מחלוקת בשאלת תקפותו של שטר חוב.

1. בפני תביעה שנפתחה בהגשת שטר על סך 120,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

על פי נוסח השטר שנושא תאריך 5.5.2015 התחייב לכאורה הנתבע לשלם לתובע ביום 15.5.2016 סך של 120,000 ₪ וככתוב שם:

"והסכום נתקבל גמר חשבון וכי קבלתי אותה לאחר עיון והסכמה ללא כל פגם, מוסכם במידה אי תשלום סכום השטר בתאריך הפירעון הנ"ל מהחותם עליו תהיה כל השטרות שטרם הגיע מועד פירעונם בר בפירעון ללא כל הליך מכל סוג או תביעה או התראה.

אני ערב את החייב במועד הפירעון ואחריו. "

1. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר וטען כי חתימתו עליו זויפה וכי אין לו כל קשר עסקי לתובע. ההתנגדות התקבלה, והתיק נשמע בפניי.
2. בהתאם להסכמת הצדדים מונתה המומחית סימה אנקונה לבדיקת טענת הנתבע כי החתימה על השטר מזויפת ואינה חתימתו.

בחוות דעתה מיום 14.6.2018 קבעה המומחית כי לא מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה על השטר לבין דוגמאות החתימה של הנתבע. המומחית חיוותה דעתה כי סביר מאוד שהחתימה לא נכתבה ע"י הנתבע וייתכן שמדובר בחיקוי על פי מודל חתימתו.

התובע לא ביקש לחקור את המומחית על חוות דעתה או לשלוח לה שאלות הבהרה.

טענות התובע

1. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי הוא מכיר את הנתבע מזה שנים רבות בהיותם בני אותו הכפר. לטענת התובע בשנת 2015 ביקש הנתבע לקנות משאית ושהתובע יהיה שותף עמו בקנייתה, ובהתאם לכך סוכם בין הצדדים כי התובע ישלם 100,000 ₪ לקניית המשאית ויקבל מהנתבע מדי חודש מחצית מהרווחים שיתקבלו מהפעלתה.
2. לטענת התובע חלפה תקופת-מה והנתבע טען כי אין לו רווחים מהמשאית, הדבר עורר חשש בלב התובע ועל כן הוא ביקש מהנתבע להמציא לו ערבויות לכסף שמסר לו.
3. ההסכמה החדשה שהתגבשה לטענת התובע הייתה שהנתבע יחזיר לתובע בתוך שנה את הסכום ששולם בתוספת הערכה מראש של רווחים בסך 20,000 ₪. התובע טען שביקש מהנתבע למסור לו שיק בטחון על הסכום והנתבע מסר לו את שטר החוב נשוא ההליך. התובע הוסיף וטען כי לאחר תקופה מסוימת החל לדרוש את פירעון החוב והנתבע 'משך' אותו במשך שבועות.
4. התובע לא הסביר מדוע נרשם בשטר החוב כי עניינו ב'גמר חשבון' ומהם כל אותם 'השטרות שטרם הגיע זמן פרעונם' המוזכרים בשטר וכיצד אלו מתיישבים עם הטענה שענייננו בשטר בטוחה לפרעון עתידי של הלוואה כמפורט בתצהירו.
5. בחודש מרץ 2016 אירעה תאונה במהלכה פגע רכב שנהג בו אחיו של הנתבע ברכב של התובע. בגין תאונה זו התנהל הליך בבית המשפט. התובע ביקש לקשור בין התאונה לבין החוב בטענה שנועדה להוות איום על מנת שלא ידרוש את כספו. במהלך הדיון עלה כי תביעת התובע בעניין הנזק מהתאונה נדחתה וגרסתו בה לא נמצאה אמינה.
6. בעדותו בבית המשפט טען התובע כי יש לו קשר עסקי ממושך עם הנתבע שבמסגרתו מספק הנתבע לחברה בע"מ של התובע מכולות והחברה משלמת לנתבע במזומן, אך הבהיר שעסקים אלו אינם קשורים לשטר החוב.
7. באשר להלוואה האמורה טען התובע כי היא עמדה על 120,000 ₪ במזומן והנתבע היה צריך להחזיר לו כל שנה 20,000 ₪ וכל חודש 2,000 ₪ פלוס ריבית (עמ' 6 שורות 28-36).
8. התובע לא הבהיר מדוע לא נערך הסכם הלוואה ברור המפרט מה הקרן ומה הריבית, אישר כי הנתבע לא חתם על השטר בפניו, ולשאלה מדוע השטר נחתם לפרעון תוך שנה, אם הוסכם לדבריו שהסך של 120,000 ₪ יוחזר תוך 6 שנים בתשלום שנתי של 20,000 ₪, השיב כי המשמעות היא שאם הנתבע לא ישלם שנה – הוא יכול לממש את השטר (עמ' 7 שורות 1-15).

טענות הנתבע

1. בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע כי הוא מכיר את התובע באופן שטחי בהיותו בן שכונת צור באהר. הנתבע טען עוד כי מעולם לא כרת עם התובע כל הסכם, בעל פה או בכתב או בכל צורה אחרת ואף לא כל הסכם עסקי או אחר.

הנתבע אף טען כי לא כרת עם התובע כל הסכם שותפות או השקעה בקשר לרכב כלשהו, וכי את כל טענות התובע לגבי משאית הוא הוסיף מתצהיר התשובות לשאלון שמסר לו הנתבע במסגרת ההליך.

1. בעדותו בבית המשפט עמד הנתבע על הכחשתו כי קיבל הלוואה כלשהי מהתובע או כי היה להם קשר עסקי. הנתבע נשאל לגבי משאית מסוימת, אך טען כי נרכשה על ידו בערך בשנת 2016-2017 ולא בשנת 2015.
2. לטענת הנתבע החל הסכסוך לאחר תאונת הדרכים עם המשאית (עמ' 10 שורות 14-19).

דיון והכרעה

1. ענייננו בתביעה שטרית בה טען הנתבע לזיוף חתימתו על השטר.
2. התובע אישר כי השטר לא נחתם בפניו ולא עלה בידו להוכיח את הנסיבות בעטיין, לטענתו, נמסר שטר החוב.

בעדותו סתר התובע את הגרסה שמסר בתצהירו הן ביחס לגובה ההלוואה והן ביחס לריבית או הרווח שסוכמו, ולא נתן כל הסבר מה הקשר בין טענותיו להלוואה ובין שטר חוב המתייחס לגמר חשבון ולשטרות אחרים שטרם הגיע זמן פרעונם.

1. הנתבע הכחיש כאמור את חתימתו על השטר. הנתבע אף הכחיש כל קשר עסקי או אחר לתובע, ואף הכחיש את הנסיבות להן טען התובע ביחס לשטר.
2. המומחית לכתבי יד שמונתה בהסכמה מטעם בית המשפט קבעה כי אין התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה על השטר ובין דוגמאות החתימה של הנתבע. המומחית אף חיוותה דעתה כי סביר מאוד שהחתימה לא נכתבה ע"י הנתבע וייתכן שמדובר בחיקוי על פי מודל חתימתו.
3. די באמור לעיל על מנת להורות על דחיית התביעה שכן התובע לא הוכיח את חתימת הנתבע על השטר, ומנגד אף עלה בידי הנתבע להרים את הנטל ולהוכיח באמצעות חוות דעת המומחית כי החתימה אינה חתימתו.
4. על כך יש להוסיף כי עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה בדבר, ומשעה שאף בפני עצמה נגלו בה סתירות ואי-בהירויות – לא ניתן להסתמך עליה כלל.
5. לאור האמור אני מורה על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבע בסך 20,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.