1. התובעת היא רעייתו ויורשתו של המנוח , אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 13.7.16 . תביעה הוגשה ב 16.11.17. הנתבעת התגוננה ביום 21.5.18. ביום 21.12.18 התקיים דיון בבקשה למינוי מומחה. היתה ראשית ראיה ומונה אורטופד, פרופ' רוזן. אלא שבטרם הספיק המנוח להיבדק אצל המומחה, נפטר הוא ביום 26.1.19. לאור פטירתו תוקנה התביעה על דרך צירוף התובעת כיורשתו היחידה של המנוח.

2. לאור הפטירה, נחלקו הצדדים בשאלה כלום יש טעם בהוצאת המינוי אל הפועל.

הנתבעת מפנה לעבר רפואי, אולם בהנחה שמן החומר יעלה שיש כזה, עבר רפואי אינו טעם להימנע ממינוי, וגם מי שיש לו עבר רפואי עשוי שמצבו יוחמר (או לא) בתאונה. השאלה הרלבנטית יותר הנה האם יוכל המומחה בפועל להתייחס לשאלת הנכות הצמיתה, אם נותרה או אם לאו עד לפטירה, לא כל שכן שיעורה , בעקבות התאונה. זו הרי נקבעת על בסיס שעור המגבלה הקלינית אם נותרה , והיא נקבעת על בסיס בדיקה קלינית (למעט חריגים כגון צלקת מכערת, או שבר בגוף חוליה או קטיעת גליל באצבע וכיוצ"ב דוגמאות המזכות בנכות רפואית ספציפית בגין עצם הפגיעה). המנוח כזכור לא הספיק להיבדק אצל המומחה בטרם פטירתו.

3. עם זאת בכוונתי לקבל עמדת ב"כ התובעת המבקש לממש המינוי משני טעמים:

ראשית, המומחים מתבקשים כדבר שבשגרה להתייחס לשאלת תקופות אי כושר והנכויות הזמניות אם היו כתוצאה מן התאונה, ואף עושים כן. ענין זה מבוצע מטבע הדברים על ידי "חילוץ רעיוני לאחור" מן המסמכים הרפואיים וטיב הפגיעה העולה מהם, ולא באמצעות בדיקה קלינית שבדיעבד. בשאלה זו יכול המומחה לתן תשובה.

שנית, התובע מפנה לבדיקת דימות שבוצעה כחודש וחצי לאחר התאונה, ב 30.8.16. תוצאותיה היו קליטה פתולוגית בגוף חוליה L4 שמתאימה לשבר דחוס טרי. סיטי מחדר מיון של יום התאונה חשף שינויים ניווניים קשים בע"ש צווארי, שמן הסתם אינם מתפתחים בן יום. אלא שאין הדבר שולל בהכרח שנגרם גם שבר בגוף חוליה בע"ש גבי .

ככל שמסקנת המומחה (לאחר עיון בבדיקה ובחומר הרפואי שלפני התאונה ואחריה), תהא שיש אכן שבר בגוף החוליה, וכי התאונה היא הגורם לו , הרי ששבר כזה כשלעצמו גם בלא הגבלת תנועה, מזכה בנכות (להבדיל משאלת ההגבלה הקלינית שהותיר או לא הותיר – ענין שיהא כנראה קשה לאמוד לאשורה ומשתנה מפגיעה לפגיעה. ראה פריט 8(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)).

4. היו למנוח פגיעות גופניות נחזות נוספות מן התאונה, שלגביהן עומד הספק בעינו כלום ניתן לקבוע נכות צמיתה עד לשלב הפטירה (כך למשל ביחס לפגיעה בצלעות, שעל פי רוב לא תותיר נכות, אם כי גם אז לרוב היא בהחלט כואבת ומגבילה בתקופת ההחלמה, היה ונגרמו שברים). עם זאת איני מחווה עמדה לגופה, ולא אגביל המומחה. המומחה יתבקש להביע עמדה בשאלת תקופת אי הכושר, והנכויות הזמניות של המנוח. היות וממילא יש צורך במינויו לאור המפורט בפסקה הקודמת, הוא יתבקש להתייחס גם לשאלת היוותרות נכות צמיתה ושיעורה כתולדת התאונה עד לפטירה, אם ועד כמה שיכול הוא לעשות כן מעיון בתיעוד.

5. יחד עם זאת אפנה שימת לב הצדדים שמדובר במנוח שהיה כבן 74 ביום פגיעתו ונפטר כשנתיים וחצי לאחר מכן. בשים לב לחוסר הודאות האינהרנטית, אמליץ לצדדים לשקול ההצעה הבאה לקנית סיכון הדדית (אלא אם מדובר במי שעבד בשכר עד שנפגע, ויש אינדיקציות לתקופת היעדרות בפועל החופפת אישורי אי כושר ושונה מן ההצעה):

א. תקופת אי כושר בת 3 חודש (נכות זמנית מלאה 100%)

ב. נכות זמנית 50% לעוד 3 חודש

ג. נכות רפואית צמיתה 7.5% .

נהיר כי מדובר בהצעה לקנית סיכון שיכול ותהא שונה תכלית שינוי מקביעות המומחה. יכולים הצדדים להוציא לפועל המינוי או להסכים לקניית הסיכון הנ"ל או לכל סיכום אחר אליו יגיעו. אעכב כניסת המינוי לתוקף עד 15.10.19, כדי לאפשר להם להידבר.

6. אין לשלוח החלטה זו למומחה. תינתן החלטה נפרדת בדבר הוצאת המינוי לתוקף המעדכנת המומחה בפטירה.

7. קדם משפט 5.4.20 שעה 10:30.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.