עסקינן בשני הליכים שאוחדו בפניי, שעניינם במקרקעין הממוקם ברחוב אברבנאל 113 בני ברק, הידוע כחלקה 48, גוש 7361 (להלן: "המקרקעין").

בזיקה לדיון שהתקיים ביום 02.11.2021, אשר היה קבוע להוכחות בשני התיקים, לא ניתן היה לקיים דיון ענייני, וזאת בהעדר אישיות משפטית כדין.

במעמד הדיון ביקשה הגב' גאולה דילבסקי, בתה של המנוחה, לבוא ב"נעליה" של זו האחרונה. הגם, שהינה נתבעת בהליך של העירייה.

בנסיבות, נחה דעתי להורות על מחיקת שני ההליכים, ולהלן נימוקיי.

רקע:

1. על מנת לסבר את האוזן, המדובר בשני הליכים שאוחדו בפני, וראשיתם בפני שני מותבים אחרים.
2. בהליך ה.פ שמספרו 38681-11-17, הוגשה התביעה על ידי שתי התובעות כנגד עיריית בני ברק (להלן: "העירייה"), וכנגד מר אייל עזרא, המנהל עסק של אביזרי רכב במקרקעין (להלן: "עזרא").

התובעת האחת הינה הגב' מרים אברהם ז"ל, (להלן: "מרים" ו/או "המנוחה"), אשר לדאבון לב הלכה לעולמה ביום 06.03.2021. והשנייה, הינה הגב' גאולה דילבסקי, בתה של המנוחה (להלן: "הבת" או "גאולה").

במסגרת כתב התביעה, טענה המנוחה כי בעלה המנוח (להלן: "המנוח") החזיק במקרקעין, משך שנים רבות, טרם העירייה הפכה לבעליה מכוח הפקעה. לטענתה, בעלה המנוח רכש את זכויותיו בקרקע ואת החזקה, בתמורה, בהסכמת רשות הפיתוח שהייתה הבעלים של הקרקע.

נטען, כי הבעל המנוח בנה שני מבנים על הקרקע, אחד מהם בית כנסת. נטען כי למנוח הייתה רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין, ולחילופין הוא היה דייר מוגן במקרקעין. עוד נטען כי העירייה נטלה את דמי השכירות והשתלטה בפועל על המקרקעין. על כן, התביעה כוללת בקשה להצהיר על בעלות החזקה, וכי העירייה אינה רשאית להפקיע את החזקה ולמנוע את פירות המקרקעין.

1. ביום 29.12.2020 הוגש כתב תביעה מתוקן, ולצד סעד הצהרתי התבקש סעד חלופי, סעד כספי, על השקעות ואובדן הכנסות בסך של 719,913 ש"ח.
2. במסגרת הליך ת.א 863-03-18 העירייה הגישה תביעה כספית כנגד המנוחה וגאולה, על סך של 488,448 ש"ח. לטענתה, נעשה שימוש שלא כדין במקרקעי ציבור, הסגת גבול ושימוש בשטח במשך 60 שנים. העירייה מבקשת דמי שימוש בשיעור העולה על שלושה מיליון שקלים. לטענתה, מטעמי חסד ורחמים, והתחשבות כתושבות העיר, היא תובעת את הסך של 488,448 ש"ח. צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את דמי השימוש.
3. להשלמת התמונה, המנוחה הלכה לעולמה ביום 06.03.2021; הבת ביקשה להימחק מהתביעה, בשל נסיבות אישיות, ועל כן ביום 27.06.2019 ניתן פסק דין, לפיו הבת נמחקה מהתביעה.
4. על מנת שלא נמצא חסרים, ביום 18.03.2012 פנה בן המנוחה לבית המשפט והוא זה אשר עדכן את בית המשפט בדבר פטירת המנוחה.

במסגרת הבקשה העלה, בין היתר, טענות כנגד העירייה, וכן העלה תמיהות באשר להתנהלות עו"ד של המנוחה. כן ביקש לזמנו לדיון, בכדי שישמע ובכדי שזכויותיו לא יקופחו.

בזיקה לפניית בן המנוחה, ביום 21.03.2021 בית המשפט נתן החלטה, במסגרת ההחלטה הובהר כי קיים ייצוג, וכי יש להגיש בקשה מתאימה.

יודגש, כי מאז לא היתה בתיק כל פעילות, למעט הודעת הנתבעת מיום 19.10.21 על כך שהיא פטורה מתשלום המחצית השניה של האגרה.

1. ודוק, ההליך היה קבוע מבעוד מועד לדיון הוכחות ליום 02.11.2021.
2. טרם שמיעת הראיות, בית המשפט בירר מי הם בעלי הדין, על פי הדין, בהתחשב בכך כי מרים הלכה לעולמה, והבת ביקשה להימחק מהתביעה. הגם, שהמנוחה מופיעה כנתבעת במסגרת תביעת העירייה.
3. במעמד הדיון עו"ד אמנון גלברט מטעם המנוחה ולכאורה מטעם הבת, הציג צילום של "המחאת זכות" מיום 25.06.18 (להלן: "המחאת הזכות");

המדובר במסמך מטעם משרד המשפטים/ רשות התאגידים/ רשם המשכנות, לפיו, המנוחה וגאולה - הבת, מסרו מטעמן תצהיר לפיו, ישנה המחאת זכות במקרקעין ממרים לגאולה.

על כן, עו"ד גלברט גורס כי הבת, גאולה, הינה "חליפתה" של המנוחה.

כבר עתה אומר, כי ב"כ העירייה התנגד להגשת מסמך זה, במעמד הדיון, מבלי שניתה לו הזכות לבדוק מסמך זה, את מעמד הבת והיורשים האחרים, ובצדק!

למען הנוחות, יסומן מסמך זה ת/1.

1. ניתנה לצדדים הזכות לטעון בעל-פה בעניין באריכות;

בתמצית טענות הצדדים:

1. עו"ד גלברט טוען כי הלכה למעשה אין בעיה, שכן בהתאם לדין, עת נפטר צד במהלך ההליך המשפטי, ההליך יכול להימשך באמצעות חליפו.
2. המנוחה נפטרה לפני מספר חודשים, בתאריך 06.03.2021. בעודה בחיים, המנוחה המחתה את זכויותיה ביחס למקרקעין נשוא המחלוקת לבת, גאולה.
3. לשיטת עו"ד גלברט, הטעות המצערת באי דיווח לבית המשפט בדבר פטירת המנוחה, נובע מסיבות של טעות פרוצדורליות בין שני המשרדים המייצגים את "התובעת".
4. בית המשפט הפנה את עו"ד גלברט לכך שבן המנוחה ביקש להצטרף להליך לאחר מותה של המנוחה, ואין צו מטעם בית משפט לענייני משפחה באשר ליורשים/החליפים של זכויות המנוחה; עו"ד גלברט השיב שאין צורך בצירוף יורשים כלשהם, משום שאנו דנים בזכות ספציפית שהומחתה לבת, ואשר כלל לא נכללת בעיזבון המנוחה.

לאור העובדה שהמנוחה המחתה בחייה את זכויותיה לקבלת כל דבר מהנכס ומכיוון שהמחאה זו נרשמה כדין, היא לכאורה גוברת על זכויות היורשים והיא איננה חלק מעיזבון המנוחה.

1. לטענתו, לא ניתן צו ירושה למנוחה, כך שכרגע אין יורשים מוצהרים על פי דין.
2. לשיטתו, בנסיבות האלה ולאור העובדה שהזכות הומחתה, ניתן לקיים את הדיון, ככל שמי מיורשיה על פי דין של המנוחה יחשוב שמגיעות לו זכויות כלשהן במקרקעין, אזי, יתכבד ויגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כנגד מי שהומחתה לו הזכות.
3. ועוד, מאחר ולכאורה על פני המסמכים ישנו חליף למנוחה וחבל על זמן השיפוטי שנקבע, ומאחר שהצדדים כולם והמצהירים נוכחים, ניתן היה, לשיטתו, לקיים את הדיון. כן הצהיר שניתן לקבוע שהבת הינה חליפת המנוחה, בתביעת המנוחה, והן בתביעת העירייה.
4. יתרה מכך, לשיטתו, לגבי התביעה של העירייה, אין בעיה לנהל את הדיון וככל שיש בכך צורך, עם כל הצער שבדבר, אפשר יהיה לפצל את הדיון בשני התיקים, ובך זמנו של בית המשפט לא ירד לטמיון.
5. לטענתו, ב"כ העירייה היה מודע לכך שהמנוחה נפטרה, אולם לא ביקש לתקן את כתב תביעתו, ולכן האחריות היא לפתחו.
6. העירייה התנגדה למסמך שהוצג, טענה כי לא הומצא לה באופן מסודר, לפני הדיון, בכדי להביע התנגדות. בנסיבות, ב"כ העירייה סרב לנהל את הדיון.
7. עולה כי עסקינן בהמחאה של הזכויות בלבד, כאשר לא ניתן ליטול רק את הזכויות ולא את החובות. העירייה מציינת כי נטען שהמנוחה היא סיעודית.
8. העירייה גורסת שבשלב זה שתי התביעות צריכות להימחק; יש להגיש את התביעה מחדש אחרי שיוגש צו ירושה.
9. ב"כ העירייה גורס שבית המשפט לא יכול במעמד הדיון לשנות את זהות "התובע". בית המשפט עלול להעמיד את העירייה בסיכון כפול מאחר ומה שיוכרע בהליך, לא בהכרח יחייב את היורשים האחרים, אשר לא יודעים מהי עמדתם.

עו"ד גלברט מבקש לנהל רק את התביעה של העירייה לדמי שכירות ראויים; ניתן לעשות כן, אולם אם יתקבל פסק-דין נגד הנתבעת, הבת, והמנוחה, הדבר יחייב את היורשים שלה, ולכן, העמדה של העירייה היא שצריך למחוק את שתי התביעות, או לחלופין, לתקן את כתב התביעה.

1. באשר לטענה לפיה העירייה הייתה צריכה לפעול לתיקון כתב תביעתה, אין זו טענה ראויה.
2. הנתבעת מסכימה להצעת בית המשפט למחיקת שתי התביעות, אך ככל שהצד השני מבקש להשאיר את התביעה במתכונתה, אין מנוס שבית המשפט ישית הוצאות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי בקשב את טענות הצדדים, בראי ההליך, הדין והפסיקה, סבורה אני שלא ניתן היה לקיים את הדיון בנסיבות בהן אין בפנינו אישיות משפטית; לא ראיתי לנכון להעתר לבקשת הבת להיכנס ב"נעלי" המנוחה; ונחה דעתי למחוק את שני ההליכים. ואבאר.
2. בפנינו שתי סוגיות; האחת, סוגיית "המחאת הזכות", והשנייה פטירת המנוחה במהלך ההליך, קרי - העדר אישיות משפטית כדין;
3. ראשית, לעניין המחאת הזכות; המחאת הזכות שהוצגה כעת, במעמד דיון ההוכחות, משום מה, לא הוגשה קודם לכן, על אף שהיתה ידועה לעו"ד גלברט, למנוחה ולבת, עוד מיום 25.06.2018.

אקדים ואומר, שככל שבית המשפט היה מקבל את "המחאת הזכות", באופן שבו הבת הינה בעלת הזכויות במקרקעין, לא ברור כיצד מתיישב הדבר עם העובדה כי המנוחה נותרה כתובעת בתביעה, ואילו הבת, אשר היא הנהנית מהמחאת הזכות, ביקשה להמחק מהתביעה הקודמת, ולא בא זכרה בתביעה המתוקנת.

יש לזכור שהבת, בשנת 2019 ביקשה להימחק מהתביעה, ובית המשפט נעתר לכך, בו בזמן שהבת יודעת שהומחו לה, ולה בלבד, הזכויות במקרקעין, כשיטתה.

כמו כן, בית המשפט שואל את עצמו - מדוע המנוחה עדיין תחת הכותרת של "תובעת", שהרי לזו האחרונה אין, לכאורה, כל זכות במקרקעין (תוצאת מהמחאת הזכות).

מעבר לאמור, לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה תוקנה ביום 29.12.2020, לאחר "המחאת הזכות" הנטענת, ובין היתר, משום מה, ה"תובעת" היחידה - הינה המנוחה.

1. ביני לביני התנהלות זו מעלה תהיות, בלשון המעטה; והחמור מכל, מדוע המסמך של "המחאת הזכות" הוגש בהפתעה במעמד הדיון, רק לאחר שבית המשפט ביקש לברר מי נכנס ב"נעליה" של "התובעת" - המנוחה, שהרי יש לה יורשים.

ועוד, יש לזכור כי עסקינן במקרקעין שנטען כי היו ברשות המנוח, בעלה של המנוחה.

1. לטעמי, למצער היה מקום להגיש את מסמך "המחאת הזכות", מבעוד מועד - לב"כ העירייה, על מנת שיהא בידו לבחון מסמך זה כדבעי. ובכלל, היה מקום להגיש מסמך זה הן לבית המשפט.

1. ובכלל, מה מעמד עו"ד גלברט במצב בו הלקוחה, המנוחה, נפטרה? מכח איזה יפוי כוח הוא פועל?
2. מכל מקום, העירייה הגישה תביעה כנגד המנוחה והבת; כמו כן, עולה כי "המחאת הזכות" הינה רק לזכויות ולא לחובות.

בהקשר זה, נטען על ידי העירייה, שלא ניתן לקבל את עמדת עו"ד גלברט, שיש לראות בבת "חליפה" של האם, הואיל והמחאת הזכות אינה לחובות. לפיכך, העירייה עמדה בפני "שוקת שבורה", באופן בו אינה יודעת מי האישיות המשפטית הבאה ב"נעלי" המנוחה.

1. כאמור, ברור מאליו, שכאשר יש ייצוג בתיק, היה מקום להגיש את "המחאת הזכות" מבעוד מועד; להגיש תביעה עם בעל דין מתאים; לבטח לא להציג מסמך זה, רק לאחר מות המנוחה, במעמד ובפתח דיון שמיעת הראיות, רק לאחר שבית המשפט ביקש לברר את סוגית בעלי הדין הנכונים; והכל, באצטלה שאין מקום לצו ירושה ודי במסמך זה כדי לאשר שהבת היא "החליפה".
2. היה על עו"ד גלברט לא להעמיד את בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת, שהלכה למעשה, אין בפניו צד – תובעת/נתבעת כדין.
3. והחשוב מכל; כידוע, בהתאם לפסיקה, עיזבון אינו מהווה אישיות משפטית, ובעניינינו אף לא עודכן "עיזבון", אלא המנוחה נותרה כ"תובעת".
4. בפסיקת בית המשפט העליון, בע"א 6923/09 עתילי ערפאת נ' בנק הפועלים ואח', (נבו, 12.10.10), נקבע שדרך המלך היא שמנהל עיזבון או יורשיו יהוו את חליפיו, וכי לצורך מתן צו להחלפת המנוח ביורשיו יש להמתין עד להוצאת צו קיום צוואה, צו ירושה או מינוי מנהל עיזבון.
5. החלטות נוספות, אשר ניתנות בשגרה בעניינים כגון דא, מלמדות שאכן דרך המלך היא, שככל שבמקרה בו תובע נפטר, ועומדים על ניהול התביעה יש לתקן תחילה את התביעה ולצרף את כל היורשים על פי צו ירושה/ קיום צוואה מאושר על ידי הרשם לענייני ירושה או בית דין דתי (ראו בין היתר, תא (חי') 55541-06-21 אפרת ברעם נ' ד.א.ד. יזמים ונכסים בע"מ (נבו, 26.10.21) ושלל החלטות נוספות הנובעות מחיפוש במאגרים).

ככלל, יש להידרש למצב בו קיימים יורשים נוספים, בין אם בירושה בהתאם לצוואה, או בירושה על פי דין/בעלי עניין.

1. האם דבר בסיסי זה במשפט – המשלב בחובו הן פן דיוני והן פן מהותי, נעלם מעיני ב"כ המנוחה? וכאמור, מה מעמד עו"ד גלברט במצב בו הלקוחה, המנוחה, נפטרה? מכח איזה יפוי כוח הוא פועל (ובמצב בו הבת נמחקה מההליך)? ומדוע התעקש על קיום הדיון, כאילו כלום לא קרה? האמנם ייעול הדיון והחשש כי משאבים לא ירדו לטמיון, הם שהיו נר לרגליו? מדוע לא מנע זאת מלכתחילה, בין אם על ידי פעולה בהתאם לדרך המלך – תיקון כתב התביעה וצירוף היורשים, על מנת להסדיר עניין זה?

בעניינינו, קיומם של בעלי עניין או יורשים לכאורה, הוא עניין שבא לידי ביטוי, הלכה למעשה, על ידי בן המנוחה, אשר הגיש בקשה מטעמו לגבי האם המנוחה, וע"ד גלברט בחר לא התייחס כלל, בהתחשב בכך שההחלטה ניתנה על ידי עוד ביום 21.03.2021.

ודוק, ממערכת נט המשפט עולה כי ההחלטה נצפתה על ידי הצדדים עוד באותו היום.

1. מיותר לציין, כי בית המשפט אינו יכול לדון בתביעה עת אין בפניו בעל דין ואישיות משפטית. כאמור, וכפי שכבר הערתי, כלל לא ברור מדוע "המחאת הזכות" שניתנה עוד בשנת 2018 מוצגת כעת, וכעובדה מוגמרת. אין לצפות שהעירייה תסכים לקבל מסמך זה "ראה וקדש", ללא התנגדות/ויתור על זכויותיה הדיוניות והמהותיות, ותוך ציפיה כי בית המשפט יפעל להכשרת העניין, ללא אדנים מבוססים.
2. כמו כן, בנסיבות העניין, עת המחאת הזכות הייתה קודמת לפטירת המנוחה, ספק אם ניתן לקבל המחאת זכות זו, חלף קבלת צו ירושה/צו קיום צוואה, מאושרים כדין.

עו"ד גלברט מנסה "לאחוז במקל בשני קצותיו", מחד – טוען כי הבת נכנסת לנעלי האם המנוחה מכוח המחאת הזכות, ומאידך, בחר להשאיר את המנוחה כ"תובעת", בעוד שעסקינן בסתירה. שכן, אם המנוחה המחתה את הזכות לבת, אזי למנוחה אין, לכאורה, זכות ומעמד בהליך.

1. מהתנהלות עו"ד גלברט עולה מחדל, שאין בו להצדיק מתן הזדמנות למקצה שיפורים.

יוצא אפוא, שעמדה שהות ארוכה להסדרת העניין, כפי שהובא לעיל, ולמצער להגיש את התביעה על ידי בעל הדין המתאים.

ואוסיף, עו"ד גלברט לא ביקש לתקן את כתב התביעה, אלא ניסה להיבנות מהמחאת הזכות, תוך התעקשות על קיום הדיון אותו יום, ובניסיון לזרות "מסך עשן". גם ככל שהיה מבקש לתקן את כתב התביעה, לא היה ניתן להעתר לכך, בשלב זה.

1. כאמור, התנהלות זו, בה כתב התביעה לא תוקן, וההליך עומד באופן בו אין אישיות משפטית, מחודש מרץ עד ראשית נובמבר – פסולה; היה על עו"ד גלברט לפעול.

התנהלות כגון דא הובילה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, שירד לטמיון. כן עולה פגיעה בצד שכנגד ובזבוז משאביו לריק. מעבר לנסיבות תיק זה, יש בכך גם פגיעה בציבור המתדיינים הממתין בתור ליומו בבית המשפט. בזיקה לכך, אין מקום להעדיף את בירור הליך זה, על פני בעלי דין אחרים אשר ממתינים לבירור עניינם.

יובהר, מעבר לנסיבות תיק זה, בית המשפט אמון הן על האינטרס הציבורי ושמירת הקצאת המשאבים השיפוטיים בנאמנות לכלל הציבור הבא בשעריו.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, סעיף 41 (4), בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה: "(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה".

בנסיבות אלה, בהן אין בפנינו בעל-דין, כדין, כפי שפורט לעיל, ולאור רוח התקנות החדשות, אין מקום למקצה שיפורים, והכשרת התנהלות כגון דא.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, אין מקום להעתר לבקשת הבת לבוא ב"נעליה" של המנוחה, ודין בקשתה – דחייה.

בנסיבות, בית המשפט ינהג במידת האיזון ובמידתיות הנדרשת, באופן בו התביעות שתיהן תמחקנה. ככל שמי מהצדדים ובעלי הדין הרלבנטיים, יבקשו להגיש תביעה, יתכבדו, וימתינו בתור מבראשית.

לפיכך, תביעת העירייה נמחקת, ללא צו להוצאות.

תביעת המנוחה נמחקת.

באשר לבקשת ב"כ העירייה לעשות צו להוצאות; נוכח ההתנהלות ובזבוז משאבי הצד שכנגד, הבת, הגב' גאולה דילבסקי תישא בהוצאות ושכ"ט העירייה על סך של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

בית המשפט סבור כי לאור השלב אליו הגיע ההליך, מדובר בהוצאות על הרף המינימלי.

מלפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.

המזכירות תסגור את ההליכים.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשפ"ב, 04 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.