רקע

1. בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 15.11.17 שוחרר המשיב בתנאים מגבילים במסגרת הליך מ"ת 20327-11-17. על פי החלטת השחרור, היה על המשיב להימצא בביתו בכל שעות היממה מלבד שעות התאווררות בפיקוח. ביום 21.11.17 יצא המשיב מביתו ללא מפקח, בניגוד להחלטת השחרור, ופגש במתלונן, עמו יש לו היכרות מוקדמת. בין השניים התפתח ויכוח במהלכו שלף המשיב סכין ודקר את המתלונן בפלג גופו העליון במעבר חזה בטן ימין ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו נגרם למתלונן פצע דקירה בדופן הבטן במעבר חזה בטן ימין בגובה צלע 10, כמות גדולה של נוזל דמי בבטן העליונה ובאגן, וקרעים בכבד והוא אושפז בבית חולים לקבלת טיפול. בהמשך נתפס המשיב מחוץ לביתו כאשר הוא לבדו ללא ליווי של איש ממפקחיו.

1. ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וטען כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ולמצער ישנו קושי ראייתי ועוצמת הראיות אינה ברף גבוה וכי עסקינן בראיות נסיבתיות שאינן מצביעות בהכרח על אשמתו של המשיב.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המבקשת, עוה"ד צבי שוורץ ואורית לרך, מעדותה של א' עולה כי היא הייתה עדה למריבה בין 3 גברים, אחד מהם ממוצא אתיופי. אמנם היא לא ראתה את הדקירה ואולם ידעה לאבחן כי אחד מהם כאמור ממוצא אתיופי ומכונה "ג'ינג'י", כינוי שאין מחלוקת לגביו כי הוא מתייחס למשיב על פי גרסתו וכן על פי עדויות נוספות בתיק. בנוסף ישנה עדותה של ר', שמסרה שתי עדויות בסמיכות זמנים. תחילה היא מתקשרת למוקד המשטרה ושם היא מדווחת על מה שהיא רואה. בהמשך כאשר הגיעו למקום השוטרים היא מתארת כי אדם ממוצא אתיופי דקר עם סכין בעלת להב ארוך וידית כהה את המתלונן וכן מתארת אדם נוסף עם שיער שיבה אשר ניסה להרגיע את הרוחות. בנוסף ישנה דגימת דם על נעלו של המשיב אשר בדיקת מעבדה אישרה כי מדובר בדמו של המתלונן. המשיב טוען כי אינו מכיר את המתלונן וזאת חרף העובדה כי מספר הטלפון שלו נמצא שמור באנשי הקשר של המתלונן וחרף עדות רעיית המתלונן אשר אישרה כי הם מכירים. כמו כן פלט כליאות של השב"ס מלמד כי השניים שהו יחדיו בכלא רימונים. על אף ממצא דגימת הדם טען המשיב כי לא היה נוכח בזירת האירוע ואף סרב לשחזר את צעדיו ביום האירוע. בנוסף, מדוחות פעולה של השוטרים עולה כי כאשר נתפס המשיב מחוץ לביתו הוא ציין באוזניהם כי "הרגע שטף את הרצפה". כמו כן בעליה לביתו נמצאה סכין בארון החשמל סמוך לביתו. אמנם בפועל הסכין נקייה מט.א ויש עליה שרידי די.אן.איי נקבי ועל כן משקלה נמוך ואין היא בלב התשתית הראייתית, אך מציאת הסכין, הדומה בתיאורה לזו שעליה דווח, בסמוך לדירת המשיב, מעלה את החשד כי מדובר בכלי הפגיעה אשר עבר ניקוי כמו דירתו של המשיב. הגם שמשקלה הראייתי של הסכין נמוך, הרי שהיא אינה חסרת ערך לחלוטין. תיעוד הסכין כמו גם תיעוד בדבר שרשרת מוצג בכל הנוגע למציאת כתם הדם ושרשרת מוצג לגביו מצוי בחומר הראיות. העדויות עליהן מתבססת המבקשת נגבו בזמן אמת בסמוך לקרות האירועים כאשר המדובר בעדים נעדרי מניע להסתרת פרטים. לעומת זאת מעורבים אחרים, בהם סימו אוחנה והמתלונן עצמו אשר יודעים היטב את אשר ארע ואולם אינם מעוניינים למסור מידע למשטרה. סימו אוחנה מסר כי אינו מכיר את המעורבים וכי המעורבים היו בגילאי 20 ממוצא אתיופי ורוסי. עדות זו אינה מתיישבת עם המציאות משום שהמתלונן אינו עונה לתיאור זה. בנוסף, כאמור לעיל מזהה עדת ראיה את סימו אוחנה במקום ברגע בדקירה שעה שהוא מכחיש כי היה שם. המתלונן טוען כי הוא והמשיב חברים טובים, בעוד המשיב טוען כי אינו מכיר אותו ומעולם לא שמע עליו.

בכל הנוגע לטענה לפיה לא הוכח מניע, הרי שיש להפנות לעדותה של ר' אשר מסרה כי היא שמעה את המתלונן אומר את המילים "הולך עם אשתי". כמו כן בעדותה של רעיית המתלונן מסרה כי אנשים אמרו לה לפני המריבה שהמתלונן אמר שהיא בוגדת בו. העובדה כי לא חיפשו כתמי דם על גופו או בגדיו של המשיב אינה מעלה ואינה מורידה, בעיקר כאשר המשיב סיפר לשוטרים אשר הגיעו כי באותו רגע סיים לשטוף את דירתו. נעשו ניסיונות לגבות עדויות מעדים אחרים, ויש מזכרים המתעדים זאת, ואולם ללא הצלחה. באשר לגביית עדותה של א' הרי שהמדובר היה בהגעת המשטרה לזירת דקירה של אדם כאשר בשלב זה נעשו ניסיונות ונגבו עדויות מאנשים שהיו במקום במטרה לאתר את הדוקר, שונה הדבר מזימונו של קטין למסירת עדות בתחנת המשטרה. אמנם א' לא הייתה עדת ראיה לדקירה עצמה ואולם היא הבחינה באירועים ועדותה משלימה את עדותה של ר'. באשר להצגת תמונת החשוד לא' בסמוך לאירוע, הרי שהמשיב מוכר למשטרה ומרגע ששמו עלה כמעורב ידעו אנשי המשטרה במקום להציג תמונה לצורך בדיקת זהות המעורב. העדה ר' טענה כי אין ביכולתה לזהות את פניו של הדוקר מפאת החושך. כמו כן כאשר נשאלה לגבי האירוע באופן מסודר ידעה לתאר שלושה גורמים דומיננטיים, הנדקר, הדוקר שהינו אדם ממוצא אתיופי וכן השלישי עם שיער ששיבה שניסה להפריד. היא מסרה כי היו במקום אנשים נוספים ואולם ידעה לאבחן את האדם אשר דקר. כמו כן ידעה לתאר בעדותה את הסכין.

1. לטענת ב"כ המשיב, עו"ד ירון פורר, המתלונן עצמו הוא עד תביעה לכל דבר ועניין. המתלונן שולל את מעורבותו של המשיב ויש לתת לכך משקל. באשר לסכין אשר נתפסה, הרי שלא נמצאו עליה טביעות אצבעות, די אן אי של המשיב או דמו של המתלונן. אין כל ראיה שקושרת את הסכין לאירוע המתואר או למשיב. הסכין לא הוצגה למי מהמעדים ולא נערכה בדיקה פתולוגית בינה לבין החתך שנגרם למתלונן. לפיכך, לא מדובר בראיה בעלת ערך כלשהו. באשר לכתם הדם על נעל המשיב הרי שקיימת בעיה עם שרשרת המוצג, אין ראיה באשר למקום שבו נתפס כתם הדם על הנעל, הנעלים והכתם עליהם לא צולמו ולא ברור היכן בדיוק נמצא הכתם. הנעלים לא סומנו מיד, ויש מזכרים לפיהם שוטר אחד קיבל נעליים משוטר שני ואולם כלל לא ברור באילו נעליים מדובר. בנוסף, כתם הדם לא צולם ולא ניתן לדעת היכן הוא היה ממוקם. המזכר בתיק מלמד כי השוטרת שוחחה עם הבודקת שאמרה לה היכן נמצא כתם הדם. גם המדינה הבינה כי יתכן שהמשיב דרך על כתם הדם ולכן ביקשה ממנו לשחזר את מסלול ההליכה שלו באותו יום. המתלונן הלך על פני שני רחובות וטפטף דם ולא ניתן לסתור את הטענה לפיה יתכן שהוא דרך על הדם. כמו כן, יש שתי עדות שתיארו את בגדי החשוד בדקירה, המשיב נעצר מייד בסמוך לאירוע, המשטרה לא תפסה את בגדיו של המשיב כדי להשוות אל מול הודעות העדים וגם אין שום תיעוד של פרטי לבושו של המשיב כאשר הוא נתפס. הטענה לפיה הם רצו לתפוס בגדים אך הדלת היתה נעולה נשמעת לא רצינית על פניה. שמעון אוחנה מוסר כי היא קטטה בה היו מעורבים 8-10 שיכורים. לא הוכח כל מניע. נבדקה הטענה לפיה היה קשר רומנטי בין המשיב לבין רעיית המתלונן אך הטענה הזו נשללה על ידי המעורבים. לא חיפשו ולא נמצאו כתמי דם על בגדיו או גופו של המשיב, לא נמצאה סכין רלוונטית כאמור לעיל. לא נגבו עדויות מעדי ראיה אשר היו במקום. באשר לעדותה של א' עסקינן בקטינה כבת 12 אשר עדותה נגבתה בניידת משטרתית שלא כדין, לא על ידי חוקר מוסמך ולא בנוכחות בגיר. היא טוענת כי לא ראתה את הדקירה ומדבריה נדמה כי היא מספרת על משהו ששמעה מפי אחרים. לא נעשו ניסיונות לאתר ולברר שמות של קטינים נוספים שהיו איתה, עולה כי במקום נכחו שורה של קטינים נוספים אשר לא לקחו אפילו את שמם. א' נחקרת בזירה בתוך ניידת, שלא על ידי חוקר ילדים ולא בנוכחות הוריה וזאת בהבדל מתשאול בתכוף לאחר עבירה והיא אף מסרבת לחתום. הוצגה לה תמונה מיד בזירה ולא התבצע מסדר זיהוי. כמו כן לא נגבתה ממנה הודעה מסודרת ובשיחה קודמת שלה עם קצין משטרה אחר לא מסרה לו דבר על עצם האירוע אלא רק היכן מתגורר המשיב. באשר לעדותה של ר' הרי שהיא מתארת את בגדי הדוקר והדבר לא נבדק, לא הוצגה לה סכין ולא נערך מסדר זיהוי. כמו כן בדיווחי קודם שלה דיברה על "דוקרים אתיופים" ברבים וכן לא ראתה כלל סכין.

דיון ומסקנות

1. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה ואולם אינן בעוצמה מלאה וקיימת חולשה של ממש בראיות לכאורה.

גרסאותיהן של עדות הראייה – א' ו-ר'

1. גרסתה של א' - בסמוך למועד האירוע נראה המשיב במקום אירוע הדקירה כשהוא מתעמת עם אדם נוסף ובמקום נמצא אדם שלישי. הדברים עולים מתוך הודעתה של א' מיום 21.11.17 שהינה קטינה ילידת 2005, המתגוררת בשכונה. א' מסרה כי טיילה בשכונה כאשר ראתה "3 גברים אחד אתיופי ו- 2 צברים, האתיופי לבש קפוצ'ון שחצי כתום וחצי שחור, חלק עליון כתום, תוך כדי הריב היו צעקות, הלכתי לבניין שלי לא ראיתי את הדקירה." (ש' 4-7). מכירה את הגבר ממוצא אתיופי "ראיתי אותה כמה פעמים בשכונה יש לו כלב גדול" (ש' 9). מזהה תמונה של המשיב ואומרת "זה הבחור שרב היום עם האחר ברחוב הרקפת"... הכינוי שלו ג'ינג'י, שם לא יודעת, יש לו כלב גדול" (ש' 17-19).

מתוך עדותה עולה כי היא לא ראתה את אירוע הדקירה עצמו, אלא רק את הוויכוח שקדם לו, וקושרת את המשיב לאירוע, אם כי לא לדקירה עצמה.

בנוסף עולים הדברים אף מדו"ח פעולה מאת אריק רזניק מיום 22.11.17 – הגיע למקום האירוע, ברחוב ניגשו אליו מספר נערים, נער בשם ב' מסר לו "שיודע מי הדוקר, שיש לו כלב בשם "אסקובר" אבל מי שמכירה את הדוקר יותר טוב זה אחותו א'" הוא ניגש אליה וביקש ממנה להיכנס לניידת. בתוך הניידת סיפרה א' כי "ראתה את תחילת הקטטה אך לא את הדקירה עצמה, מסרה כי מכירה את המעורב ממוצא אתיופי בהיותה תושבת המקום ומאירוע אחר בו איים על בעלי הפיצה... הוסיפה כי הכינוי שלו "ג'ינג'י" וכי יכולה לזהות אותו בוודאות" הראה לה תמונה של המשיב "היא מיד זיהתה אותו ואמרה בתגובה ספונטנית שזה האיש. בסיום לא רצתה לחתום ומיהרה ללכת".

1. גרסתה של ר' - בזמן הדקירה, דיווחה ר' למוקד 100 – ומסרה "הייתה מריבה ומישהו רץ להביא סכין... הדוקרים היו אתיופים... אחד היה עם מעיל אדום, זה שדקר היה עם מעיל אדום, אני יכולה להגיד לך שעל האתיופי היה מעיל אדום עם פס כחול.

בהמשך, מסרה בהודעה מיום 21.11.17 – כי במועד האירוע היא הייתה בבית ושמעה צעקות מרחוב הרקפת "ניגשתי לחלון מסקרנות וראיתי התקהלות של מספר אנשים. הכי בולט היה בחור צעיר ממוצא אתיופי שלבש מעיל אדום מבריק, הוא רב עם אחר...בהיר. היה ויכוח קולני ביניהם ואז האתיופי... רץ... חזר אחרי מספר דקות אולי פחות הוא חזר כאשר בידיו סכין עם ידית כהה ולהב גדול. בינתיים בזירה נשאר הקרבן ועמו בחור עם שיער שיבה בשנות ה- 40 וניסה להרגיע את המצב. החשוד עם הסכין חזר מיד הסתער על הקורבן ודקר אותו... כולם ברחו" (ש' 3-11). שמעה את המשפט "הלך עם אשתי", חושבת שמפיו של המתלונן. באותה הודעה מסרה כי אינה מכירה את המעורבים. בהמשך כאשר הוזמנה למשטרה לצורך ביצוע מסדר זיהוי מסרה כי "אינה יכולה לזהות את החשוד וראתה אותו למספר שניות מועטות ממרחק והיה חשוך" כפי העולה מזכר מאת רם אל חי מיום 27.11.17.

1. על פניו ישנה המשכיות והתאמה יחסית בין הדברים שמסרה א' לבין הדברים שמסרה ר' שכן שתיהן מוסרות כי ראו סיטואציה דומה, באותו מקום, בה נראה אדם ממוצא אתיופי בסמוך לשני אנשים שאינם ממוצא אתיופי במהלך עימות קולני. עם זאת בעוד א', אשר יש לה היכרות מוקדמת עם המשיב וזיהתה אותו אך לא ראתה את הדקירה, מתארת כי המשיב לבש "קפוצ'ון חצי כתום וחצי שחור, חלק עליון כתום", הרי שר' אשר ראתה את הדקירה אך אינה מזהה את המשיב, מתארת את מי שביצע את הדקירה תחילה כמי שלבש מעיל אדום עם פס כחול, ובהמשך בהודעתה מוסרת כי הוא לבש מעיל אדום מבריק. ההבדל בין התיאורים, כמו גם העובדה שהבגדים שלבש המשיב בעת שעוכב לא תועדו, ואף לא בוצע חיפוש בביתו ולא אותר בגד כאמור, יוצרים חולשה מסוימת בראיות. קושי מסוים נוסף קיים בכך שבשיחה עם מוקד 100 מתייחסת ר' לדוקרים ברבים.
2. בשולי עניין זה יצוין כי לא מצאתי פגם באופן גביית גרסתה של הקטינה א', בניידת המשטרה, וללא נוכחות הורה.

כתם דם על נעליו של המשיב

1. נעליו של המשיב נתפסו והועברו לבדיקת מז"פ אשר איתרה על גבי קצה הסוליה מקדימה דם אשר תואם למתלונן. אמנם נעליו של המשיב לא צולמו ואין תיעוד שלהם בחומר הראיות ואולם ממזכר מאת פקד מזי באני מיום 26.11.17 עולה כי נמסר על ידי הבודקת במז"פ כי דגימת הדם נלקחה מ"קצה הסוליה מקדימה" בנעליו של המשיב, בהבדל מתחתית הסוליה.

לאחר בדיקת חומר הראיות סבורני כי יש ראיות לכאורה המתעדות את "שרשרת המוצג" מרגע תפיסת הנעלים ועד למסירת תוצאות הבדיקה באשר להן, אולם אף שרשרת זו אינה חפה מקושי, כפי שיפורט להלן:

• 1. דו"ח הבהרה מיום 3.12.17 מאת אילן סיון (מסומן כא')– ממנו עולה כי ביקש מהמשיב את נעליו ואז "את הנעלים הכנסתי למעטפת נייר והעברתי לידי החוקר אלכס אלייב להמשך טיפול" כמו כן הובהר במזכר כי "תפסתי את הנעליים עם כפפה חדשה שלא היתה בזירה ואת הנעליים הכנסתי למעטפה משטרתית חדשה עליה רשמתי את התכולה שלה".
  2. דו"ח רישום מוצגים על ידי אלכס איליאייב מיום 22.11.17 מסומן עג' – ממנו עולה, בין היתר, כי זוג נעליים בצבע שחור שנתפסו מהמשיב סומנו לפני הפקדה בשקית שמספרה T0156746.

עם זאת, יש לציין כי אין מזכר של אלכס אילייאייב אשר מאשר כי הנעלים האמורות בדוח הרישום שלו התקבלו מאת אילן סיוון, וזאת בשים לב לכך שהנעליים לא סומנו קודם לכן במספר רישום על ידי אילן סיוון. בכל הנוגע לחוליה זו ב"שרשרת המוצג" קיימת חולשה כלשהי.

• 1. דו"ח רישום מוצגים על ידי רס"ב ערן שובל מיום 23.11.17 - ממנו עולה רישום של נעלי גברים אשר נתפסו מהחשוד וסומנו בתוך שקית שמספרה T0156746.
  2. אישור קבלת מוצגים לבדיקת מז"פ חתום על ידי רס"ר סימה אברהמי מידי ערן שובל מסומן כו' – מאשר קבלת 3 שקיות מאובטחות וחתומות ביניהם שקית מספר T0156746.
  3. חוו"ד מומחה מז"פ מסומן כ"ה מאת פקד אורטל ויסקוף – ממנה עולה כי קיבלה לידה שקית מאובטחת חתמה שמספרה T0156746 שמסומנת זב/ 65947/17-11 ובה מעטפה סגורה המסומנת "נעלים של דוד אברהם" ובה שני נעליים. פרופיל די אן אי שהתקבל מהנעל תואם לפרופיל של המתלונן.

1. מיקומו של כתם הדם אשר נמצא על גבי קצה הסוליה מקדימה, מקשה על קבלת הטיעון של ב"כ המשיב לפיה ייתכן והמשיב דרך על הדם וזאת מכמה סיבות:
   1. ראשית, אם אכן היה המשיב דורך על הדם צפוי היה להימצא דם גם ובעיקר בחלק התחתון של נעליו ולא בחלק הקדמי של הסוליה, דבר המרמז כי הדם הותז עליו, ואין המדובר בתוצאה של דריכה.
   2. שנית, בחקירתו מסר כי לא נכח במקום במועד בו המתלונן נדקר. לדבריו הוא היה "ברחוב החרמון בשכונה" (ש' 19-20) וכן "לא מכיר רחוב הרקפת" (ש' 41). בנוסף כאשר ניתנה לו בחקירה מיום 2.12.17 ההזדמנות להבהיר מה היה המסלול בו הלך ביום האירוע ובאילו רחובות עבר, תחילה הסכים לצאת עם החוקרים להראות להם את מסלול ההליכה בו הלך עם כלבו ביום הדקירה, בהמשך סירב בעצת עורך דינו. התבקש להראות את המסלול על גבי מפה ומסר כי אינו יודע לעשות זאת.
2. על אף האמור לעיל, קיים קושי ראייתי בנושא מיקום כתם הדם, וזאת בשים לב לכך שהמזכר שרשמה פקד מזי באני, הינו בגדר עדות מפי השמועה, שאינה קבילה. פקד מזי באני מציינת כי "בשיחה עם אורטל בודקת במעבדת דנא יש דגימת דם בנעל של החשוד בקצה הסוליה מקדימה (לא למטה)". אין בתיק החקירה מזכר של בודקת המעבדה עצמה (פקד אורטל ויסקופף), ובנסיבות אלה עדותה של מזי על דברים ששמעה מפי הבודקת, אינה קבילה לאמיתות תוכנה, וממילא אין שום הסבר סביר מדוע לא נרשם מזכר בנושא על ידי הבודקת עצמה. עם זאת, מדובר בכשל ראייתי, אשר נראה כי לא קיימת מניעה לתקנו. בהקשר זה יש לתמוה אף על כך שאין בתיק החקירה צילום של כתם הדם.
3. בנסיבות אלה, סבורני כי כתם הדם אשר נמצא על נעלו של המשיב, אשר על פי בדיקת די.אנ.איי, הינו בגדר ראייה נסיבתית משמעותית נגד המשיב, ואולם כמפורט לעיל, אין המדובר בראייה אשר חפה מכל קושי.

גרסת המשיב והכחשת היכרות קודמת עם המתלונן

1. בגרסתו, הרחיק עצמו המשיב הן מהמתלונן והן מהימצאותו באזור אירוע הדקירה ובהמשך סירב להשיב לשאלות חוקרים בטענה כי כבר השיב עליהם וכן בחר לא להשיב כאשר הטיחו בו הימצאותו של די.אנ.איי המתלונן על נעליו:
   1. בחקירה מיום 22.11.17 – מסר "יצאנו החוצה בערך בשעה 18:00...הייתי איתם ברחוב החרמון בשכונה" (ש' 19-20) ובהמשך מסר "לא מכיר רחוב הרקפת" (ש' 41). בהמשך הכחיש את היכרותו עם המתלונן "השם לא מוכר לי אתה יכול להראות לי את התמונה שלו?" (ש' 45) ובהמשך הסתכל על התמונה ומסר "לא מכיר" (ש' 48). ובהמשך מסר "אני לא מסוכסך עם האדם הזה לא דקרתי את הבן אדם הזה אין לי שום קשר איתו יש כאן כנראה טעות בזיהוי או בבן אדם" (ש' 61).
   2. בחקירה מיום 25.11.17 – ממשיך להכחיש היכרות עם המתלונן, וכן מכחיש היכרות עם רעייתו של המתלונן.
   3. בחקירה מיום 2.12.17 שעה 13:41 – מסרב להשיב לשאלות החוקרים משום שלטענתו מדובר בחילול יום השבת. בחקירה מיום 2.12.17 שעה 17:31 – תחילה הסכים לצאת עם החוקרים להראות להם את מסלול ההליכה בו הלך עם כלבו ביום הדקירה, בהמשך סירב בעצת עורך דינו. התבקש להראות את המסלול על גבי מפה ומסר כי אינו יודע לעשות זאת. בהמשך אינו עונה על שאלות החוקר בטענה כי כבר השיב עליהם בעבר ואין לו מה להוסיף.
2. במסגרת חקירתו לא הסתפק המשיב בלהרחיק עצמו מהאירוע, אלא אף טען בתוקף כי אינו מכיר את המתלונן. גרסה זו עומדת בפער לראיות אחרות בתיק אשר מהן עולה כי בין השניים היכרות קודמות, ויש בכך כדי לתמוך בראיות לכאורה, כפי שיפורט להלן:
   1. מהודעה שנמסרה על ידי אשטה מיכל, רעייתו של המתלונן, ביום 21.11.17 – עולה כי היא מכירה את המשיב אשר מכונה "ג'ינג'י". יודעת שהוא ובעלה שהו יחד בכלא וכי המשיב אף היה בביתה "פעם אחת... באו אלי הביתה לפני שיצאו" (ש' 29). אמרו לה שבעלה "לפני המריבה אמר שאני בוגדת בו, אבל לא אמרו עם מי, הוא רק צעק שאני בוגדת בו" (ש' 31-32).
   2. ממזכר מיום 30.11.17 מאת זיו שלוש – עולה כי מספר הטלפון של המשיב נמצא שמור באנשי הקשר בטלפון הנייד של המתלונן "בבדיקה שנעשתה על ידי חוקר מיומן בנייד של הקורבן... נמצא מספר פלאפון של החשוד תחת האות ג'".
   3. מתוך דו"ח הכליאות המתעד את כניסות ויציאות המשיב והמתלונן מבתי סוהר, עולה כי השניים ריצו מאסר יחד.
   4. מתוך הודעת המתלונן מיום 23.11.17 עולה כי הוא מכיר את המשיב היכרות משמעותית נשאל "אתה חבר של ג'ינג'י?" ומשיב בחיוב "הוא היה איתי בבית סוהר היינו באותו חדר אחלה ג'ינג'י, הייתי איתו שנה באותו חדר" (ש' 5-6). נשאל מה שמו של גינג'י ומוסר את שמו המלא של המשיב.

אמנם בהמשך טען המתלונן כי הוא אינו מכיר את המשיב כפי שעולה ממזכר מאת רפ"ק אריק רזניק מיום 3.12.17 (מסומן כ') – "שאלתי למה משקר שלא מכיר את העצור בתיק. ידגר שאל מי העצור בתיק, עניתי דוד. ידגר השיב כי לא מכיר את השם. אמרתי לו שהוא לא דובר אמת... אמרתי...שהכינוי ג'ינג'י. ידגר שאל בפליאה "ג'ינג'י לא מכיר כזה" ואולם באותה שיחה מסר המתלונן "לא יצא לך ממני כלום נראה לך איזה סוטה מין פדופיל מסוגל לדקור אותי" באופן שמרמז על ידיעתו של המתלונן לגבי עברו הפלילי של המשיב שהינו בעל הרשעות בעבירות מין.

גרסת המתלונן

1. קושי בראיות לכאורה קיים נוכח הודעת המתלונן מיום 23.11.17 – ממנה עולה כי לדבריו הוא אינו זוכר עם מי התווכח ומי דקר אותו כי היה שתוי, מוסר "אני אגיד לך את האמת הייתי שתוי לא זוכר כלום... אני לא זוכר כלום קמתי הרגשתי דקירה" (ש' 2-4). המתלונן הבהיר כי הוא מכיר את המשיב, כמפורט לעיל, ואולם מכחיש כי היה זה המשיב שדקר אותו "זה לא יכול להיות הוא חבר... לא פגשתי אותו בכלל אותו יום לא היה דבר כזה" (ש' 13-23).

כידוע בשלב זה לא נדרש בית המשפט לבחון את מהימנותם של העדים. טענות בדבר מהימנות עדים ראוי שיתבררו בפני המותב אשר ישמע את התיק העיקרי. בעת בחינת ראיות לכאורה בשלב המעצר – בית המשפט נדרש להעריך באופן הסתברותי את המשקל הלכאורי של הראיות בתיק החקירה, והאם יש סיכוי סביר להרשעה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות ביחס למהימנותן, או למשקלן של הראיות.

בהקשר זה יפים דברי כב' הש' י' דנציגר בבש"פ 4596/17 אלטורי נ' מדינת ישראל (2.7.17):

"הדרישה בשלב זה של ההליך היא לתשתית ראייתית גולמית בלבד, המקימה סיכוי סביר להרשעה, ובית המשפט אינו נדרש, ככלל, לשאלות הקשורות במהימנות העדים ולסתירות המצויות בהודעותיהם במשטרה".

ראו גם בש"פ 5373/17 ‏אגבריה נ' מדינת ישראל (31.7.17); בש"פ 8311/13 אברמוב נ' מדינת ישראל (19.12.13); בש"פ 1575/17 משהראוי נ' מדינת ישראל (05.3.17).

על-פי רוב הכלל לפיו בית המשפט בהליך המעצר אינו בוחן את מהימנות העדים פועל לטובת המבקשת, כאשר מדובר בעדים אשר מפלילים את הנאשם, ואולם במקרה שבו מתלונן, שהינו עד תביעה, מכחיש את מעורבות הנאשם במעשה, הרי שיש בכלל האמור כדי לפעול לטובת ההגנה.

1. עם זאת, גרסתו של המתלונן, לפיה כלל לא פגש במשיב באותו יום, נסתרת הן על ידי עדותה של א' אשר זיהתה את המשיב מתווכח ביום הדקירה, זמן קצר לפניה, עם הקורבן, והן על ידי הימצאות כתם דם, השייך לכאורה למתלונן, על גבי נעליו של המשיב, דבר המלמד כי היה בקרבתו שעה שנדקר.
2. לפיכך, סבורני כי הגם שגרסתו של המתלונן פוגמת במידה מה במשקלן של הראיות לכאורה הרי שאין בה כדי לשמוט את הקרקע תחת המארג הכללי של הראיות.

הסכין שנתפסה

1. באשר לתפיסת הסכין, סבורני כי לא הוכח, גם לא לכאורה, קשר בין הסכין בארון החשמל סמוך לדירתו של המשיב לבין אירוע הדקירה, כפי שיפורט להלן:
   1. מדו"ח פעולה מאת אילן סיון מיום 21.11.17 – עולה כי כאשר הגיעו השוטרים לביתו של המשיב כדי לעכבו, כאשר יצאו מהדירה אל חדר המדרגות אשר פתוח לשאר דיירי הבניין "כי ארון החשמל בקומה פתוח מעט וכשפתחתי אותו הבחנתי בסכין מטבח גדולה". הימצאות הסכין באזור הסמוך לביתו של המשיב, אשר פתוח לכל דיירי הבניין, מלמדת על כך שכל אחד אחר מבאי הבניין יכול היה להיות בעל גישה לאותו ארון ולהניח בו את הסכין.
   2. בדיקת מומחה מז"פ (מסומן כ"ה) העלתה כי התקבלה תערובת די אן אי שמקורה בשני פרטים. הפרופיל הבולט התקבל ממקור נקבי, והפרופיל החלש הוא באיכות שאינה מאפשרת הסקת מסקנות.
   3. כמו כן בבדיקת המעבדה לזיהוי טביעות אצבעות (מסומן כט) – לא נמצאו על גבי הסכין טביעה של המשיב.

סבורני שלסכין עצמה, אין משקל ראייתי של ממש, וזאת בשים לב לכך שלא הוצגה לאף אחד מהעדים, ואין עדות אשר קושרת אותה לאירוע או למשיב.

סיכום

1. בסיכומו של דבר קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אשר כוללות בעיקרן את הראיות הבאות:

א. גרסתה של א' אשר קושרת את המשיב לאירוע, מכירה ומזהה את המשיב, וראתה את המשיב מתווכח עם המתלונן בסמיכות זמנים גבוהה לדקירה, אך לא ראתה את הדקירה.

ב. גרסתה של ר' אשר ראתה את הדקירה, ומוסרת תיאור דומה של הדוקר ושל האירועים, אך לא מזהה את המשיב.

ד. הימצאות כתם דם על גבי החלק הקדמי של סוליית הנעל שנתפסה מהמשיב, אשר בדיקת די.אנ.איי מצאה התאמה לדמו של המתלונן.

ה. הכחשתו של המשיב את היכרותו עם המתלונן או הימצאותו במקום האירוע.

1. על אף האמור לעיל, קיימת חולשה ראייתית אשר נובעת ממספר גורמים מרכזיים:

א. הכחשת המתלונן כי המשיב הוא זה שדקר אותו.

ב. העדר התאמה מלאה בפרטי הלבוש בין גרסתה של א' לגרסתה של ר', וזאת אף בשים לב לכך שבגד כאמור לא נתפס, ובגדי המשיב שבהם נתפס לא צולמו.

ג. העדר בהירות לגבי המיקום המדויק שבו נמצא כתם הדם על גבי סוליית הנעל, בהעדר צילום של המקום, ובשים לב לכך שהמזכר בנושא הינה בגדר עדות שמיעה.

ד. חולשה כלשהי בשרשרת המוצג בהעברת הנעליים בין אילן סיוון שלא סימן אותן, לבין אלכס אילייאייב שלא רשם כי קיבל אותן מאילן סיוון.

בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי כי יש משקל לעדותו של עד ראייה אחר (אוחנה), אשר מסר תיאור שונה של האירוע. עוד יצוין, כי סבורני שקיים לכאורה מניע לעבירה בכל הנוגע לרעייתו של המתלונן.

סוף דבר

1. אשר על-כן, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה בנוגע לעבירת האלימות, ואולם אלה אינן בעוצמה מלאה וקיימת חולשה של ממש בראיות לכאורה. בכל הנוגע לעבירה של הפרת הוראה חוקית, לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וניכר כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מלאה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.