1. לפניי בקשת הנושה, גרושת החייב ואם שלושת ילדיו, להורות על ביטול צו הכינוס שהוצא לבקשת החייב על נכסיו, מהטעם שהחייב אינו משלם את מזונות הקטינים שהושתו עליו במסגרת ההליך דנן.

2. בקציר האומר יצויין כי, במסגרת צו כינוס שהוצא על נכסי החייב הושת עליו תשלום עיתי של 500 ₪ לחודש.

הנושה פנתה לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה מכוח סעיף 128 לפקודה, לקציבת מזונות הקטינים. בית המשפט ביקש וקיבל את עמדת המנהל המיוחד והחייב ולאחר עיון בהם נקבע כי החייב ישלם בגין מזונות סכום כולל של 2,800 ₪. ראו החלטה מ- 30.5.18 (להלן: "ההחלטה").

בהחלטה נקבע שיעור המזונות תוך שימת לב לכך כי סכום המזונות המקורי עמד על 5,700 ₪ לחודש, אחת הקטינות בגרה ולשני קטינים לקויות שונות. בית המשפט אף התחשב בכך שאחד הקטינים זכאי לקיצבה מהמל"ל. יוער כי עד שמלאו לקטינה 18 עמד החיוב למזונות בהתאם להחלטה על סך של 3,600 ₪.

עוד התחשב בית המשפט בהחלטה בהכנסת החייב שעמדה אז על 6,000 ₪ לחודש וכן בכך שבמסגרת הסכם הגירושין נטל לעצמו החייב אופנוע יוקרתי.

במקביל, נוכח החיוב במזונות, הופחת צו התשלומים במסגרת הליך חדלות פירעון הועמד על סך של 300 ₪ לחודש חלף 500 ₪.

3. החייב מאן להשלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט העליון. הערעור טרם התברר. בד בבד, עתרה הנושה בבקשה זו לביטול ההליך, מהטעם שהחייב אינו משלם את המזונות כפי שנקבע בהחלטה אלא 1,400 ₪ לחודש למעט תשלום חד פעמי של 1,600 ₪.

הנושה אף מביעה תמיהה כיצד הצליח החייב לגייס עירבון בשיעור של 3,500 ₪ בערעור שהגיש לבית המשפט העליון אך לא מצא הדרך לשלם המזונות.

4. המנהל המיוחד מאשר בתשובתו לבקשת הנושה כי מקום בו חייב אינו משלם מזונות יש לפעול לביטול הליכי חדלות הפירעון.

5. החייב מבקש לדחות את בקשת הנושה. לטענת החייב הוא משלם את התשלום העיתי במסגרת ההליכים והוא עושה ככל יכולתו על מנת להשיא את הכנסותיו. לטענת החייב אין הוא יכול לשלם, נוכח הכנסותיו, את שיעור המזונות שנקבע בהחלטה.

עוד טען החייב כי בניסיונותיו להשיא את הכנסותיו עזב את מקום עבודתו הקודם והחל לעבוד בקיבוץ יחיעם. אולם, לאחר 23 ימי עבודה שם לא עלה הניסיון יפה והוא נאלץ לחפש מקום עבודה אחר והפעם בירושלים. לשיטת החייב מקום העבודה החדש יאפשר לו לשלם מזונות בשיעור של 2,000 ₪ לחודש.

כמו כן טוען החייב כי עקב המעבר לקיבוץ יחיעם ומשם לירושלים שילם עבור הובלות 3,300 ₪ אשר נגרעו מהכנסתו ובקושי הצליח לשלם המזונות בשיעור של 1,400 ₪.

לא זו אף זו, לטענת החייב בגין שכ"ד בירושלים הוא משלם 4,800 ₪.

לסיום מלין החייב על חוסר תום ליבה של הנושה. לשם כך הוא מפנה לתשובתה שהשתהתה במשך שלושה חודשים

לאחר עיון בבקשת הנושה, תשובת החייב והמנהל המיוחד, דין הבקשה להתקבל. אלו הם הנימוקים:

6. כעולה מתשובת החייב הוא משלם בגין שכ"ד בסך של 4,800 ₪ לחודש. החייב לא המציא כל אסמכתא לעניין הכנסותיו ממקום עבודתו בירושלים ולעניין הוצאותיו. דומה כי שכ"ד בשיעור של 4,800 ₪ לחודש אינו תואם את הצניעות הנדרשת ורמת ההוצאות המתבקשת ממי שנמצא בהליכי חדלות פירעון ואינו עומד בתשלומי מזונות לילדיו.

7. ההחלטה עליה מלין החייב קבעה מזונות בשיעור של 3,600 ₪ לחודש בשים לב לגיל הקטינים וצרכיהם המיוחדים, תוך התחשבות בכך שלפחות אחד הקטינים מקבל קיצבת מל"ל. לא זו אף זו, שיעור המזונות שהושת הפחית באופן משמעותי את זה בו חוייב החייב במקור ע"י בית המשפט לענייני משפחה. החיוב אף הופחת בהמשך מאחר ולאחת הקטינות מלאו 18 שנים ובהתאמה אף בוצעה הפחתה של צו התשלומים במסגרת הליכי חדלו הפירעון. כיום החיוב במזונות הוא של 2,800 ₪.

כמו כן, יש ממש בתמיהת הנושה כיצד גייס החייב את סכום העירבון וכיצד הוא נושא בשכ"ט ב"כ מהגזר הפרטי.

8. על חובת תום ההליך בהליך המוטלת על החייב עמד בית המשפט בפש"ר (מחוזי ירושלים) 977/04 שריקי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין שריקי"). כך נקבע בעניין שריקי:

"אם למשל, כחיזיון נפרץ במקומותינו, יתברר כי החייב נמנע מלשלם מזונות לילדיו, אין לראותו כמי שמתנהל בתום לב".

עוד ראו ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) שם נקבע כי אי תשלום צו מזונות עולה כדי התנהלות בחוסר תום לב תוך שנאמר שם כך:

"אין ספק, כי העובדה שאדם חוסך מילידיו או מזוגתו מזונות עשויה להשפיע על בחינת תום ליבו בהליכי פשיטת רגל."

בנוסף ראו פש"ר (מחוזי חיפה) 4241-05-16 עטיאס נ' כונס הכנסים הרשמי (פורסם במאגרים) שם נקבע:

"כי אי תשלום מזונות הקטינים בנסיבות אלה מהווה למעשה יצירת חוב חדש במסגרת פשיטת הרגל ובחסות ההליך תוך שהזכאי למזונות לא רשאי לפעול לגביית החוב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ומדובר איפוא בחוסר תום לב של ממש בהתנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל."

בנוסף ראו פש"ר (מחוזי באר שבע) 41489-12-11 עשור נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) שם נקבע:

"על חייב המבקש ליהנות מהגנות שבפקודה, לקיים את חיוביו במלואם ובמועדם. התנהלות החייב, כמפורט לעיל- אי תשלום המזונות ואי תשלום התשלום החודשי, מהווה ניצול לרעה של ההליך וזלזול בו, ולכן אין הוא זכאי ליהנות מההגנות שמעניק לו ההליך."

כמו כן ראו רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו פ"ד נה (3) 360:

"...נקודת המוצא היא חובתו של החייב לקיים את פסק הדין- ולשלם את המזונות, גם אם הדבר קשה לו. זכותו של זוכה ואינטרס הציבור מחייבים תוצאה זו. עם זאת עשויים להיות מקרים – והנטל להוכיחם מוטל על החייב – שבהם עמידה על זכות הזוכה ואינטרס הציבור תיפגע במינימום הקיום האנושי של החייב. זאת על בית המשפט למנוע... אכן השימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל צריך להיות במשורה. זוהי סמכות חריגה. אסור לה שתיצור אווירה של השתמטות מתשלום חוב המזונות. אסור ליצור מצב דברים שבו יעדיפו חייבים להימנע מתשלום חוב מזונות על מנת להגדילו ולהאדירו, במטרה לזכות בפריסת תשלומים."

9. בענייננו, נטל ההוכחה מוטל על החייב ובנטל זה הוא כשל. כאמור, החייב לא הציג ראיות לעניין הכנסותיו במקום עבודתו בירושלים, אין כל הסבר מדוע ישלם בגין שכ"ד 4,800 ₪ לחודש, אין הסבר מנין מצא את מקורות המימון לתשלום העירבון ושכ"ט ב"כ. דומה כי החייב בוחר שלא לגלות את מלוא המידע ואינו פועל כנדרש להשאת הכנסותיו.

בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה עם החייב שעה שהפחית הן את צו התשלומים והן את החיוב המקורי למזונות וכיום (לאחר שמלאו לבת 18) הוא עומד על 2,800 ₪. החייב נהנה מהגנות ההליך, יוצר חובות חדשים בחסות ההליך ואינו מאפשר לנושה להיפרע ולקטינים קיום ראוי ומכובד, במיוחד בהינתן העובדה שלשניים מהם לקויות.

אין מקום להעניק לחייב את קרש ההצלה בדמות הפטר מחובותיו שעה שהוא פועל בחוסר תום לב.

10. על כן, בקשת הנושה מתקבלת וצו הכינוס וההגבלות מכוחו מבוטלים, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיישאר על כנו למשך 90 ימים נוספים.

כספים שהצטברו בקופת הכינוס ישמשו לתשלום שכר המנהל המיוחד, הוצאותיו ושכר השגחה לכנ"ר. יתרה, ככל שיש, תועבר לתיקי ההוצל"פ.

ניתנה היום, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.