חיוב עורך-דין בהוצאות אישיות לאוצר המדינה.

1. ביום 26.2.2020 התקיים דיון ההוכחות בתיק זה. ההחלטה על קיום הדיון ניתנה ביום 30.5.2019 ונקבע בה שהדיון יחל בשעה 11:00 ויישמעו בו הוכחות וסיכומים בעל פה.
2. הדיון החל בעיכוב מסוים והתובע אף נשלח להסדיר את תשלום המחצית השניה של האגרה לאחר שלא פעל לעשות כן מבעוד מועד. בטרם החל הדיון אמר ב"כ התובע שיש לו דיון אחר בשעה 11:45 אך הובהר לו כי הדיון הקבוע כאן יתקיים כסדרו.
3. בדיון נשמעו עדויות התובע והנתבע ולאחריהן אמורים היו להישמע סיכומי הצדדים, אלא שב"כ התובע שב ומסר כי קבוע לו דיון לשעה 11:45 באולם סמוך.
4. בית המשפט הבהיר כי על הסיכומים להישמע לאלתר, ועל כן איפשר לב"כ התובע לצאת לאולם הסמוך על מנת להודיע שהוא מתעכב, תוך שברור כי בית המשפט נותר על כסאו וממתין לו. ב"כ התובע יצא – ולא חזר.
5. בחלוף כ-20 דקות, כאשר הסתבר הן מב"כ הנתבע והן מהתובע עצמו כי ב"כ התובע מנהל דיון באולם הסמוך, ניתנה החלטה המורה לב"כ התובע לנמק מדוע לא תדחה התביעה בשל נטישתו את האולם באמצע הדיון ומדוע לא יחויב באופן אישי בהוצאות לאוצר המדינה בגין התנהלותו.
6. ב"כ התובע הגיש "הבהרה ובקשה למתן צו סיכומים" בה הביע התנצלותו, טען כי לא העריך נכונה את לוח הזמנים ומסר כי הוא "לוקח על עצמו את מלוא האחריות בגין אשר אירע".

עם זאת ביקש ב"כ התובע לציין מספר עובדות ובהן שהנתבע וב"כ איחרו לטענתו לדיון ב-7 דקות; שמדובר בדיון הוכחות של שני עדים בסה"כ; ושכבר משעות הבוקר המוקדמות הוא הנחה את מרשו לשלם את החלק השני של האגרה אך הדבר לא התאפשר לפני הדיון בשל תקלה במחשב ומערכת נט המשפט, דבר שגרם לתחילת הדיון בשעה 11:20.

1. ב"כ התובע ציין כי בתחילת הדיון הודיע כי קבוע לו דיון בצו זמני לשעה 11:45 ועל כן אף קיצר חקירתו וסיים אותה לפני 11:45. הוא ציין כי ביקש להגיש סיכומים בכתב ובקשתו נדחתה.
2. עוד טען כי ניגש לאולם הסמוך אלא ששם לא שחרר אותו השופט מאותו דיון ואף קיצר את הדיון. דא עקא, הוא 'גילה' כעבור 20 דקות כי ב"כ הנתבע כאן הודיע כי אינו יכול לחכות עוד.
3. ב"כ התובע התעלם כליל מהשאלה המתבקשת מדוע לא דאג מבעוד מועד לדחות את שעת הדיון שנקבע באולם הסמוך לשעה מאוחרת יותר וכיצד הגיע למצב של עזות מצח כזו שבית המשפט נותר יושב באולם וממתין לו – והוא ניגש לאולם סמוך ומנהל בו דיון משך למעלה מ- 20 דקות.
4. ב"כ התובע הגיש בתוך יומיים סיכומים בכתב מבלי שניתנה החלטה על כך, וביקש למעשה לאכוף את בקשתו הקודמת שנדחתה להגשת סיכומים בכתב.
5. הנתבע הכתיר את תגובתו בכותרת "פגיעה בסדר דין בית המשפט". הנתבע הזכיר מקרה קודם שגם בו לא עמד התובע בהחלטת בית המשפט וציין כי ב"כ התובע בחר להכתיב לבית המשפט את סדר יומו הוא, תוך התעלמות מההחלטה על הדיון שניתנה תשעה חודשים קודם לכן.
6. הנתבע אמר כי נטישת האולם באמצע הדיון מהווה זלזול בהחלטות בית המשפט וזלזול ופגיעה בנתבע ובבא-כוחו וביקש שלא לעבור על כך בשתיקה. הנתבע ביקש כי עזות המצח האמורה תביא לדחיית התביעה לגופה תוך חיוב כאמור בהוצאות לאוצר המדינה ולנתבע.
7. ניתנה לב"כ התובע זכות תשובה, ובמסגרתה הוא תקף את התנהלות הנתבע אשר אף הוא לא עמד לטענתו במועדים שונים שנקבעו.
8. לאור מכלול הדברים והעובדה שהתובע עצמו נראה מופתע מהתנהלות בא-כוחו ונותר באולם מרבית הזמן בו נעדר בא-כוחו, סברתי כי לא יהא זה ראוי להטיל על התובע את מחדליו האישיים של בא-כוחו. לפיכך הוריתי על הגשת סיכומי הנתבע גם כן בכתב ופסק הדין יינתן לגופו של עניין במקביל להחלטה זו, העוסקת בנפרד בהתנהלות ב"כ התובע.

דיון והכרעה

1. כבר נפסק לא אחת כי הטלת הוצאות אישיות על עורך דין היא בסמכותו הטבועה של בית המשפט, והיא מחייבת זהירות ומתינות. היא נועדה אך לאותם מקרים חריגים בהם מביע עורך הדין זלזול עמוק או פועל בזדון או בניסיון לשבש את פעולת בית המשפט.
2. מטרתה לאפשר את תפקודו התקין של בית המשפט והגינוי הכרוך בהטלתה נוגע לדרך ניהול הדיון ע"י עורך הדין ולאופן ייצוג הלקוח על ידו. הטלת הוצאות כאמור עשויה לבוא בתגובה להתנהלות עורך הדין באולם בית המשפט ודרושה לשם הטלת מרות ומשמעת (בע"מ 3778/12 עו"ד אירינה גלפנבויים נ' מדינת ישראל (נבו, 29.09.2014)).
3. כך, לדוגמא, בע"פ 5023/11 פאיז מגיס נ' מדינת ישראל (נבו, 23.11.2011) חייבה רשמת בית המשפט העליון את ב"כ המערער שם בהוצאות אישיות בסך 1,000 ₪ בגין אי התייצבותו לדיון ובהעדר הסבר משכנע ומבוסס בתצהיר לאי ההתייצבות על אף ההזדמנות שניתנה לכך.
4. בענייננו נקט ב"כ התובע בזלזול בלתי מתקבל על הדעת בבית המשפט ובזמנו ואין לקבל את התנצלותו המאוחרת אשר אין בה ממש, ובוודאי אין בה הסבר מספק להתנהלותו או להצדקה שלא להטיל עליו הוצאות אישיות.
5. מלכתחילה החל מחדלו של ב"כ התובע בכך שהציב את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת מבחינתו, כאשר הגיע לבית המשפט ביודעו שלא יוכל לקיים את אחד משני הדיונים כפי שנקבעו וממילא הזמן שנקבע לדיון ביומן היה כמובן ארוך יותר.
6. התובע אף לא שילם את האגרה לפני היום הקבוע לדיון ואת טרונייתו על כך שלא ניתן היה לעשות זאת באותו בוקר עליו להפנות לעצמו ולכך שלא שילם את האגרה מבעוד מועד, עד 20 יום לפני המועד שהיה קבוע לדיון, כפי שנדרש בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007.
7. אם בכך לא די, הרי שיציאת ב"כ התובע מהאולם בידיעה שבית המשפט נותר על כסאו וממתין לו שייגש לאולם הסמוך, באותו המסדרון ממש, תוך ניהול דיון באותו אולם - מהווה עזות מצח בלתי נסלחת.
8. בסופו של דבר גם פעל ב"כ התובע לשבש את הוראת בית המשפט באשר לאופן שמיעת הסיכומים ואלו הוגשו כאמור בכתב.
9. לאור המפורט לעיל סברתי כי יש להטיל על ב"כ התובע הוצאות אישיות בסך 5,000 ₪ לכל הפחות. עם זאת, לאור פרוץ מצב החירום הנוכחי והתקופה הקשה הצפויה למשק, ראיתי לפנים משורת הדין להפחית את הסכום לסך של 2,500 ₪.
10. אשר על כן אני מורה כי ב"כ התובע ישלם באופן אישי הוצאות לאוצר המדינה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.