ביום 19/11/2017 הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע.

עפ"י כתב התביעה הנתבע ערב לחשבונותיה של חנה אשתו, עפ"י התחייבויות שנתן לבנק.

חנה עובר להגשת התביעה הייתה נתונה תחת צו כינוס נכסים בהליכי פש"ר.

סכום התביעה משוערך ליום הגשתה עמד על 111,546 ₪.

ביום 14/2/2018 הגיש המבקש באמצעות בא כוחו בקשה להארכת מועד להגשת בר"ל ולמחרת היום נדחתה הבקשה מן הנימוקים הפרוסים בה.

עוד באותו יום צורף אישור רפואי עדכני וביום 18/2/2019 ניתנה על ידי החלטה, כי ראיתי את האישור הרפואי המעיד על היעדרות מעבודה של הנתבע מיום 13/2/2018 ועד 20/2/2018.

ביום 15/2/2018 הוגשה ע"י הנתבע בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן.

הבקשה הוגשה כשהיא נסמכת בתצהירה של גב' מרינה זרקה המציינת, כי היא עושה תצהירה בשמו בהיותו החם שלה וחולה.

הוזמנה תגובת התובע בהחלטה מיום 18/2/2019 וביום 22/2/2018 התבקש מתן פס"ד בהעדר בר"ל.

ביום 25/2/2019 הוגשה תגובה מטעם הנתבע על גבי 17 עמודים ומכל מקום ביום 11/3/2018 ובה צוין בין היתר, כי אין זה נכון שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן אך גם אין זה נכון כי הוגשה בר"ל הנסמכת בתצהיר הנתבע.

מכל מקום קבעתי באותו יום כי מוארך המועד למשך 10 ימים להגשת בר"ל הנתבע, וזה אכן הוגש ביום 21/3/2018, וביום 25/3/2018 ניתנה החלטה המזמנת את הצדדים לדיון ביום 4/7/2018.

ביום 2/7/2018 (בקשה מס' 5) הוגשה בקשה מוסכמת לשינוי מועד הדיון והמועד נדחה ליום 13/9/2018.

ביום 19/8/2018 הוגשה בקשה בהולה לשינוי מועד הדיון ע"י הנתבע ובו ביום ניתנה על ידי החלטה כי הבקשה נדחית באשר הוגשה תוך חריגה מוחלטת מנוהל נשיאות בתי המשפט העליון לעניין בקשות לשינוי מועד דיון.

ביום 23/8/2018 (בקשה מס' 7) הוגשה בקשה מוסכמת לשינוי מועד דיון בזו הפעם הבקשה התקבלה והדיון נדחה ליום 15/11/2018.

ביום 14/11/2018 ערב הדיון המזומן הוגשה בקשה דחופה מטעם המבקש שנדחתה בו ביום, שכן הבקשה כלל אינה דחופה נקבע שם, והדחיפות מקורה בעיתוי הגשתה ערב הדיון ולכן היא נדחתה.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור בתיק ע"ר 35169-11-18 ובפסק דינו של כב' השופט יניב הלר מיום 24/1/2019 נדחה הערעור.

ביום 15/11/2018 התקיים הדיון...

בקשת הרשות להתגונן (בקשה מס' 4) נסמכת בתצהיר הנתבע שאומת ביום 21/3/2018

בסעיף 1 מוצהר בזו הלשון:

"...נתבעתי בתיק זה ע"י בנק הפועלים לשלם לו חוב נטען שנוצר בעטיין של אי פירעון שתי הלוואות בערבות מדינה – כך נטען בכתב התביעה; נושא ערבות המדינה למיטב הבנתי, כלל אינו נזכר בגוף התביעה."

עפ"י הסבר מיועצו המשפטי של המצהיר עובדה זו אמורה לכאורה להקים את עילת התביעה, אולם כתב התביעה אינו מפורט דיו ויש צורך בפרטים נוספים.

בהמשך הצהרות רבות שאינן בגדר עובדה להצהיר עליהן ועל כן אחסוך מעצמי ומן הקורא את העיסוק בהן. לשם דוגמא, אפנה לעבר סעיפים 3, 4, 5, 6, 7 ועוד.

סעיף 17 מוצהר ע"י המבקש, כי אין לו עניינים מבתי משפט או הוצאה לפועל ואיננו מורגל לדברים אלה.

בהמשך מוצהר על נחישותו של המבקש בהיותו בכוחות הביטחון ביחס למניעת פיגוע כי הוא חולה מאוד ולכן יש להיעתר לבקשתו.

ביום 15/11/2018 התקיים דיון בראשיתו ביקש ב"כ הנתבע לטעון טענה מקדמית שתכליתה היה עפ"י החלטה מאותו יום לדחות את הדיון.

לאחר מכן המשיך והעלה טענות מקדמיות בדבר בקשות שהגיש אתמול (יום לפני הדיון) בהחלטה שניתנה על ידי בעמוד 2 לפרוטוקול הפסקתי את הטיעון שכן כל כולן צריכות להתברר במסגרת ערעור שהגיש (זה הנזכר ברישא של החלטה זו) התרתי במבקש, כי אם ימשיך לבזבז זמן יישא בתוצאות תרתי משמע.

חקירתו הנגדית של המבקש החלה בשאלה, האם היית מעורב בקבלת ההלוואות והשיב בשלילה ולאחר מכן הוסיף כי קראו לו לחתום בבנק אמר, כי אינו צריך לחתום כיון שהוא עובד מדינה והפקידה אמרה לו לא להגיע.

כשנשאל האם התבקש ממישהו מבני המשפחה להגיע ולחתום כערב השיב בחיוב.

כשנשאל האם הסבירו לו מה הם הסכומים של ההלוואות ומה מטרתן השיב בחיוב והוסיף, כי לא רצה לחתום.

אח"כ העיד כי ביקשו ממנו (עפ"י ההקשר מישהו מבני המשפחה) לגשת לבנק ולחתום וכשנשאל האם הוא זוכר מה היה בבנק ענה, "שמו בפני ניירות, שאלתי שאלות, נתנו לי תשובות, אמרו לי אין לך מה להיות פה, יש ערבות מדינה..."

כשנשאל האם זוכר הוא האם זה היה בבנק מזרחי או בבנק פועלים ענה כי חתם בבנק מזרחי ולא בבנק הפועלים.

חקירה חוזרת לא הייתה.

סיכומי המבקש הוגשו.

עפ"י החלטה מיום הדיון נקצבו למבקש 30 ימים להגשת סיכומיו.

ביום 17/12/2018 הוגשה הודעה דחופה ממנה עולה, כי ב"כ הנתבעת אושפז וביקש ארכה בת 14 ימים להגשת הסיכומים.

החלטה איחלה בריאות מלאה לב"כ המבקש וניתנה הארכה כמבוקש.

31/12/2018 התבקשה ארכה נוספת ואף היא ניתנה בקובעי, כי ראשית יישומו של צו הסיכומים מיום 15/11/2018 יהא יום 7/1/2019.

ביום 9/1/2019 שוב הוגשה בקשה דומה ושוב ניתנה ארכה לפנים משורת הדין נוכח ספקות באשר למיהות מגיש הבקשה ועובדותיה עד ליום 13/1/2019.

ביום 14/1/2019 הוגשה הודעה דחופה ובה מתנצל מגיש הבקשה כי שוב לא עלה בידו להשלים את הסיכומים.

יומיים לאחר מכן ניתנה הארכה בדיעבד שכן היא התבקשה עד ליום מתן ההחלטה.

ביום 20/1/2019 הוגשו סיכומי המבקש המציינים, כי התובע הגיש תביעתו בגין אי פירעון נטען של שתי הלוואות בערבות מדינה אך עובדה חשובה זו כלל לא באה בעילות התביעה או בגוף כתב התביעה.

המבקש טען, כי ההלוואות אמורות היו להינתן ע"י בנק מזרחי ואף העיד כי נקרא לחתום שם ולא בבנק התובע.

בכל מקרה מציינים הסיכומים, למבקש לא הייתה כל זיקה לעסק בגינו ניתנה ההלוואה ובסעיף 6 עולה טענה מקדמית, בדבר העדר מספר מזהה ומען התובעת כמתחייב מתקנה 9(2) בתקסד"א ולכן יש לסלק את התביעה על הסף...

הערת בימ"ש:

טענה מקדמית העולה לראשונה בסיכומים אינה ראויה כלל להתייחסות ביהמ"ש ואולם, יצוין כי בכתב התביעה רשום גם רשום מספרו המזהה של התובע באמצעות מספר התאגיד.

מענו עפ"י הדין רשום גם הוא כנמצא במשרד בא כוחו.

הסיכומים קובעים, כי תצהיר המבקש לא נסתר ומאזכר את דחיית בקשתו לגילוי מסמכים שלו הייתה מתקבלת הייתה התביעה נסתרת, אגב אזכור בר"ע שהוגשה על החלטתי ואשר עובר להגשת הסיכומים טרם הוכרעה (פסק הדין בבר"ע ניתן ביום 24/1/2019, הסיכומים הוגשו ביום 20/1/2019 – ש.ר.

סיכומי התובע הוגשו ביום 20/2/2019 לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה ואלו מציינים, כי הגנת המבקש אינה מפורטת, סתמית, נעדרת כל בסיס עובדתי או משפטי ומכאן מציע התובע לדחות את הבר"ל בציינו, כי התביעה הייתה בגין שתי הלוואות להן ערב הנתבע בחשבון משותף לו ולרעייתו הנתונה בהליכי פש"ר והוא לא העלה בבקשת הרשות להתגונן כל טענה כנגד החוב בחשבון זה.

את הטענות לעניין אי ציון כתובת הבנק מכנה התובע אבסורדיות ומופרכות, ומוסיף כי מען התובע ניתן לזיהוי בנקל, שכן זה הוא הבנק הגדול במדינה ולא יהיה כל קושי להיפרע ממנו אם יחויב לבד מהיותו מיוצג.

בתדפיס דף מספרו של זוסמן (עמוד 848) אין כל רלבנטיות לקושי להיפרע מן התובע.

עפ"י כתב התביעה וצרופותיו ההלוואות להן ערב המבקש הן הלוואות בערבות מדינה, ולשיטתו אם יש מקום לפרוע את ההלוואה הרי שעל המדינה לעשות זאת.

טענה זו אינה פותרת את המבקש מערבותו ואף נסתרת מן החקירה ומן המסמכים שחתם עליהם ומהיגיון הדברים.

המבקש העיד על נסיבות החתימה בהתייחסו לחתימה כאילו הייתה בבנק מזרחי שעה שהתובע הוא בבנק הפועלים ולא ברור בכלל אם זוכר הוא נכון את מעמד החתימה.

הוא העיד כי השתכנע לחתום כערב להלוואות במשפחה לבני משפחה וכי ידע על סכומי ההלוואות ומה מטרתן (הקורא מופנה לעמוד 3 בפרוטוקול הדיון שורה 24 ואילך).

ב1/4 הוגשו סיכומי תשובה על גבי 10 עמודים, תוך הפניה נוספת לעבר ספרו של זוסמן ומאשרת בסעיף 3 לתשובתה, כי נושא יתרת החוב הנטענת בחשבון המשותף נשמטה בעת עריכת הגנת המבקש.

עוד מציינת התשובה, כי התובע מפנה לעבר סעיפים קטנים בחוזה אחיד וחד צדדי עליו חתם המבקש, אולם טענה זו עולה לראשונה ע"י ב"כ המבקש בזו הפעם עו"ד אחר מאשר זה החתום על כתב ההגנה.

בחנתי בקפידה יתרה את השתלשלות העניינים בתיק זה, כנסקר מעלה ובכללו והגעתי לכלל מסקנה, כי אין בפי המבקש ולו רשאית הגנה מפני התביעה שהוגשה כנגדו.

המבקש לא מעלה טענה כלשהי כנגד החוב או כנגד ערבותו לחוב, ומציין באופן סתמי כי על המדינה לפרוע את החוב בהיות ההלוואה נשוא התביעה בערבות מדינה.

המבקש מתעלם לחלוטין מערבותו שלו ובחשבון המשותף לו ולאשתו ואף מאשר, כי לבקשת בני המשפחה חתם על הערבות האמורה.

משכך היה, מקום עבודתו והאיסור הנובע ממנו לטענת המבקש לחתום על ערבות אינו יכול לשמש הגנה כלשהי מפני התביעה, שכן לא הובאה ולו ראשית ראייה, כי המבקש היה מנוע ממתן ערבות לאשתו. מכל מקום, המבקש חתם על ערבות מבלי להעלות טענה שכזו בפני הבנק במעמד חתימתו.

לא אוכל להימנע מלציין, כי טענות המבקש חריגות באופן מובהק מבקשות תביעות בנקים, עד כי גם בניסיון לתור בזכוכית מגדלת אחר טענות הגנה לכאוריות לא עלה בידי למוצאן.

בקשת הרשות להתגונן נדחית אפוא, תוך חיוב המבקש בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד, חיוב אשר יבוא לידי ביטוי בפסק הדין שיינתן בסמוך לאחר חתימת החלטה זו, כמתחייב מהוראות הדין.

מאליו מובן, כי החלטה זו, כמוה כפסק דין, ולמבקש נתונה זכות ערעור מבלי להיזקק לרשות ערעור.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ט, 13 יוני 2019, בהעדר הצדדים.