רקע:

1. לפני בקשה להארכת צו מנהלי להגבלת שימוש בבית בושת, זאת לפי סעיף 3א' וסעיף 5ג' לחוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה – 2005 (להלן: "חוק הגבלת שימוש במקום" או "החוק").

2. המשיב 1, כך עולה מהבקשה, הוא בנה של המשיבה 2 אשר התקשרה בהסכם שכירות עם המשיב 3, לשכירת מקום המצוי בקומת הקרקע בפסג' שבין שדרות ההסתדרות 160 ל-162 שבחיפה (להלן: "המקום"). המשיבה 2, כך נטען, פעלה בשיתוף ובשם המשיב 1, במקום שבו בוצעו וישנו חשש להמשך ביצוע העבירות של החזקת מקום לשם זנות והשכרת מקום לשם זנות.

הבקשה:

3. מהתצהיר שעליו מתבססת הבקשה עולה כי ביום 23.10.17 הורה מפקד מחוז חוף, ניצב עמוס יעקב על הגבלת שימוש בבית בושת המופעל במקום וזאת למשך שלושים ימים (להלן: "הצו המנהלי"). בתצהיר צוין כי נימוקי הצו המנהלי נותרו בעינם וקיבלו חיזוק משמעותי לאחר חקירה מאומצת של משטרת ישראל. יחד עם זאת, פעולות החקירה טרם הסתיימו ולפיכך, כך הוצהר, יש הצדקה להארכת הצו המנהלי בשישים ימים נוספים. עוד הוצהר כי מדובר בבית בושת הפועל "בגלגולו" השלישי, לאחר שבכל פעם מתבצעת העברת בעלות לשם טשטוש זהות הבעלים האמיתי; כך, למרות נקיטת הליכים מנהליים ושיפוטיים כנגד בית הבושת, עודנו פועל במצג שווא של עסק להשכרת חדרים.

4. לביסוס הבקשה, הוגשו חומרי החקירה שנאספו על אודות המקום, מזמן עבר ומזמן הווה. כמו כן, נטען כי החזקת מקום לשם זנות וניהול מקום לשם זנות, לרבות סרסרות וחיים על רווחי זונה הם עבירות שטמון בהן סיכון רב לציבור הבא בשערי המקום ולציבור המצוי סמוך למקום ולא מודע לפעילות שנערכת באותו המקום.

5. עוד נטען כי המשיבה 2, הגב' טטיאנה אורלובסקי, מודעת לפעילות הלא חוקית כאמור, שותפה לה ואף נוקטת תחבולות הסתרה והכשלה של פעולות אכיפה כנגד הבעלים האמיתי של בית הבושת, הוא המשיב 1, מר מיכאל אורלובסקי. במצב דברים זה, הפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם למשיבה 2 נסוגה באופן טבעי ומתבקש מפני האינטרס הציבורי, אם תטען פגיעה כאמור.

6. הבקשה הוגשה, כך הוצהר, לאחר בחינת כלל הראיות המנהליות, שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים ושקילת חלופות שפגיעתן בזכויות המשיבים פחותה (כגון קיצור משך הצו, הגבלת כניסתם של אנשים מסוימים, קביעת סייגים לפעילות העסק לימים ושעות מסוימים, התקנת אמצעי פיקוח).

7. בצו המנהלי שצורף לבקשה צוין כי תחולתו מיום 23.10.17, שעה 19:00 ועד ליום 21.11.17, שעה 19:00. כמו כן, צוין כי הצו הוצא לאחר שנמצא שמדובר בבית בושת מוכר וידוע לאורך זמן, שבוצעו בו שוב ושוב עבירות לכאורה, בין היתר של החזקה וניהול מקום לשם זנות, סרסרות ומחייה על רווחי זונה. עוד הוטעם הצו בכך שניתנו לגבי המקום האמור מספר צווי הגבלת שימוש מנהליים לפי חוק הגבלת שימוש במקום, אשר הביאו להפסקת הפעילות הפלילית לתקופות קצובות בלבד. בהקשר זה צוין כי צו הסגירה המנהלי האחרון ניתן ביום 18.12.16 ובית המשפט אישר הצו בהליך שהתקיים לפניו [צ"מ 54428-12-16 אליקשוילי נ' משטרת ישראל (11.1.17)]. בנוסף, צוין כי למבקשת ראיות מנהליות חדשות, מעודכנות ומהימנות המהוות שינוי של ממש בנסיבות שהיו ידועות עד כה.

בקשת המשיבים 1 ו-2 לאיחוד הבקשה עם בקשתם לביטול הצו המנהלי:

8. ביום 21.11.17 הגיש ב"כ המשיבים 1 ו-2 בקשה לאיחוד ההליך שלפני עם הליך שיזם לביטול הצו המנהלי בבית המשפט השלום בעכו. צוין בבקשה כי נקבע ליום 27.11.17 דיון בהליך לביטול הצו המנהלי ומכיוון שההליך לביטול הצו המנהלי נפתח ראשון בזמן, יש לאחד ההליכים ולהעביר ההליך שלפני לשמיעה לפני המותב שנקבע בבקשה לביטול הצו המנלי. לאחר קבלת עמדת ב"כ המבקשת, שהתנגד לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתו, דחיתי הבקשה, בין היתר בשל העובדה כי הצו המנהלי הוארך מעבר לשלושים הימים מכוח ההליך שהוגש לפני והמועד שנקבע בבקשה לביטול הצו המנהלי הוא בחלוף שלושים יום ממועד הוצאת הצו, כך שלא היה טעם בהמשך ההליך לביטול הצו המנהלי.

בקשת המשיב 3 למחיקתו כצד להליך:

9. המשיב 3 עתר למחיקתו מהבקשה, בהיותו לטענתו, מנהל חברה שהמקום בבעלותה. נטען כי המקום הושכר למשיבה 2 לתקופה של שנה, החל מיום 1.4.17. עוד נטען כי המשיב 3 לא היה מודע לפעילות המתבצעת במקום וכי אין בידו הסמכות לחקור את הפעילות הנטענת. יתרה מזאת, כך נטען, המשיב 3 זומן לחקירה ומסר למשטרת ישראל עותק מהסכם השכירות. בהעדר כל תשתית ראייתית נגדו וכן לנוכח כך שלא נערך לו שימוע, אין מקום להותירו כצד להליך או להוציא הצו המבוקש נגדו; נטען כי העובדה שחברה מסחרית משכירה את נכסיה, אינה יכולה להוות תשתית להוצאת צו כנגד מנהל בחברה. אין המדובר בפעם ראשונה בה המבקשת מצרפת את שמו של המשיב 3 לבקשה כגון זאת, על אודות המקום ובשונה מפעם קודמת שאז לא עמד המשיב 3 על פסיקת הוצאות לזכותו, עומד הוא היום על מחיקתו מהבקשה ופסיקת הוצאות לזכותו.

10. בדיון שהתקיים לפני טען ב"כ המשיב 3 כי מאז הוצאת הצו המנהלי המקום סגור. עוד הוצהר מפיו, כי המשיב 3, זאת בשם החברה שבבעלותה המקום, נכונים לפעול בהתאם לכל צו שיפוטי שינתן, אך עתירתו של המשיב 3 כי שמו ימחק מהבקשה ומההליך מאחר שהותרתו כצד מהווה פגיעה מיותרת בשמו ובעסקים שהוא מנהל.

11. ב"כ המבקשת התנגד למחיקת המשיב 3 מהבקשה. לטענתו, הוראת החוק מחייבת הוספת המשיב 3 לבקשה, זאת בהתאם לסעיף 5ב (2) לחוק הדורש כי המשיב בבקשה יהיה הבעלים של המקום שלגביו מוגשת הבקשה או המחזיק בו. עוד נטען כי היות ומדובר במקום שהוצאו לגביו בעבר צווים דומים והמשיב 3 צורף כצד להליך דומה, גם אם בסופו של דבר ההליך נמחק, היה עליו להיות ער לנעשה במקום ולשמור על התנהלות תקינה בו. ב"כ המבקשת הצהיר לעניין זה כי המשיב 3 אינו חשוד בביצוע עבירה ואף לא יוחס לו קשר לביצוע עבירות, ואולם, ההליך דנן הוא הליך מנהלי שמצריך מידת ראיות שונה ממידת הראיות הנדרשת בהליך פלילי.

11. לאחר שקילת טיעוני הצדדים בנושא זה, החלטתי לקבל את עתירת המשיב 3 למחיקתו כצד להליך. הבקשה שלפני היא במהותה הגבלת שימוש במקום. לאמור הגבלה על מקום, להבדיל מהגבלה על אדם. לפי סעיף 5ב (2) לחוק בבקשה להארכת צו להגבלת שימוש במקום יהיה המשיב בבקשה הבעלים של המקום שלגביו מוגשת הבקשה או המחזיק בו. סעיף נוסף המתייחס למיהות בעל השליטה במתרחש במקום, הוא סעיף 3 (ב) (3) הפורט אחד השיקולים שעל קצין משטרה מוסמך לשקול בטרם יורה על צו הגבלת שימוש במקום. השיקול הוא ידיעת הבעלים של המקום או המחזיק בו על ביצוע עבירה במקום או על הכוונה לבצע עבירה במקום. לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי תוקפו של הסכם שכירות שהועבר לעיוני שהצדדים לו הם המשיבה 2 כשוכרת וחברת מ. ארזים ואורנים השקעות בע"מ, ח.פ. 514407063 שכתובתה מושב בן עמי (אצל המשיב 3). עולה מהסכם השכירות (נ/2) שהמקום הושכר לתקופה בת שנה החל מיום 1.4.17. בהסכם השכירות סוכם כי מטרת השכירות היא לצורך "ניהול עסק השוכר בלבד". כמו כן, הוסדר השימוש במושכר ואחזקתו, ובין היתר, סוכם, כלשון ההסכם כי "מבלי לגרוע מחובת השוכר להשתמש במושכר רק למטרת השכירות כמפורט בהסכם זה, מתחייב השוכר למלא בקפידה אחר כל החוקים, התקנות, הצווים וחוקי העזר החלים על המושכר, על החזקתו, השימוש בו והפעולות המתבצעות בו, וכן למלא אחר כל הדרישות וההוראות של המשכיר ו/או מי מטעמו בקשר לכך, הכל כפי שיהיו בתוקף מעת לעת, ולשלם את כל התשלומים שיידרשו לעל ידו על פי דין ו/או על פי כל הסכם".

12. בנוסף, במקרה זה, הצהיר ב"כ המבקשת כי לא מיוחס למשיב 3 כל חשד בפלילים, הוא לא נחקר בתיק זה באזהרה ואין כוונה לפתוח בהליך פלילי נגדו, ואולם, כך נטען, מעורבות קודמת של המקום בהליך דומה בעבר, היה בה כדי להטיל על המשיב 3 חובה "לפקוח עיניים" למתרחש במקום שבבעלותו. בהינתן נימוקים אלה, לא מצאתי להותיר את המשיב 3 כצד להליך. ההליך שלפני הוא הליך סמך קצוב בזמן, מתוך שאיפה שבפרקי הזמן האמורים, תתקדם חקירת המשטרה ויתנהל הליך עיקרי שיאפשר בירור והכרעה ביחס לחשד לביצוע העבירות. הליך זה, נותן מענה לסיכול ומניעת עבירות קודם לפתיחתו של הליך פלילי ולכל אורכו. אכן, ישנה האפשרות, כי יוצא צו מנהלי לפי סעיף 3 שלאחריו יוחלט שלא לבקש הארכת הצו. במצב דברים זה, אין התייחסות בחוק לקיומה של חקירה, אך יש התייחסות לידיעה של הבעלים על ביצוע עבירה במקום כחלק משיקולי הוצאת הצו. על זה יוסף כי סעיף 3א לחוק דורש את התייחסותו של בית המשפט לקיומה של התקדמות בחקירה בעניין ביצוע העבירה שבתוספת. לאור האמור, בהעדר חשד כי הבעלים של המקום ידע על ביצוע העבירה במקום, לפחות לא ברמה שהצדיקה פתיחה בחקירה ובהיעדר כל טענה מצד המשיב 3, כמנהל החברה שבבעלותה המקום, כנגד כל צו שיינתן, איני מוצאת הצורך בהותרתו כמשיב לבקשה ובבחינת הוצאת צו כנגדו. הגם שכך, לא מצאתי לחייב המבקשת בהוצאות על צירופו כצד, זאת בהינתן שלעמדתו ביחס לצו ישנה משמעות בהיותו הבעלים בכוח של המקום. צירופו כצד, ולו פורמאלי אינה פעולה שגויה מעיקרה. מחיקתו, כאמור, מתאפשרת לנוכח העדר חשד בפלילים, לעת הזו, כלפי החברה או המשיב 3 כמנהל והצהרתו כי אין לו התנגדות להארכת הצו ולכל תנאי שימצא בו. ברי כי, ככל שהעתיד יזמן לידי המשטרה יסוד סביר לחשד למעורבות של המשיב 3 בהמשך פעילות עבריינית במקום, תהא לכך משמעות, והחלטתי כאן אין בה כדי להשליך על מצב עובדתי או ראייתי אחר מזה שהוצג לפני.

הבקשה שלפני:

13. במהלך הדיון הוצג לפני חומר מתיק החקירה אשר לטענת ב"כ המבקשת יש בו את הראיות הנדרשות להארכת תוקפו של הצו המנהלי.

14. ב"כ המשיבים 1 ו- 2, לאחר חקירתו את ב"כ המבקשת סקר את ההיסטוריה של המקום והצווים שהוצאו כלפי המקום, לרבות אלה שלא הגיעו לכדי מימוש, מאחר שהמבקשת לא מיצתה את ההליכים שבהם פתחה. לטענתו, המשיבה 2 שכרה את המקום ממשיב 3 לצורך עיסוק בהשכרת חדרים. עוד נטען כי המשיבה 2 לא יודעת מה קורה בתוכי חדר לאחר שהושכר ותקבוליה הם בעבור השכרת החדר, הא ותו לאו. עוד העלה ב"כ המשיבים 1 ו-2 את הצורך בהצגת אישור פרקליט מחוז להוצאת הצו המנהלי וכן נטען כי מדובר בחשיפה של חקירה סמויה שנערכה שלושה עד ארבעה חודשים קודם להוצאת הצו המנהלי והסיכוי שיוגש כתב אישום הוא נמוך.

15. לאחר הדיון הועבר לעיוני אישור פרקליט מחוז חיפה (אזרחי), עו"ד לדרר, מיום 23.10.17 ובו התייחסות לראיות לכאורה כי במקום ניתנים שירותי מין בתשלום ומבוצעים מעשי סרסרות. כמו כן, ישנה התייחסות לשינוי בניהול העסק, לרבות הסוואת זהותם של מנהלים נוספים. עוד צוין כי צו הפסקה מנהלי שהוצא בעבר הביא להפסקת הפעילות במקום ואולם זאת התחדשה בהמשך (האישור סומן ת/1).

דיון והכרעה:

16. לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ובכלל זאת עיון בחומרי החקירות ושקילת טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע עבירות לפי סעיפים 199, 202, 204 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וכן כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה שבשלה הוצא הצו (ראה חומרי החקירה שסומנו 30, 31, הודעות שסומנו 24, 23 שורה 29 ואילך, 18, הודעה ללא סימון שמצויה בין הודעה 13 להודעה 14, 6 ו-5). כמו כן, נתתי דעתי להתקדמות החקירה וסבורתני כי מדובר בחקירה שנוהלה בקצב נאות וכן עד כה נאספו ראיות שמשמיטות הקרקע מתחת לגרסתם המיתממת של המשיבים 1 ו-2.

17. מצאתי לדחות טענותיו של ב"כ המשיבים 1 ו-2 ביחס להליכים קודמים שהפעילה המבקשת כנגד המקום. די אם אפנה לסקירת ההליכים בפסק דינו של כב' הש' ארדמן בהליך צ"מ 54428-12-16 (פסקה שניה בפרק העובדות). למעשה, אף לא אחד מההליכים שננקטו על ידי המבקשת נדחו על ידי בית המשפט. ההליכים שהסתיימו ללא הכרעה שיפוטית הם כאלה שהמבקשת מטעמיה ביקשה להפסיקם. הטעמים כאמור אף הם פורטו בפסק דינו של כב' הש' ארדמן ומשום כך איני מוצאת להאריך בעניין זה. ההליכים הקודמים כפי שפרט כב' השופט ארדמן בפסק דינו והמצוי בתיקי החקירה הקודמים מהוים תשתית מספקת לקביעה כי במקום בוצעו לכאורה גם בעבר עבירות קודמות.

18. מידת הסכנה והנזק לציבור שעשויים להיגרם כתוצאה מהמשך הפעילות במקום היא גלויה והדבר מדבר בעדו. המקרה על נסיבותיו הוא התגלמות התכלית החקיקתית של חוק הגבלת שימוש במקום. מדובר בנזק לציבור מעצם קיומו לכאורה של בית בושת פעיל המעמיד בסיכון נשים בהמשך ניצולן וציבור בכללותו בקיומו של אזור פשיעה פעיל בלב עיר. חומר הראיות שנאסף עד כה מניח תשתית איתנה לקביעה זו.

19. בבחינת מידת הפגיעה שתגרם למשיבים, הרי שזאת נסוגה אל מול הצורך המניעתי להמשך ביצוע עבירות דומות במקום בעתיד. יתרה מזו, בהתבסס על הראיות שהוצגו לפני, הרי שהפגיעה המסתברת היא פגיעה בצד הכלכלי רווחי שבביצוע עבירות כגון אלה הנדונות. פגיעה זו, היא מידתית ונדרשת בנסיבות ועוצמת הראיות מאפשרת הפגיעה האמורה לטובת האינטרס הציבורי ומיגור הסכנה והנזק הנשקפים מהמשך פעילות במקום.

20. סוף דבר, הריני מורה על הארכת תוקפו של צו הגבלת שימוש במקום, לתקופה נוספת בת שישים ימים וזאת החל מיום 21.11.17 שעה 19:00. כמותר על פי חוק, רשאי שוטר להיכנס למקום ולנקוט בכלל האמצעים הסבירים, לרבות שימוש בכוח, הדרושים כדי להבטיח את קיום הצו.

21. ככל שהמשיבים ישקלו הקמת עסק מותר שאין בו פוטנציאל לשמש כסות לביצוע עבירות המנויות בתוספת לחוק הגבלת שימוש במקום, הם רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לדון מחדש בצו. כך גם ביחס למי שרואה עצמו נפגע מהצו דנן, ובכלל זאת המשיב 3.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ח, 18 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.