ניתנה ביום 03 דצמבר 2017

השופטת לאה גליקסמן

1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר דוד נס ומר יוסי שוורץ; ס"ק 1648-08-14; להלן – פסק הדין), שבמסגרתו נקבע, בין היתר, כי על המערערת לעבור למתכונת עבודה של 12/24 במתחמי הנייד.

רקע

1. להלן עיקרי העובדות, שככלל לא היתה לגביהן מחלוקת: המשיבה 1 (להלן – ההסתדרות) היא ארגון העובדים היציג בקרב עובדי המערערת (להלן – הרכבת). המשיב 2 הוא ועד העובדים הנבחר בקרב עובדי הרכבת (להלן – הוועד). ביום 6.12.12 נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי מיוחד, העוסק, בין היתר, בנושאים תפעוליים שונים ובנושאי שכר (להלן – ההסכם). סעיף 18 להסכם קובע כדלקמן:

"העבודה במתחמי חטיבת נייד תתבצע 24 שעות ביממה במשמרות של 12 שעות (12/24), ובכפוף לכל דין. ככל שעובד שהועסק בחברה ערב חתימת הסכם זה לא הסכים לעבוד במשמרות של 12 שעות (12/24), הוא יוכל לפנות בבקשה מנומקת בכתב, תוך 7 ימים מקבלת הודעת החברה על החלת הסדר משמרות כאמור לגביו, לוועדה חריגים משותפת ...".

1. ממועד חתימתו של ההסכם הופעלה מתכונת העבודה של 12/24 (להלן – מתכונת 12/24) בהתאם "לצורכי העבודה" ולא באופן גורף.
2. ביום 18.4.13 פנו באי כוח המשיבים להנהלת הרכבת בטענה להפרת ההסכם ודרשו ליישם את מעבר העובדים למתכונת 12/24 באופן גורף, על כלל העובדים במתחמי חטיבת הנייד ברכבת (להלן – מתחמי הנייד). הרכבת דחתה דרישה זו ובתגובתה לפניית המשיבים ציינה, בין היתר כי ההסכם "אינו קובע מועד לתחולת סעיף 18, ובכוונת החברה להחילו בהתאם לצורכי העבודה ולמצבת כוח האדם".

ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין

1. על רקע האמור, הגישו המשיבים ביום 5.8.14 בבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי (להלן – בקשת הצד) ועמה בקשה למתן צווים זמניים וקבועים. במוקד בקשת הצד עמדה שאלת פרשנותו של סעיף 18 להסכם. המשיבים טענו כי יש לפרש את סעיף 18 כלשונו ובהתאם לחייב את הרכבת להעביר את עובדי מתחמי הנייד למתכונת 12/24 לאלתר. עוד ביקשו סעד הצהרתי, שלפיו על הרכבת להשלים את הפרשי השכר המגיעים לעובדים שהיו אמורים לעבוד במתכונת 12/24 ממועד חתימת ההסכם ואילך וכי הרכבת הפרה את חובתה לקלוט עובדים לעבודה במתכונת 12/24. המשיבים טענו כי התחקות אחר אומד דעת הצדדים מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה מעבר של כלל העובדים התפעוליים (ולא עובדי מנהלה) ברכבת למתכונת 12/24, למעט מנגנון ועדת חריגים שהיא בבחינת החריג לכלל.
2. הרכבת מצדה טענה כי היא עומדת במלוא התחייבויותיה על פי ההסכם וכי במקום שבו צרכיה התפעוליים מחייבים ומצדיקים עבודה של 24 שעות ביממה, העובדים מועסקים במתכונת 12/24. עוד נטען, כי ההסכם אמור לחול הן על עובדים תפעוליים והן על עובדי מנהלה וכי לשונו של סעיף 18 מלמדת כי המעבר למתכונת 12/24 אינו אוטומטי, אלא נתון לשיקול דעת הרכבת ולאפשרות ערעור של העובד. טענות נוספות בפי הרכבת היו כי ההסכם לא תוכנן לחול על כל עובדי מתחמי הנייד, וודאי שלא נועד לחול החל ממועד חתימת ההסכם; כי כ-40% מכלל העובדים התפעוליים כלל אינם מעוניינים לעבור לעבוד במתכונת 12/24; כי לאור המחלוקת בין הצדדים, אין לפנות לפרשנותו הלשונית של סעיף 18; וכי פרשנות תכליתית מובילה למסקנה שהחלת מתכונת 12/24 תיעשה בהתאם לשיקול דעת הנהלת הרכבת וצרכיה התפעוליים.
3. כאמור לעיל, בפסק דינו מיום 26.10.17 קיבל בית הדין קמא את בקשת הצד באופן חלקי. בית הדין האזורי קיבל את פרשנות המשיבים להסכם וקבע כי על הרכבת לפעול למעבר לעבודה במתכונת 12/24 במתחמי הנייד, בכל הנוגע לעובדי התפעול בלבד. מנגד, נדחתה בקשת המשיבים למתן סעד הצהרתי לעניין הפרשי השכר, וזאת משבפועל לא בוצעה עבודה במתכונת 12/24. ואלה עיקרי הכרעתו:

"יישומם של כללי הפרשנות על העניין שלפנינו, מוביל למסקנה עקרונית לפיה יש מקום לקבל את עמדת [המשיבים].

... לשונו של הסעיף ברורה. הסעיף קובע כלל ולפיו 'העבודה במתחמי חטיבת נייד תתבצע 24 שעות ביממה במשמרות של 12 שעות (12/24), ובכפוף לכל דין.' וחריג לכלל ולפיו 'ככל שעובד שהועסק בחברה ערב חתימת הסכם זה לא הסכים לעבוד במשמרות של 12 שעות (12/24), הוא יוכל לפנות בבקשה מנומקת בכתב, תוך 7 ימים מקבלת הודעת החברה על החלת הסדר משמרות כאמור לגביו, לוועדה חריגים...'. לאור לשונו הברורה של הסעיף, אנו מתקשים לקבל את פרשנות [הרכבת], לפיה המעבר לעבודה במתכונת 12/24 נתון לשקול דעתה של ההנהלה ורק במקום בו תחליט היא כי צורכי העבודה מחייבים ומצדיקים זאת.

פרשנות הסעיף כלשונו, גם מתיישבת עם העובדה כי עובר להסכם, העבודה במתחמי הנייד הייתה במתכונות 'עבודה שונות' (עבודת יום/בוקר בלבד של 8 שעות; עבודה בשלוש משמרות של 8 שעות ועבודה של 12/24), הכול בהתאם לשקול דעתה של ההנהלה (כקבוע בסעיף 4 לפרק י"ד להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 12.9.1994). נראה לפיכך כי מטרת ההסכם בכלל וסעיף 18 בפרט, הייתה לשנות מצב קיים, כזה שלטענת העובדים, ייטיב עמם כלכלית.

טענת [הרכבת], כי היא ממלאת אחר כל חובותיה על פי ההסכם, ובמקום שבו נדרשת עבודה במתכונת של 12/24 היא אכן מבוצעת במתכונת זו, אינה מתיישבת עם ההיגיון. שכן, זה למעשה המצב שקדם לחתימת ההסכם כאמור לעיל.

זאת ועוד, העובדה שלעובדי חטיבת הנייד ניתנו אפשרויות ערעור רבות על ההחלטה לעבור ולעבוד במתכונת 12/24, דווקא מלמדת כי המעבר לעבודה במתכונת זו הייתה גורפת ולא כטענת הרכבת, ככזו הנתונה לשקול דעת.

איננו מוצאים מקום להתייחס לטענת הרכבת ולנתונים שלכאורה הובאו על ידה, ולפיהם מרבית העובדים כלל אינם מעוניינים בפועל לעבור ולעבוד במתכונת 12/24. שהרי נציגות העובדים... עומדת על דרישתה לעבור לעבודה במתכונת זו, ויש להניח כי הם מייצגים באופן הנאמן והראוי ביותר את עניינם של העובדים. טענת הרכבת גם מחלישה את 'זכות ההתאגדות', ובוודאי שביה"ד ייטה שלא לקבלה.

עם זאת ובסופו של יום, קיימת בפועל בין הצדדים הסכמה כי באופן תכליתי, אין מקום להחלת העבודה במתכונת של 12/24 על מי שהוא למעשה 'עובד מנהלה', אלא על 'עובדים תפעוליים' בלבד... כך שגם אם הסכמה זו בדבר היעדר צורך של עובדי מנהלה לעבור לעבודה במתכונת של 12/24, לא מצאה בסופו של יום ביטויה בהסכם, יש מקום ליתן לה תוקף; שכן היא משרתת הלכה למעשה את האינטרסים של שני הצדדים לסכסוך.

סיכומם של דברים, דין הבקשה להתקבל באופן שבו יש לקבוע כי ככלל, על הרכבת לפעול למעבר כללי של עבודה במתכונת 12/24 במתחמי הנייד, ככל שהדבר נוגע ל'עובדי התפעול' במתחמים אלה (ולא ל'עובדי מנהלה').

אולם, איננו מוצאים כי נכון וצודק להיעתר לבקשת המבקשים למתן 'סעד הצהרתי' ולפיו יהיו הם זכאים להפרשי שכר שהיו מגיעים להם לו עבדו במתכונת 12/24, מקום שבפועל לא ביצעו עבודה במתכונת זו עד היום. אין מקום לתשלום שכר מקום שלא בוצעה עבודה בפועל, והמצב המשפטי עד עתה היה מעורפל משהו." (ההדגשות במקור – ל.ג.)

1. כל אחד מהצדדים הגיש ערעור על פסק הדין: ערעור הרכבת בעס"ק 22749-11-17, ערעור ההסתדרות בעס"ק 26854-11-17 וערעור הוועד בעס"ק 25856-11-17. את עיקר השגותיה בערעורה מפנה הרכבת, מטבע הדברים, לקביעות בית הדין האזורי הנוגעות לפרשנות סעיף 18 להסכם.
2. בהחלטה מיום 19.11.17 נקבע מועד לדיון בשלושת הערעורים – 15.1.18. נציין, כי לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי הרכבת אין לנו צורך להידרש לעניין מעמדו של ועד העובדים בהליך ולהגשת ערעור נפרד על ידו.

הבקשה לעיכוב ביצוע

1. בד בבד עם ערעורה הגישה הרכבת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא-היא הבקשה שלפנינו (להלן – בקשת העיכוב). בבקשת העיכוב מציינת הרכבת כי סיכויי הערעור שהגישה אינם משוללי יסוד, ואף למעלה מכך, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. לעניין מאזן הנוחות טוענת הרכבת כי ביצוע פסק הדין בטרם הפך חלוט ובמצב שבו יש סיכוי ממשי להתערבות ערכאת הערעור, יוביל בהכרח לבזבוז מיותר של זמן, כסף ומשאבים. עוד נטען כי ההסכם נחתם עוד ביום 6.12.12 ומאז פועלת הרכבת להפעלת מתכונת 12/24 רק במקום שבו צרכי העבודה דורשים זאת; כי לאור התנהלות המשיבים, בהגשת בקשת הצד בחלוף כשנתיים מחתימת ההסכם, ולאור חלוף הזמן מאז חתימתו – חמש שנים שבמהלכן נשמר הסטטוס קוו – לא ייגרם למשיבים נזק, ודאי שלא בלתי הפיך, אם ייאלצו להמתין להכרעה בערעור; כי לרכבת, מנגד, ייגרם נזק עצום ובלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, שכן היא תאלץ להעביר מאות עובדים למתכונת 12/24 בשעה שהדבר אינו נדרש; כי יש חשיבות מיוחדת בשמירה על תקציב הרכבת, בהיותה חברה ממשלתית המספקת שירות חיוני לציבור; וכי יישום פסק הדין יחייב את הרכבת לשנות "סדרי עולם של ממש" בקרב כלל העובדים הרלוונטיים.
2. בהחלטה מיום 9.11.17 נדרשו ההסתדרות והוועד להשיב לבקשת העיכוב עד ליום 20.11.17.
3. ההסתדרות לא הגישה תשובתה לבקשת העיכוב, אף שחלף המועד לכך.
4. הוועד הודיע על התנגדותו לבקשה, וזאת משלטענתו סיכויי הערעור של הרכבת אינם גבוהים, ומשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. לעניין סיכויי הערעור נטען כי הרכבת אינה מראה בערעורה מדוע שגה בית הדין האזורי בניתוחו או מדוע קביעותיו מוטעות. במסגרת זו הביא הוועד דוגמאות לטענות הערעור של הרכבת ולצדן הסבר מדוע אין לקבלן. עוד נטען כי טענת הרכבת שלפיה הוועד השתהה בפנייתו לבית הדין בעניין הפרת ההסכם, מנוגדת לקביעות בית הדין האזורי לעניין זה ומהווה הטעייה של בית דין זה. לעניין מאזן הנוחות נטען כי עובדי הרכבת זכאים ליהנות מפירות זכייתם באופן מיידי ולא להמתין עוד מעבר להמתנה בת כחמש השנים שבהן הרכבת אינה ממלאת אחר התחייבותה בהסכם. לדברי הוועד, "עסקינן בבקשות לצו עשה ולסעדים הצהרתיים, ולא לתשלום כספי מיידי, ובכל מקרה אין מדובר במצבים בלתי הפיכים, או בנזק שלא ניתן לתקנו", ומנגד יש לשים קץ למחדל הרכבת הנמשך מזה כחמש שנים ולמצב שבו מתקיימות ברכבת מספר מתכונות עבודה, המפלות בין העובדים. הוועד מבקש לחדד כי מאחר שבפסק הדין נדחתה התביעה לחייב את הרכבת בתשלום הפרשי שכר ועל כן היא אינה צריכה לשלם סכומי כסף אלה, לא נשקף לה בעת הזו סיכון לתשלום כספי. טענה נוספת היא כי טענות הרכבת לנזקים אינן אלא טענות בעלמא וחששות ערטילאיים.
5. בתגובתה לתשובת הוועד ביקשה הרכבת מחיקת התשובה משלא נתמכה בתצהיר, וכן חזרה בעיקרו של דבר על הטענות שהעלתה בבקשת העיכוב.

הכרעה

1. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין משהזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. ניתן לסטות מכלל זה אם מראה המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי הנזק היחסי שייגרם לו מביצוע פסק הדין באופן מיידי גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.2014)). בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר - כך ניתן להקל בדרישה הנוגעת למאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.2014)).
2. מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר הרלוונטי, מצאנו כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור הרכבת. אשר לסיכויי הערעור: מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, הטענות שהעלתה הרכבת במסגרת ערעורה אינן משוללות יסוד. עיקר פסק הדין סב על פרשנות סעיף 18 להסכם, ושאלה זו, מטיבה ומטבעה, היא שאלה משפטית שעשויות להישמע בה דעות שונות, גם אם כרוכות בהכרעתה קביעות עובדתיות כאלה ואחרות. אשר למאזן הנוחות: הרכבת חויבה על פי פסק הדין לפעול להעברת עובדים רבים למתכונת עבודה שונה. לטענתה – שגובתה בתצהיר ולא נסתרה, פעולה זו עשויה להביא לשינוי במתכונת העבודה של כלל העובדים הנוגעים בדבר, בשעה שהדבר אינו נדרש, ותדרוש משאבים רבים. מדובר הלכה למעשה בשינוי בהיקף נרחב של המצב הקיים ברכבת מזה כחמש שנים. במצב דברים זה, אם לא יעוכב פסק הדין ובסופו של יום יתקבל ערעור הרכבת – תרד כל ההשקעה האמורה לטמיון, ולא זו בלבד אלא שייתכן שהרכבת תאלץ להשקיע משאבים נוספים בהשבת מתכונת העבודה הקודמת על כנה. הנזק שייגרם, אפוא, לרכבת מביצועו המיידי של פסק הדין, גם אם אינו בלתי הפיך, הוא נזק משמעותי ביותר, העולה על הנזק שייגרם לוועד ולהסתדרות כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מועד הדיון הקרוב (15.1.2018), ובשים לב לכך שמדובר בהליך קיבוצי המתנהל בלוחות זמנים מהירים.
3. על רקע כל האמור לעיל, מצאנו כי יש להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין, בעיקר משיקולי מאזן הנוחות, כך שעד להכרעה בערעורה הרכבת אינה נדרשת לפעול למעבר לעבודה במתכונת 12/24 במתחמי הנייד. לאור המסקנה שאליה הגענו, לא ראינו להידרש לבקשת הרכבת למחיקת תשובת הוועד לבקשת העיכוב.
4. סוף דבר: בקשת העיכוב מתקבלת. פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור הרכבת.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ח (03 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.