לפני בקשה למתן רשות להתגונן.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תמצית כתב התביעה

1. הנתבעת היא חברה ממשלתית לתועלת הציבור העוסקת, בתכנון, ניהול ואחזקה של פארק אריאל שרון. החל משנת 2010 ביצעה הנתבעת עבודות פיתוח, בניה ותשתית בפארק לפי התקשרויות שונות בין הצדדים.
2. התביעה היא תביעה כספית בסך 5,474,445 ₪, בגין סכומים שהנתבעת חייבת לתובעת לפי הטענה, בקשר לעבודות כדלקמן:
   עבודות לביצוע פרגולה לפי מכרז פומבי 3/10;
   עבודות רג'י לפי הסכם המסגרת מכוח מכרז 6/15;
   שתי עבודות נוספות לפי הצעות מחיר שהגישה התובעת ואושרו על ידי הנתבעת (עבודה לתיקון פיצוץ צנרת מים ועבודה לתיקון חדר בוסטר).
3. אשר לעבודות הפרגולה - מתחילת הביצוע (ביום 30/7/15) ועד להגשת התביעה הגישה התובעת 16 חשבונות שכולם אושרו על ידי הנתבעת (האחרון אושר ביום 18/10/17). 13 חשבונות הביניים הראשונים שולמו ע"י הנתבעת. בגין חשבון 14 שולם רק המע"מ ובגין חשבון מס' 15 שולם חלק קטן מהמע"מ בלבד. יתרת הסכומים בגין חשבונות 14-16 לא שולמו.
   אשר לעבודות הרג'י - לפי הסכם המסגרת הוצאו 5 חשבונות, שכולם אושרו ע"י הנתבעת; והתובעת המציאה לנתבעת 5 חשבוניות, שכולן לא שולמו על ידה.
   הנתבעת אף לא שילמה את הסכום בגין שתי העבודות הנוספות שבוצעו על ידי התובעת (תיקון הצנרת וחדר הבוסטר).
4. לפי הטענה, לפי תנאי המכרז והסכם המסגרת, התשלום הוא על בסיס שוטף פלוס 60 ימים ואי ביצוע התשלומים מהווה הפרה בוטה של ההסכם בין הצדדים. התשלום היחיד שקיבלה התובעת מאז יום 1/7/17 ועד למועד הגשת התביעה הוא המחאה ע"ס 708,015 ₪ שזמן פירעונה 2/8/17. זו נועדה לתשלום חלק מהמע"מ בגין חשבונות 14 ו- 15 לביצוע עבודות הפרגולה וכן, חשבונות עבור עבודות רג'י שבוצעו בחודש אפריל 2017 ועבודות ניקוז בסוללה (שתי העבודות האחרונות אינן נוגעות לתובענה זו). סכום כלל החשבונות הרלבנטיות לתביעה עומד על סך של 6,044,445 ₪ כולל מע"מ, מתוכו יש לקזז 570,000 ₪ (כולל מע"מ) מתוך הסכום ששולם כאמור (יתרת התשלום שולמה בקשר לעבודות שאינן רלבנטיות לתובענה). מכאן, שחובה של הנתבעת כלפי התובעת עומד על סך של 5,474,445 ₪.
5. ביום 22/10/17, טרם הגשת התביעה ועל רקע פרסום בעיתונות בדבר "בעיות פנימיות" שבהן נתונה הנתבעת, מסרה התובעת לנתבעת התראה לפני נקיטת הליך משפטי. ימים ספורים לאחר מכן, התברר לתובעת כי משטרת ישראל פשטה על משרדי הנתבעת ובתיהם של חלק מבכיריה ואף מספר מבעלי התפקידים (לרבות המנכ"לית) נעצרו. עוד קודם לכן, קיבל מנהל התובעת הוראות מבעלי התפקידים בנתבעת שלא לבצע כל עבודה שלא אושרה ע"י ועדת החריגים של הפארק. לאור הנחיה זו נוצר עיכוב ולא ניתן לסיים את הפרויקט, באופן הגורם עלויות כספיות רבות לתובעת. עובר להגשת כתב התביעה לא נעשתה כל פנייה לתובעת והעבודות עודן במצב עצירה. גם לא התקבל כל מידע ביחס לתשלום החשבונות המאושרים לא שולמו; והנתבעת לא ידעה לומר מתי ישולמו. אי התשלום גורם לתובעת נזקים שחלקם עדיין לא ניתנים לכימות (התבקש פיצול סעדים). על אף הבעיות בהן מצויה הנתבעת (שהתובעת אינה מודעת לטיבן) התובעת אינה יכולה להמתין תקופה ארוכה כל כך עד לקבלת הכספים, שכן עליה לשלם לעובדיה ולקבלני המשנה שלה את הכספים המגיעים להם בגין העבודות.

תמצית הבקשה למתן רשות להגן

1. הנתבעת הגישה בקשה עבת כרס ורבת נספחים למתן רשות להתגונן (שלושה כרכים בני מאות עמודים כל אחד). בבקשה הנתבעת, שנתמכת בתצהיר טוענת הנתבעת, כי בחודש יולי 2017, לאחר בדיקת מבקר הפנים שלה, קם חשד לקבלת שוחד וטובות הנאה ע"י בכירים בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה; ביניהם, מר בורוכוב (מנכ"ל הנתבעת אז) ומר רוזנצוויג (שאמור היה לפקח על פעילותה של התובעת, אישר את חשבונותיה ולמיטב ידיעת הנתבעת, היה איש אמונו של בורוכוב). הממצאים הועברו למשטרה והחלה חקירה שעודנה נמשכת. מדובר בפרשה הנחזית להיות פרשת שחיתות בהיקף רב. לפי פרסומים והודעות רשמיות שפרסמה המשטרה, מנהלי הנתבעת אז ובהם מר בורוכוב, קיבלו טובות הנאה, העבירו כספים למקורבים ו"תפרו" מכרזים למקורביהם. בכירי הנתבעת נעצרו. נכון למועד הגשת הבר"ל, הסתיימה חקירתה של גב' רז, שהייתה מנכ"לית הנתבעת והומלץ להגיש נגדה ונגד מעורבים נוספים כתב אישום בעבירות בתחום טוהר המידות, ניגוד עניינים והטיית מכרזים.
2. בנסיבות אלה ולאחר שגם בבדיקה של הנתבעת התגלו ממצאים חמורים בהתקשרויות עם ספקים ונותני שירותים, הוחלט לעצור לאלתר את כל התקשרויות הנתבעת עד שיתבררו העובדות; ונקבע, כי כל תשלום שעל הנתבעת לשלם לספקים יידרש לאישור של וועדת החריגים בנתבעת. בתוך כך, הנתבעת הורתה גם לתובעת להקפיא את כל העבודות בתחום הפארק (לגבי עבודות הרג'י התובעת היא שהודיעה בד בבד על הפסקתן). לטענת הנתבעת, ההודעה על עצירת העבודות נעשתה לפי הוראות ההסכם המאפשרות לה לעצור את העבודות לאלתר או להשהותן. כמו כן, לפי ההסכמים אם הסיבה לעצירת העבודה נעוצה בהתנהלות הקבלן ובהקשר של שוחד ושחיתות, מי שיישא בעלות עצירת העבודה הוא הקבלן עצמו.
3. אשר לתביעת התובעת - בעלי התפקידים החשודים בפלילים בנתבעת הוחלפו, מנהליה הנוכחיים בדקו את ההתקשרות עם התובעת והתברר, כי קיבלה לידיה מיליוני שקלים בניגוד לדין ועל חשבון הציבור; בסיועו של מר בורוכוב, שפעל להעברת מכרזים ועבודות לידי התובעת ומר רוזנצוויג, שאפשר לה לחייב את הנתבעת במיליוני שקלים.

1. כך, פרויקט עבודות הפרגולה נמסר לתובעת מכוחו של מכרז המסגרת כביכול, מבלי לערוך מכרז חדש, כפי שהתחייב לפי דין בנסיבות העניין. זאת, אף שבין עבודות הפרגולה (שעניינן קונסטרוקציית פלדה) לבין מכרז המסגרת, אין קשר; ומבחינה הנדסית, עבודות הפרגולה אינן מסוג העבודות בהן עוסק מכרז המסגרת (שעניינו בתחום עבודות פיתוח, כגון ביוב וניקוז). מידע זה הוסתר על ידי הצוות המקצועי בעת שהתקבלה ההחלטה לנקוט בדרך של התמחרות פנימית ואף הוצג פוזיטיבית כאילו מדובר בנושא מקצועי החוסה תחת מכרז המסגרת. השימוש במכרז המסגרת אפשר להעביר לתובעת את העבודה מכוח הליך התמחרות מצומצם ומבלי שתתמודד עליו במכרז פומבי שמותאם לעבודה. בדרך זו (ובסיועם של בורוכוב ורוזנצוויג) גם חויבה הנתבעת חיוב יתר בגין עבודות הפרגולה, בעלות של מיליוני ₪ ע"ח הקופה הציבורית. זאת, מכיוון שכתב הכמויות במכרז המסגרת, שעל בסיסו ניתנה הצעת המחיר של התובעת, לא נועד לעבודות קונסטרוקציות פלדה רחובות היקף, אלא לעבודות כאמור בהיקף קטן ביותר בלבד; ועל כן, המחיר ליחידה הוא גבוה. בתמחור המקובל לעבודות פלדה רחבות היקף, המחיר ליחידה הוא נמוך בהרבה.
   אם לא די בכך, עבודות הפרגולה נמסרו לתובעת חודש לפני סיום ההתקשרות במסגרת מכרז המסגרת (שכאמור כלל לא היה פלטפורמה מתאימה), תוך עריכת התמחרות "דחופה" ועל אף שהנתבעת לא הייתה ערוכה כלל לצאת להתמחרות, שכן לא היו בידיה התכניות והמפרטים הדרושים להעריך את העבודה ועלותה. והכל, ערב עזיבתו של בורוכוב ובהנחייתו. בזמן אמת לא הוצגו הדברים בצורה זו ואיש מאנשי הצוות המקצועי או בורוכוב לא מסר שאין בשלות מקצועית לבצע את הפרויקט. רק בדיעבד הסתבר, כי למרות ה"דחיפות" לצאת בהתמחרות פנימית תוך מסירת הפרויקט לתובעת, בפועל העבודות לא הסתיימו עד היום; ומכאן, שלא הייתה כלל "דחיפות" כלל אלא שיקולים זרים ופסולים הניעו את קבלת ההחלטה. הנקיטה בדרך של התמחרות נועדה ל"נצל" את מכרז המסגרת לפני סיומו על מנת להעביר את ביצוע העבודות לתובעת ולאפשר מצב שבו תזכה לתשלום מעבר לסביר בגין ביצוען. שעה שהמידע לא הועבר ע"י הצוות המקצועי, ועדת המכרזים הוטעתה ונתנה את "אישורה" להתמחרות. גם לאחר זכייתה של התובעת בפרויקט, שינו בכירי הנתבעת דאז את שיטת ההתקשרות ואת התשלום לשיטה פאושלית, שלא התאימה כלל. גם כאן, תחת לחצו של בורוכוב, הצוות המקצועי לא הציג את המידע, שלפיו התוכניות אינן מפורטות ומתקדמות דיין על מנת לאפשר התקשרות מסוג זה, ואף הציג מצג פוזיטיבי, שלפיו כך מגדרת הנתבעת את הוצאותיה. בפועל, לאחר אישור ועדת המכרזים הדבר הוביל לתשלום תמורה נוספת לתובעת.
2. עוד טענה הנתבעת, כי מכרז המסגרת שעל בסיסו בוצעו עבודות הרג'י, "נתפר" למידותיה של התובעת (ושל חברה נוספת) ע"י בורוכוב. התובעת קיבלה עדיפות ברורה על פני מציעים אחרים באמצעות "התאמתו" של "רכיב האיכות" למידותיה, שנקבעו ע"י בורוכוב. בזמן אמת התריעה היועצת המשפטית דאז של הנתבעת בפני בורוכוב שהיא חושדת שהוא "תופר" את המכרז, והוא הכחיש זאת. אלא שבניתוח בדיעבד ולאור פרשות השחיתות הנוספות שנחשפו בהן חשוד בורוכוב, נחשפה שיטת ביצוע המובילה למסקנה שגם מכרז זה הוטה ע"י בורוכוב. בנוסף וללא כל היגיון גידר בורוכוב את ההנחה שהמציעים יכלו לתת על מחירון הנתבעת לגובה של 17.28% בלבד, שעה שידוע היום שמחירי השוק היו נמוכים אף ב- 30% ממחירון הנתבעת.
3. הנתבעת פנתה לחברה חיצונית העוסקת בביקורת הנדסה אזרחית, ד.א.פ ישראל הנדסה אזרחית בע"מ, שבחנה את התנהלות הפרויקטים. לפי ממצאי הדו"חות וחוות הדעת של ד.א.פ שצורפו לבקשה נמצא, כי התובעת התנהלה בשני הפרויקטים בניגוד להסכמים, מבלי שנערך תיעוד כנדרש וכמקובל ביומני עבודה; תוך חיוב כפול בגין עבודות שנמסרו לקבלנים אחרים; וחיוב ביתר באמצעות תמחור בניגוד למפרטי ההסכם ושימוש במפרטים שאינם רלוונטיים ועוד. כל זאת תחת פיקוחו של רוזנצוויג. כמו כן, התמורה שנקבע שתשולם לתובעת בגין עבודות הפרגולה גבוהה ממחירי השוק הסבירים באופן ניכר בסך העומד על 3.2 מיליון ₪ לכל הפחות. גם העברת עבודות הרג'י לתובעת לוותה בחיוב יתר של הנתבעת בעלות של כ- 200,000 ₪ וללא פיקוח מתאים. מכאן, שבהתאם לבדיקתה החברה החיצונית, רק בגין שני הפרויקטים הללו (עבודות הפרגולה ועבודות רג'י), הנתבעת חויבה ביתר בסך של כ-3.4 מיליון ₪ (ראו חוות הדעת, נספח 13 ונספח 22 לבר"ל).
4. לטענת הנתבעת, אין לשלם את הסך הנתבע ע"י התובעת מקום בו מדובר בגזל של כספי ציבור. התובעת זכתה בעבודות שלא כדין והפיקה מהן ממון רב, בבחינת מי שזכתה בנכס בדרך של עשיית עושר. זאת, גם מבלי להביא את הסכום העודף, הוא הפער בין מחירי שוק סבירים לבין מחירי העושק שגבתה התובעת. את הסכום העודף יש להפחית מהחשבונות שהוגשו ע"י התובעת.
5. לטענת הנתבעת, בנוסף, גשמים שירדו בעונת החורף חשפו כשלים מהותיים בעבודה שביצעה התובעת בקיר שיגומים שנועד לתמוך בהר הפסולת. הקיר מולא ע"י התובעת במילוי אדמה מעורבת בפסולת (ראו הדו"ח נספח 23). זאת, תוך הפרה חמורה של ההסכם בין הצדדים. היקף הנזק שנגרם לנתבעת נבחן בימים אלה. בהתאם לתנאי הסכם מכרז המסגרת, הנתבעת רשאית לקזז את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאופן ביצוע העבודות, בין שהנזקים הם בסכום קצוב ובין אם לאו. כיוון שבשלב זה היקף הנזק עודנו נבחן, הנתבעת מקזזת רק את הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם בסך 1,396,518 ₪ בשל ביצוע רשלני של העבודה. בנוסף, הנתבעת מקזזת את פיצויים מוסכמים המגיעים לה עקב איחורים מהותיים ואי ניהול יומני עבודה כנדרש בעבודות נשוא התובענה.
6. לטענת הנתבעת, לאחר ביצוע הפחתות בגין חיובי היתר וקיזוזים בגין הפיצויים המוסכמים נוכח ההפרות - לא נותר בתביעה דבר ויש לדחותה.
   יש להפחית חיובי יתר בסך של 3,414,124 ₪ בגין שני הפרויקטים: 3,207,390 ₪ עבודות הפרגולה ועוד 206,734 ₪ עבודות הרג'י.
   יש לקזז מלוא הפיצויים המוסכמים המגיעים לנתבעת כתוצאה מהפרות ההסכמים ע"י התובעת בסך כולל של 3,954,512 ₪, כדלקמן: סך של 1,278,859 ₪ בגין אי ניהול יומני עבודה בעבודות הפרגולה; סך של 1,278,859 ₪ בגין איחור בביצוע עבודות הפרגולה; סך של 213,000 ₪ בגין אי ניהול יומני עבודה בעבודות הרג'י; וסך של 1,396,581 ₪ בגין נזקי קיר השיגומים.
7. הנתבעת מציינת כי טרם נבחנו שאר הפרויקטים בהם הועסקה התובעת (הזמנות בסך 79 מיליון ₪). אם יתברר כי גם בפרויקטים נוספים שולמה לתובעת תמורה חסרת פרופורציה או שהיו ליקויים אחרים, המבקשת תעתור לתיקון כתב טענותיה. כמו כן, עם בירור מלוא הנזקים והחיובים שנגרמו לנתבעת במסגרת ההתקשרות עם התובעת, בכוונתה להגיש תביעה על מלוא סכום הנזק כתוצאה מההתקשרות עם התובעת.
8. אעיר כי בהחלטה מיום 2/4/18 ציינתי, כי לאחר עיון בטעות הצדדים מצאתי לכאורה שקיימת למבקשת ולו הגנה דחוקה, כנדרש לפי דין למתן רשות להתגונן; והצעתי כי על מנת לייעל את הטיפול בתיק ולקדמו ולמעט בהליכים ובהוצאות, תינתן רשות להתגונן בהסכמה. התובעת הסכימה למתן רשות להתגונן מראש בכפוף לכך שתינתן לה הזכות לחקור את מצהיר הנתבעת ואף שמתן הרשות להתגונן לא תהיה תלויה בתשובות שיינתנו במסגרת החקירה. בית המשפט הבהיר כי מבחינת בית המשפט, שאמון על המשאב הציבורי של הזמן השיפוטי, אין מקום לקיים דיון לצורך חקירה שאינה דרושה להחלטה. התובעת הודיעה, כי היא עומדת על רצונה לחקור את המצהיר וביקשה לקיים דיון. בהחלטה מיום 17/4/18 קבעתי, כי ככל שלא תינתן החלטה לפי תקנה 205(ג), ייקבע דיון. לאחר ששקלתי הדברים נוספות לאור עמדתה של התובעת, מצאתי כי יש מקום ליתן רשות להתגונן לפי תקנה 205(ג) על פי הבקשה, ללא צורך בדיון (ראו גם החלטה מיום 11/4/18).
   

דיון והכרעה

1. לפי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, אף מבלי לקיים דיון בבקשת הצדדים:

"205. הגשת בקשת רשות להתגונן והחלטה בה.

(א) בקשת רשות להתגונן תכלול את טיעוניו של המבקש ואת האסמכתאות לעניינם, והיא תהא נתמכת בתצהיר המבקש, שיפורש בו אם מתכוון המבקש לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה - איזה חלק;...

(ב) ...

(ג) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד"

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, מצאתי, כאמור, כי יש מקום ליתן רשות להתגונן על יסוד כתבי הטענות שבפני.
2. על פי ההלכה הפסוקה, די בכך שנתבעת בסדר דין מקוצר תעלה בבקשתה הגנה לכאורית ולו בדוחק, על מנת שהבקשה תתקבל ותינתן לה הרשות להתגונן. כמו כן, בשלב זה, אין לבדוק כיצד יעלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה ואין להיכנס לבחינת מהימנות גרסת ההגנה.
3. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9/12/09), כדלקמן:

"התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע 'משוכה' דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [...] בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: 'בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...' [...] הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב [...]. החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, 'עומדות, אפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן'. זאת ועוד, 'בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון'. נובע מכך, 'כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר - אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן' [...].

חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי 'לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'...' [...]. לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן [...]. 

בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה [...]. נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: 'זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי'; לכן נקבע כי 'בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן'".

1. על רקע כל האמור וביישום הדין לעניינו, סבורני כי הנתבעת עמדה בנטל (הקל) המוטל עליה להוכיח שיש לה הגנה לכאורה מפני התביעה דנן. מבלי שיש בכך כמובן, משום הכרעה או קביעה כלשהי במחלוקת לגופה, טענות הנתבעת בבקשה עשויות להקנות לה הגנה לכאורה כנדרש לפי דין לצורך מתן רשות להתגונן, הן טעונות בירור ולא ניתן לומר, כי הגנתה היא בבחינת "הגנת בדים". מבלי לקבוע מסמרות, הנתבעת צירפה חוות דעת וכן, מסמכים רבים לתמיכה בטענותיה, שיש בהם לכל פחות, כדי להעמיד את התשתית הנחוצה למתן רשות להתגונן.
2. אני מקבלת, אפוא, את הבקשה בנסיבות העניין וניתנת בזאת למבקשת (הנתבעת) הרשות להתגונן.
3. הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים וככל שלא תעשה כן, התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה.
4. בשים לב לכלל נסיבות העניין לרבות העובדה שלא התקיים דיון, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ש"ח.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.

המזכירות תדוור לצדדים.

מעקב מזכירות בהתאם

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.