בשם רכבת ישראל: עו"ד אלון עזרא ועו"ד ספיר טובה

בשם הסתדרות העובדים הכללית: עו"ד יעל שילוני

בשם ועד העובדים של חברת רכבת ישראל: עו"ד איתן טוקר

פסק דין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר דוד נס ומר יוסי שוורץ; ס"ק 1648-08-14). בפסק הדין התקבלה בחלקה בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישו הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) וועד עובדי רכבת ישראל (להלן: ועד העובדים או הוועד), לעניין פרשנותו של סעיף 18 לנספח א' להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בינם לבין חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: החברה) ביום 6.12.12. הערעורים הוגשו מטעם שלושת הצדדים להליך.

התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. החברה היא חברה ממשלתית המפעילה את התחבורה המסילתית במדינת ישראל. ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג של עובדי החברה. הוועד הוא נציגותם הנבחרת של עובדי החברה, ופועל במסגרת ההסתדרות ומטעמה.
2. החברה היא מקום עבודה מאורגן, ופעלה משך שנים על סמך הסכם קיבוצי מיוחד מיום 12.9.94 (להלן: הסכם 1994), שממשיך לחול גם כיום. בין היתר קובע הסכם 1994 כי "ענייני ניהול, סדרי עבודה ושיטות עבודה... שעות עבודה וכל הכרוך בכך יהיו בידי ההנהלה" (סעיף 1(א) לפרק י"ג); כי "בכפוף למכסות שנקבעו בנספח ו' ההנהלה תקבע מעת לעת את סדרי העבודה, שעות העבודה, היום הפנוי, סדרי המשמרות, הלינקים והתורנויות, ומועדי התחלה והסיום של העבודה" (סעיף 4 לפרק י"ד); כי "ההנהלה רשאית להעביר עובד או עובדים מעבודת משמרות/לינקים לעבודה שאינה במשמרות/לינקים ולהיפך" (סעיף 5 לפרק י"ד); וכי "ההנהלה רשאית לשנות מעת לעת את מועדי התחילה והסיום של המשמרות/לינקים" (שם, וסעיפים נוספים ברוח דומה, כאשר נספח ו' קובע הוראות נוספות וספציפיות יותר בנוגע לשעות העבודה).
3. בשנת 2012 עברו יחסי העבודה בחברה טלטלה, שהסתיימה לאחר חודשים ארוכים של משא-ומתן בחתימתו של הסכם קיבוצי מיוחד מיום 6.12.12 (להלן: הסכם 2012 או ההסכם הקיבוצי). הסכם 2012 עוסק במגוון נושאים לרבות מענקים כספיים ותוספות שכר לעובדים; הגדלת שיעורי ההפקדות לפנסיה; מענק תמרוץ בגין עמידה ביעדים; הקמת חברת בת לנדל"ן וחברת בת למטענים; הכנסת תכנית בטיחות חדשה; ועוד.

בסעיף 17 להסכם נקבע כי "ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בנושאים תפעוליים שונים מפורטות בנספח א' להסכם זה, שהינו חלק בלתי נפרד ממנו". בהתאם, מפורטים בנספח א' (להלן גם: הנספח) אותם היבטים תפעוליים שהוסכמו בין הצדדים, וביניהם הפרטה חלקית ומוגדרת של עבודות התחזוקה; שינוי ארגוני ב"מערך אחזקות נייד" הכולל מינוי מנהלי מתחם והגדרה של בעלי התפקידים הכפופים להם; העלאת מתח הדרגות בתפקידים מסוימים; הגבלה על פיטורי צמצום של "עובדים בתחומי תחזוקת נייד" עד סוף שנת 2030; ועוד. בין היתר קובע סעיף 18 לנספח כדלקמן:

"העבודה במתחמי חטיבת נייד [חטיבה הכוללת חמישה אזורי תפעול ותחזוקה ברחבי הארץ הכוללים מוסכים, אזורי תדלוק ומחסנים, בהם מבוצעות פעולות התחזוקה של הציוד הנייד היינו קטרים, קרונות, כלי צמ"ה וכיו"ב - ס.ד.מ] תתבצע 24 שעות ביממה במשמרות של 12 שעות (12/24), ובכפוף לכל דין.

ככל שעובד שהועסק בחברה ערב חתימת הסכם זה לא הסכים לעבוד במשמרות של 12 שעות (12/24), הוא יוכל לפנות בבקשה מנומקת בכתב, תוך 7 ימים מקבלת הודעת החברה על החלת הסדר משמרות כאמור לגביו, לוועדת חריגים משותפת בהרכב מנהל אגף משאבי אנוש ויו"ר ועד העובדים, אשר תיתן את החלטתה תוך 7 ימים ממועד קבלת פנייתו. החלטת הוועדה תתקבל בהסכמה.

בהעדר הסכמה, העניין ידון בוועדת חריגים משותפת עליונה בהרכב מנכ"ל הרכבת ויו"ר איגוד עובדי התחבורה והיא תקבל החלטה בהסכמה תוך 7 ימים. בהעדר הסכמה, יועבר העניין להכרעת אחד הבוררים המוסכמים הבאים, אשר יכריע בעניין תוך 30 יום מהמועד בו הועבר העניין להכרעתו: מר אפרים ז'ילוני, מר מוטי מירוני וגב' דינה אפרתי. כל עוד לא התקבלה החלטה סופית בעניינו של עובד כאמור, לא ישובץ העובד בהסדר משמרות של 12 שעות (12/24)".

1. יישומו של סעיף 18 לנספח א' להסכם 2012 נעשה הלכה למעשה באופן הבא: ככל שהחברה סברה שנדרשת במחלקה כלשהי עבודה במשמרות לאורך 24 שעות ביממה - בוצעה עבודה זו במשמרות של 12 שעות (והפוגה של 24 שעות לאחר מכן) בהתאם להוראות הסעיף. מאידך ככל שהחברה סברה שאין צורך בעבודת משמרות - המשיכה העבודה כסדרה ללא שינוי, בעבודת יום רגילה, תוך ביצוע שעות נוספות במידת הצורך.
2. ביום 18.4.13 פנה איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, באמצעות בא כוחו, להנהלת החברה במכתב שכותרתו "הפרת הוראות הדין והסכמים קיבוציים ברכבת ישראל". בין היתר נטען במכתב זה כי "הסכמתם של העובדים לשינוי הארגוני במערך אחזקת הנייד, נבעה בין היתר משום שהובטח להם כי עם חתימת הסכם דצמבר יעברו כלל העובדים במתחמי הנייד לעבודה במשמרות של 12/24 המגלמת עבורם תועלת כלכלית" (ההדגשה במקור), והחברה נדרשה ליישם זאת באופן מיידי כך שכלל העובדים במתחמי חטיבת נייד (ללא סייגים כלשהם דוגמת עובדי מנהלה) יועברו למתכונת משמרות של 12 שעות.

החברה השיבה לכך, באמצעות בא כוחה, בין היתר, כי "הדרישה לביצוע עבודה במתחמי חטיבת נייד 24 שעות ביממה, במשמרות של 12 שעות, באה דווקא מצד הנהלת החברה ולא מצד נציגות העובדים שהתנגדה לדרישה זו... הצגת הדברים כעת, כאילו שיטת העבודה בשתי משמרות מיטיבה כלכלית עם העובדים ובשל כך העלו דרישה זו, מנותקת מן המציאות... לגופם של דברים ואחרי שהדברים הועמדו על מכונם, ההסכם הקיבוצי מיום 6.12.12 אינו קובע מועד לתחולת סעיף 18, ובכוונת החברה להחילו בהתאם לצורכי העבודה ולמצבת כוח האדם".

1. ביום 7.8.14 הוגשה בקשת הצד לבית הדין האזורי, במסגרתה התבקש בית הדין לחייב את החברה להעביר את עובדי מתחמי הנייד לעבודה במשמרות בנות 12 שעות לאלתר, "כקבוע בהסכם בין הצדדים"; ליתן סעד הצהרתי המחייב את החברה להשלים את הפרשי השכר המגיעים לעובדים שהיו אמורים לעבוד במשמרות כאמור, ממועד חתימת הסכם 2012 ואילך; וכן לקבוע כי החברה הפרה את חובתה לקלוט עובדים לעבודה במשמרות של 12/24 שעות, על פי הוראות ההסכמים בין הצדדים (להשלמת התמונה יצוין כי טענות ההסתדרות בהקשר זה הועלו לראשונה ביום 15.9.13 במסגרת בקשת צד אחרת בסכסוך קיבוצי שהתנהלה אותה עת בבית הדין האזורי: ס"ק 29430-06-13, וביום 11.4.14 ולאחר שניסיונות הידברות כשלו, נקבע שיש להפרידן מאותו הליך ולהגיש בגין כך בקשת צד נפרדת).
2. ביום 25.2.15 ניתן פסק דין המסלק את בקשת הצד על הסף, לשם מיצוי מנגנון יישוב חילוקי הדעות הקבוע בסעיף 112 להסכם הקיבוצי. במסגרת ערעור שהוגש לבית דין זה (עס"ק (ארצי) 28891-03-15), קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין (השופטים רונית רוזנפלד, אילן איטח ומשה טוינה ונציגי הציבור מר ראובן רבינוביץ' ומר מיכה ינון) להחזיר את התיק לבית הדין האזורי, לצורך מתן הכרעה לגופה של מחלוקת.
3. במסגרת הדיונים בבית הדין האזורי נשמעו עדויותיהם של נציגי ההסתדרות - מר אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות ומר אורן בן סעדון, ומטעם החברה - מר ירון הדרי, סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה בתקופה הרלוונטית ומר בני לביא, סמנכ"ל חטיבת נייד. כן הוגש תצהירה של גב' יפעת לוי-מאייר, מנהלת אגף משאבי אנוש בחברה. לאחר שקילת העדויות וטענות הצדדים, ופירוט הכללים המשפטיים הנוגעים לפרשנות הסכמים קיבוציים, קבע בית הדין את הדברים הבאים:
4. מבחינה לשונית לשונו של סעיף 18 לנספח ברורה. הסעיף קובע כלל - ולפיו "העבודה במתחמי חטיבת נייד תתבצע 24 שעות ביממה במשמרות של 12 שעות (12/24)", וחריג לכלל - המאפשר לעובד שאינו מעונין בכך, לפנות בבקשה מנומקת בכתב לוועדת חריגים. בית הדין קבע כי "לאור לשונו הברורה של הסעיף, אנו מתקשים לקבל את פרשנות המשיבה, לפיה המעבר לעבודה במתכונת 12/24 נתון לשקול דעתה של ההנהלה ורק במקום בו תחליט היא כי צורכי העבודה מחייבים ומצדיקים זאת".
5. פרשנות הסעיף כלשונו מתיישבת עם העובדה כי עובר לחתימתו של הסכם 2012, העבודה במתחמי הנייד הייתה במתכונות עבודה שונות (עבודת יום של 8 שעות; עבודה בשלוש משמרות של 8 שעות; ועבודה של 12/24 שעות), לפי שיקול דעתה של ההנהלה (בהתאם לסעיף 4 בפרק י"ד להסכם 1994). בית הדין ציין כי "נראה לפיכך כי מטרת ההסכם בכלל וסעיף 18 בפרט, הייתה לשנות מצב קיים, כזה שלטענת העובדים, ייטיב עמם כלכלית". טענת החברה, כי היא ממלאת אחר כל חובותיה מכוח סעיף 18 לנספח, מעצם כך שמקום בו נדרשת עבודה במתכונת של 12/24 שעות היא אכן מבוצעת במתכונת זו, "אינה מתיישבת עם ההיגיון" שכן זהו למעשה המצב שקדם לחתימת הסכם 2012.
6. העובדה שלעובדי חטיבת הנייד ניתנו אפשרויות ערעור על ההחלטה לעבור ולעבוד במתכונת של 12/24 שעות, "דווקא מלמדת כי המעבר לעבודה במתכונת זו הייתה גורפת ולא כטענת הרכבת, ככזו הנתונה לשקול דעת". אין רלוונטיות לנתונים שהוצגו על ידי החברה, ולפיהם מרבית העובדים אינם מעוניינים לעבור ולעבוד במתכונת של 12/24 שעות, שכן נציגות העובדים עומדת על דרישתה בקשר לכך "ויש להניח כי הם מייצגים באופן הנאמן והראוי ביותר את עניינם של העובדים".
7. לאור דברים אלה, התקבלה בקשת הצד בעיקרה ונקבע כי "ככלל, על הרכבת לפעול למעבר כללי של עבודה במתכונת 12/24 שעות במתחמי הנייד", אך זאת ביחס לעובדים תפעוליים בלבד. ביחס לעובדי מנהלה, ציין בית הדין כי שני הצדדים הסכימו תוך כדי ההליך שעובדים אלה אינם אמורים לעבוד במתכונת האמורה.
8. אשר לבקשה למתן סעד הצהרתי בדבר הפרשי שכר - קבע בית הדין כי אין מקום לתשלום שכר מקום שלא בוצעה עבודה בפועל במתכונת של 12/24 שעות, ובהתחשב בכך ש"המצב המשפטי עד עתה היה מעורפל משהו".
9. בקשת הצד התקבלה לפיכך בחלקה, ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים בערעורים

1. כאמור, שלושת הצדדים (החברה, ההסתדרות והוועד) הגישו ערעורים על פסק הדין (ערעור החברה בעס"ק 22749-11-17; ערעור ההסתדרות בעס"ק 26854-11-17; וערעור ועד העובדים בעס"ק 25856-11-17). יחד עם הגשת ערעורה הגישה החברה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת החלטה מיום 3.12.17 הורה בית הדין (השופטים לאה גליקסמן, רועי פוליאק ואילן סופר, ונציגות הציבור גב' מיכל בירון בן גרא וגב' דיתי שרון) על עיכוב ביצוע כמבוקש עד למתן הכרעה בערעור החברה. טעם עיקרי לכך היה מאזן הנוחות, בהתחשב בכך שמשמעות פסק הדין היא העברת עובדים רבים למתכונת עבודה שונה, גם כאשר הדבר אינו נדרש, ותוך שינוי בדרך בה מיושם בפועל ההסכם הקיבוצי מאז שנת 2012.
2. החברה טוענת בערעורה כי פרשנותו של בית הדין האזורי לסעיף 18 לנספח נוגדת את לשונו, תכליתו, הקשרו התעשייתי ואת כוונת הצדדים, כמו גם את התנהגות הצדדים לאחר חתימתו. החברה מדגישה כי קביעת בית הדין קמא - המחייבת אותה להעביר את כלל העובדים התפעוליים בחטיבת נייד למתכונת משמרות 12/24 תוך התעלמות מוחלטת מצרכיה התפעוליים - מהווה התערבות קשה בפררוגטיבה הניהולית שלה. משמעות נוספת לכך היא כי החברה תידרש לשלם לעובדיה שכר מבלי שאלו יבצעו עבודה בפועל, תוך בזבוז והשחתת כספי ציבור, ותוך שהיא נדרשת למעשה להעסיק עובדים "פיקטיביים" בניגוד מוחלט לתקנת הציבור.
3. החברה מדגישה כי עד לחתימתו של הסכם 2012 נקבעה מתכונת העבודה בהתאם לפרק י"ד ונספח ו' להסכם 1994, לפיו בסמכות ההנהלה לקבוע את סדרי המשמרות, מועד תחילת וסיום המשמרות, סבב המשמרות וכן סוג המשמרות. בהתאם לסמכות זו, העבודה בחטיבת הנייד התבצעה (כפי שפורט בתצהירו של מר הדרי ולא נסתר) באחת משלוש המתכונות הבאות - עבודת יום/בוקר בלבד; עבודה בשלוש משמרות (3 משמרות של 8 שעות עבודה); או עבודה בשתי משמרות (עבודה של 12 שעות ולאחריה מנוחה בת 24 שעות). ההסתדרות אמנם כפרה בכך בשלב ראשון, אך הודתה בכך בשלב הסיכומים בבית הדין האזורי.
4. החברה מוסיפה כי בפועל, ועל אף הוראותיו של הסכם 1994, נתקלה בקשיים בהעברת עובדים ממתכונת למתכונת, נוכח דרישת ההסתדרות למשא ומתן מולה כתנאי לביצוע שינויים. לאור זאת, וכפי שהעיד מר הדרי ולא נסתר, נחתם סעיף 18 לנספח, ובמסגרתו הסכימה החברה להגביל את הפררוגטיבה הניהולית שלה בקביעת מתכונת המשמרות, באופן שככל שתידרש עבודת משמרות - לא תבוצע היא עוד תוך חלוקה לשלוש משמרות ביממה (או כל אופציה אחרת) אלא אך ורק במתכונת של 12/24 שעות. תכלית הסעיף הייתה לפיכך לאפשר לחברה להעביר עובדים לעבודת משמרות לאורך 24 שעות ביממה ללא צורך בניהול מו"מ פרטני מולם, ללא צורך בעריכת שימוע טרם שינוי תנאי העסקתם, וללא צורך לנהל מו"מ עם ההסתדרות או ועד העובדים על כך. זאת, כנגד הגבלת הפררוגטיבה באופן שמשמרות תבוצענה במתכונת של 12/24 שעות בלבד ולא כל מתכונת אחרת (בכפוף לוועדת החריגים), שכן מתכונת זו כדאית יותר לעובדים מבחינה כלכלית.

עם זאת, הסעיף בוודאי לא נועד להוביל לחיוב החברה להעסיק עובדים 24 שעות ביממה גם כאשר כלל לא נדרשת עבודת משמרות (וכדוגמא - במתחם קישון ובמתחם דימונה, בהם מתבצעת עבודת יום בלבד), בין משום שאין בכך צורך תפעולי ובין משום שאין עבודה לספק בהיקף כזה. הסעיף אינו קובע לפיכך תחולה אוטומטית, אלא הוא כפוף לעצם הצורך התפעולי לעבור למתכונת משמרות.

1. החברה מבהירה כי בהתאם לאמור לעיל מיושם הסכם 2012 על ידה החל ממועד חתימתו, כאשר בכל מתחמי הנייד בהם נדרשת עבודת משמרות - בין אם במתחם כולו ובין אם במחלקות מסוימות בתוכו - העובדים מועסקים אך ורק במתכונת משמרות של 12/24. עם זאת באותם מקרים בהם נדרשת עבודת בוקר בלבד, ממשיכה העבודה במתכונת זו. ההסתדרות כלל לא ניסתה להוכיח כי העבודה בכלל מתחמי הנייד מחייבת עבודה 24 שעות ביממה, משום שברור לכל שאין צורך כזה. ההסתדרות אף מסכימה שעובדי המנהלה אינם אמורים לעבוד במתכונת של 12/24, ובכך תמיכה ניצחת לעמדת החברה שהרי הסעיף אינו מבחין בין עובדי מנהלה לעובדים תפעוליים.

החברה מוסיפה כי הציגה נתונים, שלא נסתרו, לפיהם כ - 40% מכלל העובדים התפעוליים פנו לוועדת החריגים, ומתנגדים לעבור למתכונת של 12/24. כפי שעולה מהוראות ההסכם, לא ניתן להעבירם למתכונת זו טרם שמתקבלת החלטה סופית בעניינם במנגנון יישוב חילוקי הדעות. משמעות הדברים היא כי ממילא אין אפשרות לחייב את החברה להעביר את כלל עובדיה התפעוליים למתכונת המשמרות האמורה, שכן "כיצד ניתן לנהל חטיבה תפעולית בזמן שכ - 60% מהעובדים יועסקו במשמרות 12/24 וכ - 40% לא?".

1. עוד טוענת החברה כי קביעת בית הדין האזורי מנוגדת להקשר התעשייתי ולהסכמים קודמים, לרבות הסכם 1994 אשר קבע באופן ברור שלהנהלת החברה פררוגטיבה מלאה לגבי סדרי העבודה. לא ייתכן שסעיף 18 התיימר לבטל לחלוטין את שיקול הדעת והסמכות הנתונים להנהלה בהתאם לצרכי החברה בפועל, וככל שזו אכן הייתה כוונת הצדדים - ניתן להניח כי הייתה מוצאת ביטוי מרכזי יותר ומפורש יותר במסגרת הסכם 2012.

פרשנות בית הדין האזורי אף מנוגדת להסכמים מאוחרים יותר שנחתמו בין הצדדים, דוגמת הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 23.3.16 לצורך מעבר עובדים למתחם נייד בבאר שבע (להלן: הסכם המעבר). בהסכם זה נקבע כי העבודה במתחם באר שבע תתבצע במתכונת 12/24, בנוסף למשמרת אחת שתתבצע בעבודת יום (סעיף 15). הדבר מלמד כי מתכונת העבודה בכל מתחם נקבעת על פי צרכי העבודה, ולא לפי הוראה כללית המחייבת עבודה במתכונת 12/24 בכל מקרה ובכל מצב. בנוסף, ככל שפרשנות ההסתדרות לסעיף 18 לנספח הייתה נכונה - כלל לא נדרשת הייתה הוראה מפורשת כזו בהסכם המעבר.

1. ההסתדרות תומכת בפרשנותו של בית הדין האזורי לסעיף 18 לנספח, ומדגישה שהסכם 2012 חולל שינוי - בכך שצמצם את הפררוגטיבה הניהולית של החברה בלשון ברורה וחד משמעית, וחייב את החברה למתכונת משמרות מסוימת, ולעצם ההעסקה במשמרות של עובדי חטיבת הנייד. לא בכדי אפשר ההסכם לעובדים בלבד, ולא להנהלה, לבקש החרגה מהמסגרת האחידה שנקבעה במפורש בהסכם. יו"ר איגוד עובדי התחבורה מר אבי אדרי העיד על כך שעניין זה היווה חלק מהתמורה הכלכלית שקיבל צד העובדים במסגרת ההסכם, ובית הדין קמא קיבל את עדותו.

בהתחשב בכך, החברה לא יכולה הייתה להחליט כי היא מיישמת את הסעיף לפי נוחותה, ומשאירה חלק מהעובדים במתכונת של עבודת יום, מבלי שייהנו מהתגמול הגדול יותר הנובע מעבודת המשמרות, ואף לא מהמנוחה בת 24 השעות הרצופות המוסיפה לרווחתם ומהווה חלק מהמתכונת המוסכמת.

1. ההסתדרות סבורה כי אין כל היגיון בטענת החברה לפיה מדובר ב"זכות שברשות", ופרשנות כזו מנוגדת לכל היגיון הסכמי וכלכלי, ללשון הטקסט וגם להסכמים הקודמים בין הצדדים שהרי הסכם 1994 העניק לחברה את הסמכות לקבוע משמרות ולהעסיק עובדים בשעות נוספות כראות עיניה. בהתאם, טרם חתימת הסכם 2012 הועסקו העובדים התפעוליים בחטיבת הנייד במתכונות עבודה שונות - משמרות יום שנמשכות 8 שעות ונערכות בשעות הבוקר; משמרות בוקר, צהרים וערב בנות 8 שעות כל אחת הנערכות מסביב לשעון; ומשמרות 12/24, הכל לפי צרכיה התפעוליים של החברה.

במסגרת הסכם 2012 הסכימו העובדים להפריט חלק מעבודות התחזוקה ולהעבירן לקבלן תחזוקה חיצוני, וכפיצוי על הסכמה משמעותית זו - הוסכם על העברת כל העובדים התפעוליים בחטיבת הנייד למתכונת העסקה קבועה ואחידה של 12/24, למעט חריגים שיתבקשו על ידי העובדים עצמם (ככל שמדובר בעובדים ותיקים). הדבר בא לידי ביטוי עוד טרם חתימת ההסכם ב"מתווה עקרונות" מיום 27.3.12, בו נקבע כי "העבודה במתחמי חטיבת צי נייד תתבצע 24 שעות ביממה, במשמרות של 12/24. מנגנון חריגים יסוכם בהסכם הקיבוצי".

1. ההסתדרות מוסיפה כי פרשנותה להסכם הקיבוצי מתבקשת לא רק מלשונו המפורשת של ההסכם אלא גם מתכליתו. הטענה בהתייחס לעובדי המנהלה היא טענה מטעה שכן נספח א' כולו הוא נספח תפעולי וברור שנועד לחול על עובדים תפעוליים ולא על עובדי מנהלה. גם מנגנון החריגים תומך בפרשנות זו, שכן הוא בבחינת החריג לכלל, ונועד לפתור בעיות פרטניות של עובדים בודדים שיתקשו לעבור למתכונת הגורפת והמוסכמת של עבודת המשמרות. אשר להסכם המעבר - הסכם זה אך שימר את המצב הקיים עובר לחתימתו בהתייחס למתחם אליו נחתם, כאשר נכרת תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים בתיק זה והסעיף נועד למנוע הפרה רחבה יותר של הסכם 2012.

אשר להתנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי - העובדים עמדו על זכותם לעבור למתכונת של 12/24 מיד לאחר חתימת ההסכם (לרבות מכתב דרישה פורמאלי שנשלח כבר ביום 18.4.13), בעוד שהחברה "עשתה ככל שלאל ידה על מנת להתחמק ממחויבותה זו, תוך שינוי עמדות...". ההסתדרות מכוונת בכך למכתב התשובה מיום 23.4.13, בו ציינה החברה בסיפת מכתבה כי "ההסכם הקיבוצי... אינו קובע מועד לתחולת סעיף 18...", ורואה בכך הודאה של החברה בזכותם של כלל העובדים התפעוליים לעבודה במתכונת משמרות של 12/24. עוד מפנה ההסתדרות לפרוטוקול ישיבת ועדת מעקב מיום 18.5.15, בו הודה מר הדרי כי "לנו כמערכת 12/24 לא טוב", ובכך אישר למעשה שהחברה מבקשת לשנות את ההסכם עליו חתמה.

ההסתדרות סבורה לפיכך כי בית הדין האזורי - לאחר התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות שנשמעו לפניו - הגיע למסקנה פרשנית נכונה המבוססת גם על ממצאים עובדתיים, ואין כל הצדקה להתערבות בה.

1. בערעור מטעמה טוענת ההסתדרות כי היה על בית הדין לחייב את החברה לשלם לעובדיה את הפרשי השכר שנמנעו מהם מעצם הפרתו של ההסכם הקיבוצי, שכן "אי פסיקת פיצוי כלשהו מייצר למשיבה הפרה משתלמת של תנאי מתנאי הסכם קיבוצי שנכרת... תוך חיסכון כלכלי מצידה שמשמעו פגיעה בעובדי המשיבה".

ההסתדרות מדגישה כי חלפו שנים לא מעטות ממועד חתימת ההסכם, במהלכן לא יושמה הוראת סעיף 18 על אף שהיה בה כדי להניב לעובדים השתכרות גבוהה יותר ואיכות חיים שנובעת מהגמישות הנלווית לעבודת המשמרות. כדי למנוע תמריץ כלכלי למעסיקים להפר התחייבויות שנטלו על עצמם בהסכמים קיבוציים - לא די באכיפה נושאת פני עתיד, ונדרשת גם התייחסות לתקופת העבר תוך פיצוי העובדים הן על הפרשי ההשתכרות שנמנעו מהם והן על ההטבה הסוציאלית שנמנעה מהם (שעות פנאי וקיצור שבוע העבודה). אף לא היה צורך בכימות הדרישה לכך, שכן החברה ממילא שולטת בנתוני השכר של כל עובדיה ויכולה לתקן את ההפרה "במחי מספר לחיצות כפתור בתוכנות השכר".

1. ועד העובדים תומך אף הוא בפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי לסעיף 18 לנספח, ומבהיר כי במסגרת הסכם 2012 נדרשו העובדים לוויתורים בנושאים שונים, ובתמורה לכך נקבעו הסדרים שיש בהם כדי להיטיב עמם. אחד מהסדרים אלה הוא המעבר למתכונת משמרות של 12/24 שעות, המיטיב עם העובדים הן נוכח גמול השעות הנוספות הנובע ממנו; הן נוכח זמני מנוחה ארוכים יותר בין המשמרות; והן בהתחשב בשוויון שייווצר במתכונת העבודה בין המתחמים השונים. הסעיף נועד ליצור שינוי במצב הקיים, בעוד שלפי פרשנות החברה - לפיה המעבר למתכונת 12/24 יתרחש רק כאשר נדרשת עבודה במתכונת כזו לפי שיקול דעתה הבלעדי - כלל לא היה צורך בהכללתו בהסכם.

הוועד סבור לפיכך שאין הצדקה להתערבות בהיבט זה של פסק דינו של בית הדין האזורי, הכולל גם קביעות עובדתיות, ואף אין סיבה לפרשנות "תכליתית" של סעיף 18 לנספח החורגת מלשונו המפורשת. אף לא ניתן לזקוף לזכות החברה את העובדה שמשך מספר שנים מאז חתימת ההסכם היא מפרה את הוראותיו ומתעלמת מההתחייבויות שנטלה על עצמה, כאשר פניית הוועד בקשר לכך נעשתה כבר חודשים ספורים לאחר חתימת ההסכם. עוד מציין הוועד שמספר העובדים שביקשו לפנות לוועדת החריגים אינו רלוונטי לצורך פרשנות הסעיף.

1. במסגרת הערעור מטעמו טוען הוועד טענות דומות לטענות ההסתדרות בערעור מטעמה, וסבור שיש להיענות לדרישה למתן סעד הצהרתי לפיו על החברה לשלם את הפרשי השכר המגיעים לעובדים, שהעמידו עצמם לרשות עבודה במשמרות של 12/24 אך זו נחסמה בפניהם בניגוד להוראות הסכם 2012. לשיטת הוועד, לא ייתכן שהעובדים לא יהיו זכאים לתמורה הכלכלית המגיעה להם כתוצאה מההסכם הקיבוצי, רק בשל כך שהמעסיק מנע מהם את האפשרות לבצע את הנדרש לצורך כך, והדבר יוביל למצב בו "יהא חוטא נשכר". לכל הפחות יש להגיע להסדר ביניים כלשהו (הלוקח בחשבון כי עבודת המשמרות אכן לא בוצעה בפועל), ולשם כך מבקש הוועד את החזרת התיק לבית הדין האזורי.
2. החברה משיבה לערעורי ההסתדרות והוועד, כי אין כל בסיס משפטי או הצדקה לדרישת שכר על עבודה נוספת שלא בוצעה בפועל (שהרי העובדים קיבלו את שכרם המלא על העבודה שביצעו), קל וחומר כאשר מדובר בכספי ציבור. לכך יש להוסיף כי הבקשה לסעד הצהרתי בבית הדין האזורי הוגשה כסעד תיאורטי, שאין סעד אופרטיבי לצדו, וללא כימות. עוד טוענת היא כי הוועד כלל אינו אישיות משפטית עצמאית אלא אורגן של ההסתדרות, ומשכך אין לו מעמד להגשת ערעור עצמאי.
3. במהלך הדיון בפנינו הוסיפו והדגישו נציגי החברה, כי קיימים חמישה מתחמים ברחבי הארץ לחטיבת הנייד, כאשר בשלושה מהם (בבאר שבע, חיפה ולוד) מתבצעת פעילות תחזוקה 24 שעות ביממה, במקביל לפעילות התפעולית ולכניסת רכבות לאורך כל שעות היממה. במתחמים אלה מבוצעת עבודת התחזוקה במשמרות של 12/24 שעות בהתאם להסכם 2012. לעומת זאת בשני מתחמים נוספים - בדימונה ובקישון - אין כניסה של רכבות במהלך הלילה ומדובר במתחמים בעלי אופי "מפעלי", אשר מסוגלים לבצע את המטלות המוטלות עליהם בעבודת יום רגילה (ובמידת הצורך - תוספת של שעות נוספות). משכך, אין כל הצדקה עניינית להעביר את המתחמים הללו לעבודה מלאכותית של 24 שעות ביממה, והדבר יגרור אבטלה לעובדים שיועסקו בלילה "כי אין לנו עבודה לתת" וגם יפגע בעובדים המועסקים במתחמים אלה בשעות היום.

ב"כ ההסתדרות השיבה, לטענה כי אין צורך בעבודת המשמרות במתחמים נוספים, כי אינה יודעת "אם יש או אין צורך [בעבודה לאורך 24 שעות - ס.ד.מ]", אך הוסיפה כי "זה לא קשור להוראות ההסכם", אותן יש בכל מקרה לכבד.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור החברה ולדחות את ערעוריהם של ההסתדרות ושל ועד העובדים. טעמינו לכך יפורטו להלן.
2. כידוע, פרשנות הסכם קיבוצי מתבצעת, לפי ההלכה הפסוקה, בהתבסס על כללי הפרשנות של דיני החוזים הרגילים, בשינויים המחויבים הנובעים מאופיים המיוחד של הסכמים קיבוציים. בהתאם נקבע, כי הסכם קיבוצי יפורש "פרשנות תכליתית תוך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, בהתאם לאינטרסים, המטרות והערכים שההסכם נועד להגשים", כאשר "אומד דעת הצדדים יילמד בראש ובראשונה מלשון ההוראה הרלוונטית, תוך התחשבות במכלול הנסיבות לרבות לשון החוזה בכללותו, מהות ההסדר, הנסיבות שקדמו לכריתת ההסכם, ההקשר התעשייתי - המפעלי, הענפי והמשקי, התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם ודרך יישומו בפועל, כמו גם הסכמים מאוחרים יותר שנכרתו בין הצדדים" (ע"ע (ארצי) 23030-07-10 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ - יעקב פומפן (4.7.12); להלן: עניין פומפן; כן ראו את עס"ק (ארצי) 38016-04-17 הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (25.4.18); ע"ע (ארצי) 67539-12-14 שירותי בריאות כללית - ד"ר אוסאמה אבו אחמד (14.9.18)).

עוד נקבע כי בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, שאמורה לשקף "אומד דעת של צדדים הפועלים על פי אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, ותוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" (עניין פומפן; כן ראו את עס"ק (ארצי) 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - איגוד ערים אזור חיפה (שירותי כבאות), פד"ע לח 289 (2002); עס"ק (ארצי) 8298-08-12 ההסתדרות הרפואית בישראל - שירותי בריאות כללית (4.11.13)).

1. בעניין שלפנינו, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי עד לחתימת הסכם 2012 קבעה הנהלת החברה - באופן חד צדדי ובהתאם להוראות הסכם 1994 שהותירו בידיה שיקול דעת בלעדי בקשר לכך - את דרך ביצוע המשמרות בכל אחד ממתחמי העבודה. בהתאם, העבודה במחלקות השונות בחטיבת הנייד נעשתה במתכונות מגוונות - בין עבודת יום רגילה; בין עבודה בשלוש משמרות של 8 שעות כל אחת לאורך 24 שעות ביממה; ובין משמרות של 12 שעות רצופות ולאחריהן 24 שעות מנוחה, הכל בהתאם לצרכי העבודה והחלטת ההנהלה מעת לעת.

הסכם 2012 ביקש לבצע שינוי בכך ובהתאם קבע - בסעיף 18 לנספח - כי "העבודה במתחמי חטיבת נייד תתבצע 24 שעות ביממה במשמרות של 12 שעות (12/24), ובכפוף לכל דין...". סעיף זה קובע לפיכך, לכאורה ומבחינה לשונית, שני דברים שונים - ראשית, כי העבודה במתחמי חטיבת הנייד תתבצע 24 שעות ביממה, ושנית, כי הדבר יבוצע במשמרות המכונות "12/24", וזאת להבדיל מהמתכונת הנוספת שנהגה אותה עת, של שלוש משמרות בנות 8 שעות כל אחת (או כל אופציה אפשרית אחרת).

1. החברה יישמה בפועל את הסעיף, החל ממועד חתימת ההסכם ואילך, בחלקו השני בלבד. היינו, החברה אינה סבורה כי יש לראות בסעיף 18 התחייבות מטעמה להפעיל את כל מתחמי חטיבת הנייד - גם כאשר הדבר אינו נדרש מבחינה תפעולית - 24 שעות ביממה. עם זאת, החברה מסכימה כי באותם מתחמים, ובאותם תפקידים, בהם צרכי העבודה מצדיקים עבודה לאורך 24 שעות ביממה - היא מחויבת לדאוג לכך שעבודה זו תבוצע בשתי משמרות בנות 12 שעות כל אחת, תוך הענקת מנוחה של 24 שעות רצופות לאחר כל משמרת כזו.

עלינו לפרש לפיכך את הסעיף - בהתאם לכללי הפרשנות שפורטו לעיל - ולקבוע האם יש לראותו כהתחייבות מצד החברה להפעיל בכל מקרה את כל מתחמי הנייד ברחבי הארץ לאורך כל שעות היממה, או שמא צודקת החברה בפרשנותה.

1. ראשית נציין כי בנסיבות העניין לא מצאנו לנכון להקנות חשיבות לדרך בה יושם ההסכם הלכה למעשה במהלך השנים (על אף שדרך כלל ניתן לכך משקל משמעותי: ע"ע (ארצי) 66554-09-14 מדינת ישראל - ד"ר עליזה רינג (9.10.16); ס"ק (ארצי) 12/07 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרכז השלטון המקומי (10.8.09)). אמנם, חלפו מספר שנים מאז חתימת ההסכם הקיבוצי, במהלכן מיושמת הוראתו של סעיף 18 לנספח בהתאם לפרשנות החברה. עם זאת, ההסתדרות וועד העובדים טענו כנגד כך כבר בסמוך לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי (לרבות בכתב, במכתב בא כוחם מיום 18.4.13), וכחצי שנה לאחר מכן כבר העלו את בקשתם בהקשר זה בפני בית הדין האזורי (בשלב ראשון במסגרת הליך אחר). בנסיבות אלה, וכאשר נציגות העובדים הבהירה ומבהירה לאורך השנים שאינה מקבלת את דרך יישומו של סעיף 18 לנספח, אין לייחס משקל לעובדה שהחברה מיישמת בפועל את פרשנותה שלה להסכם.
2. הצדדים חלוקים לכאורה בשאלה מי יזם את הכללת הסעיף בהסכם הקיבוצי, אך עיון זהיר בטענותיהם מעלה כי למעשה אין סתירה בין הגרסאות. החברה טענה כי הייתה זו דרישה שלה, נוכח הצורך להעביר עובדים לעבודת משמרות. החברה הסבירה כי חששה שעל אף הפררוגטיבה שניתנה לה בהסכם 1994 - הדבר ייחשב כשינוי משמעותי בסדרי העבודה, ולכן בכל פעם שתחליט כי מחלקה מסוימת נדרשת לעבודה "סביב השעון" - תידרש להידבר מול הוועד, לערוך שימועים לעובדים וכיו"ב. על מנת למנוע זאת, ביקשה להגיע להסכמה על כך מראש, ולקחה על עצמה - בתמורה להסכמת העובדים - את צמצום הפררוגטיבה שלה בהתייחס לסוג המשמרות. בלשונו של מר הדרי (סמנכ"ל משאבי אנוש דאז) בחקירתו הנגדית - "ההנהלה דרשה שניתן יהיה להפעיל יחידות מסוימות בחטיבת נייד 24 שעות ביממה. ההנהלה חפצה לעשות זאת במשמרות של 8 שעות של שלוש משמרות. העובדים התנו את המעבר לעבודה במתכונת של 12/24, זאת לא הייתה דרישת ההנהלה כמו גם ההנהלה לא דרשה ולא התכוונה להפעיל את כל יחידות החטיבה במתכונת של 24 שעות" (עמ' 18 לפרוטוקול; כן ראו את סעיף 9 לתצהירו מיום 6.6.16).

מר אדרי מצדו (מטעם ההסתדרות) הסביר כי במהלך המשא-ומתן "הועלה גם עניין המשמרות" (מבלי לציין על ידי מי); כי מדובר בהטבה כלכלית חשובה לעובדים, בהתחשב בכך שמתכונת עבודה במשמרות בנות 12 שעות "רווחית" יותר לעובדים מבחינה כלכלית; ומשכך "אכן בסוף הגענו לסל של הטבות... כאשר אחת מהן, היא התחייבות הרכבת להעברת עובדי חטיבת נייד (שהיא החטיבה שבה הייתה ההפרטה) למשמרות 12/24" (סעיף 4 לתצהירו מיום 24.12.15).

1. לטעמנו, התמונה העולה ממכלול הראיות היא כי במהלך המשא-ומתן שקדם לחתימת הסכם 2012 הנהלת החברה סברה כי תידרש להעביר מחלקות נוספות של חטיבת הנייד לעבודה לאורך 24 שעות ביממה, מעבר למתחמים שכבר פעלו כך נכון לאותו מועד, וייתכן כי אף סברה שתידרש להעביר את כל עובדי מתחמי הנייד, או מרביתם, לעבודה כזו. משכך, ביקשה להכליל נושא זה בהסכם הקיבוצי, על מנת להימנע מדיונים בקשר לכך מול העובדים ונציגותם בכל פעם שתידרש החלטה תפעולית כזו. אין זה סביר לטעמנו שהעובדים דרשו מיוזמתם לפתוח את מתחמי הנייד לעבודה בת 24 שעות ביממה (ולמעשה מתצהירו של מר אדרי שפורט לעיל אכן עולה כי לא העובדים הם שדרשו זאת), שכן זהו נושא המצוי באופן מובהק בגדרה של הפררוגטיבה הניהולית (כפי שעוד יפורט להלן). סביר יותר שדרישתם של העובדים - במענה לדרישת ההנהלה כי יתנו הסכמה לעבודה בהיקפים של 24 שעות ביממה - נגעה לסוג המשמרות בו יידרשו לעבוד (היינו משמרות של 12/24 להבדיל משלוש משמרות בנות 8 שעות), כדי למקסם את התועלות הכלכליות כתוצאה מעבודה לאורך כל שעות היממה.
2. עם זאת, וגם אם העובדים לא יזמו את הדרישה לעצם פתיחת המתחמים ל - 24 שעות, הרושם המסתמן מכלל החומר הוא שהלך הרוח של שני הצדדים במהלך ניהול המו"מ, בהתבסס על הדרישה שפורטה לעיל של הנהלת החברה (שביצעה אותה עת רה-ארגון כולל בחטיבת הנייד וראתה ככל הנראה חשיבות במתן מענה תחזוקתי "סביב השעון"), היה שצפוי להתבצע מעבר של כלל המתחמים לעבודה במתכונת כזו. בהתאם נוסח סעיף 18 לנספח באופן גורף, תוך הצהרה בלתי מסויגת כי "העבודה במתחמי חטיבת נייד תתבצע 24 שעות ביממה", מבלי להבהיר במסגרתו שעצם המעבר לעבודת משמרות כפוף לשיקול דעתה של החברה לפי צרכי העבודה, ומבלי להחריג מסעיף זה את אותם מתחמים (בקישון ובדימונה) בהם אין צורך תפעולי (לפי הנטען כיום) בעבודה בהיקף כזה. בהתאם אף גובש המנגנון המפורט של ועדת החריגים על שלושת שלביה, שיש להניח שקדמה לו הנחה שעובדים רבים יידרשו לעבור לעבודת משמרות גם כאשר לא עבדו בה טרם חתימת ההסכם (היינו גם במתחמים נוספים על אלו בהם מבוצע הדבר ממילא). חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא במכתב התשובה הראשון ששלחה החברה במענה לדרישת ההסתדרות לעבור למתכונת של 24 שעות בכל מתחמי הנייד, מכתב אותו סיימה בטיעון לפיו הסכם 2012 "אינו קובע מועד לתחולת סעיף 18, ובכוונת החברה להחילו בהתאם לצורכי העבודה ולמצבת כוח האדם".

תשובה זו עשויה אף היא ללמד על כך שהייתה כוונה עקרונית להעביר את כל העובדים התפעוליים בחטיבת הנייד לעבודה של 24 שעות ביממה, אך לא באופן מיידי בהכרח אלא עם הזמן. הדבר הוביל ככל הנראה לכך שמבחינת העובדים, חלק מהתמורות הכלכליות אותן זקפו לזכותם כתוצאה מההסכם, בשקללם אותן כנגד ה"מתן" שנדרש מהם במסגרתו, הוא גמול השעות הנוספות הנלווה למשמרת בת 12 שעות וכן התועלת הנלווית ממנוחה רצופה בת 24 שעות. ככל שזו אכן הייתה סברת נציגות העובדים, ניתן להבין את תסכולה מעצם כך שתמורה זו אינה ניתנת לה במלואה (אלא רק ביחס לעובדים המועסקים ממילא בעבודת משמרות לפי שיקול דעתה של ההנהלה), תוך פגיעה מסוימת בציפיותיה הכלכליות מההסכם. עם זאת ראוי להדגיש כבר כעת כי הניסיון לצייר את גמול השעות הנוספות כתוצאה מעבודת המשמרות כתמורה העיקרית שמקבלים העובדים במסגרת הסכם 2012 - רחוק מאוד מהמציאות.

1. גם אם ניתן להבין את תסכולה של נציגות העובדים, איננו סבורים שניתן לפרש את הסעיף כדרישתה באופן אשר יחייב את החברה לפתוח את כל מתחמי הנייד לעבודה בת 24 שעות ביממה באופן מיידי, גם כאשר אין בכך - לפי שיקול דעתה של ההנהלה - צורך תפעולי-ענייני. קביעה לפיה כוונת הצדדים בנסחם את סעיף 18 הייתה כי גם אם החברה תגיע למסקנה שאין צורך - במתחם מסוים או לגבי תפקיד מסוים - בעבודת משמרות, וגם אם החלטה זו תתקבל בתום לב ומשיקולים מקצועיים, החברה תחויב להפעיל את המתחם לאורך 24 שעות ביממה רק על מנת לאפשר לעובדים לקבל באופן מלאכותי גמול שעות נוספות - היא פרשנות בלתי סבירה לטעמנו, ומנוגדת לתכלית סובייקטיבית כמו גם אובייקטיבית הגונה והגיונית. חזקה כי צדדים להסכם לא התכוונו להגיע לתוצאה בלתי הגיונית. שוכנענו לפיכך כי לא ניתן לפרש את ההסכם באופן המאלץ את החברה להפעיל מתחמי תחזוקה מסוימים 24 שעות ביממה גם כאשר אין בכך צורך ענייני-תפעולי, וקביעה כזו היא מרחיקת לכת גם נוכח השלכותיה (לרבות בהיבט הציבורי).
2. פרשנותו הראויה של סעיף 18 לנספח היא אם כך הפרשנות שהוצעה על ידי החברה, ולפיה התחייבותה להעסקת העובדים במשמרות של 12/24 כפופה לכך שבאותה מחלקה, או באותו מתחם, אכן מבוצעת עבודה לאורך 24 שעות ביממה, וכל עוד ההחלטה התפעולית בקשר לכך התקבלה בתום לב ומטעמים עניינים. שוכנענו כי פרשנות זו משקפת את אומד דעתם של הצדדים ותואמת הן את לשון ההסכם (הגם שאין מחלוקת שהניסוח אינו מיטבי ועלול כשלעצמו להטעות) והן את האינטרסים והמטרות שההסכם נועד להגשים, וזאת תוך התחשבות במהות ההסדר, ברקע לכריתת ההסכם כמפורט לעיל, בתשתית ההסכמים הקיבוציים המחייבת את הצדדים (הסכם 1994) ובהקשר המפעלי. עוד שוכנענו כי פרשנות זו מתחייבת מתכליתו האובייקטיבית של הסכם 2012 כמכלול, ושל סעיף 18 לנספח א' במסגרתו.
3. במסגרת בחינת אומד דעת הצדדים לקחנו בחשבון כי ההסתדרות והוועד אינם מנסים לטעון כי ההחלטה להפעיל מתחם מסוים 24 שעות ביממה (או בכל היקף אחר) היא החלטה שאמורה להתקבל בשיתוף העובדים. נראה כי אין מחלוקת ממשית שמדובר בהחלטה שהיא בליבת הפררוגטיבה הניהולית של החברה (בכלל ובהתחשב בהוראותיו המפורשות של הסכם 1994 בפרט), התלויה בצרכיה התפעוליים ובמגוון שיקולים ניהוליים, מקצועיים וכלכליים. גם אם להחלטה זו השלכה עקיפה על העובדים מעצם כך שעבודה לאורך 24 שעות ביממה תייצר עבודה נוספת שמשמעותה הכלכלית בצידה, וגם אם הצדדים הניחו במועד חתימת ההסכם שההנהלה צפויה להחליט על פתיחה של כל המתחמים או רובם "סביב השעון", הכלל הוא שאין זכות קנויה לעובדים לחייב את מעסיקם לאפשר להם לבצע עבודה נוספת, ולא שוכנענו כי במסגרת סעיף 18 הנ"ל הסכימה החברה בהינף קולמוס לאיין את הפררוגטיבה הניהולית שלה בנושא כה מרכזי, ולהתחייב כי לעולם ועד (או עד לחתימת הסכם קיבוצי אחר) תתבצע העבודה בכל מתחמי הנייד לאורך כל שעות היממה, גם אם הדבר לא יידרש מבחינה תפעולית.

באותו אופן מלמדת התכלית האובייקטיבית, הלוקחת בחשבון כמפורט לעיל "אמות מידה של סבירות, היגיון ותום לב, תוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה" - כי אין זה סביר שהוסכם בין הצדדים שהעובדים יקבלו בכל מקרה גמול שעות נוספות עבור עבודה במשמרות של 12 שעות, גם כאשר כלל אין צורך בעבודת שעות נוספות. אף אין זה סביר לצפות כי מתחמי תחזוקה ייפתחו למשך 24 שעות ביממה הגם שאין בכך צורך, רק על מנת לספק את ה"מתן" שהעובדים טוענים לו. פרשנות כזו מנוגדת לטעמנו ל"עקרונות של סבירות ומידתיות בהתאם לתכלית האובייקטיבית" (עס"ק (ארצי) 51858-07-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (9.11.16)), ובמידה רבה אף מנוגדת לתקנת הציבור. להסרת ספק נדגיש כי לא הועלתה כל טענה מטעם ההסתדרות או הוועד כי החלטת החברה על אי פתיחתם של מתחמי הנייד בקישון ובדימונה ל - 24 שעות ביממה התקבלה בחוסר תום לב או משיקולים שאינם ענייניים.

1. לאמור לעיל נוסיף כי מנגנון ועדת החריגים, שהוא חלק בלתי נפרד מסעיף 18 לנספח ומאפשר לעובדים לערער על דרישת החברה מהם לעבוד במשמרות של 12/24 שעות, תומך אף הוא לטעמנו בפרשנות החברה. מנגנון זה קובע כי לצורך כינוס ועדת החריגים רשאי כל עובד לפנות לחברה "תוך 7 ימים מקבלת הודעת החברה על החלת הסדר המשמרות כאמור לגביו" (ההדגשות אינן במקור). ניסוח זה מלמד כי המעבר לעבודה בת 12/24 שעות לא אמור היה להתבצע באופן אוטומטי וגורף ביחס לכלל העובדים מיד לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, אלא נדרשת "הודעה" מצד החברה על "החלת" הסדר המשמרות כאמור לגבי כל עובד. בנוסף, ברור כי מנגנון ועדת החריגים נועד לאפשר לעובדים שאינם חפצים בעבודת משמרות לקבל פטור ממנה על אף דרישת המעסיק לכך, ומכאן הצהרה משותפת של שני הצדדים שעבודת המשמרות אינה בהכרח הטבה לעובדים אלא יש לה פנים לכאן ולכאן.

ההסתדרות טענה שלא היה טעם לקבוע מנגנון כה סבוך של ועדת חריגים בשביל עובדים שממילא מועסקים במשמרות גם כיום, אך כפי שצוין לעיל - שוכנענו כי נקודת המוצא של הצדדים הייתה כי מתחמים נוספים יועברו לעבודת משמרות. בנוסף, ההסתדרות וועד העובדים אישרו שטרם חתימת הסכם 2012 היו תפקידים שבוצעו במשמרות של 8 שעות (ולא של 12 שעות), גם במתחמים שהעבודה בהם מתבצעת לאורך 24 שעות ביממה, ואין מחלוקת שבכך נעשה שינוי - תוך הצרה משמעותית של הפררוגטיבה הניהולית של החברה (כפי שנקבעה בהסכם 1994) לקבוע את סוגי המשמרות ושעות המשמרת. להשלמת התמונה נציין כי לא מצאנו שהסכם המעבר (מיום 23.3.16) רלוונטי למחלוקת בין הצדדים או מחזק פרשנות זו או אחרת; מדובר בהסכם ספציפי בהתייחס להעברת עובדים ממתחם לוד למתחם באר שבע לתקופה זמנית, ואין בסעיף 15 לו כדי לתרום לפרשנותו של סעיף 18 לנספח.

1. נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי לא הייתה הצדקה לקבוע שהחברה מחויבת להעביר את כלל עובדיה התפעוליים במתחמי הנייד לעבודת משמרות של 12/24 שעות. עם זאת, וכפי שמוסכם על החברה - ככל שנדרשת בפועל עבודת משמרות, תבוצע היא במתכונת המוסכמת של 12/24 שעות, בכפוף למנגנון ועדת החריגים המפורט בסעיף 18 לנספח.

בהתחשב במסקנה זו, אין צורך לדון בערעורי ההסתדרות והוועד, שכן הבסיס להם - הקביעה כי החברה הפרה בהתנהלותה את סעיף 18 לנספח - אינו קיים עוד. משכך, אף אין צורך כי נבחן את השאלה אם ועד העובדים רשאי היה להגיש ערעור עצמאי.

1. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור החברה מתקבל כמפורט בסעיף 36 לעיל.

ערעורי ההסתדרות וועד העובדים נדחים.

כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז בשבט תשע"ט (2 בפברואר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.