לפני בימ"ש בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות, השתק עילה והשתק פלוגתא.

כתב תביעה

1. התובעים הגישו ביום 15.11.17 תביעה שעניינה בין היתר בהשבת כספים מכוח הסכמי הלוואה שנחתמו בין הנתבע 1, חברות בבעלותו ואביו המנוח של נתבע 1, משה פיכמן ז"ל, לבין התובעים. בכתב התביעה נטען כי רק עם מתן פסק דין בת"א 47994-02-14 פיכמן נ' פיכמן ביום 7.12.14 , נודע להם כי אין יכולת לממש זכויות שהומחו להם במשכנתא בשל זיוף המחאתה להם ע"י נתבע 1 "וממילא כי על מנת לממש את זכויותיהם עליהם לתבוע הנתבעים בתביעה כספית" (ראה סעיף 81 לכתב התביעה).
2. התובעים טענו כי נתבע 1 הטעה אותם וזייף המחאת השעבוד לטובתם וגם חייב כספים באופן אישי, ואחריותן של הנתבעות 2-3 קמה, מכוח היותה של הנתבעת 2 הנהנית היחידה של עיזבון המנוח שכאמור לעיל קיבל הלוואה מהתובעים, ואילו הנתבעת 3 מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט עת נהנתה ממלוא ההלוואות ששימשו לצורך פדיון משכנתא לטובת הבנק שעמד לממשה ולפנותה מביתה.

כתבי הגנה

1. ביום 15.2.18 הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעת 2, כשנטען על ידה, כי על כל טענותיהם של התובעים כנגדה קיימת טענת "השתק פלוגתא" ו- "השתק עילה", לאחר שבית המשפט קבע, בפסק דין חלוט, כי האסמכתא היחידה ממנה הייתה אמורה לקום טענה כלשהי לתובעים כנגד המנוח ו/או הנתבעת 2, זויפה. היות שכל בסיס התביעה כנגד הנתבעת 2 הינה "המחאת המשכנתא" על דירתם של שאר הנתבעים, שפסק הדין מצא שהיא מזויפת, הרי שאין חלות על הנתבעת 2 לא הוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וגם לא הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היות שהוכח ונמצא עובדתית כי המנוח ובהתאם גם לא הנתבעת 2- ביצע מעשה כלשהו הנוגע לתובעים ו/או התחייב בכתב לעשות מעשה כלשהו בעבור התובעים לגבי מקרקעין.
2. ביום 18.4.18 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 3, בו היא חוזרת על טענת ההתיישנות של הנתבעת 2, וכך גם לעניין הטענה להשתק פלוגתא והשתק עילה. בנוסף, טענה הנתבעת 3, כי אין הלכת "חזקת השיתוף" חלה על המקרה דנא ואינה מחייבת את הנתבעת 3.
3. הנתבע 1 שנמצא בהליכי פש"ר, הגיש ביום 5.12.18 את כתב הגנתו, זאת לאחר שהתקבל אישור בית המשפט המחוזי הדן בעניינו לניהול התובענה כאן כנגדו. במסגרת כתב ההגנה שב וחזר הנתבע 1 על טענות ההתיישנות והשתק הפלוגתא והשתק העילה שהועלו על ידי הנתבעות 2-3.

בקשה לסילוק על הסף

1. ביום 3.12.18 ובחלוף למעלה משנה מהגשת כתב התביעה ובחלוף קרוב ל- 10 חודשים מהגשת כתב ההגנה על ידי הנתבעת 2 וקרוב ל- 8 חודשים על ידי הנתבעת 3, הוגשה על ידי הנתבעים כולם הבקשה לסילוק על הסף.
2. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, שבו הנתבעים על טענותיהם בכתבי ההגנה לעניין ההתיישנות והשתק הפלוגתא והשתק העילה, וטענו שכל העובדות שמועלות על ידי התובעים, התרחשו בין התובעים לבין הנתבע 1, בעיקר, ו/או הנתבעת 3, בהיותה רעייתו דאז של הנתבע 1, מעשים שכולם כרובם נעשו במהלך שנת 2005, ועל כן החל משנת 2012, כל העילות על פי מעשים אלה התיישנו.
3. עוד נטען על ידי הנתבעים, כי החבות על פי "המשכנתא" הינה שאלה שנדונה ונקבע כי חבות זאת אינה קיימת כלל וכלל עקב זיוף המסמך היחיד שהיה אמור ליצור התחייבות, על פי הוראות חוק המקרקעין, זאת בהתאם לפסק הדין הנזכר לעיל.

תגובה לבקשה לסילוק על הסף

1. התובעים הגישו תצהיר תגובה מטעם תובע 1, בו נטען, כי התביעה הינה לפי עילה שנולדה בפסק הדין שניתן בשנת 2012 על ידי כב' השופט בנימיני, בו לטענתם התקבלה טענתם כי החובות כלפיהם לרבות מכוח ההלוואות האישיות- שרירים וקיימים.
2. עוד נטען, שרק לאחר שנת 2014 נודע לתובעים על היות הכספים נשוא החוב משמשים את הנתבעים לתועלת מובהקת של מניעת פינוי דירה וצמצום חוב.
3. עוד נטען, כי העובדה שהמחאת משכנתא ע"ש משה פיכמן ז"ל שהנתבעת 2, יורשתו, זוייפה, נקבעה בפסק דין בשנת 2014 ורק אז נודע לתובעים הדבר.

תשובת הנתבעים

1. הנתבעים טענו, כי התובעים "ישבו על הגדר" וכי היה להם נוח לא לעשות דבר כדי לשמור על זכויותיהם, גם לא לאחר שבקשתם למימוש משכנתא נדחתה מחמת זיוף המסמך העיקרי, כשפסק הדין שקבע כך, חידש את מניין תקופת ההתיישנות, והתובעים נתנו לזמן לחלוף מבלי לעשות מאומה.
2. עוד נטען, כי התובעים אינם מתמודדים כלל וכלל עם טענות "השתק הפלוגתא" ו- "השתק העילה".

דיון מיום 27.3.19

1. ביום 27.3.19 התקיימה חקירת המצהיר התובע 1, על תצהירו בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, ובסופה נקבע כי על הצדדים להגיש סיכומיהם בעניין .

סיכומי הנתבעים

1. לטענת הנתבעים, ביחס לנתבע 1 אין בידי התובעים להציג ולו ראיה אחת כי חתמו מולו על מאומה אשר יש בו התחייבות כלל ובפרט על התחייבות כספית/התחייבות להשבת הלוואה. לגבי המסמך עליו שמים התובעים כל יהבם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי הוא וכן שטר המשכנתא הצמוד לו בטלים עקב זיוף.
2. עוד נטען ביחס לנתבע 1, כי ככל וסבורים התובעים כי לנתבע 1 יש אחריות לכספים אשר העמידו התובעים, הרי ידוע להם היטב כי כספים אלה אמורים היו להיות מושבים לתובעים עד ליום 30.4.06, ובכך החל במועד זה מרוץ ההתיישנות אשר הסתיים כבר ביום 30.4.13.
3. ביחס לנתבעת 3, נטען כי לא ברור מדוע היא נכללה בכתב התביעה. התובע 1 לא ידע להסביר בחקירתו מה החבות של הנתבעת 3, ולטענת הנתבעים ההסבר מקורו בעובדה שהנתבעת 3 מתגוררת בדירת המגורים אשר לטענת התובעים הועמדה כבטוחה.
4. ביחס לנתבעת 2, נטען כי הינה צד להליכים אך ורק מכוח היותה היורשת של המנוח מר משה פיכמן ז"ל.
5. עוד נטען כי העילות כנגד הנתבעת 2 נולדו, כביכול, על בסיס מסמכים שכאמור הוכח כי הנם בטלים, חסרי כל תוקף משפטי מלכתחילה. לטענת הנתבעים, אין ולא יכול להיות עוררין כי אין מאומה וקיים היעדר יריבות מובהק.

התנהלות התובעים

1. התובעים עתרו להארכת מועד להגשת סיכומיהם, אולם לא טרחו להגיש את סיכומיהם במועד שהתבקש על ידם.
2. ביום 2.5.19 נקבע כי היה מקום לקבל את הבקשה לסילוק על הסף, אולם מחמת הזהירות ניתנה לתובעים ארכה נוספת עד ליום 10.5.19. אולם, גם בחלוף מועד זה לא הוגשו הסיכומים והנתבעים עתרו ביום 12.5.19 למתן החלטה בבקשה, או אז טרחו התובעים והגישו את סיכומיהם.
3. בהחלטה מיום 13.5.19 נקבע כי בית המשפט יביא בחשבון התנהלות התובעים לעניין מועד הגשת הסיכומים.
4. ביום 14.5.19 הגישו הנתבעים בקשה להוצאת "סיכומים מטעם התובעים.." מאחר ואלו לא הוגשו במועד, הוגשו מבלי לקבל רשות מאת בית המשפט, ובנוסף הוגשו תוך חריגה ממספר העמודים שקבע בית המשפט.
5. ביום 26.5.19 ולאחר שהוגשו התשובה והתגובה לתשובה, נקבע כי סיכומי התובעים ימחקו במתכונת בה הוגשה ויוגשו מחדש בהתאם להוראות שנקבעו מלכתחילה, ובהתאם חויבו התובעים בהוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ₪.

סיכומי התובעים

1. התובעים טענו שהנתבע 1 קיבל לידיו מהתובעים הלוואות אישיות עבורו ועבור אביו המנוח.
2. עוד נטען כי לו היו יודעים כי הסכם המימון נחשב כמזויף על ידי הנתבע 1 וכבטל, היו מגישים תביעה כנגד כל הנתבעים כבר בשנת 2006. לטענתם מעת שנקבע שהנתבע 1 זייף המחאת המשכון, קמה זכות לביטול והשבה.
3. עוד נטען, כי הגשת תובענה בה"פ בשנת 2012 עצרה את מרוץ ההתיישנות.

סיכומי תשובה

1. לטענת הנתבעים, התובעים אינם מתמודדים עם מניין תקופות ההתיישנות על פי הדין, בעיקר לא לאחר ששני המסמכים העיקריים והבלעדיים שבידיהם חסרי כל נפקות כלפי מי מהנתבעים, ובנוסף, אין התייחסות כלשהי לטענת חוסר היריבות.

דיון והכרעה

1. הלכה ידועה היא, כי סילוק תובענה על הסף הינו סעד חריג וקיצוני, ובית המשפט ייטה לאפשר לצדדים לקבל את יומם בבית המשפט ולברר את המחלוקות שבה לגופן. (ראה רע"א 8222/18 עיריית תל-אביב-יפו נ' אברהם בכדשן (פורסם בנבו)).
2. בענייננו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר באירועים אשר תחילתם עוד בשנת 2005, כאשר במהלך שנים אלו, ניהלו הצדדים מספר הליכים.
3. עיון בכתב התביעה מעלה כי עיקר הטענות מופנות כלפי הנתבע 1, ואילו נתבעות 2-3 צורפו לכתב התביעה בהיותן נהנות מההלוואות שניתנו על ידי התובעים, בין מכח עשיית עושר ולא במשפט ובין בהיותה של הנתבעת 2 היורשת של המנוח מר משה פיכמן ז"ל.
4. הטענה המרכזית של התובעים היא כי סמכו על בטוחה שניתנה להם סמוך למועד כריתת הסכמי ההלוואה בשנת 2005 ורק כתוצאה מפסק הדין מיום 7.12.14 בו נקבע כי המסמך זויף, התברר להם המצב המשפטי לאשורו.
5. מכאן שלשיטתם, את מניין תקופת ההתיישנות יש להתחיל במועד מתן פסק הדין.
6. מבלי לקבוע מסמרות לעניין חוזק הטענה, לא זו העת להכריע בה. העובדה שמסמך עליו הסתמכו התובעים עד מועד פסק הדין בסוף שנת 2014 כבטוחה להשבת כספי ההלוואות התברר כמזויף, מצדיקה ברור הטענות העובדתיות לגבי סכום החוב שקיים, אם קיים, לגבי מי משלוש ההלוואות הנזכרות בכתב התביעה וזהות החייב בהשבת כל אחת מהן ולאחר מכן ברור מי נהנה מהעובדה שכספי ההלוואה הועברו לאחרים על מנת לשרת עניינם של נתבעים 1 ו- 3, אם אכן טענה זו נכונה.
7. חלק מהבעייתיות במסכת העובדתית עולה מפסק דינו של כבוד השופט ד"ר בנימיני מיום 2.2.11 בה"פ 651-07 ג'י נגד אס שנדרש לפרשנות חלק מהסכמי ההלוואה לעניין מועד פרעונם ואופן פירעונם. בימ"ש קבע שם שהחזר ההלוואות למשיבים בהמרצת הפתיחה והמשיבים גם בבקשה זו, לא חייב להיות על דרך מכירת המגרשים כטענת התובעת מטעם נתבע 1 שהגישה התובענה שם והורה להמשיך בהליכי מימוש הנכס בו מתגוררת נתבעת 3 מכוח המסמך שבעת מתן אותו פסק דין, לא היה ידוע שזויף.
8. מכאן שלכאורה תקופת ההתיישנות החלה בפברואר שנת 2011 ונמשכה עד יום מועד הגשת התובענה ע"י נתבעת 3 בפברואר שנת 2014, והחלה שוב מיום 7.12.14 ועד מועד הגשת התובענה כאן בנובמבר 17, סך הכל, כשש שנים.
9. אשר על כן, עולה שיש לברר באמצעות שמיעת ראיות הסוגיה מי אחראי לזיוף וככל שאכן לא ניתן לממש המשכנתא, האם על מי מהנתבעים להשיב כספים לתובעים שסמכו על מימוש אותה משכנתא לצורך פירעון ההלוואות, ובדין, על פי פסק הדין בעניין ג'י.
10. ההתבססות על פסקי דין קודמים כיוצרים השתקים כטענת המבקשים, לכאורה, ובכל הזהירות, אינה חוסמת דרכם של התובעים שהמתינו משנת 2007 להכרעה בדבר זכותם למימוש המשכנתא, קיבלו לציפייתם אישור בימ"ש בשנת 2011, רק כדי לגלות בשנת 2014 כי רומו לחשוב שהמשכנתא חתומה ע"י מי שנחזה להיות חתום עליה.
11. בנוסף, עומדת גם הטענה של התובעים, כי רק בשנים האחרונות כשהתובע 1 קיבל מידע מבנק לאומי, שההלוואות שימשו לצמצום חוב לבנק למניעת פינוי הנתבעים 1 ו- 3 מדירת המגורים, רק אז נולדה העילה העצמאית של עשיית עושר כנגד הנתבעת 3 וכנגד הנתבעת 2 ביחס להלוואה שניתנה לנתבע . גם טענה זו מצריכה שמיעת ראיות.
12. אשר על כן, דוחה הבקשה לסילוק על הסף.
13. לנוכח התנהלות התובעים, כאמור לעיל, אין מקום לצו להוצאות.
14. הצדדים יפעלו בהתאם להחלטה מיום 4.3.19 ויפקידו חלקם בשכר טרחת המומחית, כאשר כל צד יגיש אישור הפקדה של הסך של 12,000 ₪ עד יום 20.6.19.
15. מבטל התז"פ הקבועה ליום 20.6 וקובע לתז"פ ליום 25.6.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.