15 מאי 2021

1. לפנינו תביעת מר גלפרין מיכאל (להלן: התובע) להכרה בתקופת עבודתו הארעית כתקופה נושאת זכויות לגמלאות בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות). עוד עתר התובע לפיצוי בסך 51,334.13 ₪, שהוא הסכום הצבור בקרן ודרוש להכרה.

הרקע העובדתי כפי שעולה מחומר הראיות

1. התובע הועסק במשרד הבריאות מיום 1.2.1995 ועד ליום 12.5.1999, בחוזה מיוחד (להלן: תקופת ההעסקה הראשונה). בהתאם לחוזה העסקתו, הפרישה הנתבעת עבור התובע כספים לפנסיה צוברת לקרן מבטחים החדשה.
2. ביום 12.5.99 קיבל התובע כתב מינוי והפך לעובד קבוע במדינה. ממועד זה החלה הנתבעת להפריש כספים עבור התובע לפנסיה תקציבית, בהתאם לחוק הגמלאות.
3. בכתב המינוי של התובע צוין כי תקופת העסקתו הראשונה תחשב כתקופה נושאת זכויות לפנסיה תקציבית, כדלקמן:

"רשמנו לפנינו כי זכויותיך לגמלאות בגין שירותך בחוזה מיוחד, מ 1.2.95 עד 11.5.99 יישמרו בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין הממשלה, לבין קרן "מבטחים" – מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ" (ר' ת/18 וסעיף 6 לכתב ההגנה).

1. ביום 17.1.08 הוציאה המחלקה למשאבי אנוש והדרכה בנתבעת מכתב, המופנה לתובע במקום עבודתו, בנושא העברת הכספים מקרן "מבטחים יותר" לנתבעת. כמצוטט:

"בהתאם להודעת נציבות שירות המדינה, עובד הזכאי לפנסיה תקציבית, אשר מעוניין להעביר כספים שצבר בקרן "מבטחים יותר" במהלך שירותו הקודם במדינה, חייב לחתום על הטופס המצ"ב.

עובד אשר יבצע העברת הכספים מן הקרן החדשה למדינה, התקופה תוכר בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) התש"ל-1970.

באם הינך מעוניין להעביר את הכספים בהתאם לאמור לעיל, אבקשך להעביר את הטופס חתום על ידך למח' משאבי אנוש".

על גבי המכתב צוין כי העתק הועבר לתיקו האישי של התובע וכן כי יש לבצע מעקב (ר' נת/1 לתצהיר מר צדוק).

1. ביום 25.2.08 שלח מר ציון לוי חוזר נש"מ 5/2008 אל סמנכ"לי ומנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה השונים בנושא צירוף תקופת שירות קודמת לתקופת הזכאות לפנסיה תקציבית (ר' חוזר נש"מ 5/2008 בנת/2 לתצהיר מר צדוק).

התובע המשיך לעבוד במשרדי הממשלה השונים, עד ליום 11.5.11 במועד סיום העסקתו בנתבעת, עקב התפטרותו.

1. ביום 23.10.11 ובהמשך לפנייתו של התובע, התקבל אישור "הקפאת זכויות", יציאה מוקדמת לקיצבה. במסגרת מכתב זה פורטו תקופות עבודתו של התובע, ביניהן תקופת עבודתו בחוזה מיוחד, אשר צוינה כתקופה שאינה נושאת זכויות, ונקבע כי התובע זכאי ל-20% פנסיה תקציבית (ר' נת/3 לתצהיר מר צדוק).
2. במהלך שנת 2012 פנה התובע, באמצעות הגב' מורן רוזן, משווקת פנסיונית בחברת מנורה מבטחים, אל הנתבעת באשר להעברת הכספים ממבטחים בכדי ליצור רצף זכויות בפנסיה תקציבית. בעקבות פניותיה של הגב' רוזן אל הגב' גלית ארזי, מרכזת משאבי אנוש ברשות המים, העבירה הגב' ארזי כתב הצהרה ושיפוי, בו התבקשה מבטחים להעביר לידי המדינה את הכספים הצבורים על שמו של התובע בתקופה שמיום 1.2.95 ועד 11.5.99, זאת ביום 4.11.12 (ר' ת/37 וכן ת/34).

אולם היות ועבד התובע במשרד הבריאות בתקופה זו, ביקש הוא ביום 19.11.12 מהגב' חיה סבג את אישור משרד הבריאות (ר' ת/35).

1. משלא התקבל אישור משרד הבריאות, פנה התובע באמצעות באת כוחו דאז אל הגורמים הרלוונטיים בנתבעת, בבקשה לאשר לו את רציפות הזכויות לפנסיה תקציבית.
2. ביום 21.12.16 התקבלה תשובתו של מר ציון לוי, מנהל האגף הבכיר לפרישה וגימלאות, כמצוטט:

"בשנת 2008 פרסמנו הוראה שעל פיה ניתן היה להעביר כספים מקרן פנסיה חדשה לצורך רכישת זכויות. מאחר ומר גלפרין לא עשה כן, לא ניתן לאשר זאת כיום לאחר עזיבתו את שירות המדינה.

מצ"ב חוזר משנת 2008" (ר' ת/5).

1. נוכח טענת התובע כי לא קיבל הודעה כאמור ולאחר התכתבות נוספת בין ב"כ התובע לגורמים בנתבעת, השיב מר ציון לוי ביום 15.1.17 כי "העניין ייבדק מול יחידתו. נא לבדוק את שאירע ב2008 כאשר יש כאן גם התיישנות" (ר' ת/1-2).
2. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הוגשה התביעה דנן.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, עם קבלת כתב המינוי, בו נכתב מפורשות כי זכויותיו בגין התקופה בה הועסק בנתבעת בחוזה מיוחד ייחשבו לו לצורך הפנסיה התקציבית, הדבר אף נמסר לו בעל פה והוא אף הופנה לסעיף הרלוונטי בכתב המינוי. לכן, היה סמוך ובטוח כי רצף זכויותיו נשמר לכל אורך עבודתו בנתבעת.
2. רק לאחר סיום עבודתו בנתבעת גילה הוא לטענתו כי הכספים שנצברו לזכותו בתקופה הראשונה, עת עבד בחוזה אישי, לא הועברו כנדרש למדינה על מנת שתוכר לו התקופה לפנסיה תקציבית וזאת בניגוד להתחייבויותיה החוקתיות והחוזיות של הנתבעת כלפיו. לטענתו, מיד עם היוודע עובדה זו פנה לגורמים הרלוונטיים בנתבעת על מנת להסדיר את זכויותיו הפנסיוניות, אז הועלתה טענתה הנתבעת כי בשנת 2008 הופץ חוזר על ידה לפיו היה על התובע לנקוט פעולה אקטיבית לצורך שמירת רצף זכויותיו, משלא עשה כן לא ניתן לאשר זאת לאחר סיום עבודתו בנתבעת.
3. לטענתו של התובע, מעולם לא הובא לידיעתו כי עליו לנקוט בפעולה אקטיבית לצורך שמירת רציפות הזכויות ולו הובא לידיעתו החוזר או כל הנחייה לעניין זה, ברי כי היה פועל להסדרת זכויותיו.
4. התובע הוסיף כי מהתקש"יר, כתב המינוי והן מאתר האינטרנט של מנהלת הגמלאות עולה כי האחריות לביצוע רציפות הזכויות מוטלת על המשרד הרלוונטי ולא על העובד וכי ניתן לבצע את צירוף התקופות לאחר פרישת העובד.
5. מנגד לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. שכן התובע בוטח בתקופה הראשונה בקרן מבטחים החדשה, שאין עמה הסדר בשירות המדינה. ובהתאם לסעיף 85(ב)(2)לחוק הגמלאות, על מנת שתוכר התקופה האמורה כתקופה הנושאת זכויות לגמלה, היה על התובע להודיע כי הוא מסכים להעביר את הכספים שנצברו בתקופת עבודתו הארעית לאוצר המדינה. מאחר ולא עשה כן, לא ניתן לאשר את צירוף התקופות בדיעבד, שנים לאחר שפרש משירות המדינה ועד להגשת התביעה.
6. הנתבעת מודה כי אכן נכתב בכתב במינוי של התובע כי תקופת העסקתו הראשונה תחשב כתקופה נושאת זכויות לפנסיה תקציבית, אולם מדובר בטעות, שכן בהתאם לחוק הגמלאות והתקנות שהוצאו מכוחו, היה על התובע להודיע תוך 6 חודשים מקבלת כתב המינוי על העברת הכספים שנצברו לזכותו בתקופה זו, למדינה, על מנת שתוכר התקופה הראשונה כתקופת שירות לעניין חוק הגמלאות. וטעות בכתב המינוי אינה יכולה לגבור על הוראות החוק.
7. הנתבעת הוסיפה כי הוראות אלו הוטמעו בתקשי"ר והזכות להעברת זכויות עומדת לעובד כל עוד הוא במעמד של עובד.

לתובע נשלח מכתב ביום 17.1.18 במסגרתו נמסר לו כי ככל שהוא מעוניין להעביר כספים שצבר בקרן מבטחים במהלך שירותו הקודם במדינה, עליו לחתום על הטופס שצורף למכתב. המכתב תויק בתיק האישי של התובע כך שאין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התובע ידע את זכויותיו ובחר שלא לפעול בהתאם להנחיות.

ביום 25.2.08 הופץ חוזר נש"מ 5/2008 שכותרתו "צירוף תקופות שירות קודמת שבה בוטח העובד בקרן חדשה (לא ב"מבטחים הותיקה")" במטרה לחדד את הוראות סעיף 85(ב)(2) לחוק הגמלאות לעובדים. ולמעשה האריך החוזר את התקופה הקבועה בחוק ואפשר לעובדים להודיע כי הם מבקשים להעביר את הכספים שנצברו לזכותם בקרנות החדשות לאוצר המדינה וזאת עד ליום 1.10.2008.

1. התובע פנה לנתבעת לראשונה בעניין צירוף תקופת עבודתו הארעית רק לאחר מועד עזיבתו, ובמועד זה לא היה עובד פעיל בנתבעת ועל כן, בהתאם לחוק לא ניתן להיענות לבקשתו. מדובר במועדים שנקבעו על פי חוק וסמכותו של בית הדין אינה משתרעת על דחיית מועדים בעניינים שאינם קשורים לסדרי דין בתובענות שמתנהלות לפניו.
2. הנתבעת הוסיפה כי התובע ידע גם ב10/2011 כי התקופה בגינה תובע הוא זכויות בתובענה דנן, לא תיחשב כתקופה נושאת זכויות ולא הסביר מדוע הגיש את תביעתו בשיהוי בחלוף 6 שנים ממועד קבלת מכתב זה. ולמעלה מ-9 שנים לאחר המכתב בו נמסר לו במדויק על זכויותיו.
3. במסגרת סיכומיה הוסיפה הנתבעת את הטענה כי הודיעה היא על השינוי הצפוי בגב תלוש השכר של כלל עובדיה במסגרת תלוש השכר לחודש 04/2008, שם צוין כי על העובד לבצע בדיקה אל מול מחלקת השכר של משרדו, על מנת לברר האם הוראות החוזר רלוונטיות לגביו, ובאם כן יוכל להחליט באם לצרף את תקופת עבודתו הארעית כתקופת שירות לעניין חוק הגמלאות, וזאת לא יאוחר מיום 1.10.08.

הראיות שהוגשו לתיק

1. התובע הגיש תצהיר מטעמו בלבד, לתצהיר שהגיש התובע לא צורפו הנספחים, אלו הוגשו במועד דיון ההוכחות בלבד (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון).
2. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר דני צדוק, סגן מנהל אגף בכיר (פרישה וגמלאות) בנציבות שירות המדינה.
3. עובר להגשת סיכומיה, ביקשה הנתבעת להגיש ראיות נוספות לאחר שלב ההוכחות והגשת סיכומי התובע. הראיות אותן ביקשה להגיש הינן תלוש שכרו של התובע לחודש 04/2008 וכל תלושי שכר של שני עובדי מדינה במשרדים בהם עבד התובע. ביום 6.2.21, ניתנה החלטת בית הדין המתירה קבלת המסמכים, עם זאת נקבע כי רשאים הצדדים לטעון באשר למשקל ראיות אלו.

דיון והכרעה

1. חוק הגמלאות קובע כי זכאות לצירוף תקופות שירות קודמת במדינה, במקרים כעניינו של התובע, תתקיים בהתאם לסעיף 85(ב)(2), הקובע כדלקמן:

"(ב) מי שהיה בשירות מטעם המדינה שחוק זה אינו חל עליו (להלן בסעיף זה – שירות קודם), ובזמן שירותו האמור שילם אוצר המדינה בעדו תשלומים לקרן פנסיה או קרן תגמולים (להלן בסעיף זה – הקרן), - ועבר ללא הפסקה לשרת את המדינה כעובד בשירות שחוק זה חל עליו, הרי, על אף האמור בסעיף קטן (א) –

...

(2) לא התקשר שר האוצר בהסכם כאמור בפסקה (1) – ייחשב שירותו הקודם של העובד שלא חלה בו הפסקה כשירות לענין חוק זה, ותקופת השירות האמור תצורף כולה לתקופת שירותו כעובד שחוק זה חל עליו, ובלבד שכל זכויותיו של העובד בקרן המתייחסות לתקופת שירותו הקודם הועברו לאוצר המדינה במועד שנקבע בתקנות;".

1. התקנות שאליהן מפנה הסעיף הן תקנות שירות המדינה (גימלאות) (מועד להעברת זכויות המתייחסות לתקופת שירות קודם), תשכ"ח-1968 (להלן: התקנות).
2. תקנה 1 לתקנות אלו קובעת: "זכויותיו של עובד בקרן, המתייחסות לתקופת שירותו הקודם, יועברו לאוצר המדינה לא יאוחר מששה חדשים מיום קבלת כתב המינוי על ידי העובד לפי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959".
3. אם כן עולה, כי סעיף 85(ב)(2) לחוק הגמלאות וגם התקנות אינם קובעים על מי מוטלת החובה להעברת הזכויות.
4. אך קביעה לעניין זה נמצאת מצויה בתקנון שירות המדינה (להלן: התקשי"ר), בפסקה 85.166 לתקשי"ר, העוסקת בעובד הנופל בגדר סעיף 85(ב)(2) לחוק הגמלאות, נקבע כי אחד מתנאי הזכאות הוא שהעובד "העביר לאוצר המדינה, תוך שישה חודשים מיום קבלת כתב המינוי, את כל זכויותיו...".
5. פסקה 85.167 לתקשי"ר התוותה את הדרך להעברת הזכויות שבה מצווה העובד לפעול: "עובד, המבקש לצרף את שירותו הקודם בהתאם לאמור בפסקה 85.166, יגיש בקשה בכתב לאחראי באמצעות הממונה עליו. מאחר ולפי התקנות על עובד, כאמור, לדאוג להעברת זכויותיו בקרן לאוצר המדינה תוך שישה חודשים מיום קבלת כתב מינוי, על העובד להגיש את בקשתו בכל ההקדם ולא יאוחר מאשר ארבעה חודשים מיום קבלת כתב המינוי".
6. עם זאת בפועל, התחייבה המדינה להעביר את הזכויות מבלי שיגיש העובד בקשה בכתב בהתאם לתקשי"ר.
7. כך עולה מחוזר הנש"מ 5/2008, כדלקמן:

"1. בהתאם לסעיף 85(ב) לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן –"חוק הגימלאות"), תקופת עבודה ארעית של עובד מדינה שהחוק האמור חל לגביו (להלן-"עובד בפנסיה תקציבית"), ואשר בשלה שולמו תשלומים מאוצר המדינה לקופת גמל לקיצבה, אשר לא קיים בינה לבין המדינה הסכם בדבר אותה תקופה, ייחשב שירותו הקודם של העובד כתקופת שירות לענין חוק הגימלאות, ובלבד שכל זכויותיו של העובד בקופת הגמל מתייחסות לתקופת שירותו הקודם, הועברו לאוצר המדינה במועד שנקבע בתקנות.

2. בתקנה 1 שירות המדינה (גימלאות)(מועד להעברת זכויות המתייחסות לתקופת שירות קודם), התשכ"ח-1978, נקבע כי המועד להעברת הזכויות כאמור יהיה לא יאוחר משישה חודשים מיום קבלת כתב המינוי על ידי העובד.

3. בהתאם לאמור ומאחר שבין קרנות הפנסיה החדשות לבין ממשלת ישראל לא נחתם הסכם בענין תקופות עבודה ארעיות לפי חוק הגימלאות, הרי שהיה על העובדים האמורים להודיע על העברת זכויותיהם למדינה תוך שישה חודשים מיום קבלת כתב המינוי, מכיוון ששירות המדינה התחייב בזמנו להכיר בתקופה זו כתקופה נושאת זכות לגימלאות עפ"י הכללים להסכם עם "מבטחים הותיקה" העובדים לא נתבקשו לעשות זאת, כיום לאחר הבהרות משפטיות אנו פונים לעובדים להעביר את הכספים שנצברו בקופת גמל לקיצבה.

4. מטרת חוזר זה להביא לידיעת העובדים את הוראות החוק, ולאפשר להם לבצע בחירה מושכלת באם לצרף את תקופת העבודה הארעית לתקופת שירותם לפי חוק הגימלאות, או שמא לוותר על צירוף כאמור. בהתאם לאמור, הסמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש של כל משרד או מי מטעמו ידאג להודיע לכלל עובדי משרדו שהם בפנסיה תקציבית ואשר הצטרפו למשרד בחודש מרץ 1995 ואילך, כי ככל שתקופת עבודתו של העובד הארעית בוטחה בקרן פנסיה חדשה כאמור, באפשרותו להודיע למשרד כי הוא מבקש להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן בגין התקופה האמורה לאוצר המדינה וזאת תוך שישה חודשים מהמועד המאוחר ביותר למשלוח הודעה כאמור (היינו: 1 באוקטובר 2008). או לחילופין על העובד להודיע בכתב על בחירתו שלא להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

עוד יובהר בהודעה האמורה כי אם העובד לא יודיע על בקשתו להעברה כאמור עד למועד האמור, הוא לא יהיה רשאי לצרף עוד את תקופת עבודתו הארעית כתקופת שירות לענין חוק הגימלאות, בהתאם לחוזר זה.

5. הודעה כאמור תישלח ע"י המשרד עד ליום 1 באפריל 2008, יש לשלוח הודעה אף לעובדים אשר נמצאים בחל"ת, בשליחות בחו"ל ו/או במינוי בפועל במשרד אחר או בכל מצב אחר של העדרות מן המשרד.

יש להחתים את העובד על בקשה להעברה בהתאם לחוזר נש"מ מיום 7/2007" (ר' נ/1; ההדגשות הוספו – א.ר.ב).

1. לפיכך, איננו יכולים לקבל את טענת הנתבעת כי בכתב המינוי, אותו קיבל התובע בשנת 1999, שם נכתב כי תקופת העסקתו הראשונה תחשב כתקופה נושאת זכויות לפנסיה תקציבית נפלה טעות. שכן עולה כי מדובר היה בנוהג שחל בנתבעת שנים רבות, ולכל הפחות עד לשנת 2008, במסגרתו הנתבעת התחייבה להכיר בתקופות מעין אלו כתקופה נושאת זכות לגמלאות בפנסיה תקציבית והעובדים לא התבקשו לעשות כל פעולה על מנת שהתקופה הארעית, בה בוטחו בקרן פנסיה חדשה, תוכר כתקופה הנושאת זכות לגמלאות.
2. ערים אנו לטענה כי הטעות הינה בכך שההסדר לפיו התחייבה המדינה היה רק לגבי עובדים שבוטחו בקרן הפנסיה "מבטחים הותיקה" ואילו התובע בוטח בתקופת עבודתו הארעית בקרן הפנסיה מבטחים החדשה, עמה לא היה הסדר למדינה. ולכן הכתוב בכתב המינוי נעשה בטעות.
3. לעניין טענת הטעות, יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 56409-02-15 מדינת ישראל - מרים ברוך (9.9.19), במקרה בו טענה המדינה להתנהלות שמקורה בטעות:

"טענת טעות טעונה הוכחה על ידי מי שטוען לה, ולטעמינו הדבר כלל לא הוכח. כלל לא הוברר מה מקור הטעות, מי גילה את הטעות ומה סיבתה. מהתמונה העובדתית הכללית עולה כי התנהגותה של המדינה במשך השנים משקפת דווקא את אומד דעתה לאופן שבו יש לפרש את הביטוי "שיעור קצבתו", ורק בדיעבד, בשלב מסוים, התגבשה הסברה (ככל הנראה, המשפטית, להבדיל מהכוונה ב"זמן אמת" של מנסחי ההוראה בדבר זכאות של גמלאי) כי את שיעור הקצבה שלפיו משולם מענק היובל לגמלאי יש להגביל בשיעור הקצבה בגין העבודה בשירות המדינה בלבד. התנהגות המדינה עד לגילוי "הטעות", מתיישבת יותר עם האפשרות הפרשנית שבה דוגלת ההסתדרות, שלפיה את הביטוי "שיעור קצבתו" יש לפרש כמכוון לשיעור הקצבה שלפיו משולמת הפנסיה לגמלאי, לרבות במקרה שבו שיעור הקצבה נקבע לפי הסכם הרציפות".

1. מכאן, שגם בענייננו, לא הוכיחה הנתבעת מה מקור "הטעות", מי גילה את הטעות ומה סיבתה (ר' עמ' 17 לחקירתו הנגדית של מר צדוק). אלא עולה כי התנהגותה של הנתבעת במשך שנים רבות, עת התחייבה להכיר בתקופה הארעית כתקופה נושאת זכויות לפנסיה תקציבית, משקפת את אומד דעתה כי העובדים אכן מעוניינים בכך, שכן מדובר בהחלטה מטיבה את מצבם מבחינה פנסיונית. עוד עולה כי רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי בעניין, בדיעבד, התגבשה ההחלטה כי על העובדים להודיע האם הם אכן מעוניינים ברציפות הזכויות, אם לאו (ר' נ/1). לפיכך שוכנענו כי לכל הפחות, עד לשנת 2008 ויציאת חוזר נש"מ 5/2008, התנהגות הנתבעת מתיישבת עם גרסת התובע, לפיה הוכרו תקופות ארעיות כתקופות נושאות זכויות לפנסיה תקציבית על ידי המדינה, מבלי שעובדיה נאלצו לבצע פעולה פוזיטיבית.
2. יש לדחות את טענת הנתבעת כי חוזר זה הופץ במטרה לחדד את הוראות סעיף 85(ב)(2) לחוק הגמלאות ולמעשה האריך את התקופה הקבועה בחוק, שכן עולה מהחוזר כי הלכה למעשה הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 85(ב)(2) ואף לא דרשה מעובדיה לבצע כל פעולה, שכן התחייבה היא להכיר בתקופה האמורה כנושאת זכויות לפנסיה תקציבית.
3. הדבר עולה מכתב המינוי שקיבל התובע, בו צוין כי תקופת העסקתו הראשונה תחשב כתקופה נושאת זכויות לפנסיה תקציבית, כך: "רשמנו לפנינו כי זכויותיך לגמלאות בגין שירותך בחוזה מיוחד, מ 1.2.95 עד 11.5.99 יישמרו בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין הממשלה, לבין קרן "מבטחים" – מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ" (ר' ת/18 וסעיף 6 לכתב ההגנה).
4. שוכנענו כי לשונו של כתב המינוי ברורה והיא עולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע, שלא נסתרה. התובע הצהיר כי "עם קבלת כתב המינוי נאמר לי בפירוש על ידי הגב' אלישבע צמח – סגנית מנהלת אדמיניסטרטיבית של מחוז מרכז, משרד הבריאות רמלה, כי זכויותיי בגין התקופה בה הועסקתי בחוזה מיוחד נחשבות לי לצורך הפנסיה התקציבית ואף הופנתי לסעיף הרלוונטי בכתב המינוי. ועל כן, הייתי סמוך ובטוח, כי רצף זכויותיי נשמר לכל אורך עבודתי בשירות המדינה" (ר' סעיף 4 לתצהירו, ההדגשות במקור –א.ר.ב).
5. התובע חזר על גרסתו, כפי שהובאה בתצהירו, בחקירתו הנגדית, כמצוטט:

"בכתב המינוי שקיבלתי שחור ולבן כתוב וגם הוסבר לי בהנהלת המחוז האדמינסטרטיבית של כח האדם הוסבר לי שאני מקבל רטרואקטיבית מיום תחילת העבודה בשירות המדינה פנסיה תקציבית, דהיינו 2% בשנה. במהלך כל התקופה בשירות לא נאמר לי אחרת שאני צריך לפעול.

ש. ראינו את זה וכתבת, אני שואל על החוק והתקנות ועל הזכאות שלך לפי החוק? ת. גם לפי החוק אני רואה שהאנשים של כח אדם וגם ברשות המים פעלו לצורך הסדרה של 10% החסרים. אתה יכול לראות את זה.

...

ש. מתי קיבלת כתב מינוי? ת. בעת קבלת זכייה במכרז במעמד קבלת קבוע ביום 12.5.99. ש. אתה ראית שהאפשרות להעביר זכויות לפנסיה נתונה לך בתוך פרק זמן של שישה חודשים מהיום בו קיבלת כתב מינוי? ת. אני מתבסס על .. אני לא ראיתי.. אני ניזון מהנתונים שנתנה לי הנהלת המחוז, שאכן אני מקבל פנסיה תקציבית מיום התחלת עבודתי. ש. אז תקן אותי, כל טענתך בהליך הזה נסובה סביב הדברים שנאמרו לך? ת. לא. זה מתבסס על הנתונים, על הכתב מינוי, על הפרסום באתר האינטרנט של מנהלת הגמלאות, כתוב שעל המדינה לעשות ולא על העובד. על המדינה להדריך. אנו עובדים פשוטים שמקבלים הנחיות פשוטות ואנו מאמינים למה שאומרים לנו.

...

ש. אין לך אסמכתא לדברים שנאמרו לך? ת. אני לא מקליט, אמרתי זאת בציניות. אם מזמינים עובד להנהלה ואומרים מזל טוב אתה מקבל מינוי קבוע, זה חלום של כל עובד לקבל קביעות, אז אתה מקבל את זה כעובדה ושמח" (ר' עמ' 6 שורות 22-23 ועמ' 7 שורות 1-2).

1. כמו כן, עיון בהתכתבות התובע עם הגורמים הרלוונטיים בנתבעת מעלה כי אכן, כטענת התובע בחקירתו הנגדית, מנהלת משאבי האנוש ברשות המים סברה אף היא כי יש לאשר את התקופה הארעית, כנושאת זכויות לפנסיה תקציבית וחתמה, מטעם המדינה, על כתב השיפוי למבטחים (ר' ת/37).
2. בחקירתו הנגדית, הסביר מר צדוק את האפשרויות למיצוי זכויות באשר לתקופת עבודה ארעית במדינה, כך:

"...עובד קבוע ברגע שהוא מקבל כתב מינוי ולפני המינוי הוא היה במעמד ארעי. יש 3 אפשרויות למיצוי הזכויות בגין תקופת החוזה: האחת, אם תקופת החוזה היתה לפני 4/83 העובד היה צריך לבקש לרכוש, פה כתוב רק לרכוש, אבל המשרד לא יכול לרכוש עבור העובד, הוא צריך לבקש לרכוש. זה לפני 4/83. אחרי 4/83 אם העובד בוטח בקרן פנסיה מבטחים הוותיקה הזכויות שלו על תקופת החוזה היו ממומשות בהתאם להסכם בין המדינה לבין קרן הפנסיה מבטחים שנכנס לתוקף ב-4/83 ואז המשרד היה מסדיר את הזכויות מבלי לשאול את העובד. התובע לא בוטח בפנסיית מבטחים הוותיקה, אלא במבטחים החדשה ואז אין תוקף להסכם בין המדינה לבין קרן הפנסיה מבטחים הוותיקה. כמו שכתבתי בתצהיר, אין הסדר. ואז ב-2008 הוצאנו את האפשרות להסדר.

...

בחוזר שלנו ב-2008 פתחנו חלון הזדמנויות לעובדים שבוטחו בקרן פנסיה החדשה לבקש רכישה או העברת כספים עד 10/08" (ר' עמ' 16 שורות 9-28).

ובהמשך:

"ש. לשאלת ביה"ד, אז למה יש הבחנה בין קרן הפנסיה מבטחים החדשה והוותיקה לענין אופן הפעולה של העובד/המעסיק?

ת. זה רק מה-1.4.83 כי ההסכם שנחתם בין המדינה לבין קרן הפנסיה המבטחים הוותיקה הוא בתוקף רק עם מבטחים הוותיקה ורק מ-1.4.83. התובע בוטח בקרן פנסיה מבטחים החדשה, שם אין לנו הסכם" (ר' עמ' 17 שורות 12-16).

1. לאור האמור, החל מיום 1.4.83 היה הסדר בין הנתבעת לקרנות הפנסיה הוותיקות, ורק בשנת 2008 פרסמה המדינה חוזר המורה לעובדיה המבוטחים בקרנות הפנסיה החדשות כי עליהם לפנות בבקשה לרכישת או העברת הכספים שנצברו לזכותם בתקופת עבודתם עובר לקבלת כתב המינוי והביטוח במסגרת הפנסיה התקציבית.

הנתבעת לא הבהירה מה היה המצב המשפטי עובר להוצאת החוזר, באשר לעובדים אלו, וכאמור, התנהלות הנתבעת עד למועד זה מעידה כי אומד דעתה היה כי יש להכיר בתקופות אלו כנושאות זכויות לפנסיה תקציבית.

1. יתרה מכך נציין, כי בזמן אמת, ולאורך תקופת העסקתו של התובע, לא הוציאה הנתבעת כתב מינוי מתוקן או מכתב המעמיד את התובע על טעות שנפלה בכתב המינוי משנת 1999.
2. לפיכך נפנה לבחון האם הנתבעת פעלה בניגוד לחובתה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 – לנהוג בתום לב, בהגינות ובדרך המקובלת?
3. הלכה פסוקה היא כי החובה לנהוג בתום לב חלה על הצדדים ליחסי העבודה ביתר שאת, נוכח יחסי האמון העומדים ביסודה של מערכת זו. חובה זו חלה הן במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, הן בתקופה בה קיימים יחסי העבודה והן לאחר סיומם (ר' דב"ע (ארצי) נג/3-40 חברת איסטרוניקס - הדה גרפונקל, פד"ע כה 456 (1993); דב"ע (ארצי) נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, פד"ע לג 260 (30.11.98); ע"ע 1487/02 עמוס סופר - רשת אורט ישראל, (29.12.05); ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ – מרדכי אביב, (18.12.03); ע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל - מרעי בהג`ת (1.1.14)(להלן: עניין בהג'ת); א. ברק, "עקרון תום הלב במשפט העבודה", ספר ברנזון, חלק ב' – בני סברה (תש"ס), 499).
4. במקרה שלפנינו, נוכח ההשלכות של אי צירוף תקופות עבודתו של התובע, תוך פרק הזמן שקבעה הנתבעת בחוזר נש"מ 5/2008, שהביא לכך לא יחול על התובע הסדר הפנסיה התקציבית בגין תקופת עבודתו הארעית, היה על הנתבעת לעשות ככל הניתן על מנת ליידע את התובע על השלכות אלו וכן להבהיר לתובע, הבהר היטב, אלו פעולות עליו לבצע תוך פרק זמן זה על מנת למצות את זכויותיו בתחום הפנסיוני. מכוח חובת תום הלב המוגברת, חלה על הנתבעת חובת גילוי ייזום, זאת נוכח ההשלכות הכלכליות הניכרות הנובעות משינוי המצב בהתנהלותה לעניין צירוף תקופות עבודה ארעיות (ר' עניין בהג'ת; ע"ע (ארצי) 652-08 מדינת ישראל משטרת ישראל - יואל בן חמו (9.2.11)(להלן: עניין בן חמו)).
5. יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בפרשת רפפורט, מהם ניתן ללמוד בבחינת היקש על חובתה של המדינה ליידע את התובע בדבר שינויים מהותיים בהוראות הנוגעות לזכויותיו הפנסיוניות. בפרשת רפפורט פסק בית הדין הארצי, כך:

"ישנם חוזים בם דרישת תום הלב מוגברת, על צד לחוזה להיות בבחינת "מלאך" לזולתו, לדאוג גם לאינטרסים של זולתו. תום הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד. במסגרת עובדות אלו לא מדובר רק בעובדות העולות מתוך החוזה.

כאלו הם חוזי היחס דוגמת יחסי העבודה. כאלו הם החוזים בם לצד אחד יש מידע רלוונטי שאי ידיעתו עלולה לפגוע בצד השני. כאלו הם חוזים בין חברות שתפקידן הוא לספק שרות פיננסי לאדם, דוגמת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה. יחסים ממין זה דורשים אמון מיוחד מכל אחד מהצדדים. אלו יחסי אמון מיוחדים, יחסים שהאנגלים כינו יחסים uberrimae fidei. הנימוק הוא שלאחד הצדדים יש מידע שעלול להשפיע על מצבו של הצד השני" (ע"ע 1341/01 רפפורט – מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח, 630 (להלן : פרשת רפפורט)).

1. בהוצאת חוזר נש"מ 5/2008, מתחזקת מסקנתנו כי ידעה הנתבעת שמוטלת עליה החובה ליידע את ציבור עובדיה שלהם תקופות עבודה ארעיות עובר להעברתם לפנסיה תקציבית, כי עליהם לפעול ולהעביר את הסכומים אותם הפרישה הנתבעת לקופת גמל צוברת אל אוצר המדינה.
2. לא בכדי בחוזר נש"מ 5/2008 התבקשו גורמים שונים במשרדי הנתבעת להביא את דבר השינוי לידיעת כל העובדים "שהם בפנסיה תקציבית ואשר הצטרפו למשרד בחודש מרץ 1995 ואילך..".

עוד הובהר בחוזר מטרתו, ומהו היקף חובת היידוע לפיו יש לפעול:

"..ומאחר שבין קרנות הפנסיה החדשות לבין ממשלת ישראל לא נחתם הסכם בענין תקופות עבודה ארעיות לפי חוק הגימלאות, הרי שהיה על העובדים האמורים להודיע על העברת זכויותיהם למדינה תוך שישה חודשים מיום קבלת כתב המינוי, מכיוון ששירות המדינה התחייב בזמנו להכיר בתקופה זו כתקופה נושאת זכות לגימלאות עפ"י הכללים להסכם עם "מבטחים הותיקה" העובדים לא נתבקשו לעשות זאת, כיום לאחר הבהרות משפטיות אנו פונים לעובדים להעביר את הכספים שנצברו בקופת גמל לקיצבה.

4. מטרת חוזר זה להביא לידיעת העובדים את הוראות החוק, ולאפשר להם לבצע בחירה מושכלת באם לצרף את תקופת העבודה הארעית לתקופת שירותם לפי חוק הגימלאות, או שמא לוותר על צירוף כאמור. בהתאם לאמור, הסמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש של כל משרד או מי מטעמו ידאג להודיע לכלל עובדה משרדו שהם בפנסיה תקציבית ואשר הצטרפו למשרד בחודש מרץ 1995 ואילך, כי ככל שתקופת עבודתו של העובד הארעית בוטחה בקרן פנסיה חדשה כאמור, באפשרותו להודיע למשרד כי הוא מבקש להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן בגין התקופה האמורה לאוצר המדינה וזאת תוך שישה חודשים מהמועד המאוחר ביותר למשלוח הודעה כאמור (היינו: 1 באוקטובר 2008). או לחילופין על העובד להודיע בכתב על בחירתו שלא להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

עוד יובהר בהודעה האמורה כי אם העובד לא יודיע על בקשתו להעברה כאמור עד למועד האמור, הוא לא יהיה רשאי לצרף עוד את תקופת עבודתו הארעית כתקופת שירות לענין חוק הגימלאות, בהתאם לחוזר זה.

5. הודעה כאמור תישלח ע"י המשרד עד ליום 1 באפריל 2008, יש לשלוח הודעה אף לעובדים אשר נמצאים בחל"ת, בשילות בחו"ל ו/או במינוי בפועל במשרד אחר או בכל מצב אחר של העדרות מן המשרד.

יש להחתים את העובד על בקשה להעברה בהתאם לחוזר נש"מ מיום 7/2007" (ר' נת/2; ההדגשות הוספו – א.ר.ב).

1. לטענת הנתבעת, נשלח אל התובע ביום 17.1.18 מכתב, כמצוטט:

"בהתאם להודעת נציבות שירות המדינה, עובד הזכאי לפנסיה תקציבית, אשר מעוניין להעביר כספים שצבר בקרן "מבטחים יותר" במהלך שירותו הקודם במדינה, חייב לחתום על הטופס המצ"ב.

עובד אשר יבצע העברת הכספים מן הקרן החדש למדינה, התקופה תוכר בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) התש"ל-1970.

באם הינך מעוניין להעביר את הכספים בהתאם לאמור לעיל, אבקשך להעביר את הטופס חתום על ידך למח' משאבי אנוש".

על גבי המכתב צוין כי העתק הועבר לתיקו האישי של התובע וכן כי יש לבצע מעקב (ר' נת/1 לתצהיר מר צדוק).

1. מנגד, לטענת התובע, לא קיבל הוא את המכתב ולא את חוזר הנש"מ 5/2008, עליו שמע רק לאחר סיום עבודתו בנתבעת ובעקבות פנייתו להסדיר את זכויותיו הפנסיוניות (ר' סעיף 8 לתצהיר התובע).
2. התובע חזר על גרסתו זו בחקירתו הנגדית, כמצוטט:

"ש. אתה מכיר את המכתב שנשלח אליך ב-17.1.2008, נספח 1 לתצהיר המדינה?

ת. הנספח הזה אני גיליתי בתיק האישי שלי לאחר אינספור בקשות לאפשר לי לעיין ולראות ולקחת מסמכים בתיק האישי, הדבר התאפשר לי רק לפני 3 שבועות שהייתי ברשות המים. כמו שרואים אני לא חתום במסמך הזה שקיבלתי אותו, כתוב פה מעקב, לא בוצע שום מעקב.

ש. כתוב שזה העתק תיק אישי?

ת. מה שראינו בתיק האישי, אני ראיתי את זה פעם ראשונה בתיק האישי, גם אם היו מוסרים לי את המסמך הזה היו צריכים להחתים אותי על קבלת המסמך.

ש. אני מזכיר לך שאתה מעיד בשבועה. אני שואל אותך שוב אם ראית את המסמך הזה ב-2008 או עד מועד הגשת התביעה? ת. לא ראיתי.

ש. לפני שהגשת את התביעה לא פנית לראות מעולם את תיקך האישי? ת. לא, לא היה לי צורך" (ר' עמ' 7 שורות 25-32).

1. מחקירתו הנגדית של מר צדוק עולה, כי גרסתו של התובע לא נסתרה. בחקירתו הנגדית השיב מר צדוק כי לאור העובדה שלא היה נוהל שמסדיר את רציפות הזכויות פורסם חוזר 5/2008, כך:

"הנוהל שהוצאנו ב-2008 הופץ כמעט בכל דרך אפשרית, הפצנו אותו לסמנכ"לים, ליחידות משאבי האנוש, הפצנו אותו באתר האינטרנט של הנש"מ, ערכנו כנסים עם כל עובדים משאבי האנוש ובכנסים האלו הנחינו אותם כמו שכתוב בחוזר עצמו ליידע את העובדים באופן אישי במכתב לגבי החוזר.

ש. מי היה אמור ליידע את התובע?

ת. המשרד, משאבי אנוש" (ר' עמ' 15 שורות 10-15).

עוד עולה מחקירתו הנגדית כי אינו יודע האם אכן נמסר המכתב בפועל או בוצע מעקב כמפורט בו, כמצוטט:

"ש. הטופס המסמך שצורף לטופס כתב ההצהרה ושיפוי מתיק האישי שלכם נרשם למעקב. מי היה אמור לבצע המעקב?

ת. המשרד.

ש. המשרד עשה את המעקב?

ת. צריך לשאול אותו. המשרד שבו הוא עבד, משרד התשתיות הלאומיות.

ש. אז אתה לא יכול להעיד על כך שבוצע מעקב?

ת. אני? אני לא יכול להעיד על כך" (ר' עמ' 17 שורות 30-33 ועמ' 18 שורות 1-3).

1. לאור האמור, ונוכח העובדה שהמכתב שהוצג אינו נושא את חתימתו של התובע, וכן לאור העובדה כי הנתבעת לא הביאה למתן עדות את מר נחימובסקי, החתום על המכתב, לא שוכנענו כי הוכח כי התובע אכן קיבל את המכתב שהוצג.

כעולה מנוסחו של המכתב, יועד הוא לתיוק בתיקו האישי של התובע, ולא למסירה לתובע, אשר כתובתו אינה מתנוססת עליו. סיכומו של דבר, הנתבעת לא הוכיחה כי המכתב נמסר לתובע.

כמו כן, לא עולה כי אכן בוצע מעקב בעקבות מכתב זה, אשר הוצא עובר להפצת חוזר הנש"מ.

1. עוד נציין כי במכתב שהציגה הנתבעת לא צוין מהו המועד האחרון בו יכול התובע לחתום על הטופס המעביר את הכספים מקרן הפנסיה החדשה למדינה, ולא הובהרו במכתב זה ההשלכות הנובעות מאי ביצוע פעולה כאמור. וזאת בניגוד להנחיות שפורטו בחוזר הנש"מ, בו הורו לבכירי המשרד להודיע פוזיטיבית לעובדים המצויים בפנסיה תקציבית על אפשרות צירוף התקופות ואף להבהיר לעובדים מה ההשלכה של אי צירוף התקופות, כמצוטט: "בהתאם לאמור, הסמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש של כל משרד או מי מטעמו ידאג להודיע לכלל עובדה משרדו שהם בפנסיה תקציבית ואשר הצטרפו למשרד בחודש מרץ 1995 ואילך, כי ככל שתקופת עבודתו של העובד הארעית בוטחה בקרן פנסיה חדשה כאמור, באפשרותו להודיע למשרד כי הוא מבקש להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן בגין התקופה האמורה לאוצר המדינה וזאת תוך שישה חודשים מהמועד המאוחר ביותר למשלוח הודעה כאמור (היינו: 1 באוקטובר 2008). או לחילופין על העובד להודיע בכתב על בחירתו שלא להעביר את הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

עוד יובהר בהודעה האמורה כי אם העובד לא יודיע על בקשתו להעברה כאמור עד למועד האמור, הוא לא יהיה רשאי לצרף עוד את תקופת עבודתו הארעית כתקופת שירות לענין חוק הגימלאות, בהתאם לחוזר זה".

1. הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי לאחר הוצאת החוזר נשלח אל התובע מכתב אחר, מתוקן, המבהיר מהן ההשלכות של אי צירוף התקופות או כי העברת הכספים מוגבלת בזמן ועד לחודש 10/2008.
2. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי הודיעה היא על השינוי הצפוי בגב תלוש השכר של כלל עובדיה במסגרת תלוש השכר לחודש 04/2008, שם צוין כי על העובד לבצע בדיקה אל מול מחלקת השכר של משרדו, על מנת לברר האם הוראות החוזר רלוונטיות לגביו, ובאם כן יוכל להחליט באם לצרף את תקופת עבודתו הארעית כתקופת שירות לעניין חוק הגמלאות, וזאת לא יאוחר מיום 1.10.08. לטענתה, העובדה כי יצאה הודעה מתאימה לכלל עובדי המדינה, וכי אין חולק כי התובע קיבל את תלושי שכרו, מובילה לכך שידע התובע על השינוי וכי עליו לפעול פוזיטיבית בנדון.
3. לטעמנו יש לדחות את טענתה המאוחרת של הנתבעת, לפיה די בפרסום המופיע בתלוש השכר כדי לעמוד בחובת היידוע המוטלת עליה.

יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעניין בן חמו:

"ראשית דבר, נציין כי אנו סבורים, כי ככלל תלוש השכר לא צריך לשמש כלי למסירת הודעות לעובדים, מהסוג עליו נסב הדיון שלפנינו. על מהותו של תלוש השכר למדים אנו מסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (כנוסחו בתקופה הרלוונטית) שקבע לעניין זה את הדברים הבאים : "מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו. שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו". כאמור, ב"פירוט שכר העבודה" (הוא תלוש השכר) יש לכלול את הפרטים שנקבעו בתוספת ל"הודעה בדבר קביעת סוגי המעבידים החייבים לנהל פנקס שכר" (ילקוט הפרסומים תשל"ז, עמ' 748). הפרטים שעל המעביד לכלול בתלוש השכר הם במהותם תשלומים שונים הנובעים מיחסי העבודה בין הצדדים (שכר רגיל, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה וכיוצא באלה), התקופות בגינן משתלם השכר וניכויים שונים שניכה המעביד מהשכר. מן האמור לעיל, ניתן להסיק כי תלוש השכר אינו אמור כלל לכלול הודעות דוגמת ההודעה, מושא דיוננו.

35. גם אם נצא מנקודת הנחה כי ניתן להעביר לעובדים הודעות באמצעות תלוש השכר, במקרה הנוכחי, שעה שההודעה בתלוש השכר לא הייתה ברורה ומפורטת דיה כלל ועיקר, וכאשר ההודעה הייתה אחת מבין כמה הודעות שהופיעו תחת הכותרת הודעות חַשָבוּת, לא ניתן לומר כי יש בהודעה זו כדי לעמוד בחובת הידוע המוטלת על המשטרה, בעיקר כשמדובר בהודעה שיש לה משמעויות כספיות ניכרות, והיא משנה מצב קיים. לעניין זה נחזור ונדגיש, כי ההודעה כפי שהופיעה בתלוש השכר נעדרת את הפירוט הנדרש בקשר למהות השינוי, והסבר מניח את הדעת לגבי טיבו ומהותו, וחשוב יותר אין בה המועד הרלוונטי להגשת הבקשה. לעניין זה יודגש, כי בהודעות השונות שיצאו בהקשר להודעה זו צוינו המועדים הרלוונטיים להגשת הבקשה (ראה לעניין זה נוהל 99 בו נכתב כאמור: "הוראת שעה זו תיכנס לתוקף החל מה - 1 בדצמבר 1999. בקשות שיגיעו לחשב המשרד עד ה-30 בנובמבר1999 יטופלו בהתאם להוראות הקודמות" (סעיף 5.3 להוראת 99), וכן ההודעה מיום 16.11.1999 מהמטה הארצי ולפיה : "כל הבקשות לרכישת תקופות קודמות שיגיעו לאמש/פרט מדור פרישה ונפגעים עד לתאריך 30/11/99 [ויוחתמו על ידנו כי הגיעו עד לתאריך זה] יטופלו עפ"י הכללים שלפני השינוי גם אם לא צורפו כל המסמכים הנדרשים". מועדים אלה נעדרים מההודעה המופיעה בתלוש השכר. העדרם מן ההודעה בתלוש היא בבחינת שימת מכשול בפני עיוור, ואי אפשר לפטור את המשטרה ממחדל זה. מועדי ההגשה של הבקשה הם הרמזור המאיר את עיני הקורא המתעניין לחשיבות ההודעה, ודווקא מועדים אלה נעדרו מההודעה שבתלוש

...

37. אני סבור, כי היה מקום במקרה כזה לכנס את העובדים ולהסביר להם על ידי גורם מוסמך בצורה מובנת ומפורשת את משמעות השינוי המתוכנן ואת ההשלכות הכספיות המשמעותיות שיש לו, או למצוא דרך יעילה אחרת לידע ולהסביר את הדברים לדוגמה איגרת לעובד. בהערה לקונית בלתי מפורטת ובלתי ברורה, בין מספר הודעות, שספק אם מישהו ער לקרוא אותן בספח של תלוש השכר, ודאי שאין די".

1. כאמור, יפים דברים אלו גם לענייננו.

גם לו היינו מקבלים את טענת הנתבעת כי קיבל התובע את ההודעה האמורה בתלוש השכר, דבר אשר לא הוכח שכן לא הוצגה ההודעה בתלוש השכר של התובע, איננו סבורים כי ניתן לצאת ידי חובת היידוע בדבר שינויים להם השפעות כלכליות משמעותיות על ידי פרסום הודעה בגב תלוש השכר, אשר ספק אם העובדים ערים לקרוא הודעות בגב תלושי שכרם כלל.

1. לאור כל האמור, שוכנענו כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות הנתבעת במקרה זה, אשר הובילו לכך שלא נכללה תקופת עבודתו הארעית של התובע בפנסיה התקציבית לה הוא זכאי. ערים אנו לטענת השיהוי של הנתבעת, אולם בנסיבות העניין לא שוכנענו כי יש די בה כדי לדחות את התביעה, שעה שהתביעה לא התיישנה.
2. לטעמנו, הסעד הראוי בנסיבות העניין הינו תיקון השגיאה באמצעות השבת המצב לקדמותו יכול שייעשה בדרך של הענקת סעד של אכיפה תחת סעד של פיצוי, זאת כפי שנפסק בעניין בהג'ת, שם נקבע כי הגם ומר בהג'ת לא היה זכאי להיכלל בפנסיה תקציבית מכוח חוק הגמלאות, זכאי הוא לכך נוכח הפרת המשטרה את חובת תום הלב בהליך גיוסו:

"משקבענו כי המשטרה הפרה את חובת תום הלב יש לבחון מהו הסעד הראוי שיש לתת למשיב בנסיבות העניין.

סעיף 12 (ב) לחוק החוזים קובע כי:

"צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים".

...

... במקרים מיוחדים ונדירים ביותר, גם אכיפה אפשרית – זאת מכוח קביעתו העקרונית של בית משפט זה בעבר לפיה "מכוח 'האשם בהתקשרות' יש שרואים פעולות, שאותו אשם מונע את ביצוען ... כאילו בוצעו" ... הפעלתו של כלל חריג מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר כשלעצמן את יסודות גמירת הדעת והמסוימות, ובנוסף לכך יש "פערי כוחות" ניכרים ביניהם והועברה, או היתה נכונות להעביר סכומים נכבדים מתוך התמורה מ"הצד החלש" ל"צד החזק", כאשר "הצד החזק" מונע בחוסר תום לב את חתימתו של ההסכם הפורמלי" (ר' עניין בהג'ת וההפניות שם).

1. שוכנענו כי המקרה שלפנינו הוא בין אותם מקרים יחודיים בהם הסעד הנכון והצודק הוא סעד שיעמיד את התובע במצב בו היה עומד אלמלא מחדלי הנתבעת, סעד זה עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שהובאה לעיל, שכן בשל הפרת חובת היידוע ותום הלב של הנתבעת, לא חתם התובע במועד על הטופס המעביר את זכויותיו בקרן הפנסיה החדשה אל אוצר המדינה.
2. המשמעות המעשית של סעד שכזה הוא החלת הסדר הפנסיה התקציבית על התובע, החל ממועד תחילת עבודתו בנתבעת מיום 1.2.95. אמנם החלת ההסדר האמור לא נעשית מכוחו של חוק הגמלאות אלא מכוח הזכאות לתרופה על הפרת החובות החוזיות, אך מבחינה מעשית אין הבדל (ר' עניין בהג'ת).
3. ערים אנו לטענת הנתבעת כי לא ניתן לצרף את תקופות עבודתו של התובע לאחר סיום יחסי העבודה שכן במועד זה אין גמישות כמו שיש כל עוד נמצא התובע בסטטוס של עובד. הנתבעת הפנתה למספר פסקי דין, אולם מדובר בפסקי דין של בתי הדין האזוריים, אשר אינם בגדר הלכה מחייבת, ועניינם שונה מענייננו דכאן. כך למשל ב סע (י-ם) 36817-02-11‏ ‏ דוד גדי שיטרית נ' מדינת ישראל (27.8.13), הוכח לפני בית הדין כי העובד חתם על טופס בו ויתר על האפשרות לרכוש את הזכויות הנובעות מתקופת עבודתו במעמד ארעי בשנת 1981 (ר' סעיף 24 לפסק הדין).
4. נציין כי הוכרו בעבר מקרים בהם צורפו ואף הוכרו תקופות עבודה לפנסיה תקציבית לאחר פרישת העובד (ר' לדוגמה ע"ע (ארצי) 48964-12-16 עיריית רעננה - ציפי לוי-דים (22.10.18)).

עוד נציין, כי בענייננו, במועד עזיבתו את עבודתו בנתבעת וכן במועד הגשת התביעה, היו זכויותיו של התובע מוקפאות (ר/ נת/3 לתצהיר מר צדוק) וטרם החל לקבל קצבה לפנסיה.

סוף דבר

1. משכך, אנו קובעים כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה יחול על התובע, ממועד תחילת עבודתו בנתבעת, הסדר הפנסיה התקציבית הקבוע בחוק הגמלאות.
2. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪. לא ישולם סכום זה במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' סיוון תשפ"א, (15 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.