בפני בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן - המלל) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה-1975 ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הראומטולוגיה והאורתופדיה לצורך בדיקת התובעת וקביעת נכותה בתחומים אלה, בגין התאונות מיום 23.4.15 ו-17.1.16.

רקע וקביעות הוועדה

1. התובעת, ילידת 1995, נפגעה בשתי תאונות דרכים. הראשונה מיום 23.4.15 (להלן – התאונה הראשונה), והשנייה מיום 17.1.16 (להלן – התאונה השניה). שתי התאונות הוכרו על ידי המל"ל כתאונות עבודה אולם רק בגין התאונה השנייה נקבעה לתובעת נכות צמיתה.
2. בתאונה הראשונה נחבלה התובעת בעיקר בצוואר בגב ובקרסול ימין ובתאונה השנייה נחבלה בעיקר בצוואר בגב התחתון ובברך שמאל.
3. ביום 22.05.16 התכנסה ועדה רפואית של המל"ל לדון בעניינה של התובעת במסגרתה נבדקה בתחום האורתופדיה. בפרק תולדות המקרה נרשם מפי בא כוחה: "יש עוד תאונה נוספת שהגשנו תביעה – מציג חומר. בתאונה הנדונה נשארנו עם קרסול ימין שמקרין לברך ימין וגב. בתאונה השניה אין תלונות חופפות... מה שחופף הוא בצואר שחלף בתאונה הנדונה... עיקר הפגיעה כיום היא לא בצוואר, יש נפיחות בקרסול ימין, מצורף US תקין רק בצקת".

מפי התובעת נרשם: "קושי בהתכופפות, מתקשה להרים דברים, כאבים בקרסול, מתקשה לעמוד הרבה שעות, לשכב רק שיש כרית מתחת, מתקשה לנעול נעלי עקב... מאז הוועדה הקודמת הקרסול כואבת יותר".

בפרק ההתייחסות לממצאי בדיקות וצילומים נרשם כי "הפוסק עיין בחומר בתיק התובעת ובחומר אשר הוצג בועדה"

בפרק ממצאי בדיקות הוועדה נרשם: "ללא חסר מוטורי או תחושתי בארבע גפיים... קרסול ימין – רגישות קלה ללא נפיחות, יציבות שמורה".

בפרק המסקנות נקבע: "לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה הנדונה. מדובר בתסמונת כאב קלה ללא עדות אובייקטיבית בבדיקה או בהדמיה".

1. ביום 20.7.16 הגישה התובעת ערר על החלטת הוועדה הרפואית. במכתב בא כוחה נרשם: "עקב ובגין התאונה סובלת התובעת מכאבים בגב עליון ואמצע המלווים בהגבלת תנועה, כאבים בקרסול ימין המלווים בנפיחות והגבלת תנועה". עוד נרשם: "טעתה הוועדה הרפואית בכך שסיכמה את החלטתה בטרם נבדקה התובעת בגין התאונה השנייה" וביקשה לזמנה "לוועדה רפואית לעררים לאחר בדיקתה בוועדה רפואית לגבי התאונה הנוספת מיום 17.1.2016 בגינה הוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה".
2. ביום 6.10.16 התכנסה ועדת הערר לדון בעניינה של התובעת, כאשר בפניה מכתב המפרט את טיעוני הערר, תיעוד רשומות רפואיות בעניין שתי התאונות, הכולל בין היתר, תוצאת בדיקות הדמיה שונות.

בפרק סיכום ומסקנות הוועדה נרשם: "לאור ממצאי בדיקת הוועדה לא נותרה נכות בגין התאונה. הוועדה דוחה את ערעור התובעת".

1. ביום 17.1.16 נפגעה כאמור התובעת בתאונה השניה וביום 7.12.16 נבדקה על ידי הוועדה הרפואית בתחום האורתופדיה אשר קבעה כי לא נותרה לה נכות בתחום האורתופדי והפנתה אותה לקבלת חוות דעת בתחום הראומטולוגיה.
2. ביום 22.3.17 נבדקה התובעת על ידי רופא בתחום הראומטולוגיה שקבע כי "מדובר בחולה שקרוב לודאי סובלת מפיברומיאלגיה בצורה קלה... יש לציין שעברה פעמיים תאונה... כדי לקבוע האם הנכויות שייכות לתאונה הראשונה או השניה נדרש התיק מ-22.4.15".
3. ביום 27.6.17 נקבע כי "בעיון בתיק הרפואי מהתאונה ב-4/15 מופיעים תלונות חוזרות של כאבי צוואר, ע"ש מותני, קרסול וכתפיים. תלונות שמופיעות בחלקם גם אחרי התאונה ב-1/2016 הנדונה. יתכן שהתאונה הנוכחית גרמה להרעה במצבה. עקב חמת הספק הועדה קובעת 10% לפי ס' 35 (1)(ב) מזה יש לנכות 5% לפי ס' 35 (1) (א-ב) מותאם עקב מצב קודם כך שנכותה הסופית משנית לתאונה מ-2016, 5% מ- 21.1.16".

בפרק הסיכום והמסקנות נרשם: ע"פ המפורט בסעיף 8 הועדה קובעת 10% לפי ס' 35(1)(ב) מזה יש לנכות 5% לפי ס' 35(1)(א-ב) מותאם עקב מצב קודם מ-25.1.16".

טענות הצדדים

1. התובעת מפרטת בבקשתה שתי טענות, בגינן יש להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בשני התחומים.
2. בתחום הראומטולוגיה טוענת התובעת כי לא יעלה על הדעת לא לייחס לתובעת 5% נכות בתחום הראומטולוגיה בגין התאונה הראשונה, כאשר בגינה כלל לא נבדקה בתחום זה (עקב סירוב המל"ל) וממילא לא נקבעו לה אחוזי נכות. לטענת התובעת יש לייחס 5% נכות בתחום זה לכל אחת מהתאונות, או לקבוע לה 10% נכות ללא ניכוי מצב קודם.
3. בתחום האורתופדיה טוענת התובעת כי מאז בדיקתה חלה החמרה דרסטית במצבה הרפואי כפי שמתועד במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתה (נספח ו') המעידים, בין השאר, על כאבי קרסול נמשכים, צליעה וכאבי גב תחתון המתגבר בתנועה.
4. התובעת מפנה בהקשר אחרון זה לפסיקה לפיה תובע המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח כי חלה החמרה במצבו אלא די בכך שיצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית המשפט.
5. עוד טוענת התובעת, כי הערכה נכונה של מצבה הרפואי, בשני התחומים, בקשר עם התאונה הראשונה והערכת השפעת התאונה הראשונה על מצבה לאחר התאונה השניה, היתה חייבת להינתן במסגרת קביעת נכותה על ידי וועדה רפואית אשר תידון במאוחד בגין שתי הפגיעות.
6. לטענת התובעת, על פי ההלכה הפסוקה, הבירור הרפואי של הוועדות הרפואיות שדנו בעניינה היה לא מלא והוא נופל לאותם מקרים חריגים המקימים את הטעמים המיוחדים להתרת הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל.
7. מנגד, הנתבעות טוענות כי בקשת התובעת שהוגשה בשיהוי רב בחלוף שנתיים, לאחר הגשת תחשיבי הנזק ומתן הצעת פשרה על ידי בית המשפט מעלה ספקות באשר לנחיצותה ומלמדת על חוסר ניקיון כפיים. לטעמן, מטרת הבקשה היא ניסיון לשפר את הצעת הפשרה שאכזבה את התובעת. הנתבעות סבורות שהמקרה דנן אינו נופל לגדרם של המקרים המיוחדים והחריגים המצדיקים העתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור וממילא לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה בהקשר זה.
8. לגופם של דברים טוענות הנתבעות, כי בפרוטוקול הוועדה מיום 22.5.16 ציינה התובעת מפורשות, מפי בא כוחה, כי אין לה תלונות חופפות ביחס לשתי התאונות.
9. ביחס לטענת התובעת להחמרה, טוענות הנתבעות, כי הלכה פסוקה היא שלא כל שינוי במצבו של הנפגע (לא כל שכן כאשר מדובר רק בטענה לשינוי) עשוי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. לטעמן, המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם מגלים כלל החמרת מצב, לא כל שכן "החמרה דרסטית", המצדיקה סתירת קביעת המל"ל.

לטענת הנתבעות, התובעת צירפה מסמכים מהם עולה כי היא סובלת מכאבים זהים לאלה שביחס אליהם הלינה בבדיקתה. לפיכך למעשה טענתה היא כי היא ממשיכה לסבול מכאבים אלה גם כיום. בהקשר זה טוענות הנתבעות כי מטבע הדברים אדם הסובל מנכות סובל גם מכאבים ועצם הימשכותה אינה מלמדת על החמרה במצב ובודאי שלא החמרה המצדיקה סתירת ממצאי המל"ל.

הנתבעות אף טוענות כי לאחרונה (27.5.18) עברה התובעת תאונה נוספת, כך שממילא יש מקום לייחס חלק מתלונותיה לתאונה זו.

1. ביחס לנכות בענין הפיברומיאלגיה, מוסיפות וטוענות הנתבעות, כי טענת התובעת תמוהה שכן היא לא טענה לפיברומיאלגיה ביחס לתאונה הראשונה וממילא אין למצוא איזכור לכך, או לסירובו של המל"ל לבדוק אותה בענין זה, בפרוטוקולי הועדות ביחס לתאונה הראשונה.
2. עוד טוענות הנתבעות כי הוועדה קבעה נכות בגין הפיברומיאלגיה כאשר מחציתה יוחסה ל"מצב קודם" ולא לתאונה הראשונה, כפי שנרשם מפורש בהחלטה. לטענת הנתבעות, הועדה ביחס לתאונה השניה קבעה ממצאיה לאחר שבדקה גם את תיקה של התובעת ביחס לתאונה הראשונה, וחזקה שאם היתה מבקשת לייחס את קביעתה בדבר מצב קודם לתאונה הראשונה דווקא היתה עושה זאת מפורשות.
3. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי התובעת הציגה למל"ל, בענין הפיברומיאלגיה, מסמך של ד"ר סוהיל מנובמבר 2016, ממנו עולה כי לתובעת מאפיינים נוספים שאינם קשורים לתאונה כלשהי ואשר עולים בקנה אחד עם קביעתה כי יש לייחס חלק מהנכות למצב קודם.
4. לפיכך, עותרות הנתבעות לדחית הבקשה.
5. בתשובה לטענות הנתבעות, טוענת התובעת, ביחס לתחום האורתופדיה, כי צרפה לפחות 4 תעודות רפואיות משנת 2019 המעידות על ההחמרה במצבה. החמרה זו באה לידי ביטוי בגילויים חדשים אשר החמירו את מצבה, כמו "תפליט סביב PT " שהתגלה בבדיקת הדמיה. עוד טוענת התובעת, כי נכון הוא שעברה תאונת עבודה נוספת ביום 27.05.18 במהלכה נפגעה בקרסול בלבד, אולם החמרת מצבה החל חמישה חודשים טרם התאונה המאוחרת.
6. בענין הפיברומיאלגיה טוענת התובעת כי הנתבעות מתעלמות מסעיף 8 להחלטת הועדה מיום 27.6.17, בו מציינת הועדה באופן ברור כי "המצב הקודם" אליו היא מתייחסת הוא התאונה הקודמת מ-04/15, וזאת אף ניתן ללמוד גם מסיכום ומסקנות הוועדה מיום 21.3.17 שם נרשם: "יש לציין שעברה פעמיים תאונה. פעם ב- 22.4.15 ובתאונה הנוכחית. כדי לקבוע האם התלונות שייכות לתאונה הראשונה או השנייה נדרש התיק מ-22.4.15".

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, על נספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, וכי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה.
2. בהקשר זה די לטעמי באי הבהירות העולה ביחס לשאלה האם 5% הנכות בתחום זה נובעים מרקע קודם כללי או שמא מהתאונה הראשונה. מקריאת החלטות הועדה המצוטטות לעיל עולה כי קיימת אפשרות לא מבוטלת שהועדה ביקשה לייחס את 5% הנכות לתאונה הראשונה ואם כך הוא הדבר הרי שאם לא יתברר הענין עלולות זכויות התובעת להיפגע על לא עוול בכפה. יצוין, כי התובעת אכן לא טענה לענין זה בתאונה הראשונה, אולם היא שבה וביקשה לדון בשתי התאונות ביחד בדיוק על מנת להימנע מאי הבהירות שנוצרה.
3. במילים אחרות, עניננו באותם מקרים יוצאי דופן בהם קיים חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הועדה הרפואית, כפי שנקבע למשל ברע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר (30.12.14).
4. לפיכך, מצאתי שיש מקום לקבל את בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור בתחום הראומטולוגיה.
5. לא מצאתי למנות גם מומחה בתחום האורתופדיה שכן לא מצאתי שעניין זה נופל בגדר אותם מקרים המצדיקים הבאת ראיות לסתור ולא מצאתי בנימוקים שהובאו על ידי התובעת כדי להוות בסיס להחלטה שכזו.
6. כפי שהובהר ברע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר (הנזכר לעיל):

"...ההלכה היא כי בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בה יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית; במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית (בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985); בר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט(4) 839 (1986); 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4)77 (1991); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים, 774 (מהדורה רביעית, 2011))".

1. בספרו תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית (2011) בעמ' 779, מבהיר השופט ריבלין:

"לא כל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, לאחר שנקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית, עשוי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. בוודאי שאין די בעצם האפשרות שמצבו של הנפגע יומר בעתיד כדי להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור".

1. בעניננו, מקובלות עלי טענות הנתבעות, כי מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה (נספח ו') לא ניתן ללמוד על החמרה במצבה של התובעת בתחום האורתופדיה ובודאי שלא החמרה משמעותית. אכן, כפי שטוענות הנתבעות, מהמסמכים עולה כי התובעת סובלת מכאבים זהים לאלה שביחס אליהם הלינה בבדיקתה במל"ל, כמו גם בערר שהגישה ולמעשה טענתה היא כי היא ממשיכה לסבול מכאבים אלה גם כיום. אין בכך כדי לבסס קיומה של החמרה כזו המצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור.
2. בנסיבות המתוארות לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת התובעת להבאת ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית בתחום האורתופדיה.
3. החלטה בדבר מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה תישלח בנפרד.

ניתנה היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.