בפני "בקשה מטעם הנתבע להוספת חוות דעת שמאי לתצהיר העדות הראשית של הנתבעות". יוער כי המדובר בתיקים מאוחדים - 38681-11-17 ו - 863-03-18. יודגש, כי הנתבעות הן תובעות בהליך 38681-11-17, כפי שיתואר. מתואר כי התנהל הליך הידברות, במסגרתו היה צורך לחדד ולהבהיר את אומדן ושיעור הנזק ואת אומדן ההשקעות. לשם כך, הנתבעת 2 פנתה לשמאי ונערכה על ידו חוות דעת. הנתבעות טוענות כי חוות הדעת אינה משנה את תוכן תצהיר העדות הראשית, אלא תפקידה לחדד את הסכום השנוי במחלוקת בסעיף 35 לתצהיר.

התובעת מתנגדת. לטענתה, אין רלבנטיות לחוות הדעת, שכן הנכס נשוא התביעה הוא בבעלות התובעת ובחזקתה. אין בתביעה שהגישה נתבעת 1 במסגרת תיק 38681-11-17 עניין שמאי, שכן התביעה היא לסעד הצהרתי והמחלוקת אינה בעניי שיעור הפיצוי לנתבעות. דרך המלך לדון בטענות הנתבעות כי הן זכאיות לפיצוי כספי כלשהו הוא בהגשת תביעה מפורשת לכך, ובתשלום אגרה בהתאם. אין להעלות טענות באופן אגבי וללא תימוכין כפי שעו בכתב התביעה המתוקן ועל כן דין טענות ודרישות הנתבעות לפיצוי כספי מהתובעת להידחות. הנתבעות עשו עושר ולא במשפט במקרקעין נשוא התביעה במשך עשרות שנים ואין הן זכאיות לפיצוי נוסף מעבר לנזק שנגרם למשלמי המיסים. לחילופין, ככל והבקשה תתקבל, התובעת מתנגדת לתוכן חוות הדעת, לרבות הסכומים הנקובים בה. הנתבעת והתובעת שכנגד טוענת כי בכתב התביעה המתוקן ביקשה, כסעד חלופי, כי בית המשפט יחייב את העירייה לשלם לה דמי הסתגלות בגין הנכס שנגזל ממנה, לטענתה ופיצויים על השקעות שנעשו בנכס במהלך השנים, כולל עלות בנייתו. בית המשפט התבקש למנות מטעמו שמאי שיישום את הנכס לצורך חישוב הסכומים.

הנתבעות מפנות לסעיף 26 לתצהיר הנתבעת 2 בתיק 38681-11-17 ולסעיף 35 לתצהירה בתיק 863-03-18. העולה מהאמור ברור ובמחלוקת בין הצדדים קיימת פלוגתא ביחס סכום הפיצוי לנתבעת.

בכדי למנוע נזק ראייתי ובמקרה בו בית המשפט ימנע למנות שמאי מטעמו, נשכרו שירותיו של השמאי שערך חוות דעת בעניין. אין בהתנגדות ממש, משום שהמחלוקת היא הן ביחס לגובה הפיצוי להתביעה שהוגשה אינה רק לסעד הצהרתי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני מורה על צירוף חוות הדעת של השמאי גיא שרת מיום 09.03.20 לתצהיר הנתבעות/התובעות.

על מנת לסבר את האוזן, המדובר בשני הליכים שאוחדו בפני וראשיתן בפני שני מותבים אחרים.

בהליך 38681-11-17, הגישו הנתבעות שבכותר תביעה. המדובר באם ובת. הגב' אברהם היא האם ונמצאת בדיור מוגן. לטענתה, בעלה המנוח החזיק בקרקע שנים רבות טרם העירייה הפכה לבעליה מכח הפקעה. לטענתה, המנוח רכש את זכויותיו בקרקע ואת החזקה בתמורה בהסכמת רשות הפיתוח שהייתה בעלים של הקרקע, הוא בנה שני מבנים על הקרקע, אחד מהם בית כנסת. לשיטתה, למנוח הייתה רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין ולחילופין הוא היה דייר מוגן במקרקעין. לטענתה, העירייה נטלה את דמי השכירות והשתלטה בפועל על הנכס. על כן, בתביעתן, מבקשות להצהיר כין הן בעלות החזקה, והעירייה אינה רשאית להפקיע את החזקה ולמנוע את פירות המקרקעין. נטען לסעד חלופי, במידה ובית המשפט יפסוק שהזכות הדירה, יש לפצות על השקעות ואובדן הכנסות - ראו סעיף 25 לכתב תביעתן.

במסגרת תיק 383-03-18 העירייה הגישה תביעה כספית נגד הנתבעות, על סך של 488,448 ש"ח. לטענתה, הנתבעוץ עושות שימוש שלא כדין במקרקעי ציבור, הסיגו גבול ועשו שימוש בשטח במשך 60 שנים. העירייה מבקשת דמי שימוש בשיעור העולה על שלושה מיליון שקלים. לטענתה, מטעמי חסד ורחמים, והתחשבות כתושבות העיר, מבקשות את הסך של 488,448 ש"ח. צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את דמי השימוש.

במסגרת הדיון האחרון הובהר כי בכל הקשור למינוי מומחה מטעם בית המשפט בנוגע לדמי השכירות הראויים, אין על כך חולק שדמי השכירות הינם בשיעור של 4,032 ₪.

כידוע, הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הינו, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". כאשר בעל דין מצביע על טעמים סבירים והוגנים שמצדיקים סטייה מן הכלל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות [ראו: רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט וגם ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון פ"ד מו(3) 738,742, וגם ע"א ג'יני בטאן נ' יעקב זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337,339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט בין היתר, באופי הראיה הנוספת (מורכבותה), מהו השלב אליו הגיע המשפט, האם הצד המבקש את הבאת הראיה, ידע או יכול היה לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר.

על בית המשפט לשקול האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים, וייתכנו מקרים בהם חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר, עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. הדברים נכונים במיוחד במידה ובית המשפט מתרשם שהראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשויי לסייע בעשיית הצדק (ראה: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזיאידה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מ"ז (1) 661, 665].

יודגש, גם כי אין במחדל דיוני כדי לגרוע ולהוות מניעה להגשת מסמך מהותי שיש בו כדי לסייע להכרעה צודקת ויעילה (ר' בשינויים המחויבים את ת.א (ת"א) 1121/96 לשד מלכה נ' ואקאנס מלונות בע"מ (נבו, 23.6.03).

במסגרת ההחלטה מיום 22.10.18 עולה כי בזיקה לדיון שהתנהל בפני כב' השופט הדר הוחלט כי התביעה תעבור ממסלול של המרצה, למסלול רגיל. על כן, בהחלטה מיום 22.10.18 התקבלה הבקשה לתיקון כתב התביעה והוגש כתב תביעה מתוקן. בהתאם לסעיף 25 לכתב התביעה, התבקשו בין היתר, השבת ההשקעות בנכס.

הדיון קבוע ליום 12.11.20 לקדם משפט לאחר תצהירי הצדדים. בדרך כלל, ניתן צו על ידי בית המשפט לפיו במידה וצד מבקש לצרף חוות דעת, יש לעשות כן יחד עם התצהירים. תצהירי המבקשות הוגשו בשלהי 2019. יחד עם זאת, סבורני כי יש בחוות הדעת רלבנטיות ובית המשפט לא יסגור את הדלת בפני בעל דין, להוכיח את טענותיו. אשר על כן, הנני מורה על צירוף חוות הדעת לתצהירים. על מנת לאזן, שמורה לעירייה הזכות לצרף חוות דעת מטעמה. לחילופין, הצדדים יתנו דעתם ועמדתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט וזאת בתוך 30 ימים. המזכירות תקבע תז"פ בהתאם.

ניתנה היום, ט"ז אב תש"פ, 06 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.