבה כי לפרויקט כבר ניתן היתר בניה ולפיכך לא צפוי עיכוב במסירת החזקה של המשרדים. זמן קצר לאחר החתימה על ההסכמים התברר למבקשים כי עבודות הבניה בפרויקט הופסקו למשך חודשים רבים בשל רצון המשיבה לפעול לקבלת אישור לבניית קומה נוספת או לשינוי היתר הבניה שהיה ברשותה.

לטענת המבקשים, בהסכמת המשיבה ההתחשבנות בין הצדדים הוקפאה עד לקבלת טופס 4. בפועל, כך לטענתם, תעודת גמר המאפשרת אכלוס המשרדים נתקבלה רק ביום 26/11/17, באיחור של למעלה מ-14 חודשים.

לטענת המבקשים, משחלף מועד המסירה, הם פנו למשיבה בדרישה לקבלת הפיצוי בהתאם לקבוע בהסכמי המכר ובחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"), המחייבים תשלום פיצוי מדי חודש בחודשו אך דרישתם נדחתה. לטענתם, במהלך המשא ומתן לקבלת הפיצוי מול מנהל החברה, מר גד נפתלי (להלן: "מר נפתלי") הטיח בהם מר נפתלי כי ככל שלא יסכימו להצעתו לפיצוי, הוא יביא לסגירת החברה בהליך של פשיטת רגל ואיים עליהם כי "יישארו ללא המשרדים" . עוד ציין בפניהם מר נפתלי כי לחברה אין נכסים וכי המבקשים לא יוכלו להיפרע ממנה. בנוסף, טוענים המבקשים, כי מר נפתלי ומר אורן, נציג המשיבה ששיווק את הפרויקט, ציינו בפניהם כי החברה הפסידה בפרויקט 3 מיליון שקלים ולכן אין בידה לעמוד בתשלום הפיצויים בהתאם לחוק המכר ולהסכמי מכר. המבקשים טוענים כי המשיבה אף ביקשה להימנע מהעברת סכומי המקדמות הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין לרשויות המס בטענה כי המשיבה הפסידה בפרויקט ואף בקשה זו הגבירה את החשש לביצוע התשלום הנותר ללא הסדר ביחס לפיצוי בגין האיחור במסירה.

המבקשים מציינים כי הסכמתם לבצע את יתרת תשלומי התמורה כנגד ערבות אישית של מר נפתלי לתשלום הסכומים שיפסקו על ידי בית המשפט, סורבה, ואף בשל כך הם חוששים כי אין בידי המשיבה לעמוד בתשלום פיצוי למבקשים בגין האיחור במסירת החזקה.

טענות המשיבה:

4. לטענת המשיבה, איחור במסירת החזקה במשרדים נעוץ ב"נסיבות מצדיקות", הפוטרות אותה מחובת הפיצוי למבקשים. לטענתה, במהלך בניית הפרויקט, עקב מספר גורמים שהמשיבה לא ידעה ולא יכלה לדעת עליהם במועד חתימת ההסכמים עם המבקשים ולא יכלה למנוע אותם למרות מאמציה הסבירים, חלו עיכובים בתהליך הבניה.

מבין הנסיבות המצדיקות, מפנה המשיבה בראש ובראשונה לעיכוב בקבלת ההיתרים. לטענתה, במועד ההתקשרות אחזה המשיבה בהיתר לביצוע עבודות ביחס לקומת קרקע (שניתן עוד ביום 6/7/14) אולם טרם ניתן היתר סופי לביצוע עבודות הבניה ביחס לקומה א' – קומת המשרדים. לטענתה, התכניות לשתי הקומות הוגשו יחד ומראש אך על אף מאמציה של החברה ההיתר לקומה א' עוכב. לטענת המשיבה, מועד המסירה נקבע ל-9/16 נוכח ציפייתה הלגיטימית כי היתר הבניה של קומה א' יינתן מידית. בפועל, לטענת המשיבה, היתר כללי לפרויקט נתקבל ביום 6/9/17, טופס 4 התקבל ביום 17/9/17 ותעודת גמר התקבלה רק ביום 26/11/17.

הגורם הנוסף לעיכוב במסירת החזקה המהווה לשיטת המשיבה "נסיבות מצדיקות" הינו התנערות עירית קריית גת מהסדר החניות ביחס לפרויקט. לטענתה, העיריה חזרה בה מההסדר וגרמה לאיחור ניכר בלוחות הזמנים עליו הסתמכה המשיבה. עוד טוענת המשיבה כי העיריה התנהגה בזהירות והתנהלה מולה בעל פה ורק ביום 4/4/17 נדרשה המשיבה בכתב לחתום על הסכם החניות.

הגורם השלישי לעיכוב בלוחות הזמנים של המשיבה הינו, לשיטתה, דרישת חברת חשמל להקמת חדר טרפו. לטענת המשיבה, היא לא נדרשה על ידי חברת החשמל לבנות חדר טרפו כתנאי להיתר לקומת קרקע אך כאשר נתבקש האישור לקומת המשרדים, העלתה חברת החשמל הדרישה להוספת חדר טרפו. משכך, המשיבה נאלצה להוסיף חדר טרפו ולקבל היתר בניה חדש לפרויקט אך בשל התנערות העירייה מהסדר החניות סירבה העיריה ליתן לחברה היתר בניה וכך נגרם העיכוב לפרויקט אשר מנע עד חודש ספטמבר 2017 את קבלת ההיתר וטופס 4 לכל שטחי פרויקט על אף שבנייתו הסתיימה זה מכבר.

בשל "נסיבות מצדיקות" אלו שאינן בשליטתה, טוענת המשיבה כי איחור במסירת החזקה לידי המבקשים אינו מזכה אותם בפיצוי כלשהו.

עוד טוענת המשיבה, כי בניית היחידות שנמכרו למבקשים הושלמה לפני למעלה משנה אך לא ניתן אישור האכלוס לבניין. לטענתה, המבקשים אשר רכשו את יחידות המשרדים בצורת מעטפת, הוזמנו ביום 17/7/17 להתחיל בעבודות הגמר וההתאמה הנדרשות על מנת לנצל את פרק הזמן עד לקבלת אישור האכלוס אך המבקשים (למעט המבקשת 1) לא נענו להצעה זו, תוך הפרת חובת הקטנת הנזק החלה עליהם.

באשר לסכום התביעה, טוענת המשיבה כי אינו מבוסס וכי חלף הבדיקה מול המתווכים לעניין גובה דמי השכירות היה על המבקשים להגיש חוות דעת שמאי. בנוסף, טוענת המשיבה כי דרישת המבקשים לפיצוי מוסכם בגובה 10% מסכום העסקה הינה כפל פיצוי לו אינם זכאים. כמו כן, מציינת המשיבה כי המבקשות 1-2 אינן זכאיות לפיצוי בגין עגמת נפש בהיותן חברה בע"מ.

בנוסף, טוענת המשיבה כי הבקשה המפנה לסירוב מר נפתלי לערוב ערבות אישית להתחייבויות המשיבה, הוגשה בידיים לא נקיות, שכן ערבות אישית של מר נפתלי ניתנה עוד במעמד ההתקשרות עם המבקשים. כן טוענת המשיבה כי אישורי מס שבח נתקבלו והמבקשים מודעים לכך אך בוחרים להסתיר זאת בבקשתם.

עוד טוענת המשיבה כי הינה חברה פעילה שמצבה הפיננסי יציב, כי הינה הבעלים של זכויות במקרקעין שנבנו בפרויקט בשווי לא מבוטל וכי אין לה חובות, נושים, נכסים מעוקלים או התחייבויות שאין ביכולתה לעמוד בהן. כמו כן, מציינת המשיבה כי מנהלה, מר נפתלי, ערב אישית להתחייבויותיה ויש להתחשב גם ביכולותיו הכלכליות להערכת אלו של החברה.

המסגרת הנורמטיבית:

5. בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד, מחזירה את הדיון הראשוני על כנו במובן זה שהנטל לשכנע בצדקת הצו מוטלת על המבקש, כמו גם בסעדים הזמניים הנוספים בהם מוזמן המשיב לדיון בבקשה בתוך פרק זמן קצוב כחלק משגרת מתן הצו הזמני במעמד צד אחד. הנטל רובץ, אפוא, לפתחם של המבקשים גם במסגרת בקשה לביטול עיקול.

התנאים למתן צו עיקול זמני קבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ואלו הם:

1. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)
2. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב)
3. מאזן הנוחות ומידתיות (תקנה 362(ב)(1)
4. שיקולי יושר, לרבות תום לב ושיהוי (תקנה 362(ב)(2).

דיון והכרעה:

6. לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש בתיק זה ולאחר ששמעתי חקירות הצדדים וסיכומי באי כוחם, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיקול זמני, על דרך של עיקול עצמי, להתקבל וכי יש להותיר את צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד על כנו.

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה:

7. בשלב זה כל מה שעל מבקש העיקול להוכיח הוא כי תביעתו העיקרית אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. אין צורך בשלב זה של הדיון להגיע להכרעות בדבר צדקתו של מי מהצדדים והערכת סיכויי התביעה אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי התביעה גופה (רע"א 1379/16 נופי נ' נופי (פורסם במאגרים, 03.04.2016 פסקה 4 והאסמכתאות שם).

ההלכה היא כי לצורך הוכחת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לא נדרש שהמבקש ישכנע במידה הנדרשת לשם הכרעה סופית אלא די בכך שיציג ראיות אשר אם תוכחנה, יקימו סיכוי סביר שתביעתו תתקבל (רע"א 5095/93 ארבן נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח פד"י מט(1), 730).

תוך בחינת סיכויי התביעה, יש להתייחס בשלב זה גם לטענות ההגנה ומבלי לצלול לעומקן, לבחון האם יש בהן כדי להחליש באופן ניכר את הסיכוי כי בסופו של יום תתקבל התביעה.

"בבוא בית המשפט להחליט, כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות, המעמידות את הנטען שם בספק ניכר..."

(ראו רע"א 490/86 יונה נ' מקמילן פד"י מ(4), 115)).

8. בענייננו, סעיף 3ג' להסכם המכר הזהה בנקודה זו לשלשת המבקשים קובע כדלקמן:

"החברה תמסור לרוכש את החזקה בנכס, לאחר השלמת בנית מבנה והנכס כאמור וקבלת טופס 4, במועד הנקוב בנספח א' הנ"ל..."

נספח א' קובע כי מועד המסירה הצפוי הינו 18 חודשים מיום חתימת ההסכם וזאת בכפוף לסעיף 5א' הקובע כי:

"... ... ... לפיכך מוסכם ומותנה בין הצדדים כי תקופת הבנייה והמועד למסירה הנ"ל ניתנים להארכה ו/או דחייה על ידי החברה – מפאת הוראות כל חוק, תקנה או מצב מלחמה או גיוס כללי, שביתות ו/או השבתות כלליו בענף הבניה ו/או בפועלי בנין ושאר גורמי ייצור שלא ניתן לחזות מראש או שאין באפשרות החברה למנוע ו/או סיבות משקיות אחרות שלא היו קיימות בעת חתימת הסכם זה ו/או איחור בהשלמת המערכות הראשיות הנ"ל ע"י גורמים שמחוץ לחברה, ובכפוף לנאמר בסעיף 4ב'(3) לעיל וכן כל גורם אחר שלא ניתן לחזותו או שאינם בשליטת החברה או שאין באפשרות החברה למנועו (להלן: "נסיבות מצדיקות") ובלבד שהאיחור או העיכוב אינם נובעים ממעשה או מחדל של החברה ו/או מי מטעמה. על אף האמור לעיל מוסכם בין הצדדים, כי עיכובים, אשר החברה יכלה למנוע ו/או לקצר, לא ייחשבו כנסיבות המצדיקות איחור במסירה, בכל מקרה.

סעיף 5ב' מאפשר לחברה לדחות מועד המסירה למשך התקופה בה נמשכות הנסיבות המצדיקות וזאת מעבר לתקופת ה"גרייס" של 60 ימים ממועד המסירה בחוזי.

סעיף 5 ה'(2)-(3) להסכם מתייחסים לפיצוי בגין האיחור במסירת החזקה וקובעים כי:

הצדדים מסכימים, מעריכים וקובעים בזה מראש את סכום הפיצויים שהחברה תהיה חייבת לשלם לרוכש בגין תקופת הפיגור הנ"ל, בהתאם להוראות חוק המכר.

פרט לתשלום על ידי החברה, של סכום הפיצויים המוסכמים שיגיע לרוכש כאמור לעיל, לא יהיה הרוכש זכאי והחברה לא תהיה מחויבת לשלם לרוכש פיצוים ו/או דמי נזק אחרים כלשהם בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף שיגרם לרוכש (אם בכלל) עקב ו/או בקשר עם כל דחייה ו/או על איחור ו/אט כל פיגור בתאריך המסירה כפועל לעומת מועד המסירה שנרשם והוסכם בנספח א'. עלה האיחור על 6 חודשים מעבר לעיכוב בגין הנסיבות המצדיקות, ייחשב הדבר להפרה יסודית של ההסכם על ידי המוכר.

על פי סעיף 5 לחוק המכר -

(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

פיצוי בש

(1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;

(2) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך.

(ב) הפיצויים הקבועים בסעיף זה ישולמו בתום כל חודש בעד אותו חודש; הפיצויים בעד שישים הימים שתחילתם במועד החוזי ישולמו בתום שישים הימים האמורים.

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שנגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו.

9. כאמור, המשיבה אינה חולקת על כך שחל איחור משמעותי במסירת החזקה במשרדים לידי המבקשים. עם זאת, לטענתה, מאחר והאיחור הינו תוצאה של "נסיבות מצדיקות", הרי שהיא פטורה מתשלום פיצוי בגין איחור זה.

10. נטל השכנוע להוכחת קיומן "נסיבות מצדיקות" מוטל על המשיבה. התובע נושא בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של עילת התביעה, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של טענות הגנתו (ראה י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי), ע' 1508). בהיעדר מחלוקת כי חל איחור במסירת המשרדים לידי המבקשים לעומת מועד המסירה הקובע בהסכמי המכר, הרי שהמבקשים עמדו בנטל השכנוע של עילת תביעתם, ועל המשיבה להוכיח כי מתקיימות הנסיבות הפוטרות אותה מתשלום הפיצוי למבקשים.

11. כאמור, המשיבה מונה שלשה גורמים המהווים "נסיבות מצדיקות" אשר מנעו ממנה, לשיטתה, לעמוד במועד המסירה החוזי: עיכוב בקבלת היתר לבניית קומת המשרדים, התנערות העירייה מהסדר החניות ודרישת חברת החשמל לבניית חדר טרפו בקומת המשרדים.

12. ככלל, על הקבלן המתחייב בחוזה למסור חזקה בדירה במועד מסוים, כאשר טרם ניתן לו היתר בנייה להביא בחשבון את פרק הזמן הדרוש לשם קבלת ההיתר ועל יסוד זה עליו לתכנן את מועד המסירה לפי ההסכם. אין הוא רשאי להניח, כדבר מובן מאליו, שהיתר הבנייה יתקבל בלא כל עיכוב (ראו תא (ת"א) 1832/02 ליכטמן דוד יהודה נ' ש.י. ישר קבלנים 1989 בע"מ, תא (י-ם) 4783/02 מירב חברה לפיתוח תוכנות פיננסיות בע"מ נ' פאר תאומים ירושלים 1994 בע"מ (פורסמו במאגרים)).

יתירה מזו, לטענת המשיבה עצמה, שתי הבקשות ביחס לקומת הקרקע ולקומת המשרדים הוגשו בצוותא חדא אך במועד ההתקשרות עם המבקשים ניתן היתר אך ורק ביחס לקומת קרקע ולא לקומת משרדים. משמע, לכאורה, כי כבר במועד ההתקשרות ידעה המשיבה שאחד ההיתרים מתעכב. במילים אחרות העיכוב בקבלת ההיתר ביחס לקומת המשרדים לא רק שהיה צפוי אלא בשלב זה כבר התממש והפך לעיכוב בפועל. בהקשר זה, ההלכה היא כי אין לפרש תניית פטור כך שתחול גם על אירועים שהיו ידועים או צפויים בזמן כריתת ההסכם (ראה ע"א 3402/95 ש.גמליאל נ. ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (פורסם במאגרים) וע"א 345/89 לעיל).

כבר נפסק בפסקי הדין שחלקם הובאו לעיל כי כל קבלן בר דעת אמור להניח כדבר מובן מאליו כי ייתכנו עיכובים בקבלת היתר הבנייה וכי עליו לכלכל את התחייבויותיו מול הרוכשים בהתאם ולא להתחייב מראש למסור את הדירה במועד, מתוך הנחה אופטימית ותלושה מהמציאות, כי לא יחולו עיכובים כלשהם בקבלת היתר הבנייה, תוך הסתמכות עיוורת על תניות פטור כאלו ואחרות.

13. הוא הדין לעניין דרישת חברת החשמל לבניית חדר טרפו. קבלת אישור חברת החשמל אינה אוטומטית ואינה מידית וכחלק מתהליך הבנייה היה על המשיבה לצפותו מראש, ברגע שביקשה לבנות קומה נוספת בפרויקט.

14. באשר לטענת המשיבה כי עיריית קריית גת חזרה בה מהסדר החניות ועד שהגיעה המשיבה להסדר בעניין זה עם העירייה נגרמו עיכובים משמעותיים, הרי שלטענת המשיבה עצמה וכפי שהעיד בחקירתו מר נפתלי, התנהלות העירייה מול המשיבה הייתה בעל פה וכי המסמך היחיד בכתב הקיים בהקשר הזה הינו דרישת העירייה המופנית למשיבה לחתום על הסדר החניות שנשלחה אליה בחודש יולי 2017 – יותר מ-10 חודשים ממועד המסירה החוזי. משכך, נראה כי יקשה על המשיבה להביא ראיות לטענתה כי התנערות העירייה מההסכמות גרמה לשרשרת של עיכובים בלוח הזמנים עליו הסתמכה המשיבה ואשר גרמה בסופו של יום לאיחור ניכר במועד המסירה.

15. מכל מקום, מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי טענת המשיבה לפיה היא פטורה מתשלום הפיצוי למבקשים בגין איחור במסירת החזקה הנובע מ"נסיבות מצדיקות" היא טענה שאינה מעמידה בספק ניכר את עילת התביעה של המבקשים ואין בהן כדי לשנות מהמסקנה כי למבקשים עילת תביעה המצדיקה מתן סעד ביניים שיבטיח כי בסופו של יום יוכלו להיפרע מהמשיבה, ככל שיינתן פסק דין לטובתם.

16. לעניין סכום התביעה, הרי שבשלב זה לא חלה על המבקשים החובה לבסס את סכום התביעה על ראיות של ממש, כגון חוות דעת שמאי, וניתן להסתפק בראיות לכאורה לצורך הערכת גובה דמי השכירות בנכסים בעלי מאפיינים דומים על סמך תוצאות בדיקה מול משרדי תיווך, כפי שבחרו לעשות המבקשים.

17. באשר לטענת המשיבה לפיה ככל שקיים איחור במסירת החזקה הרי שהאיחור הוא עד חודש ספטמבר ולא עד חודש נובמבר 2017 כפי שטוענים המבקשים, שכן בחודש ספטמבר נתקבל טופס 4, הרי שהמדובר במחלוקת סביב פרשנות הסעיף הרלוונטי בהסכם המתייחס למונח "גמר הבנייה" ומחלוקת זו תוכרע במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת הבקשה לביטול עיקול. מכל מקום, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי להשליך בשלב זה על סכום העיקול.

18. הוא הדין לעניין הטענה בדבר כפל פיצוי והדרישה לפיצוי בגין עגמת נפש על ידי המבקשות 1 ו-3 שהינן חברות בע"מ. כבר נפסק כי הדרישה לדמי השכירות אינה שוללת באופן אוטומטי את הדרישה לפיצוי המוסכם (ראו, למשל, ת"א 31817/06-11 מורל נ' גאקי (פורסם במאגרים) ומשכך, אין בטענה זו כדי להשליך, בשלב זה על סכום העיקול. פרשנות הסעיף 5ה'(3) תיבחן במסגרת ההליך העיקרי על ידי המותב שידון בתיק ולא בשלב הדיון בבקשה לביטול צו עיקול. הדברים יפים גם לעניין הטענה לאי זכאות לפיצוי בגין עגמת נפש. היות המבקשות 1 ו-3 חברות בע"מ אינה שוללת באופן אוטומטי את זכאותן לפיצוי זה (ראו ע"א 345/89 נאות דבורה נ' ישראליפט, פ"ד מו(3) 350, 359)) ומשכך סוגיה זו תיבחן במסגרת התביעה העיקרית ואין בטענה זו, בשלב זה כדי להשליך על גובה העיקול.

19. העולה מן המקובץ הוא המבקשים הוכיחו בראיות מהימנות לכאורה כי עומדת להם עילת תביעה נגד המשיבה ואין בטענות המבקשת בטרם נבחנו לעומקן כדי לערער את סיכויי התובענה עד כדי הצדקה לאי מתן סעד זמני.

ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין

20. ההלכה היא כי בכל הנוגע לעיקול זמני תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה הינה ברף הנמוך יותר ביחס ליתר הסעדים הזמניים האחרים כאשר לא בכל מקרה יש להעדיף את קניינו של הנתבע דווקא על פני זכותו הקניינית לכאורה של התובע כפי שהיא מגולמת בתביעתו. על התובע להוכיח, בהקשר זה, כי יתקשה במימוש פסק הדין אם לא יינתן הצו.

21. ראשית, המבקשים הצהירו והעידו בחקירתם הנגדית כי במהלך הפגישה עמם, איים עליהם מר נפתלי כי יביא לפשיטת רגל של החברה והמבקשים "יישארו בלי המשרדים". עוד נטען כי מר נפתלי הטיח בפניהם כי לחברה אין נכסים וככל שתוכרז כפושטת רגל, לא יהיה להם ממה להיפרע.

אמירות אלו לא הוכחשו על ידי המשיבה. לא זו אף זו, המבקשים לא נחקרו על אמירות אלו במהלך הדיון בבקשה לביטול צו עיקול. ההלכה היא כי ויתור על חקירת המצהיר בעניין מסוים כמוהו כהסכמה לתוכן הצהרתו בעניין זה. משכך, נראה כי אין מחלוקת כי האמירות לעניין כוונת מנהל המשיבה להותיר את המבקשים מול שוקת שבורה, ככל שלא יוותרו על זכויותיהם או על חלק מהן, אכן נאמרו. משלא הוכחשה עצם אמירתן ואף לא הכוונה שמאחוריהן, הרי שאין סיבה להטיל ספק בתוכן האמירות ובכוונתן.

הוא הדין לעניין אמירותיהם של מר נפתלי ומר אורן לפיהן החברה הפסידה בפרויקט סכום העומד של 3 מיליון ₪. המבקשים לא נחקרו כלל על אמירות אלו ולא על נסיבות אמירתן. אמירות אלו לא הוכחשו בתצהירו של מר נפתלי ואף לא הוגש תצהיר של מר אורן המכחיש את אשר נטען כי נאמר. משכך, נראה כי אין מחלוקת לעניין עצם האמירה ואף לא באשר לתוכנה או לכוונתה.

העולה מן המקובץ הוא כי המשיבה אינה חולקת ואינה מכחישה את כוונתה להכביד על מימוש פסק הדין, ככל שיינתן בסופו של יום לטובת המבקשים.

22. שנית, ההלכה היא כי הוכחת יסוד ההכבדה יכולה להיות לא רק על דרך הוכחת כוונה להברחת נכסים ולעיתים אף גובה סכום התביעה כשלעצמו עשוי להיות אות לקיומה של הכבדה שעה שהמבקש מראה כי אמצעיו הכספיים של המשיב אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר (לא פורסם, 29.01.2007), רע"א דלק – חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (פורסם במאגרים, 19.03.2006))

בענייננו סכום התביעה עומד על סך 850,000 ₪ ומשלא הוכחש על ידי המשיבה ואף אושר בחקירת מר נפתלי כי לחברה אין נכסים מעבר לזכויותיה בפרויקט עצמו, הרי שמדובר בסכום גבוה ויש בו לכשעצמו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של ההכבדה.

23. שלישית, המשיבה ביקשה להגיש, לעיון בית המשפט ובא כח הצד שכנגד את הצהרת עושר של מר נפתלי, מנהל המשיבה, להוכחת יכולותיו הכלכליות. הגשת אסמכתא למצבו הכלכלי של מנהל החברה אשר אינו בעל דין בתובענה שהוגשה נגד המשיבה לצד אי הבאת כל אסמכתא ליציבות המשיבה עצמה הינה תמוהה, בלשון המעטה.

המשיבה טוענת כי מצבה הכלכלי יציב, כי אין לחובתה שעבודים ולא נכסים מעוקלים – וזאת מבלי להציג ולו בדל של הוכחה לטענות אלו כאשר כל מה שמוגש על ידה זה דו"ח רשם החברות ממנו עולה כי המשיבה הינה חברה פעילה.

ויודגש, הנטל להוכיח את יסוד ההכבדה מוטל לפתחם של המבקשים ואין בתמיהה זו כדי להעביר למשיבה את הנטל להוכיח את יציבותה הכלכלית. עם זאת, אי הגשת אסמכתאות לאיתנותה הכלכלית של המשיבה כאשר אסמכתאות אלו מצויות בשליטתה המלאה של המשיבה והיה בהגשתן כדי להפריך בנקל את טענות המבקשים בעניין היעדר יכולת כלכלית של המשיבה לצד הגשת הצהרת עושר של מנהל המשיבה, מעלה סימני שאלה רבים.

24. באשר לטענת המשיבה כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של מר נפתלי וזאת בהיותו ערב בערבות אישית להתחייבויות המשיבה, אינני מוצאת בשלב זה לייחס משמעות לטענה זו. למשיבה אישיות משפטית נפרדת ולמר נפתלי עומדות מלוא ההגנות מכוח דיני ערבות ואלו אינן משליכות על הוכחת יסוד ההכבדה בכל הנוגע למשיבה עצמה.

25. העולה מן המקובץ הוא כי נוכח סכום התביעה, ואמירות מנהל המשיבה לעניין היעדר נכסים לטובתה, הפסדי עתק בפרויקט נשוא התביעה וכוונתו להותיר את המבקשים מול שוקת שבורה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות בקשה זו עלה בידי המבקשים להוכיח ברף הנדרש קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של יסוד ההכבדה.

ניקיון כפיים ומאזן הנוחות:

26. המשיבה טענה לחוסר ניקיון כפיים מצד המבקשים המתבטא בכך שהסתירו מבית המשפט כי ערבות אישית של מר נפתלי לקיום התחייבויות המשיבה ניתנה עוד בשלב ההתקשרות עמם וכי הסתירו מבית המשפט עובדת קבלת אישור מס שבח. עוד טענה המשיבה כי המבקשים בסירובם להתחיל בעבודות התאמה במשרדים מפרים את החובה להקטנת נזקיהם.

27. באשר להתחייבות אישית של מר נפתלי, המבקשים לא הכחישו בחקירתם כי זו ניתנה וצורפה להסכמי המכר. עוד העידו כי לאורך ההתכתבות בין הצדדים עמדו על אישור ההתחייבות אך לא קיבלו כל התייחסות לדרישתם זו. מכל מקום, אינני מוצאת פגם העולה כדי חוסר תום לב בטענת המבקשים כי דרישתם למתן ערבות אישית או אישור ערבות אישית שניתנה זה מכבר, לא נענתה.

28. לעניין אישורי מס שבח, הרי שבסעיף 79 לבקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד צוין מפורשות כי האישורים הוצגו למבקשים במהלך הליך הגישור ומשכך, דין טענת המשיבה לעניין זה להידחות.

29. באשר לטענה בדבר אי הקטנת הנזק, הרי שאף היא תידון במסגרת התביעה ותוכרע בהתאם לממצאים שייקבעו ואין בה, בשלב זה, כדי לשנות מהמסקנות לעניין מתן צו עיקול זמני.

30 לעניין מאזן הנוחות, ההלכה היא כי שני המרכיבים – סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות – מהווים "מקבילית הכוחות", וההכרעה בשאלת מתן הסעד הזמני תיפול לאחר איזון ושקלול שני המרכיבים הללו (ראו רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (פורסם במאגרים (21.4.09)).

לעניין האיזון בין שני המרכיבים נקבע ברע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (פורסם במאגרים) כי:

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש וראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תדחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות, וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע"

31. בענייננו, בנוסף לסיכויים של ממש של המבקשים לזכות בסופו של יום בתביעתם, אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן הפגיעה בהם ככל שלא יינתן הצו עולה עשרות מונים על הפגיעה במבקשת ככל שהצו יינתן מאחר ומדובר ביתרת התמורה המגיעה למשיבה על פי הסכמי המכר וככל שבסופו של יום יימצא כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי, זו תועבר לידי המשיבה.

32. טענת המשיבה לפיה קיים חשש כי בסופו של הליך היא זו שלא תוכל להיפרע מהמבקשים מאחר והמדובר באנשים פרטיים ובסכומים לא מבוטלים, אין בה ממש, שכן זכויות המבקשים במשרדים עצמם מהוות בטוחה מספקת ליכולת המשיבה להיפרע מהמבקשים, ככל שתידחה תביעתם. בהקשר זה יצוין כי כבר במסגרת הבקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד, הביעו המבקשים נכונות מלאה להפקיד מלוא סכום העיקול בקופת בית המשפט וחזרו על נכונותם זו אף במהלך הדיון בבקשה לביטול צו עיקול.

33. ביתר הטענות הצדדים לא מצאתי ממש.

34. העולה מן המקובץ הוא כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם והוכיחו בראיות מהימנות לכאורה כי מתקיימים בעניינם המבחנים למתן צו עיקול זמני.

35. זה המקום להדגיש כי כל הקביעות בבסיס החלטה זו הינן קביעות לכאורה בלבד שנקבעו במלוא הזהירות בהתחשב באופיו של ההליך שלפניי ובשלב בו מצוי בירור התובענה. כוחן של הכרעות אלו יפה לצורך הבקשה שלפניי ואין בהן כדי לקבוע מסמרות לעניין התובענה לגופה אשר עתידה להתברר בפני מותב אחר.

36. משכך, הנני מורה כי צו עיקול על דרך עיקול עצמי אשר ניתן ביום 23/1/18 במעמד צד אחד יוותר על כנו.

37. המשיבה תשלם את הוצאות המבקשים בגין הגשת בקשה זו בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ח, 05 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.