ב"כ התובעת: עו"ד אורלי בר-און

ב"כ הנתבעים: עוה"ד נעמה אריאל והדר אושר

תביעת תחלוף מכוח ביטוח מבנה דירה של הבעלים, שהוגשה נגד שוכרי הדירה. השאלה המתעוררת הינה האם הסכם השכירות שבין הבעלים לבין השוכרים, הכולל הוראה שלפיה הבעלים מבטח את הדירה בביטוח מבנה, שולל את זכות התחלוף של המבטחת כלפי השוכרים.

1. הנתבעים (להלן: "השוכרים") שכרו דירה ממבוטח הנתבעת, הבעלים של הדירה (להלן: "הבעלים") בהתאם להסכם שכירות.

2. ביום 19.2.16 פרצה שריפה בדירה, אשר גרמה נזקים למבנה הדירה. התובעת שילמה לבעלים את תגמולי הביטוח, והגישה תביעת תחלוף נגד השוכרים, אשר לטענתה גרמו לשריפה ברשלנותם. למען שלמות התמונה יצוין כי הוגשה תביעת תחלוף על ידי המבטחת של דירת השכנים שאף דירתם ניזוקה עקב השריפה (תא"מ 38636-07-17) והדיון בשני ההליכים אוחד. עם זאת, פסק דין זה עוסק בתביעת התחלוף שבכותרת בלבד.

3. בכתב הגנתם הכחישו השוכרים רשלנות כלשהי מצידם, וטענו שגורם השריפה הינו שינויים בלוח החשמל של הדירה שביצע הבעלים. בהתאם, הגישו השוכרים הודעת צד ג' נגד הבעלים. בנוסף, השוכרים העלו טענה מקדמית שלפיה, בהתאם להסכם השכירות ולמצגי הבעלים בעת כריתת ההסכם, הבעלים ביטח את הדירה בביטוח מבנה אשר מכסה גם את השוכרים, ולכן לא קמה לתובעת זכות לחזור אל השוכרים בתביעת תחלוף.

4. לאחר הגשת התצהירים קבעתי כי אכריע תחילה בשאלה המקדמית האם קמה לתובעת זכות תחלוף. לשם כך נקבע דיון קצר לחקירת המצהירים ולהשמעת סיכומים בעל פה ביחס לטענה המקדמית.

5. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש לבית המשפט ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הטענה המקדמית ולהורות על דחיית התביעה מטעם זה.

6. זכות התחלוף קבועה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") המורה כך:

"היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

תנאי ראשוני לגיבוש זכות התחלוף הינו אפוא קיום זכות פיצוי או שיפוי של המבוטח כלפי הצד השלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח. מכאן עולה, כי מקום שבו נשללת זכות המבוטח כלפי הצד השלישי מכוח הסכם שנערך ביניהם לפני מקרה הביטוח, נשללת גם זכות התחלוף של חברת הביטוח כלפי אותו צד שלישי. ההלכה לעניין זה נפסקה בע"א 9311/99 מנורה נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ, פ"ד נו(2) 550 [2002] (להלן: עניין "מנורה") בדברי כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור כדלקמן:

"לעתים זכות התחלוף נשללת על-פי הוראות שבהסכם בין הניזוק למזיק, לעתים נשללת היא בהסכם בין המבטח למבוטח. דיוננו בשלילת זכות התחלוף בין הניזוק למזיק יתמקד במקרה שבו לפני קרות הנזק נעשה הסכם שבו התחייב מי שלימים ניזוק לשחרר מאחריות את מי שלימים הזיק. כשנעשה הסכם כזה אין לניזוק זכות כלפי המזיק. מכיוון שכך, אין גם למבטח זכות כלפי המזיק: המבטח בא 'בנעליו של הניזוק" (שם, בעמ' 559-560).

בהתאם להלכת מנורה, שעסקה אף היא ביחסי שכירות (הגם ששכירות מסחרית רחבת היקף) יש לבחון בכל מקרה ומקרה האם פרשנות ההסכם הבסיסי שבין הבעלים-המשכיר לשוכר הינה שהביטוח שעורך הבעלים נעשה גם לטובת השוכר. וכדברי כב' השופטת נאור:

"שאלת המפתח העוברת כחוט השני בפסיקה ובספרות היא אם כוונת הצדדים בהסכם הבסיסי הייתה שהביטוח ייעשה לטובת שני הצדדים" (ההדגשה במקור).

7. בהתאם להלכת מנורה התפתחה שורה של פסקי דין, רובם בבתי משפט השלום וחלקם בבתי המשפט המחוזיים, שעסקו ביחסים שבין משכיר-שוכר, ובשאלה האם הסכם השכירות שולל את זכות התחלוף של חברת הביטוח כלפי השוכר. בחלק מפסקי הדין נערכה בדיקה קונקרטית של פרשנות ההסכם. בחלקם ביקשו בתי המשפט לגזור קביעה רחבה יותר שלפיה קיימת חזקה ביחסי שכירות, גם אם ההסכם שותק לחלוטין בסוגיית הביטוח, כי ככל שהמשכיר עורך ביטוח למבנה הדירה, הביטוח מכסה גם את השוכר. בחלק מפסקי הדין התעוררה גם מחלוקת ביחס להיקפו של סעיף 62(ד) לחוק, האם הוא שולל זכות תחלוף רק ביחסים של קרבת משפחה או עבודה בין המבוטח לצד השלישי כלשון הסיפא של הסעיף, או שמא גם במערכות יחסים אחרות שבהם "מבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי" כלשון הרישא של הסעיף. לדיון בסוגיות אלה ראו למשל: תא"מ (י-ם) 51288-10-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' גולד (5.3.17); ת"א (ת"א) 20986-01-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שמש (6.1.16); ת"א (ת"א) 5865-03-10 איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' רחמין (20.5.13) והערעור ע"א (מחוזי ת"א) 6293-07-13 איי. די. איי. חברה לביטוח מע"מ נ' רחמין (11.12.13); ת"א (כ"ס) 3403/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה (2.8.13) והערעור ע"א (מחוזי מרכז) 12907-10-13 שלמה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (12.12.13); ת"א (י-ם) 33968-05-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלדמן (28.12.11); ת"א (ב"ש) 1172/06 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' אסתר (3.2.08); ת"א (ראשל"צ) 7075/01 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' "לסטודנט" צילום מסמכים בע"מ (15.3.06).

8. בענייננו אין צורך להכריע במחלוקות שהתעוררו בפסיקה. זאת, מכיוון שלאחר הדיון בסוגיה המקדמית וחקירת המצהירים לגביה, התברר כי הבעלים, שהעיד עדות הוגנת וישרה, מסכים לחלוטין עם הפרשנות של השוכרים להסכם השכירות. הבעלים אישר, כי משמעות הכללת ההוראה בהסכם השכירות שלפיה הבעלים מצהיר ומתחייב כי הוא עורך ביטוח למבנה, הינה שביטוח המבנה הינו גם לטובת השוכרים.

לעניין זה אפנה לסעיף 2.3 להסכם, בפרק "הצהרות המשכיר", המורה כי:

"המצהיר מצהיר ומתחייב בזאת כי: [...] הדירה מבוטחת בביטוח מבנה באמצעות פוליסה מס' 328000182814 המבוטחת במגדל חברה לביטוח בע"מ".

כן אפנה לדבריו המפורשים של הבעלים של הדירה, בחקירתו בבית המשפט, כדלקמן:

"ש. נכון שלא אמרת לשוכרים שעליהם לערוך ביטוח מבנה לדירה?

ת. ברור, הם ישבו אצל עוה"ד והבינו שיש ביטוח למבנה ואני מאז ומתמיד משלם את הפרמיה של הביטוח הזה.

[...]

ש. נכון שאמרת לשוכרים שאין להם מה לדאוג כי הכל מכוסה באמצעות הביטוח?

ת. באמצעות ביטוח המבנה כי סברתי שמדובר במבנה, ועובדה שחודשיים לפני זה הייתה בעיה בדוד שמש והביטוח שלי כיסה זאת, בהשתתפות עצמית שלי.

[...]

לשאלת בית המשפט, האם ההבנה שלנו בעת כריתת ההסכם שביטוח המבנה מכסה גם את השוכרים, אני משיב שמבחינת המבנה כן, ומבחינת התכולה חד משמעית לא". (עמ' 11 ש' 21 – עמ' 12 ש' 7).

הבעלים אישר מפורשות אפוא, כי הסכמת הצדדים בעת כריתת ההסכם הייתה שביטוח המבנה שהבעלים הצהיר בהסכם על קיומו, הינו גם לטובת השוכרים.

יצוין כי התובע הבהיר שאלמלא היה מבוטח, והיה נגרם לו נזק של עשרות אלפי שקלים, הוא בוודאי היה תובע את השוכרים. ברם, זו אינה השאלה לעניין קיום זכות שיפוי. השאלה, בהתאם להלכת מנורה, הינה האם הצדדים הסכימו בהסכם השכירות, שהביטוח שעורך הבעלים נעשה גם לטובת השוכר. במקרה דנא כאמור, הבעלים הבהיר זאת בעדותו באופן מפורש.

גם קיומם של סעיפים 7.1-7.3 להסכם שאליהם הפנתה באת כוחה המלומדת של התובעת אינו משנה ממסקנתי. הסעיפים הנדונים, שכותרתם "ביטוח ואחריות" מורים כי השוכר יהא אחראי לכל נזק שנגרם על ידו לכל אדם או רכוש, וכי הוא מתחייב לשפות את המשכיר מיד עם דרישתו הראשונה בגין כל תשלום עבור נזק (סעיף 7.1); כי השוכר אחראי לכל נזק או הוצאה שהמשכיר עלול להתחייב בה כתוצאה מהפרות דין או הסכם של השוכר, וחייב לשפות את המשכיר בגין כל הוצאה שיוציא עקב כך (סעיף 7.2); וכי השוכר בלבד יהא אחראי לכל נזק או אבדן לתכולת הדירה או לציוד והמתקנים שיותקנו בו על ידי השוכר (סעיף 7.3).

סעיפים אלה מתיישבים היטב עם המשמעות האמורה של סעיף 2.3 להסכם שלפיה ביטוח המבנה מכסה גם את השוכרים, שכן הם מאפשרים לבעלים לתבוע את השוכרים בגין נזקיו האישיים כגון השתתפות עצמית, הפסד הנחת היעדר תביעות וכיו"ב הוצאות שהוא עלול לחוב בהן חרף קיומו של ביטוח מבנה. סעיף 7.3, העוסק באחריות הבלעדית של השוכר לכל נזק לתכולת הדירה ולמתקנים שהוא עצמו מתקין בה, מחזק עוד יותר את מסקנתנו, שכן לא קיים סעיף מקביל ביחס לאחריות בלעדית כביכול של השוכר לנזקים למבנה הדירה.

9. למעלה מן הנדרש אעיר כי כללי הפרשנות הרגילים מחזקים את המסקנה העולה ממילא מדבריו המפורשים של הבעלים. התכלית ההגיונית והמתבקשת לכך שבהסכם נכללה הוראה מפורשת של הבעלים שלפיה הוא מצהיר ומתחייב בפני השוכרים שהדירה מבוטחת בביטוח מבנה הינה, כי אותו ביטוח מיטיב גם עם השוכרים ומכסה אותם. קשה להעלות על הדעת תכלית הגיונית אחרת. הטענה שהועלתה שלפיה מדובר כביכול ביידוע בלבד של השוכרים שהבעלים ערך לעצמו ביטוח, הינה מוקשה, שכן לידיעה כזו כמעט שאין כל ערך עבור השוכרים, והשפעתה על הסיכונים הניצבים בפניהם היא זניחה, אם בכלל. אף אם היינו אומרים כי נותר ספק בדבר תכלית הוראת הסעיף, הרי שכלל הפרשנות נגד הצד שיש לו עדיפות בקביעת תנאי ההסכם היה מכריע את הכף לטובת השוכרים. זאת, בשים לב לכך שההסכם נוסח על ידי בא כוחו של המשכיר ונחתם בדירתו של בא כוח המשכיר, כאשר השוכרים אינם מיוצגים (עמ' 11, ש' 2). מכל מקום, הבעלים של המבנה נהג באופן ישר והגון, והבהיר את הדברים באופן מפורש בעדותו.

10. סוף דבר: היות שהוסכם בין הבעלים לבין השוכרים כי ביטוח המבנה שעורך הבעלים הינו גם לטובת השוכרים, הרי שלא עומדת לבעלים זכות פיצוי מהשוכרים ביחס לנזקי המבנה המבוטחים, ומכאן לא קמה לתובעת זכות תחלוף ביחס לנזקים אלה כלפי השוכרים. לפיכך, דין התביעה של חברת מגדל להידחות, ללא צורך להכריע בשאלת קיומה של רשלנות של השוכרים. בנסיבות אלה, מתייתרת בתביעה זו ההודעה נגד הצד השלישי, ואף היא נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, בשים לב בין הייתר לגובה התביעה (68,242 ₪) ולשלב שבו מסתיים התיק, לאחר הגשת התצהירים וחוות דעת מומחים ולאחר קיום דיון הוכחות קצר בשאלה המקדמית בלבד. בדחיית ההודעה נגד הצד השלישי לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

זכות ערעור כדין

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אדר ב' תשע"ט, 08 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.