בפני

כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ 8 באוגוסט 2018

המערער:

מני בניש
ע"י ב"כ עו"ד ארז רזניק, עו"ד שגיב דוד ועו"ד עמית פינס

נגד

המשיבים:

1. עו"ד רון דרור (נאמן)

2. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד ערן לוי

פסק דין

לפני ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב שהוגשה על ידי המערער.

על פי ההכרעה, תביעת החוב נדחתה במלואה.

העובדות הרלבנטיות

1. החייב ורעייתו היו בעלי זכויות חכירה בבית פרטי במושב ניר צבי (להלן: "הנכס"). לצורך מימון הרכישה נטלו החייב ורעייתו משכנתא מבנק ירושלים בע"מ (להלן: "הבנק").
2. בשנת 2013 פנה החייב אל המערער, שהיה חברו וביקש ממנו הלוואה ע"ס של 1 מיליון ₪ שתאפשר לו לסיים את בניית הנכס, שהיה בשלבי בנייה מתקדמים.
3. הוסכם בין הצדדים על מתן הלוואה כאמור, שתשמש לצורך השלמת הבנייה בלבד שתפרע למערער בתום 12 חודשים ממועד מתן ההלוואה או בעת מכירת הנכס לצד ג', לפי המוקדם ביניהם, כשלסכום זה תתווסף ריבית בסך 500,000 ₪.

כבטוחה להחזר ההלוואה יינתן למערער שטר חוב ומשכון שני לאחר הבנק, על זכויות החייב ורעייתו בנכס. כמו כן, החייב ורעייתו יעניקו למערער אופציה לרכישת הנכס במחיר מוסכם, כשמטרת האופציה להוות בטוחה נוספת להחזרת ההלוואה.

1. לאחר שהוסכמו התנאים העקרוניים נוסחו הסכם הלוואה, הסכם משכון והסכם אופציה וזאת לאחר מו"מ ממושך (כבן חודש ימים) בין עורכי דין משני הצדדים ובסופו של דבר ההסכמים, השטרות ויתר המסמכים נחתמו ע"י הצדדים ביום 10.9.13. לטובת המערער נרשם משכון ברשם המשכונות וכן נרשמה הערה בדבר מתן ההלוואה והשעבוד ברמ"י.

הסכם האופציה דווח לרשות המיסים.

1. בהתאם למצוין בהודעת הערעור ובתצהיר המערער שצורף לה (סעיפים 42-44 לתצהיר), לאחר רישום המשכון, אביו של המערער מסר לחייב, בפגישה שהתקיימה ביניהם ביום 23.9.13 את הכספים. במעמד קבלת הכספים ביום 23.9.13 אישרו החייב ורעייתו את קבלת כספי ההלוואה בזו הלשון: -

"אישור קבלה

אנו הח"מ, דוד אלישקוב ת.ז. ..... ואוסנת אוחיון אלישקוב ת.ז. ..... מאשרים בזה כי קיבלנו בידינו סך 1,000,000 ₪ (מיליון ₪) וזאת בהתאם להסכם ההלוואה מיום 10.9.13 בינינו לבין מני בייניש.

ולראיה באנו על החתום היום 23 ספטמבר 2013

(-) (-)

___________ ________________

דוד אלישקוב אוסנת אוחיון אלישקוב".

1. על פי האמור בתצהירו של המערער, משלא נפרעה ההלוואה במועד הפירעון (10.9.14), פנה לחייב ולרעייתו (בע"פ) בדרישה לפרוע את ההלוואה והחייב ציין בפניו, לדבריו, כי הוא מעמיד את הנכס למכירה ותמורת הנכס תפרע את חובו לבנק ולמערער.

זמן קצר לאחר מכן נודע למערער כי כנגד החייב ניתן צו כינוס נכסים בהליכי פשיטת רגל.

1. בדיון שהתקיים ביום 16.12.14 בתיק הפש"ר של החייב, התברר כי החייב עזב את הארץ בניגוד לצו עיכוב יציאה מהארץ שעמד כנגדו.
2. ביום 4.11.14 המערער הגיש את תביעת החוב לנאמן.

ביום 29.12.14 פנה הנאמן למערער על מנת שימציא לידיו מסמכים ופרטים בדבר העברת כספי ההלוואה לידי החייב וכן יפרט כיצד, לשיטתו, הועברו כספי ההלוואה לרבות התייחסות לאופן ההעברה, סכומי ההעברה, זהות מקבל ההעברה ומועדי ההעברה, וכן יפרט ויצרף תיעוד באשר לקבלת הכספים אשר העביר לטענתו לחייב (נספח ט"ו להודעת הערעור).

1. בתשובת ב"כ המערער שנשלחה לנאמן מיום 6.1.15 צוין: -

"כספי ההלוואה ניתנו לחייב ולאשתו במזומן, אישור בדבר קבלת כספי ההלוואה ע"י החייב ואשתו מצ"ב. נוסיף ונציין כי האישור הנ"ל נמסר למשרדנו מייד ובסמוך לאחר העברת הכספים לחייב (בחודש ספטמבר 2013) (נספח ט"ז להודעת הערעור).

1. הנאמן פנה פעם נוספת למערער בכתב ביום 13.1.15 וניתנה לו אפשרות להעביר מסמכים ביחס לכספים שהעביר לטענתו, כאמור, לחייב כגון אישור משיכה של הכספים או מקור אחר ממנו הועברו, אישור על קיום כספים כאמור במזומן ברשותו במועד הרלבנטי, ואסמכתא בדבר השימוש בהם (נספח י"ז להודעת הערעור).
2. המערער השיב לפניית הנאמן במכתב מיום 10.2.15 וצירף תצהיר של החייב המתייחס לנסיבות מתן ההלוואה והשימוש שנעשה בכספי ההלוואה, תוך פירוט אילו כספים שילם במזומן לקבלנים שונים, כדי שישלימו את בניית הבית, ללא אסמכתא נוספת. התצהיר נחתם ע"י החייב בחו"ל (שם שוהה מאז עזב את מהארץ). כמו כן צורפו לתשובת המערער ההסכמים שנחתמו, דיווחים לרשויות המס וכן תכתובת מייל בין החייב למערער, טרם נחתמו ההסכמים (נספח י"ח להודעת הערעור).

בתצהירו של החייב התייחס לקבלת הסך של 1 מיליון ₪ כך: -

"לאחר ביצוע רישום כל הבטחונות לעיל, נפגשתי עם אביו של מר בייניש, אשר העביר לי סכום במזומן של 1 מיליון ₪ (סעיף 18 לתצהיר החייב).

1. ביום 29.7.15 פתח המערער תיק מימוש משכון כנגד רעיית החייב בלשכת ההוצל"פ בתל אביב (נספח י"ב להודעת הערעור).

הכרעת הנאמן בתמצית

1. הנאמן דחה את תביעת החוב של המערער וקבע כי:

א. המערער לא הציג את המקור לכספי ההלוואה ואסמכתאות להעברת הכספים, המערער לא נתן הסבר נתמך באסמכתאות אובייקטיביות באיזו צורה העביר את הסכום הנ"ל, מה מקור הכסף, איפה הוחזק קודם לכן ומהיכן נמשך.

ב. ההסכמים נחתמו סמוך למועד בו הוגשה כנגד החייב בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל ומשכך, החייב ביצע הענקה אסורה למערער, באמצעות המשכון.

עיקר טענות המערער בערעור

1. הנימוק העיקרי עליו מבסס הנאמן הכרעתו הוא בעובדה שכספי ההלוואה הועברו לחייב במזומן. מכאן הסיק הנאמן שכספי ההלוואה לא הועברו לחייב.
2. הנאמן התעלם מכלל הראיות שהוצגו לו לרבות אישור החייב ורעייתו בכתב, שניתן בזמן אמת בו הם מאשרים את קבלת כספי ההלוואה (נספח ט' להודעת הערעור).
3. הנאמן התעלם מתצהירי המערער והחייב שהצהירו על נסיבות מתן ההלוואה והמשכון ועל העברת כספי ההלוואה לחייב.

במסמכים אלה הוכיח המערער כי העניק לחייב את ההלוואה והוכיח שכספי ההלוואה הועברו לחייב. לבטח עמד בנטל ההוכחה, ברמה של מאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי.

1. בערעור צוין כי כספי ההלוואה שולמו מכספי אבי המערער שהוחזקו בכספת ביתו, אותם העביר לחייב. נטען כי האב היה איש עסקים מכובד שצבר הון רב. חלק מהכספים הנ"ל נתקבלו מהחזר הלוואות שניתנו ע"י האב לאחיו (שרון יוסף) שהשיב את כספי ההלוואות לאב במזומן.

בהחלטתו העלה הנאמן תמיהה מדוע לא ניתן תצהיר מאת אבי המערער על מקור הכספים אך למרבה הצער אביו של המערער הלך לעולמו ביום 1.3.16.

לטענת המערער, לא יכול היה לחזות שהנאמן לא יסתפק בראיות שהובאו בפניו וכי ייקח לנאמן ארבע שנים לבדוק את תביעת החוב (בפרק זמן זה, אביו נפטר).

1. לערעור צורף תצהירו של שרון יוסף (אחיו של המנוח, דודו של המערער) מיום 13.11.17, איש עסקים החי ברוסיה. בתצהירו ציין כי בשנת 1997 נתבקש ע"י אביו של המערער להחזיק עבורו כספים עד לעזיבת האב את רוסיה, סכום שהצטבר לסך 2.5 מיליון ₪. הכספים הושקעו בעסקיו של המצהיר, תמורת ריבית.

על פי התצהיר, בשנת 2007 העביר למנוח סך 1.5 מיליון דולר (בהעברה בנקאית) בצירוף ריבית בסכום של 636,000 דולר וכ-150,000 ₪ יורו. צורף אישור בנק. כמו כן הועברו כספים נוספים למנוח במזומן. עוד צוין בתצהיר כי שמירת כסף בכספות אישיות ולא בבנק היה נוהג מקובל אצל אנשי עסקים ברוסיה בשנות ה-90 וכך נהגו גם שרון יוסף והמנוח.

עוד הוצהר כי המנוח הסדיר מול רשויות המס את השומה בגין כספים אלה וצורף הסכם עם פקיד השומה מיום 30.7.14 (התצהיר - נספח כ"ג להודעת הערעור).

1. לטענת המערער, התצהיר הנוסף בצירוף נספחיו מצביע על מקור הכספים שהועברו לחייב ועל "מסלול הכסף". כמו כן לא קיים איסור להחזיק מלאי מזומנים וניתן להבין מדוע לא ניתן להמציא אסמכתא "אובייקטיבית" להעברת הכספים, מלבד אלו שהומצאו.

עצם העברת כספי ההלוואה במזומן אין בה כשלעצמה להצדיק הטלת ספק בדבר העברת הכספים.

1. המערער נתבקש להסביר מדוע, על אף שנרשם בהסכם ההלוואה שהכספים יועברו בהעברה בנקאית, בפועל נטען כי הכספים הועברו במזומן והוא הסביר שהדבר נעשה "מטעמי נוחות של המערער". לטענת המערער אין נפקא מינא לשאלה האם הועברו על פי הוראות ההסכם, אם לאו, כאשר שני הצדדים להסכם אינם כופרים שהכספים אכן עברו (סעיף 110 להודעת הערעור).
2. לטענת המערער, אין כל ממש בטענות הנאמן על יחסי קרבה מיוחדים בין המערער לחייב, כשהנאמן מייחס משמעות לכך שהמערער הצליח ליצור קשר עם החייב בחו"ל וקיבל ממנו תצהיר, בעוד החייב מתחמק מכלל נושיו ומהנאמן ואינו משתף פעולה עם ההליך.
3. לטענת המערער, אין כל בסיס לתמיהת הנאמן מדוע לא נקט המערער הליכי מימוש בהוצל"פ כנגד אשת החייב מאחר והמערער פתח תיק למימוש משכון, ביום 29.7.15.
4. אין לקבל את הטעם המשני לדחיית הערעור בדבר "הענקה פסולה" לפיו יש לדחות את תביעת החוב לאור מצבו הכלכלי של החייב בעת מתן ההלוואה. למערער לא הייתה כל ידיעה על כך.

כמו כן, לנאמן אין כל סמכות לקבוע כי מדובר בהענקה פסולה.

עיקרי תגובת הנאמן לערעור

1. הנאמן העלה את הטענות הבאות:
2. הכרעת הנאמן בתביעת החוב היא מנומקת ומפורטת ואין מקום להתערב בה, בשים לב להלכות בדבר אי התערבות בהכרעות בתביעות חוב אלא במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, שאינה מתקיימת במקרה זה.
3. אין ראיה של ממש להעברת הכספים או לקיומם אצל מי מהצדדים.
4. בתביעת החוב שהוגשה לא צוין שהכספים הועברו לחייב במזומן וגרסה זו צצה לה מאוחר יותר.
5. המערער צירף לערעורו מסמכים שלא כדין ואף העלה גרסה עובדתית שלא בא זכרה בטיעונים בפני הנאמן והכוונה לסעיפים 92-103 להודעת הערעור, בהם מפרט את איתנותו הכלכלית של אבי המערער, הנוהג להחזיק כספים במזומן, הסיבה שלא הגיש תצהיר מטעם אבי המערער, צירוף תעודת פטירה של האב ותצהיר של הדוד בדבר מקור הכספים שהיו בכספת ביתו של אבי המערער, הסדר שומה בין רשויות המס לאבי המערער וכו'.

ערעור על תביעת חוב כמוהו כערעור על החלטה מעין שיפוטית ולכן ניתן להתבסס אך ורק על חומר שהוגש לנאמן.

1. נעשו פניות רבות למערער שימציא מסמכים טרם ההכרעה בתביעת החוב וכי יינתנו הסברים ואלו לא התקבלו מהמערער קודם להכרעה. כך גם לא צורף תצהיר של אבי המערער שנפטר אמנם ביום 1.3.16 (נספח כ"ב לערעור) אך דרישת הנאמן לקבלת אסמכתאות החלה ביום 29.12.14.
2. בתצהיר שצורף להסכם השומה לא צוין כי הועברו כספים במזומן כפי שטוען הדוד כיום.
3. בהסכם ההלוואה צוין במפורש כי כספי ההלוואה יועברו לחשבון הבנק של החייב ואשתו ולא נטען כי הייתה הסכמה לשינוי תנאי הסכם ההלוואה. בהסכם נקבע כי כל שינוי מתנאיו ייעשה בכתב.
4. לתצהירו של הדוד לא צורפו אסמכתאות בדבר הכנסת הכספים במזומן לישראל או מסירתם לאבי המערער, ובוודאי לא בדבר העברת כספים במזומן. הסכם השומה נערך ביום 30.7.14 בעוד העברת הכספים לחייב, על פי הנטען, נעשתה ביום 23.9.13.

בהסכם השומה צוין כי הדוד העביר לחשבון הבנק של אבי המערער בחו"ל 1.5 מיליון דולר בשנת 2007 ונותר חייב לו 3.5 מיליון דולר. אין איזכור לכספים שהעביר הדוד לאבי המערער במזומן, לפני מועד ההסכם.

1. רק לאחר שהנאמן ציין במכתבו מיום 5.7.15 (נספח כ' לערעור) שהמערער לא נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד אשת החייב, נקט המערער ביום 29.7.15 בהליכים כאמור.
2. פרטים שמסר החייב בתצהירו ללא אסמכתא כלשהי, בדבר העברת כספים במזומן לקבלן שהשלים את הבניה, הוכחשו ע"י אותו קבלן.
3. אי מתן אמון בתצהיר החייב היא תוצאה של סתירות שנתגלו וכן התנהלות החייב בהליך, לרבות אי התייצבות לחקירה בפני הנאמן, אי הגשת דו"חות ובריחתו לחו"ל חרף צו עיכוב יציאה מן הארץ התלוי כנגדו.

עיקרי תשובת המערער לתגובת הנאמן

1. הסיבה היחידה בגינה מניח הנאמן כי כספי ההלוואה לא הועברו לחייב היא שהכספים הועברו במזומן וזאת למרות שהוצגו ראיות המעידות בבירור על העברת כספי ההלוואה לחייב ורעייתו.
2. הנאמן בהכרעתו עשה הפרדה מלאכותית בין ההסכמים שניתן בהם אמון לבין העברת הכספים במזומן, לגביה הטיל דופי בגרסת המערער והעלה טענות של קנוניה בין המערער לחייב.

שינויים אלה מוכיחים שהנאמן "ננעל" על דחיית תביעת החוב וכל ראיה שהוצגה או תוצג לעצם העברת הכספים לא תספק את הנאמן.

1. טענותיו של המערער במסגרת הליך הפש"ר של החייב כי יש למכור את הנכס רק לאחר קבלת טופס 4 לנכס, העשירו את קופת הפש"ר ואיפשרו חלוקת דיבידנד לנושים. הגם שאין בכך כדי לשמש טיעון לגופן של טענות הנאמן, יש בהן להצביע על חוסר הצדק ועיוות הדין שנגרמו למערער בהכרעתו של הנאמן.
2. טענות הנאמן כי להודעת הערעור צורפו מסמכים שלא צורפו קודם לכן ויש להוציאם מהתיק, דינן להידחות. למעשה, הכרעת הנאמן הייתה הפעם הראשונה בה טען הנאמן כי לא קיבל ראיות לגבי "מסלול הכסף".

במכתבו של הנאמן מיום 13.1.15 ביקש הנאמן מסמכים בנוגע ל"מסלול הכסף" שהועבר לחייב ולא מסמכים על הכספים טרם העברתם לחייב.

לכן צורף תצהירו של הדוד בשלב הערעור ובתמיכה לו.

לבית משפט של פשיטת רגל יש סמכות להידרש למסמכים נוספים בשלב הערעור על החלטת הנאמן.

1. לאחר הדיון בערעור, הגיש המערער בקשה להוספת ראיות, אשר נדחתה בהחלטה מיום 6.6.18.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שפורטו בהרחבה בכתבי הטענות ובדיון בערעור שוכנעתי כי המערער לא הוכיח את העברת כספי ההלוואה לחייב וכי דין הערעור להידחות מהטעמים הבאים: -
2. כידוע, במסגרת ערעור על הכרעה בתביעת חוב, בית המשפט אינו נדרש לבחון את טענות הצדדים מחדש אלא את סבירות ותקינות ההכרעה שניתנה וכל עוד ההכרעה הינה במתחם הסבירות, אין להתערב בה.

בעניין זה נקבע ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני" (27.12.10)):

"בדונו בתביעות חוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי.... תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת..."

1. הכרעת הנאמן בתביעת החוב מנומקת ומפורטת וניתנה לאחר שהתאפשר למערער להציג ראיות נוספות בתמיכה לתביעת החוב.
2. לא קיימת בידי המערער ראיה להעברת הכספים לחייב במזומן, וזאת אף במסגרת ראיות שהציג המערער לראשונה בערעור (שספק אם ניתן היה לצרף). הראיה היחידה

עליה מסתמך המערער הינה אישור שניתן ע"י החייב ורעייתו כי קיבלו מיליון שקל מהמערער בהתאם להסכם ההלוואה, אך בכך לא די.

1. באישור לא צוין כי הכספים התקבלו במזומן ולא ניתנה כל גרסה איך מתי והיכן הועברו הכספים.

ניתן היה לצפות שתימסר ע"י המערער (אם נכח במעמד) או ע"י אביו או ע"י החייב או ע"י רעייתו איזושהי גרסה לגבי מעמד העברת הכספים לחייב, מתי זה היה, היכן נעשה הדבר, באיזה אופן הועברו הכספים (מזוודה, תיק), באיזה מטבע היו הכספים, כיצד היה ארוז הכסף, מי עוד נכח במעמד, (המערער? אשת החייב?) האם כל הכספים הועברו באותו מעמד או בכמה הזדמנויות, האם החייב ספר את הכספים שקיבל באותו מעמד או לאחר מכן, כיצד נאספו הכספים (המדובר בכסף רב שיש להניח שנפחו היה גדול) וכו'.

כל אלה לא נמסרו.

1. בעל דין המבקש לשכנע את בית המשפט כי ביצע פעולה כה משמעותית של העברת 1 מיליון ₪ במזומן לא אמור להמתין לקבלת דרישה להמצאת ראיות מהנאמן ומבחינתו זהו אינטרס ראשון במעלה לספק פרטים ונתונים שניתן להמציאם אף אם אין בידיו אסמכתאות כתובות. פרטים כאמור לא הומצאו. ברי כי אם הגרסה הינה שאביו של המערער מסר את הכספים לחייב, יש מקום להמציא תצהיר של אבי המערער בתמיכה לתביעת החוב ואין להמתין לדרישות של הנאמן בעניין זה.

בוודאי כך הדבר לאחר שתי דרישות מפורשות של הנאמן (מיום 29.12.14 ומיום 13.1.15).

1. גם הפער בין הזהירות וההקפדה על ההסכמים שנחתמו בין הצדדים (הסכם ההלוואה, הסכם המשכון, הסכם האופציה) בעת ניסוחם ע"י עורכי דין, שדקדקו בכל תו ותג, עובר

לחתימתם ודאגו לרישום ודיווח לרשויות, לבין הסטיה המהותית והבלתי מוסברת מן ההסכם ביחס לאופן התשלום, מקום בו הוסכם מלכתחילה כי הכספים יועברו בהעברה בנקאית, מעורר תהיות וסימני שאלה.

בהסכם ההלוואה (נספח ה' לערעור) צוין במפורש בסעיף 3.1: -

"... ההלוואה תועבר תוך 30 ימים מיום קבלת כל הבטוחות המפורטות בסעיף 11 להלן אצל הלווה, וזאת לחשבון הבנק של המלווה".

אם נעשתה הקפדה בעת ניסוח ההסכמים על כל סעיף וסעיף, כיצד זה שינוי כה מהותי בהסכם ביחס לאופן התשלום שהוא לב ליבו של ההסכם, נעשה ללא כל הסבר או נימוק הן מצד המערער והן מצד החייב, כשכל שנטען כי הדבר נעשה "מטעמי נוחיות של המערער", ללא כל הסבר נוסף?!

בהסכמים גם הותנה כי כל שינוי יהיה בהסכמת הצדדים ובכתב ואילו השינוי ביחס לאופן העברת כספי ההלוואה שנעשה זמן קצר לאחר חתימתו של ההסכם, לא נעשה בכתב.

1. גרסת המערער ביחס לכספים הינה גרסה מתפתחת וכבושה וקיים קושי ליתן בה אמון:-

בתביעת החוב לא צוין כי כספי ההלוואה הועברו לחייב במזומן. אף באישור שנחתם ע"י החייב ורעייתו לא צוין הדבר.

כמו כן לא צוין כי הכספים הועברו ע"י אביו של המערער.

לאחר פניית הנאמן למערער ביום 29.12.14 על מנת שימציא מסמכים ופרטים על העברת הכספים השיב המערער ביום 6.1.15 לראשונה, כי הכספים עברו לחייב ולרעייתו במזומן, ללא כל פירוט או הסבר ומבלי לציין מי העביר את הכספים: -

"כספי ההלוואה ניתנו לחייב ולאשתו במזומן, אישור בדבר קבלת כספי ההלוואה ע"י החייב ואשתו מצ"ב. נוסיף ונציין כי האישור

הנ"ל נמסר למשרדנו מיד ובסמוך לאחר העברת הכספים לחייב (בחודש ספטמבר 2013)".

טענת ב"כ המערער כי האישור נמסר למשרדו, מיד בסמוך לאחר העברת הכספים לחייב, דינה להידחות הן מהטעם שב"כ המערער לא צירף תצהיר מטעמו התומך בעובדה זו והן מהטעם שבכל מקרה מדובר בעדות שמועה ביחס לעצם העברת הכספים והמועד בו הועברו.

יוצא, אפוא, כי גרסת המערער כי הכספים נמסרו לחייב ולרעייתו במזומן עלתה לראשונה ביום 29.12.14.

לאחר שהנאמן פנה פעם נוספת למערער לקבלת פרטים ואסמכתאות להעברת כספי ההלוואה, צורף לתשובת המערער מיום 10.2.15, תצהיר של החייב בו הועלתה לראשונה הגרסה כי החייב נפגש עם אביו של המערער אשר העביר לו סך 1 מיליון ₪ במזומן (סעיף 18 לתצהיר החייב). מעבר לתצהירו של החייב לא צורפה אסמכתא אחרת לטענה. באותו מועד אביו של המערער היה בין החיים ויכול היה לצרף תצהיר התומך בגרסת החייב ולמסור פרטים ואסמכתאות, כפי שנדרש, אך מטעמים השמורים עם המערער, לא נעשה הדבר. ניתן היה לצפות כי כבר בתביעת החוב או לכל המאוחר לאחר דרישת הפרטים הראשונה מטעם הנאמן, ימציא המערער גרסה מלאה ומפורטת ביחס לאופן העברת הכספים לחייב והדבר לא נעשה.

יש לדחות את טענת המערער כי באותו שלב לא חשב שיש צורך באסמכתאות ופרטים מעבר לאלה שכבר הוגשו וכי לא העלה על דעתו שהנאמן לא יכיר בתביעת החוב. הנאמן שב ופנה אל ב"כ המערער כי יבסס את הגרסה בדבר העברת הכספים במזומן בין ביחס

ל"מסלול הכסף" שהועבר לחייב ובין ביחס ל"מסלול הכסף" שהוחזק בידי המערער עובר להעברה. המערער היה מיוצג ע"י אותם עורכי דין החל מהמו"מ עם החייב ועד היום ויש להניח שאף הם ידעו שיש צורך להוכיח את העברת כספי ההלוואה ומכל מקום, הנאמן נתן להם מספר הזדמנויות לעשות כן.

הגם שהחייב ציין בתצהירו כי נפגש עם אביו של המערער וקיבל ממנו 1 מיליון ₪ במזומן, לא צוין שהכספים הם כספים של האב. הדבר עלה לראשונה בהודעת הערעור.

בהמשך צורף לערעור תצהיר של הדוד שאינו מעלה ואינו מוריד, מאחר שלא מצויין בו מתי הועברו כספים במזומן לאביו של המערער ובאיזה סכום.

לתצהיר צורף הסכם שומה בין אבי המערער לפקיד השומה מיום 30.7.14 בו צוין כי הדוד העביר לו בשנת 2007 סך של 1.5 מיליון דולר לחשבון בנק בחו"ל ונותר חייב לו 3.5 מיליון דולר, כשלהסכם צורף תצהיר הדוד מיום 28.9.12 (נספח 1 לתגובת הנאמן לערעור).

בהסכם השומה ובתצהיר שצורף לו, לא אוזכר במילה כי כספים שהועברו ע"י הדוד, הועברו במזומן, וזאת בניגוד לתצהיר הדוד שצורף לערעור.

זאת ועוד, הסכם השומה נחתם ביום 30.7.14 בעוד הכספים במזומן שנטען כי הועברו לחייב הועברו כ-10 חודשים קודם לכן.

יוצא כי אין בהסכם השומה לתמוך בגרסת המערער בדבר העברת כספים במזומן ע"י אביו לחייב בחודש ספטמבר 2013.

התפתחות הגרסאות ללא כל אסמכתא ופירוט, מחזקת את המסקנה כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי אכן העביר לחייב את כספי ההלוואה.

1. גם בתצהיר החייב שצורף למכתב מיום 10.2.15 שנשלח לנאמן אין כדי לסייע למערער מאחר ואין בו פירוט ביחס לאופן העברת הכספים, למעט ציון העובדה שהכספים הועברו לידיו במזומן ע"י אבי המערער. הפירוט המופיע בתצהיר על תשלום במזומן

לקבלני משנה נטול כל אסמכתא ואין בו כדי להוות ראיה לקבלת כספים במזומן מהמערער או מי מטעמו. פירוט זה אינו נתמך ע"י מי מהקבלנים המצוינים בו.

מעבר לכך, קיים קושי ליתן אמון בגרסת החייב הקצרה והלקונית, לאור האופן בו הוא מתנהל בהליך הפש"ר כנגדו.

1. כמו כן, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע המערער לא הזדרז לפתוח בהליכי הוצל"פ למימוש המשכון על זכויות אשת החייב. הדבר נעשה ע"י המערער ביום 16.7.15, כשנה לאחר שחלף מועד פירעון ההלוואה ורק לאחר שהנאמן העלה תהיה זו.
2. לאור הקביעה כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את העברת כספי ההלוואה לחייב, לא מצאתי צורך להתייחס לקביעת הנאמן כי מדובר בהענקה פסולה.

התוצאה

התוצאה הינה כי הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ לקופת הפש"ר ובסך 7,500 ₪ לכנ"ר.

הפקדון שהופקד על ידי המערער יקוזז מסכום ההוצאות שנפסק.