1. כאמור אף בתביעה, אין מדובר בהעברת זכויות שקיבלה אישור ביה"ד, היינו לא אושר הנתבע כדייר מוצע. התביעה אף אינה בקשת רשות. מדובר בתביעה כספית ביחסים שבין הדיירת המוגנת לבין דייר משנה שלה. חלק מן התביעה נוגע אף להשלמת חוב דמי שכירות שנטען שחב הנתבע לתובעת כדייר משנה – כפי שאישר בחתימתו על הסכם שנחתם בין השניים.

2. נא להפנות לסמכות ביה"ד לדון בתביעה הכספית שבפני . תחומי העיסוק העיקריים של ביה"ד הנם:

בקשת רשות (להעביר זכות דיירות מוגנת לדייר מוצע, כאשר את הבקשה מגיש הדייר היוצא אם מתנגד לכך בעל הבית או לא מגיב. התובעת היא דיירת יוצאת, אך התובענה כאמור אינה בקשת רשות שהמשיב בה הנו בעל הבית) ;

תביעה לתיקונים או שיפוצים – שאין חולק שאינה התביעה שבפני;

תביעה לקביעת או עדכון דמי שכירות (שאף היא אינה התביעה שבפני).

3. חוב כספי שחב דייר מוגן לבעל הבית, או דייר משנה לדייר המוגן – הנו בר תביעה בבימ"ש השלום, שלו הסמכות העניינית, ככל תביעה כספית. גם אם יסודו ביחסי דיירות מוגנת או דמי שכירות מוגנים שלא שולמו לאורך תקופה. לא מדובר על קביעת גובה דמי השכירות אלא על תביעהכספית לדמי שכירות שלא שולמו.

4. יפנה אפוא ב"כ התובע בתוך 20 יום למקור הסמכות של ביה"ד לדון בסעדים הכספיים הנתבעים, ובסעד ההצהרתי או צו העשה הנדרש.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.