בפני תביעה ותביעה שכנגד שהוגשה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש- רכב, שנגרמו בגין תאונה שארעה ביום 8.10.2016 בין רכבם של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") לבין רכבו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע"), וזאת במהלך נסיעה בכביש 6. כל אחד מהצדדים טוען שרכבו של הרכב השני סטה לכיוונו והיה אחראי לתאונה.

א. הצדדים לתיק

1. התובעת- אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, הינה קואופרטיב לתחבורה בישראל, בעלת רכב האוטובוס אשר היה מעורב בתאונה נשוא התביעה.

הנתבע- הינו נהג הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה, רכב שבבעלות מר לוברבום בנימין.

ב. טענות הצדדים

2. לטענת התובעת, ביום 8.10.2016 בסביבות השעה 20:00 נסע רכב התובעת (להלן: "האוטובוס") בכביש 6 בנתיב השלישי מתוך ארבעה נתיבים, כאשר הרכב הנהוג על ידי הנתבע (להלן: "הרכב"), שנסע בנתיב הרביעי במהלך עקיפה, סטה מנתיבו ופגע באוטובוס. התובעת טוענת לנזקים בסך של 49,987 ₪ הכוללים נזק ישיר בסך של 35,837 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 2,710 ₪ וכן 11,440 ₪ בגין 11 ימי השבתה.

3. מנגד נטען בכתב ההגנה והתביעה שכנגד, כי הנתבע נסע בנתיב השמאלי מתוך ארבעה נתיבים, ולפתע, פגע רכבו ברכב התובעת אשר סטה מנתיבו ופגע בו בצד ימין. הנתבע מוסיף כי בעקבות הפגיעה רכבו "הועף" שמאלה לכיוון מעקה ההפרדה וכאשר סובב את ההגה על מנת לחזור לנתיב, איבד שליטה ונזרק לשול הימני של הכביש.

הנתבע טוען לנזקים בסך של 28,350 ₪ הכוללים את תשלום עלות הרכב לבעליו בנסיבות בהן האירוע לא היה מבוטח, וכן נזקים נוספים שגרמו בגין אבדן ונזק לציוד והלבוש שלטענתו היה מצוי ברכב. כמו כן טוען הנתבע כנגד עלות השמאות שהוצגה על ידי התובעת.

4. ביום 13.12.18 התקיימה ישיבה מקדמית שבסופה נקבע התיק לשמיעת ראיות בדיון הוכחות.

5. בקשה לעיון ספציפי במסמכים

הנתבע הגיש ביום 17.12.2019 בקשה למתן צו לעיון ספציפי במסמכים ובגדרה ביקש כי בית המשפט יחייב את התובע להמציא את עברו התעבורתי של נהג התובעת, רישומי המשמרות של נהג התובעת ב- 7 הימים שקדמו למועד התאונה וזאת על מנת לבחון "את שאלת עייפותו ותשומת לבו", וכן מסמכי המכרז באמצעותו מונה השמאי מטעם התובעת.

בהחלטתי מיום 18.1.2019 קיבלתי את הבקשה בחלקה, וקבעתי כי הנתבע ימציא את יומן שיבוץ המשמרות של נהג התובעת ב-7 הימים טרם מועד התאונה. יומן השיבוצים הוגש לתיק בית המשפט, ממנו עולה, לטענת התובעת, כי לנסיעה זו שובץ לאחר הפסקות ולכן היה ערני. כך או כך, הנתבע זנח טענותיו בעניין זה בחקירתו ובסיכומיו.

ג. העדויות והראיות

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 5.2.19 העידו: נהג התובעת מר עראם אכרם, בעל הרכב בו נהג הנתבע- מר לוברבום בנימין ומר שלמה זינגר- הנתבע עצמו.

6. עדות נהג התובעת:

בעדותו העיד נהג התובעת כי נסע בכביש 6, לכיוון ירושלים בנתיב השלישי. לדבריו הכביש היה ריק, ואז לפתע שמע "פצצה" והאוטובוס עף. לדבריו נהג הנתבעת נסע במהירות ואיבד שליטה. עוד העיד כי לאחר ההתנגשות התבונן קדימה וראה רכב מסתחרר ועף לנתיב הימני לשוליים ונתקע בעץ. לדבריו האוטובוס מוגבל למהירות מקסימאלית של 100 קמ"ש, המהירות בה נסע, ולאחר התאונה עצר בשוליים. נהג התובעת מוסיף כי מיניבוס גדול שהיה תקוע 3 קילומטר קודם לכן, התקדם וסייע בחסימת הכביש. לטענתו, בהגיעו לרכב הנתבע, יצא הנתבע מהחלון וביקש מחובש שהיה במקום: "תגיד שאתה המלווה שלי". לאחר שהחובש סרב ביקש כך גם מנהג התובע.

7. עדות הנתבע:

לטענתו בעל הרכב והוא חברים, ולכן ביקש לשאול את רכבו לצורך נסיעה להוריו בסוף השבוע. לדבריו יצא מהבית במוצאי שבת ונסע בכביש 6 למקום עבודתו. במהלך הנסיעה עבר הנתבע מנתיב שלישי לרביעי לצורך עקיפת אוטובוס התובעת, כאשר במהלך העקיפה האוטובוס סטה ופגע בפינה הימנית של הרכב מקדימה. בעקבות הפגיעה הרכב עף לגדר ההפרדה מצד שמאל, נפתחו כריות האוויר ומשם סטה לצידו הימני של הכביש שנעצר בשוליים. הנתבע נפצע בפניו ולטענתו היו ברשותו שני טלפוניים ניידים, משקפיים וכן בגדי שבת שנהרסו.

8. עדות מר לוברבום בניימין- בעל הרכב:

מר לוברבום העיד כי רכש את הרכב זמן קצר לפני התאונה בסך של 20,000 ₪ והשאיל את הרכב לנתבע לסוף השבוע. לטענתו, לאחר התאונה עדכן אותו התובע בקרות התאונה, ושילם לו סך של 20,000 ₪ עבורו וזאת בהעדר כיסוי ביטוחי לתאונה זו, נוכח היות הנתבע נהג חדש שלא נסע עם מלווה.

ד. דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בחוות דעת השמאי, בתמונות שצורפו לכתבי הטענות, בהדגמות הצדדים באמצעות רכבי הדגמה, ולאחר ששמעתי את העדויות וסיכומי הצדדים, העדפתי את גרסת התובעת, ובצירוף יתר הראיות בתיק, ובכלל זה מנגנוני הפגיעה, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות.

תוצאה זו מתבקשת נוכח מכלול הטעמים שיפורטו להלן:

10. עובדות שאינן במחלוקת

בפנינו תאונה שהתרחשה כתוצאה מסטיית רכב מנתיבו ופגיעה ברכב הנוסע בנתיב שלצדו. מגרסאות הצדדים, עולה כי אין מחלוקת שהכביש היה פנוי יחסית וכי נהג התובע נסע בנתיב השלישי בכביש 6, במהירות של כ 100 קמ"ש וזאת נוכח המגבלה הקיימת לרכב מסוג זה. אין חולק כי הנתבע ביצע עקיפה באמצעות הנתיב הרביעי. אין חולק גם, כי נקודת המפגש בין שני הרכבים התרחשה באזור שבין הפינה הימנית קדמית של רכב הנתבע לחלקו הקדמי שמאלי של אוטובוס התובעת, ובעקבותיה, נהדף רכב הנתבעת לגדר ההפרדה מצד שמאל, ומשם "הועף" תוך שהוא מסתחרר וחוצה את ארבעת הנתיבים לשוליים הימניים. אין גם חולק, כי הנתבע היה נהג חדש, כחודשיים בלבד ובנסיעה זו נסע ללא מלווה כפי שנדרש על פי חוק.

11. עדויות הצדדים

מבין גרסאות הצדדים שנשמעו, התרשמתי כי גרסת נהג התובעת ביחס לתאונה ולנזקים הנגזרים ממנה, היתה מהימנה, סדורה ומבוססת.

התרשמתי כי נהג התובעת זכר את נסיבות התאונה לפרטים, היה עקבי בעדותו, החל מאופן נסיעתו טרם התאונה, זמן בהתרחשות התאונה ולפעולות שנעשו אחריה.

לעומת זאת גרסתו של נהג הנתבעת, היתה מהוססת, ולא התרשמתי כי גרסתו לפיה נהג האוטובוס סטה, התבססה על התרחשות האירועים בפועל. כמו כן שאלות בדבר התנהלות לאחר התאונה שהיה בהם כדיי לסייע לא זכו לתשובות מספקות.

כפי שתיאר נהג התובעת עוד בטופס ההודעה לחברת הביטוח: "נסעתי בנתיב שלישי מתוך 4. הרגשתי מכה מקדימה. רכב שנסע בנתיב רביעי סטה לנתיב שלי ופגע באוטובוס בפינה שמאלית קידמית למטה" (ראה נספח 2 לכתב התביעה).

גרסה זו מתארת את הנמסר במצב אמת לאחר התאונה. גרסה זו המשיכה באופן רציף הן בעדויות והן בחקירתו.

נהג הרכב הנתבע טען אף הוא בכתב ההגנה כי האוטובוס סטה מנתיבו, כך גם במהלך החקירה, אך העדפתי כאמור את גרסת נהג התובעת הן נוכח התרשמותי מהעדות וכן מיתר הראיות.

מבין הטענות שהועלו, הפנתה התובעת לגרסה שהופיע בתעודת השחרור מבית החולים "שיבא" בה טופל הנתבע לאחר התאונה. במכתב השחרור צויין: "בן 19 הובא לחדר הלם לאחר שהיה מעורב בת"ד רכבו פגע במשאית והסתובב מספר פעמים...".

התובעת טענה כי המדובר על גרסה יחידה מטעמו של הנתבע שמעידה על הדברים שנמסרו על ידי נהג הנתבעת ממנה ניתן ללמוד כי הנתבע מסר שהוא זה שפגע באוטובוס. הנתבע טען כי אלה דברים שנהג האמבולנס שפינה אותו מסר לצוות הרפואי ולכן אין להתבסס עליהם. אמנם, קיים קושי לייחס ודאות לכך שהמדובר על גרסה ישירה שמסר הנתבע, אך במכלול הראיות אתן לכך משקל, שכן לא מן הנמנע כי הדברים נרשמו מדברי הנתבע, אם באמצעות הדיווח לנהג האמבולנס או ישירות לצוות הרפואי בבית החולים.

זאת ועוד, התנהגות הצדדים בכביש, מלמדת אף היא כי סבירה יותרה הגרסה שהנתבע סטה מנתיבו. הנתבע אישר כי הבחין בנהג האוטובוס כדקה לפני קרות התאונה ושהכביש לפניו היה פנוי (ר' שורה 28 עמ' 9 לפרוטוקול). ניתן ללמוד כי הכביש היה פנוי הן מגרסת נהג התובעת וזאת גם נוכח העובדה כי לאחר הפגיעה הנתבע חלף על פני כל הנתיבים עד שנעצר בתעלה לצידי הכביש ולא התנגש ברכב נוסף בדרך. בנסיבות הללו, ובהעדר כל ראיה אחרת, לא היתה לנהג האוטובוס כל סיבה לעבור מנתיבו לנתיב השמאלי. דברים אלה מתיישבים יותר עם הגרסה כי הנתבע ביצע עקיפה במהירות גבוהה וככל הנראה איבד את השליטה ברכב.

12. מנגנוני הפגיעה:

גם בבחינת מנגנוני הפגיעה, והתנהלות רכב הנתבע לאחר הפגיעה, ניתן ללמוד כי קיימת סבירות גבוהה יותר שרכב הנתבע הוא זה שסטה מנתיבו.

כפי שנתן להתרשם מהתמונות, פינתו השמאלית של הפגוש הקדמי באוטובוס נתלשה ממקומה. כמו כן בחלקו הקדמי השמאלי של האוטובוס, החל מאיזור הגלגל ניתן להתרשם משפשוף שסיומו בפינת הפגוש שנתלשה.

מאחר ואין ספק כי רכב הנתבע ביצע עקיפה בעת התרחשות התאונה, מנגנון פגיעה זה מתאים יותר עם הגרסה כי הרכב סטה ופגע באוטובוס, שפשף את חלוק הקדמי שמאלי המשיך קדימה, עד לתלישת פינת הפגוש. ככל והאוטובוס היה סוטה מנתיבו, מנגנון פגיעה סביר יותר שהיינו עדים לו, היה פגיעה בפינתו השמאלית הקדמית של האוטובוס בלבד.

העובדה שרכב הנתבע איבד שליטה וחלף על פני רכב התובעת, מלמדת אף היא על מהירותו הגבוהה, ספק אם לא מופרזת, של הנתבע.

אוסיף כי מתמונות הפגיעות שברכב הנתבע לא ניתן ללמוד על אופן התרחשות התאונה, שכן מירב הנזק נגרם לחלקו השמאלי ממעקה הבטיחות שבצד שמאל, וכן נוכח המצאות פגיעות רבות בכל הרכב כתוצאה מהתנגשותו עד שנעצר באיזור התעלה.

13. התנהלות לאחר התאונה

לכך אוסיף, כי התביעה שכנגד הוגשה רק לאחר שהוגשה כנגד הנתבע תביעה זו. הנתבע נשאל מדוע לא הגיש תביעה כנגד אגד אילו סבר שזו אשמה והשיב תשובות שלא היה בהם מענה מספק. כך למשל טען כי התייעץ אך נאמר לו שבלי דוח שמאי או דו"ח גריטה "מול אגד לא יסתדר". נראה אם כן כי גם בהימנעותו להגיש תביעה בזמן אמת או בסמוך ניתן ללמוד על אומד דעתו של הנתבע במועדים הרלוונטיים (ראה שורות 28-31 עמ' 8 ושורות 1-4 בעמ' 9 לפרוטוקול). זאת ועוד, מנספחי התביעה עולה כי ביום 24.1.2017 נשלח לנתבע מכתב דרישה מהתובעת, והנתבע אף תיאר בחקירתו כי הגיע למשרדי אגד- "נסעתי לבית דגן", אך לא הוברר מדוע לא המשיך לפעול בעניין, וכן לא הגיש כל אסמכתא המעידה כי פנה לתובעת בדרישה. נהפוך הוא, התנהלותו והגשת תביעה שכנגד רק לאחר שהוגשה תביעה כנגדו, ובהעדר כל ראיה כי עמד על תביעתו קודם לכן בנסיבות המתוארת מחזקת את המסקנה כי הנתבע סבר שאין לו עילת תביעה.

14. נסיעה ללא נהג מלווה

סוגיה נוספת לגביה אין מחלוקת הינה עובדת נסיעתו של הנתבע ללא נהג מלווה, בזמן היותו נהג חדש, חודשים ספורים לאחר קבלת רישיון הנהיגה. הנתבע העיד כי תכנן את נסיעתו באופן שיאסוף נוסע אקראי אשר ישמש גם כמלווה, ואכן, העלה לרכבו נוסע שעמד בצד הכביש. לטענתו במהלך הנסיעה ביקש הנוסע לרדת מהרכב, שכן שכח את התפילין בביתו.

אין חולק, כי חל איסור על הנתבע לנסוע ללא מלווה, ואין זה משנה מה הסיבה לכך. אמנם, בית משפט ער לכך כי אין בעובדה זו לבדה על מנת להעיד ספציפית על האחריות לקרות התאונה, אך בהצטרף כלל הראיות בתיק, ובשים לב להעדר מיומנות נהיגה של הנתבע, המחליט לפעול בניגוד לחוק ולעלות על כביש מהיר ללא מלווה ולבצע עקיפה במהירות גבוהה, מהווה שיקול נוסף במכלול השיקולים בתיק זה. במסגרת השיקולים, לא התעלמתי אף מהטענה שעלתה לגבי נסיעת האוטובוס בנתיב השלישי, ולא כנדרש בנתיב ימין, אך גם אם אכן היה עליו לנסוע בנתיב אחר, אין בכך על מנת לשנות את המסקנה המתבקשת בדבר האחריות לקרות התאונה.

ה. סיכום ביניים

15. נוכח מכלול הטעמים שפרטתי מעלה אני מוצא כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. בהמשך למסקנתי זו, אעבור לשאלת הנזק שנגרם לתובעת. נוכח דחיית התביעה שכנגד, ברי כי לא אדון בנזקים שנטענו בכתב התביעה שכנגד.

ו. נזקי התובעת:

16. הנזקים המתוארים בתביעתה של התובעת מתבססים על נזק ישיר בהתאם לשמאות בסך של 35,837 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 2,710 ₪ וכן 11 ימי השבתה בסך של 11,440 ₪.

אשר לנזקים הישירים, הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי ולפיכך אני מקבל את חוות דעתו ובפרט שלאחר עיון בה נראה כי הסכומים המופיעים בה סבירים ביחס לנזקים המפורטים.

בהתייחס לשכר טרחת השמאי, נראה כי העלות אכן חורגת מהמקובל במאות התיקים בהם דן בית משפט זה. לא ברור ולא הובהר מדוע בדיקה זו היתה מורכבת וחרגה מכל בדיקה אחרת. בנסיבות הללו הנני מחייב את הנתבע לשלם שכר טרחה בסך של 800 ₪.

17. כמו כן לא מצאתי כי יש לאשר רכיב ימי ההשבתה. התובעת צרפה חוות דעת של רואה חשבון ובו חישובים שונים בדבר עלות אחזקת צי רכבים רזרבי בחברת אגד, ובו פירוט עלות רכישה, תחזוקה פחת וריבית. המדובר ברכיב שיש להוכיח באמצעות ראיות להפסד בפועל בגין השבתת האוטובוס המעורב. אחזקת צי רכבים הכולל רזרבה תפעולית, יכולה לשמש גם כתחליף לאוטובוסים שהושבתו מסיבות אחרות, כגון תיקונים ובלאי טבעי ולכן לא מצאתי כי יש להשית על התובע סכום זה, ללא הוכחה בדבר הפסד ספציפי ופרטני בגין השבתת האוטובוס שהיה מעורב בתאונה.

ז. סיכום

18. לפיכך אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. פיצוי עבור הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס: 35,837 ₪.

ב. שכ"ט בסך של 3,583 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ב. הוצאות חוות דעת שמאי בסך 800 ₪.

ג. החזר אגרה בסך 1,005 ₪.

התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.

19. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.